חזרו הביתה
שוחררו 11 ילדי ואימהות ניר עוז (נותרו בשבי עוד 49 משם), לקראת 23:00:
איתן יהלומי (12). אביו לא שוחרר.
סהר קלדרון (16) ואחיה ארז (13). אביהם עדיין בשבי. אימא שלהם, הדס, היא ממובילי מאבק המשפחות.
אור יעקב (16) ואחיו יגיל (12) ["אל תיקחו אותי, אני צעיר מדי", אמר למחבלים וזה היה המשפט האחרון ששמעה ממנו אימו רננה בסל']. אביהם עדיין בשבי.
קרינה אנגל-ברט (51) ובנותיה מיקה (18) ויובל (11). אביהם עדיין בשבי.
שרון אלוני-קוניו (34) ותאומותיה אמה ויולי קוניו, בנות שלוש. בעלה בשבי עם אחיו ובת הזוג שלו.
כולם אזרחים ישראלים ולשלושה מהם גם אזרחות צרפתית, לשניים גרמנית ולשישה ארגנטינאית.
הם הועברו לאיכילוב.

גם אמש לא התנהלו הדברים בקלות: חמאס לא היה מרוצה מרשימת האסירים הפלסטינים שהוגשה לשחרור היומי.
גם ישראל לא אישרה את קבלת רשימת משוחררינו. רשימת המשוחררים כללה תשעה ילדים ושתי נשים מבוגרות. ראש המוסד דדי ברנע אמר לקטרים: בשום אופן. לא יופרדו ילדים מאימותיהן. לפיכך, גם המשפחות לא עודכנו. המו"מ התנהל כל היום ועמד כמה פעמים על סף ביטול. החמאסים טענו שישראל לא עומדת בהתחייבויות ולא משחררת אסירים ע"פ כובד עונשיהם. במו"מ התערבו המצרים והאמריקאים, שהפעילו לחצים על שני הצדדים. ביידן התערב ותמך בישראל, שלא להפריד את האימהות מהילדים. בסוף הוחלפו המבוגרות באימהות. כמו שכבר הוסבר, המו"מ נמשך כ"כ הרבה זמן כי עוברות שעות עד שחמאס מגיב. כמו פינג פונג בהילוך הכי אטי שיש.
העסקה כוללת לפחות ארבע פעימות ושחרור של לפחות 50 חטופים.
הפעימה אמש הייתה הרביעית (סבב ד') ולפיכך אחרונה שסוכמה, אבל על כל יום הפוגה נוסף שישראל תאשר ישוחררו עשרה חטופים.
לבסוף נחתם הסכם בן יומיים שיוביל לשחרור עוד 20 חטופים בשני סבבים נוספים.
הממשלה אישרה עסקה המאפשרת שחרור פוטנציאלי של עד 300 אסירים בטחוניים ע"פ אחד שווה שלושה.
כך שתיאורטית, אם ימוצו כל האפשרויות ישוחררו 100 ישראלים.
לפי ההערכות יש כעת 161 חטופים בעזה.
בהם גם תשעה ילדים ובני נוער, כולל התינוק כפיר ביבס (המככב בשער הדיילי טלגרף), בן עשרה חודשים ואחיו אריאל, בן 4.
כפי שנאמר, לא כולם בידי חמאס והוא צריך לקוששם מפראי האדם האחרים.
בישראל מזהירים את חמאס מפני פוילע שטיקס.

בוקר שלישי: ישראל קיבלה את רשימת החטופים שישתחררו היום.

הארץ שעה לתחינתו של גדעון לוי והביא בגיליונו היום מראות שמחה משחרור האסירים הפלסטינים.

מצב החטופים שחזרו
משרד הבריאות ערך סיכום זמני שבו השתתפו גורמים ממערכות הבריאות והביטחון:
הילדים הגיעו במצב תזונתי טוב יותר מהמבוגרים, כלומר המבוגרות, שירדו במשקלן 8-15 ק"ג. שזה המון לתקופת השבי. הן במצב של תת תזונה ופירוק מסיבי של השריר. בפירוש הרעבה. העובדים הזרים קיבלו תזונה טובה יותר, עד "אירוע של האכלת יתר" (מה זה אומר?).
פרופ' איתי פסח, מנהל בי"ח ספרא לילדים בשיבא, שקלט 13 שבים ושבות אמר: "אנחנו נחשפים לסיפורים מאוד קשים וכואבים ומורכבים מאוד מתקופת השבי. ייקח הרבה זמן לרפא את הפצעים שנותרו מהתקופה הזו. רפואית הם יכולים להשתחרר מאשפוז. חלקם בחרו להשתחרר וחלקם להישאר פה כי הם צריכים קצת יותר זמן להירגע ולהכיל את האירוע".

הכי מבוקש
מפקד גדודי עז א-דין אל-קסאם ב-30 השנים האחרונות, מוחמד דף, הוא המבוקש הבכיר והוותיק ביותר בזרוע הצבאית של חמאס. אם תיתקלו בו בסופר, תודיעו.

יו"ש
משרד הבריאות ברמאללה דיווח על הרוג פלסטיני מירי צה"ל ליד העיירה הפלסטינית ביתוניא. מקורות רפואיים ברמאללה מדווחים על הרוג נוסף.

דובר צה"ל מודיע (או שלא)
כאלף חיילים נפצעו מתחילת המלחמה, כך מסר צה"ל לבקשת עידו אפרתי מהארץ. הצבא סירב תחילה לפרסם את הנתונים ומסר בתגובה: "נכון לעכשיו לא מוציאים נתונים על פצועים". השאלה "למה?" לא נענתה. זמן קצר לפני הפרסום (מתוך עמוד ייעודי של משרד הבריאות, כך בכתבה) הסכים צה"ל להעביר את המידע, שלפיו נפצעו מתחילת המלחמה 202 חיילים באורח קשה, כ-320 בינוני וכ-470 קל. 29 מהפצועים קשה עדיין מאושפזים, וכך גם 183 בינוני ו-74 קל.

פעילות שלדג ברצועה:

בחטיבת שומרון בשכם ובמחנה הפליטים עסכר נעצרו ארבעה מבוקשים, אותרו חמ״לי תצפית והוחרם אמל"ח. חמושים ירו והשליכו מטענים לעבר הכוחות.
בחטיבת אפרים בכפר נעמה נעצרו חמישה מבוקשים, תוחקרו עשרות חשודים והוחרמו נשקים.
בכפר בני נעים שביהודה תוחקרו עשרות חשודים נוספים.
בחטיבת עציון הוחרמו מעל 50,000 ש״ח כספי טרור וחומרי הסתה של חמאס וחמישה רכבים בלתי חוקיים.
במחנה הפליטים עקבת ג'אבר ביריחו שבחטיבת הבקעה והעמקים חשוד ניסה להשליך בקבוק תבערה לעבר הכוחות.
מתחילת המלחמה נעצרו כ-2,000 מבוקשים ברחבי אוגדת יו"ש וחטיבת הבקעה והעמקים, כ-1,100 משויכים לחמאס.

מה בטיוי
כאן פירסם אמש הבהרה על כתבת ניצולי נובה:
"בשבוע שעבר שידרנו כתבה על ההתמודדות הנפשית של ניצולי המסיבה ברעים. אחד המרואיינים היה ניקו אוסטרוגה. לאחר השידור התברר שהסיפור שסיפר אינו נכון. לפני השידור, סיפורו אומת ע"י חלק מהמפיקים במסיבה, המטפלים במתחם וחלק מהניצולים. במשך שישה שבועות ניקו זכה לטיפולים ותרומות במרכזים שהוקמו למען ניצולי מסיבת הנובה. הריאיון עמו התקיים בתוך בית שפתח דלתותיו לשורדים, והצוות המקצועי שנכח במקום האמין שהוא אכן ניצול".
(קרבות ניטשו בין דניאל עמרם, טיקטוק, שכתב ראשון על הפרשה, לדוד ורטהיים, וואלה!)

הקרב על התודעה של אמ"ן ו-8200
אזהרת קריאה: ארוך ומפותל.
לא אלאה בנבכי הרפש, אבל ב-8200 עוסקים בשאלה הגורלית "מה אמרה הנגדת ו' ולמי". מפעלי הכסתוח והרחקת הנגע עובדים שעות נוספות. יש כלי תקשורת שבחרו צד ונאבקים בפראות לשכנע שהבייבי שלהם חף מפשע.

בעובדה נחשף אמש האימייל של הנגדת ו', אשת קבע ותיקה המתמחה בזירת חמאס שכותרתו היא "מוות בקיבוץ, ובכל מחיר" (המייל מ-6 ביולי 2023) ובו כתוב: בסוף מאי היה אימון מטורף של שתי פלוגות נוח'בה בנוכחות בכירים בחמאס, (אימון) ארוך ומתיש, שנמשך משעות הבוקר עד 20:30. האימון כלל כוחות רכובים על ג'יפים ואופנועים. המחבלים תרגלו הפלת מטוס קרב וגם מסוק יסעור. עיקר התרגיל התמקד בהשתלטות על קיבוץ שהמציאו לו שם ותרגלו הנפת דגל על בית הכנסת ומזכירות הקיבוץ. יעד נוסף שסימנו המחבלים: בסיס הכשרה צבאי. "ניתנה הנחייה להרוג את כל הצוות". הנגדת הוסיפה: "האישה תמיד צודקת" וחתמה בציטוט פילוסוף אמריקני: "אומנות התבונה היא לדעת ממה להתעלם וגם ממה לא".
חבריה לעבודה, שקראו את המייל, התלהבו.
שלחה מייל נוסף ובו ציטטה ממהלך האימון: "מה מצבך ומה מצב המוכנות שלך, מחכה להוראות ממך כדי שנוכל להיכנס אליהם בשער. אנחנו במוכנות מלאה, מחכה להוראות ממך".
ב-12 ביולי הגיב קצין בכיר "תרחיש התרגיל… דמיוני לחלוטין".
תגובתה: "אני שוללת בכל תוקף את היותו של התרחיש דמיוני". עמית הצטרף אליה במייל נוסף.
הנגדת כתבה שזאת עלולה להיות "תוכנית אופרטיבית ללא לו"ז ביצוע (כלומר שלא תוכל לתת התראה בזמן), שנועדה לפתוח במלחמה".
עוד ציטטה קריאות קרב של חמאסונים כמו "היכונו להרוג את היהודים החזירים, להיכנס ולערוף ראשים".
היא סיכמה: "זאת לא הצגת תכלית, זאת היערכות לדבר האמיתי".
ראש אמ"ן אהרון חליוה לא כּוּּתַּב במיילים האלה. הוא מכחיש באוזני מקורביו שידע עליו. עד כאן עובדה.

להגנת חליוה (וראש השב"כ רונן בר) הצטרף אתמול בבוקר, טרם שידור התוכנית, עיתונאי ידיעות (קשת וידיעות עונים להגדרת היחסים "זה מסובך") שפרסם טקסט פתלתל ומוזר שעליו הוא מקבל ממני את פרס האקרובטיקה הווירטואוזית לנובמבר 2023. כדי לחסוך שנות חיים מהקוראים אביא רק את התייחסותו לחליוה, שנכתבה לכאורה כהקדמת תרופה למכה אפשרית (שהיא שידור עובדה אמש):
"…המכנה המשותף לכל הסיפורים: חליוה ביטל את הדברים… אמ"ן מכחיש בכ' רבתי. לא פגישה, לא התרעה, לא נגד ולא נגדת, לא אזהרה אישית ולא אזהרה קבוצתית. קשה להאמין שראש אמ"ן, שבכל פגישה שלו נוכחים לא מעט אנשים, יכחיש דבר שיהיה כל כך קל להזים. קשה לא פחות להניח… שהתקיימה פגישת התרעה אישית בין חליוה ובין נגד או נגדת, הם הזהירו, והוא רק הגיב במשיכת כתף מזלזלת ושיגור הנ"ל מעל פניו. לפגישה כזו יש תכתובת, יש פרוטוקול, יש משלוח סיכומים לגופים הרלוונטיים…"

איך אמרו פעם, לפני 53 יום?
בושה בושה בושה.
*
הלאה. לא גמרנו את הסיפור.
עמוס הראל פרסם בהארץ את סיפור הנגדת אמש ב-20:00, בלי להזכיר כלל את חליוה.

יואב לימור כתב בישראל היום ב-23.11 (שזה לפני נצח), שמי שלא מודה במחדלו הוא מפקד 8200: בשיחות פנימיות אומר תא"ל י', שהיחידה סיפקה את כל המודיעין הנדרש. שהכל היה על השולחן. לדברי לימור, י' עסוק בקידום הפריפריה, בבעיות האקלים ובנושאים חברתיים עד ששכח את ייעוד יחידתו.
אבל האחראים, לטעמו של י', הם חטיבת המחקר והעומד בראשה, שבראשה תא"ל עמית סער, שלא ידעו מה לעשות עם החומר שקיבלו.
חט' המחקר כמובן אומרת ידענו והתרענו (הארץ, חיים לוינסון, 20.11).

לעומת זאת, פרסם הארץ ב-26.11 טקסט של עפר גרוזברד, שהועסק כפסיכולוג בחט' המחקר של אמ"ן ומביא את מסקנותיו הנחרצות. אלא שהאיש, כך הוא כותב, עבד שם כחצי שנה ופוטר. זמן מספיק כדי לנתח ארגון? אולי.
גרוזברד, פסיכולוג קליני, אומר ככה:
כישלונות המערכת בניבוי הם רבים ועקביים (מלחמת יום כיפור, הסכמי אוסלו, שתי אינתיפאדות והטבח האחרון).
לדבריו, המערכת מורכבת מקבוצה סגורה שלא מאפשרת ונטילציה של רעיונות ויוצרת קיבעון מחשבתי, מכיוון שחבריה מחזקים אחד את השני.
חטיבת המחקר כותבת מאמרים. ועל כך אומר גרוזברד, שפוטר:
…המאמר איננו חופשי ופתוח כפי שמקובל באקדמיה… כל מאמר צריך להיות מאושר על ידי שני בכירים היכולים להתערב בכתוב… מעבר לפגיעה בחופש המחשבה, הבוחנים מעלים השגות לגבי חומרים שאין להם מושג בהם (במקרה שלי, פסיכולוגיה).
כ"כ תיאר כיצד כושלת היחידה בניתוח האישיות ודרכי הפעולה של סינוואר ונסראללה, למשל, מאחר שהם לא משתמשים במספיק כלים, ואו בכלים הנכונים לצרכים אלו.
לדבריו, עבודתו בחטיבת המחקר תמה כשכתב מכתב לראש אמ"ן "המשתף אותו בקושי שלי להכניס את הפסיכולוגיה בכלל ואת הפסיכולוגיה הבין־תרבותית בפרט לעבודת אמ"ן, ומבקש את עזרתו בנושא שלשמו הוזמנתי. האחראי עלי ביקש שלא אשלח את המכתב. לא הסכמתי ושלחתי. אז פוטרתי. מראש אמ"ן לא שמעתי מעולם".

בקיצור (חה, ממש קיצור) האם ברורים כעת הברדק וההאשמיזציה של כולם אחד את השני + מחנות שנוצרו בתקשורת? מי נגד מי? ולמה? יעלה ויבוא אביב הורביץ לסייע בידי.
אני מסוחררת, ולא מיין.

דסק החוץ

לא רק החטופים מכסים את הכותרות בארה"ב אלא גם הירי בשלושת המוסלמים: נעצר חשוד בירי על שלושת הסטודנטים הפלסטינים באונ' ורמונט (עליו דווח אתמול). ג׳ייסון ג׳יי איטון, 48, המתגורר סמוך למקום התקרית, הובא בפני שופט, וכפר באשמה – שלושה נסיונות רצח מדרגה שנייה. החוקרים עדיין מנסים לבסס את מניעיו. כשהגיעו השוטרים לביתו, אמר להם ״חיכיתי לכם״ ומאז הוא שותק בחקירה.
בני משפחותיהם של השלושה משוכנעים כי ירה בהם רק משום ששמע אותם משוחחים בערבית, אך במשטרה עדיין זהירים. ״אנחנו עדיין יודעים פחות ממה שהיינו רוצים״, אמר מפקד המשטרה בברלינגטון. התובעת המחוזית הוסיפה: ״אף שעדיין אין לנו מספיק ראיות לפשע שנאה (hate crime), ברור שמדובר במעשה של שנאה (hateful act)״. בארה״ב פשע שנאה הוא עבירה פדרלית. 
שלושת הסטודנטים הפצועים – הישאם עוורתאני, קינן עבד-אלחמיד ועלי אחמד – לומדים במוסדות שונים בחוף המזרחי. לדברי ריץ׳ פרייס, דודו של עוורתאני (מצד אמו האמריקאית), הם עדיין מאושפזים בטיפול נמרץ, ואחיינו סובל מפגיעה קשה בעמוד השדרה. השלושה נורו בדרכם לסעודת חג ההודיה בבית סבתו (האמריקאית) של עוורתאני. בעבר למדו השלושה יחד במכללה ברמאללה, והחליטו להמשיך ללמוד בארה״ב כי חשבו שזה מקום בטוח יותר עבורם מהגדה המערבית. צחוק הגורל. (CNN)

גרמניה היא אמנם מהמדינות שמתייצבות לצד ישראל ללא תנאי, ובכל זאת, שנאת היהודים שוב מרימה ראש בברלין. במפגני תמיכה בפלסטינים יש קריאות גלויות לאלימות, והיהודים והישראלים בעיר מפחדים להיות מזוהים (גילעד שדה, זמן ישראל).

מה ברשת
אורי מגידיש, התצפיתנית שנחטפה ושוחררה במבצע הירואי וחשאי של צה"ל ושב"כ מעלה סרטון ראשון
לטיקטוק.

אל תפחד – גירסת הלוחמים/ות
מילים ולחן אהוד בנאי
עיבוד, הפקה, נגינה, מיקס ומאסטרינג אור בן עומרי
גיטרות נוספות בר יוחאי סויסה, עריכת וידאו יונתן גרשטיין
משתתפים יובל קצה, טל אליה, ש, אוראל גלעד, רפאל גטניו, חגי בר מאיר, אביעד פרייס, אמנון זביידה, אלמוג זגרון, דייזי מולא, איתי אורטל.
קטעי וידיאו באדיבות דו"צ

לפני פיזור
תודה לאמיר, ל-Major Tom ולמאיה.
הרשמה לעדכונים למעלה משמאל. או בקבוצת הווטסאפ החרישית.
קישורים גם בפייסבוק: עמוד דבורית ועמוד ולווט.
הצעות, הערות והארות במייל או בווטסאפ.