הכותרות הראשיות
שמונה שנים היה לעיתונים זמן להתכונן. להכין חומרים, לאסוף תמונות. על פניו עבודת אמש בדסקים הייתה צריכה להיות קלילה במיוחד. הכותרות הראשיות של כל העיתונים דומות. כולן סופדות לאריאל שרון, ראש הממשלה ה-11 של מדינת ישראל, שהלך לעולמו אחרי שמונה שנים ושבוע של תרדמת, או מצב הכרה נמוך, אם להיות מדויקים. ההבדלים הם במינונים, בהגשות, בכמויות.
ידיעות, שדבק בחום בתפקיד המספיד של המדינה, מקדיש את כל השער לשרון. לא תמונתו כלוחם, לא עם הכבשים ולא עם הכלבים, אלא תמונה הכי אינטימית שבעולם עם רעייתו. אלבום משפחתי מציג ידיעות, לפחות בשער, ומזמין את עם ישראל להצטופף יחד עם משפחת שרון האבלה, להיות חלק ממנה. מעניין מתי, אם בכלל, נקרא את דברי הביקורת.
25 העמודים הראשונים של העיתון (לא כולל 24 שעות) עוסקים בשלל הספדים מכל הסוגים למנהיג המנוח (אולמרט, ציפי לבני, הרב לאו ואפילו טוביה צפיר המסביר שהפסיק לחקות את שרון לפני שמונה שנים).
מה עם מרית דנון? למה היא לא מדברת?
מעריב (עד ע' 11): סיקור מות שרון בעיתוני העולם.
בעזה חילקו ממתקים ושרפו את תמונתו.
בעולם סופדים.
אלבום תמונות.
ח"כ אורית סטרוק:
לצד התודה וההוקרה על תרומתו העצומה של שרון למדינת ישראל אי אפשר שלא להודות גם לקב"ה על כך ששרון נלקח מחיינו הציבוריים בטרם הספיק להמיט על תושבי יו"ש ועל 'עוטף יו"ש' את האסון שהמיט על מתיישבי גוש קטיף ועוטף עזה.
[כמה שעות לאחר מכן]
לצערי דברי הובנו באופן לא נכון וברצוני להבהיר: לא התפללתי למותו של שרון, לא ביקשתי שייחלה, לא קיוויתי שכך תיפסק כהונתו כראש ממשלה ואין בי שמחה על הדרך שבה סיים את חייו. אינני מנהלת את פנקס החשבונות של הקב"ה אבל במבחן המציאות העובדה שלא יכול היה להמשיך בתוכניות ההרס והגירוש שלו – הצילה את מדינת ישראל מהידרדרות נוראה.
ynet: היורש של יהודה המכבי (?), רון בן ישי.
משדר מיוחד: ישראל נפרדת. אם יש לכם סבלנות להקשיב לברברת אין קץ עד שיגיע הארון בשעה 12:00 לרחבת הכנסת, וגם לאחר מכן לא ייפסק המלל. אולי כבר עדיף לנסוע לירושלים.
ישר"ה: עד ע' 21. יואב גלנט, גדי שמני, אביגדור קהלני, דן מרגלית, פרס, נתניהו.
הארץ: מאמר מערכת על מורשתו ("כוחנות ובריונות ישראלית"). וכמעט שישה עמודי חדשות.
הכוחנות, שנאת הערבים והבוז לפוליטיקאים איפיינו את שרון גם בקריירה הפוליטית שלו, שהחלה ביוזמתו המוצלחת להקמת הליכוד ב-1973. הוא היה פטרון המתנחלים ומילא את הגדה המערבית ורצועת עזה בעשרות התנחלויות מזיקות ומיותרות. הוא התנגד לכל הסכמי השלום שחתמה ישראל עם שכניה. עלייתו להר הבית בקיץ 2000 היתה הניצוץ שהצית את האינתיפאדה השנייה. גם בדמדומי הקריירה שלו חזר והטיף את מה ששמע מאמו, “אל תאמין לערבים”.
מזל מועלם (חזרה להארץ?) בסקירת חייו, אמיר אורן, גדעון לוי, יוסי ורטר, אלוף בן בטקסט מ-2006 שמפורסם היום שוב, אנשיל פפר, עופר אדרת. חלק מהטקסטים על שרון בהארץ פתוחים לכל.
יחד עם זאת, לא נזנחו אירועי היום, למשל, פרשת קציני המשטרה והרבנים, שהארץ נעץ את שיניו בגרונה.
24 שעות של ידיעות: אלבום תמונות ושלל הספדים. כל המוסף.
המגזין של מעריב לא הצליח להשתחרר מהמתכונת הדלה: אמנם שער, אבל כולה כתבה אחת, סיכום של אריק בנדר לחיי שרון לפני שנים.
מה קורה במשטרה
צמרת המשטרה במבוכה, מדווח גידי וייץ בהמשך לידיעות מסופהשבוע.
בחודש שעבר באו עו״ד אלי זהר ורועי בלכר לפגישה עם היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. זהר ובלכר הם פרקליטיו של הרב יאשיהו פינטו, שנחשד כמי שניסה לשחד קצין בכיר באגף החקירות, תת ניצב אפרים ברכה. ערב הפגישה, עמד וינשטיין להודיע כי הוא מתכוון להגיש כתב אישום חמור נגד הרב… זהר ובלכר… מסרו לו… מידע נפיץ לכאורה שרסיסים לא מדויקים ממנו זלגו החוצה בשבוע שעבר. לאחר הפגישה החליט וינשטיין לעכב בינתיים את ההודעה על הכוונה להאשים את פינטו…
[…]
ניצבים בדימוס – אריה עמית, אורי ברלב וחיים קליין – כמו גם קצינים בכירים בשירות פעיל, פקדו שוב ושוב את מוסדותיו של הרב הצעיר. חלקם נהגו כחסידיו… "הם לא באו לשם ממניעים דתיים בהכרח… הם הבינו שזה מוקד כוח והם ראו את המפקדים שלהם באים לשם ורצו להתחבר לאותו מוקד. חלק חיפש קידום דרך המלצה של הרב או איזה חיבור עתידי לטייקון. אחרים נהנו מהתשורות שמקום עם השפעה לא מבוטלת יכול להרעיף עליך, והיו כאלה שבאו לחפש מידע מודיעיני. אם הם (קציני המשטרה, ג"ו) ביקשו עזרה בעבודה לבן משפחה, סיוע כספי – הרב שמח לעזור".
קוסרא
למה קלמן ליבסקינד לא רצה לכתוב על אירועי קוסרא.
אני מכיר את הטיעונים שהטלוויזיה בוחרת לטפל באייטמים שיש בהם צילומים טובים (ולערבים תמיד יש כאלה). אני מכיר את ההסבר שלפיו לספר כל יום על עוד אבן ועל עוד בקבוק תבערה זה משהו שעלול לשעמם את הקוראים. אבל בסוף בסוף, אחרי שהתכנסנו כדי למכור עיתונים ולהרוויח כסף ולעשות רייטינג, אנחנו במקצוע הזה קודם כל כדי לתווך בין המציאות בשטח לבין הצרכנים שלנו בבית. ואם על כל פיגוע של יהודים יש אלף פיגועים של ערבים, אבל זה לא מה שמשתקף על המסך בשמונה בערב, אז כולנו שקרנים, כולנו חוטאים וכולנו עיתונאים רעים. כי אין יום שאין בו ניסיונות לרצוח יהודים. אבנים, בקבוקי תבערה, שמשות מנופצות. כל יום. כל הזמן. בדרך כלל זה לא מעניין אף עיתונאי. מתי זה מעניין? כשמי שנפגע הוא אחד "משלנו". תושב השומרון ששמשת רכבו נופצה על ילדו שישב מאחור, לא יצליח לעולם לנצח בקרב על המהדורה את הצמיג המפוצץ של אחמד מאבו גוש. אבל בשבוע שעבר רצה הגורל ומי שחטפה את האבן הייתה שחקנית התיאטרון ליא קניג, ששבה מהופעה בירושלים דרך כביש 443.
מסתננים, פליטים, מהגרים, מבקשי מקלט
כו-לם עצרו את המחאה ונותנים לעם ישראל להתאבל.
דרור פויר (גלובס):
..יכול מאוד להיות שלא כולם פליטים… אבל זה בדיוק העניין: במקום לחפש את הפסוק המושלם או את מטאפורת השואה המתאימה, פשוט תבדקו אותם. פליט? תישאר. מהגר לא חוקי? שלום… אם היו מעבירים את האנשים האלה את התהליך שאמור לקבוע את מעמדם, הכול היה הרבה יותר ברור ופשוט: הפליט היה מקבל אשרת פליט – שתילקח ממנו כשהמצב במדינתו יוסדר – והמהגר היה מוחזר אחר כבוד לארצו… אבל… בפועל, ישראל מקבלת עליה את עיקרון אי-ההחזרה. בפועל, היא מעניקה סוג של הגנה קבוצתית… לבנות מתקן שהייה שיכול לקלוט קצת יותר משלושת אלפים איש כשהבעיה היא עם קצת פחות מ-54 אלף זה לא פתרון… שום דבר לא יקרה למדינת ישראל אם תכיר בכמה אלפי אנשים כפליטים ותפזר אותם גם מחוץ לשכונות הדרומיות של תל אביב. זה לא איום דמוגרפי, זה לא ביטול המדינה כבית הלאומי של העם היהודי, זה אקט הומניטרי פשוט.
פוסט מורטם
יענקלה רוטבליט על הקושי להיות יוצר מתבגר בישראל (ליאת רון, G, גלובס).
התמלוגים מאוד חשובים. אמנים עטורי תהילה מגיעים למחלקת הסעד של אקו"ם ומבקשים תמיכה כי ההשמעות נמוגות עם הזמן. גם אצלי וגם אצל אחרים הקו יורד עם השנים, ואתה נדחק למקומות אחרים, כשפה ושם יש קאמבק עם חידוש של שיר. כשאתה בשיא הצלחתך ותהילתך יש להשמעות מרכיב חשוב בפרנסה. אחר כך זה מאוד שולי… אני עצלן. אני חי מהיד לפה… מרכיב ההצלחה בהכנסה שלי הוא משרד הביטחון, שמשלם על רגל אחת, שאיבדתי בשירות הצבאי, ואקו"ם על השנייה… עם כבוד לא הולכים למכולת. גם ההצלחה הגדולה היא בפרופורציה לגודל השוק.
עוד אפרופו המקוללים של חגי לוי: חייו ומותו של משה קרוי.
משתכשכים בביצה
איגוד חדש לענף יחסי הציבור, הדוברות והדיגיטל. קוראים לו הלשכה.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
טל שניידר ליקטה כמה חומרי קריאה על שרון.
גם גמדים התחילו קטנים, רומא עיר פרזות, נשף מכבי האש, היפה והחיה, אומר לכם משהו?
פרוקט הקולנוע האירופי המשוחזר בשיתוף המכון הצרפתי.
למה במרכז פומפידו אומרים שיעקב אגם נולד בפלסטינה?
מחר עורכת תנועת אם תרצו הפגנה: מצילים את ישראל מהקרן החדשה לישראל.
מה עם להציל את ישראל מאם תרצו הפנאטית?
לפני פיזור
[poll id="119"]
ולווט אנדרגראונד 
"וואחד מידע את מביאה לנו פה", אומר אברי גלעד לגל לוסקי, שמציגה עמדה מפתיעה ומבוססת עובדות (ורקורד אישי מכובד) על סוגיית מהגרי העבודה מאריתריאה.
אהבתיאהבתי
טקסטה טספמרים שגריר אריתריאה בישיבת הוועדה למסתננים ב- 25/06/2012 :
העביר התרעה כבר ב- 2008:
הציע עזרה בזיהוי המסתננים:
המדיניות לגבי שיבת אריתראים מישראל:
בתגובה לקביעות נחרצות לגבי החופש וזכויות הפרט באריתריאה מצד חוקרת מאוניברסיטת ת"א אירית בק, עונה השגריר:
מגיב להאשמות נוספות מצד נציג אמנסטי ישראל:
מגיב לטעות כלפי הממשל מצד אריתראי אחר:
אהבתיאהבתי
ואיך בדיוק הגעת למסקנה הזאת?
לא התעלמתי. הדגשתי באופן ברור למדי (סליחה על הרפטטיביות), שמרגע שנכנסו לתחומי מדינת ישראל, נאספו על ידי צה”ל ונשלחו באופן מרוכז באוטובוסים למרכזי הערים, למעשה, מדינת ישראל נטלה עליהם חסות והיא אחראית להם.
החלק השני של תגובתך לוקה בכשל לוגי, או שאת מיתממת. שוב, פעם אחרונה, הם לא חצו את הגבול והמשיכו ישירות לתל אביב, הם נתפסו בסמוך לגבול. ההמשך ידוע.
אהבתיאהבתי
מדבריך משתמע שמכיוון שהגבול היה פרוץ ישראל אחראית לכניסת המסתננים לשטחה ולכן אי אפשר להתייחס אליהם כאילו הם שוהים בארץ בצורה בלתי חוקית. בכך יש כשל לוגי. אי הגנה מספקת על הגבול בעבר, גם אם היא מחדל, לא צריכה להוות שיקול בקביעת מדיניות עתידית בנוגע לאלו שניצלו אותה כדי להכנס לארץ. בפסקה השניה (המקורית) שלך את מתעלמת מזה.
הכשל הלוגי שאת מייחסת לי הוא כזה רק אם סירוב לאדם המעונין להכנס לישראל במעבר גבול הוא שקול לחלוטין לאדם שעבר ממצרים לישראל ומעונין להשאר בה וישראל מעבירה אותו בחזרה למצרים, שגם בה הוא הרי לא רצוי. אני לא מתמצאת בעניינים בינלאומיים כאלו, אבל קשה לי להאמין שלשני המקרים יש בדיוק אותן השלכות.
אהבתיאהבתי
מרגע שנכנסו לתחומי מדינת ישראל, נאספו על ידי צה"ל ונשלחו באופן מרוכז באוטובוסים למרכזי הערים, למעשה, מדינת ישראל נטלה עליהם חסות והיא אחראית להם. אם היו נשלחים, עוד בגבול, כלעומת שבאו אל מעבר לגבול המצרי אזי טענתך היתה נכונה.
הנטייה של המתנגדים להם, כולל ממשלת ישראל והעומד בראשה שהם האחראים הישירים למחדל שהם יצרו ועכשיו יוצאים נגדו, להתעלם משנים של גבול פרוץ ולא מוגן היא פשוט שערורייה. אין לרה"מ וממשלותיו בתשע השנים האחרונות להלין אלא על עצמם.
(גם התגובות שלי בעניין זה לעוסות).
אהבתיאהבתי
ואת מתעלמת מכך שגבול פרוץ לא אומר שחצייתו חוקית. טענת ה"אם היו נשלחים, עוד בגבול, כלעומת שבאו" תקפה רק לגבי כניסה לישראל במעבר גבול מסודר.
אהבתיאהבתי
ואללה. למה לא החזירו אותם למצרים עוד בגבול? אפשר היה לקרוא לזה, אני יודע, "חסימה מיידית". או אולי "השבה בגבול". אני יודע! "החזרה חמה", אחלה שם. למה אף אחד לא חשב על זה עד עכשיו? 🙄
אהבתיאהבתי
בכל הדיווחים האוהדים או המבקרים על ואת המסתננים/מהגרים/פליטי עבודה אינני מוצא התייחסות לכך שהם מגיעים אלינו ממצרים. כלומר, אם הם מבקשים מקלט, זה צריך להיות במצרים. ארץ שבה לא רודפים אנשים (זרים, לא אחים מוסלמים). אני מצפה לתשובה מן העתונאים המדווחים/מבקרים. 🙄
אהבתיאהבתי
אתה בשל לקריאת פרוטוקולים של ישיבות ממשלה?
אהבתיאהבתי
ואוסיף שאלה. מדוע נעדר מהשיח שגריר אריתריאה בישראל כמו מרוב ישיבות הממשלה בנושא- האם עמדת השגריר והיכרתו עם הנושא אינם רלוונטיים?
אהבתיאהבתי
מה קרה לאורחים, גירשת אותם?
דרור פויר לא מחדש. הוא חוזר על מה שכתבו כמעט כולם (כולל אני, גם כאן) על הסדרת מעמדם החוקי של הנ"ל. כמה אפשר ללעוס ולא לחדש.
אהבתיאהבתי
דרור פויר, גם בפסקה המצוטטת וגם ברוב שאר המאמר, טועה.
למה לא בדקו? כי, כפי שתומכי הפליטים/מסתננים/מהגרים/מבקשי מקלט (פמ^4), את האריתראים והסודאנים אי אפשר להחזיר לארצות מוצאם גם אם יתברר שהם אינם פליטים. גם לכלוא אותם עד שימצא להם סידור במדינה אחרת אי אפשר, גם זאת הודות לאותם תומכים. אפילו למחנה פתוח, שבו הם מקבלים מקום מגורים, מזון וטיפול רפואי (נו, אתה יודע, מחנה פליטים. מה שפליטים אמיתיים היו שמחים לקבל) מתנגדים. כלומר מכל בחינה פרקטית, ההבדל בין אריתראי או סודאני פליט לאריתראי או סודאני מהגר עבודה הוא אפס. ואם אין הבדל, למה לטרוח לחפש את ההבדל?
מהצד השני, רק חלק קטן מאוד מהם טרח בכלל לבקש הכרה כפליט. למה? אולי כי היה להם ברור שבין אם יכירו בהם בפליטים ובין אם לאו, דבר לא ישתנה במעמדם בפועל? ולהפך, אם יכריזו עליהם כעל מהגרי עבודה, יתכן זאת ימצא סידור עבורם שלא יאפשר להם להרוויח כסף (מחנה סגור, מחנה פתוח רחוק ממקומות העבודה – נו, אתה יודע, כלא או מחנה ריכוז, מדינה שלישית באפריקה שבה יהיו בטוחים מרדיפה אבל ללא אפשרות לעבוד ברמת השכר שהם מקבלים בארץ או כל פתרון אחר) ואז מי שנבדק ונמצא שאינו פליט יהיה בין הראשונים שיאלץ לעבור לאותו סידור, אז איזה יתרון יש עבורם להגיש בקשה להכרה במעמד פליט לפני שזה הופך רלוונטי?
עכשיו תסביר לי, איך יתכן שהממשלה לא בסדר על שלא בדקה אבל אין כל בעיה עם כך שהפמ^4-ים בכלל לא ביקשו? הרי השלב הראשון הוא הגשת בקשה.
וזה בלי להיכנס לטענתו שהאשמת ארגוני השמאל אינה נכונה, כאילו שהממשלה יזמה את ביטול ההחזרה החמה, את ביטול אכיפת איסור ההעסקה, את ביטול הכליאה לשלוש שנים ושאר צעדים שנועדו לצמצם את מימדי ההגירה בזמן בניית הגדר (וגם אחריה, שהרי הגדר כשלעצמה לא תעצור איש, כפי שראינו רק השבוע), או לטענה שהריכוז הגדול של הפמ^4-ים בדרום תל אביב הוא תוצאה של מדיניות או מחדל ממשלתי, שהרי גם אם היו מורידים אותם בצפון ת"א, למחרת הם היו בדרומה.
אהבתיאהבתי
אתה קצת לא מעודכן.
אהבתיאהבתי
שערים + הפכים הקטנים ומאירי העיניים על הכתבות השונות וההבדלים בין השערים ורשימת הכתבות בין העיתונים. (למשל, הכתבות על אברג'יל בידיעות ובישראליום)
אהבתיאהבתי
"כיפת ברזל תיפרס בעת לווית שרון"
יש כותרת מתאימה מזאת?
אהבתיאהבתי
קודם מצילים את ישראל מאפשרות של רוב ערבי בכנסת ע"י העברת נדל"ן. אחר כך מצילים אותה מפני יהודים ואי עמידה בהנחיות האו"ם ע"י קליטת פליטים. אחר כך יגיעו בדואים להציל אדמות מדינה בנגב ואוסרים על יהודים להתיישב. אחר כך מצילים את פני היהדות מפני המסורת ומאפשרים ללסביות להפוך למרני"ם. אחר כך כובשים את העיתונות ומשרד החינוך כדי לודא שלא נשארו כאלה שיכולים לחשוב אחרת.
קצת אחרי, מסירים את מגן הדוד מהדגל, כי מדובר בסמל ציוני וזה לא נעים לשלטון הערבי. אחר כך ממלמלים שיהיה בסדר והמתונים יעלו לשלטון. עד אז הנשים יעטו חיג'אב ופחות יסתובבו ברחובות. הגברים מדי פעם יוכו או יעלמו ונחזור למסורת, כמו אבותינו המוכים.
אהבתיאהבתי
ככל שאני קוראת אותך יותר, אני מבינה שאתה הסמן הימני-קיצוני של המגיבים, על כל הכרוך בכך, כולל פליטות לא רצוניות של מיזוגניה ושנאת להט"ב.
אהבתיאהבתי
אם תרצו פנטית והיונה הפך לסמן ימני הומופוב, אוהד בית"ר ואונס ערביות. יפה השעה וגדר המחנה שקופה ועבה מתמיד.
אהבתיאהבתי
מאיפה בא לך האוהד בית"ר ואונס ערביות?
אלו הפנטזיות שלך? כי זה לא משהו שחשבתי עליך בחיים.
יהודים לא אונסים ערביות (רק ב-1948). היום הם נעלים מדי.
אהבתיאהבתי
"היום הם נעלים מדי" – אני מקווה שזאת בדיחה.
אהבתיאהבתי
כבר הפכה אותי לימני הומופוב ומיזוגונולוג. נעלה? קטן עלי.
אהבתיאהבתי
מה כל כך פנאטי ב"אם תרצו"?
אהבתיאהבתי
לפני שממציאים עוד מורשת (כמו של אתם יודעים מי…) ראוי להזכיר כמה נקודות. שרון היה מפקד השדה הבולט ביותר שצמח בצה"ל. הוא היה טקטיקן ואיש שטח מצויין אבל היה נטול השכלה צבאית וכשל בתפקידי אלוף שמילא. בניגוד לסיפורי המעשיות ששרון דאג מאד לטפח הוא לא היה לוחם. מאז שחטף כדור כשברח מלטרון הקפיד לא להיות תחת אש (החלטה מועילה לאריכות ימים). ב101 וב890 איש לא ראה את גבו בקרב, ואחרי קרב המיתלה התאגדו נגדו רוב מפקדי הצנחנים בנסיון להדיחו. כשר ביטחון וכראש ממשלה התגלה כאסון אסטרטגי מהלך. מן הסתם סיפור סברה ושתילה יוצנע בתוך המורשת העתידית אבל לחיילים זקנים יש זכרון ארוך. חייל המילואים הצעיר שזכה לבלות בביירות (ובגו'נייה…) באדיבות שרון ידע מה עתיד לקרות במחנות הפלסטינים למרות שמעולם לא זכה לסקירת מודיעין. איך ידע? פשוט, איש הפלנגות הנוצריות, אמיל בוגר הסורבון, שליווה את הגדוד בביירות סיפר לכולם מה הם עתידים לעשות במחנות כשייכנסו לשם כפי שאכן עשו כשהתאפשר להם. מה ששרון לא ידע זה שהוא ישלם על כך בראשו.
ולקינוח, מבצע היח"ץ של בית החולים שיבא הדליק את החרדים והם פרסמו לפני עשרה ימים את סרטון הפולסא דנורא של המרן: הקדוש ברוך הוא יתן לו באנה בראש ולא יקום
אהבתיאהבתי
קאצ'ה בראיון אמש טוען ששרון כן יצא למבצעים.
אהבתיאהבתי
תמיד מאחור
אהבתיאהבתי
האשמה די חמורה. יש איזה סימוכין?
אהבתיאהבתי
אין בכך האשמה. האיכות של הפיקוד הזוטר ב101 וב890 איפשרה פיקוד מוצלח מאחור. יצא לי לשרת עם מספר ותיקים מאותה תקופה וזו התמונה שציירו. אתה יכול לחפש בכל ספרי 101 והצנחנים, למרות שהם אינם מקור מהימן לא תמצא שם שום עלילת קרב של שרון עצמו. מכל מקום, בהינתן הריכוז הגדול של הקילרים ב101 פיקוד מאחור היה בחירה נכונה ללא קשר לאומץ.
אהבתיאהבתי
קרב אום-כתף ממלחמת ששת הימים נחשב לדעתי אחד מקרבות ההתקפה המוצלחים של צה"ל ונלמד גם באקדמיות צבאיות זרות.
שרון תכנן את הקרב וגם הנהיג בו את אוג' 38.
אהבתיאהבתי
הקרב הזה אינו אחד מקרבות ההתקפה המוצלחים של צה"ל. הוא קרב ההתקפה האוגדתי המוצלח היחיד בתולדות צה"ל. אמרתי ששרון היה מפקד השדה הבולט ביותר שצמח בצה"ל אבל כאלוף הביצועים שלו היו גרועים כמו המקובל בצה"ל. הוא לא תרם דבר בראש מה"ד וכשל במלחמת ההתשה כאלוף פיקוד. בשני תפקידים אלה נדרש לכישורים נוספים מעבר לתפיסה מיקרו טקטית שבה הצטיין. פיתוח והנחלת ידע, בניין כח, ניהול וניצול משאבים וכיוצא באלה יכולות שמתגלות בתהליכים ארוכים מנוהל קרב לא נמצאו באשפתו.
אהבתיאהבתי
אני מסכים לגבי הסייפא (אם כי מפקד אוגדה הוא לא בדיוק מפקד שדה)
אהבתיאהבתי
אתמול בערב שודר בערוץ 8 "עידן הגנרלים" על שרון, עתיר ביקורת וראיה רב מימדית. לצערי לא מצאתי קישור.
אהבתיאהבתי
פוסט ב-2 לפנות בוקר זה לא בדיוק שישי רגוע..
מה שטוב לך ומתאים לך – לכי על זה!
כי קצב עבודה של 7 ימים בשבוע (365 ימים בשנה) זה לא בדיוק מתכון לבריאות טובה,
אז זה בעצם אינטרס אגואיסטי של הקוראים, שתתארגני לך על ימי מנוחה..
(גם של קוראים כמוני, שבאים והולכים לפי הטירוף של הלו'ז האיש)
אהבתיאהבתי
מדוייק, למרות שהצבעתי: "טרם החליטותי" סבורתני שלהעלות פוסט בלילה
זו לא מנוחה.
V או שתעלי את הפוסט בשבת כפי שנהגת
או שבכלל עדיף בגלל עומס המלל וכובד עיתוני סופ"ש,
לחזור לימי ראשון כיום מנוחה כפי שהיה פעם באתרים האחרים.
כך יש לך יום שלם חופשי גם לסידורים וגם לשאר עניינים
חשובים יותר וחשובים פחות.
ואם זמנך בידך סתם להתסתלבטות בריאה.
שבוע טופ:)
אהבתיאהבתי
קראתי שניצן אלון יהיה בין נושאי הארון
אפשר גם טליה ששון, עזר כנגדו
אהבתיאהבתי