הו, השערורייה. איך נפלו גיבורות. כלומר גיבורה.
לא העליתי את הדו"ח החודשי אמש והנה הוא באיחור של 24 שעות תמימות.

כפי שבטח שמתם לב הלילה נפל הבלוג, ואי אפשר היה לדשדש בו בין חצות וחצי לערך לשבע וחצי בבוקר. חבלי קליטה של המעבר לשרת החדש. כך שכל מי שרפרשו לשווא ותהו אם זה הם או אני, זו אני. בינתיים נקטנו בצעדים שונים למניעת הישנות האירוע. לפי כל החוקים הידועים, הדברים האלו קורים בדיוק בימים בהם הזמן שלי קצוב, ואני צריכה לצאת מהבית בשעה מסוימת. כך שנאלצתי להתארגן במהירות, לתקתק פוסט קצר יחסית ולהתייחס למעט עניינים. נו, אני מקווה ששרדתם. לפחות הספקתי לדווח על מותו של אסי דיין ואחר הצהריים העליתי ראיון שלי איתו מאוגוסט 2005, כמה חודשים לפני שנולדה ולווט. כבר הייתי בהריון כנראה אבל לא ידעתי. אני מאוד מרוצה מהראיון הזה גם ברטרוספקט. מצער מאוד שאלו הנסיבות בהן אני מעלה אותו שוב. אגב, בטח שמתם לב שסיבת המוות לא נכתבה (ככל שראיתי). ארונו יוצב ביום ראשון בין עשר לאחת ברחבת סינמטק תל אביב והלוויתו תהיה בשעה ארבע בנהלל.

האירוע הכי משמעותי החודש תקשורתית הוא שמעריב עבר לידי אלי עזור, ואילו מקור ראשון ו-nrg לידי שלדון אדלסון. כל ניתוח על העתיד לבוא מיותר. אפשר יהיה רק לצפות מהצד בתדהמה.

הפוסט הכי נקרא באפריל הוא מיהו העיתונאי הבכיר שנעצר? פרשייה שנעלמה מהעולם שתי שניות אחרי שעלתה לאוויר. מיהו העיתונאי, מה עלה בגורלו ומה נהיה עם פרשה זו? הבשילה לכדי חקירה? אין תשובה.
על הפוסט הזה חטפתי לא מעט מכל הכיוונים: מהקרובים אלי, ועד מי שמכירים את האיש מעבודתם איתו.

פוסט לוהט נוסף הוא על יאיר לפיד והתפילה הממוחזרת לפסח. בסופו של דבר, לא יודעת אם עקבתם, מדובר בטקסט שכתב ב-1993 במדור שלו במעריב. איך אני יודעת? בגלל האזכור של המחבל עם הסכין בבית ספר בירושלים. הנה פה, ע’ 36 (“התמודדות מול טרור בירושלים 1967-2002″, מכון ירושלים לחקר ישראל). ספר הלקט יצא ב-2005, והטור פורסם 12 שנים קודם. משמע, לפייסבוק הגיע 21 שנים אחרי פרסומו הראשון, נושא עמו את צער השתיקה ואת שלל השגיאות מימים ימימה.
הפוסט הזה הוא תולדה של שיתוף פעולה מעולה עם טוקבקיסטים, ואני מאוד מאוד שמחה על כך.

פוסט בלתי לוהט מבחינת מספר הקוראים אך אבן דרך בחיי הוא מסיבת 30 שנה לחדשות, שנערכה ב-4.4.14.

פוסט מעניין נוסף שהעליתי ממש לפני סוף החודש הוא פוסט אורח של נמרוד ניר על שואת יהודי צפון אפריקה.
ופוסט אורח נוסף: אמנון לורד מסביר למה אין לחשוש לגורלו של מקור ראשון בחסות אלדסון.

אה, ואם כבר אני פה הלילה, אז אנצל"ש לטובת הכתבה על דוד שלי בנימין למפל באתר חב"ד און-ליין, לכבוד שידור כתבה ביום ראשון בגל"צ. אל דאגה, אתזכר שוב ביום ראשון.

אלו פחותויותר אירועי החודש הדרמטיים.

סליחה על העיכוב ותודה לתומכי הבלוג באשר הם.