הצעתי לנוכחים לוולווט את מוספי הסו"ש. הנה מבזקון קוראים, עת אני מדפדפת את השאר
—
האונקולוג המטריד
אני עוברת לאט לאט על הררי הנייר. אחת הכתבות המזעזעות שקראתי היא כתבתה של נחמה דואק בידיעות, המוסף לשבת, על האונקולוג שהטריד מינית את החולות שלו. אחד הסיפורים הקשים שקראתי לאחרונה. הניצול של נשים חולות במחלה כל כך נוראית שתלויות בו בטיפול, כי אין בפריפריה מספיק אונקולוגים. לדעתי מה שעשה יותר גרוע ממעשיו של חנן גולדבלט, ואני לא אכנס להסבר מדוע. נשארתי חסרת מילים אחרי הקריאה.
(נורית גילת)
הגיבורה מצ'יוואווה
7 ימים, "הגיבורה האחרונה של מחוז חוארס":
ראשית, שם המקום: בעברית הוא תורגם לגילברטו. באנגלית: Praxedis G Guerrero. לא ממש דומה.
שנית, כותרת הכתבה מדברת על הבחורה ממחוז חוארס. אין מחוז כזה, יש עיר כזו (גדולה מאוד), עמק כזה, אבל לא מחוז. בתוך הכתבה דווקא מוזכר מחוז אחר בו מתרחש הסיפור: צ'יוואווה. ובכן, צ'יוואווה היא לא מחוז אלא מדינה מתוך כל המדינות שמרכיבות את מקסיקו (כשלעצמה פדרציה).
הסיפור דווח בהרחבה בעיתונות העולמית ולא ברור מה מחדש 7 ימים חוץ משיחת הטלפון לכתבת משטרתית של העיתון המקומי, שמתומצתת ב-200 מילה בתוך הטקסט. כל השאר פורסם בשלל עיתונים בעולם.
על הכתבה חתום רן לוצקי, שליח העיתון בברזיל (שחתום על עוד כתבה אחרת באותו גיליון מריו דה ז'נרו). במוסף טרחו להדגיש בקרדיט שהוא נמצא כעת בסאו פאולו. הכנסת שמות המקומות מהם מדווחים הכתבים לצד שמם מעלה את כובד משקלה של הכתבה בעיני הקוראים, כך גדעון לוי טוקיו, בועז ארד סנדאי, אבל רן לוצקי סאו פאולו, בכתבה שמדברת על אירוע שנמצא אלפי קילומטרים צפונית אליו? קצת מגוחך.
(דן בנזי)
עמוס בר נפטר
נתקלתי השבוע במודעת אבל בידיעות, בה נכתב על פטירתו של הסופר והמחנך עמוס בר.
אנקדוטה: ביסודי, נדמה לי שבכתה ג', הגיע עמוס בר לדבר איתנו בשבוע הספר. הוא ערך אז את ירחון הילדים פשוש, שמתישהו, ממש בתחילת היסודי, הייתי מנויה עליו. בר הסביר לנו איך הוא מתאים את התוכן לקהל היעד: "ילדים אוהבים מייקל ג'קסון, נכון? אז הנה, שמנו פוסטר של מייקל ג'קסון – של הטבע!" – ופתח את כפולת האמצע, שם התגלה פוסטר של אריה. חשבתי לעצמי שזה ממש חנוני, אבל חמוד. כן, כבר בכתה ג'.
(מעין גלברד)
הפוסל במומו
התחתית, מדור רכילות הברנז'ה של nrg לועג למהדורה ראשונה של ערוץ 2 שפרסמה את הידיעה על המטוס הלכאורה גרעיני.
הבעיה? גם nrg דיווח על האייטם ורק בשש ורבע התברר שמדובר במטוס הנושא מזון.
(א"ק)
האופציות של מעריב
זקי רכיב רוצה להזרים למעריב כסף בשווי של 60 מ' שקל. לפני כשנתיים חילקו לעובדים אופציות, שהרווח מהן יהיה רק אם שווי השוק של החברה יעלה על 180 מיליון שקל (שווי השוק שלה עמד אז על 200 מיליון שקל). הנה קטע מהידיעה דאז:
רוני קליינפלד, מנכ"ל מעריב, מסר "מטרת תוכנית האופציות היא לתגמל את העובדים שהסכימו להפחית משכרם ולשתף אותם בהצלחה העתידית של העיתון. ההון האנושי במעריב הוא זה שיצעיד את העיתון קדימה. שום תוכנית הבראה לא תסייע לעיתון ללא הירתמותם של העובדים ולכן חשוב היה לנו להבהיר לעובדים שאנחנו סומכים עליהם, מודים להם ורואים בהם חלק בלתי נפרד מהחברה".
אוי ויי.
(שה"ש)
טיויV
לא מבינה. בשביל מה שלחנו את יעקב אילון ליפן, אם בסוף ביום שישי בועז ארד מציג בערוץ 10 יומן וידיאו, וגדעון לוי של הארץ יושב באולפן עם גיא זהר?
ומה צפוי בערוץ 10? שלוש תוכניות עתידיות שונות. ראו מה הנושא שלהן.

תוס': חשיפת חייהם האינטימיים של אישי ציבור יכולה להאפיל על תוכניות הריאליטי (News1).
לפני פיזור
היום ייערך במצרים משאל עם. ליסה גולדמן תעלה את הפוסט הראשון שלה מקהיר הערב, מוצ"ש. אדווח.
אפרופו עמוס בר, לי יש זיכרון ממיכאל שיר שערך את "אצבעוני". הוא בא אלינו לבית הספר כדי לשווק את העיתון. הוא הצחיק אותנו. כנראה משום שהביך אותנו שאיש מבוגר מדבר איתנו כאילו הוא "אחד משלנו" (שנים אחר כך הבנתי שהוא בעצמו היה סוג של ילד ושהייתה בו עדינות רבה. האירוע הזה נחקק בי ותמיד אני מצטער מחדש שלא ידעתי להעריך את זה בזמנו).
הוא הותיר בי רושם, גם אם עבורי זה היה מהסיבות הלא נכונות, ולכן המשכתי לדבר ולחשוב עליו גם בהמשך היום. אחר הצהרים יצאתי לשחק "מדרכות" ברחוב, ממש מול הבית שגרתי בו. ואז הוא עבר שם. הוא עבר לידי בהליכה נמרצת. אמרתי לו שהוא היה אצלנו בכיתה היום. הוא עצר, אמר לי "שלום רב", שאל שאלה או שתיים, אמר "להתראות" והמשיך בדרכו.
נראה לי שיהודה אטלס יכול היה לכתוב על זה שיר ילדים לא רע.
אהבתיאהבתי
בן כספית
כדאי לקרוא את 2 ההערות האחרונות בטור שלו. בראשונה הוא למעשה מספר (מבלי להתנצל) שהטור שפרסם בשבוע שעבר נלקח ממישהי אחרת (שמרית מאיר-גלבוע), לא זכור לי שהוא טרח להזכיר את זה אז.
אהבתיאהבתי
עדן אברג'יל עובדת בידיעות? או שהיא סתם כותבת את זה בפייסבוק שלה?
אהבתיאהבתי
כתבה במוסף הארץ שראויה לאזכור בבלוג תקשורת (אזכור שלא היה וחבל)
אהבתיאהבתי
לגבי הגיבורה ממחוז צ׳יוואווה – לא הבנתי את הקיטורים:
גם אם כתבות עליה התפרסמו ב״שלל״ עיתונים בעולם (בטח שלושה ארבעה) –
איך אני, כקוראת 7 ימים – הייתי אמורה להיחשף אליה?
ובקיצור, לך לשתות קפה. שבת שלום.
אהבתיאהבתי
שוב פעם מעריב. די, תמצאו עץ אחר לטפס עליו, אולי הדיווחים המדהימים של גדעון לוי מיפן, איך הוא אכל סושי במסעדה ומה קרה באחת עשרה בבוקר כשמלצר יפני הגיע אליו לחדר עם קנקן קפה. מעניין. ועם כבר מעריב, רק לפני שבוע היה שם ראיון מתלקק עם אילן רבינוביץ. עיתונות במיטבה.
אהבתיאהבתי
אולי זה מסביר את הכתבה הלא מתלקקת בידיעות. אי אפשר להאמין לאפחד חוץ מוולווט
אהבתיאהבתי
מחזק את חורבראש: הכתבה על רבינוביץ' בשבעה לילות די מדהימה.
אהבתיאהבתי
מצוין
אהבתיאהבתי