אצבעות שחורות 28.6.13

פסקול קריאה: שיר חדש לפיקסיז, לראשונה מזה תשע שנים. PIXIESBAGBOY.


שישיTV

אולפן שישי מחולק לפי כתבות. נשברתי בוויכוח הסרק על הסופרמקטים של תל אביב בשבת. הכתבה על הרב היורה (שם, שם), הייתה פיצוי מה.

כל העם צבא

אתמול הזכרתי שבשער ידיעות התגאו בכך שיש "זינוק במספר התל אביבים בקורס קצינים". אלא מה, לא חדש: זה היה המצב ב-2011, וב-2012. אולי הכוונה לתמורה מאז פברואר השתא.
אבל גם למעריב יש את העוצמה שלו: "20% ממסיימי קורס מ"פ – מתנחלים".

הדו קרב בין אורי אליצור לבן-דרור ימיני נמשך. היום אומר אליצור: מספרים זה לא העניין בכלל.

בני שטיינמץ, המארקר וידיעות

לפני שבוע סיפרתי איך כתבה של אשר שכטר מהמארקר על בני שטיינמץ, שהייתה לה הפניה בראש שער הארץ לא הופיעה בעיתון כלל. לשאלתי מה קרה, לא זכיתי לתשובה. האירוע עבר בדממה בעולם ביקורת התקשורת.
benni
גם השבוע לא הופיעה הכתבה במארקר המודפס, אבל אתמול, שישי, ב-14:15, הועלה התחקיר המאוד ארוך לאתר המארקר (אני לא הצלחתי להבין את כל הסיפור, אבל רבים וטובים ממני בטח יכולים).
אבל למרות ההפניה ההיא בשער (והכותרת לתחקיר, "הפרשה שמאיימת על שמו הטוב של בני שטיינמץ מסרבת לגווע"), כותב שכטר

חשוב לציין ששטיינמץ עצמו – שאינו נושא בתפקיד רשמי ב-BSGR, הנשלטת על די קרן נאמנות ששטיינמץ הוא אחד ממוטביה, ומוגדר באופן רשמי כיועץ של החברה – לא הואשם מעולם בעבירה על החוק, ושמו לא ננקב באף אחת מהחקירות הנוגעות להסדרי הכרייה בין גינאה ו-BSGR, לא בארה"ב ולא בגינאה. BSGR מצדה טוענת שמעולם לא שילמה ולו דולר אחד לטורה או שיתפה אתה פעולה.

ועדיין, למה לא פורסמה הכתבה עד אתמול בצהריים? ולמה כן פורסמה אתמול בצהריים?
יש מצב שזה בעקבות כתבה השער, כלומר הראיון, של שטיינמץ בממון של ידיעות (עם הפניית שער: "הטייקון הסודי מדבר")? אבל מה השתנה? מה קרה? הרי הייתה ודאי סיבה לביטול, השהיית, השעיית התחקיר של שכטר, לא? אז איך השתנו פתע הנסיבות בשישי בצהריים?

mamon28.6.13

צריך להבין את ההבדלים, עליהם כבר עמדתי לא פעם. נניח את רוצה לראיין מישהו. הוא לא רוצה. זה הזמן לתחקיר. נניח לא מפורסם התחקיר בסוף כי היועמ"ש הטיל וטו. ואז את רואה פתאום ראיון עם מושא תשוקתך אצל המתחרים, ועוד עם חותמת "בלעדי" ועוד עם המילה "טייקון", הכה חביבה בעיתון שלך. ככה? תגידי ותפעלי במרץ, אני אראה לו. הופכת את שמים וארץ ומפרסמת את התחקיר.
ולמה שבר שטיינמץ את שתיקתו? נו, כדי להגן על שמו הטוב. הרי ודאי שמע הוא שיש תחקיר במארקר, ודאי ידע על התנהלותו, לא בכדי הוא טייקון, ואם לא שמע, ודאי למד זאת מהבלוג, נכון?
השאלה הראשונה ששואל צח שפיצן את הישראלי הכי עשיר בעולם, יהלומן, טייקון ו"איש מסתורין" היא אם הוא ישראלי. נו, מה אתה חושב? מה הוא יענה עליה? בדיוק מה שעונה בעל הדוכן לממכר גרבונים בלוס אנג'לס.
עוד שאלות: שלא לצורכי מס, אתה מגדיר את עצמך ישראלי? | למה אתה לא עוזב את הארץ לגמרי…? | ובכל זאת יש לך בית בארסוף | אתה מחובר לכאן רגשית? | מה אתה חושב על שנאת הטייקונים? |
ומפיו: "מעצבן אותי שמנהלים נגדי קמפיין הכפשה מתוזמן, מתוכנן וממומן בעיתונות. אנחנו נילחם וכבר זכינו בתביעה שהגשנו בלונדון".

7 ימים

yamim28.6.13

יש ראיונות, כלומר אנשים שתמיד כיף לשמוע אותם. נניח מוני מושונוב. יש אנשים, גם אם הם שייכים לתחום התרבות, שתמצאו אותם בימים ולא בלילות. זה בגלל דיל כזה או אחר, או בגלל שהם שייכים ל-A team. נניח מושונוב. יש מרואיינים שזוכים להתראיין ע"י הנבחרת של העיתון. למשל מושונוב. שורה תחתונה, אני נהניתי.

עוד כתבה (שוש מולא) על איתמר אלון, הרוצח המתאבד מבאר שבע. כל הכתבה המספרת על אודותיו כבר פורסמה במקומות שונים, חלקים גדולים ממנה גם בידיעות, כולל הציטוט מספר המחזור שלו

לבית ספר לא ממהר להגיע | אך לאימוני הקרטה תמיד מופיע | ספרים דוקומנטריים שלמים מדקלם | עם כולם מתערב ואח"כ משלם | על הצבא לא מפסיק לדבר | זהו איתמר ולא אחר

התוספת היחידה לכתבה היא חשיפת דו"ח החקירה המשטרתי המתאר את שאירע בבנק. אם זה ממש חשוב לכם, וההסבר למה ירה בעצמו. כשירה באחרים לא היה שפוי, אומרים החוקרים, ואז חזר לעצמו, הבין מה עשה, וירה בעצמו. אבל גם זה לא קרה בצ'יק. הוא היסס: הכניס את האקדח לפיו שלוש פעמים עד שלחץ על ההדק.

מוסף כלכליסט

אני מזכירה בשנית לקרוא את הכתבה של קרן צוריאל-הררי על הכלכלה הסודית של ישראל, ערוץ ההורים, Hope (סתם, אני המצאתי).

סופהשבוע

רון מיברג, ראש דסק הסופרנוס בישראל, ראש וראשון למעריצים, סופד לטוני סופרנו. אשתדל לשים לב ראשונה כשהטור יעלה לאתר.

גלריה

וגם אורי קליין על הסנדק גנדולפיני.

מוסף הארץ

אמנון ברזילי משיב לקוראיו על הכתבה על פרשת אלטלנה. רק למה אין בתשובה קישור לכתבה? הכל אני צריכה לעשות בבית הזה?

הרצח בבר נוער

את סיפורו של הבן זוג לשעבר, היום החבר הכי טוב של עד המדינה הבורח, אפשר לקרוא בהמוסף לשבת (עודד שלום, מאיר תורג'מן), וגם אמש יכולתם לצפות בו בשישי של ערוץ 10 (דורון הרמן). "יותר מארבע שעות ישבנו מולו מרותקים לסיפור מתח שאת סופו כבר ידענו. המתח נמצא בפרטים הקטנים, בניואנסים של מעשה הבריחה, בסיפורים שהצטברו לאורך נתיב המילוט, בדרמות שברגעי האמת נדמו לדבר המאיים ביותר", כך כתבי ידיעות. צודקים, גם אני נסחפתי.

משתכשכים בביצה

אבינועם ברוג מסביר למה סקרים הם פארש. ואוי למי שיתלונן על סקריריי. הם יצירת מופת סטטיסטית לעומת המתואר בדבריו.

פייסבוקבק

עיתונאי מהארץ כותב היום על עיתונאי מידיעות, ובמקביל העיתונאי הזה מידיעות כותב על עיתונאית ממעריב: בגלריה בן שלו מפרגן ליוני ליבנה, שהוציא אלבום חדש, וגם כותב בקביעות במדור הספרות של 7 לילות. ליבנה מראיין ב-7 לילות במסגרת כתבה על תופעה ספרותית את נעה ידלין, שהוציאה לא מזמן ספר ומשמשת כעורכת במוסף סופשבוע. מצד אחד, נחמד שיש גם קולגיאליות בין עיתונאים מכלי תקשורת מתחרים. מצד שני, האם ניתנת הזדמנות שווה לזמר/ סופר/ אמן אנונימי ולא מקושר? סתם למישהו מוכשר?

ואני מוסיפה: בסופשבוע של מעריב מראיין מרדכי חיימוביץ את חגי סגל הכותב במקור ראשון ובידיעות, ומוציא ספר בהוצאת ידיעות ספרים, שטחים תמורת חלום.
הריני לחלוק איתכם משפט מופלא, שמעיד על אומרו ועל כל שהוא מייצג:

עד כמה אתה רגיש לאנשים שחיים 200 מ' מהגדר שלך?
אני רוצה להאמין שאלמלא היה סכסוך על הארץ הזאת, הייתה הציונות הדתית מהמובילות בנושא האחווה איתם. שנאת השכנים לא מובנית אצלנו.

חכם אתה, סגל: אם לסבתא היו גלגלים היא הייתה אוטובוס.

ומה עם המחתרת היהודית, מתבקשת השאלה החוזרת? הוא לא מתחרט: "יש הסתכלות אחרת… מבחינתי זה היה אירוע חד-פעמי. לא שייך בוודאי לנסיבות ימינו".

ביום חמישי דורון רוזנבלום התראיין כאמור לתיק תקשורת, ואמש הופיע בפינת דעה בערוץ 10. שנים על שנים, בהיותו שרוי במחשכי מדורו במוסף הארץ, תופר ידנית במחט דקיקה אות אחר אות, לא ראינוהו ולא שמענוהו בשומקום, ואופס, משיצא לחופשי, משאינו צריך להתייסר יותר בחיבוטי האות המודפסת, עבר חיווט ולידה מחדש והפך לנוכח טלוויזיוני. תחקירנים, הכניסוהו ללופ! עכשיו, דורון, יכירו אותך גם במכולת ותזכה להנחה בקסטרו men.
דקה 18. על שעון הקיץ.
dr28.6
http://f.nanafiles.co.il/Common/Flash/Nana10Preloader.swf

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

אישתון על פליטים בישראל. נתונים.

the_100th_tour_de_france-1540005.3-hp

לוגוגל נייד! חגיגות המאה לטור דה פרנס. הומצאה הפרפטום מובילה!

עידן לנדו: האזינו לאמהוי. האזנתי. שווה. אלמלא חגיגות הפיקסיז זה היה הפסקול.

זוכרים שסיפרתי לפני שבוע על המדריך לפתיחת בלוג אוכל של רותי רוסו בסופשבוע? הנה הוא עלה לאוויר בשעה טובה. או, ליתר דיוק, עשיתי את המאמץ למצוא אותו. וזה מאמץ. הנה עכשיו כולם יוכלו לפתוח בלוג אוכל. או סתם בלוג.

בבקשה, nrg, טפלו במנגנון החיפוש שלכם, אני לא יכולה יותר.

לפני פיזור

איזה שיחוק, לגמור אצבעות ברבע לתשע? טוב, בשביל זה צריך לקום בארבע בבוקר ולכתוב בשישי בלילה.
מחר סוף חודש, יודעים אתם.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות שחורות, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

79 תגובות על אצבעות שחורות 28.6.13

  1. Chavit הגיב:

    לכו תעשו ביטוח.

    אהבתי

  2. חייל זקן הגיב:

    אצלנו, בצפון תל אביב, מקבלים כושים רק אם הם משחקים במכבי. הכושים בדרום העיר, חרטום הצפונית, הם בעיה של הפרענקים העניים. חבל רק שנחסמה הגישה למעדניות של לווינסקי.

    אהבתי

  3. לוחמה אלקטרונית הגיב:

    הפוסט של אישתון בהחלט מרתק מבחינת האינפורמציה המובאת בו. אין ספק שטיפול המדינה בבעיית המסתננים / פליטים / מהגרים בלתי חוקיים מאפריקה הוא כושל ועלוב. ברור גם שמרגע שהוקמה גדר הגבול עם ממצריים (לה מתנגד אישתון בתגובות), ונבלם שטף הכניסה הלא מבוקרת בישראל, הטיפול באלו שהצליחו להכנס צריך להיות שונה. ההצעה לקזז אותם ממספר העובדים הזרים ולאפשר להם לעבוד ברחבי המדינה נשמעת לי סבירה. ניתן לקלוט בארץ את חלקם, ולהגיע להסכמים עם מדינות אחרות שיקלטו את השאר. עם זאת, יש לי הערה או שתיים לגבי הנתונים והמתודה של אישתון.
    ההערה הראשונה נוגעת לגרף הזה. בכל המדינות ללא יוצא מן הכלל (פרט לישראל) מספר הפליטים במדינה שווה למספר הפליטים המוכרים בה. כאשר פותחים את מסמך הנתונים הגולמי רואים שברוב המכריע של המדינות שני הנתונים הללו זהים לחלוטין (עד הספרה האחרונה), מה שמביא אותי לחשוד באמינות הדיווח מאותן מדינות – נראה שמדובר במיחזור של אותו נתון. עם זאת, אין חולק על מספר הפליטים המוכרים הנמוך בישראל.
    ההערה השניה נוגעת להוגנות ההשוואה עם מדינות מערב אחרות. ישראל היא המדינה היחידה (כמעט) אליה מסתננים מאפריקה יכולים להגיע ברגל. ההסתייגות "כמעט" היא מפני שלספרד, למשל, יש שתי מובלעות על אדמת מרוקו, סאוטה ומלייה, שתיהן מגודרות היטב נגד חדירה. למרבה הפלא, המספר האבסולוטי של פליטים בספרד קטן פי 10 מבישראל. בארה"ב יש בעיה דומה של כ-12 מיליון מהגרים בלתי חוקיים מקסיקניים בארה"ב. רק אחוז זעום מתוכם מוכר כפליטים, על אף מלחמות הסמים המשתוללות שם. וגם ארה"ב מגדרת היטב את גבולה הדרומי עם מקסיקו. מספר הפליטים האבסולוטי בארה"ב הוא רק כ-260 אלף. מסקנות: גדר היא אמצעי מקובל לבלימת הגירה בלתי חוקית, ומדינות החשופות לזרם פליטים ישיר נוקטות בד"כ אמצעים חריפים יותר ממדינות המרוחקות ממנו.
    הערה שלישית הביא הגולש amit, בבלוג של אישתון, לפיו לא מובא מדד השוואתי של מס' הפליטים ביחס לגודל האוכלוסיה. לפי מדד זה ישראל נמצאת במקום החמישי מבין מדינות המערב, עם 180 תושבים לפליט. אישתון מביא נתון זה רק בצורה לא השוואתית, ולטעמי מעט דמגוגית, בתחילת הפוסט שלו, כהדגמה עד כמה מספרם של האריתראים והסודנים בישראל זניח.
    סיכום: הטיפול של מדינת ישראל בפליטים / מסתננים מאפריקה הוא עלוב. נקווה ששר הפנים החדש ישכיל לגבש מדיניות הומנית לפתרון הבעיה. כנראה שפתרון כזה יכלול קליטה חלקית בישראל, והסכמים עם מדינות אחרות לקליטה של השאר.

    אהבתי

    • לא נכנסתי לאישתון כי הים גבוה והמצב רוח בשמים 🙂 . סוגיה שלרוב חומקת מהדיון לגבי המסתננים (רובם מסתננים) היא דתם. באירופה אחוז מוסלמים גבוה הביא לגיטאות כושלים, מהומות וחוקי שריעה. אין ספק שלהביא אותם למדינה היהודית היחידה ביקום כעזר לתנועות המוסלמיות המקומיות הוא רעיון מדהים. גדולתו תתברר עוד עשור או יותר אבל חבל להמתין, אפשר כבר עכשיו לבחור שם: מהומות האפריקאים. גלאון תטען שהקיפוח וכו'. לאבסורד והטירלול אין קץ. בסודן הם סבלו מקיפוח ערבי וגם כאן הערבים הפלא ופלא – שוב מתעמרים בהם. אינעל היהודים.

      אהבתי

  4. ednago הגיב:

    ואפשר היה לחשוב שבכתבה על פתיחת בלוג הלינקים יהיו קליקאביליים, לא?

    אהבתי

  5. האמיר הגיב:

    אבינועם ברוג מסביר למה סקרים הם פארש.

    וכבר שנו חכמינו בנדון.

    שווה לצטט פסקה מאותו ראיון, שלמעשה חוזרת על שתיים מהטרוניות הקבועות שלי כאן:

    פעם היה פה ערוץ אחד אבל גם עם 3 מהדורות חדשות שונות, בסך הכל, אנחנו מקבלים גרסה אחת של המציאות בתקשורת. לכן האוניברסיטאות צריכות לעורר ספקנות. אם אני קורא בעיתון ציטוט של שיחה ב-4 עיניים בין השר למנכ"ל שבה השר נזף במנכ"ל ויש ציטוט – אז או שהעיתונאי המציא את זה, או שהעיתונאי היה בחדר כזבוב על הקיר, או שזו גרסת אחד מ-2 המשתתפים. צריך להתייחס לפיסת האינפורמציה הזאת בחשדנות הנדרשת.

    אהבתי

  6. Chavit הגיב:

    בעניין שטיינמץ. לפני 8 ימים כתבתי ש"חושבני שכיום אפשר להגיד די בבטחה שאין דבר כזה שאדם מתעשר בצורה פנומלית ללא שום קיצורי דרך; פליליים, מוסריים או ניצול מסיבי של אנשים.".

    הכתבות רק מחזקות את דעתי זו.

    אהבתי

    • mickey הגיב:

      יהלומי דמים, מישהו?
      נפט דמים?
      אגב, אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי לאחרונה היה "המעבדה", שמנסה לבדוק את תעשיית הנשק הישראלית ואיך גנרלים מצה"ל מוכרים נשק לכל העולם. 7 מיליארד דולר בשנה, בייבי. שלא ישאלו אחר כך איפה הכסף, נראה לי שאפילו יאיר יודע את זה

      אהבתי

  7. דליה וירצברג-רופא הגיב:

    בנוגע לרוצח בבאר שבע: "כשירה באחרים לא היה שפוי, אומרים החוקרים, ואז חזר לעצמו, הבין מה עשה, וירה בעצמו. אבל גם זה לא קרה בצ’יק…"

    אם זו הייתה בדיחה, הייתי צוחקת. עצוב שזו רמת הידע של חוקרי משטרה. יש רק מילה שגויה אחת לעיל "שפוי". שפיות אינה עניין של רגע אחד לעומת הרגע שלאחריו. אדם בהתקף אמוק איננו בלתי שפוי. מדובר ב"חטיפה רגשית". הרגש, היצר, הכעס מתגברים על שיקול הדעת, ואין דבר בין זה לבין אי שפיות.

    כתב על המקרה הנ"ל פרופ' יעקב רופא, פסיכולוג מומחה להפרעות נפשית, לשעבר ראש החוג המשולב למדעי החברה באונ' בר אילן:

    "המקרה הראשון בהיסטוריה מסוג זה הוא המקרה של קין, שמתוך עלבון ומתוך הרגשת מועקה וכישלון רצח את אחיו. גם במקרים שבהם גבר רוצח את אשתו משום שלא רצתה לחיות איתו, מדובר באנשים שמחפשים נקמה ופורקן לרגשות הזעם והתסכול שלהם. לאנשים אלה מערכת ערכים פגומה וסף תסכול ויכולת הבלגה נמוכים ביותר […].

    במקרה הנדון האדם היה מודע למעשיו ועשה זאת מתוך כוונה תחילה ורצון לנקום. המעשים שירתו את האינטרס שלו לנקמה. כל מה שעשה הוא מבחירה, ולו נתפס חי, היה ראוי לכל עונש".

    אהבתי

  8. captain beefheart הגיב:

    כשדודו אלהרר אינו עסוק במילטריזם תרבותי, היעלבויות כרוניות והטחת דברי בלע ב"אסמול" – יוצאים לו אחלה דברים.

    אהבתי

    • גם אתה היית נעלב. פיטרו אותו בגלל השיוך לשבט האחרים. אם היה מהחברים של העוז והגרוסמן ונואם נגד הכיבוש באירועי נאורות היה מקבל את פרס ישראל והיינו זוכים לשמוע את העברית שבפיו עד יומו האחרון. דוגמא מכוערת לפלורליזם של השבט הנכון.

      אהבתי

      • captain beefheart הגיב:

        ומאיפה בדיוק זה בא? דודו אלהרר לא פוטר משום מקום אלא הופסקה הגשת תוכניתו לאחר שחצה מאה קווים אדומים של התבטאויות רפש. וכל זאת ללא קשר לדעותיו הפוליטיות. להחזיק בדעות ימניות לא נותן לך רשיון להשתולל בשידור (למרות שאח"כ תמיד תוכל לטעון ש"המחתרת הסמולנית" פעלה להדחה).

        אהבתי

    • bokovsky הגיב:

      אכן, דודו אלהרר, למרות הסתייגותי מדעותיו הפוליטיות, הצליח לרגש אותי בדברים שכתב על נעמי שמר.

      אהבתי

  9. reader הגיב:

    הסיבה שבגינה הכתבה לא פורסמה בדה מרקר היא סביר להניח לחץ של עורכי הדין של שטיינמץ. בואי נודה באמת, הכתבה של שכטר לא בוססה על דבר פרט לנתונים שהוא מצא בעיתונות הזרה או ברחבי הרשת. כתבה מהסוג זה קשה מאוד לבסס אלא אם אתה נוסע על חשבון המערכת למקומות בהן קרתה הפרשה ומראיין לבד את האנשים ועושה תחקיר אמיתי, אלא שלזה למערכת הארץ אין כסף.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      נו, והנה היא פורסמה.
      הרי היא יועדה לפרסום, כמו שהראיתי לך, ונשלפה ברגע האחרון.

      אהבתי

    • ashersch הגיב:

      הכתבה של שכטר בוססה אך ורק על מסמכים שהיו ברשותו, ועל ראיונות, טלפוניים ופנים מול פנים, שהתבצעו במשך כמה חודשים עם כל הנוגעים בפרשה (למעט אלה שנמצאים באחזקה פדרלית).

      אני יודע שאין למגיב הנ"ל תקציב לעשות תחקיר על התחקיר והכל, אבל הרבה יותר קל לשאול אותי על מה הכתבה מבוססת, או פשוט לקרוא אותה, מאשר להניח הנחות מטופשות שמבוססות על דמיונו של המגיב.

      אהבתי

    • חייל זקן הגיב:

      אח, אח, אין כמו נוסטלגיה. הייתי אז חייל צעיר באמצע מסלול. שני קצינים מהפלוגה שלי נבחרו להשתתף במבצע. האחד שובץ כמאגיסט זכר לתקופה לפני שנים שבה היה מאגיסט במסלול במשך מספר חודשים. השני שובץ כררנ"טיסט, נשק שמעולם לא החזיק בידיו, אבל מי צריך מיומנות בירי ררנ"ט, הכושים הטפשים אמורים להבהל ולברוח ממילא.
      כך פעלו אז בצנחנים של וילנאי את ליפקין. ואת מי שכחו בבית? את סיירת שקד, יחידת הקומנדו והגדוד הכי יעיל שפעל אי פעם בצה"ל. מוקי בצר, איש המפתח בפעולה, היה בעברו מ"מ בשקד. לפחות הוא למד משהו.

      אהבתי

  10. במצרים האביב ממשיך להתפרץ בירוק. אתמול נרצח פעיל אמריקאי מארגון סיוע ודגל ישראל גדול הוצת לכבוד החגיגות. האספסוף בטוח שהמוסד מעורב ויהודים עומדים מאחורי כל התככים בעולם. באתר ארגון הסיוע לא תמצאו מילה על מותו של הפעיל. אידיוט שימושי או לא. אפילו לא הודעת השתתפות בצער או אזכור מינימלי? מוזרות דרכי הנאורים.

    אהבתי

  11. בראיון עם רוזנבלום (חלש לדעתי) הוא נשאל על עתיד הפרינט לנוכח האיום האינטרנטי וניסה להסביר מספר פעמים מדוע הוא מאמין במהפך (ענין של אמונה). אני חש אמפטיה כשמומחים פורשים ממקצועות קמלים או נעלמים, עצוב.

    אהבתי

  12. שועלן הגיב:

    למה צריך מנגנון חיפוש בנרג כשיש גוגל?

    אהבתי

  13. roni הגיב:

    הראיון עם אושרת קוטלר מצויין. מעניין מאד לקרוא על מאחורי הקלעים של החדשות בטלוויזיה.
    הרשים אותי במיוחד שהיא מצליחה להופיע שלווה ומחייכת על המסך, כאשר בבית קורים דברים איומים. מקצוענית לעילא.

    אהבתי

  14. mickey הגיב:

    אלטלנה. זה באמת הזמן לעסוק בפרשה האקטואלית הזו. בקרוב: מחדל יום הכיפורים, למה לא קרבו את הכלים, פרשת דה האן, מי רצח את ארלוזורוב, איך נוח הכניס כל כך הרבה חיות לתיבה, כמה יהודים היו בטיטאניק והאם משה שבר את הלוחות או שהם פשוט נפלו לו מהידיים

    אהבתי

    • האמיר הגיב:

      למה לתהות כשכבר בתחילת הפסקה הראשונה ברזילי מסביר מדוע?

      פרשת אלטלנה, ששיאה יומיים של מלחמת אחים ‏(22–21 ביוני 1948‏), היא חזרה גנרלית של האירועים שעלולים לקרות אם וכאשר תחליט מדינת ישראל לפנות מתנחלים.

      כרגיל, דוגמה מופתית לזיכרון סלקטיבי. הרי כבר היו אי-אילו פינויים של מתנחלים, כשהגדול שבהם היה הפינוי המוחלט של רצועת עזה במהלך ההתנתקות. זוכרים את חילופי האש בין המתנחלים לצה"ל בהתנתקות? לא? משום מה ברזילי לא רואה באירוע הרבה יותר קרוב מאלטלנה והרבה יותר דומה מאלטלנה לפינוי שעשוי להתרחש ביו"ש כחזרה הגנרלית לאותו פינוי אפשרי. בעצם, על מה אני מדבר? זה לא "משום מה", זה משום השקפה פוליטית.

      ברזילי ממשיך בשיפוץ ההיסטוריה כדי שתתאים למטרותיו. האצ"ל התחייב שלא להביא לארץ נשק באופן עצמאי ולהשתלב בצה"ל? כן, למעט בירושלים, שם מסיבות פוליטיות (העיר היתה מחוץ לגבולות תוכנית החלוקה), ההגנה, האצ"ל והלח"י עדיין תפקדו בנפרד ולא במסגרת צה"ל. בנוסף, ארגון האוניה החל עוד לפני חתימת ההסכם, הנהגת הישוב עודכנה עוד במהלך הדיונים על ההסכם אודות האוניה וכך גם אחרי שיצאה לדרך ובשום שלב אותה הנהגה לא ביקשה למנוע את יציאתה או להחזירה לאחור – לא היתה מחלוקת על הצורך של המדינה הצעירה בנשק ובתחמושת (לפי ויקיפדיה, בן גוריון ביקש אפילו לזרז את בוא האוניה, אם כי לא ראיתי שם מקור לטענה הזו), הוויכוח היה רק על האופן שבו יחולק הנשק.

      ברזילי ממשיך לטעון שמטרת האלטלנה היתה להביא לתפיסת השלטון במדינה וזאת למרות שאפילו המחקרים שעליהם הוא מסתמך, שלא לדבר על ההיגיון הפשוט, פוסלים את הטענה הזו.

      ברזילי טוען שהמניע להבאת האלטלנה היה פוליטי – העלאת קרנה של האצ"ל בקרב הציבור. אין לי ספק שזה היה אחד מהמניעים העיקריים. מה שהוא מתעלם ממנו הוא הצד השני של אותו מטבע, ההתעקשות של בן גוריון ואנשיו למנוע כל קרדיט על הבאת הנשק לארץ מהאצ"ל, שהגיעה עד כדי האשמתו המופרכת בניסיון פוטש והתקפת האוניה, באה בדיוק כדי למנוע מהאצ"ל, היריב הפוליטי של אותה הנהגה, קרדיט פוליטי.

      ברזילי חופר במניעיהם של בגין ושאר הנהגת האצ"ל בפרשה, אבל מתעלם לחלוטין ממניעיהם של בן גוריון ושאר הנהגת ההגנה/המדינה. איך אפשר לקרוא להבאת אוניית נשק בידיעתה ובאישורה של הנהגת המדינה, עגינתה במקום שבו קבעה אותה הנהגה, פריקתה בהשתתפות כוחות עליה אותה הנהגה מפקדת והגעה להסכם עם ההנהגה הזו על חלוקת הנשק לפיו רובו הגדול יימסר לצבא עליו ההנהגה שולטת, "ניסיון פוטש" שיש לדכאו בכח? הטענה הזו משוללת כל היגיון. נראה שמשהו אחר שיחק כאן תפקיד.

      וכאן נכנס המניע הפוליטי. לבגין היה אינטרס להראות שהאצ"ל מביא למדינה הצעירה נשק ותחמושת שחיוניים להגנתה כדי לצבור נקודות במשחק הפוליטי ובאותה מידה לבן גוריון היה אינטרס למנוע ממתנגדו את אותו הישג ואם אפשר, להפוך אותו מהישג לעול. זהו ההסבר הסביר ביותר להתנהגות הלא הגיונית של בן גוריון בפרשה. לחיזוק האפשרות הזו, ראו את החשש של בן גוריון מפוטש מצד הפלמ"ח, שעליו היתה השפעה רבה של מפ"ם, עוד מתחרה פוליטית של מפא"י אבל הפעם מצד שמאל, וההתעקשות שלו שלא להתיר הנצחה של הרוגי האצ"ל, עד כדי כך שאלו שנהרגו בפעולות משותפות עם ההגנה לא זכו להנצחה ממלכתית בעוד שהרוגי ההגנה באותן פעולות בדיוק זכו לה.

      את ההסבר לעיוורון הפוליטי שלו, ברזילי מספק במו ידיו:

      המיתוס, הנובע מתחושה זו של “אני צודק”, מסביר את הבריחה מהפקת לקחים. כי אדם הצודק־תמיד הוא מצב תודעתי. מי שחי על פי תפיסה זו, אינו סובל מרגשי אשמה.

      אהבתי

  15. mickey הגיב:

    ראיון מוצלח של יודה "אל נאריגון" נוריאל עם אברהם טל ב-7 לילות. אברהם טל זמר מצוין ובחור מעניין. לעומתו פינג פונג של רז שכניק עם שחקן-זמר בשם לי בירן, שמוכיח כמה משעמם אתה יכול להיות כשאתה צעיר ומנסה למצוא חן בעיני כולם. "מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?" – "מזה שאני איסטניס". ואני הייתי רוצה להיפטר מההרגל של כל הבחורות להתנפל עליי. זה באמת ממש מפריע לי.
    בנוסף, ראיון טוב של שכניק עם אושרת קוטלר. איזה עניין עושים מזה שהיא התעצבנה פעם על משהו. מינימום פרשת רוזן 2

    אהבתי

  16. Chavit הגיב:

    בוקר.
    ולעבודת הקריאה.

    אהבתי

  17. nurit הגיב:

    כל הכבוד על השעה המוקדמת, מעריכה זאת מאד 🙂

    במוסף הארץ זליכה שופך חמתו על הגויים – מתנפל בחמת זעם על כל מה שזז. עם כל היותו מעצבן הוא צודק בהמון דברים.

    http://www.haaretz.co.il/magazine/ayelet-shani/.premium-1.2057097

    אהבתי

כתוב תגובה לmickey לבטל