פוסט אורח/ מיה שילון כותבת לשר שי פירון

מתוך העמוד של מיה שילון בפייסבוק.

לכבוד השר פירון שלום רב.
שמי מיה, אני עורכת לשונית, סטודנטית לתואר שני בלשון באוניברסיטת תל אביב ומורה ללשון בתיכון "כצנלסון" בכפר סבא. את מכתבי אליך החלטתי לכתוב בנוסח חיבור טיעוני של תלמיד ישראלי ממוצע בימינו. ראה הוזהרת.

……………………
שלום רב,

קראתי על העובדה שחשבתה לאחד את שתי הבגרויות של לשון וסיפרות לבגרות אחת ורציתי להביעה את התנגדותי לכך. אני מודעת ביותר לעובדה שמקצוע הלשון היא אחת הבעיות הקשות של התלמידים של תקופתנו וזה קורה בשל שהתלמידים של היום לא הכי מתייחסים חשיבות לשפה אותה הם מדברים ומשתמשים כי בעיקר מה שחשוב להם הוא שיבינו אותם וכמו כן הם טוענים שלדבר ברמה גבוההה זה "פלצני" ולא יאה.

להתנגדותי הנ"ל מספר סיבות והנה הן לדלקמן:

ראשית כל לדעתי העניה, אין כל קשר בין סיפרות ולשון, חוץ מהעובדה, ששתיהם הינם בעברית. מאידך גיסא המורים שמלמדים סיפרות לא יודעים לשון וכך גם ההיפך הוא הנכון.

שנית כל, על פי מיטב דעתי, המקצוע הלשוני הוא מקצוע חשוב מאוד בגלל מספר הסיבות הבאות:

1. זוהיא הינה השפה שלנו שבה אנחנו מדברים ביום יום ומביעים את עצמנו ואת צרכינו השונים וחשוב מאוד שנידע כיצד לעשות זאת באופן המקסימלי וההכי טוב ביותר.

2. אם התלמידים לא מבינים את הנקרא שהם קוראים וגם לא יודעים איך לבטות את עצמיהם אז כך גם כן הם לא יוכלו להצליח במקצועות האחרות שאפילו לא קשורים בכלל בלשון. אביא נימוק לדבריי בכך שאדגים שאים למשל תלמיד נבחן בביולוגיה והוא איננו הבין את השאלות אז גם אם הוא יודע ביולוגיה מעולה הוא לא יכל לענות טוב עליהם כי הוא לא הבין וגם אם הוא הבין את השאלות והוא לא יודע להתבטות אז יהיה לו קשה להוחיח את מה שהוא יודע.

יש הטוענים כי לאחד בגרויות הוא דווקא רעיון מאוד טוב ואפילו נהדר כי אז יהיה פחות עומס על התלמיד אבל ברצוני להפריח את טענה זו בכך שאני יגיד שזה רק ייצור נזק שיהיה קשה לתקן בעתיד והרמה הכללית של כל התושבים בישראל תיפגע.

לסיכום דבריי אני סבורה שלא מן הכדאיות לאחד את הבגרויות של לשון וסיפרות.

……………………

אם הגעת עד לכאן – אני מסירה בפניך את הכובע.

כפי שכתבתי, כך נראה חיבור ממוצע של תלמידי כיתות י"א המת(ב)קשים לנסח טענה, לנמקהּ, להציג את טענת הנגד ולהפריכהּ (מטלת חובה בבגרות שאלון ב'). זה כמובן בהנחה שהם הבינו את ההוראה שעליהם למלא.

כבוד השר, אני בעדך. כוונותיך טובות ומובנות. גם לבי יוצא אל תלמידינו אשר כורעים תחת הנטל ומנסים לתמרן בין שלל מטלות, חובות, מחויבויות, לחצים והורמונים. גם אני מאמינה ש"תפסת מרובה – לא תפסת". הלוואי שהשפה המצויה בפי תלמידינו הייתה טובה ועשירה מספיק כך שיכולנו לראות בה רק כלי שרת ולא המטרה עצמה, אך אנו רחוקים מכך שנות אור. לא אכביר מילים בעניין חשיבות השפה ותרומתה לתרבות, לאחדות ולזהות הלאומית שלנו. עשו זאת כבר טובים ומכובדים ממני. אומר לך רק זאת – נכון לעכשיו, מקצועות הלשון הם עמוד השדרה של כל המקצועות רבי המלל בפרט, ושל עתידם המקצועי של ילדינו בכלל. אנו חיים בעידן שבו לעתים קרובות (איכות) חיים ומוות נתונים ביד המקלדת. לימודי התחביר (היכולת לבנות משפט, בסיסי מכך – להבין מהו משפט), שם המספר ונטיית הפועל, הגייה נכונה, קריאת ניקוד בסיסי, שיפור אוצר המילים והניבים וכמובן רכישת מיומנויות ההבנה, ההבעה ויכולת ההתנסחות של ילדינו – כל אלה הם ראשונים במעלה בחשיבותם. לא רק שאין לנו האפשרות לצמצם את מספר שעות הלימוד של לימודי העברית, אלא טוב נעשה אם נגדילו.

בברכה ובכבוד רב,
מיה שילון

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה דו"ח מיוחד, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על פוסט אורח/ מיה שילון כותבת לשר שי פירון

  1. anima הגיב:

    מיה, הכל נכון והלוואי ודבריך יפלו על אוזניים קשובות ויסייעו לשנות את פני הדברים, במיוחד לאור התוכניות החדשות (והמקוממות לא פחות) של משרד החינוך.

    עם זאת, חייבת להישאל השאלה איך את כמורה מסבירה לשר החינוך ולנו שתלמידים מגיעים לכיתה י"א, אחרי עשור של לימודי מקצועות הלשון, עם שפה עילגת ומבישה שכזאת?

    אהבתי

    • Imanuel הגיב:

      עצוב וכל כך נכון –
      היא כותבת שם את הטרוניה שלה, יש אפילו סיכוי טוב שהטיעון שלה חזק וענייני, אבל השפה כל כך דלה, הניסוח כל כך מסורבל –
      כמו ילד בתיכון שנדרש לכתוב מאמר והולך ואוסף מילים גבוהות וכמו-ביטויים שנשמרו לו בזיכרון לכדי…. הממ…
      אני אפילו לא יודע איך לקרוא לזה.

      אה כן.

      אירוניה.

      ועדיין, צובט בלב.

      אהבתי

  2. ziki הגיב:

    נכון אבל
    תשומת הלב לסגנון ולשפה צריכים להיות חלק מההוראה והלימוד של כל המקצועות בבית הספר. לימודי הלשון נועדו בעיקר לפורמליזציה של מבנים תחביריים ודקדוקיים ולא להעשרת השפה והסגנון.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      אבל זה מה שהיא כותבת. עיין בסעיף 2.

      אביא נימוק לדבריי בכך שאדגים שאים למשל תלמיד נבחן בביולוגיה והוא איננו הבין את השאלות אז גם אם הוא יודע ביולוגיה מעולה הוא לא יכל לענות טוב עליהם כי הוא לא הבין וגם אם הוא הבין את השאלות והוא לא יודע להתבטות אז יהיה לו קשה להוחיח את מה שהוא יודע.

      אהבתי

      • ziki הגיב:

        אם הבנתי אז היא אומרת שהבעיה היא בלימודי הלשון כדיסציפלינה נפרדת וזה לדעתי לא נכון.
        יש ללמוד את השפה בכל מקצוע וכל מורה צריך לעסוק בזה ולא להניח שזה ילמד בנפרד.

        אהבתי

  3. עטרה הגיב:

    אני מאוד תומכת באיחוד מקצועות הלשון והספרות, וכתבתי על כך רשימה למדור הדעות בהארץ אבל היא מתעכבת שם כבר כמעט שבוע עקב הצפה של מאמרים בנושא חינוך, בגרויות אחרות ושאר ירקות. אם לא תפורסם שם בסופו של דבר, אעלה אותה כאן בכיף כפוסטורח. לדעתי עצם ההפרדה בין המקצועות היא שמדרדרת את רמת התלמידים בשניהם. אבל על כך בהרחבה בקרוב, אי"ה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s