הבוקר בטקסס
עשרות הרוגים ומאות פצועים בפיצוץ במפעל דשן בטקסס.
האדם שצילם את הפיצוץ, כשהבן הקטן שלו מתחנן להתחפף משם.
שימו לב לראיונות מהשטח. בתשובה לשאלה כמה פצועים, אומרים האנשים שם "אנחנו לא יודעים עדיין". נראה לכם שתשובות כאלו היו מתקבלות בישראל? לא. פה מעדיפים לזרוק מספרים חצי דקה אחרי האירוע, העיקר לא להגיד את המשפט הנורא וההגיוני מכל "אנחנו לא יודעים עדיין". כי הישראלים יודעים הכל. תמיד.
החוב של נוחי דנקנר
יש עיתון שזו הכותרת הראשית שלו (ישר"ה), ופרשניו מתגייסים (ההשהיה לא מספקת, אל תפתחו שמפניות), "תספורת בהקפאה". פה נותנים קרדיט למארקר.
"בנק לאומי משהה את מחיקת החוב של נוחי דנקנר" הוא הסטריפצ'יק התחתון של ידיעות. כשהעיתון רוצה לפמפם משהו הוא יודע, נכון? כך גם להפך.
השליש העליון של ע' 10 זוכה לכותרת "לא משתחרר מהחוב".
כותב רועי ברגמן
באחרונה החליטו בבנק לנסות להשיב לפחות חלק מהחוב באמצעות הסדר עם דנקנר וגנדן. על פי ההסדר שהתגבש, דנקנר יחזיר לבנק 100 מיליון שקל במזומן, 200 מ' ש' מיתרת ההלוואה ייפרסו מחדש, ו-150 מ' ש' יימחקו. בבנק הדגישו כי הם פועלים מתוך ראיה כוללת של טובת הבנק, בעלי המניות ואינטרס הציבור.
בשער ממון, תחת הכותרת "ואם לא קוראים לך דנקנר" מסביר סבר פלוצקר את עמדת הבנק:
להנהלת בל"ל היו כל הסיבות להניח כי הסדר החוב של הבנק עם גנדן-אחזקות יתקבל בציבור בהבנה. הרי מדובר בהסדר טוב מזה שהושג בין בעלי האג"ח של אי.די.בי אחזקות לבין דנקנר… הדרישה הציבורית הסוחפת להתייחס לנוחי דנקנר כאל כל חייב אחר יונקת מעמדת מוסרית, לא כלכלית. לא מדובר כאן בחישובי חוב אלא בתחושת צדק… הנהלת בל"ל אף חישבה ומצאה כי החלופות העומדות בפניה לגבות את החוב נחותות כלכלית… לו נושל דנקנר קודם לכל מנכסיו האישיים… אף אחד לא היה יכול לטעון שבל"ל נהג כלפיו ברכות… כי לא הכל כסף, גם לאתיקה צריך להיות משקל בעסקים. בשורה התחתונה אצטט בנקאי מנוסה:…את המלחמות הללו… יכול היה דנקנר לחסוך מעצמו לו פרש מראשות אי.די.בי כבר בתחילת ההתדרדרות.
בהמשך הכפולה "בנק ישראל יבדוק את מחיקת החוב של נוחי דנקנר", כשהכיוון מגונן: דירקטור בבנק אומר שעמידה עיקשת על כל גרוש יכולה להזיק, וחברת גנדן אומרת שההסדר הזה זהה למאות הסדרים קודמים.
מה שמעניין זה ההבדל בין גלובס הבוקר של מעריב, המהדורה המצומצמת של גלובס, לבין גלובס האמיתי, של אתמול בערב, שבו כותרת דנקנר היא בתחתית השער: "מתקפה חריפה על בנק לאומי בעקבות הסדר המחיקה המתגבש עם נוחי דנקנר" (אך בשער הפנימי, "שוק ההון", הכותרת ופריסתה היא כמו בגלובס מעריב.
בנקאי בכיר אומר לגלובס שהמתקפה נגד הבנק היא "חוסר הבנה".
במעריב עצמו, בנוסף: כפ' 4-5. גיא מרוז מתחנן לשעה של דנקנריות.
כלכליסט: הפניית שער וע' 6 בלבד.
בנק ישראל בודק את ההסדר, כך באתר.
יו"ר בל"ל הבוקר: בסוף יתברר שהמדיניות שלנו נכונה.
החגיגה הגדולה היא בהארץ, כלומר במארקר. בהארץ זו הידיעה השנייה בשער עם הפניה למארקר, שחוגג את חשיפתו.
שישה עמודים, כולל השער:
עמי גינזבורג מפרשן בכפ' 2-3 את התנהלות רקפת רוסק-עמינח.
שלי יחימוביץ' קראה ללקוחות בל"ל למשוך את כספם.
עידו באום קורא לרקפת להיפרד מנוחי.
נציגות אי.די.בי פונה לביהמ"ש כדי לכפות הסדר.
איתן אבריאל בעוד שש סיבות שהביאו את רר"ע למחוק חובות.
אפילו לדפני ליף יש מה לומר.
מה שמעניין בדיווחים של המארקר זה (והנה הפתעה), שאין שום פתחון פה כמעט, ככל שקראתי, ולא קראתי הכל, לדעות הפוכות.
"עוזבים את הבנק" – אירוע פייסבוק.
24 שעות
בימי חמישי אני נמנעת מלגעת בכלל במוסף זה, מהטעם הידוע שזהו מוסף שיווקי הנקרא "המלצות לסופ"ש" המקדם מיזמים כלכליים שונים. כך שלמה לי לכתוב סתם כל שבוע אותו דבר ולהתעצבן? וכך מתקיים לו סטטוס קוו עד שמישהו מהקוראים מתעצבן ומתלונן בפני איך ייתכן ש.
פינת האיך ייתכן ש- שייכת השבוע לראיון שערכה גבי בר-חיים המיודדת עם דושי לייטרסדורף. ד"ל פתחה מסעדה. כלומר לא היום פתחה אותה אלא לפני שבע שנים, מתחם דלאל בנווה צדק, "אחת ההצלחות של עולם המסעדנות". ומה אנחנו משיקים היום? שיפוץ ותפריט אביבי. אזכורי עבר:
2009, המארקר (הרעיון זהה: בהתחלה זלזלו בה ואז התגלו כישוריה כמסעדנית), 2011, וואלה סלבס, נענע סלבס, 2012, ועוד ועוד.
אני פחות מתרגשת. הרי קראנו את המחקר שערך פרופ' ערן שור. הסלבז כאן כדי להישאר. לא כל כך מהר מחליפים אותם.
נשים נשים
לשרת הבריאות יעל גרמן יש נהגת, לראשונה בהיסטוריית נהגי השרים במדינת ישראל, ספיר גבריאל שמה.
פרשיית המין במשרד התחבורה, העובדות שלא רצו להגיש תלונות והתנהלות המשטרה.
סירנות, תוכנית פלילית בערוץ הראשון עם עדי מאירי וכנרת בראשי.
לחם עבודה/ משתכשכים בביצה
תא מרצ באונ' העברית מזמין אתכם לדיון על חופש העיתונות בישראל.
תא העיתונאיות פנה למנכ"ל חדשות ערוץ 10, גולן יוכפז, ולעורכת מהדורת חדשות שישי של הערוץ, טלי בן עובדיה, במחאה על הרכב המהדורה החדשה.
כתבה אתמול נורית קנטי ב-nrg "לשר האוצר דרוש עורך" בהתייחסה לטעויותיו של יאיר לפיד בפייסבוק.
הטעויות של לפיד, טוענת קנטי, הן ההוכחה שלא הגיע סופה של העיתונות הקלאסית, הישנה, ושכל אחד צריך עורך.
זה היה טיעון קביל אם קנטי לא הייתה יורה לעצמה ברגל. היא מזכירה ומספרת:
קובץ הדוגמאות המשעשע שבודד ב. מיכאל ממאמריו של לפיד עוד לפני הבחירות, הוא הוכחה שלא מדובר בעומס העבודה של השר החדש אלא בשיטה. אי דיוקים של עובדות היסטוריות, כיווצ'וץ' ועיגול פינות עובדתיות… אבל למעשה, רשימת הטעויות העובדתיות של לפיד דווקא עושה את ההיפך. היא מחזקת את העיתונות. הטעויות החוזרות והנשנות שלו מוכיחות שגם העיתונאי המוצלח ביותר וגם השר הפופולרי ביותר, צריכים עורך.
אלא מה? הטעויות שהביאו ב. מיכאל ואחרים הן מהימים בהם לפיד היה מוקף עורכים, ועוד הבכירים שבהם, עורכי מוסף הדגל 7 ימים, מוסף מודפס עליו עובדים ימים. עורכים אותו, מגיהים אותו, משייפים אותו. אז מה? זה מנע את הטעויות של לפיד? הרי לא היה מדור אחד כמעט חף מטעות עובדתית, ולו מינורית. משמע, לא העיתונות הקלאסית היא זו שתציל את לפיד מהטעויות שלו. הטעויות של לפיד נולדו עמו, והוא אפילו הצדיק את עצמו פעם בכך שלא היה אינטרנט, לא היה גוגל, וכל בדיקה כזו הייתה קשה כשאול. ובכן, מתברר שכלום לא השתנה. לפיד טעה ובגדול בעודו טוראי בכיר מוקף בסיירת עורכים, והוא טועה גם היום, בעודו שר אוצר הנסמך על פייסבוק וגוגל, לכאורה. ר"ל, קנטי לא הצליחה להוכיח במאמרון זה את עליונות העיתונות הישנה.
ובהקשר זה ואחרים אני חוזרת וממליצה על בית הקלפים לאחינו העיתונאים (שידור שבועי בשלישי ביס או, וב-VOD של יס והוט). עזבו את כל הסיפור הגדול, והתמקדו, לצורך העניין בפרשת זואי ברנס והקריירה שלה. מאסט לכל סטודנט לתקשורת, למרצה ולעיתונאי, שעוסקים בדיונים אינסופיים על העיתונות החדשה לעומת הישנה, בלה בלה.
יעקב אחימאיר על העיתונות החרדית בערב יום הזיכרון. נו, דיברנו על כך, אבל הנה סיכומון.
סרן ר' נגד אילנה דיין, פרק 400. מתי גולן נגד "אמת לשעתה".
אבל בחייאת, עזבו אתכם מעיתונות. המוסד מחפש אתכם. את כולכם.
טלי חרותי-סובר מתעצבנת על קמפיין המוסד.
רק בריאות
לידיעת הקוראת עטרה אופק: הכתבה על ניקוי המיצים, החמישית במספר, כפי שספרתי, שהופיעה במהדורת הרשת בחג, מתפרסמת רק היום בעיתון המודפס. גלריה, ע' 10 והפניית שער. הרי לך משמעותה של מהפכת הרשת: דיגיטל פירסט, כפי שאמר האלוף בן.
הרפתקות האח הגדול ורז שכניק נמשכות. ע"פ עמוד (18, ידיעות) מגוללות תלאותיה של מתמודדת העבר עדנה קנטי שגרמו לה לכאורה דברים איומים ונוראים. עזבו, לא משנה.
אורן ממליץ
א. סיכום ערוך של השעה הקשה של CNN שהודיעה בטעות כנראה (לצד כלי תקשורת אחרים) על מעצר חשוד בפיגוע בבוסטון.
ב. הפרלמנט בניו זילנד מאשר נישואים חד מיניים, ופוצח בשירה מאורית.
ג. והנה Pokarekare Ana בביצוע מקצועי.
[youtuber youtube='http://www.youtube.com/watch?v=qPvyZfH8OZM']
צרות בכותרות
(ידיעות, 14.4).
מה עושים עורכים במדינות בהן לא הוצג סרטו של ניר ברגמן? איך הם מתארים התרסקות מטוס, טייס שכשל, טייס שנפל? איזה מסכנים העורכים בעולם שאין להם כותרת גנרית כה מוצלחת ובלתי משומשת.
הכותרת הזו לא מזיקה (ידיעות, 17.4). רק התחכמות מגושמת על "כל הארץ דגלים". נו, "כנפיים שבורות" יותר גרועה.
והכיף ממשיך שם היום בסגנון דומה.
נו, אתם בעצמכם כותבים בפסקה הפותחת שלא אותר. אז מה הסיפור?
לפני פיזור
תודה רבה לתומכי הבלוג. כן ירבו.
ולווט אנדרגראונד 
אני עדיין לא מצליח להבין מדוע שופטי העליון נאלצו להזדקק לפרשנות יצירתית במיוחד לחוק לשון הרע כדי לקבל את ערעורה של דיין. הרי יש בחוק הגנה למי שפרסם ידיעה משמיצה שאינה נכונה כל עוד האמין בזמן הפרסום שהיא האמת – הגנת תום הלב. לא יכלו פשוט לומר שאמנם הדברים ששודרו התגלו בסופו של דבר כלא נכונים אבל בעת הפרסום דין ומערכת "עובדה" היו משוכנעים באמת ובתמים שהם נכונים ולכן הפרסום חוסה תחת הגנת בונטי… סליחה, הגנת תום הלב?
אהבתיאהבתי
העריכה המגמתית לא מסתדרת עם טענת תום לב.
אהבתיאהבתי
האמונה בכך שהידיעה היא נכונה איננה חלק מהגנת תום הלב. הגנת תום הלב משמעה פטור מאחריות, בעוד האמונה באמיתות הפרסום כלולה ב"הקלות" שבסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע, לפיו:
בקיצור, במשפט הישראלי העובדה שהאמנת בתום לב באמיתות הפרסום לא תפטור אותך מאחריות – יתכן שתביא להפחתה בפיצויים בהם תחויב.
אהבתיאהבתי
לפיד הגיע לרשימת המאה של הטיים. ובצדק הוא בן של כמו ראנד פול, יפה כמו, נו מילא, קאמלה האריס. קדוש כמו האפיפיור, ודמוקרט כמו קים גונג יון. שרירי כמו מריו בלוטלי ומצחיק כמו לנה דונהם. חי בזוגיות מוצלחת עם עצמו כמו ביונסה וג'י זי. הכי חשוב יצירתי יותר מדניאל די לואיס בציטוטים של לינקולן.
אהבתיאהבתי
אני מניח שקים גונג יון זה לא טייפו.
אהבתיאהבתי
בתחתית דף ההסבר על לפיד שם יש פרסומת לתואר שני באנגלית באוני' ת"א.
הם יודעים למה.
אהבתיאהבתי
מוצדק לפחות כמו הנובל לשלום של אובמה. אולי נציע את לפיד לנובל לספרות?
אהבתיאהבתי
הצחקת אותי. בחיובי
אהבתיאהבתי
חנחן.
אהבתיאהבתי
היחימוביצ'ים היוצאים בלהט סוציאליסטי כנגד המינוף של הטייקונים לוקים בראיה סלקטיבית. כאשר בן תמותה מבקש הלוואה בבנק, נניח לרכישת דירה, הבנק דורש ממנו לנציג הון עצמי בשיעור של מעל 30%. אותו בן תמותה מלווה את כספו לבנק למרות שלבנק יש הון עצמי קטן מ10%. יסבירו נא היחימוביצ'ים מדוע מינוף האוליגרכיה הבנקאית כשר ואילו מינוף האוליגרכיה הדנקנרית על ידי הבנקים הממונפים הוא טרפה.
אהבתיאהבתי
נראה לי שיש כאן בלבול מושגים קטן. הבנק מחויב להחזיק רזרבות (ולא הון עצמי) בסך 10% מסך הפקדונות, תחת ההנחה שרוב הכסף שוכב בבנק והלקוחות לא זקוקים לכולו באופן מיידי. זה שונה ממינוף. במינוף הגורם המלווה מרכז סכום כסף משמעותי בסיכון גבוה יחסית (הלוואה ללווה יחיד), ואילו במודל הרזרבות הסיכון מפוזר כמעט באופן אופטימלי (לא כל הלקוחות ידרשו את כל הכסף עכשיו).
חוץ מזה, נראה לי שהמחאה מכוונת נגד הבנקים לא פחות מאשר נגד דנקנר. הבנקים מלווים לטייקונים בחוסר אחריות ושקיפות, ולאחר מכן נאלצים למחוק חובות ומגלגלים את ההפסד על הציבור. הטייקונים, לעומת זאת, נהנים ממצב שבו עומד לרשותם אשראי עצום, ובמקרה הפסד הם יכולים לסמוך על הסדר של מחיקת חובות, תספורת, וכו'. כל זאת מבלי שתפגע יכולתם ללוות כספים בעתיד, או יצטרכו לשלם מחיר אישי או עסקי אחר. ביודעין או שלא ביודעין, נוצר כאן מצב שבו הבנקים והטייקונים מגלגלים עסקאות שבהן הרווח ברובו עובר לכיסיהם, ואילו ההפסדים מגולגלים אל הציבור בכל פעם שאפשר. מזה לציבור נמאס, ואת זה צריך ואפשר לשנות: לאכוף פיקוח הדוק יותר על מתן אשראי; לנקוט בסנקציות שישפיעו על יכולת ההלוואה בעתיד של טייקון ששמט חובות בעבר; לפרק את השליטה ההדדית בין הבנקים לטייקונים (הצד הלווה הוא גם הצד המלווה); ועוד פעולות שמומחים גדולים ממני לכלכלה בוודאי כבר חשבו עליהםץ
אהבתיאהבתי
אכן בלבלת מושגים. הבנק מחויב בהון עצמי נמוך מאד ובזה אינו שונה מהטייקונים. גם שיטת התגמול שבה המנהלים מתוגמלים תגמול יתר על רווחים ולא נושאים באחריות להפסדים דומה.
אהבתיאהבתי
בתור קרייתי אני גר יותר מדי קרוב למיכל אמוניה.
מישהו שמבין בכמיה יכול להסביר לי אם אותו חומר שהתפוצץ שם הוא אותה חומר שנמצא במיכל? הבנתי שמדובר באמוניה חנקתית.
אהבתיאהבתי
אין דבר כזה אמוניה חנקתית. אמוניה היא תרכובת של חנקן ומימן והיא חומר הבסיס העיקרי לכל הדשנים החקלאיים, למעשה רוב המזון שלך מוצאו מאמוניה אלא אם אתה אוכל רק מזון אורגני. אמוניה היא גם חומר נפץ משובח כפי שיודע כל לוחם חופש מוסלמי. כמו כל דבר רע בעולם,תהליך ייצור האמוניה הומצא על ידי הציוני פריץ הבר. בצעירותו התנצר אך לאחר עליית הנאצים לשלטון חזר בתשובה והתכונן לעלות לארץ ולעבוד במכון זיו (וייצמן) ברחובות, אך חלה ומת בטרם הספיק לבצע את זממו.
אהבתיאהבתי
חמי שלו כותב באותו ענין על זליגת הבלבול לתקשורת:
אהבתיאהבתי
בCNN כותבים על הפצת חדשות באמצעות הרשת החברתית בעקבות הפיגוע בבוסטון:
.
אהבתיאהבתי
מלבד הבעיות אתמול של עבודה לכאורה בהתאם לכללים של תקשורת מסורתית, הסתמכות על מקורות לכאורה אמינים.
בלילה חזרה הטעות כאשר נמסר מידע מוגזם, נקווה, על מספר ההרוגים בווסט, טקסס. ועוד בשם מקור אמין ומזוהה.
הניו יורק פוסט גם הוא לא נח.
אהבתיאהבתי
הניו יורק פוסט מסביר, קוצץ התקציב לכדור הבדולח.
אהבתיאהבתי
הבעיה של לפיד עם עובדות היא פסיכולוגית. הקיוום שלהן הוא כמשרתות רעיון
שברצונו להביע. ככאלה קיומן הוא בדרך המופיעות בראשו ומנותקות מהקשרן המקורי, ולכן מתעוותות.
ההמלצה שלך בעיתית. דמות בדיונית מסדרה שהיא רמייק לסדרה המבוססת על נסיונו של פוליטקאי צלפני עשורים.
כמה אופיני הוא מצב של עיתונאי עם מקור אחד שמקיים קשר אישי איתו, ועוד מנקודת נחיתות שובינסטית.
אהבתיאהבתי
נכון, עיתונאי שמקיים קשר אישי עם מקור אחד, אשכרה אין דברים כאלו יותר היום. אתה צודק.
אהבתיאהבתי
יש לי עוד כותרות: חיל הכביר, חיל המזהיר, חיל המדביר, חיל הנדיר, חיל הצפריר וחיל הנחיר
אהבתיאהבתי
וואו, איזה פיצוץ! האבא הזה הוא ממש וואקו, תסלחו לי
It's a bird, it's a dawg, it's a bird-dawg
אהבתיאהבתי
עדכון. מעל המפעל המפוצץ נוצר ענן אימתני. אם מה שאומרים נכון – זוהי עננת גז אמוניה רעילה ביותר. התחזית? חזית קרה אלימה תעבור ברגעים אלה בערך ותשנה את כיוון הרוחות, כשהיא מוסיפה לחגיגה ברד, גשמים כבדים וסיכוי להתפתחות סופות טורנדו. גשם של חומרים מסוכנים ירעיל את האמריקאים בסביבה, כאילו לאובמה אין מספיק צרות בבוסטון ובסנאט.
ועל זה אמרו חכמינו: WTF??? 😐
אהבתיאהבתי
זה העונש של אובמה על שנהנה בישראל יותר מדי.
אהבתיאהבתי
אכן, מהרגע שחזר לארץ הכל הולך דאון-היל.
אפילו את חוק הנשק הוא לא הצליח להעביר, כמדומני
אהבתיאהבתי
שחזר *מ*הארץ, כמובן
אהבתיאהבתי
לפחות המכתב החשוד כמכיל רעל, ששלח לו הכפיל של אלביס, זוהה ונעצר בדרך.
אהבתיאהבתי