מאחר שעצרתם את נשימתכם בחודש וחצי האחרונים, מוטרדים כמעט כמוני מגורל הבלוג, קבלו עדכון. החדשות הטובות הן שיש סוג של צפירת הרגעה, גם אם זמנית: בנק הפועלים החליט ברגע האחרון להמשיך את תמיכתו עד סוף השנה. החדשות הפחות טובות הן שמחכות לנו, ככל הנראה, אזעקות אמת לקראת דצמבר.
ובלי קשר, אני שמחה לעדכן על התהוות שת"פ עם mako, מה שאומר שטקסטים מתוך הבלוג יפציעו שם מעת לעת, פה ושם.
תודה רבה רבה לכל קוראי הבלוג שהתגייסו. עזרתם לי מאוד.

ועכשיו, למבצע, כלומר מלחמה, כלומר מבצע צוק איתן.
שלושה דברים משמעותיים במיוחד עשיתי במהלך 24 ימי המבצע.
הראשון, הפניית תשומת הלב לפרשת המנהרות כפי שהיא הופיעה בתקשורת לאורך הימים (בתיבת החיפוש בצד שמאל למעלה, כתבו מנהרות).
השנייה, דיווח ברור והפניה לכל החיילים שנהרגו מאש דו"צ בדרך זו או אחרת (הזלדה, בתחילת המבצע), או רשלנות פושעת (נחל עוז כדוגמה).

הכותרת שנתתי לפרשת הנגמ"ש הייתה "מותם היה לשווא". אני לא מצטערת עליה. המטרה הייתה להתריע ולהרתיע. אם אתם זוכרים, ואם לא, עיינו בפוסט, ביום הראשון הובלעו הפרטים בתקשורת, ופירטתי איך כלי התקשורת השונים תיארו את שאירע.
היו אירועים שהובלטו עוד פחות כי נהרג בהם חייל אחד, להבדיל משני המקרים המתוארים, או הפצמ"ר בבארי, שעורר שאלות על פגעי שטחי הכינוס.

חלק עצום מהחומרים ומהדעות השונות הובאו בתגובות הבלוג, שרבות בתקופה זו מתמיד, כמו שקורה בכל האירועים הבטחוניים שעברנו. אלא שעם התלהטות הרוחות פשו ריבים והתכתשויות יותר מכרגיל. אני חוזרת שוב: טירוף הדעת – בפייסבוק או בווטסאפ שלכם. לא פה. תודה. אין לי עניין להפעיל כוחות שיטור. וממילא יש מחסור בשוטרים ביפו.

הפוסט החשוב, הכי נקרא, כפי שאפשר לראות בטור השמאלי, הוא רשימה מתעדכנת, לצערנו, של החיילים שנהרגו במבצע צוק איתן. אני משתדלת לעדכן אותו מיד לאחר פרסום השמות, ולקשר למשהו, לסיפור המקרה או לאתר יזכר, ע"פ המצאי.

הפוסט השני הנקרא החודש הוא העקרב. נראה כאילו זה קרה לפני עידנים, נכון? מי זוכר.
ובאמת, האירועים והטילים והיירוטים השכיחו ממני את הפגיעה האווילית ההיא.

שייגמר כבר הסיוט.