אירוע רודף אירוע, והנה, גם ב-ynet הוקם סופסוף ועד.
הודעה לעיתונות:
ארגון העיתונאים מוסר "אנו מאחלים לוועד החדש הצלחה ובטוחים כי הקמתו תהווה את האפשרות לביסוס מעמדם של העיתונאים במערכת. אנו תקווה שנוכל להשאיר מאחורינו את אירועי העבר ולכונן במערכת יחסים בריאים של שיתוף פעולה בין הוועד לבין ההנהלה".
מזתומרת? הרי הולכים אתם למלחמה חדשה על פיטורי יהונתן (ג'וני) זילבר (תזכורת בהמשך), עורך ערוץ המחשבים, לא?
עד כה הוקמו 11 ועדים: בחדשות 10, חדשות 2, גלובס, מעריב, ובארבע מתוך חמש החברות המפיקות את מהדורות החדשות המקומיות בכבלים,"טיים אאוט, רדיו קול חי, מוטו תקשורת. הוועד ב-ynet יהיה ה-12.
בארגון העיתונאים חברים למעלה מ-1,300 עיתונאים. זהו ארגון ענפי שמטרתו לאגד עיתונאים מכל כלי התקשורת בישראל, במטרה לקדם את מעמד העיתונאי בישראל וזכויותיו באמצעות ייצוג העיתונאים באופן פרטני וקיבוצי, קידום חופש העיתונות וחיזוק כלי התקשורת, פעילות מול הרגולטור והמחוקק, קידום הכשרות מקצועיות ודאגה לרווחת העיתונאי.
—
מעוללות ynet, מהסוף להתחלה:
אהוד קינן מונה לעורך ערוץ המחשבים של ynet במקום זילבר שפוטר.
ב-16 במאי הגיעה הודעה על פיטוריו של זילבר. אלא שהסיפור עם זילבר לא החל אתמול.
בפברואר 2012 החלו שלושה עיתונאים באתר בפעילות למען הקמת ועד עובדים בחסות ארגון העיתונאים החדש שקם. אראלה גניסלב, זילבר ותני גולדשטיין. שנייה אחרי שהוציאו מכתב לעובדים על הארגון זומנו לשימוע מיידי (לא חוקי) על ידי יון פדר וערן טיפנברון סגנו. מכאן החלה השתלשלות המשפט בבית הדין לעבודה, שבסופה ובמהלכה אירעו כמה דברים: גניסלב הגיעה להסדר עם האתר (דמי פרישה גבוהים ככה"נ) ועזבה, ואילו גולדשטיין הוחזר לעבודה לפני מספר שבועות בצו ביהמ"ש.
שום החלטה לא התקבלה במהלך החודשים האלו בעניין זילבר שהמשיך לעבוד כעורך ערוץ המחשבים באתר. מה שכן, הוא הוזמן לכמה שימועים, כשעורכי האתר משדרים לו בבירור שהוא לא רצוי. לפני כשבוע נערך לזילבר השימוע האחרון בו הועלו בפניו טענות על תפקודו, והודיעו לו על ההחלטה לפטרו. ארגון העיתונאים יוצא שוב למאבק, בטענה שהפיטורים הללו קשורים אך ורק לעיסוקו בארגון העובדים.
פוסטים אורחים על אירועי ynet:
אולי אנחנו, עובדי ynet, אשמים
ולווט אנדרגראונד 
ילדים, תתעוררו!
איגודי עובדים ומאבקי עובדים לא קמו מעולם בגלל מעסיקים או בעלי הון – ייעודם היה מראשיתם ומאז אחד ויחיד: למנוע חדירתם של עובדים זולים יותר או של טכנולוגיות חדשות. בעלי ההון היו, כמובן, מטרה נוחה, שקל לשנוא אותה ולהתארגן לעומתה – אבל הם אינם יותר מחזית לוחמנית לעניין פשוט יותר וקצת פחות נאה – לדפוק את החלשים.
ובחלשים, הכוונה לעיתונאים טריים, לפרילנסרים ולכל מי שמוכנים לעבוד במשרות חלקיות ותמורת שכר נמוך יותר. איגודי עובדים, כמו הגילדות, מבקשים תמיד לחסום את הכניסה לשוק ולמנוע העסקת עובדים מתחרים במחיר זול יותר.
מי שמבקש דוגמה עדכנית יכול למצוא אותה לדוגמה בלשכת עורכי הדין (גילדה במעמד מונופול) המשנה באופן ציני את דרגת הקושי בבחינות הלשכה (בחינות ששר המשפטים הודה כי הוא עצמו לא היה צולח אותן), דוחפת להארכת תקופת ההתמחות, ואוכפת תשלומי מינימום גבוהים. די לציין שאחד המועמדים הבולטים לראשות הלשכה, המכהן היום כיו"ר ועד מחוז תל-אביב שלה, רץ לבחירות ללשכה תחת הססמה "עוצרים את הצפת המקצוע." das Boot ist voll.
ככה זה עובד כשיש לך גילדה המחזיקה במעמד מונופוליסטי. אי אפשר להיות עורך דין בישראל בלי אישור הלשכה. ככה זה עבד כשאיגוד פועלי הדפוס החזיק את העיתונים במקום שעל-יד המקום שעליו נהוג לשבת. הקשישים יותר יוכלו להיזכר במאבקים בבריטניה, שהובילו למניעת החדרת מכונות דפוס חדישות יותר, ובלמו במשך עשור ויותר הדפסת העיתונים בצבע. עניינים דומים היו גם כאן. דומני ש"לאישה" הודפס בשיטות הישנות עמוק אל תוך שנות התשעים.
כשאין לך מונופול, המאבק נושא דמות שונה במקצת, כפי שנוכל לראות בחודשים הקרובים מפעילות איגוד העיתונאים. יש שתי נקודות שאיגוד כזה ילחם עליהן מעל לכל, לפני הכל ובמקום הכל. הראשונה היא מניעת פיטוריהם של חברי הוועד. זו ההצדקה הבסיסית והמידית לקיומו. השנייה תוגדר, מן הסתם, "שיפור תנאי ההעסקה לפרילנסרים." נשמע הרבה על תנאי העבודה הגרועים שלהם והיעדר הזכויות – והמגיבים כאן יהנהנו בהסכמה – אבל המטרה הברורה של המאבק הזה אינה לחסל את העבודה בתנאי פרילנסר או בשכר נמוך יותר, אלא פשוט לחסל את התחרות האורבת ממועסקים כאלה. תוצאה מושלמת של מאבק כזה תהיה אם כל הפרילנסרים יאבדו את פרנסתם.
והאירוניה המרה היא שהמאבק הזה מתנהל מתוך כוונות טובות – אני מאמין שרוב המעורבים בארגון האיגוד סבורים שהוא אמור לפעול ואכן יפעל לטובת כלל העיתונאים – ונתמך על-ידי קורבנותיו העתידיים – העובדים החלשים יותר בעיתונות. ניחוש שלי: גם אחרי שיעיפו אותם החוצה, הם ימשיכו להאמין שכל המלחמה הזו הייתה למענם.
אהבתיאהבתי
דוגמא עדכנית נוספת.
אהבתיאהבתי
מעניין מתי ואם יתארגן ועד בידיעות אחרונות. הימור שלי: לא יהיה.
אהבתיאהבתי
נחמד, אבל זה לא משנה. ארגון, הסתדרות, זכויות עובדים, צדק חברתי- כולנו בעד נחמד ויפה. גם אני. בתכל'ס, ב- 99% מהמקרים מדבר הכסף.
מה שיקבע את העסקת עיתונאי ושכרו הוא שורת הרווח והמטרות העסקיות של הבעלים ולא ארגון העובדים. מה שקובע ויקבע אם עיתונאי יצטרף לארגון הוא כמה ירוויח לעומת הסיכון (אם קיים).
ארגון עובדים חזק לא יצליח לרומם עסק כושל, ועסק שמרוויח יפה לא יספור את העובדים. אם מדובר בחבר'ה צעירים אני מצפה מהם למרוד ושיוכיחו שהם לא חבורת הזבל. אם מדובר בבעלי משפחות- רובם ישבו בשקט כי עם צדק לא משלמים ועם צרכים בסיסיים של ילד לא מתווכחים.
אהבתיאהבתי
נחמד לראות שבתחילת המאה ה-21 עדיין מנהלים אנשים (לא אנאלפאביתיים) דיון ער על הבעיה "כן או לא לעבודה מאורגנת". תרומתי הצנועה לדיון תהיה המידע הזמין לכל שבסוף המאה ה-19 הביע סמולן ידוע את דעתו בעד התארגנות עובדים. לא! זה לא היה קארל מארקס! זה גם לא היה פרידריך אנגלס! אז מי זה היה? ובכן, זה היה האפיפיור בכבודו ובעצמו, ממרום שבתו בוותיקאן.
אהבתיאהבתי
רייס הצטרף לועד? עכשיו הוא לא חייב, הארגון יגן עליו בכל מקרה אם יקרה לו משהו, נכון?
אהבתיאהבתי
אתם מפספסים את הגאונות האמיתית. גאונות אמיתית היא לא להקים ועד. גאונות אמיתית היא לזהות שהולכים לפטר אותך כי אתה עובד גרוע, ולחבור מראש לפני פיטוריך עם אלו שמקימים ועד. או אז, עוד תצא קדוש מעונה וגיבור צלוב שמת עבור חטאינו. כי מי בינינו רוצה להאמין שוויינט פשוט פיטרו עובד מסיבות מוצדקות. הלאה העובדות!
אהבתיאהבתי
להצליח לחדור לתוך מסדרונות אימפריית מוזס זה הישג ענק לארגון העיתונאים. יש להם עכשיו ועד בכלכליסט (לא ועד רשמי אבל שלחו מייל) ויש ועד בטמקא. אני לא מבין למה הארץ עוד לא הצטרפו לאיגוד ובוחרים להישאר באגודה הלא רלבנטית. בכל מקרה, להקים יותר מעשרה ועדים בתוך פחות משנה זה הישג אדיר ואם יגיעו להסכמים קיבוציים זה יהיה מהמם
אהבתיאהבתי
תוך פחות מחצי שנה
אהבתיאהבתי
עכשיו המבחן האמיתי שלהם בטמקא רק מתחיל
אהבתיאהבתי
לא יודעת מה זה יותר- מצחיק, עצוב, או פתטי.
אהבתיאהבתי
הודות לולווט, קראתי קצת לאחור את מה שרייס כתב ואת מה שעובדת טמקא כתבה, וסביר להניח שהייתי עושה בלגן על הנרטיב החד-צדדי של ה-"טובים" (הועד) מול ה-"רעים" (רייס ומוזס) והשמחה הייתה רבה. גם היה משעשע לראות את כל העלבונות שהוטחו ברייס, ה-"עבד הלקקן" של מוזס ולראות שפשוט עשו קופי-פייסט לטובת אותו סוג סיכול ממוקד בשי גולדן,"העבד הלקקן" התורן של בעל הון על ידי להקת הטהרנים כאן בבלוג… 🙂
[ממש בקיצור: בעלי ההון פועלים לפי כללי המשחק שקובעת החברה באמצעות הפרלמנט שלה. בעלי ההון הם אופורטוניסטים שיחפשו כל דרך להגדלת הרווח על חשבון כל השאר. זאת יכולתם ולכן הם עשירים.
אנחנו טיפשים שאנחנו לא מגבילים את הכוח של בעלי ההון באמצעות הפרלמנט שלנו, ועוד יותר חמור מכך, מאמינים לתקשורת של בעלי ההון שאומרת לנו שהפרלמנט דפוק ולא ייצא ממנו כלום והוא גורם רק נזק.
נשמע מוכר? כמו שבעל הון לא רוצה ועד חזק אצלו בעסק, כך הוא לא רוצה "ועד" חזק למדינה כי זה יפגע ברווחים שלו. כמה פשוט, כמה רבים לא רואים את זה. לכן אני לא נגד בעלי הון ולא כועס על הפעולות שלהם, אני כועס על הטיפשת שלנו שמונעת בחירת ועד (פרלמנט) חזק שמייצג את האינטרסים שלנו ויגביל את כוחה של האוליגרכיה הישראלית שפוגעת בכולנו]
אז ברכות לועד החדש.
כמה טיפים לועד החדש (שלא צריך טיפים ממני אבל אני מנסה לתרום את תרומתי הצנועה שלא התבקשה):
כוח הוא כוח והשאלה כאן היא חלוקת כוחות מחדש. משמע אם המשכורות יעלו זה יצטרך לבוא מאיפשהוא. זה יכול לבוא על ידי הקטנת הרווח של מוזס או על ידי פיטורי עובדים. ממה שקראתי על מוזס, התגובה שלו לשיפור תנאים תהיה כוחנית והוא ייקח את המלחמה ישר לסוף. למה כוונתי? בגלל שהוא חזק, ומה לעשות גם עובדים מאוגדים צריכים להביא משכורת הביתה, הוא ירצה לשבור את הועד כמה שיותר מהר על ידי שביתה שאומרת שהעובדים לא מקבלים שכר, לוקחים להם את הניידים, מנתקים לם את הגישה למחשב ושאר התעללויות מנהלתיות- זה טראומטי.
לכן סוף מעשה במחשבה תחילה.
ההמלצה שלי היא שהועד החדש יודיע שהוא לא יילחם את מלחמות העבר על כל הפיטורים שהיו – לא תהיה זרימה חזרה של עובדים שפוטרו. זה פשוט לא יקרה ורק ייתן למוזס את ההזדמנות לשבור את הועד ישר מהתחלה.
הצעד השני האו כמובן "ללמוד את החומר" ולהודיע שרק בעוד 3 חודשים למשל ייכנס הועד למו"מ. זה דוחה את המאבק לעתיד לא ידוע ומשאיר את הקלפים בידיים של הועד.
מקיאוולי ממליץ לבצע מלחמה נגד מדינה חלשה כדי לבסס דומיננטיות. זאת המלצה מצויינת. תעשו מלחמות קטנות שבטוח אתם מנצחים בהם. למשל להתכנס. תעשו המון התכנסויות ותשמעו מה לכל אחד יש לומר. תדגישו שוב ושוב דבר דרמטי לא ישתנה תוך יום וזה ייקח זמן. עיתונאים זה עם אינטילגנטי, הם יבינו.
תילחמו על שטויות, למשל שירותים נקיים יותר או דברים כאלה – זה ייתן לכם ניצחונות בשם הועד על דברים שמוזס לא יכול להיראות קטנוני להתנגד להם. כך הועד צובר ניצחונות ומגיע למאבק עקרוני עם קצת ניסיון וקצת רוח במפרשים.
אל תצאו בהצהרות. "אנחנו לומדים את החומר" זה דרך מצויינת לקחת אוויר אחרי ההישג הגדול שלכם.
אם מוזס רוצה לפגוש אתכם, תגיעו לפגישה ורק תקשיבו. תרשמו הכל. אל תציעו כלום, גם אם הוא מבקש. ועד זה לא החלטות של הרגע מהרגע. אל תילחצו. אף אחד לא ימות אם תיתנו לו תשובה עוד שבוע. אל תנסו להיות חברים שלו, זה לא יילך. אתם צריכים להדגיש שאתם אמנם איום אבל אתם מחפשים אינטרסים משותפים.
אם הוא נותן לכם עכשיו הצעה חלומית לכל העובדים אל תחתמו. זה רק הבסיס למשא ומתן ויש לכם זמן. שום דבר לא בוער. תנו למוזס להתבשל בהמתנה. שיתרגל. גם אם הוא מאיים שהצעה כזאת לא תחזור ומנסה להפחיד אתכם, אל תתרגשו ואל תחתמו. לועד יש עבודה לעשת בתור עיתונאים שמייצרים הון עבור מוזס. כשהם יסיימו לעשות הון עבור בעל הבית הם ישמחו להתפנות ולעיין בכובד ראש בכל הצעה שמוזס ייתן.
אמרו חז"ל: "דברי חכמים בנחת נשמעים" ו-"הוי דן כל אדם לכף זכות". תזכרו את זה בכל התבטאות שלכם כחברי ועד. באמת. היזהרו בכבודו של מעבידכם. הצלחתו היא גם הצלחתכם.
אהבתיאהבתי
כשמקום העבודה יסגר (בגלל כשלי הענף), נלך כולנו הביתה בגאון. בגאווה.
נדע שהועד שבחרנו, הציג להנהלה דרישות צודקות.
אהבתיאהבתי
כיוון שבעת האחרונה מתאגד כל הענף, אז מקום העבודה לא יפסיד את מקומו למתחרים בגלל דרישותיהם הצודקות של העובדים.
אולי כל מקומות העבודה בענף ייסגרו כי הענף סובל רק מצב שבו בעלי הבית מרוויחים והעובדים מקבלים פרוטות. אולי בוקר אחד ניאלץ להתעורר לעולם ללא כלי תקשורת, כיוון שעובדיהם החליטו לשלב ידיים ולדאוג לחלוקה שונה של המשאבים. אולי. אולי גם לא.
אהבתיאהבתי
אז גם אליך הם הגיעו.
וויינט הוא אתר רווחי, ועד עובדים לא ישנה עובדה זו. וכל השאר זה הפחדות של מלחכי הפינכה.
אהבתיאהבתי
אלי? אולי אל טרוצקי. הציניות שלי בתגובה כנראה התפספסה.
אהבתיאהבתי
רק לטרוצקי.
צריך להרגיע אותו שלמרות ועד העובדים משפחת מוזס לא תידרדר מתחת לקו העוני.
אהבתיאהבתי
אני עדיין נדהם כל פעם מחדש לראות איך אנשים מוכנים לוותר ללא הנד עפעף על זכויותיהם הבסיסיות, כדי שלבעלי ההון יהיה יותר כסף
אהבתיאהבתי
ישששששש. זה אירוע לא פחות מהיסטורי בתולדות יחסי העובדים-מוזס.
כל הכבוד ליוזמי ההתארגנות, כל הכבוד למצטרפים, וכל הבוז לעובדים שבחרו להיות כלבלבים של הנהלת וויינט.
אהבתיאהבתי
ברכות למתאגדים.
כעת כשהאיגוד וההסתדרות יציגים בYNET, כללי המשחק קצת השתנו (בעברית – לארגון יציג יש את זכות השביתה). אני חושב שההודעה שלהם עליה תמהת רומזת להנהלה שכדאי לה להתיישר, נוכח השינוי במאזן הכוחות.
אלעד
אהבתיאהבתי