אוקטובר זה, המסתיים בעוד שלושעות, היה חודש קשה ומשמח וגם עצוב.

החל בו תהליך העריכה הממושך והמאתגר של הסרט שלי. אין שום דבר דומה בין עריכת טקסטים לעריכת חומר מצולם, ודאי יודע כל מי שעשה או התנסה בשני הדברים. העמידה מול חומר הגלם שלך כמוה כסטריפטיז מול תאורת נאון אכזרייה. כל השגיאות, הטעויות והחוסרים צפים. אין איפה להסתתר. אין את מי להאשים חוץ מאשר את עצמך.

זו הסיבה לשינוי שעות פרסום הפוסטים. לפי השעה אפשר לדעת אם מדובר ביום עריכה או לא. למעשה פחותויותר, כי יש ימים בהם עלי להשכים קום למשימות נשגבות ולא בלתי חשאיות.

החלק העצוב הוא מות אבינו המייסד לו ריד. וגם בפוסט הבא, לו יהי. וגם הסרט. וגם הטעויות.

מסקרירי החודש האחרון עולה ש:
43% לא מכורים לקנדי קראש ו-33% מהמשיבים לא יודעים מה זה.
43% (שוב!) מהמשיבים הם קרניבורים. כל השאר נוטים לצמחונות ונספחיה.
35% לא משתמשים בסמים קלים, טפו.
33% אומרים שהשכר שלהם נמוך מהשכר המתואר בטבלה של גלובס. 9% אומרים ששכרם גבוה מהמתואר.
76% לא הוטרדו או התרגשו ממותו של הרב עובדיה.

פוסט זה נכתב על טאבלט אנדרואידי למהדרין מסוג Acer  שאינו דומה כלל לסיני מלפני כשנתיים. זה הנוכחי המגויר כהלכה, וקיבלתיו כששיניתי את חבילת הגלישה בפלאפון. נכון להיום אפשר לומר שהעברתי את חיי המוביליים למוד אנדרואידי כאשר נפרדתי מהבלקברי 9300 שגסס בשיבה טובה.

על הקישורים עוד לא השתלטתי, יותר נכון הטאבלט לא השתלט עליהם ולכן נעזרתי בלפטופ קשישא.

תודה רבה לכל תומכי הבלוג, יזכו לחיים ארוכים וישגשגו באשר הם.