11 שבועות למלחמת חרבות ברזל
סקירת שמות הנופלים לשבוע זה כמו לאורך כל ימי המלחמה.
תזכורת נוראה למחיר האסטרונומי שמשולם על "חיסול חמאס".

דובר צה"ל מודיע
אתר חללי חרבות ברזל: 472 ששמותיהם הותרו לפרסום
נוספו מ-23.12-16.12
-רס״ב, יחזקאל עזריה, 53, פ"ת, גדוד 129, חטיבה 8, נפל במרחב מרגליות
-רס״ר יוסף אבנר דורן, 26, ירושלים, יחידת הניוד המבצעי (הבלנ״ם), שייטת 13
-רס״ל שלו זלצמן, 24, רמת ישי, גדוד 6623, עוצבת חוד החנית (55)
-סמ״ר בוריס דונבצקי, 21, קרית ביאליק, גדוד 46, עוצבת עקבות הברזל (401)
-רס"ל ליאב אלוש, 21, גדרה, דובדבן
-רס"ר טל פיליבה, 23, רחובות, יהל"ם
-רס"ר איתן נאה, 26, שדה אליהו, דובדבן
-סמל אוריה באייר, 20, מעלות, מגלן
-רס"ל לידור יוסף קרואני, 23, אילת, גדוד הנדסה 8163
-סרן ירין גהלי, 22, רחובות, מ"מ בסיירת גבעתי
-סרן נתנאל סילברג, 33, נעמ״ה, יהל״ם
-רס"ר דניאל יעקב בן הרוש, 31, אלון, גדוד 6551, חטיבה 551
-סרן רותם יוסף לוי, 24, אורנית, סמ"פ ביהל"ם
-רס"ר מעוז פניגשטיין, 25, סוסיא, גדוד 7008, עוצבת חצי האש (551)
-סרן ליאור סיון, 32, בית שמש, גדוד 363, חטיבת הראל (10)
-רס״ר אוריאל כהן, 33, צור הדסה, מפקד נמ"ר בגבעתי
-סמל לביא גיהסי, 19, חשמונאים, גדוד 931, חטיבת הנח"ל
-סגן יעקב איליאן, 20, רמת גן, צוער בגדוד גפן, בי"ס לקצינים, מ"כ בבא"ח גבעתי
-סגן עומרי שורץ, 21, שדמות דבורה, צוער בגדוד גפן, בי"ס לקצינים, סיירת צנחנים
-רס"ל טל שועה, 31, ב"ש, גדוד הנדסה 7071, חטיבת קרייתי
-סגן שי איילי, 21, אשקלון, צוער בגדוד גפן, בי"ס לקצינים, לוחם 669
-סמל עמית הוד זיו, 19, ראש העין, גדוד 71, עוצבת הברק (188), צפון
22 חללים בשבוע

כותרת ליל-בוקר שבת, 23.12.23:
האם צה"ל נערך להרחבת הפעולה (ווינט) או לסיומה (כאן)?

הרג שלושת החטופים בידי צה"ל, ההמשך
הרמטכ"ל (16.12): צה"ל, ואני כמפקדו, אחראים על מה שקרה ונעשה הכול כדי למנוע הישנות מקרים כאלה. אני נכנס לראש הלוחם בשג'אעייה, אחרי ימים של לחימה קשה, היתקלויות מטווחים קצרים, מפגש עם מחבלים בבגדים אזרחיים המגיעים בדרכי הונאה שונות. הוא חייב להיות ערני ודרוך. החלטה בשבריר שנייה, עלולה לעלות בחיים או במוות. שלושת החטופים עשו הכול כדי שאנחנו נבין. הירי בוצע בניגוד להוראות הפתיחה באש, אך במהלך לחימה ובתנאי לחץ. פרסמנו את הממצאים באופן שקוף לציבור. ייתכן שיהיו מקרים נוספים שבהם חטופים יימלטו או יינטשו במהלך הלחימה ועלינו מוטלת החובה והאחריות לחלץ אותם בחיים.

ואלו הפרטים הנוספים שהביא רועי שרון, כאן: גדוד חטיבת כפיר ששהה באזור בו בוצע הירי הוחלף ע"י גדוד 17 בחטיבה. כחלק מכך, המידע על שלט הבד עם הכיתוב "הצילו 3 חטופים" שזוהה יומיים קודם לפני הירי ונחשד כמארב משיכה – לא הועבר הלאה בחפיפה בין הגדודים. ועוד דבר, הקלע אומר ש"לא זיהה דגל לבן" וזה כבר נושא לבדיקת ראייה, כן? שרון אומר שהתחקיר מתמקד עכשיו יותר בירי בחטוף השלישי, יותם חיים, שנפצע אחרי שהמג"ד צעק "חדל". עוד נימוק: הלחץ בו נמצאים הלוחמים.

גילוי של הארץ: החייל שירה בשלושת החטופים אישר כי הבחין שהם נושאים בד לבן, אך טען כי "לא הספיק לעבד את התמונה"; חיילים אחרים פתחו שוב באש לעבר חיים והרגו אותו בניגוד לפקודה מפורשת שאותה, לדבריהם, "לא הבינו באופן מלא" לאחר שמפקדם קרא לחטוף לצאת מהמבנה. התחקיר הצבאי קבע שהחיילים ואף המפקדים הבכירים שפעלו באזור לא היו מודעים לאפשרות שיימצאו בו חטופים ולא עודכנו במציאת המבנה שבו שהו השלושה.

"תקלה ערכית", שושקה אנגלמאיר.

שתי תמונות השלטים שהכינו החטופים. הם ראו את הנולד. הבינו מה עלול לקרות להם. וזה קרה. שום שלט לא עזר.
השלטים נכתבו כנראה בעזרת שאריות מזון.
קראתי פוסטי ענק המגנים על החיילים, כי דיברו עם הדודה של הלוחם או עם חבר בעזה והטענה היא שהרשתות החברתיות מתלהמות ועורכות משפט שדה ליורים. לא. אני מתבססת רק על דברי הרמטכ"ל ללוחמים או על סיכום דו"צ:
"אתה רואה שני אנשים, הם עם ידיים למעלה ובלי חולצות, קח שתי שניות. אם שני עזתים עם דגל לבן שיוצאים להיכנע, מה, אנחנו יורים בהם? בשום פנים ואופן לא. בשום פנים ואופן לא. זה לא צה"ל. אנחנו לא יורים בהם, כי צה"ל לא יורה בבן אדם שמרים ידיים. זו עוצמה, זו לא חולשה. אני אומר לכם בצורה מאוד פשוטה: האירוע הוא אירוע מאוד קשה וכואב, ואף אחד לא יבוא ויאמר אחרת. זה אירוע שממש בקלות יכול היה לא לקרות".

כלב של יחידת עוקץ נכנס לבניין שבו שהו החטופים כדי לבצע סריקה מספר ימים לפני שנורו למוות ובתיעוד ממצלמה שהייתה על גופו ניתן לשמוע את החטופים. המידע לא נבדק בזמן ולא הועבר לכוח שהרג אותם.

החטופים
הפגנות של משפחות החטופים ואלפי תומכים נערכו בכל רחבי הארץ במוצ"ש 16.12. פנייתם למקבלי ההחלטות: "הניחו מתווה ישראלי עכשיו! לא משאירים חטופים בשטח". החל מ-21:00 עברו המשפחות להתבצר בכניסה לבסיס הקריה שבו מתכנס הקבינט. שם בכוונתן להישאר עד שהקבינט יציג מתווה ישראלי לשחרור החטופים. הח"כים והרמטכ"לים לשעבר, בני גנץ וגדי איזנקוט (האב השכול הטרי), נענו לבקשת המשפחות והגיעו לפגישה עימן בכיכר החטופים.

–ענבר הימן, 27, סטודנטית מחיפה, נרצחה בשבי חמאס. 

–דורון כץ-אשר, שנחטפה מניר עוז, לשם הגיעה לביקור עם שתי בנותיה הקטנות, רז ואביב, מספרת על 49 ימי השבי עימן. בחלק מהזמן הוחזקו אצל משפחה, בחלק השני, בבי"ח. את פצע הירי שלה תפרו עם חוט ומחט. ללא הרדמה.

–איתן יהלומי, 12, שהיה שבוי 52 ימים יושב עם אימא שלו במסעדה ואוכל "המבורגר 300 ג', מדיום וול", החלום שלו בשבי ומדבר על "המחבל שלו" ועל הנשק שלו, למשל סכין, "כמו אלו של צבי הנינג'ה" (אה! גם אני השוויתי בין החאמוסים לצבים בעבר). קורע לב (לירון שמם, ערוץ 13).

ירדן רומן-גת שוחררה משביה אחרי 54 ימים. ריאיון ב-CBS. היא נתנה את בתה בת השלוש גפן, לבן זוגה אלון שהצליח להימלט עם הילדה והסתתר איתה בשוחה שעות. אין מילים. לא להחמיץ. חשוב מאוד: מה היא מספרת ועל מה היא לא רוצה לדבר. פה תקציר בעברית.
גיסתה, כרמל גת, אחותו של אלון, עדיין חטופה.

סהר קלדרון, 16, מתראיינת ל-NYT אחרי 52 ימים בשבי.

מקום הימצאה של נועה ארגמני לא ידוע. ככה"נ המון עזתי חטף אותה, ולא חמאס, שלא יודע כלל איפה היא. אימא שלה, חולה בסרטן סופני וכבר פרסמה סרטון שבו היא מתחננת להצלתה ע"מ שתספיק לראותה.

ד"ר איילת לוי-שחר, אימא של נעמה לוי, 19, מרעננה, שרק סיימה קורס תצפיתניות ושובצה בנחל עוז כדי לסגור שבת וחג, ונחטפה, המצולמת בסרטון חמאס עם כתם דם ענק על הטרנינג שלה הגיעה ל-NY כדי להפעיל לחץ על ארגוני הנשים והתראיינה ל-CNN.

החטופה רז בן עמי ששוחררה אחרי 57 ימים בכפר הנופש הפעיל של חמאס בעזה תובעת את ארגון הצלב האדום על שלא דאג להעביר לה תרופות בשבי וגרם להתדרדרות במצבה ובכלל על שמעל בתפקידו.

קיבוץ ניר עוז הודיע כי החטוף גדי חגי, 73, נרצח, וגופתו מוחזקת בעזה. גדי, אב לארבעה וסב לשבעה, נחטף עם אשתו ג'ודי ויינשטיין, 70, שעדיין מוחזקת פצועה בשבי. ביידן: רעייתי ג'יל ואני "שבורי לב מהחדשות. אנחנו ממשיכים להתפלל לשובה של ג'ודי. בתם הצטרפה טלפונית לפגישה שלי עם משפחות החטופים בשבוע שעבר. אנו מתפללים עבור ארבעת ילדיהם ושבעת נכדיהם, ומתאבלים יחד איתם לנוכח הבשורה הטרגית הזו. לא נפסיק לעבוד כדי להחזיר את החטופים הביתה".

גיא מורד, ידיעות:

רויטרס: בימים האחרונים "מתנהלות שיחות אינטנסיביות בנוגע להפסקת אש נוספת ברצועת עזה. נבחן אילו חטופים ואילו אסירים עשויים להיכלל בכל עסקה". בישראל ביקשו להכליל בעסקה ההומניטרית את החולים הכרוניים, החטופים שנפגעו מירי, פצועים, מבוגרים ואנשים במצב נפשי מעורער.
ראש הלשכה המדינית של חמאס אסמאעיל הנייה נחת ב-20.12 במצרים, כדי "לקיים דיונים עם בכירים על התפתחות המלחמה ועל סוגיות נוספות". משלחת הג'יהאד האיסלאמי, בראשות המזכ"ל זיאד נח'אלה, תגיע לקהיר בתחילת שבוע הבא, בהזמנת מצרים.
וושינגטון פוסט: דייויד איגנשיוס כתב במאמר דעה (20.12) שבישראל שוקלים להאריך הפוגה שתוצע לחמאס לשחרור חטופים לכשבועיים, כדי לאפשר לחמאס לאוספם ולהעבירם למקום מבטחים. ישראל שוקלת להתחייב על הסגת כוחותיה וניהול פעולות ממוקדות, בעיקר בצפון הרצועה.

לאן פנינו?
אמרתי פה לאורך כל הדרך כמה דברים שהתגלו כנכונים. אני לא צוהלת ולא שמחה. מאוד מתבאסת מכך שאני – לא כתבת צבאית ולא פוליטית, לא בקיאה בתורת לחימה, רק מתוך קריאת חומרים חשופים לכל וטיפה ידע – הבנתי ש: א. חמאס לא ימוטט ב. שחמאס זה צבא מחריד, אכזרי וחסר אנושיות, אבל "צבא טרור שלא נגמר" לכל דבר ג. שהמלחמה, אם לא תיעצר, עלולה להימשך גם שנה ויותר. 
אחה"צי שישי: הרעשות אוויר משונות בשמי דרום יפו. חשבתי, מה יקרה כשלחמאס יהיה חיל אוויר אף שכנראה הרוב חושב שאני הוזה. אם יש להם מהנדסי מנהור מוצלחים, למה לא טייסים ויכולת לבנות מטוס? הרי כסף זו לא הבעיה. יפרישו נהנתנייהם הבכירים מעט מדמי הכיס לרום סרוויס במלונות הפאר.

נחשף מתחם המִנְהוּר הגדול ביותר שחמאס חפר ב-20 שנה האחרונות, שמתחיל מתחת למחנה הפליטים של ג'באליה ונמשך לאורך כ-4 ק"מ, עד לקרבת גבולנו בצפון הרצועה. על אף ענקמוניות המנהרה, המודיעין לא גילה אותה ולא ידע עליה במבצע "מכת ברק" להשמדת פרויקט ה"מטרו" של חמאס ב"שומר החומות" ב-2021. איך המנהרונת לא יצרה חתימה מודיעינית, שהרי מקרביה הוצאו רבבות קוב אדמה. בחלקים שהפרידו בין הסתעפויותיה חמאס הציב דלתות כבדות ומשוריינות ללחימה אפשרית בתוכה. יש בה אולמות תת-קרקעיים לשהייה של חודשים באופן מוגן והיא מגיעה לכ-50 מ' מתחת לאדמה, יכולה להכיל מאות עד אלפי נוח'בות מרושעות ופתחיה הסמוכים לעוטף הוסתרו.
לפי אחת ההערכות, התוכנית הייתה להשתמש בה לפשיטה רצחנית ונרחבת נגד צה"ל בסוף המלחמה, כמכת ניצחון שתקביל בעוצמתה ל-7 באוק'.
בשבועות האחרונים ניסו כמה מחבלים לפרוץ ממנה ולנשוך את צה"ל אך חוסלו. כך החלה להיחשף. מעריכים שיש מנהרות נוספות בקרבת הגבול.
צה"ל הראה לכתבים בסופ"ש רק אחת מזרועותיה, שנמצאת 400-300 מ' ממעבר ארז, דרכו יצאו אלפי עזתים לעבוד בישראל: זרוע בטון, גובהה 3-4 מ' ורוחבה כ-5. כלומר, ניתן להעביר דרכה גם כלי רכב. מכוניות יכולות לנסוע בה כמנהרת מטרו עם נתיבים וחללים גדולים לשהייה של חודשים. היא מגיעה עד לקו מי התהום, כ-70-60 מ' בממוצע, ויש בה צינורות לשאיבתם כך שהנוחבות לא יזדקקו למים מבחוץ. על הפרויקט ממונה מוחמד סינוואר ואחיו יחיא, יבדל"קו (ייבדלו לחיים קצרים ככל האפשר) אמן שניהם.

תודה רבה ליחידת כלבי עוקץ חושפי המנהרות. עוד אחת ענקית נגלתה בעזרתם. תיעוד דו"צ.

שיגורים ומטחים, יירוטים, נפילות
למרות המטח הכבד (30 טילים) למרכז, בחמישי, 21.12, הילה חדד-חמלניק, מהנדסת חלל ואווירונאוטיקה ושותפה בפיתוח כיפת ברזל, מסבירה שלחמאס יש קושי גדול במימוש היכולת הרקטית שלו. בראיון מלפני כחודש אמרה ש"בדומה לישראל, בחמאס מנהלים את האש. קצב הירי מתכנס כי הם מבינים שאנחנו באירוע משמעותי יותר מהסבבים הקודמים". עכשיו (שישי, 22.12) היא אומרת שחמאס כבר חסר יכולת לשמור על קצב הירי הגבוה. היא בוחנת זאת ע"פ המרווח בין המטחים, אף אם מטח חמישי היה עוצמתי.
עוד היא גורסת שבשביל לשגר רקטה גדולה שתגיע לת"א צריך משאיות ומנופים, וקשה לנהל את זה. גם פירי המנהרות, אפילו אם הם לא נהרסו, קשים יותר להגעה ולתפעול כדי להכווין את הטיימרים לשיגור. בנוסף, היא אומרת, הקושי הוא גם בניהול: יש את יכולת הפיקוד והשליטה, שצה"ל פגע בה משמעותית. לשגר רקטה גדולה זו אופרציה. יכולות האופרציה של חמאס לא הוכחדו כפי שחווינו ממש עכשיו, אבל חד משמעית קטנו.

צפון
ממשל ביידן מנהל מגעים חשאיים עם ישראל, עם לבנון ועם מתווכי חיזבאללה לצמצום העימותים בגבול לבנון ולמנוע הסלמה למלחמה כוללת (NYT)

יו"ש
בכפר עקרבה שבשומרון נהרסה דירתו של המחבל אוסמה בני פדל, המפגע בחווארה ב-19.8.23 שרצח את שי ואביעד ניגרקר ז״ל.

בים האדום
פיקוד המרכז של ארה"ב: שתי ספינות מסחריות הותקפו (18.12) ע"י החותים. ב-09:00 בערך הספינה סוואן אטלנטיק הותקפה על ידי כטמ"ם מתאבד, ונורה טיל בליסטי נגד ספינות. הספינה קלארה דיווחה על פיצוץ במים. לא היו נפגעים.
ארה"ב הודיעה על התארגנות קואליציה בינלאומית להגנה על נתיב השיט השלישי בחשיבותו בעולם, אלא שזה לא מרגיע את חברות הספנות, שרובן הסיטו את מסלול השיט מים סוף לנתיב הארוך והיקר יותר סביב כף התקווה הטובה.

הערים הסמויות מעין
כולם מדברים על מה שקרה בקיבוצי העוטף. כמה מדברים על מה שקרה באופקים? באשקלון?
למשל שכונת מישור הגפן באופקים: ארבעה רחובות שבהם נרצחו כ-50 איש. גם לפני הטבח הייתה זו שכונה שרבים מתושביה נזקקו לשירותים סוציאליים כי הם משתייכים למעמד סוציו אקונומי נמוך. המענה המינימלי שלו זכו רובם כולל תלושי מזון ו-12 טיפולים מטעם מרכז החוסן, שמפעיל אגף הרווחה. זהו.
כעשור אשקלון היא העיר המטווחת ביותר בישראל: מ-7 באוקטובר עד 14 בדצמבר שוגרו אליה 1,380 רקטות. 198 מהן פגעו בעיר, ועם חלקי הרקטות הן התפזרו ב-487 זירות. אדם אחד נהרג ו-41 נפצעו, בהם שלושה פצועים קשה ושישה בינוני, עוד 45 נפצעו קל בדרך למרחב המוגן ו-36 הם נפגעי חרדה. ברזילי  נפגע שלוש פעמים.

העין הסמויה מהערים
פרופ' דרור מבורך: יש הרבה פציעות מרסיסים בעיניים במלחמה הזו. לפחות חלקן יכול להימנע עם שימוש בציוד מגן לעיניים שבדר"כ ניתן ללוחמים. לוחמים, שימו לב, יש להגן על העיניים!
הגיבה רעות אנקונינה: זה עצוב, כי כבר בצוק איתן לפני עשור היו המון פציעות עיניים. גם בזה לא למדו כלום.

העין של נועה זאבי
השיקום הלא ייאמן של נועה זאבי, הפצועה הכי קשה בחרבות ברזל עד כה, מפקדת טירוניות, שנורתה בראשה בקרב בזיקים.
ניסיתי לפנות לאלטון ג'ון (אם תצפו, תבינו), דרך אינסטגרם (אם תקראו, תבינו). נראה אם זה ישא פרי.

מה קרה בבארי ב-7 באוקטובר
תיעוד מדויק:
"…המסוק תיעד גם את הכוחות הרבים שהתקבצו מחוץ לשער הראשי של הקיבוץ ולא נכנסו אליו, למרות הזמן הרב שחלף מתחילת הטבח. 'באזור השעה 18:10 משהו נגלה לפניי', תיאר אחד התושבים. 'מאות חיילים, עשרות מכוניות מג"ב ואחרים, והחיילים מדוגמים מכף רגל ועד ראש. פניתי באופן אישי לכל קצין שראיתי מדרגת רס"ן ושאלתי אותו מי מפקד על האירוע. אף אחד לא ידע. זה היה נראה כמו כאוס פיקודי טוטאלי. אמרתי להם שבפנים נלחמים ושוחטים משפחות וחייבים להיכנס, ואין עם מי לדבר. אלה זמנים ושעות שהיינו חייבים להציף את הקיבוץ בחיילים, ונכנסו כוחות מאוד מצומצמים. כל היום נלחמנו לבד".
יאיר אביטל, חבר כיתת הכוננות בקיבוץ, הוסיף כי "500 חיילים עמדו בחוץ ואף אחד לא ניהל את זה. אנשים פה בכל דקה איבדו דם. והצבא שהיה פה בחוץ עמד ולא הבין מה קורה פה".

צוות של איגוד המהנדסים יצא לסקר למיפוי ההרס בבארי, ניר עוז ונירים כבר בתחילת המלחמה: "80% מהבתים בניר עוז נפגעו קשה: כל המבנים או שרופים לגמרי, או שנעשה פוגרום בבית. בבארי מדובר על 40%-50% מהבתים".

מי ביקר בשבת השחורה באוגדת עזה
חוץ מהידוע, מתברר שאלון, בנו בן השש של אל"ם אסף חממי ז"ל, מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה, היה עם אבא בבסיס באותו סופ"ש, מתנה ליומולדתו הממשמש ובגלל שאבא כמעט ולא היה עם המשפחה בחגי תשרי.

מה שלום כוחות הרשע
ראש הזרוע הצבאית של חמאס, מוחמד דף, מסוגל ללכת ויכול גם להפעיל את ידיו. כך עולה מחומרים מודיעיניים. אכזבה גדולה.

מה ידע ביבי ב-2017
"התוכנית האופרטיבית שהוא הכין היתה מתקפה משולבת רבת זרועות", גילה לחברי הוועדה לביקורת המדינה ב–2017 בדיון שעסק בדו"ח המבקר על צוק איתן. "התקפה עם אלפי טילים… במקביל, התקפה דרך הים באמצעות פשיטות קומנדו ימי. באוויר, גם באמצעות מצנחי רחיפה, וביבשה… חדירה… באמצעות כוחות מיוחדים שהם אימנו… על מנת לחטוף, להרוג, גם ביישובים, גם במוצבים ולקחת גם חזרה לשטחיהם. הם העריכו שהם יוכלו – אם הם יפתיעו אותנו – להוציא את הדבר הזה אל הפועל… איננו שולטים בהחלטות של היריב, לכל היותר אנחנו יכולים להשפיע על יכולותיו לבצע את הכוונות הללו… חשבתי שמתקפת פתע כפי שהחמאס תכנן, שבה יחדרו ליישובים ויתפסו יישובים ויכבשו אותם, פעם ראשונה מאז 48', חשבתי שבדבר הזה יש איום גדול מאוד".

המפונים
המגורים במלונות חמישה הכוכבים, במקרה הטוב, או השלושה, הפחות טוב, קשים מנשוא למפונים (דרור פויר, ווינט+):
ניצול ילדים, נישואים במשבר, טראומה, אינטימיות ופרטיות שנעלמו, תשישות, תלישות, הסתגרות והתבודדות, ירידה בריכוז, במסוגלות, במוטיבציה, מחלות, התפרעות ופריקת עול, אלימות, אלכוהול, סמים, תרופות הרגעה, דיכאון, חרדה, עצבים מרוטים, חוסר ודאות, חוסר אמון, פער דורות, אשמה: "כולם רואים את כולם, כמו שכונה שהרימו לה את הקירות. הכול בחוץ. הכול קורה לעיני כל".

חלק מהמפונים החלו לעבור למגורי קבע זמניים (מתן צורי, ווינט).

בניגוד לעמדת ראשי הרשויות, מסמך פנימי של צה"ל מגלה כי הצבא עומד לאפשר את החזרת התושבים לעשרה יישובים בעוטף עזה, בהם גם יישובים קדמיים שהותקפו באופן קשה. תחת הכותרת "הנחיות משלימות לצו אלוף", נכתב כי התושבים יוכלו לחזור מבלי לוותר על מימון השהייה בבתי המלון מתוך כוונה לנסות להחזירם לאזור.
בין היישובים שתושביהם יורשו ככל הנראה לחזור: זיקים, כרמיה, יד מרדכי, ארז, ניר עם, כפר עזה, עלומים, בארי, מגן וניר יצחק. ראשי הרשויות זועמים על הכוונה להחזיר את התושבים בקרוב היות שהאיום לא הוסר, לא הקימו ושיקמו את מרכיבי הביטחון ביישובים ולא הקימו בתי"ס עורפיים. התקבלה החלטה לממן את הקמתם, אך הכסף עדיין לא הועבר.

מפוני קיבוץ רעים עברו לפלורנטין.

כלכלת מלחמה/ תעופה
לופטהנזה, מקבוצות התעופה הגדולות בעולם, הודיעה (15.12) על חידוש חלקי של הטיסות ל/מישראל מ-8 בינואר. זו חברת התעופה האירופית הגדולה הראשונה שעושה זאת (בכפוף למצב פה). מהשבוע השני למלחמה הפעילות בנתב"ג ירדה לפחות מ-30% מהשגרה. יש מצב שבעקבותיה ילכו חברות נוספות.
יש לכך כמה סיבות:
1. הכניסה לשגרת מלחמה תוך ניהול סיכונים.
2. ישראל קטנה, אך נתח השוק בה משמעותי, ולופטהנזה לא רוצה שהלקוחות הקבועים ידבקו גם בעתיד באל על.
3. עונת הסקי בפתח.
4. ממשלת גרמניה תומכת בישראל במלחמה ומפעילה על הקבוצה לחץ לחזור לטוס (המארקר).

חודשיים וחצי מפתיחת המלחמה ואחרי שהורידה את פונקציית מיקומי הפקקים והעומסים בשל החשש לירי מדויק, וייז שבה להציגם בשישי, 22.12. מאוד מרגש שזה קורה יממה אחרי מתקפת 30 הטילים על המרכז. חשיבה מדויקת!

לוחמי היחידה הרב ממדית תחת פיקוד 551 איתרו בביתו של בכיר בג'באליה, מזוודות של כספי טרור בשווי כ-5,000,000 ש' ואמל"ח.

סרט הזוועות של צה"ל
הוקרן ביום שני (18.12) ל-150 אנשי דת (כל הדתות) במחנה דיין בגלילות. לפני כשבועיים סיירו ביישובי הדרום. שני האירועים היו חלק מפעילות ההסברה הישראלית להצגת זוועות חמאס. היוזמה היא של אגף העדות הדתיות במשרד הפנים בשיתוף דו"צ.
בזמן ההקרנה עלו מהאולם קולות שבר ובכי. חלק יצאו מספר דקות לאחר תחילת ההקרנה בעיניים דומעות.

איך יקראו למלחמה?
מיכאל שמש, כאן, חשף (17.12) שרה"מ לא מרוצה מ"חרבות ברזל" שזה לדעתו "שם של מבצע" ונוטה ל"מלחמת עזה", "מלחמת שמחת תורה" ו"מלחמת בראשית" (המועדף עליו). בינתיים גולשים הציעו שמות שונים ומשונים.
יש לי גם כמה הצעות:
מלחמת 600 הימים
מלחמת המחדל הגדול
מלחמת בנימין
מחדלת נתניהו
מלחמת החורבן
מלחמת ההפיכה
מלחמת הביבים
מלחמת ז' באוקטובר (מגיב בהארץ)

מלחמת האסון הגדול שפקד את ישראל מאז השואה.

לוחמות מודרות
מ"פ בגדוד המילואים 982 החליט להדיר את הלוחמות ובשיחה איתן טען: "אני רואה ביקורות על זה שאנחנו לא מתפקדים טוב, מעוניין בגדוד רק של בנים". בגדוד משרתים לוחמים ולוחמות שהשתחררו מגדודים מעורבים כמו קרקל ואריות הירדן. מתחילת המלחמה הגדוד נשלח למשימות בעוטף למעט הלוחמות. כעת, מונעים מהן גם פעילויות מבצעיות בטענות שונות.
עופרי ממן סיפרה: "לסריקות הורידו רק גברים, למרות שזה גדוד מעורב, ואמרו לנו בהתחלה שזה בגלל 'בעיות לוגיסטיות'. השגתי לנו מקום לישון בו. אמרו לי, 'לא, מישהו מלמעלה, לא רוצים להגיד את שמו, לא רוצה שיהיו תחתיו בנות'". איחחח (N12).

אסירים בטחוניים
כשפיקדתי על אחד מבתי הכלא הביטחוניים, סיפר לי חובש על אסיר ביטחוני שכלוא אצלנו ומקבל תרופה נגד סרטן שלא נמצאת בסל ועולה 2,500 ש' ליום. הייתי בהלם. היה שפוט על עבירה קלה יחסית. הבאנו לשחרורו. אחרי כמה שבועות מת מחוץ לכלא. המספר הוא עו"ד בני תייאר, לשעבר תת־גונדר בשב"ס, אחרי שפיקד על שני בתי כלא ביטחוניים בעבר: דמון ומגידו. כלומר, למסה העצומה של אסירים ביטחוניים שמחזיקה ישראל יש משמעות כלכלית. עלות אסיר היא 226 אלף ש' בשנה. עלות אסירים ביטחוניים בישראל ערב המלחמה הייתה מיליארד-מיליארד וחצי ש' בשנה. לשחרורם תהיה כדאיות כלכלית.
מיום הטבח ננקטו צעדים דרמטיים בשב"ס: הוצאו מכשירי חשמל מתאי האסירים הביטחוניים ונוטרלו כל השקעים בתאיהם. "מבתי הסוהר יצאה כמות ציוד שיכולה לפרנס כמה מכולות של צים", סיפר גורם מעורה. במקביל, נסגרו הקנטינות כדי למנוע מצב שבו האסירים ינסו לפגוע בסגל ולמנוע ניסיונות להוצאת פיגועים מחוץ לכותלי בית הסוהר (זאת ועוד, חגי עמית, המארקר).

ערבים זה לזה
אזהרת צפייה:
-שני ערבים ישראלים מוסלמים שהתנדבו מיום הטבח.
–עבדאללה עבד אלגני הוא טכנאי נתיחות לאחר המוות. התנדב לעזור בזיהוי הנרצחים.
–ג'מאל וראקי, אח מוסמך, פרמדיק בראשל"צ באיחוד הצלה ומתנדב בזק"א. כאן

-מתנדבים מגיעים ליישובי העוטף ומאכילים את חתולי המקום. המזון נרכש מתרומות ונשאר במחסן שם והמאכילים מגיעים פעם בשבוע, ממלאים את הקעריות ומחליפים מים. מדובר בסידור עבודה, לא עושים זאת באופן ספוראדי.

-בווינטקה, עיר מחוז קטנה בעמק סן פרננדו מצפון ללוס אנג'לס הקימו לימור נס ובעלה טיראן את כפר סבא, חווה טיפולית בעזרת בעלי חיים. מגיעים אליה ניצולים מפסטיבל נובה וכן מאות ישראלים מהעוטף שהיו חייבים להתרחק מהמאורעות הקשים והעדיפו לעשות זאת במקום הכי רחוק שאפשר ולדבר לדבר לדבר על מה שקרה להם. ביחד (הבלוג של יגאל רביד בהארץ).

–מתחם נובה בקיבוץ שדות ים מעניק תמיכה לניצולי הפסטיבל.

-סיינפלד מגיע לחמ"ל אחים לנשק. משמח שלא פגש את בנגביריץ'. טוב, להם אין חמ"לים.

לפני פיזור
תודה רבה לקוראים ולצופים. אפשר להגיב, להירשם, בנוהל.
תודה למאיה.