זה די מצחיק: בעוד הכותרת בשער ישראל היום היא שבכירים בליכוד אומרים "נתניהו שוקל אם לפטר את ברק", הכותרת בניוזלטר היא "ברק מחפש דרך לפיוס". הידיעה היא כמובן אותה ידיעה. השאלה היא איך מציגים את הדברים ומי נעמד על רגליו האחוריות כשראה את הכותרת בעיתון המודפס ודרש שינוי.
בלעדי? דורון נשר?
ידיעות הבטיח אתמול בשערו:
קרב חייו | בלעדי: דורון נשר מתאושש מהאירוע המוחי וחושף מדוע נאלץ לעזוב את ישראל
פלאס תצלום של נשר המתבונן אל האופק.
בשער הבוקר, בענק, משמאל ללוגו, שוב תצלום המבט לאופק עם הכותרת העוד יותר מופתית, "הנשר נחת" עם אותה כות' מש': "דורון נשר מתאושש מהאירוע המוחי וחושף מדוע נאלץ לעזוב את הארץ".
שער מוסף 7 ימים. עוד מניפולציה. ועכשיו, שבעה עמודים עם הכותרת "אני, דורון נשר".
מה יש בהם? ליווי לתהליך השיקום שלו בבית לוינשטיין? ראיון בתנועות ראש? תיאור דקה אחר דקה את האירוע המוחי שעבר ואת הסאגה עם אנשי מד"א שלא פינו אותו? ראיון ארוך עם רעייתו? לא ולא ולא. שום דבר מכל זה. רוב הטקסט הוא פרק ראשון מתוך האדמה זוכרת, ספר שלו הנמצא בעריכה בהוצאת אחוזת בית (לה הסכם שת"פ עם ידיעות ספרים). לכן יש גם את דבר העורכת, שרי גוטמן, המספרת איך קיבלה את אישורו לפרסם את הפרק (בתנועות יד כאלו ואחרות). מעל פתיחת הפרק עיגול ובו באדום "מסמך". מה מסמך מה? מדובר בפרק מספר! ה"כתבה" נפתחת בטור של אמירה לם החתומה על כל היצירה, המספרת על היכרותם, ואיך התכוונה לראיין אותו לקראת צאת הספר, פגישה בבית קפה, וביקור שלה בבית לוינשטיין. כמה מאות מילים. טור צד. אבל ידיעות, במלאכת מחשבת של מניפולציה ועריכה גרפית ותוכנית והגשה מקוממת מתעתעת במיוחד יצר רושם אחר לגמרי. תעודת עניות למניפולטורים של מוזס וזלזול באינטליגנציה של הקוראים.
ובינתיים במעריב
– בנק דיסקונט ילווה לעיתון 16 מ' ש' ונוחי דנקנר עוד שמונה מ' ש' ע"מ שזה יוכל לתפקד בחודש הקרוב.
– בלונדון וקירשנבאום אפשר לשמוע מדקה 26 את מתן חודורוב ולאחר מכן את חנוך מרמרי מדברים על רכישת מעריב על ידי העובדים, ועל הארץ, שצריך להתנהל כמו צבאו האוטופי של ברק, לדעת מרמרי: "קטן וחכם". באשר לרכישת מעריב ע"י עובדיו חודורוב פסימי. כמוני וכמו רבים אחרים.
http://f.nanafiles.co.il/Common/Flash/Nana10Preloader.swf
– גיא רולניק חושב שהניסיון למכור את מעריב לעובדיו הוא ניסיון חשוב (הקטע נשלף מהמדור המורחב שלו).
אלעד מן מצדד ברעיון.
אני לא מאמינה שזה יקרה.
– במוסף ממון של ידיעות, מוסף קצפת על אילת, אין זכר למהומות השבוע בעיתונות הדפוס.
– מעריב עסקים גם הוא בלה לה לנד, כבשנה האחרונה.
כפולת החדשות של מעריב, 6-7, מטפלת בנושא, כמעט כבכל כל יום בשבועות האחרונים. בע' 6 תמצית דברי השופטת ורדה אלשיך.
כות' הגג: "השופטת אלשיך על מחויבותו המוסרית של נמרודי כלפי עובדי מעריב"
בע' 7 בן כספית מסביר שכן, הכתובת להפגנה השבוע הייתה בהחלט בית הרה"מ.
במצב התקשורת אשמים הרגולציה, נתניהו ושלדון אלדסון.
כות' המאמר של כספית: "השתלטות עוינת". בביטוי זה אוחז כספית מ-2009 לפחות, ואותם דברים הוא כותב כבר כמה שנים, אחת לכמה חודשים: ההשתלטות העוינת של אדלסון על התקשורת בישראל. גם היום אין כל חדש בדברים. אותן פראזות, אותם משפטים. רק בסוף הוא מפרשן את השביתה בהארץ אתמול:
שגיאה קשה שגו אתמול החברים בהארץ כשלא הוציאו עיתון. אנחנו כאן בשביל הקוראים, אלה שיודעים להעריך את המילה הכתובה, זו שמאחוריה יש שנים רבות של ניסיון, של שיקול דעת, ייעוץ משפטי, כתובת, אחריות ומסורת. הקוראים שלנו קדושים, והפגיעה בהם מיותרת, ומהווה ירייה ברגל.
–
ועד עובדי מעריב יוצא נגד הידיעה בע' הימני.
וזו הידיעה המדוברת (ע' 6):
—
– המילים "מעריב" או "נוחי דנקנר" לא מופיעות היום בישראל היום. כלום. אף מילה.
– חן שליטא מתארת ב-G את גסיסת מעריב מבפנים (אתר גלובס נפל בעת כתיבת הפוסט).
הכותרת: "מעציב".
העורכים מנקים את השירותים ואת הדסק. פחים מונחים על השולחנות שעליהם מחשבים כדי לספוג את דליפות המזגנים. במערכת ירושלים פורקו המזגנים. בשירותים אוזל נייר הטואלט. אין טונרים למדפסות. אחר כך היא מתלווה אליהם להפגנות השבוע שעבר. סיכום מעניין.
הכי מקאברי: הסיבות שמרואיינים רוצים להתראיין למעריב בימים אלו.
– ניו יורק טיימס על המשבר.
[אגב, אני חושבת שפספסתי את הראיון הזה עם עוזי בנזימן בזמן ירושלים באמצע ספטמבר].
השביתה בהארץ
– מתברר שעובדי הארץ חלוקים על נחיצות השביתה, ותוהים אם זה לא מקל בגלגליהם. כן, אין ספק שהם לא הרוויחו ממנה דבר. העיתון הודפס היום כרגיל (אממ, בערך), והמו"מ של הוועד עם המו"ל לא התקדם בשיט. היוחלף הוועד?
אבל נראה שיש תוכניות להשבתה נוספת.
– הבוקר חיכיתי לעיתון לשווא. הודעה מוקלטת אחרי שבע בבוקר, משהתקשרתי לברר מה קורה עם העיתון שבושש להגיע, "תקלה בבית הדפוס. סיום חלוקה בשמונה". גם השעה שמונה עברה לבלי שוב, ועיתון הארץ איננו. להודעה הכללית על התקלה נוספה הודעה על השיבושים בתל אביב בגלל ניג'וס האופניים העונתי. בקיצור חבר'ס, אין הארץ גם היום. נאלץ להסתפק במה שיעלה האתר.
וגם אין ישראל היום, כן?
– ועל הארץ בניוזונומיקס (מלפני חודש).
מתקלקלים
אי.די.בי תשלם למחזיקי האג"ח מסדרה ב' 35 מ' ש'.
תושבי מגדל G מתלוננים על אהוד ברק.
לחם עבודה
מגזין הרכב הגה נסגר.
אמיר טייג: המדיום הדיגיטלי ייתר לחלוטין את הנייר.
יש עורכים בבית?
פרופ' אסא כשר מכחיש בעמודו בפייסבוק כתבה שקרית בעניינו, כך לגרסתו, שהתפרסמה בהארץ בעניין ניסויים שנערכו בחיילים. לדבריו, הכתב, חיים לוינסון לא ביקש את תגובתו אף שהוא כותב שכן, ושנית, בהמשך הארץ פרסם רק חלק מגרסתו לאירועים.
מה אמר אובמה על רומני?
"לא יכולתי לנצח, זה לא היה רומני האמיתי", צוטט אתמול בכות' ראשית ב-ynet.
רועי פלד תמה, פשפש בכתובים וחיפש אחר המקור לשיבוש.
…בתוך הידיעה אותם ציטוטים, הכל מבוסס על נאום מהבוקר בקולורדו. המשפט הרלוונטי: "לא יכולתי לנצח אותו, כי רומני האמיתי מסתובב כבר שנה ברחבי המדינה ומציע הפחתת מסים של חמישה טריליון דולר".
אומנם כבר מאתמול בלילה אתה שואל את עצמך אם אובמה זה אובמה, אבל בכל זאת, זה לא הסגנון שלו. אז אתה הולך לבדוק באתרי חדשות זרים.
קודם כל בסי.אן.אן. שווינט שמים את הלוגו שלהם בראש הידיעה. כלום.
ניו יורק טיימס. כלום.
וושינגטון פוסט. כלום.
טוב, חשוד. אז אתה הולך ומחפש את הקליפ מהנאום. ואז אתה מבין. הנאום נפתח ב:
"But it couldn't have been Mitt Romney, because the real Mitt Romney has been running around the country for the last year promising five million dollars in tax cuts".
הקיצר, שמעו מ"But it couldn't have been" את המשפט But I couldn't win, ולא שאלו עצמם למה זה לא מופיע בשומקום אחר ברשת.
בישר"ה מופיע הציטוט הנכון.
זה בכלל שייך למח' הגהה, אבל אין הגהה באינטרנט, אז אני דוחפת את זה לפה. לא נראה לי שמישהו מתכוון לתקן את הכותרת מהמארקר.
צרות לכותרות או צרורות?
במקור ראשון יש כתבה של אסף גבור על כך שספרי ילדים קלאסיים רבים מתורגמים ומופצים ברצועת עזה.
הכותרת: "איה בלוטו?" מה דעתכם עליה?
פייסבוק/ בלוגלנד/ רשת
אולי לרגל ההכרזה של מארק צוקרברג אתמול על מיליארד משתמשים ישודרג ממשק הסטטוסים ויתאפשר לערוך אותם (היום אפשר לערוך רק סטטוסים עם תמונות/ סרטונים)?
לפני פיזור
התקדמות ההרשמה לתגובות נעשית לשביעות רצוני המלאה.
ותודה לתומכים בבלוג.
ולווט אנדרגראונד 
האפשרות שמעריב ייקנה על ידי עובדיו היא משב רוח מרענן במפת העיתונות הקורסת שלנו. נכון, הסיכוי קלוש וההיתכנות הפיננסית מוטלת בספק רב.
יחד עם זאת, לא יזיקו מעט תקוה ואופטימיות.
אהבתיאהבתי
האפשרות הזו הייתה קיימת בכל פעם שהעיתון החליף ידיים, הם רק היו צריכים לבוא למוכר עם הצעה דומה או טובה יותר.
מצד שני אם הם ימשיכו ככה המחיר ירד כל כך שאולי באמת הם יוכלו לרכוש את העיתון בעצמם. רק נשאלת השאלה מאיפה הם יממנו את הגרעונות?
אהבתיאהבתי
לכל המקטרגים על קרקל:
בטיובית התפרסם סרטון שלפי הנטען צולם במצלמת קסדה במהלך התקלות עם חולית טאליבן. לאלו שאינם גולנצ'יקים במיל. שימו לב לנקודות הבאות:
הנשק אינו בתלה צואר והרצועה מדלדלת לפני הרגליים.
כאשר אינו יורה בציפורים הירי שלו פוגע לפני הרגליים.
תצפית וזיהוי מטרה? אין
ירי דרך כוונות? אין
תפיסת מחסה ועמדה? אין
תנועה בדילוגים? אין
תנועה מתואמת עם חבריו לחוליה? אין
ניהול אש חוליה? אין
פזצט"א? אין
החלפת מחסניות כמו בלונה פארק
זה חייל חי"ר בצבא מקצועי. היידה קרקל.
אהבתיאהבתי
ההסבר שקראתי לגבי האירוע בסרטיוב: החייל היה חלק מחוליה שנקלעה למארב בשטח פתוח. הרמבו רץ הצידה כדי למשוך אליו את האש בזמן שחבריו ימצאו מסתור. הנה, גם הדנים רוקדים רומבה.
sartube
?! 😈
אהבתיאהבתי
ראיתי חיילים אמריקאים כאלו בביירות לפני 30 שנה. חשבתי שהם השתפרו מאז אבל מה שנראה בסרטון מתאים לפארודיה על לחימת חי"ר. ההסבר שהבאת בשמו מגוחך עוד יותר מהביצוע אבל מזכיר סיפור דומה על הצנחנים של שרון במיתלה, ב1956.
אהבתיאהבתי
במקרה הזה הוא התנדב.
אהבתיאהבתי
משהו בקשר למאמר של בין כספית.
אין ספק שאיך שלא נסתכל על זה מה שמבצע ישראל היום,ונשפכו על כך כבר הררי מילים הוא משהו בין לא כשר לכשר אבל מסריח גם אם בן כספית ממחזר טיעונים ישנים,או מקצין יותר ויותר את אותם טיעונים. המציאות לא משתנה. קשיי העיתונות רק מחריפים ויש לשער שהטיעונים נגד אדלסון ועיתונו יעלו שוב ושוב.
אין ספק שישראל היום מציב דילמה אמיתית וקשה בכל מה שקשור למלחמה בו. מדובר בתופעה בלתי רציונלית לכאורה שאין גוף עסקי בעולם שיכול להילחם בה אבל אולייש לה פיתרון בכל זאת.
אינני עורך דין אבל בכל מקרה תופעת ישראל היום,דומה להפליא לתופעה ישנה ומוכרת בעולם העסקי: יבוא/ יצוא במחירי היצף.
תופעה זו מוכרת בחוק והיא אסורה על פי דין. אין למעשה הבדל בין מה שעושה אדלסון בישראל היום לתופעה הזו. אם מחר הסינים לדוגמא יחליטו להשתלט על שוק המתכות בארץ למשל וימכרו פה סחורה , לא בחינם אלא בחצי מחיר ממה שנהוג בסין תופעה זו לא תוכל להימשך זמן רב כי היא אסורה על פי חוק.
הלכה למעשה זה מה שעושה כאן אדלסון ויכול להיות שהעיתונות בארץ צריכה לשקול פניה לממונה על ההגבלים העסקיים.
צריך לאפשר לאדלסון לשלוח עיתונים למנויים אבל לא בחינם אלא במחיר שהוא לא נמוך מידיעות ומעריב.
אדלסון רוצה שישראל היום יהיה בכל פינה, בבקשה, גם בארה"ב לא מוכרים טבלואידים בפחות מחמישים סנט, אז שימכור אותו גם הוא בלא פחות מכך.
רוצה לחלק בחינם? יש לאפשר כמו שמבוצע בכל העולם ,בעיקר בתחנות רכבת והסעה מרכזיות.
אלא שברור שמטרתו של אדלסון היא למוטט את תעשיית העיתונות בארץ או לפחות את ידיעות ומעריב, זה ברור כשמש מאופי הפעולה העסקי שלו הכולל חלוקה ללא הבחנה ומחיר של העיתון במטרה להציף את המדינה רק בעיתונו.
הגיע הזמן שהממונה על ההגבלים העסקיים יתעורר ויותר מכך אולי שבן כספית ושאר העיתונאים במעריב יעירו אותו.
בשביל זה יש להם עיתון.
אהבתיאהבתי
אדלסון לא המציא את העיתון החינמי. קיימים הרבה מקומונים חינמיים בישראל ואני לא רואה הבדל בין מקומון לעיתון יומי בפריסה ארצית. בשניהם המודל העיסקי מתבסס על תוכן איכותי שיביא לחשיפה גבוהה ויעזור למכירות פרסומות.
כמו בעוד תחומים, נכנסים לארץ תחליפים זולים למוצרים קיימים. לחברות הוותיקות יותר זאת אפשרות לשפר את המוצר. אלה שמעדיפים לקטר על המתחרים או על המצב לא שורדים.
*אני לא קורא בקביעות אף עיתון יומי.
אהבתיאהבתי
אכן אדלסון לא המציא את העיתון החינמי. זה לא העניין אבל בוא נהייה הוגנים לרגע. אין לי ספק שלישראל היום יש מקום במפת בתקשורת בישראל אולי אפילו מקום חשוב בסופו של דבר, אבל מר אדלסון לא רוצה להיות אחד מכמה בסופו של יום אלא האחד והבלעדי.
אני מכיר מצויין את עולם התקשורת בארה"ב ואירופה הן מהצד התכני וגם את הצד העסקי שמאחור, תופעה כמו ישראל היום לא קיימת בכל העולם פשוט לא קיימת . אין כזו חיה!! לא דומה לזה, לא מקביל לזה וגם לא מתקרב לזה. יש בעולם מאות ואלפי חינמונים. אף אחד מהם לא מתיימר להיות עיתון ארצי שמדפיס את עצמו בכמויות כאלו ומחולק בהיקפים כאלו ביחס לאוכלוסיה. בכל פינת רחוב , בכניסה לכל קניון ובשולחנות של כל מסעדה וגם לבתים אפילו. כל מי שאיי פעם למד מנהל עסקים ויבחן את עסקיו של שלדון אדלסון יגיד לך מייד שמטרת האיש לא רק לכבוש את השוק אלא פשוט להיות השוק. לגרום למתחרים האחרים לפשוט את הרגל ואז להישאר לבד בשוק. זה קורה לנגד עיננו מידי יום וזה הרבה הרבה מעבר לכמות הקוראים המצטמקת של הפרינט.
כאן לא מדובר בתחרות עסקית רגילה, הוגנת ולגיטימית, הפוך מזה וחובה להבדיל בין העיתון לדרך השיווק שלו.
ישראל היום כמוצר תקשורתי הוא לגיטימי לגמרי אבל כגוף עסקי התנהגותו היא דורסנית ואלימה, לא פחות מכך ואולי אפילו גם הרבה יותר.
אהבתיאהבתי
כותב היום נכון, אמנון לורד שההתלות באדלסון כגורם היחיד או אפילו מרכזי בצניחת או יותר התנוונות של העיתונות האחרת הוא תירוץ.
הכישלון הוא עניין מתמשך של עיתונים שגררו את כישלונם, וישר"ה נתן להם בוסט שממילא היה מתרחש.
למעריב והארץ יש מה ללמוד מ"מקור ראשון" עם מערכת רזה, לא חמדנית (בצמרת) ועם מודל עיסקי שלא בוגדת בקוראיה הנאמנים (יש לה אולי 21 אלף מנויים שמכניסים 25 מיליון בשנה- אבל עם 200 אלף קוראים לפחות).
אהבתיאהבתי
לתלות את הכישלון המתמשך של מעריב והארץ(עוד לפני שיצא לאור) בישר"ה, זה חיים קלים.
אהבתיאהבתי
ההוגנות לא שייכת לדיון. אם המתחרים היו יכולים כנראה שהיו עושים אותו דבר. להקים ולממן עשרות ארגוני קש 'חברתיים' שקוראים לביטול אופיה היהודי של ישראל ופוגעים בה זה יותר הוגן?
ולמכור עיתון ב- 50 סנט זה כלכלי? יש הרבה דוגמאות לעסקים שעושים כל מה שאפשר כדי שהמתחרים יחנקו. עיתון זה לא לחם ולא טלפון ולא דלק. הציבור לא ממש מוטרד מהזעזוע שעובר על הענף והמתחרים צריכים להוכיח שהם נחוצים.
אני משער שגודל המדינה ומיקומה הם הסיבות העיקריות שגרמו לציוני המליארדר לנגח את כלי התקשורת שמוטים שמאלה.
אהבתיאהבתי
דבר הנחתום
אהבתיאהבתי
איה בלוטו, הולם מגיבים מסוימים בוולווט ולא כותרת עיתון.
ההתעסקות של כשר בתחום כתיבתו של לוינסון היא בעלת איכויות גיא מרוזיות. הוא גם טועה לדעתי, אסור היה לו לכתוב חוות דעת.
אהבתיאהבתי
זה שנים שכשר מתואר על ידי כותבים שונים בהארץ כפילוסוף-מטעם של הממסד הבטחוני והמדיני, מין עורך דין כזה שיכתוב חוות דעת מלומדת או קוד אתי כדי להכשיר כל שרץ שהממסדים האלה מעונינים בו. לא פלא שזה הגיע לפיצוץ מבחינתו. נראה שהוא הוציא על לוינסון את העצבים שהוא צבר על הארץ במשך שנים.
אהבתיאהבתי
זה נחמד שהוא מגוון עיסוק בפילוספיה עם היכולת לחשוף רגשות אותנטים בפייס, אך בכל זאת זה לא חזירים שביצעו/ ויבצעו בהם ניסויים.
אהבתיאהבתי
אלה בני אדם, וכדי לבדוק חיסונים או תרופות צריך לבצע ניסויים על בני אדם. אם יש לך שיטה טובה יותר אתה מוזמן להציע. בהנחה שהניסוי מתבצע אכן בהסברה מלאה של הסיכונים, בהסכמה חופשית של המשתתפים ותחת פיקוח הולם, למה, לדעתך, אין לבצע אותו?
אהבתיאהבתי
העניין הוא הרצון החופשי של מסגרת צבאית.
אהבתיאהבתי
בקישור שהובא כאן טוען אריה אלדד לגבי ניסוי החיסון לאנתרקס שהוצע לארבעת אלפים חיילים להשתתף בו, ומתוכם שבע מאות הסכימו והשתתפו. אם זה נכון אז יש רצון חופשי.
אין ספק שמסגרת צבאית עלולה ליצור מצב של העדר רצון חופשי. דוגמה שעשויה להיות מוכרת לזקנים מבין החיילים פה: כשהייתי באחד השלבים של המסלול התרימו דם בבסיס שלנו. המפקדים אמרו לנו שאסור להם לחייב אותנו לתרום; כמובן, אלה שיתרמו בוודאי יהיו עייפים וחלשים ולכן קשה יהיה לדרוש מהם להשתתף בשמירות באותו לילה אם יהיו אחרים שלא תרמו. הסכנה של התנהגות כזו קיימת, אבל צריך לטפל בה באמצעות משמעת צבאית על המפקדים שתדאג שהם לא יפעילו לחץ. זה לא צריך למנוע מכשר לכתוב חוות דעת שתאפשר ניסוי כזה – בהתניות הנדרשות, ובכללן מחויבות מלאה של המערכת למניעת לחץ על החיילים. כאמור, הדברים של אלדד מלמדים שכנראה אכן לא הופעל לחץ.
אהבתיאהבתי
הצבא אינו מסגרת חופשית, ולכן ממבט של ניסוי בבני אדם אני שולל מצב ביניים של רצון חופשי. להתנדבות בצבא יש משמעות שונה מהסכמה לניסוי.
אהבתיאהבתי
1. אני מסכימה לדעתך. לשרת בצבא זה כמו להשתייך לכת מסוימת הגורמת לחבריה לנהוג באופן שונה ממה שהיו נוהגים לולא התשכייכו לאותה המסגרת.
2. אני סקרנית לדעת על הקשר בין יוסי שריד לש"ד, העד בפרשת הולילנד. זה מופיע בעמ' הראשון במעריב אך לא מצאתי אזכיר לידיעה באינטרנט.
אהבתיאהבתי
יוסי מגלה נירפות בתביעות דיבה, שאלמלא כן היה זוכה בכמה מהן . די לו בכך שהוא מזכיר עוולות והכפשות כנגדו במאמריו, וחבל. למתי גולן זה לא היה קורה.
אהבתיאהבתי
במה מדובר. לא הצלחתי למצוא למרות שחיפשתי. לטעמי, הפוסטים האחרונים של V מלאים בבעיות מעריב, במידה מוגזמת ונושאים אחרים נזנחים. אני מעונינת לקרוא כיצד מקשרים את שריד לש"ד.
אהבתיאהבתי
מדוובר בתקופהע ששריד היה השר לאיכות הסביבה שהכניס התנגדות ער הפקדת תכנית הולילנד. לדבריו של ש"ד סוכמה כביכול הסכמה בין השר שריד לבין נציגי שכונת נוה שרת לפיה יצביעו מרצ בבחירות 96 תמורת התנגדות לפרויקט. ש"ד לדבריו השיג את פרוטוקול הפגישה (כביכול)ואיים לפנות למשטרה . ושוב כביכול למחרת ביטל שריד את ההתנגדות. , מסכם כספית:
טרחתי להעתיק רק בגלל שמירת שמו הטוב של יוסי.
אהבתיאהבתי
חיילים בסדיר, גם המורעלים מביניהם ,ודאי טירונים, יסכימו לכמעט כל דבר שתמורתו יקבלו צ'ופר לנשום אויר צח בבית. הורים שגילו לזוועתם שבניהם חתמו על הסכמה לניסוי עתרו לבג"ץ.
אהבתיאהבתי
*
=למען שמו הטוב
אהבתיאהבתי
תמיד התקנאתי ביכולת בה ניחנו הוגי דעות מסוימים לתמצת רעיונות סבוכים ומורכבים שנכתבים עליהם תלי תלים של מאמרים מקצועיים, לכדי שורה אחת, וגם זו קצרה במיוחד.
אהבתיאהבתי
אז, אז אתה המומחה לאתיקה. למה השופטת הילה גרסטל לא ביקשה את חוות דעתך?
קראת בכלל את חוות הדעת או שאתה מסתמך בעניין על לוינסון?
נכון, חיילים אינם חזירים. גם בני אדם אינם חזירים ובכל זאת מותר לבצע "עליהם", בתנאים מאוד מסוימים, ניסויים רפואיים.
אהבתיאהבתי
האם אלי, היית מוכן שיבצעו בך או במקורביך
?
אהבתיאהבתי
ברור. ואם אתה לא מוכן לכך, אז אתה פועל באופן לא מוסרי, כי מן הסתם גם אתה נוטל תרופות, אשר ללא ניסוי בבני אדם (בשלב מתקדם כמובן) הן לא היו מאושרות.
אהבתיאהבתי
לפחות לאינטרסים של אלה
יש מי שדואג.
אהבתיאהבתי
עניתי כבר לחלק השני.
הבעיה שלי היא שאינו האדם המתאים, מאחר וכתב את הקוד האתי של צה"ל. נוצרת הטיה בקשר לאינטרס שעליו מגן. אני לא מתיחס לחו"ד עצמה. מעצם קיומה היא משפיעה על העתיד, ולכן יש בה עניין ציבורי, ולא הטפלות לכשר.
אהבתיאהבתי
ולשיטתך אותה הטיה לאינטרס נעדרת כשפעילי שמאל עורכים ומדווחים לעם ישראל בכלי תקשורת. די, העורבים נקרעים מצחוק.
אהבתיאהבתי
היכולת של להשוות, היא בהחלט פרודיה עצמית של הצגה אבסורדית של צרות מוח ימנית. הבעיות הרגילות שלך בהבנת הנקרא.
אהבתיאהבתי
שוב בו בו.
אתה מאשים בהטיה כלפי אינטרס את פרופ' אסא כשר ומביא את הנקודה כטיעון. כשאחרים טוענים שעיתונאים לא מחוסנים מזיקה פוליטית אתה טוען שיש להם בעיות בהבנת הנקרא. פסטרמה.
אהבתיאהבתי
עזרה בהבנה. אין בעיה שלעיתונאי תהיה דעה, אך לא אינטרס.
אצל כשר מדובר בחוו"ד לבית משפט ולא כתבה. רק להבהיר לך את מוגבלות הבנתך, מייתר כל צורך שלי להוסיף קללות וקריאות של אוהדי בית"ר.
אהבתיאהבתי
לעיתונאי שהוא פעיל שמאל אין אינטרס. כי הוא חסין אינטרסים. לעיתונאי שמחרטט כתבה יש סף מקצועי או אינטגריטי פנימי גבוה מפרופ' שמסכן את הקריירה שלו בחווד רשמית.
בכל פעם שמתפתח דיון מעבר לתחכום בנשקל רואים לך את הטריבונה.
אהבתיאהבתי
"ישראל היום" לא מגיב כלל לכל המתרחש במעריב ,מתפלא ולווט… ואני שואל מה הפלא?
הרי לפי בן כספית מדובר ב- "תועבה" ,"סמרטוטון" ,"מתחזה לעיתון" (ציטוטים מהחודש האחרון). נו אז עכשיו זה יותר ברור ?
אהבתיאהבתי
איה בלוטו? נאבק מול פופאיי על לבה של אוליב-אויל, כמובן.
אהבתיאהבתי
העובדים יכולים לקבל את העיתון בחינם. איך? בתמורה לחוב של מעריב כלפיהם שממילא הוא חוב אבוד. אילו בחרו ייצוג ראוי ולא איזה קומוניסט צעצוע יכלו למנות לעיתון מפרק מטעמם בהיותם הנושה הכי גדול שלו. כאשר יגלו כמה מכניס המפרק מטעם אלשייך לכיסו יצטייר בעיניהם טל רז כמופת של צניעות.
אהבתיאהבתי
בדקת כמה אחוזים מכלל החובות של העיתון הם ביחס לעובדים? רמז: לא.
אהבתיאהבתי
לא בדקתי (אין לי גישה להנהלת חשבונות של מעריב) אלא הסתמכתי על פירסומים שונים בעיתונות. הנושה הגדול הוא אי. די. בי/דסק"ש אבל גם בעל השליטה ולכן לא יכול למנות מפרק. החוב לעובדים נע (בפירסומים השונים) בין 100 ל200 מיליון שקלים ולכן הוא הגדול ביותר בין הנושים שאינם בעלים. בפירוקים נוטפי שומנים (עתירי נכסים) וחובות כמו מעריב המרוויח העיקרי הוא המפרק שמקבל את חלקו לפני שאר הנושים. ההתנהלות של וועד מעריב היא פתטית. הן נמרודי והן דנקנר מושקעים במעריב באמצעות חברות ציבוריות. המשמעות היא שגם אילו היה מדובר בזוג הנמנה על ל"ו הצדיקים, אין ביכולתם להזרים אגורה נוספת למעריב ולכן ההפגנות מול בתיהם הן ברכה לבטלה. למרבה האבסורד במצב של פירוק ניתן לגייס כסף למעריב מאחר והמלווה הוא נושה מועדף ולמעריב יש נדל"ן שיכול לשמש בטוחה להלוואה (על חשבון הנושים הקודמים).
במקום לצאת לקרב חשבונאי בהנחיית כריש משפטי התנהל הוועד כאילו הוא מנהיג תנועת מחאה בשדרות רוטשילד. נותר רק לתהות לאן נעלמו האסטרטגים הדגולים שנוהגים ללמד את ראש הממשלה כיצד להתנהל.
אהבתיאהבתי
ככל שהדבר נוגע לפוליטיקה פנימית, עיתונאים מאז ומעולם הואשמו בהטיה פוליטית, ולעולם טענו בתגובה להד"ם (כלב השמירה של הדמוקרטיה אינו מבדיל בין בונזו לדוגלי; הוא נובח כשעיניו קשורות בזמן שהשיירה – כל שיירה! – עוברת).
אבל כשזה מגיע לפוליטיקה שאינה פנימית אין כל בושה. מי שרוצה לראות מופת להטיה עיתונאית בוטה, עם מודעות מלאה וללא כל בושה, שיצפה באייטם של נדב אייל בלונדון וקירשנבאום אתמול, על העימות אובמה/רומני (דקה 11:55 בסרטון שמוטמע בפוסט). היחידי שמשתווה לו הוא כמובן כתב החוץ של ערוץ 2, ערד ניר, כאשר הוא מדווח על יחסי טורקיה-ישראל.
ההערצה שכזו נראית מטופשת כשהיא באה מצד בת 14 כלפי ג'סטין ביבר. וכשהיא באה מצד עיתונאי רציני כלפי נשיא ארה"ב – לא כל שכן.
אהבתיאהבתי
אין בזה בעיה, מותר שתהיה לו דעה, כמו שלביסמוט מותר. הענין הוא עם היכולת לצפות בדעות שונות משלך. הדימוי שבחרת מיגע בדלותו הצפויה, צריך להנהיג מדיניות קנסות.
אהבתיאהבתי
תמיד רציתי לכתוב כמו דוד גרוסמן, ולרפד כורסאות כמו יוסי גיספן. לצערי אני כותב כמו יוסי גיספן ומרפד כורסאות כמו דוד גרוסמן.
אגב, לדבריך שלך "העניין הוא עם היכולת לצפות בדעות שונות משלך". נדמה לי שלא הפגנת יכולת מרשימה לצפות בדעה שלי…
אהבתיאהבתי
אתה לא כותב כמו יוסי גיספן, אתה תתרן לשוני. באשר לדעה שלך, צפיתי ולא ממש התרשמתי.
אהבתיאהבתי
בערבית זה לא "איה בלוטו", אלא "אַיןַ בַּלוּט".
והנה תגובת חיים לוינסון לדברי פרופ' כשר:
אהבתיאהבתי
אין זה סוד שדמו של אסא כשר הופקר בעיתונות מאז ש"בגד" במחנה השמאל הקיצוני, ונשאר בשמאל השפוי, הציוני שלא איבד את הדעת.
תמצית של הסיפור ניתן למצוא בפסקה שפורסמה בכתבת "דיוקן" של אודי לבל במוסף "7 ימים" משנת 97' על אסא כשר, שמנסה לשכנע אותנו שכשר הפך להיות פילוסוף מגויס של הצבא והמדינה:
"בראשית שנות השמונים היה פרופ' אסא כשר מאבירי השמאל הקיצוני. הוא הטיף לסרבנות והתנגד בחריפות למדיניות הכיבוש בשטחים. בסוף שנות התשעים כשר הוא מאבירי הקצונה הגבוהה של צה"ל. הוא מטיף לסודיות מוחלטת של חקירות צבאיות, ומתנגד להורים שכולים שתובעים למצות את הדין. בראשית שנות השמונים היה כשר אויב הממסד הצבאי והפוליטי. בסוף שנות התשעים מאמץ אותו הממסד הזה אל חיקו".
לכן זו הפכה להיות "מצווה" בקרב חלק נכבד מהעיתונאים "להיכנס" בכשר בכל עת שאפשר ולהוציא אותו משוגע שדעתו השתבשה עליו והפך ללאומן ולמליץ יושר אוטומטי על הצבא והמדינה, אולי עקב פטירת בנו בזמן שהיה חייל (אם כי בנו נפטר בטיול בחופשה).
אבל כשר לא מתבלבל. כל מי שיטרח להאזין לו או לקרוא את דבריו ימצא שעמדותיו מוצקות, מאוזנות ומנומקות היטב. והן אפילו נשארו נאמנות לעקרונות הליברליזם.
כנראה שכאשר אי אפשר להתמודד עם טענות מורכבות כאלו, פשוט מנסים לפסול את הבן-אדם ולהפוך אותו ללא רלוונטי לשיח.
אהבתיאהבתי
בלי קשר ליחסי הגומלין הנוכחיים בין כשר ללוינסון ההכשרה שעושים לכשר רק כי "בגד במחנה השמאל הקיצוני", עדיין לא הופכת אותו לעכיל.
האיש הנציח מוסר כליות שמעבר להיותו כזה שעלה בחיי לוחמים ששילמו בחייהם על גבי הקוד "האתי", דירדר ברמה הערכית את איכות הלחימה ויכולת ההגנה של צה"ל.
מורן ורדי
וכלה היום:
לא ערכי, לא מוסרי, לא כשר.
אהבתיאהבתי
אסא כשר הינו פרופסור מאוד מכובד באוניברסיטת תל-אביב ,שמילא בכל הרצינות הראויה ,תפקידי-מפתח באוניברסיטה הנ"ל,- החל מרקטור ועד נשיא ,ויו"ר סנאט האוניברסיטה. ניתן לומר עליו, שהוא התמתן קימעה, מאז מות בנו,- יהורז בצבא ההגנה לישראל, שהיה לפרופסור כשר, העונג והכבוד להיות אחד ,אם לא ה… ממנסחי-הקוד האתי של צ.ה."ל שמאז שזה קרה, צבא ההגנה לישראל הפך להיות לבלתי- מוסרי בעליל! אם משווים את צ.ה."ל של לפני ניסוחו של הקוד האתי, בניצוחו של הפרופסור כשר ,ואחרי ניסוחו של הקוד האתי אזי זהו צ.ה."ל שונה רע מכוער ואכזר! ואם מבקשים לומר ,בכל הכבוד והרצינות, הראויה מילים לכבוד הפרופסור ,אזי ניתן לומר ,שכפי שהוא ניסח את הקוד האתי של צ.ה."ל הוא בהתמתנותו איפשר לצ.ה."ל ,לבצע פשעים נגד אוכלוסיה כזו ואחרת, ושתק ככבש. ובמו פיו איפשר לזה לקרות. כאשר נתן פרשנות מקלה ,אם לא מבליגה לדברים מכוערים שביצע צבא ההגנה לישראל!
אני יכול לומר בוודאות קרובה, שפרופסור כשר הכשיר עצמו ,לימין הלא כל כך, שפוי של מדינת ישראל. השוו את דיעותיו במלחמת שלום הגליל הראשונה, בה השתתפתי וראו ולימדו על הפרופסור המכובד שלכם?! 👿 👿
אהבתיאהבתי
תנחומיי למגיהי הארץ.
אהבתיאהבתי
לא קראתי את החוו"ד, אבל מספיק לקרוא את הידיעה של לוינסון, את התגובות אליה, את תגובתו של כשר ותגובתו של לוינסון לכשר כדי להבין את כל הסיפור.
לוינסון הוציא דברים מהקשרם, ובכך יצר מצג שווא כאילו כשר מתנה ניסויים בחיילים אך ורק בכך שהם תורמים לבניין הכח. כך הבינו את הדברים 99% מהקוראים והמגיבים.
לוינסון טוען ששאר התנאים "ברורים ומובנים מאליהם", אך כמובן שטיעון זה כושל במבחן התוצאה. כמובן שלוינסון ידע מראש שזו תהיה התוצאה – הרי לכך הוא כיוון.
מה שמפריע לי בנוסף בסיפור הזה היא העובדה שכשר חסם את לוינסון. כשר דרש שיפרסמו את תגובתו (וכך עשו בדיעבד), אך לא מאפשר ללוינסון להגיב להאשמותיו הקשות (קשות לא פחות מבחינה מקצועית מההאשמות של לוינסון כלפי כשר). אתיקה?
אהבתיאהבתי
אם הוא סבור שלוינסון עשה לו עוול, למה שלא יחסום אותו? הפייסבוק של כשר הוא לא עיתון. זה הקיר הפרטי שלו.
אהבתיאהבתי
תשמע, הוא תקף אותו מבחינה מקצועית בצורה די קשה וגם יש פה ויכוח על חלק מהעובדות. הפייסבוק שלו ציבורי, וכך גם הדיון שהתפתח בעקבותיו. עובדה שגם אתה הרגשת צורך להביא לפה את תגובתו של לוינסון.
אהבתיאהבתי
גם לי צורם שכשר מחק את תגובתו של לוינסון, אבל אפשר להבין אותו כי לוינסון לכלך עליו בכוונה תחילה, ואין לו כוונה לאפשר לו להעלות "בשטח שלו" טענות שהשורה התחתונה שלהן מתכחשת לזה. בפרט שלוינסון יכול להגיב בכל מקום שירצה, בעמוד הפייסבוק שלו או אפילו בעיתון.
יחד עם זאת, הצעד של כשר במחיקת התגובה היה לא נכון מבחינה טקטית-תועלתנית, כי זה מוסיף נקודות אמפתיה ללוינסון.
אבל כנראה שאת כשר, כאדם שעוסק באתיקה ומוסר, לא מניעים שיקולים תועלתניים.
אהבתיאהבתי
תגובה שמתחילה ב"לא קראתי את החו"וד" אינה תגובה, היא בליל של דעות חסרות משמעות. בשביל להתחיל דיון על משהו ראוי שתקרא את חוות הדעת, 11 אלף מילה לוקח אולי 20 דקות לקרוא, אם אתה קורא באיטיות, וכדי שמישהו יתייחס אליך ברצינות כדאי שתעשה כך.
אהבתיאהבתי