שתי מגמות סותרות חלקית מהלכות הבוקר בינינו. מחד, ישר"ה הכותב שנתניהו רוצה להעביר את התקציב כדי להימנע מהקדמת הבחירות. מאידך, לפי הארץ, יש הכנות לבחירות מוקדמות בפברואר-מרץ. בידיעונת בתחתית ע' 6 במעריב נכתב שבכירים בליכוד מעריכים שהבחירות יהיו בפברואר. בידיעות מתעלמים.
מעריב וידיעות מרוצים בכותרות הראשיות מקריסת המטבע האיראני.
"גבורה של אמא", מכריזים ידיעות וישר"ה בשעריהם נוכח התאונה המחרידה בקריות.
מדינת כל גזעניה
משפחה ישראלית החליטה לעזוב את איטליה ולעלות לישראל בגלל המוסלמים המגעילים האלה. איכס טפו. הכל בגלל השמאל ימ"ש.
כולנו עקבנו בהתעניינות גדולה אחרי הסדרה של צבי יחזקאלי בעקבות האיסלאם באירופה. ראיתי את מילאנו וחוויתי את התחושות שהוא העביר: הפחד, השנאה, חוסר האכפתיות והנאיביות של האירופים. כל אלה החזירו אותנו למה שכולם מרגישים היום גם באיטליה. השמאל האיטלקי נתן לאיסלאם הרדיקלי לפעול ביד חופשית. אתה יכול לראות על המדרכות באזורים שונים עשרות מוסלמים מתפללים, השווקים נשלטים בידי ערבים ומהגרים, מסוכן מאוד לצאת בלילה ולנסוע בקווים מסוימים. היו אפילו מעשי אונס תוך כדי נסיעה. האיטלקים מצקצקים בלשונם וממשיכים בשגרה אירופית טיפוסית. בתי הספר וחדרי היולדות מלאים מהגרים. אחת מכל שלוש לידות באיטליה – של זרים. אירופה יושבת על פצצה מתקתקת ושנאת הזרים מתגברת והולכת ולא ממש מבחינה בין גזעים ודתות.
ליאור זילברשטיין ראיינה ב-24 של ידיעות את הבמאית יולנד זוברמן, שביימה את
Would you have sex with an Arab
במשך שנה היא הסתובבה בברים ובמועדונים בישראל ושאלה רק את השאלה הזו.
מסיבת עיתונאים עם הבמאית בטיובית.
אריאלה איילון בכתבת השער של 24 על גל ביטולי הלידות במח' היולדות באיכילוב בגלל החשש ממחלות מדבקות בקרב היולדות מאריתריאה.
גזענות או דאגה כנה?
איילון שואלת את מנהל ביה"ח, פרופ' גבי ברבש, אם הוא מודע לביקורת שמעוררת ההפרדה בין היולדות, והוא אומר:
שיגידו יפי הנפש מה שיגידו, אני מחויב קודם כל לצוות הרפואי ולחולים שמגיעים אלינו. לכן ממש לא מעניין אותי שיגידו עלי שאני גזען… אחרי השינויים שהכנסתי, מח' היולדות שלנו וביה"ח בכלל הם הבטוחים בישראל.
נכון, האייטם הזה הוא תחת כות' הביניים מדינת כל גזעניה, אבל רק בגלל המחלוקת שהנושא מעורר.
אני לא חושבת שההפרדה מעידה על גזענות.
פוסט מורטם
למה פרויקטים נכשלים? סיפור אישי של פרופ' דניאל כהנמן.
מה קורה עם כל הפרויקטים על יונה וולך.
קריאת הטוקבקים ב-nrg יכולה לגרום גם לאופטימי שבכותבים לרצות לתלות את עצמו.
שלי יחימוביץ' החליטה לענות לשטרסלר.
הפשע החמור ביותר שבו שטרסלר מאשים אותי, ושאותו הטיח בי באופן מסולף בשניות שנותרו בסוף הראיון ב"אולפן שישי", הוא הגנה על פרנסתם של עובדים. בכוונה הוא מכנה אותם "הוועדים השמנים", ולא רואה בני אדם: פועל שכר מינימום ליד פס הייצור של תנובה, רפתן שקם לעמלו באמצע הלילה, פועל ליד תנור המלט שחומו אלף מעלות, קופאית מעונה ממזרח ירושלים שהראיס מטיל אותה בפתח ההאנגר של רמי לוי אביר העוף בשקל, ושלדידה אפילו שכר מינימום הוא חלום. ועל מי מגן שטרסלר? על רמי לוי, שמשך לו ולאשתו דיווידנד ושכר במיליוני שקלים, אבל סירב לחתום עם ההסתדרות על הסכם שהיה מעלה את שכר הקופאית בשקל וחצי. לקופאית אין בכלל ועד, אבל מה חשובות העובדות.
ובינתיים במעריב
ע' 14 מוקדש לסגירת העיתון העתידית. אנשי רוח מתגייסים.
הבעיה עם גילוי הדעת של החבר'ה הטובים היא שאין קשר בין הכתוב לבין המציאות שעמה מתמודד מעריב. דומה שהכותבים נחתו מהחלל.
ושוב, אני מזכירה, כבר נסגרו עיתונים בישראל ואיש לא צייץ (כולל חדשות, 1993). דווקא עכשיו, כשאמצעי התקשורת מרובים יותר מתמיד, וכשיש מגוון דעות, וסתימת פיות היא עניין בלתי אפשרי, דווקא עכשיו גדולה לכאורה הצעקה.
אילן שיינפלד בעמודי הדעות של מעריב מזכיר את כל עברו בעיתונות, את סגירת דבר, על המשמר וחדשות, וחושב שהתערבות ממשלתית בסגירת ערוץ 10 ומעריב אינה מופרכת. אני לא מבינה: מה זה אומר "התערבות ממשלתית"? יזרימו כמה מיליוניום/עשרות/מאות? הרי ראיתם: זה לא עובד כבר כמה עשרות שנים. ההזרמות האלו הן שהפכו את מעריב לעסק כה כושל. אין מי שינהל אותו. עוד לא נמצאה הדרך. לכן אני מתקוממת נגד הקריאות לאוויר הללו, שאין מאחוריהן כלום זולת זעקות שבר.
ובשער הארץ הפניה למארקר: "מעריב עומד למכירה; הנאמנים מצפים להצעה טובה משל בן צבי"
השופטת ורדה אלשיך התירה לנאמנים לפרסם בשני עיתונים מודעה הקוראת למשקיעים
להציע הצעות לרכישת מניות החברות בקבוצת מעריב. ההצעות לרכישה יכולות להתייחס לרכישת כל פעילות קבוצת החברות, חלק ממנה או נכסים בלבד, דוגמת בית הדפוס או הקרקע שעליו הוא שוכן בבת ים. בעקבות פרסום המודעה מצפים הנאמנים, עוה"ד ד"ר שלמה נס וירון ארבל, לקבל מחיר גבוה יותר או הצעות משופרות לרכישת הקבוצה יחסית להצעה של מו"ל העיתון מקור ראשון, שלמה בן צבי.
המודעות צריכות להתפרסם עד היום. מצאתי מודעה אחת במעריב, ע' 6, אבל לא באף עיתון אחר, אף שהיא צריכה להתפרסם בשני עיתונים. מישהו מצא?
לא הבנתי למה רייטינג נחשב בהקפאת הליכים אם העיתון נסגר מזמן.
טלי חרותי-סובר: המעקב אחר הפרשות הפנסיה אינו פשוט.
אמיר טייג: העיתונות לא מתה ולא תמות.
תחום התוכן אמנם דורש התמחות, אך חסמי הכניסה אליו נמוכים מאוד. גם בלוג מתמחה קטן יחסית יכול להגיע לרווחיות אם הוא מתמקד היטב בקהל יעד ומצליח לייצר הכנסה מפרסום ממוקד ואולי גם מדמי מנוי.
[…]
כל מודל עסקי עתידי שתאמץ תעשיית התוכן צריך להסתמך לחלוטין על העולם הדיגיטל. עסקי הליבה של עיתונים הם ייצור תוכן טקסטואלי. עולם הדיגיטל הוא פלטפורמת הפצת התוכן הטקסטואלי היעילה, המהירה והזולה ביותר שנוצרה אי פעם.
[…]
העיתונות לא מתה, וקרוב לוודאי שלא תמות. מה שכן ימות זה הדפוס והנייר כאמצעי הפצה של תוכן טקסטואלי. השאלה היא מי מגופי התוכן ידעו לעשות את ההתאמות הנדרשות כדי לשמור על עצמם רולוונטיים גם בעולם התוכן העתידי.
יש עורכים בבית?
(תודה לאלון)
nrg.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
אורון אורי העלה לפייסבוק נגטיבים של אבא שלו, אורי דן, כתב מעריב לשעבר (זוכרים מהפוסט של טל בשן, ואת התגובות של אורון?)
מעריב מפרסם את התמונות בשערו היום.
עופר מאיר בדק את המחקר היומי, והפעם מיהם בעלי הפין הארוך ביותר (היהודים, נו). כתוב גדול, אבל צריך לדייק.
יאיר דקל על סיקור משפט אולמרט.
אני רואה עצמי בין חלוצי מפמפמי CICGC בישראל רבתי, אך מזמן לא הבאתי פרק לרווחת הציבור. אז אני אני מכפרת על חטאי, אף שאחרי יום הכיפורים, אבל הבנתי ששערי שמים נסגרים רק בשמחת תורה.
חייבים אתם לצפות בפרק הזה: סיינפלד וקריימר נפגשים ל-17 דקות רוויות נחת. פולקסווגן מסחרית ישנה וחלודה, מושביה מודבקים בסלוטייפ ושיחה מלב אל לב. שווה שווה שווה.
ואחר כך את הפרק עם קארל ריינר ומל ברוקס (שאוהב את לואי). ואחר כך עם לארי דייוויד.
ואם עדיין לא נחשפתם לתוכנית כלל למרות מאמציי הכנים, זה הזמן.
קליפ חדש לשיר החדש (שכבר הבאתי בחודש שעבר, אך ללא הקליפ) של הפט שופ בויז, Leaving.
[youtuber youtube='http://www.youtube.com/watch?v=U81VoqHxIp4&feature=g-all-u']
Our love is dead
But the dead don't go away
ואם כבר, לרגל מזג האוויר והחזרה לאייטיז, גם ל-wet wet wet מגיע.
הלכו לעולמם
ארתור סולצברגר, המו"ל של הטיימס.
ההיסטוריון הבריטי אריק הובסבאום. לפני שנתים, בגיל 93, התראיין להארץ.
לאור אמירות שונות שלו ודאי יהיו פה מי שיצהלו ויתהו מדוע לא מת לפני חמישים שנה.
נגיד בנק ישראל לשעבר, משה זנבר.
דליה מרוז, דוברת הפילהרמונית.
לפני פיזור
ואם לא קראתם את פוסט סיכום ספטמבר, זה הזמן. יש בו קשרורים לכל הדברים החשובים.
וגם פוסט ערב החג.
אנחנו בעיצומו של ניסוי מעניין: טקבוק לאחר הרשמה.
מאחר שהמדינה, כך אני מבינה, סגורה עד יום שלישי הבא, נמשיך לבלות בצוותא קומץ נבחר ואני.
אפילו היון, שועלן, הקפטן ואורן כמעט ולא הגיבו בחג.
דשדוש בגשמי בוץ היה נעים יותר, או שגם אתם ברודוס?
מצד שני אין תגובות עם פוסט ציוני, סמול וקרן חד"שה וכן כינויי גנאי וגידופים (של השמאל את הימין כמובן). אושר גדול.
הייתי ביום חופשת ריסטרט מכתיבה אתמול.
בזכות החופשה גמרתי לקרוא את רק ילדים של פטי סמית, למרות הסתייגות ביניים שלי ממנו. לסיכום: ראוי גם ראוי.
וגם נחשפתי לבריכת דגי הזהב בכיכר רבין וביקשתי משאלות.
מה, איש לא קרא עיתונים ואין לו מה לומר על כך?
שום קשרור מעניין לא ראיתם? אם אני לא מבשלת איש לא אוכל?
ולווט אנדרגראונד 
סביר להניח ששורת אנשי עסקים, מפרסמים ועיתונאים הקוראים להצלת 'מעריב', הייתה מרשימה ורלוונטית יותר מאשר אנשי רוח ותרבות החותמים בטירוף חושים על כל מה שזז בשטח.
אהבתיאהבתי
המלצת קריאה מהעיתון לאנשים בשירותים: סדרת כתבות על המוח.
שלא תגידו לא ידענו- אף אחד לא יודע מה זה ואיך זה עובד.
וכן, אם צריך להרשם אז גם אני מרשה לעצמי לבגוד.
אני בסוכה.
אהבתיאהבתי
בודק את הנוצות, פחחחחח. יצאתי עורב.
אהבתיאהבתי
מה הקשר בין מה ששלי יחימוביץ' אומרת לבין הטענות של שטרסלר לגבי תמיכתה בוועדים החזקים במשק של נמל אשדוד ושל רכבת ישראל. שלי צריכה להבין שהתמיכה במשכורות המופקרות במגזר הציבורי גורמות יותר ויותר לאאוטסורסינג ואז להעסקה של אותם עובדים בתת שכר, בקיצוניות השנייה. עד שעובדי הממשל לא יתחילו להשתכר משכורות שראויות לעבודתם לא ניתן יהיה לרפא את המשק הישראלי.
אהבתיאהבתי
תיאוריה נחמדה, רק שבשטח, מיקור החוץ מופעל לרוב כדי להחליף עובדים ששכרם נמוך ממילא, עובדי נקיון, מאבטחים וכו' בעובדים ששכרם נמוך יותר.
אני לא מתווכח עם העובדה שמשכורות במגזר הציבורי אינן עומדות בהכרח במבחן ההיגיון אבל בואו לא ננסה לתלות בהן את חטא ניצול העובדים. רדיפת הרווחים אינה מגבילה עצמה למקומות שבהם "צודק" יותר להרוויח אלא למקומות שבהם קל יותר לעשות זאת.
אהבתיאהבתי
ככה זה התחיל.
הגיוני להפנות תחומים שבהם אין לחברה שלך יתרון למיקור חוץ. קחו מאבטחים למשל: מה לחברה לייצור מזון ולאבטחה? הם יודעים איך לייצר מזון ולא איך לאבטח. נאמר שהם צריכים עשרה מאבטחים: שניים למשמרת, שלוש משמרות ליום, חמישה ימים בשבוע ועוד שניים למקרי חירום (מחלה, מילואים, התפטרות/פיטורים פתאומיים). מי יכשיר את המאבטחים? מי יוודא שהם שומרים על הרמה המקצועית הנדרשת? חברת המזון שלנו תצטרך לגייס גם מומחה שיבחר וידריך את המאבטחים. זה עוד עובד בתשלום שלא יעשה הרבה. ואיך בדיוק הם אמורים לבחור אותו? לבדוק מהי רמתו של טכנולוג מזון יודעים שם, יש להם אנשים כאלו שיכולים לראיין אותו, אבל איך הם יודעים אם המומחה באבטחה הוא באמת מומחה?
אז פונים לחברת אבטחה. זו המומחיות שלה ויש לה "קבלות". אם מתברר שהם לא טובים, אפשר להחליף אותה בקלות כיוון שהעובדים לא מפוטרים, הם היו ונשארים עובדים של חברת האבטחה. עלות המומחה שבוחר ומאמן את המאבטחים מתחלקת על כל החברות שמעסיקות את אותה חברת אבטחה וגם עלות המאבטחים לחירום – במקום שניים לכל חברה, עשר חברות שמשתמשות בשירותי חברת האבטחה יכולות לחלוק באותם עשרה "חירומים". יש יתרונות למספרים גדולים.
איך בוחרים את חברת האבטחה? לפי איכות ומחיר. את האיכות קשה לשפוט, את המחיר קל, אז בד"כ הולכים על החברה הזולה יותר. חברת אבטחה שלא זוכה במכרז לא מרוויחה על אותו מכרז ולכן האינטרס שלה הוא להציע הצעה אטרקטיבית ככל האפשר ועדיין לשמור על רווחיות, כלומר שההוצאות שלה יהיו עדיין קטנות מההכנסות. מאחר שכמעט כל ההוצאות הן שכר למאבטחים, בשוק תחרותי השכר יתכנס לערך נמוך ככל האפשר. יש הרבה יותר אנשים שיכולים להיות מאבטחים משיש ביקוש למאבטחים ולכן השכר הזה יהיה שכר המינימום (ולפעמים אפילו פחות).
אז מה, העובדים מנוצלים? מה פתאום. האלטרנטיבה שלהם אינה עבודה בחברת אבטחה אחרת שבה השכר גבוה יותר – לו היתה להם אלטרנטיבה כזו, למה הם לא לקחו אותה? האלטרנטיבה היא לעבוד בשכר נמוך עוד יותר או לא לעבוד בכלל.
כשמשלמים לעובד שכר, קונים את העבודה שלו. כשאתה משלם לבעל הנגריה עבור שולחן, אתה קונה שולחן. בעל הנגריה משלם לנגר שבנה את השולחן, על מה? הוא קונה את העבודה של אותו נגר בדיוק כפי שאתם קניתם את השולחן. העלות של העבודה נקבעת בשוק לפי אותם כללים ששאר המחירים נקבעים: הביקוש וההיצע. בשיא בועת הדוט.קום, כשהיה ביקוש מאוד גבוה למתכנתים, גם מי שזה עתה סיים קורס תיכנות של חודשיים היה יכול למצוא עבודה בשכר לא רע (אני מכיר כמה כאלו), אחרי שהבועה התפוצצה ומספר המשרות ירד בצורה משמעותית, עובד בעל תואר אקדמאי במדעי המחשב וכמה שנות ניסיון היה מתקשה למצוא עבודה אלא אם הסכים להתפשר על שכר נמוך (ומאוד הרשים את החברה שאליה התראיין). כשדורשים לשלם הרבה עבור קוטג' אנחנו מתלוננים, למה אנחנו לא מתלוננים כשדורשים לשלם הרבה עבור אבטחה? האם מישהו יטען שהמאבטחים הם חמדנים חזירים, שהיו יכולים לקבל שכר מינימום ודורשים יותר?
הביקוש לעבודה לא מקצועית כמו ניקיון או אבטחה הרבה יותר נמוך מהיצע העובדים ולכן השכר שם נמוך. זה מה שיש. רוצה שכר גבוה? תלמד תכנות ותקווה שלא תיפול על שנת 2001.
אלא מה, המעסיקים ראו שזה מסתדר לא רעותפסו שזו דרך נהדרת לעקוף את ועדי העובדים: אפשר להעסיק עובדי קבלן גם בתחומים אחרים! אפילו אם הם בתחום העיסוק העיקרי, שאז כביכול אין שום סיבה לעשות זאת. אז היום יש עובדי קבלן כמעט בכל מקום שבו יש ועד חזק. קחו את ההוראה למשל: ישנם שני וועדים חזקים, הסתדרות המורים וארגון המורים העל יסודיים. המדינה והרשויות המקומיות לא יכולות להעסיק מורה שלא חבר באחד משני האירגונים האלו. כלומר יש לנו מונופול (או דואופול, אם תרצו) שרק הוא יכול למכור שירותי הוראה. התוצאה? כמו בכל מקרה שבו יש מונופול, המחירים גבוהים.
חושבים שמחירי ההוראה לא גבוהים? תתפלאו. היום, במקום לשכור מורים ישירות, מוציאים את זה למיקור חוץ וקונים שירותים מחברה שמספקת את המורים. זה מאפשר לעקוף את הוועדים כיוון שהמדינה והרשויות המקומיות אינן אלו שמעסיקות את המורה. זה מאפשר גמישות ניהולית, כלומר לפטר בקלות מורה שאינו נחוץ או שאינו מתאים, וזה מוזיל בצורה משמעותית את העלות שלהם.
לא מזמן ההסתדרות נאבקה על תנאי ההעסקה של עובדי הקבלן ודרשה לאגד גם אותם. אז שמענו תלונות על כך שבאותו חדש מורים יושבים מורים באותו תפקיד ובאותו ותק, שאחד מהם מועסק ישירות ומקבל שכר של 10,000 ש"ח והשני דרך קבלן ומקבל רק 5,000 ש"ח. הטענה כאן היתה שמורה הקבלן מקופח כשבפועל המצב הפוך: מורים מוכנים למלא את התפקיד תמורת 5,000 ש"ח ובגלל המונופול, אנחנו נאלצים לשלם מחיר כפול!
כמעט כל התקציב האדיר של משרד החינוך יוצא על שכר. רק תחשבו מה אפשר היה לעשות לו הוצאות השכר היו יורדות. לא בחצי, נאמר שרק ב- 25% (ניקח בעיקר מהמורים ששכרם גבוה). זה עוד מורים, עוד שעות הוראה, עוד מבנים, עוד ציוד – אבל לא, חשוב יותר לשמור על המונופול.
ולכל מי שחושב שזה דווקא צודק: אם יש לכם עוזרת בית (או אפריקאי, אם אתם בת"א), כמה היא מקבלת? מהיום אתם משלמים לה כפול ולא משנה מה הסכום שסיכמתם איתה. אין לכם עוזרת? חזירים, בגללכם יש אבטלה. תעסיקו אחת.
אהבתיאהבתי
לא באמת יהיה נכון לפתוח כאן בויכוח על תפיסות עולם ולכן אתיחס רק לפיסקה הלפני אחרונה שלך
לדעתי הורדת שכר המורים ב 25% תהיה קרוב לוודאי אחד האסונות הגדולים ביותר שיכולים להתחולל בישראל, כבר היום איכות (חלק מ)המורים היא מושא לדאגה או ללעג, תלוי מי אתה, זה הרי לא שהמורים הם שיאני שכר, נכון? תוריד את השכר שלהם אפילו ב 10% ותראה איך גם האיכות דהיום תהפוך למושא געגועים.
אפילו בפריסמה הקפיטליסטית הקלאסית צריך לזכור שבסוף הסוס מת (בטרם התרגל לא לאכול)
אהבתיאהבתי
תלוי במורה.
כחצי מהמורים מקבלים שכר ששווה או גבוה מהשכר הממוצע במשק. להזכירך, זה שכר שגבוה יותר מהשכר החציוני. כעשרה אחוזים מקבלים שכר שכמעט כפול מהממוצע במשק. עד לרפורמה האחרונה, שכר המורים החדשים היה מחפיר ומי התנגד לה (ולכל הקודמות, שגם הן ניסו להעלות את שכר המורה המתחיל)? נכון, ארגוני המורים.
אהבתיאהבתי
לדעתי לא תלוי בכלל
צא ובדוק מה שכר המורים במדינות שאת מערכת החינוך שלהן אנו רוצים לחקות, המסקנה לדעתי ברורה.
לביקורת שלך על ארגוני המורים אני שותף.
אהבתיאהבתי
לשאלתך, רייטינג השבועון נסגר אבל החברה הבת שהזכרת, שהייתה המול"ית של המגזין, מבחינת דיני החברות עדיין חיה וקיימת (גם ללא כל פעילות).
—
V: חןחן
אהבתיאהבתי
אני חושב שהמחקר בדבר יחסי מין מרצון עם ערבים/ות מיותר, וזאת לאור מחקר אחר, זוכה פרסים, שהראה כי ישראלים אפילו לא מוכנים לאנוס ערביות.
אהבתיאהבתי
אני הייתי מתחתנת מחר עם ערבייה, במיוחד אם קוראים לה קלרה חורי או מירה עוואד.
אהבתיאהבתי
זה לא מחקר. זה סרט דוקומנטרי.
אהבתיאהבתי
ביקשתי לטעון ששניהם אינם מחקר.
אהבתיאהבתי
זה היה "מחקר", שהמנחה שלו אייל בן ארי, חתם בשתי ידיים על מסקנתו, תוך כדי שסטודנטיות שלו מאשימות כי הוא ניצל יחסי מרות לצורך יחסי מין.
שזה קצת יותר מאירוני.
אהבתיאהבתי
יפה. השיפוט נעשה על-ידי מומחים בתחום.
אהבתיאהבתי
אם אינני טועה, החוקרת הסבירה את מיעוט מקרי האונס של פלסטינאיות בידי חיילי צה"ל בגזענות. מעניין מאד שאכן זה היה המרצה שחתם על המחקר.לא ידעתי שמדובר במרצה זה.
אהבתיאהבתי
אפרופו הסרט של יולנד זוברמן, לאורי בר-און היה פעם סרטון משעשע (3 דקות) שבו הוא שאל עוברים ושבים (גברים ונשים כאחד, מרביתם סטרייטים) אם הם יהיו מוכנים למצוץ לערפאת תמורת שלום. מצחיק ושווה צפייה 🙂
אהבתיאהבתי
זוכרת. היה מעולה באמת.
אהבתיאהבתי
תחליטי.
this nick ain't big enough for the both of us.
אהבתיאהבתי
זה קצת ממשעשע.
אם מאז הוראת הרישום בבלוג, חלקנו החלפנו צבעים זמנית, פה ניתן לראות טרנספורמציה קוונטית.
רק לפני שבוע, אחת שמה רג'ינה ס. לאחר שראתה את הדיון בין "עובר אורח" לראשון שמופיע בחתימתה, הציעה "פשוט לא להתייחס לאנטישמי " . (ולמען הסר ספק שניהם עונים להגדרתהבית של " ה 1% הלא ימנים" בבלוג"), כשרגע לאחר מכן הנ"ל עשה לה בתגובה אאוטינג של שמה האמיתי.
האם זה אומר בעצם, שגוסטה/רג'ינה בעצם מגדירה עצמה כאוהבת-אנטישמים?
אהבתיאהבתי
מר רמ"ד אין לי מושג מה שמה האמיתי. לך יש בעיות קשות בהבנה.
אהבתיאהבתי
תינח דעתך, הוא לא באמת עשה לה אאוטינג
אהבתיאהבתי
נוהגת לשנות ניקים וגם הופיעה בשמה האמיתי.אממה- האווטאר הסגיר אותה.
אהבתיאהבתי
הפוסט של כהנמן מעולה ומעורר מחשבה.
אגב, בפרויקטים שאני מלווה אנחנו מחשבים כל שלב במדויק (ללא מרווח ביטחון) אבל מוסיפים בופר (Buffer) כללי לכל הפרויקט שהמעקב אחרי "היאכלותו" מספק בעצם כלי מעולה למעקב אחרי הפרויקט (כלי שנשאל מתורת האילוצים של אליהו גולדארט). לא אומר שאין חריגות אבל יחסית לתעשיה אנחנו הרבה מעל הממוצע בשמירה על לו"ז
אהבתיאהבתי
אני חייב להבין מה הניע לפחות שניים מקוראי הבלוג לסמן את הפוסט של תומר באדום? מתנגדים לבאפרים? חשובים שפרוקיטים צריכים להתנהל ללא לו"ז? מה?
אהבתיאהבתי
מעניין, דומה שאנשים התעוררו רק עכשיו והחלו לשים לב לטירוף הדיס/לייקים.
אהבתיאהבתי
אולי הם לא אהבו את הבופר (מושג מהעולם הכימי) במקום באפר (מושג מעולם המחשוב).
או לא אהבו את כהנמן.
בתור ריאליסט שכן אהב את כהנמן, אתה אמור לדעת לא לחפש היגיון אצל אנשים.
אהבתיאהבתי
נובמת.
כשכל כך קל לצבוע את ה(דיס)לייק מבלי להצטרך לעמוד מאחורי הלחיצה הזו, זה לא קצת בזבוז להבין למה מישהו סימן באדום?
אהבתיאהבתי
אני לחצתי אדום, בדיוק מהסיבה של שועלן – ה"בופר". אלון.
אהבתיאהבתי
גדול.
והנה אולי לקח קטן למתלוננים.
אהבתיאהבתי
גדול? בעיני זה לכל היותר משונה.
אני מניח שאלון היה יכול לכתוב את הסתייגותו מהביטוי הקלוקל בופר במלים מפורשות אבל נוח יותר היה לזקור בוהן למטה ולהשאיר את הכותב (במקרה זה הייתי אני) תוהה אם אמר משהו רע, מסריח לו מהפה, סתם לא אוהבים אותו או אולי מישהו נתקף בתסמונת טורט.
הרי אם היית מדבר עם אדם שהיה רוטן לעברך בזעם (בלי להסביר את מקור הרטינות) בכל פעם שלא היית משתמש נכון בוו החיבור, זה היה נראה לך מעט, ובכן משונה או לכל הפחות לא מאוד קומוניקטיבי, נכון?
אהבתיאהבתי
ההוכחה לאיזוטריה, זה מה שהתייחסתי אליו כ"גדול" (פלוס הקליעה למטרה שלי).
מסקנה: אדום לאו דווקא שווה רטינה בזעם. לפעמים זה סתם יש לך משהו ירוק תקוע בין השיניים.
אגב, באנגלית, שתי המילים נכתבות buffer, מכאן שקשה לי להבין איך בכימיה זה התקבע כבופר.
אהבתיאהבתי
V – לא הבנתי מה רע בתגובה של שלי, ולמה את כותבת "מה חשובות העובדות". במה היא לא דייקה?
אהבתיאהבתי
בתור התחלה, ה"פשע החמור" שבו שטרסלר מאשים אותה הוא לא "הגנה על פרנסתם של עובדים". הטענה שלו כלפיה שהיא מגנה על ועדי העובדים על חשבון הצרכן. מועד עובדים חזק לא מתחייבת הגנה על פרנסת העובדים, וגם אם זה היה המצב היא עדיין לא מתייחסת לטענה האמיתית שלו, היא עונה רק לטענה שהיא המציאה, זאת שהפגיעה בצרכן מושמטת ממנה.
אהבתיאהבתי
היא מתעלמת ממה שלא נוח (ועדי מונופולים) ומדגישה רק את מה שנוח (רמי לוי).
אהבתיאהבתי
כמו שהיא התעלמה ומתעלמת ממה ששטרסלר אמר לה.
לא שמענו מיחימוביץ קצהו של חשבון נפש על דבריה על מחיר הקוטג' ועל התמיכה במונופול המלט.
אהבתיאהבתי
למה חשבון נפש? היא הסבירה לא פעם את הטענה שלה: אם יבוטל מונופול המלט, למשל, מחיר הדירות לא יירד באגורה אחת (כלל ראשון בתמחור הוא שמחיר לא נקבע לפי עלות אלא לפי מה שהקונים מוכנים לשלם). לעומת זאת, מאות פועלים ישראלים יפסידו את מקום עבודתם לטובת פועלים סינים או טורקים או ווטאבר וכמה קבלנים יגרפו רווחים גבוהים יותר. אפשר להתווכח עם הטענה הזו, אבל אין שום צורך שהיא תעשה עליה חשבון נפש.
אהבתיאהבתי
מה דינו של המונופול הקרוי "מינהל מקרקעי ישראל"?
אהבתיאהבתי
אם אתה שואל אותי (ולא את הגב' יחימוביץ')? צריך לחזק אותו. אני לא הייתי מוכר אפילו סנטימטר אחד של קרקע במדינת ישראל. אין לנו כאן הרבה מהמשאב הזה, ואין אפשרות להוסיף עליו. במדינה שהולכת ומצטופפת, בעלות פרטית על קרקעות היא לוקסוס שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. מה שכבר נמכר – מה לעשות, אבל מה שבבעלות המדינה חייב להשאר בבעלות המדינה.
אהבתיאהבתי
יופי נחמה. פעם ראשונה שבה אני מנסה להתחבר – וכבר שכחתי את הסיסמה.
אתה מודע לכך שכמעט כל הקרקע בארץ בבעלות המדינה?
אהבתיאהבתי
ודאי. וכך אני רוצה גם להשאיר את זה (בניגוד לשאיפה של כבוד רה"מ בראשית כהונתו, לפני שגילה את איראן, להפריט כל קרקע שלא זזה). אם כי כדאי לציין גם שהנתונים בענין הזה די מטעים; אין משמעות לשאלת הבעלות על הקרקעות מרמת חובב, נניח, ודרומה – רוב שטח המדינה(דווקא שם יתכן שבעלות פרטית היתה עשויה לרסן חלק מהשאיפה של המדינה לתת במתנה קרקעות לבדואים). שטחים רבים אחרים אינם רלבנטיים מסיבות אחרות (זה לא מאד חשוב אם אתה או המדינה היא הבעלים של קרקע שהוכרזה כאתר ארכאולוגי או שמורת טבע, למשל). שיעור הבעלות על קרקעות באזורי הביקוש הוא הרלבנטי – גם שם המדינה מחזיקה את הרוב, אבל רוב הרבה פחות דרמטי.
אהבתיאהבתי
רק שאף אחד לא דיבר על ביטול מונופול המלט! רצו לאפשר ייבוא מלט עד להורדת נתח השוק של "נשר" מ- 95% ל- 90% "בלבד". זה עדיין מונופולת רק שהמחירים יהיו קצת זולים יותר. כרגע לקבלנים, אבל גם בזה אין שום רע.
אבל יחימוביץ' אמרה באותו דיום בוועדת הכספים, "גם אם תוכיחו לי שדירה לזוג צעיר תרד ב- 20 אלף דולר, אני עדיין חושבת שההסתכלות שלנו צריכה להיות לא תמיד דרך העיניים של הצרכן, כי אותו צרכן – רוב שעות ושנות חייו הוא לא קונה וצורך דירות אלא הוא אדם עובד. […] לנוחי דנקנר יש מפעל והוא מספק מקומות עבודה לישראלים. וזה בעיניי כרגע ערך עליון יותר מהוזלת דירה בסכום כזה או אחר."
אגב, בהזדמנות אחרת היא טענה שפתיחת השוק לייבוא יפיל מפעלים מקומיים ואז הם לא יוכלו לייצא… טוב, אבל היא סוציאליסטית, אז היגיון לא יכול להיות אחד מהצדדים החזקים אצלה.
כלומר ההתנגדות שלה היא לא בגלל שזה לא יוריד את מחיר הדירות.
ומה עם העוף של "רמי לוי"? הרי כאן אי אפשר לטעון שזה לא יוריד את מחיר העוף, הרי זה בדיוק מה שלוי עשה – הוריד את מחיר העוף. ויחימוביץ' היתה נגד.
והנימוק, איזה מין נימוק אידיוטי זה שאנחנו עובדים יותר שעות משאנחנו קונים ולכן חשוב יותר לדאוג למשכורת מאשר ליוקר המחייה? הרי יוקר המחייה משפיע על כולם, עובדים ומי שאינו עובד, עובדים חזקים שהמשכורות שלהם גבוהות ועובדים חלשים שמקבלים שכר מינימום או פחות. כולם קונים (או לפחות רוצים לקנות) דירות וכולם (חוץ מהצמחונים והטבעונים) קונים עוף.
אהבתיאהבתי
הענין הוא לא השעות. הנקודה המרכזית שלה היא שהיא רוצה משק עם יותר בטחון תעסוקתי, גם אם תוצר הלוואי של זה הוא שהמחירים קצת יותר גבוהים. כולנו רוצים עוף בשקל ואפילו בחינם, אבל התוצאה של זה, לדעתה, היא שגם המשכורות – קודם כל של עובדי רמי לוי, אבל בסופו של תהליך גם של כל אחד מאתנו – הן נמוכות יותר ובעיקר בטוחות פחות. יכול להיות שהתהליך הוא לא כזה, יכול להיות שכן ובכל זאת זה כדאי לנו כי אנחנו יכולים להרשות לעצמנו יותר. בכל אופן, בעיני זה מאד משמח שיש בכנסת אדם שיש לו דעה משלו שהיא שונה מהמקובל, ושהוא מעז לבטא אותה גם כשהוא יודע שרוב המעונינים בעוף בשקל וקוטג' בשניים יכעסט עליו.
אהבתיאהבתי
הבעיה היא שהיא מתעלמת מכך שגם אם המשכורות יהיה קצת יותר גבוהות, נוכל לקנות איתן הרבה פחות.
והאמירה שלה על יותר שעות עבודה משעות צריכה היא באמת פנינה נדירה.
אהבתיאהבתי
גם אם נשתמש במדד המטופש שהיא המציאה "שעות צריכה" מול "שעות עבודה", נקבל שבארץ אדם "צורך" דירה במשך עשרות שנים. ואם נוסיף 20-25 שנה של צריכה לפני שמתחילים לעבוד ועוד 10-20 שנה של צריכה לאחר שמפסיקים לעבוד, נקבל סה"כ שגם בדבר המטופש הזה היא טועה.
אהבתיאהבתי
אפילו לטעות היא לא יכולה כמו שצריך…
אני הולך לצרוך את המיטה שלי, לילה טוב.
אהבתיאהבתי
לביטחון תעסוקתי יש מחיר.
אם אי אפשר לפטר עובד כשלא צריכים אותו, לא ישכרו אותו מלכתחילה. זו לא תאוריה, הדבר קרה פעם אחר פעם. כבר הזכרתי לפני כמה ימים את ספרד: למה שיעור האבטלה בקרב הצעירים בספרד גבוה בהרבה משיעו האבטלה בקרב הלא-צעירים? כי קשה מאוד לפטר עובד בספרד. אז מי שכבר נשכר לעבודה מרוויח, אבל כל אלו שהיו יכולים לעבוד לפחות חלק מהזמן הופכים למובטלים כל הזמן. אותם מובטלים מקבלים קיצבאות מהמדינה, שהרי אי אפשר לתת להם לגווע ברעב, ואת הכסף הזה משלמים בין השאר אלו שעובדים. כלומר המחיר של ביטחון תעסוקתי הוא, בין השאר, אבטלה גבוהה ומיסים גבוהים.
תביט בזה מכיוון אחר: קח חברה רווחית שמעסיקה 100 עובדים. יום אחד מתחיל מיתון ומכירות החבה צונחות. עכשיו היא כבר לא רווחית. מאחר שהיא מוכרת פחות, היא יכולה להסתדר עם פחות עובדים – נאמר 70. בלי לשלם משכורת לאותם 30 עובדים שיפוטרו, החברה עשויה לחזור להיות רווחית ולשרוד עד לסוף המיתון, שאז המכירות שוב יעלו ושוב יהיה מקום למאה עובדים. אם אי אפשר לפטר את אותם שלושים, החברה תמשיך להפסיד עד שתפשוט רגל ואז כל המאה יפוטרו. איך בדיוק המצב בו כל המאה מפוטרים והחברה נסגרת עדיף על המצב בו שבעים ממשיכים לעבוד?
אהבתיאהבתי
אז למה היא לא אמרה לשטרסלר שאלו דעותיה?
למה היא פטרה את דבריו כשקרים והתחילה לדבר על המשכורת שלו?
אהבתיאהבתי
אין שום רע בתגובה שלה. שלוש המילים האלו חותמות את הציטוט שלה, והן הכפילו את עצמן. באשמתי, ולא שמתי לב לכך. תוקן
אהבתיאהבתי
חבל, הגרסה השגויה היתה משעשעת יותר.
אהבתיאהבתי
מפתיע שיחימוביץ מדברת על עובדות. שנים רבות לא נתקלתי בראייה כה סלקטיבית ומעוותת של המציאות מצד פוליטיקאי.
יחימוביץ היא אחת מהפוליטיקאים הפופוליסטיים והנמוכים ביותר שהיו פה אי פעם.
כרגיל העיתונות מאתרגת את מי שהיא רוצה לאתרג (רוב העיתונות לפחות)
יכול להיות שרמי לוי הוא חתיכת קמצן וכו וכו . היה עדיף שינהג אחרת, אבל זה לא העסק שלנו ולמרות הכל הסופרמרקטים של מי לוי עדיין לא שייכים למדינה (אולי עד ששלי תחליט שהכל שלה ותלאים אותו ביום מין הימים). למרות שהבולשביקית חושבת אולי שכל דבר הוא העסק הקולקטיבי שלה.
מה שכן, תמיכתה לדוגמא בוועדים הגדולים ובעופר עייני עולה לכולנו ממון רב מידי שנה ולא רק זאת היא גם באה על חשבון הוועדים החלשים, תשאלו את העובדים הסוציאליים למשל. וזה עובדה אגב!
אהבתיאהבתי
טמקא מדווח על המחבל המצרי החדש: אבא צעיר ומשכיל שבא להתפוצץ בישראל. חדש בעיני טמקא אבל לא בעינינו, הגזענים הימניים והעולים מאיטליה וצרפת.
אהבתיאהבתי
עד כאן פינתנו "ההפתעה החודשית".
בהמשך שידורינו להיום: הסדרה "חלון ההזדמנויותהדח פעמי נסגר שוב" ואחרי החדשות המיני סדרה עטורת הפרסים "בקרוב בחירות".
אהבתיאהבתי
כמובן שיש מספיק מוזיקה גרועה מהאייטיז לצורך כותרות לפוסטים (אך כדאי להתעורר לפני לחישה פזיזה).
לזכר מוזיקה אחרת אמליץ על כתבה על הסקרים, שמפסיקים להיות הגיונים (ותמיד ימצא סקר חיובי לצרכי הרומניתון).
אהבתיאהבתי
דקוא עלעלתי בכמה עתונים אם כי קשה לחזור לשגרה אחרי מנוחת עתונים/רדיו/טלויזיה בחו"ל. המזוודות פורקו הכביסה כובסה אבל הראש עדיין לא פה. כמה דברים מעניינים שקראתי (אל תבקשי ממני ללנקק אין לי כח ויש עוד ערימת פתקים שעלי לסדר לפני הכניסה לשגרה).
דה מרקר – ספורים חובקי עולם עמ' 16 (ערב החג כמובן) אליאנה קלמון החוקרת הבלתי רשמית של מערכת המשפט הברזילאית. אשה אחת נגד עולם הגברים המתנשא. מצויין.
הנשים האיריות מהגרות בקצב הולך וגובר מאירלנד (הכתבה דוקא מדברת על הגברים הצעירים) עמ' 18 אותו מקום דלעיל.
גלריה, הארץ ערב החג טליה לנדא, האבא שלה והלהקה שלה מריה קונג'. האם הכסף מדבר או שהלהקה עדיין לא מספיק טובה?
כתבה נהדרת של נירית אנדרמן על פרלוב ומחברת הציורים של מרגריט בונווי-יונגרמן. (עמ' 9-6). גם כיף היה לקרוא על הוברמן כתבתו של נעם בן-זאב.
מכל הנ"ל תראי שממש לא התעניינתי בבחירות הקרבות או לא, במצב האומה ממש שום פוליטיקה מקומית. מגיע לי עוד כמה ימים של נשימה חופשית לא? (חזרתי רק שלשום).
מצאתי גם מספר טעויות מצחיקות אבל לא רשמתי אותן אבל הנה אחת מהבוקר בהארץ עמ' 9 הכתבה על הובסאום נכתב: נולד ב-1917…אחרי מלחמת העולם השניה עברה המשפחה לוינה. הוריו מתו כשהיה נער. ב-1931 עבר לחיות אצל בני משפחה בברלין…..
הכוונה למלחמת העולם הראשונה כמובן ולא השניה בה כבר לא היה נער.
את לא מבשלת לבד, הנה גם אני פה ואלצת אותי לבקוע מהרוגע הארופאי שעדיין נסוך עלי :).
אהבתיאהבתי
אבי סגל ב'בשבע':
אהבתיאהבתי
לא הבנתי את הבתי כנסת.
אם בשכונה מסויימת פתחו יותר מדי בתי כנסת, זה יהיה עצוב מאוד אם אחד מהם ייסגר?
אהבתיאהבתי
בעיניים דתיות, העיניים שלהן הקטע הזה יועד במקור.
אהבתיאהבתי
אבל זה קלאסי הפוסל במומו.
אהבתיאהבתי
פעם ג'קי לוי כתב על סגירה של איזשהו תאטרון בגלל קשיי תקציב. הוא כתב על כך שאילו בית כנסת כלשהו היה בסכנת סגירה, המתפללים היו מגייסים תרומות מתחת לאדמה, כל מי שממלא שם איזשהו תפקיד היה מבצע אותו בחינם וכל הספקים היו מוכרים במחירי עלות – העיקר שהמקום ימשיך לתפקד. התאטרון, ככה הוא כתב, הוא בית כנסת של התרבות החילונית, אבל אף אחד לא חושב על הקרבה מהסוג הזה כדי להמשיך להחזיק אותו. גם אני סבור שתאטרון הוא מוסד תרבות שחשיבותו מצדיקה מאמץ גדול כדי לקיים אותו; נשאלת השאלה האם יש הצדקה להתיחס לעתון או ערוץ טלביזיה באותו אופן.
אהבתיאהבתי
העיתון קדוש לחילוני כמו שבית כנסת קדוש לדתי? ואדם דתי כמובן שהוא רואה הבדל בין בתי כנסת לעיתונים.
אהבתיאהבתי
זה בדיוק האבסורד.
אנשי התקשורת ואנשי ה"רוח" שהם מגייסים אכן מלינים כאילו זה פגיעה בקודש קודשי הדמוקרטיה.
אהבתיאהבתי
זה בדיוק מה שאבי סגל אומר. 🙂
אהבתיאהבתי
ובית כנסת אחד מתוך רבים הוא קודש קודשי היהדות?
אהבתיאהבתי
אני מניחה שבעיני חלק מהאנשים.
אהבתיאהבתי
סגירת בית כנסת היא פגיעה בקודשי היהדות, בהחלט.
(יש פתרונות לבעיה, אבל סגירת בית כנסת היא בהחלט בעיתיית בעיניים דתיות).
אהבתיאהבתי
מעניין שלגמרי במקרה אנשי "הרוח" (בהם שלל חברי משפחת גפן , האושיה רננה רז, "ההוגה" ומקבל המשכורת גיא מרוז וכו') מעולם לא צייצו ולא פירסמו עצומות משתפכות, כשסגרו את ערוץ הרדיו 7 הימני.
אהבתיאהבתי