אצבעות שחורות 1.11.13

הראיון של אילה חסון עם בועז הרפז

בערוץ הראשון כינו את הראיון "מיוחד". בידיעות התעקשו אתמול על "בלעדי".
הראיון של אילה חסון הוא ראיון רדיו ולא טלוויזיה. חסון שואלת, הוא עונה. את הדברים מלוות אילוסטרציות ארכיוניות. אף לשנייה אי אפשר לראות את הבעות פניו, את שפת הגוף שלו כשהוא משיב לשאלות. לכן זהו ראיון שלא משתמש במדיום הטלוויזיוני בו הוא שודר.
באשר לדברים, רובם נכתבו גם בידיעות. התוספת הטלוויזיונית: להקת המקוננים והמצקצקים באולפן, שגם חצתה את הראיון לשניים, כדי להגביר את המתח.
כה כתבתי מיד לאחר צפייה בראיון, ואז קראתי את הפוסט של רביב דרוקר, הטוען שהרפז הוא שקרן מדופלם, שאין מילת אמת בדבריו, ויש גם הסבר לראיון המשונה: "לקולגה שהתקשר אליו כדי להבין למה הוא התראיין לאילה, הוא אמר שזה לא באישורו, שהיא הקליטה אותו ושידרה כי התעצבנה שהתראיין לידיעות״.
לחסון יש הסבר אחר: ככה הוא חשב שפחות יעצבן את הקולגות שמנסים לראיין אותו (??? סליחה?).
הטוויטר של רביב והתגובה של אילה.

עמוס הראל מפרשן את שני הראיונות בבהירות. אם מישהו רוצה מסמך כלשהו ממנו יוכל להבין פחותויותר את המצב, זו המלצתי.

עקב האכילס בטענות הוא, כמובן, העד עצמו. הרפז כבר סיפק גרסאות רבות וסותרות למהלכיו בפרשה. הוא הכחיש את חלקו בזיוף המסמך, הודה בעבירה בהמשך בחקירת המשטרה ואחר כך שוב חזר בו בראיונות לעיתונות. גם דו"ח המבקר רצוף בטענות באשר לשקרים עובדתיים של הרפז. מי יכול להבטיח שגרסתו מהלילה היא בהכרח הגרסה הנכונה? יידרשו לה תימוכין נוספים. בהעדרם, זה מקרה של מלה כנגד מלה. אשכנזי, בתגובתו לדברים, הכחיש תיאום עדויות ודחה את שאר טענותיו של הרפז.
טענה חשובה אחרת שעלתה בראיון הטלוויזיה בערוץ 1 מתייחסת למעורבות הרמטכ"ל ואנשיו בפרשת איסוף החומר על עבירות הבנייה בביתו של האלוף יואב גלנט במושב עמיקם. זו הפרשה שכמעט חצי שנה אחרי שמסמך הרפז נחשף כמזויף הביאה ברגע האחרון לביטול מינוי גלנט לרמטכ"ל. הרפז מעיד שעמד, בידיעת הזוג אשכנזי, בקשר עם אנשים שהחזיקו במסמכים בעניין וכי אשכנזי דרבן אותו להפנותם למבקר המדינה. יש כאן הסתעפות דרמטית של הפרשה המקורית: גלנט הודה באיחור בחלק מהטענות שיוחסו לו בפרשת הקרקעות, אך אם פעל הרמטכ"ל להכשלת מינוי יורשו, זהו גילוי חשוב (גם כאן, אשכנזי מכחיש).

תזכורת: התחקיר של אילה חסון (2010) על הקשרים בין הרפז לאשכנזי, ומה שקדם לשידורו.

עוד TV: אולפן שישי, כל המהדורה.

http://rcs.mako.co.il/flash_swf/players/makoPlayer/VideoPlayer.swf?vcmid=4b07e7524d512410VgnVCM100000290c10acRCRD&videoChannelId=5f806603e7478110VgnVCM100000290c10acRCRD&galleryChannelId=8f07e7524d512410VgnVCM100000290c10acRCRD&showlogo=0

הארץ

פעם, כשעוד הייתי מבלה במסעדות פה ושם, סטפן בראון הפרוון הייתה מקום חביב עלי במיוחד. מה לך ולבשרייה הזו, תשאלו? אה, היו בה סלטים ממש נאים לבריאות. בכל מקרה, עברו הזמנים, ואני לא מבקרת במסעדות כבר כמה שנים, אבל קראתי את הביקורת של שגיא כהן על המקום שאהבתי. אוי.
מתברר שליד ביתי נמצא הקפה הטוב בתל אביב. מה חבל שאני לא מבינה (גם) בקפה.

עופר אדרת ראיין את טל אלון על המגזין הברלינאי שלה, שפיץ.
מכירים אותו, נכון? לא פעם קשררתי אליו ואף סיפרתי לכם כשנולד.

עו"ד אביה אלף בסיפור אימה על תיק ליברמן. בדקה 27 באולפן שישי (פה למעלה) תוקף אמנון אברמוביץ' את אלף, וטוען לאימפוטנציה מוחלטת שלה. היא אשמה בכל. תודה.
בהמוסף לשבת של ידיעות סימה קדמון מדברת עם ליברמן הנמצא בפראג, בטלפון. הוא, סבבה לו. לא מוטרד.
אין לו שום הערכה לגבי מה שיקרה ביום רביעי. הוא לא אופטימי ולא פסימי: "חיכיתי 17 שנה, אחכה עוד כמה ימים".
אבל יש לו תוכניות, פוליטיות, ליום שאחרי "אני מתכוון לשבת עם כל אחד ממרכיבי הקואליציה כדי למצוא דרך לחיות ביחד".

יאיר שטרן, מנהל הסימפונית בירושלים, מתפשט.

מוספשבת

כותרת המוסף המדיני של מעריב היא "יאיר נגד העולם", עם עיבוד משונה של פרצופו, שלא עושה עמו חסד.
הכותרת מתייחסת לטור של שלום ירושלמי, המביא את גרסתו של המותקף לאירועי השבוע האחרון.

אורי אליצור מסביר למה התפרץ בתוכנית של רזי ברקאי השבוע.

אבל מה ששבר אותי זו ההפניה בשער:
"מיוחד למוספשבת: "מפת האנטישמיות העולמית".
אחרי האירועים באוסטרליה עשה צביקה קליין סיבוב בעולם והביא את מוקדי הרעש: מדינות שונות באירופה ובהן, כך לכאורה לפי המפה שלו, עלייה של עשרות אחוזים באירועים אנטישמיים. תרשו לי, כרגיל, להטיל ספק. אני מניחה שיש יותר דיווחים על אירועים אלימים במדינות אלו ואחרות, אבל את הקשר האנטישמי צריך לחפש בכוח (לפחות בחלק מהמקרים). הרי כשמיילי סיירוס דיברה על היהודים בני השבעים היושבים בצמתים מוזיקליים, אין לה מושג בכלל מה זה יהודי (וככלל היא צודקת: יהודים בני שבעים יושבים בצמתים חשובים בתעשיית המוזיקה בארה"ב).

סופשבוע

אראל סג"ל בטור ארוך. מתברר ששבוע היה במסע לפולין ("גילוי נאות: למעט כרטיס הטיסה שמומן ע"י משרד החינוך, כל שאר ההוצאות – לינה, אש"ל – שולמו מכספי"). טוב, אתקטנן רק שאש"ל כולל לינה. לאמשנה.
בקיצור, בשבוע השני נעדר לא כי היה עסוק בכתיבת המדור, נרעש מהמסע, אלא כי עבר ניתוח תוספתן.
את נתן זך הוא מכנה "משורר קשיש וגלמוד הזב מררתו על ישראל".
צריך להבין: קשיש וגלמוד הן מילות גנאי. מכאן שצעיר ונשוי הן מילות שבח.
מהמשך הוא מתאר דיאלוג טוויטר שהיה לו עם אור קשתי מהארץ (עיתון המתנגד קטגורית למסעות לפולין).
הדיון הוא על סיפור זוועות מהמחנה שסיפר השר שי פירון למשלחת, אך הוא לא מספר זאת לילדים, כך אמר, וכך מסביר סג"ל, בניגוד לטענת קשתי.
בהמשך מספר סג"ל שהוא מחבב את הרב פירון ומרוצה שילדיו לומדים במערכת החינוך שהוא עומד בראשה. את המסע לפולין הוא חושב שצריך לקצר ולחדד.

בשער המוסף: "סוסיתא". נראה לי שאין מי שגדל בישראל, כמה עשורים אחורה, שאין לו חיבה פעוטה למכונית המעופפת הזו. דותן מלאך הפגיש את בניהם של המייסדים שהתקוטטו ביניהם לסגירת עניינים סופית ביותר.

חבל שמעריב לא מטפח את עמוד הפייסבוק שלו לקראת הסו"ש: לא מעלה שערי מוספים, לא מספר על כתבות ומדורים, כלום.

מדינת כל גזעניה

חכו חכו, מה שמחכה לכם ברבנות. לא ייאמנו הסיפורים שמביאה נעמי דרום.

ילדים ממוצא אתיופי מקבלים ציונים מותאמים-אישית בבית הספר דרכי נעם בפתח תקווה.

צעיר בן 22 קיבל הזמנה למשרד הרישוי לשמיעת טענות לצורך פסילת רישיון. רשיונו נלקח ממנו (32 נקודות על עבירות תנועה ותאונה). הוא ערער, והלך לקבל חוו"ד מקצועית מפסיכיאטר אליו פנה באופן עצמאי, וזה כתב "… מדובר באדם קצת חסר גבולות, אבל זה נראה מתאים למוצאו ולגילו…". מוצאו של הבחור: תימני.
ד"ר יפעת ביטון, יו"ר מרכז תמורה, שהעביר את הסיפור לנעם ברקן בידיעות: "… הסטיגמה בדבר נחיתותם התרבותית של מזרחים חיה ובועטת בישראל של שנות האלפיים".

דסק לונדון מדווח

זוכרים את פרשת News Of the World?
אז עכשיו מתנהל המשפט.
New Of The Screws-1.11.13-for Velvet

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

שרון רז, בבלוג שלו, נטוש, על בית מעריב הנטוש. סיפור בלעדי בתמונות.
אם יש קישור אחד שאני מצווה להיכנס אליו בפוסט הזה, זה הקישור.

לא רק שב-nrg לא עובדים בשבת יותר, שזו החלטה לגיטימית למי שאוחז בהשקפת עולמו של המו"ל, אלא שגם באמצע השבוע מושבתת עבודת המבזקנות בלילות. זה חיסכון של עוד משכורת בחודש, לפחות, אבל זה כבר לא ממש אתר חדשות. ואם עד כה טענו שזהו יתרונו של האינטרנט על הדפוס, שהוא מתעדכן 24 שעות ביממה, הרי שבמעריב החליטו כנראה לצמצם את הפערים הללו ולקרב את האתר למצב של עיתון מודפס.

ואם כבר אני שם, מה הסיבה שפתאום החליטו לדווח במעריב על חסידי הרב ברלנד שהגיעו למרקש, אחרי כתבות ענק?
הנה כתבה ב-mako ביולי. ואחת מידיעות, ובחדרי חרדים, מאפריל.

האם שמתם לב שוואלה רוצה להיות עיתון מודפס? הנה מגזין הדפדוף שלו. לא שאפשר לצאת ממנו החוצה, אבל זה כנראה העניין: מלכודת נייר.

בריחת מוחות, המדור הסאטירי של מקור ראשון.

יש תמורה: לבלוגים של הארץ יש מקום כעת בסרגל העליון, ואפשר למצוא אותם ולהגיע אליהם בקלות. נו, לעתים כדאי להתלונן. לעתים, רק לעתים, יש מי שמקשיב.

תוס': לורי אנדרסון כותבת לשכנים הדרים בשכונה בה בילו את יומו האחרון של לו ריד.
(תודה לעו"ד).

מוסף כלכליסט

העבודות השוות שלא צריך בשבילן תואר אקדמי.

אין עורכים בבית

יונית לוי לא ילדה.
ליאורה לפחות התנצלה, mako וההוא ("נודע לראשונה" עלק) פשוט מחקו בלי לומר מילה. ב-rotter עוד לא התעוררו:

yonit

yonit2

בית המשפט

עו"ד יורם שפטל לא חדל להעסיק את בתי המשפט. אחרי הפרשה עם נתן זהבי, ייאלץ שפטל לשלם למאזין שהעליב, ולא מעט.

מח' הגהה

מה יהיה עם לחטט ולכתת. לאף אחד לא אכפת.

lehatet

על הבידוק בנתב"ג (דני שדה, ידיעות): מישהו עלה לטיסה של איזיג'ט מת"א ללונדון ברביעי האחרון עם נחשוֹ המחמדי (כרכן תירס). אף אחד לא הבחין בכך לאורך כל הדרך למטוס, עד שהבחור פנה לדיילת ואמר לה שיש לו snake (למה? לא ברור. דומה שהמחקר הזה לא תקף לגביו). אבל היא חשבה שהוא רוצה snack. הוא קיבל את החטיף ואמר לה, לא, יש לי נחש בתיק. בלונדון כבר עצרו אותו. מרשות שדות התעופה נאמר בתגובה כי האחריות לבע"ח היא של חברת התעופה, כי הבידוק בשדה אחראי רק לכלי נשק.
אחחח, חלם האהובה שלנו.
אבל מה שהפתיע אותי זה שלאיזיג'ט היו חטיפים לחלק לנוסעים, שהרי ידוע שבחברות אלו אין מזון חופשי לחלוקה.

לפני פיזור

תודה רבה לתומכי הבלוג:
ק, ש, ת, ע, נ, י,נ, ל, ג, י, ג, מ, י, ר, וו, פ, א, ע, א.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות שחורות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

25 תגובות על אצבעות שחורות 1.11.13

  1. shttutit הגיב:

    אמש:
    https://velvetunderground.co.il/?p=50128#comment-105837
    כמו-כן אם כבר מדובר על ביקורת התקשורת
    שאלתי לפנות בוקר בטוויטר שלי ב-4 ציוצים:
    בניסוח אחר;
    מדוע נעדר/נעדרה/הודר/הודרה איזכור "היומן בערוץ הראשון"והמראיינת "אילה חסון ממאמרו של עמוס הראל
    צטערת שאין אפשרות להעלות לינק ישיר לסטטוס בטוויטר

    V:
    אפשר. הקישור הישיר הוא דרך שעת הפרסום. הנה הוספתי לך. כמו בפייסבוק. ראי הקישורים הישירים גם בפוסט.

    אהבתי

  2. שועלן הגיב:

    לא מעניין אותי בית מעריב.
    למה מה תעשי לי?

    אהבתי

  3. עו"ד הגיב:

    לורי אנדרסון, אלמנתו של, כותבת בעיתון המקומי מכתב קצר לשכנים על ימיו האחרונים באווירה הכפרית של ההמפטונס לונג איילנד ניו יורק.

    http://boingboing.net/2013/11/01/laurie-anderson-on-the-death.html

    (משום מה, המכתב הזה שאני ראיתי אותו בעיתון המקומי, לא מופיע עכשיו לפחות אצלי, אבל בדף הראשי של העיתון וכן בחיפוש אפשר לראות שזה קיים שם בעיתון. כאן זו אתר שמפנה לאותו עיתון).

    זה היה במיוחד ל V.

    ————–

    14 מילים שכיחות באנגלית שלא היו קיימים לפני 20 שנה. למשל בלוג.

    http://io9.com/14-common-words-that-didnt-exist-20-years-ago-1455971367

    פעם היתה לי מזוודת עור חומה שבתוכה שכנו עשרות רבות של חוברות קומיקס במצב מצוין שאספתי משך זמן ארוך כשהייתי ילד. יום אחד, כשלא הייתי בארץ, המזוודה נזרקה או נמסרה למישהו או משהו. שנים חייתי תחת התחושה שהחוברות האלה היו יכולות לממן לי בית בהמפטונס. משום מה רווח לי כשקראתי היום שכנראה המזוודה לא היתה מממנת לי בלטה בבת ים.

    http://finance.yahoo.com/news/those-comics-basement-probably-worthless-095537403.html

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      תודה!

      אהבתי

    • bazinga הגיב:

      בתשובה למאמר – כן, כיום אספנות קומיקס היא סוג של בועה,
      שמקורה אי אז בשנות ה-80, כאשר התחילו הסיפורים על אנשים שמכרו גליונות ישנים של קומיקסים במאות אלפי דולרים.
      דבר זה נבע מכמה עובדות שהיו אז מאוד רלוונטיות:
      1. לא הייתה מודעות להדפסות חוזרות ואוגדני סיפורים(מה שידוע כ-TPB) לא היו כה נפוצים כמו היום
      2. התעשיה הייתה יותר קטנה
      3. לא הייתה מודעות לשימור הגליונות. היחס הרווח לגליון קומיקס היה כמו לעיתון – קוראים וזורקים. מעטים היו ששמרו את הגליונות.

      ככה היו אנשים שאז היו מסוגלים איכשהו להרווח מאוספיהם. לדוגמא קווין סמית היה מספר בגאווה איך שהוא מכר את האוסף שלו על מנת לממן חלקית את סרטו הראשון, וכך התפתחה לה בועת הקומיקס הראשונה כשמשקיעים אמיתיים התחילו לקנות כל גליון ישן וכל אוסף מאובק שיש.
      וכמובן כמו כל בועה היא התפוצצה כשהמשקיעים גילו שזו לא השקעה מהירה ובטוחה כמו שהבטיחו להם.

      בנתיים הבועה מתפוצצת ותופחת – הגליונות מודפסים עם 4 עטיפות שונות, מהדורות מהודרות, פסלונים לכל דורש
      וקומיקון…טוב על זה לא צריך להרחיב.
      מה שקורה עכשיו הוא שכל אספני דור ה-X שבדיוק בגיל הנכון שמעו את סיפורי ההתעשרות מנסים עכשיו למכור את אוספיהם
      ובלי הצלחה מרובה, עקב עודף היצע בשוק וגם בגלל המצב הכלכלים בארה"ב.

      שלא יהיה לכם ספק, עדיין יש גליונות שיצאו בעשור האחרון שאפשר למכור אותם ב 100$ ליחידה אבל ,כמו בנדל"ן, אתה
      צריך להיות משוגע לדבר כדי לדעת איפה לשים את הכסף

      אהבתי

  4. חייל זקן הגיב:

    אם מישהו רוצה מסמך כלשהו ממנו יוכל להבין פחותויותר את המצב, זו המלצתי.

    גנרלים שמלכלכים ומשקרים זה חדשות? מה פה קשה להבנה?

    אהבתי

    • החדש מבחינתי- המעורבות של בן כספית ובניהו, ניסיון סחיטת האלוף העלום והניסיון להריץ את הבולגרי לראשות הממשלה כשברקע הדלגיטימציה של ברק. אם הוא דובר אמת ואיילה חסון טוענת שחלק מהדברים מגובה במקורות נוספים, גם בתי המשפט והמשטרה מעורבים בהשתקת הפרשה.

      אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        אין פה שום פרשה. יש פה התנהלות רגילה של לשכה. מה שיוצא דופן כאן הוא שאשכנזי הבוק הותיר אחריו מאגר תחמושת ליריביו. גריסה ומחיקה זה אלף בית של בכירים (ראה ברק). מה שמדאיג אותי זו העובדה שביבי רצה (זה לא נראה ככה, בדיעבד) לתקוף באירן עם כזה חדל אישים. ביבי שב על אותה טעות כשלא התעקש למנות את גלנט. חמינאי יכול לצאת מהמחבוא שלו, אין מי שמסכן אותו.

        אהבתי

  5. Toferet Ani Vetoferet הגיב:

    אלי ציפורי בגלובס עם כמה אמירות מאירות אוזניים ומכאיבות.

    דיאנה בחור ניר בכלכליסט על תעסוקה יציבה במקצוע אקדמי ו/או אקדמי למחצה.

    אהבתי

  6. ברטה הגיב:

    מקצועות נוספים שלא צריך תואר שני

    אהבתי

  7. rni22 הגיב:

    במגזין של mako לסוף השבוע נתקלתי בכתבה מאת יעל נצר. בזמנו הכרתי את הבחורה הזאת בתל אביב, היא היתה שחקנית סטנדאפיסטית בתחילת דרכה, בחורה נחמדה. מסתבר שהיא הכירה ברחוב נווה שאנן בתל אביב איזשהו פליט אפריקאי, התחתנה איתו בקפריסין והביאה עימו ילד. וכעת היא נסעה איתו לאפריקה להכיר את משפחתו של בעלה. לפי התגובות לכתבה אנחנו חיים במדינה גזענית מאד. המון טוקבקים, חלקם הגדול זועמים על זה שיהודייה נשואה לגבר שחור. חלק מהטוקבקים מתייחס למצבם הנואש של רווקות תל אביביות מתבגרות, שרק כושי פליט מוכן להתחתן איתם ולעשות להם ילד. אף אחד כמעט לא מעלה את האפשרות הקלושה שאולי באמת יש כאן אהבה. סתם אהבה.

    אהבתי

    • אחוז הנאורות שמתחתנות עם לא יהודים לעומת נשים מחוגי המרכז וימינה (בלי דתיים) תומך בסברה שלהתאהבות לפעמים יש קיק פוליטי. כמו בנישואים פיקטיביים עם בראבא המצויין ככפועל בניין. לי אין שום בעיה עם זוגות מעורבים. כמה מחברי הטובים, רק מצביע על תופעה שבהחלט קיימת. שתזכה היעל למצוות, אריכות ימים ומליון ילדים, זכרים כמובן.

      אהבתי

  8. הטור של סג"ל מצויין בזכות השאלות.
    באותו עניין:

    עלייה של עשרות אחוזים באירועים אנטישמיים. תרשו לי, כרגיל, להטיל ספק.

    כבר שנים אני שומע את העמדה הנפוצה (עו"ד, את ורבים אחרים) שמבטלת כלאחר יד את קיום או מימדי האנטישמיות. אין לנו כלים מדעיים לבדוק את התופעה. גם לא את הנתונים שמוסרים בצלם וארגוני הזיוע שמתקבלים באהבה -או שנאה תלוי איך מסתכלים. חשבתי, מה יגרום לאנשים להבין שלתמיכת השמאל בהאשמות חסרות השחר יש השפעה ישירה על מימדי האנשטישמיות. איזה מימדים או סוג אירוע יגרמו לבחינה מחודשת של הקשר בין הדברים. כמה תורמת הרוח גבית שמקבלים האנטישמיים מההכחשה, ההתעלמות או ההסברים

    הרי כשמיילי סיירוס דיברה על היהודים בני השבעים היושבים בצמתים מוזיקליים, אין לה מושג בכלל מה זה יהודי (וככלל היא צודקת: יהודים בני שבעים יושבים בצמתים חשובים בתעשיית המוזיקה בארה”ב)

    המרגיעים -כאילו כל האנטישמים גאונים או הגיוניים. אני לא מיואש קצת מרחם עליכם.

    .

    אהבתי

  9. שועלן הגיב:

    מה זה היה הקטע הזה להביא לפגוש את העיתונות את איילה חסון ואבי בניהו, להושיב אותם זה לצד זה ולדבר רק על ליברמן?
    אני מבין שכנראה לבניהו אסור לדבר אבל למה הוא בא בכלל יום אחרי שאיילה חסון פחות או יותר האשימה אותו בפלילים או לפחות בתמיכה בפלילים כולל הטעיית היועמ"ש.
    ומה זה היה הקטע ההזוי בסוף התכנית שחסון חשבה שלא שומעים אותם יותר למרות שמצליח אמרה שכן, ופלטה מה בניהו אמר לה לפני התכנית.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s