הכותרות
מעריב השבוע ממשיך את הכותרת של יום חמישי: "ישראל שוקלת לפרסם מכרז לרכיש ספינות משמר".
ישר"ה: דן מרגלית מתפייט על עדותה של שולה זקן, תחת הכותרת הראשית "אהוד ספר את הכסף במו ידיו וקנה חליפות וסיגרים".
…נקלע במפתיע לאירוע המסעיר מכל – זקן פצתה את פיה בשטף. השיא היה כאשר תיארה בפירוט כיצד אירגנה בהוראת אהוד את המפגש שבו העניק שמואל דכנר חצי מיליון שקלים לאח יוסי. אם זה נכון – אפסו כמעט סיכוייו של אולמרט בערעור. בידה החזיקה פתק לקרוא ממנו דברים מדודים. גבה פנה לקהל ופניה לעבר השופט, ואז אירע השינוי. העובדות שנצרה בליבה שנים ארוכות פרצו מגרונה כמו לבה מלוע של הר געש, אך תוך כדי שליטה עצמית גמורה…
המשטרה מפעילה מזל"טים בשטחים כדי לעקוב אחר מבצעי פשעי שנאה.
מישהו יכול להסביר את קלות העונשים של עברייני תנועה שהרגו בני אדם? הנה דוגמה: נהג ללא רשיון, הרג אישה, ברח וחודשים ארוכים עשה מאמצים לטשטש את עקבות הדריסה. ומה? ארבע שנים וחצי בכלא.
אחד המשחקים הגדולים של מכבי ת"א.
התגלה הדינוזאור הגדול בעולם. בארגנטינה.
מדינת כל גזעניה
את רופאה? תעופי מהחוברת של המאוחדת בבית שמש.
אולמרט
סמי פרץ במארקר: למה החברים של אולמרט לא התריעו בפניו מבעוד מועד על התנהלותו הבעייתית שתוביל אותו אל מאחורי הסורגים? ואני תוהה: עד כמה הם ידעו?
גידי וייץ: המסמר האחרון בארון של אולמרט. כשסיימה שולה זקן להעיד עלתה לקבר הרשב"י. אוי וויי. הערבוב הזה עושה לי רע. טוב שלא חבשה כיפה. וגם אולמרט.
http://f.nanafiles.co.il/Common/Flash/Nana10Preloader.swf
אמיר אורן: השופט לא נרתע מהגינויים שספג.
רולניק: "השופט רוזן זעק את זעקתם של מיליונים", נו, קצת היסטרי, לא?
לא רק זה, אני רוצה לחלוק גם על המשפט הזה שלו: "בראייה משקית הולילנד הוא פרויקט קטן ולא חשוב". אבל זה חוסר הבנה טוטאלי של הסיבה שלכל כך הרבה אנשים היה אכפת: בכלל לא מסיבות כלכליות, אלא מסיבות צורניות, ארכיטקטוניות, היסטוריות, נופיות, כל מה שקשור בכך שפרויקט הבנייה הזה תקוע כערימת זבל בנוף ירושלים שאהוב על אותם מיליונים.
לפני זמן ממש קצר כתב אלן דרשוביץ בישר"ה על החוק נגד העיתון, לבקשת החבר הטוב שלו, שלדון אדלסון, מן הסתם.
היום הוא ממשיך לכתוב לתקשורת הישראלית, אבל להארץ, ודווקא על כך שעונשו של אולמרט כבד מדי. מה, את זה לא רצו בישר"ה? להבדיל משליטתו הרבה ברזי המשפט החוקתי בישראל, כך בקטע הקודם שכתב, פה הוא מודיע שהוא לא מומחה לחוק העונשין הישראלי, וגם לא בקיא באישומים הפליליים נגד אולמרט. אם כך, אז מה אתה מתערב?
מעניין: הכתבה הראשית ב-ynet בשישי: הסיפורים מאחורי החקירה שהביאה את אולמרט לכלא (אלי סניור).
סיון רהב-מאיר מצטטת במדור שלה בידיעות מתוך ראיון של רפאל בשן עם אולמרט ב-1977.
המוסף לשבת של ידיעות בשער שידכא את אולמרט עד מאוד.
הצילום הוא של אלכס קולומויסקי, אבל ח"ח למי שעיצב את השער וגם למכתיר הכותרת.
ברנע: ההרשעה חמקמקה, מתבססת על היקש.
סימה קדמון מציעה את רוזן לנשיאות. בציניות.
בסוף טורו כותב יגאל סרנה, בר פלוגתא של קדמון, לפחות בענייני אולמרט: "בקרוב ילך אולמרט לעליון. דוד רוזן כבר לא ילך לשם. אומץ לב הוא מעלה מזיקה בבניין שהקים רם כרמי לצדק".
אחריו כותבת טליה ששון. לא כדאי היה להוסיף לדבריה שורת רקורד, כדי לדעת מי זו?
ששון היא עורכת-דין, לשעבר ראש המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה, מחברת חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים.
ששון מרוצה: קיימת התאמה בין הרטוריקה שבה השתמש (רוזן) לבין העונשים שגזר.
דניאל פרידמן: מילים נזעמות אינן יכולות לחפות על חוסר ראיות.
גם לפרידמן רצוי היה לצרף שורה: שר המשפטים לשעבר, ++.
מעניין איך מסתדר בן-דרור ימיני בלי שמדוריו מידיעות יעלו לרשת. בינתיים אני רואה שחלק מתורגמים לאנגלית מתישהו, ב-ynet. למעשה ימיני חזר אחורה במנהרת הזמן. נקווה לפחות שהשכר מפצה אותו על אובדן החיבור הישיר לקוראיו.
TheMarkerweek
ראיון לוטפני עם נפתלי בנט. אין, רואים את צילום השער ומבינים לאן נושבת הרוח.
אני קורא לזה 'שלום לא מושלם' (imperfect peace). ניתן להם אוטונומיה משופרת, על סטרואידים. זה כולל פתרון לבעיית חופש התנועה והשקעה מסיבית בתשתיות משותפות. ההנחה שלי היא שהסכסוך אינו פתיר, אבל שאפשר לחיות אתו. נכון שיכולה להיות החמרה במצב הביטחוני, אבל האם תהיה אינתיפאדה נוספת? לא, כי המטרייה הביטחונית היא שלנו. הזמן לא פועל לרעתנו. זה יציב.
אבו מאזן כבר אמר שבע פעמים בחמש השנים האחרונות שהוא יזרוק את המפתחות, אבל אף אחד לא מוותר כל כך מהר על המפתחות. אני מסכים שהמצב אינו מושלם, אלא סאב־אופטימל, 70%. תנו לי ראש שקט ונפסיק לחתור ל–100% של המושלם. באריאל, במישור אדומים ובגוש עציון עובדים 26 אלף פלסטינים. הם כפופים לחוקי העבודה של ישראל, כולל משכורת מינימום, והרבה פעמים הם מקבלים יותר. הם משתכרים פי שלושה וארבעה מאשר ברשות…
היי, גם הוא מוולווט.
אילן ישועה, מנכ"ל וואלה! שידו בכל מתראיין ומספר איך מכר את יד 2 בכזה רווח, וגם עונה לשאלה על אלדד יניב.
על פי דבריו, אחרי המכירה צפויה עדנה לעיתונאים בוואלה!. בין אם לנמצאים שם ובין אם בגיוסים קרבים, כדי לעקוף את ynet.
…ישועה כבר מבהיר כי "עשרות מיליוני שקלים" יישארו בחברה ויאפשרו לה לחזק את התחרות בשוק, ובעיקר לנסות להוביל לראשונה על פני ynet בהיקף החשיפה לתכנים חדשותיים, שם האתר של "ידיעות אחרונות" עדיין מוביל. "אלה סכומים דרמטיים", אומר ישועה. "צימצנו את הפער ביחס ל–ynet, וההתחזקות הפיננסית שלנו תאפשר לנו להגדיל במידה ניכרת את ההשקעה במוצר ובשיווק שלו, כך שהוא יהיה אתר התוכן המוביל בישראל… אין דרך לחזק את התוכן ללא גיוס של כוח אדם. וואלה יגייס אנשי תוכן ויספק בית חם ויציב עבור עיתונאים רבים. כיום יש לנו כבר 150 אנשי מערכת ויותר מ–100 פרילנסרים… בענף סובלים בימים אלה, אבל מבחינתנו צפויים ימים טובים. נקלוט אנשים. אנחנו עובדים על תוכנית גיוסים"…
בקטע על יניב בעצם ברור, אולי לראשונה ובאופן הכי בוטה שיש, מיהו זה שמכריע מה יופיע באתר ומה לא. המנכ"ל, לא העורך הראשי.
אתר וואלה עלה לכותרות באחרונה לאחר שפירסם שבוע אחר שבוע את טוריו של אלדד יניב, שבהם תיאר את יחסי ההון־שלטון והריקבון בקרב פוליטיקאים בכירים. ישועה החליט להפסיק את פרסום הטורים למרות התנגדות העורך, ינון מגל. "יש לנו שיקול דעת שקשור לסיכון ולחשיפה של האתר בנושאים כמו לשון הרע. קיבלנו מכתבי איומים כמעט מכל מי שנכתב עליו שם. התפקיד של מגל הוא למשוך לכיוון של עיתונות נשכנית, וזה טוב ואני משבח אותו על כך. התפקיד שלי הוא להסתכל על התמונה כולה. לצד ההחלטה לתת לו לרוץ עם זה שבועות ארוכים, החלטנו להפסיק את זה בשל לחצים משפטיים".
כמה מרוויחים במקדונלד'ס בדנמרק?
הארץ
בסיקורו השבועי טוען יוסי ורטר שעפר שלח בחש גם בחש בקדירת הנשיאות, ושנדחף מתפקיד סגן השר. זה ממש לא מה ששלח אמר בראיון שלו בקירשנדון. למי להאמין?
יהונתן גפן תוקף את גדעון לוי וגם את ליאורה.
…לפני כשבועיים, למשל, ביום הלוויה של בן דודי אסי דיין, התברר לי שאפילו גדעון לוי יכול להיות פושע שנאה קטן.
את לוי, הצודק הנצחי, אני מעריץ על התמדתו בסיקור פשעי הכיבוש בשטחים; והנה לכם, אותו צדיק יחיד ואיכותי בסדום וגם בעמורה מרגיש צורך להעליב ולפגוע במשפחה אבלה, ולא מחכה אפילו לתום השבעה.
תחת הכותרת "דיינסטי" (משחקי מלים אהובים על הצדיקים) משחרר לוי עלבונות ועובדות לא מבוססות, בדרך שמעציבה מאוד לא רק את המשפחה, אלא גם את המוסר והצדק ("הארץ" 4.5). ונכון, אנחנו לא משפחה מכובדת מהחמאס, אבל גם אנחנו מצפים להזדהות עם האבלים ולא לביקורת עליהם ביום שבו נקבר יקירם. ..
מעריב סופהשבוע/ המוסף
ליאורה מצדה מפרסמת התנצלות:
מהאייטם שפורסם במדור בשבוע שעבר, עלול היה להשתמע כי יהונתן גפן הופיע ביום מותו של אסי דיין ללא ידיעת המשפחה. לאחר סגירת הגיליון נודע כי המשפחה עודכנה על כך ואף ביקשה ממנו לעשות זאת ולהקדיש את ההופעה לאסי. ליאורה שולחת את התנצלותה הכנה לכולם.
תוספת: וגם משיבה לו בעמוד הפייסבוק שלה. קרבות באב אל וואד בעיצומם.
ליאור דיין מספר על הרגעים שבהם הגיע לבית של אבא שלו אסי דיין, לאחר מותו. סיבת המוות הלא ידועה:
…בוודאות זו לא הייתה התאבדות. יש כל מיני השערות שמרחפות באוויר לגבי נסיבות המוות והקשר של האירוע לשימוש בתרופות. בקרוב אני אמור לדעת את הסיבה הרשמית והפתולוגית, אבל אינני יודע אם באותו הרגע, בצעד מאוד לא אופייני ובניגוד למורשת דיין שמצווה עלי את הסקופ והחשיפה, ארצה לחלוק את הסיבה – תהא אשר תהא…
גלריה/ הארץ
מדור אוכל חדש בעריכת רותם מימון, עד עתה כתב האוכל של עכבר העיר.
סוד הפיצה/ סוד הבייגלה/ סוד עוגת השמרים? נא להרגיע עם סוד ה-
המדור לא מתפרסם היום בעיתון המודפס. שלשום? מחר?
חלק מהכתבות שלוקטו שם כעת ממש ישנות.
עדכון: המדור כלל לא מיועד לעיתון המודפס.
גלובס
דרור פויר גילח את זקנקנו, עבר השתלת כליה (תודה לאמא) וחזר לגלובס אחרי כמה חודשים. ולכן נוולווט לו וולקאם מפונפן.
אם לבחור רק קישור אחד מכל הפוסט הארוך הזה, זה הקישור. דיווח מהיקום המקביל של המושתלים עם התייחסות למושתל הבא, פואד. שימו לב, בלי אף מילה על תאומיו, ומילה אחת על אמם. ואני לא אומרת זאת לשלילה כמובן.
עוקבת בהשתאות אחר כמות הלייקים הלא תיאמן. העליתי קישור לכתבה ברגע שעלתה, דרך פייסבוק, ונחמד לראות את ההשפעה.
וגם מדור הטלוויזיה שלו, העשירון התחתון.
עורך מקור ראשון, אורי אליצור, מתראיין (יונתן כיתאין) טלפונית. "הברנז'ה נגועה בשנאת נתניהו" (חלק מהראיון).
7 ימים
עוד שער אסי דיין (הראשון במעריב סופהשבוע).
ראיון פרידה עם קרוליין לנגפורד. רק לפני חודש כתב עליה בנה, ליאור. וראיון באנשים.
וראיון איתה מינואר בידיעות אמריקה. ומלפני שנתיים.
אז אלון הדר מראיין גם השבוע.
שוש מולא ראיינה את מארי פיזם, שנגזר עליה מאסר עולם בגין שידול לרצח בתה, רוז פיזם.
קראתי רק את כותרת המשנה, בה נכתב, בין היותר, "מעולם לא ביקשתי מרוני רון להיפטר מרוז".
למה היא "שוברת שתיקה"? כי היא מגישה ערעור לעליון. האישה הזו כל כך מחליאה אותי, שאני לא רוצה לקרוא את הראיון, גם אם הוא בבחינת הישג עיתונאי (?). איזה בדיוק? עורך הדין שלה מציע את הראיון כדי לקדם את הערעור?
אני מתקוממת גם נגד התמונה הזו (בחלקיק הראיון שידיעות מביא בעמוד הפייסבוק), בה נראות מארי ורוז בפוזת אם ובת חמודה. זה מעורר צמרמורת.
מוסף הארץ
אילון גלעד כותב על עכברוש וחולדה. אלא שהוא לא מבהיר ומחדד: זואולוגית, אין דבר כזה עכברוש, זו מילה ספרותית, אם אפשר לקרוא לה כך, שלא מקובלת בשום אופן על ידי אנשי החיות.
פרופ' עירד מלכין (איילת שני): הכלה של תורת הרשתות על מחקר היסטורי; לא צריך רצף טריטוריאלי כדי לגבש זהות, ועוד ועוד. נוק אאוט לכל מקובעי הדעה ונאמני ארץ ישראל השלמה. עלק.
7 לילות
בצירוף מקרים נאה למלכין, אומרת ריטה בראיון העונתי איתה:
אבא שלי תמיד אומר שכסף, גבולות ודתות הרסו את העולם. אני חושבת שחיי אדם מקודשים מכל דבר. הייתי רוצה שלום יותר מכל דבר… אני מוכנה לקום וללכת לכל מקום בעולם בשביל שלא ימות עוד בן אדם אחד… אני לא מבינה איך לא קם איזשהו אדם דגול, שאומר די.
את קלישאות האהבה שלה אחסוך.
צרות בכותרות
"השמועה הכי פרועה לגביי? שיש לי ילד מחוץ לנישואים. אפילו לא הייתי נשוי!"
(קובי אפללו, 7 לילות).
משתכשכים בביצה
יורם ארבל מתראיין במגרש הגולף (טל וולק).
…יש תחושה שהתפתחה בציבור שגם צופה טלוויזיה אומר היום לעצמו 'וואלה, אני פרשן יותר טוב מהפרשן הזה'. אז קל וחומר שעיתונאי ספורט שרואה הרבה כדורגל אומר לעצמו שהוא היה יכול לעשות את זה יותר טוב. אין עיתונאי שאני מכיר שהיית מציע לו לבוא מחר לעמדת השידור והוא יסרב. נראה לו טבעי לגמרי שהוא מוכשר וכשיר לעשות את זה. "התפישה שעל-פיה נוהג עולם השידור כולו היא שיושב שדר ולידו איש מקצוע. הייתי עכשיו בחצאי הגמר של ליגת האלופות ולא ראיתי פרשן אחד שאינו שחקן כדורגל בעברו. נקודה. כעיתונאי זה די מתסכל אותך אולי, כי אתה אומר 'היי, גם אני רוצה'. אבל כשיושב רוי קין בתור פרשן, בעיניי זה קצת אחרת מאשר יישב עורך מדור הספורט של 'הגרדיאן', עם כל הכבוד. תפישת העולם שלי דומה להרבה מאוד שדרים בעולם, שאומרים שהם רוצים לידם מישהו שהזיעה צרבה בעיניו. כי רק מישהו שהזיעה צרבה בעיניו יכול להבין את הסיטואציות במגרש ברמה המיידית…
לרגל המונדיאל יש גם ראיון עם מאיר איינשטיין ב-7 לילות (יהודה שוחט). אבל זה מעל ליכולותיי האינטלקטואליות והנפשיות.
הירחון ליברל מחולל מהומות באשר לכותביו. מי שמופיע, ומי שלא מופיע. מתברר שאין שם אף בעלת טור, ושיש מיעוט נשים כותבות.
עוד מתברר שרינו צרור התבקש לכתוב טור, לא הסכים, ונתן רשות להעלות סטטוס שלו מפייסבוק (מ-14 במאי!). ההגדרה "בעל טור" הוענקה לו בלי תיאום איתו.
האווירה הסקסיסטית בדסק החדשות צריכה להשתנות (דורי שפריר, באזפיד, אפרופו פיטורי ג'יל אברמסון).
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
איך יתמודד דסק החדשות עם העולם הדיגיטלי אל מול שער העיתון (BuzzFeed).
וזה הדו"ח הפנימי של הטיימס שבו עסקינן.
הדיילת הראשונה בהיסטוריה (מיכאל זילברמן).
בריחת מוחות של מקור ראשון.
יש בדיחה על נתניהו. נראה איך זה יעבור ואם ייערפו ראשים ואם זה חד פעמי.
גם אלדד יניב (דולרים בגרביים של רה"מ) כתב במקור טור דעה על אולמרט (כולל הפניית שער), נראה מה יקרה עם זה.
אגב, תן מיילל, תנין בוכה.
מתברר שזו לא טעות, ולא שמישהו חשב שתנין מיילל, אלא שזה ניסוי גנטי וערבול מושגים מכוון.
51 מיליון צופים נחשפו לאח הגדול.
מה אומרת פסיקת הפרטיות של גוגל?
לפני פיזור
המשחק של מכבי, ומי יודע מה עוד, ודאי מנע מכם את מכמני יום אתמול. אז שלא תחמיצו קישור:
מוזסולוג ושלדוניסט לא נפגשו.
ולווט אנדרגראונד 
הגהה: החלה של תורת הרשתות וכו' (ולא הכלה).
אהבתיאהבתי
שולה זקן נסעה להשתטח על קבר שמעון בר יוחאי.
הצהירה. לא בזכות האמת, הצדק, הפרקליטות, השופט רוזן ועד המדינה חלילה.
אהבתיאהבתי
עורך הדין דורי קלגסבלד שהרג במכוניתו אם ובנה קיבל עונש מאסר של 13 ח'. בכתבה בדמרקר משנת 2007 נכתב-
אהבתיאהבתי
על פרופ' דניאל פרידמן, צריך להוסיף שהוא ידידו של אולמרט ושירת כשר המשפטים בממשלתו.
אהבתיאהבתי
מה עם קצת ביקורת?
15$ לשעה זה יותר מכפול מאשר השכר בארה"ב, כלומר בארה"ב מקבלים שכר של פחות מ- 7.5$ לשעה? מוזר, רק שתי פסקאות מאוחר יותר היא כותבת,
האם בדנמרק, 9=7.5? ולפני שמישהו יחשוב שכשהיא מדברת על "פחות מ- 9", היא מתכוונת אולי לשבע, באה הדוגמה בפסקה הבאה:
טוב, אז חשבון פשוט היא לא יודעת. מה עם מונחים קצת יותר מסובכים?
הדולר לא זהה במדינות שונות בעולם, גם אם המטבע עצמו נראה בדיוק אותו הדבר. במדינה שבה המחירים יקרים יותר, דולר יקנה פחות מאשר במדינה שבה המחירים זולים יותר. לכן אפשר לחשב את השווי במונחי כוח קניה (PPP). לפי ה- OECD, בשנת 2012 שער החליפין הרשמי בין ה- DDK ל- USD היה
5.79, אבל כדי לקנות את אותם המוצרים שאפשר לקנות בסכום מסויים בדולר בארה"ב, היה צריך פי 7.74 יותר קרונות, כלומר במונחי כח קניה, 21$ בדנמרק קונים כמו 15.7$ בארה"ב. אמנם עדיין גבוה יותר ב- 60%, אבל קצת פחות מרשים.
אבל כמובן שיש לעליית השכר גם צד שני. כשמעלים את שכר העובדים, העלות למעסיק גדלה. מה אתם חושבים זקורה במקרה הזה? אם עלות השכר היא חלק משמעותי בהוצאות (והיא כזו במזון מהיר), לעיתים זול יותר להעביר את העסק למדינה שבה השכר נמוך יותר. איך אתם חושבים שכל כך הרבה פעילות יצרנית עברה לסין, כי האיכות שם כ"כ גבוהה? או אולי בגלל שהשכר לפועל שם נמוך בצורה משמעותית מאשר במערב?
אבל יש דברים שאי אפשר להעביר לחו"ל ומזון מהיר הוא אחד מהם. אי אפשר להכין את ההמבורגר ולשלוח אותו במכולה לארה"ב. במקרה שכזה צריך למצוא פתרונות אחרים. ויש שניים: להעלות את המחירים בהתאם או לצמצם את מספר העובדים.
לפי מדד הביגמק של האקונומיסט, מחיר ממוצע של ביגמק בארה"ב הוא 4.62$ ובדנמרק 5.18$ – יקר יותר ב- 12%. אז העובדים מרוויחים, הלקוחות נדפקים. תעלו מספיק את מחירי העבודה והמעסיקים יפנו לאוטומציה ואז גם העובדים ידפקו. לא מאמינים? אתם מוזמנים לבדוק מה קרה בסמואה האמריקאית כשהחליטו להעלות שם את שכר המינימום בצורה משמעותית.
אהבתיאהבתי
נחמד. קצת הסתבכת בתוך הטיעון הקפיטליסטי של עצמך. יש לי ברשותך כמה שאלות:
1. האם העובדה שהביג מק יקר יותר במקדונלד (ב 10% בערך) בדנמרק היא לא תוצאה של יוקר המחיה שם? למה אתה מייחס את העליה במחיר הביג מק דווקא לעליה בעלויות השכר?
2. ובהמשך לכך, האם ההשוואה שערכת בין מחירי הביגמק משוקללת לפי מדד כח הקניה שהזכרת? כי אם לא, אז אבוי, הביג מק זול יותר בדנמרק מאשר בארה"ב (כי לפי המדד ההשוואתי שלך ובחישוב זריז כדי לקנות מה שקונים 4.63 דולר הארה"ב נדרשים איזה 7.00 דולר בדנמרק, והנה הביג מק עולה רק 5.12 דולר)!! זה מה שנקרא אצלנו, טיעון שקורס ברעש רב.
יוצא איפוא שבמקדונלד דנמרק הבורגרים זולים יותר והעובדים מקבלים שכר הוגן. שומו שמיים!!
3. כפי שהצבעת ביושר, לא ניתן להעביר רשת מזון מהיר לחו"ל, ולכן הטיעון של בעל-הבית-המסכן-שירוויח-כמה-שקלים-פחות-יברח-לנו-עם המפעל לא עובד פה. הכלכלה אמנם לא מכירה בזה כאפשרות, אבל במציאות לפעמים תאגיד צריך להתנהל באופן יותר הוגן והגון גם אם זה אומר שהוא מרוויח קצת פחות, או שהוא מרוויח אותו דבר אבל ההון מתחלק אצלו באופן שונה. שורת הרווח להנהלה ולבעלים היא לא קבוע חצוב בסלע, אם יש כח הולם מהצד השני כדי לשנות אותה.
4. אז עם מה נשארנו בקרוס הטיעונים? עם התפיסה הקפיטליסטית שעובדי צווארון כחול צריכים לנפוח את נשמתם אחרי עבודה קשה וחיי עוני? עם המחשבה שרווחיה העצומים של החברה צריכים לנזול לכיסי בעליה ומנהליה בלבד בעוד שעובדיה נותרים עם פת לחם? עם ההבנה שהצמיחה צריכה להתנקז לידיהם של בעלי ההון ולפסוח על ציבור השכירים? עם זה קצת יותר קשה לי לעבוד, זה כבר עניין אידיאולוגי. מזל שיש איגודי עובדים בעולם שעושים עבודתם נאמנה ומשנים את כשל המציאות שמביאות עימן התפיסות האלה. כן ירבו!
אהבתיאהבתי
יורם ארבל זה אחד המאפיונרים הרציניים במאפיה שנקראת ארוצה ספורט.אין היום אחד חוץ מאמיר פלג,רסקין ומלינאק,שלא נגועים באנטרסים כלכלים,עיסקיים…זה רק עניין של זמן שמלבד פלג, יקום איזה עיתונאי ויחשוף איך זה שלוימה,יורם ארבל,אבי נמני, ועוד כל מיני גרוטאת עדיין נמצאים בערוץ .
כולם יודעים למה הנפל הזה שנקרא ארבל עדיין מעניש אותנו בשידורים,בלי שידע רבע מנדב למשל, השידורים שלו מזכירים את המערכון של אורי זוהר ושייקה אופיר: "פיני מה השחקן הזה עושה"! פיני: הוא דווקא בסדר..
יורם כן הוא בסדר אבל הוא לא קולע!פיני: הוא דווקא קלעי מצויין..
יורם:"אין להם סיכוי להכניס גול בחיים"…גוווווול!
רסקין אלוהים!
אהבתיאהבתי
האם אין זו הכנה לכיבוש השוקניה כאשר שוקן הקטן יסיים את חיסול הירושה?
אהבתיאהבתי
"שולה זקן להעיד עלתה לקבר הרשב”י. אוי וויי. הערבוב הזה עושה לי רע."
מרוקאים וערבים עדין חיים פה בארץ, בתחושה שהם דפוקים!
לא משנה מה האשמה,לא משנה אם זה נכון או לא, אם הנאשם הוא מ"שלנו"?
אנחנו איתו! וסתם מתנכלים לו!
דרעי הייתה דוגמא,ושולה אחת מני רבים כאלה,
,"הציבור לא מכיר אותי", היא מסכמת. "אבל הוא אוהב את האמת. כשמדברים אמת, זה מחבר אנשים. הציבור מתחבר למי שהוא מרגיש שדובר את האמת".
איזה ציבור? איזה אמת? חתיכת פרחה שקרנית ועבריינית?
למה אף עיתונאי עוד לא פרסם איך ה"קבלנים הכורדים"(בראשי) מימנו ל"אמיתית" את כל העו"דינים? כתודה על מה שעשתה למענם כל השנים ?
אהבתיאהבתי
כמה צודק דרור פויר על המבקרים שמקטרים על פקקים וחניונים בבואם לבקר מאושפז, ואמא פויר- אמא יש רק אחת ו 2 כליות וכל הכבוד לה.
אהבתיאהבתי
דווקא מכל "האפורים" של היום אקח לי את זהו של ריטה הקסומה-בדרכה
ניכרים דברי אמת
שבת שלום
אהבתיאהבתי
עמוס עוז בפרסית?
אהבתיאהבתי
ידיעות הפך למדור שידוכין לתלביביות מפורסמות?
יש את ריטה שמחפשת, ועוד איזה אלמנה מ"מעושרות" ש"עשרות מנסים להתחיל אתה" אבל היא עדיין ב"קודם"….
נחכה לשבוע הבא.
אהבתיאהבתי
תיקון קל בפיסקה על בן-דרור ימיני: נקווה לפחות שהשכר מפצה אותו על א ו ב ד ן החיבור הישיר לקוראיו.
—
V: תודה
אהבתיאהבתי
המדחום הלאומי כותב על עבודתו של אולמרט למציאת נוסחא להסכם שלום מתוך מחשבה שיחזור לפוליטיקה (עד שהרשע רוזן הרס כל תקווה שכזו )
עוברים לעמוד הבא והוא מתפייט על תקופת שלטונו של נאשם מס' 8
אז בעצם צריך להאשים את אולמרט על חוסר האמון של עם ישראל באבו מאזן ? אני מרגיש בלימבו !!
****************************
נסו ילדים למצוא את הדיווח אודות "כמעט לינץ'" שעבר כתב 'הארץ' (לשעבר?) במהלך הפגנה בשטחים – בין העונים נכונה יוגרל דיסק של מיטב הקאוורים של 'שלום עכשיו' .
כמובן שרק בבוקר שונה הכיתוב והתחילו להציג תגובות שנכתבו אתמול !
וכמו שאומרים טוקבקיסטים, אבי יששכרוף מראה את תסמין 'האישה המוכה' וטוען שהסיבה לתקיפתו היא "מחסור בפריצת דרך מדינית"
fool me once …
אהבתיאהבתי
בסה"כ היכו אותו, זה לא שריססו עליו כתובת. על מה יש לדווח?
אהבתיאהבתי
פויר גילח את *שפמפמו*.
אהבתיאהבתי
V, מאחר שבזכותך נחשפתי לנפלאות הפלוג מצאתי לנכון לדווח על הפוסט הנבואי שפירסמה בו אתמול המייסדת טל שניידר. השניידרית מצטיינת כריפוטרית אבל פרשנותה היא שבלונית וממחזרת את המלל הברנז'אי. והנה אתמול קפץ לה הבן כספית והיא המריאה מכס הפרשנית לקתדרת המנטור הפוליטי המרביץ תורה בתקווה הלבנה בוז'י הרצוג ומלמדו כיצד יכבוש את השילטון מידי הימין ההזוי. והנה תמצית התגלית הפוליטית שתושיע את ישראל ממלתעות שילטון הזדון הימני:
אהבתיאהבתי
לא ראית את הטור על יושרה של ליבני ?
מופת של אובייקטיביות !
אהבתיאהבתי
ח
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי
סמי שלום שיטרית בראיון עם דליה קרפל במוסף הארץ
כמה מים זרמו בירקון. היום זה הסטנדט ביחס לשואה ולשימוש הממלכתי בה.
אהבתיאהבתי
נ.ב
ככל שהעונשים על הפקרה יהיו חמורים יותר לדעתי גובר החשש שמספר הבורחים והמפקירים רק גדל. אם הנהג יחשוש מעונש כבד אז התמריץ והמוטיבציה שלו לנסות להתחמק מעונש ע"י בריחה רק גדל עוד יותר. ייתכן שהחמרת הענישה תגדיל את מספר הקורבנות כי אז תהיינה יותר הפקרות.
מילא, אם כבר רוצים להרתיע מפני הפקרה, לפחות שיתנו תמריץ בעונשים קלים למי שלא הפקיר ונהג עם רשיון. אבל, בתי המשפט דנים למאסר על גרימת מוות ברשלנות גם את אלה שלא הפקירו ונהגו ברשיון. כך נחלש התמריץ שלא לברוח כי ייתכן והנהג יאמר, ממילא צפוי לי מאסר גם אם לא אברח. אין מספיק תמריצים לא לברוח לנהגים שלא מפקירים.
אהבתיאהבתי
תגובותיך מחרידות ולא אנושיות.
אהבתיאהבתי
גם תגובותייך מחרידות ולא אנושיות. אני כתבתי תשובה מנומקת והתגובה שלך היא השתלחות פוגענית רק בגלל שאני חולק על דעתך.
את רוצה לשמוע רק דעות שמסכימות עם דעתך ולא דעות חולקות? ואם הדעות חולקות את מתלהמת ופוגעת בגולשים?
התגובות שלי הן האנושיות כלפי מבצעי עבירות ותגובותייך אינן אנושיות כלפיהן, מתאכזרות ופוגעות בגולשים שכותבים תגובות אנושיות כלפי מבצעי עבירות.
אהבתיאהבתי
תגובותיי מחרידות? אני "פוגעת בגולשים"? אז אל תגיב פה.
לא היית פה שנתיים? אתה מוזמן להמשיך בכך.
לא בכדי אני נאלצת לבדוק כל תגובה שלך.
כל עברייני התנועה הם רוצחים בפוטנציה. הם לא מבינים את משמעות המעשים שלהם. והעונשים על כך צריכים להיות הרבה יותר כבדים. הם פוגעים בחפים מפשע.
אהבתיאהבתי
לא כל עברייני התנועה הם רוצחים בפוטנציה, אלה שאין להם כוונה להרוג בני אדם.
מאיפה הגעת לזה שכל עברייני התנועה לא מבינים את משמעות המעשים שלהם? אדם שביצע עבירת תנועה יכול להבין את משמעות מעשיו. אני לא מכיר ממצא אמפירי שבהכללה גורפת כולם לא מבינים את משמעות מעשיהם.
עונש צריך להיות מידתי, פרופורציונאלי לעבירה. בנוסף, הוא גם צריך להיות מועיל, שתהיה תועלת להפחתת העבירות והפשעים. בנוסף, יש לקחת בחשבון את הסבל של מבצע העבירה או הפשע הסבל בעונש שהוא מקבל.
הענישה היא איזון בין התועלת שבה לסבלם של מבצעי העבירות שנענשים, לסבל משפחתם [שלא חטאה במאום] ולעלות התקציבית של הענישה על חשבון תקציב המדינה.
אני לא יודע מה את רוצה ממני? את כותבת בלוג על מנת שגולשים יגיבו הלא כן? מותר להם גם להגיב בביקורת? לא להסכים? או שאת מחפשת רק הסכמות לדעותייך ויס מנים?
התגובה שלי הייתה ענינית לגוף הנושא [argumentum in rem] ולא תקפתי אף אחד באופן אישי. כתבתי את דעתי.
נושא הענישה הפלילית וחומרת הענישה נתון במחלוקת ולא כולם מצדדים בענישה חמורה. זה נכון גם באקדמיה.
הנה למשל, המשפטן אורן גזל-אייל פרסם ב ואיינט טור דעה לטובת הקלה על עברייני תנועה מפקירים
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3918674,00.html
יש דעות שאסור לכתוב כאן או מותר לכתוב כאן אבל לקבל יחס לא מכובד? אפשר לקבל את רשימת הנושאים על מנת שאני אדע אילו דעות הן אלה?
בשיח מכובד ואינטלקטואלי אם לא מסכימים עם אדם אז עונים לו לגופו של עניין. נראה לך מכובד לא לענות לגופו של עניין ובמקום זה להתלהם ולקרוא בשמות ותארים לדעה שלי?
ועוד יותר לא מכובד להגיד לי "אז אל תהיה כאן". יכול להיות שאני לא אהיה כאן, אבל המטרה היא קודם כל לגרום לכך שאפשר יהיה להביע כאן דעות בחופשיות בלי להסתכן ביחס לא מכובד.
אם מישהו פוגע ומשתלח הפתרון הראוי הוא להפסיק לפגוע ולהשתלח ולא "לא להיות כאן".
אני לא אחראי לכך שאת נאלצת לבדוק כל תגובה שלי. זה לא משהוא שנעשה בגללי. את החלטת לנטר את התגובות, זו החלטה שלך. לא משהו שנגרם בגללי.
אני עדיין מקווה שאפשר יהיה לכתוב דעות בחופשיות ולקבל יחס מכובד גם אם לא מסכימים. אנחנו לא חייבים להסכים, אבל הבה נכבד זו את זה וזה את זו.
יש לי דעה ואג'נדה ואידיאולוגיה בעניני ענישה פלילית של גישה מקלה. זו הדעה שלי כבר שנים ולא קשורה לבלוג הזה. אני רואה שאת מדי פעם כותבת הערות לטובת ענישה מחמירה. אז יש לחנו חילוקי דעות.
את רוצה שההערות האלה יישארו ללא תגובה או יקבלו תגובה של הסכמה ואף פעם לא תגובה של מחלוקת?
אהבתיאהבתי
ירמיהו,
בכל בלוג בו אתה מגיב, אתה כופה עצמך על הקוראים בטקסטים ארוכים בטירוף מתובלים בהתנשאות. העירו לך בעדינות שאתה מגזים. למה אתה לא מקבל את ההערה ולפחות מנסה להתחשב בקוראים, שלא לומר בבעלי הבלוג?
ו-וולווט צודקת. בחלק ניכר מהמקרים יכול היה הנהג להציל את האדם בו הוא פגע, ולא לטשטש ראיות על מנת להציל את עורו. עבור המשפחות שמאבדות את יקיריהן, מדובר בהריגה. המחשבה שהאדם הזה שקודם נהג ללא רישיון, אחר כך פגע, ברח, הלך לשתות, שם כיפה על הראש, הסתובב במקום שלוש פעמים כדי להראות חרטה וכו' וכו', בזמן שאדם שוכב ברחוב וגוסס, יקבל עכשיו חצי שנה ואז יצא וינהג שוב היא בלתי נסבלת.
אהבתיאהבתי
אמן
אהבתיאהבתי
הטקסטים שכתבתי כאן אינם ארוכים בטרוף למיטב שיפוטי. חלק מהתגובות האחרות בבלוג הזה היו יותר ארוכות.
אף אחד לא העיר לי כאן על תגובות ארוכות מדי.
אני לא כותב בהתנשאות. אולי בביקורתיות אבל ביקורת אינה התנשאות. למעשה ביקורת היא חלק מהשם של הבלוג.
בדיון הנוכחי התגובה הראשונית שלי הייתה קצרה מאוד ולא מתנשאת.
את מדברת על התנשאות, אז האם תגובה שאני כותב דברים לא אנושיים נראית לך דיון מכובד בהתאם לחופש הביטוי, כיבוד פלוראליזם מחשבתי וכבוד האדם? תגובה של סובלנות לדעות שלא מסכימים איתן?
אז לומר על תגובה "לא אנושית" נראה לך בסדר ואני שאף פעם לא כתבתי משהו שמתקרב לזה אני מתנשא?
הנושא של "לא אנושי" הוא אירוני כי במה נטען שאני לא אנושי? שאני לא אכזרי מספיק כלפי אדם שביצע עבירות? כדי להיות אנושי צריך להתאכזר. אני מכיר את הפתגםם הנפוץ "מי שמרחם על אכזרים סופו שמתאכזר לרחמים" אבל מה לעשות, שלדעתי האמרה הזאת [כמו גם אמרות אחרות] היא פשטנית משהו.
אני רואה את העמדה שאני מביע כמבטאת יחס אנושי. אלא מאי? חלק מהמצדדים ביחס אנושי מצדדים ביחס אנושי סלקטיבי. יחס אנושי בתנאי שהאדם שמקבל יחס כזה הוא מוסרי. יחס אנושי מפסיק להתקיים כאשר האדם ביצע עבירות. אני טוען שיחס אנושי צריך להיות גם למבצעי עבירות. יחס אנושי למבצעי עבירות לא שולל ענישה אבל הוא משפיע על שיעור הענישה. חומרת הענישה.
אני רואה את עצמי כמפגין יחס אנושי גבוה יותר כי אצלי הוא לא סלקטיבי. זו לא אמירה מתנשאת. או לא פחות מתנשאת מאמירה שמישהו חושב שהוא אנושי ואני לא.
אני מסכים שהמחשבה שתיארת נראית לרבים בלתי נסבלת אבל באופן כללי, לא כל מה שנראה לאנשים בלתי נסבל אני מסכים שהוא באמת כזה. אני חושב שבנושא הזה צריך לחשוב מחדש, לחשוב באופן רציונאלי לנמק נימוקים. לצדד במשהו כי "אחרת זה בלתי נסבל" זה לא נימוק. לאחד נראה בלתי נסבל ולשני לא. איך נכריע?
אני לא טענתי שאותו אדם צריך לתת לו רשיון מחדש אחרי חצי שנה וגם לא טענתי שעונשו צריך להיות מאסר חצי שנה.
עוד משהו שנראה לי כמו טעות של דבורית: נטען שלא הייתי כאן שנתיים. האמת היא שלא היתי כאן אף פעם. אני חדש לגמרי בבלוג זה.
בכל אופן העניין הוא שדעתי על ענישה פלילית לא הולכת להשתנות. אני יכול לכתוב שצריך להחמיר מאוד בענישה אבל זה יהיה שקר, לא יבטא את דעתי האמיתית. לא חושב שיש טעם לכתוב דעה שאינה אמיתית רק על מנת שאחרים יהיו מרוצים.
אני מקווה שזהו בלוג שאין בו כלל שבו צריך להתיישר עם "קן המפלגה" לפיו או שמצדדים בענישה מחמירה או שלפחות שותקים נוכח דעות כאלה. אם יש קן מפלגה כזה רצוי שאני אדע אותו כבר עכשיו כי אז אולי זה לא המקום המתאים לי מבחינה רעיונית.
השאלה אם יש מקום בבלוג לפלוראליזם רעיוני גם בעניני ענישה פלילית.
האם על מנת לכתוב בבלוג זה [או לפחות לכתוב בלי לקבל תגובות לא מכובדות] חיבים להימנע מלצדד בגישה עונשית מקלה? זו שאלה על גבול הסובלנות של הבלוג.
אהבתיאהבתי
והנה, בעוד הודעה ארוכה שיכולת לתמצת כתבת: "לצדד במשהו כי “אחרת זה בלתי נסבל” זה לא נימוק. לאחד נראה בלתי נסבל ולשני לא. איך נכריע?"
ובכן, אני חושבת שעבור כ-ל האנשים שאיבדו מישהו בתאונת דרכים בגלל אדיוט שלא יודע לנהוג ועוד בורח למרות שיכול היה להציל חיים זה קצת "בלתי נסבל". רק קצת. אולי אם יקראו את מה שיש לך לומר ירווח להם קצת. אולי עבורך זה לא "בלתי נסבל" ואני מקווה שאף פעם לא תאלץ לבדוק עד כמה זה נסבל או בלתי נסבל.
אהבתיאהבתי
שוב, ההודעה שלי לא הייתה ארוכה והדברים הנוספים שכתבתי היה חשוב לי לכתוב אותם. אני לא כפוף לסטנדרטים של כתיבה מקוצרת שאת מעדיפה ולא ראיתי שיש איזו דרישה כזאת. כתיבה היא חלק מסגנון אישי יש המעדיפים קיצור ויש המעדיפים אריכות. אני לא מהמקצרים, אבל אני לא מסכים שזה ארוך בטרוף.
דעתי שענישה פלילית היא איזון בין מצד אחד הפחתת עבריינות ופשיעה בעתיד, הגנה על סבל קורבנות פוטנציאלים ומצד שני הסבל של האדם הנענש, הסבל של משפחתו וההוצאה התקציבית לקופת המדינה.
כשמדובר על סבל אז הסבל שצריך להתחשב בו הוא גם סבל הקורבנות ונפגעי עבירה וגם סבל מבצע העבירה שדנים בעונשו.
גם סבל משפחתו. אם מישהו יחשוב שהסבל של מבצע העבירה לא צריך להילקח בחשבון, אז משפחתו של מבצע העבירה היא חפה ואין בה אשמה ואחריות וגם היא סובלת כתוצאה מהענישה.
אני גם מקווה שאת וגם אני וכל אחת ואחד לא יהיו קורבנות עבירה בעתיד ואני מקווה שלא יגיעו למצב שקרוב משפחתם נמצא במאסר.
אני גם מקווה שאת ואני וכולם בעצמם לא ימצאו את עצמם במאסר. אמנם רבים בטוחים בעצמם שהם לא יבצעו עבירות כי הדבר תלוי בהם אבל גם הטענה הזאת מורכבת. לגבי נהיגה ברכב אז ההסתבכות הפלילית עלולה להיות בגלל חוסר ריכוז של שבריר שנייה. אפילו אם הנהג לא יברח מהמקום, אז גרימת מות ברשלנות יכולה להביא אדם למאסר בפועל גם אם הזעיק עזרה.
אבל, גם אם נניח שאדם יכול להבטיח לעצמו שהוא לא יבצע עבירות הרי בזכות מה? בזכות אישיותו, וכל מה שמשפיע עליה ועל התנהגותו: ההיבטים הביולוגיים, הגנטיים, התורשתיים מצד אחד וההיבטים הסביבתיים, החינוכיים, החיברות [סוציאליזציה], התרבות, המשפחה שגדל בה.
אני משער שחלק מאלה שמצאו את עצמם במאסר בשלב מוקדם יותר בחיהם לא תיארו לעצמם, שיום אחד יגיעו למאסר. אני מדבר על בני אדם שהיו נורמטיבים באורח חייההם עם מסלול חיים נורמטיבי. לא מדובר כאן רק בעבירות רשלנות. גם בעבירות מודעות וכוונה.
אדם לא בחר את אישיותו ולא בחר את דפוסי התנהגותו לא את הביולוגיה שלו ולא את הסביבה שהשפיעה עליו. לכן, אם את ואני לא מבצעים עבירות הרי שזה רק בזכות המזל שלא נולדנו עם הביולוגיה והסביבה של זה שביצע עבירה.
,כאן אני מזדהה עם דברי שופט בית המשפט העליון לשעבר חיים כהן ז"ל: חשוב שכל שופט יזכור שרק המקרה והמזל גרמו לכך שהוא יושב על כס השיפוט ולא על ספסל הנאשמים.
זו דעתי הפילוסופית-מטפיזית. יש הרבה אקראיות ומזל בחיינו ויש הרבה אשליית שליטה כאילו האדם שולט בגורלו ובחייו. בין השאר גם לגבי האם אדם יבצע עבירות או לא.
הנקודה הזאת מצדיקה, לדעתי, תפיסת אחריות מוחלשת. אני לא טוען שבכלל אין אחריות, אבל תפיסתי היא תפיסת אחריות חלשה יחסית.
לכן, כפי שהמזל יכול לגרום לי להיות נפגע עבירה וקורבן כך המזל היה יכול לגרום לי להיוולד מבצע עבירה ואסיר והמזל מנע ממני את זה עד כה ואני מקווה ומאמין שגם בעתיד. ודאי שהמזל עלול לגרום לי שקרוב משפחתי יהיה במאסר.
אהבתיאהבתי
ההודעות שלך ארוכות פי 20-30 מכל הודעה בבלוג, והן רק הולכות ומתארכות.. אם אתה לא מבחין בכך תתחיל לספור שורות.
אהבתיאהבתי
אני לא יכול להסביר את קלות העונש של הנהג, מפני שאני חולק על ההנחה שזהו עונש קל. לדעתי עונש כזה הוא כבד מאוד ומוגזם ומופרז לחומרא.
אדם שנוהג בחוסר זהירות עלול בעצמו להיפגע, לההירג, להיפצע כך שאם החשש הזה לא מרתיע אותו לא סביר שענישה תרתיע אותו.
לגבי עבירת הפקרה אז הסיבה שחלק מהנהגים בורחים ומפקירים היא אינסטינקט ההישרדות. הם לא חושבים רציונאלית. המערכת הביולוגית-פסיכולוגית שעובדת אצלהם באותו רגע היא הישרדותית ולא ברמות הגבוהות של החשיבה הרציונאלית ושיקול הדעת.
אם נהגים היו רציונאליים אז גם מאסר של חודש היה מרתיע אותם. אף אחד לא רוצה להיות בכלא אפילו חודש. ככל שהעונשים יהיו כבדים, התופעה לא תפחת, לא תהיה הרתעה אלא רק סבל מיותר ובזבוז כספי ציבור על הכליאה הממושכת.
באופן, כללי טיעון ההרתעה בענישה פלילית הוא טיעון חלש. הוא חלש גם בעבירות של כוונה וזדון אז קל וחומר שהוא חלש בעבירות ללא כוונה וללא זדון. הרי הנהג לא התכוון להרוג את הקורבן [על החולשה האמפירית של טיעון ההרתעה, שלמה גיורא שוהם, גבריאל שביט, גבריאל קאבאליון, תומר עינת, עבירות ועונשים: מבוא לפונולוגיה, פרק שישי]
אני מצטער שבתי המשפט נכנעים לגל העכור השוטף את הציבור לגבי ענישה בהקשר לעבירה זאת, אבל לא רק בעבירה זאת. לדעתי, ענישה צריכה להיות על בסיס רציונאלי, תבוני צמודה למחקרים מדעיים, אמפיריים ולא זעם רגשי אמוציונאלי קדוש, חסר תבונה.
אני משתתף בצער משפחת המנוחה בתאונה זאת. הנהג הפוגע התץנהג באופן נואל ובלתי מוסרי, אבל העונש חסר פרופורציה. לא עומד בתנאי של מידתיות.
אהבתיאהבתי
לא התכוון לדרוס, בסדר. הוא גם לא התכוון לנהוג בלי רישיון? ברח בגלל אינסטינקט, בסדר. הוא גם טשטש במשך חודשים בגלל אינסטינקט?
עצם הנהיגה ללא רישיון מעידה על זלזול בוטה בחוק. עונש נאסר ממושך לא נועד להרתיע עבריינים אחרים במקרה הזה, הוא נועד למנוע מהעבריין הספציפי הזה לחזור שוב על העבירה. שלילת רישיון לא עוזרת כנגד מי שנוהג ללא רישיון, אז מה עוד אפשר לעשות?
אהבתיאהבתי
הבעיה במאסר ארוך לצורך מניעה הוא שיעור הניבוי החיובי השגוי. יש אפשרות סבירה שהוא לא יחזור על מעשיו בשל עצם אירוע הדריסה ובשל העונש שאינו עונש מאסר.
אם הוא לא יחזור על המעשה, אז המאסר הארוך הוא גם סבל מיותר שלא עוזר וגם יעלה לקופת המדינה כספים רבים מאוד אם כל מבצע עבירה ייאסר במאסר ארוך לצרכי מניעה ושלילת כושר. [מניעה במובן של נטרול].
הוצאת כספים רבים מדי על כליאה עלולה לפגוע באכיפת החוק עצמה ובמאבק בעבריינות ובפשיעה שהרי על מנת לתפוס מבצעי עבירות ולאכוף את החוק דרוש תקציב.
יש ממצא שמבצעי עבירות הם אוהבי סיכון או מחבבי סיכון. כפי שהראה הכלכלן גארי בקר על מחבבי סיכון יותר משפיע הגברת הסיכון שלו להיתפס מאשר הגברת הענישה אם ייתפס. השקעה בענישה ובכליאה עושה את ההיפך מהתגובה המתאימה למחבבי סיכון.
השקעת תקציב רב בכליאה פוגעת באכיפת החוק במובן של השקעה במניעה מראש של עבירות ופשעים ע"י טיפול בעוני או בחינוך.
היא גם פוגעת בצרכים חברתיים אחרים כמו בריאות וחינוך.
אהבתיאהבתי
ואללה. אז צריך לאסור רק את אלו שיחזרו על העבירה. מכיר שיטה לגלות מי יחזור על העבירה ומי לא?
אהבתיאהבתי
אין דרך לדעת מי יהיה רצידיביסט, יבצע עבריינות חוזרת, אבל אם אין דרך לדעת, אז הצבעה על העובדה הזאת היא רלבנטית גם למצדדי ההחמרה. מי שמצדד בהחמרה גם לא יודע אם תהיה מועדות ובכל זאת למרות שהוא לא יודע, הוא מצדד בהחמרה.
בכל מקרה מדובר בקבלת החלטה בתנאי אי וודאות גם להקלה וגם להחמרה.
העניין הוא שאם דנים למאסר ארוך אז בוודאות נגרם נזק לאסיר, למשפחתו ולתקציב הציבורי.
אם לא מטילים מאסר ארוך אז לא בוודאות יהיה רצדיביזם.
כשיש מצד אחד נזק כבד ודאי ומצד שני נזק כבד לא ודאי אלא הסתברותי, עדיף לדעתי קודם כל להימנע מהנזק הוודאי כי הנזק הלא ודאי אולי לא יתרחש.
מאסר הוא אמצעי מניעה יקר. גזל-אייל ציין בטור שלו ב 2010 שעלותו היא 100 אלף שקלים לשנה לאסיר אינדיבידואל אחד. הוא ציין שבכסף הזה ניתן לתקן את ליקויי הבטיחות בכבישים למשל.
אם העונש יהיה עבודות שירות, או שירות לתועלת הציבור, אז העונש גם יתרום למשק המדינה לעומת מאסר שעלותו התקציבית רבה.
דעתי שמבחינה מוסרית מדינה דמוקרטית מוגבלת בהגבלה על חירותו של אדם רק על סמך השערה לגבי פוטנציאל העבריינות שלו בעתיד, השערה שיש אי וודאות לגבי נכונותה. יש כאן הימור על חירותו של אדם. במאסר מנע לא מענישים אדם על מה שעשה אלא על מה ש "אולי" יעשה בעתיד וכלל לא ברור האם יעשה.
אהבתיאהבתי