-מתנצלת על הסיכום החלקי היום, אבל עלי לעבוד, סורי.
-עוד התנצלות או הבהרה:
אני כמעט ולא עושה ביקורת תקשורת פה, מכל מיני סיבות. לעתים, אם משהו יחרפן אותי במיוחד, אכתוב עליו
-לכאורה, זהו פוסט אצבעות שחורות המיתולוגי, רק שאצבעותיי כבר לא שחורות מזמן, כי לא נגעתי בפרינט שנים רבות:)

חטופים
שתי חטופות, יהודית רענן ובתה נטלי, בעלות אזרחות אמריקאית, שוחררו "מסיבות הומניטריות", כך בהודעת החוטפים, ובעקבות מאמצים קטאריים. השתיים נחטפו בעת הטבח בנחל-עוז. בהודעת גדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, נאמר כי "המהלך הנועד להוכיח לציבור האמריקאי ולעולם שההצהרות של ביידן ומשטרו הפאשיסטי הן שקריות וחסרות ביסוס". ביידן שוחח עימן בטלפון אחרי השחרור. שמונה מבני משפחתן עדיין חטופים בעזה. הממונה על החטופים והנעדרים, תא"ל (במיל') גל הירש, יחד עם צה"ל וכוחות הביטחון, קיבל אותן בגבול הרצועה ומשם המשיכו לבסיס צבאי במרכז, לפגישה עם בני משפחתן.

כמה שעות קודם, בצהריי שישי, הירש צריך היה לתדרך שגרירים בסוגיית השבויים והנעדרים. במקום זאת סקר בפני הנוכחים את יחסי ישראל והפלסטינים בעשורים האחרונים, תוך שהוא מוכיח את השגרירים בגלל ההתנהלות של ממשלות עבר במדינותיהם, שנים רבות לפני שנכנסו לתפקיד.
השגרירים היו נבוכים מאוד. באו לעזור וזכו לחבטות מהירש, שבמשמרת שלו נחטפו אהוד גולדווסר ואלדד רגב בנושא לא להם (אמיר תיבון, הארץ, 20.10, צהריים).

דוד מידן, איש המוסד שמאחורי עסקת שליט, מתראיין (איילת שני, הארץ). קטעים נבחרים מקוצרים וערוכים:
החטופים הוא הנושא הראשון שהמדינה צריכה לטפל בו. הפגיעים שביניהם. ילדים, קשישים, אמהות ופצועים. צריך לסיים את זה בשבוע (השיחה נערכה ב-15.10).
לשאלה אם זה אפשרי, הוא עונה שזו בעצם שאלה מוסרית: אנחנו מוכנים להפקיר את האנשים הללו? אין לנו את הזכות. אין לנו פריבילגיה לעבוד באופן טורי. חייבים לעבוד במקביל. אני אומר את זה בזהירות, אבל זה אפשרי. אני יודע היטב שהחמאס הוא קליינט בעייתי ביותר.
לדבריו, את גלעד שליט קל היה להסתיר והייתה רמת מידור גבוהה ביותר: מעט מאוד אנשים ידעו היכן הוא. במצב הנוכחי זה לא אפשרי, גם כי יש תינוקות וקשישים. יתאים להם לשחרר קבוצה של אנשים שמהווה כרגע נטל תפעולי ותדמיתי. מבחינתם זה לא משנה אם יש להם 120 או 150 איש למו"מ עתידי.
(השיחה הזו הייתה כאמור לפני שבוע. ואז, בסופו, מי ששוחררו הן כאמור שתי אזרחיות אמריקאיות ותו לא, ד"ש).
מידן אומר שחלק מהחטופים אצל החמאס, חלק אצל הג'יהאד האיסלאמי, חלק אצל ארגונים אחרים, במקומות אחרים. גם גלעד שליט לא נחטף על ידי החמאס אבל הגיע לידיו, וחמאס תפס בעלות על האירוע. בסופו של דבר חמאס מתכלל תחתיו הכל.
כשהתייעצו איתו אמר שהמדינות הרלוונטיות למו"מ (או לחמאס) הן קטאר, מצרים ואיראן. הוא הציע לא לבזבז זמן על שיחות תמיכה וזעזוע, כי רק לשלוש המדינות הללו יש משקל משמעותי ובהן צריך להתמקד.
מה צריך לקרות עכשיו?
הקטארים צריכים לבקש מחמאס להיכנס למו"מ. להתחיל שיח. בעולם נורמלי, משתמשים במתווך ניטרלי שיודע לדבר עם שני הצדדים, ולהצעיד אותם לפשרה. אבל אנחנו בעולם שבו המתווך, קטאר, צריך להיות גורם שיודע לכופף את היד למשוגע במשוואה, שהוא חמאס. המתווך בעסקה צריך להיות מדינה שיודעת לשבת עם סינוואר או מי שזה לא יהיה, ולצעוק עליו. ולאיים עליו. ולהטיל עליו סנקציות. הייתי עד לאופן שבו המצרים דיברו עם אנשי החמאס. זה לא שיח דיפלומטי. לא שפה עדינה. ראינו את זה גם בפומבי, בעבר, כאשר ערפאת התמהמה והיסס עם החתימה שלו, ומובארק אמר לו "תחתום, יא כלב".

ככל שהחמאס יהיה יותר עם הגב אל הקיר, כך הוא יגביר את השימוש בחטופים בלוחמה פסיכולוגית וללא עכבות. התשלום צריך להיות תשלום קטן במגרש הומניטרי. נניח הקמת בי"ח.
בתשובה לשאלה מה יהיה ההבדל במו"מ בין חמאס 2011 לחמאס 2023 הוא עונה: מי שישב מולי, כביכול, אז, היו ארבעה אנשי חמאס. אחמד ג'עברי (יוזם ומתכנן חטיפת שליט, סגן מוחמד דף ברצועה, מפקד עז א-דין אל-קסאם, ד"ש), סגנו, מרוואן עיסא, מחליפו בתפקיד, ערורי, ואדם נוסף בשם עוודאללה, שהיה בעצם הנציג של חאלד משעל בשיחות. הפעם אני לא בטוח שנפגוש אותם בכלל. יכול להיות שההסדר ההומניטרי יקרה בלי פגישה עם חמאס. אולי אנחנו מול הקטארים, סוגרים את כל הפרטים מראש ומתקדמים.
מידן מזכיר שמעולם לא עשה דבר כזה קודם ושהוא בא מעולם הביון: זו מיומנות של הבנה. מי האיש שיושב מולך, ולהבין סיטואציה בין־אישית. אתה יושב מול אנשים וכל אחד יש האינטרסים שלו ואתה צריך לקדם את האינטרסים שלך מול האינטרסים הנוגדים של הצד השני. למדתי שלשחור יש גוונים. יש נטילת סיכונים. יש דילמות גדולות בין המוסר הבסיסי לבין מחירים שיש לשלם. למשל, האם לנטוש חייל שלנו בשבי, או לשחרר תמורתו רוצחים (כמו שכבר כתבתי בתחילת דרכנו, יחיא סינוואר, סופר-מרצח, שוחרר בעיסקת שליט והביאנו עד הלום, ד"ש)?
לדבריו, אחרי העיסקה, חלק מערביי ישראל שדיברו איתו התפעלו, העריכו את העובדה שישראל מוותרת כל כך הרבה בשביל להציל איש אחד. זה לא מובן מאליו בהרבה תרבויות ובהרבה חברות. היו לי שיחות אחרות, עם גורמי ביון אחרים, שאמרו שישראל משוגעת לגמרי. בפרט בכל מה שקשור לגופות. אמרו לי: יצאת מדעתך, מה תוכלו לעשות עם גופה?… האנושיות הזאת מתפרשת לעתים כחולשה, ואנחנו משלמים על זה, אבל אני פשוט לא רואה אפשרות אחרת.

באשר לנתניהו, שמידן אינו ממעריציו וכותב על כך רבות: נתניהו לא מבין את הזעם מולו שהולך וגובר. האפקט יהיה עצום. פי עשרת מונים משראינו בקפלן. בינתיים אני לא רואה את נתניהו מעז להופיע מול ציבור שהוא לא ציבור שאורגן מראש כדי שימחאו לו כפיים. הוא לא יכול ללכת לבתי החולים, אלא אם יארגנו לו פצוע מהצד הנכון להצטלם איתו. רה"מ שלא יכול להופיע באופן ספונטני בתוך הציבור שלו מבלי להתחבא מבוז ומקללות, גם לא יוכל להוביל את השינוי.

העולם מתחרפן, דרושה הסברה
ראסל ריקפורד (Russell Rickford) פרופסור באונ' קורנל אומר בווידיאו שהפך ויראלי שהמתקפה של חמאס על ישראל "מרגשת" ו"מטעינה באנרגיה" (1:38 ד' הדברים המלאים. ואם אין לכם סבלנות אליו, הנה השניות הרלוונטיות). האינטלקטואל הזה מלמד היסטוריה בבי"ס באיטקה, ניו יורק.
הוא מרצה לתרבות פוליטית אפרו-אמריקאית לאחר מלחמת העולם השנייה, מסורת רדיקלית שחורה ותנועות חברתיות טרנס-לאומיות. ספר, פרסים וכו'

אפשר להגיד עליו ועל עוד כמה (מיליונים): אל תשימו לב אליו, כי חסר לו בורג (מי שזוכר מילדותו). ואפשר לדרוש שהאונ' שלו תעשה איתו משהו. ואכן, עשרות אלפים חותמים על עצומות בדרישה להדיח פרופסורים בארה"ב הנראים כפרו-חמאס.
חברי סגל באוניברסיטאות קורנל, קולומביה וייל דורשים לפטר עמיתים שתיארו את המתקפה של חמאס על דרום ישראל כמרגשת ומהממת. "לפלסטינים יש את כל הזכות להתנגד באמצעות מאבק מזוין", אמר למשל פרופסור בייל (מתוך הארץ באנגלית, שאני לא מנויה ויכולה לקרוא רק את ראשית המאמר).

ריקפורד "התנצל" יומיים אח"כ בקורנל דיילי סאן: "אני מתנצל על בחירת המילים הנוראה שלי בחלק מנאום שנועד להדגיש את המסורת האפרו-אמריקאית, היהודית והפלסטינית של התנגדות לדיכוי. אני מכיר בכך שחלק מהשפה שבה השתמשתי הייתה ראויה לגינוי ולא שיקפה את הערכים שלי. כפי שאמרתי בנאום, אני מתעב אלימות ופגיעה אלימה באזרחים. אני מצטער על הכאב שהדברים הפזיזים שלי גרמו למשפחתי, לתלמידיי, לעמיתיי ולרבים אחרים בתקופה זו של סבל. כאיש אקדמיה, מורה, פעיל ואב, אני שואף לשמור על ערכי כבוד האדם, שלום וצדק. אני רוצה להבהיר שאני מתנגד באופן חד משמעי ומוקיע גזענות, אנטישמיות, איסלאמופוביה, מיליטריזם, פונדמנטליזם וכל המערכות שמייצרות דה-הומניזציה, מפלגות ומדכאות אנשים".
האימייל שלו לטובת הסברה אישית: rr447@cornell.edu
—
הוא לא היחיד, הנה נשיא אונ' טורונטו, בן לניצולי שואה. כך הוא מתאר את האירועים (ולאחר מכן מציע עזרה ותמיכה והרגעת הרוחות לכל מי שצריך):
"יותר משבוע חלף מאז האירועים הטרגיים של 7 באוקטובר – החל בזוועות הבלתי נתפסות שביצע חמאס נגד אזרחים ישראלים, פעולות שזעזעו והחרידו רבים ברחבי העולם.
"מאז, צפינו באימה ובפחד כשמספר האזרחים הפלסטינים ההרוגים נסק בעקבות התגובה הצבאית של ישראל. כמו כן, הגבנו בהלם ובדאגה מכיוון שמזון, מים וחשמל נמנעו מעזה, ויצרו קשיים בלתי נתפסים עבור פלסטינים רבים…"
מריק ס. גרטלר,
Meric S. Gertler, CM FRSC FBA FAcSS MCIP

נשיא יקר: כן, זו המטרה. ליצור קשיים בלתי נתפסים. לחמאס לא אכפת מאזרחים. בישראלים הוא טבח, התעלל, ערף ראשי תינוקות, שרף ורצח. באשר לבני עמם, לא אכפת להם שיסבלו בגללם. היו צריכים לחשוב על זה קודם, אבל זה לא מעניין אותם.

נביא הזעם ממשיך
אלוף מיל. יצחק בריק בריאיון נוסף ("אקטואליה יהודית") שבו הוא אומר "ביזיון שלא ייסלח, זה צריך להיבדק במסרקות ברזל לאחר המלחמה".
לדבריו, היו שתי התרעות, קשות מאוד בלילה (שבין 6-7, ד"ש), שבעצם צה"ל או החיישנים שמזהים התקדמות שלהם לעבר הגדר. מדווחים לאלוף פיקוד דרום, מדווחים לראש אמ"ן שנמצא בחופשה באילת, ואלוף פיקוד דרום, במקום להעלות לכוננות את כל הגדודים שנמצאים בעזה, זה לא לגייס מילואים, הם ביד, לתפוס עמדות, מסכם עם חבריו שזה כנראה עוד תרגיל. הם עושים לנו עבודה בעיניים כי במשך שנה הם עושים את התרגילים האלו, אבל לא קורה שום דבר. זה בדיוק כמו שהמצרים עשו לנו את התרגילים, כל הצבא עד התעלה, והתרגיל ה-24 הייתה המלחמה, והרגילו אותנו שזה תרגיל. כך קרה גם הפעם… מעירים את ראש אמ"ן באילת במלון והוא אומר: עזבו עזבו עזבו, אל תתרגשו, אנחנו מכירים את הדברים האלו… האדון חליוה. אחרי כמה שעות מגיעה התרעה עוד יותר חמורה, שהם כבר קרובים (3-5 שעות לפני שזה נפתח),
אלעזר שטורם: זו הידיעה שבעקבותיה ראש השב"כ רץ למשרדו?
רץ למשרדו, ישב ואמר יש כאן בעיה, וגם אז אף אחד לא מתעורר. תגידו לי, אם יש התרעות כאלו, כ"כ חמות, מה הבעיה שלכם להעמיד אותם בעמדות, את כולם. מחליטים להיפגש בשמונה בבוקר ואף אחד לא מפעיל את הצבא הסדיר והמילואים שנמצאים בגזרה.
אבל זה הרבה יותר חמור מזה. יש בצה"ל נהלים של שנים. מה שנקרא כוננות עם שחר. הצבא בכל גזרה עולה לעמדות עם שחר. גם את זה לא עשו. גם אם לא היו התרעות היה צריך לעשות את זה. צבא שהתדרדר לתהום. צבא שפשוט לא מבין מה זו מלחמה. פיקוד בכיר שכשל. הפיקוד הבכיר הזה צריך לסיים את תפקידו. חלק עכשיו, וחלק לאחר שהמלחמה תיגמר.
(שטורם מראה לו קטע מריאיון עם רן ברץ, לשעבר מוביל תחום ההסברה בלשכת הביבי ומקים אתר מידה, שאומר: …אני קורא לזה רגע תש"ח, גם בן גוריון הבין שהוא הולך למלחמה ושהמפקדים שלו לא מתאימים. אנשי פלמ"ח. והוא צריך אנשים שיודעים לנהל מלחמה, והוא החליף את הצמרת הצבאית תוך כדי המלחמה. אנחנו חייבים לשנות את כל התפיסה הביטחונית שלנו ולבנות מחדש את הכוח הצבאי שלנו).
בריק: דברי אלוהים חיים. לבנות את הצבא מחדש. להביא לפיקוד אנשים אמינים, ראויים, שרואים את טובת המדינה ולא אינטרסים אישיים. המלחמה הגדולה עם עזה יכולה להפוך למלחמה אזורית. המלחמה עוד לפנינו. אנשים ששגו כ"כ, צריכים לעזוב עכשיו. אם שיש נטל כזה על גבו, כשחרב מונחת על צווארו, הוא יכול להתמקד במלחמה?
אלוף פיקוד דרום צריך לסיים את תפקידו עכשיו.
אהרון חליוה ראש אמ"ן צריך לעזוב עכשיו.
שלושה ימים לפני האירוע מגיעים לביבי שלושה אנשים: הרצי הלוי, ראש השב"כ, אם אני לא טועה, ראש אמ"ן ועוד גורמים שאחראים על נושא המודיעין ואומרים לו, תירגע. הם מורתעים.
אלו האנשים שעכשיו צריכים להתחלף. אחרים בחשבון אח"כ.

ערבים זה לזה

גיא לרר: להשלמת היעד השאפתני של מענק לכל תושב העוטף שביתו נפגע, כולל שדרות, נתיבות, אופקים צריך ״רק״ עוד ארבעה מיליון בערך. עד כה חולקו כרטיסים נטענים בסך 5,000 ש' לכל משפחה.
הסכומים המדויקים שחולקו עד כה לפי מפתחות יישובים:
בארי (2.75 מיליון) חולית (440 אלף) כיסופים (חצי מיליון) מגן (950 אלף).
חלוקה חלקית לנתיב העשרה, כפר עזה, שדרות, אופקים, נתיבות ואשקלון – שלושה מיליון ש'.
בסופ״ש הזה באילת נגיע לשאר היישובים, עד השקל האחרון.
כספים שמעבר ליעד יועברו לקהילה כקהילה: מסגרות חינוכיות, טיפולים וכו׳.
תודה לתורמים המכפילים (אשל חב״ד, הקרן לידידות, פדרציית ישראל בניו יורק), למנדי בלוי ולאמיר שואן שמנהלים את המבצע. קישור לפרויקט.

לפני פיזור
איך כותבים תגובות ואיך נרשמים לבלוג? רצ"ב שני צילומי מסך.