סופשבוע
7 ימים, 13.8.10, באיור של אופיר בגון נראה אברהם הירשזון בכלאו במדים הכתומים.
על איור דומה חוזר בגון היום בסופשבוע. מה אמרו לו, תעשה לנו את קצב כמו הירשזון?
לא כל כך מעניין אותי איך קצב ישרוד בכלא. או איך לא. אבל אולי יש מי שכן.
עמוד תגובות מוקדש לעניינה של אורלי קסטל-בלום מהשבוע שעבר.
ובכן תזכורת. זו הכתבה, כלומר חלק ממנה.
זה הפוסט שלי בעקבותיה.
זה ההגיג של תמר גלבץ מהשבוע.
כותב שי גולדן: היו בכתבה 8,100 מילים, קראתם רק שתיים וחצי: "מיליון וחצי"; ואז הוא כותב על כל מי שכתבו שמדובר בהטעית הציבור, ובמניפולציה לקראת פרס ספיר. וגם שהמיליון וחצי הוא כבר לא מיליון וחצי (כן, באחת התגובות השבוע מישהו סיפר שאכלה שווארמה).
שורה תחתונה: "מדובר בארץ אוכלת יושביה. תתביישו".
ובכן, מה אומר, אנחנו אולי קראנו רק "מיליון וחצי" אבל על כך יש להודות רק למעריב ולעורכיו שדחפו לנו ופמפמו לנו את זה בזונדה ישר מהפה ועד לרקטום, כל הדרך למטה.
באותו ע' תגובות (האם יעלה לרשת? אין לדעת הנה, עלה ב-4.12) כותבת מיכל סנונית, סופרת ומשוררת, על יאיר הורביץ ז"ל, משורר גדול שהיה מגיה במעריב. ואילו אבא קובנר ז"ל היה מזכיר קיבוץ וגם חצרן. ואיך היא מסכמת? "אין האמן פטור מאותה מלחמת קיום שהיא מנת חלקו של כל אדם".
גם לימור לבנת, שרת התרבות והספורט כותבת ומזכירה שהיא פועלת בחודשים האחרונים להסדרת שוק הספרים בעזרת חקיקה כדי ש"סופרים ומשוררים ישראלים יוכלו להתקיים בכבוד…".
הכתבה "שנשות אמריקה מדברות עליה", All The Single Ladies תורגמה מ-The Atlantic. כמו שאמרתי מזמן: אין צורך להתחתן.
לא יודעת למה כל הנשים באמריקה מדברות עליה, כי חלק גדול מהדברים נאמרו בכל מיני פורמטים, אבל אם זה ירגיע נשים לא נשואות, יצאה הכתבה ידי חובה.
טעות מצחיקה בתרגום (לא הבנתי את המשפט אז תרתי אחר מקורו):
באוגוסט שעבר טסתי לאמסטרדם כדי לבקר מבצר ימי-בייניימי של חיי מין ברווקות.
In August, I flew to Amsterdam to visit an iconic medieval bastion of single-sex living.
(הכוונה כמובן שחיות בו רק נשים).
7ימים
בכפוף לתמונה של בר רפאלי המלווה בראש שער ידיעות את ההפניה למדור של רענן שקד על טוויטר (הביצה המקומית, קווים לדמותה), תוכלו למצוא בכתבה משפט אחד על הצייצנית הבלונדינית: "ויש את בר רפאלי (שלבו כאן צילום לא רשמי של רפאלי, כנראה בארץ אחרת, סבירות גבוהה ללונדון").
הכליאה והשחרור של אילן גרפל במצרים סבלו מיח"צ גרוע במיוחד. התחושה הכללית הייתה: למי אכפת. שום התגייסות, בדל עניין ציבורי. כן, איזה יום וחצי הייתה חצי כותרת רבע ראשית בעניינו, וזהו. ובכ"ז, סמדר שיר נשלחה לניו יורק מתגוררת באזור ונשלחה לראיין אותו אחר השחרור. הקרקע הוכשרה כבר לפני שובו: הכות' בכפ' 2-3 של העיתון ב-27 באוק', יום לפני השיבה הייתה "שובו של צנחן". גרפל מתייחס לכותרת הזו: "כשחיכינו למטוס מולכו נתן לי את גיליון ידיועת אחרונות מאותו יום. הכותרת הייתה 'הצנחן חוזר'. הסתכלתי בתמונה שלי וקראתי שהצנחן יחזור תמורת 25 אסירים. מישהו שם עדכן אותי שמדובר בסוחרי סמים ובאסירים שמועד שחרורם מתקרב".
הראיון קולח ומעורר עניין, לא אכחיש. יחד עם זאת עולים ממנו קווים קצת משונים באישיותו של גרפל, למשל:
"המצאתי לעצמי תעסוקות… להסתכל על הנמלים שצעדו בשורה. בימי חול הן לא כל כך הפריעו לי. בשבת הן עשו לי בעיה, הן טיפסו לתוך צלחת האוכל, שאותה לא הכנסתי למקרר הקטן… מפני שלא רציתי שהאור שלו יידלק…"
לתובע סיפר שהוא קרוב משפחה של המרגל זאב אבני וגם שהיה רוצה לעבור לכלא הנשים קנטרה. כן, רעיון מצוין לבחור בהומור בחקירה במצריים, כשאתה חשוד בריגול.
תיקונון: ליומון המצרי קוראים אל אהראם. לא אל אחראם.
ישראל היום/ שישבת
מדי כמה חודשים (או פעם בספר חדש, שזה לא ממש שונה) מגיע עיתונאי ישראלי נרגש לפגוש את פול אוסטר בניו יורק. או מדבר איתו בטלפון. לא שאני מתנגדת. מה פתאום, להפך.
עומר לחמנוביץ פגש אותו עכשיו כדי לדבר על הרומן העשרים שלו, סאנסט פארק.
הסיפור של טייסת הקוברה בת ה-30 שהשתחררה עכשיו משמח ומרגש. הנה אישה מאוד מוצלחת שלא עושה מזה עניין ומבסוטה מעצמה ובכלל. החלק המתסכל בכתבה הוא הסוף, בו אומרת אמא שלה, "יאללה, שתביא מישהו, שתתחתן. שיזחלו אצלי בסלון הכי הרבה תינוקות שאפשר".
אין גבול לקלישאות ולצרות האופקים. אולי שתקרא את הכתבה באטלנטיק.
ורדה רזיאל-ז'קונט ואמנון ז'קונט מספרים על הרשת החברתית התרבותית שלהם, גיבור תרבות, ועל פרשת הסוס הטרויאני. (או בפורמט עמוד עיתון, אם תעדיפו).
ישראל השבוע
מרדכי גילת מבקר את המכבסה של אילנה דיין בעובדה, תוהה על ראיון הקד"מ של בן שני עם גלעד שרון:
בראיון לקידום ספרו של שרון הבן, לא נשמעה אף מילה על 18 מיליון השקלים שהמשפחה קיבלה על פי החשד מהמיליארדר היהודי מווינה, מרטין שלאף; אף מילה על קשרי גלעד שרון עם אותו מבוקש לחקירה; אף מילה על שתיקת כותב הספר בחקירותיו במשטרה; אף מילה על הכספים שהוא קיבל מדודי אפל בסיפורי האי היווני.
צפיתי בתוכנית ושאלתי את עצמי: איך אפשר לדלג גם על שאלת השאלות – מדוע האבא היקר של הבנים המסורים והאוהבים לא חזר עדיין לחווה? מדוע גם כאשר רופאי בית החולים קובעים שמקומו הטבעי הוא בבית – מתעקשים הבנים היקרים להשאירו במיטה בשיבא? כמה כסף הם חוסכים לעצמם כאשר הפנסיה השמנה שלו זורמת למשפחה ובהוצאות האשפוז בביה"ח נושאת המדינה?
הנה כתבה מלפני שנה על חופשתו של שרון בחווה. לפי התיאור, לא ברור בכלל שבחווה הטיפול המורכב יעלה פחות כסף.
גלובס/ G
ריק טטזלי מפאסט קומפני מראיין את מרטין סקורסזי על שבעת הכללים שהפכוהו לאגדה.
לשנן אותם:
1. לתת כבוד לעבר
2. לסמוך על חברים לדרך
3. לסמוך על עצמך
4. להבין את חוקי המשחק
5. לשבור את החוקים
6. לעבוד במקביל
7. להעביר את זה הלאה
ופה הוא מדבר על הבמאים והדמויות שאתגרו את הקולנוע.
מה יקרה כשתגיע תמונה לא מחמיאה של ליאונרדו דיקפריו למובלי. הנה מובלי, אבל אופס, יש בו תקלה מעוצבת היטב. כנראה כל גולשי גלובס ניסו להיכנס בבת אחת.
ורד קלנר על תרבות הצריכה הראוותנית והאלימה.
מוספשבת
זה יפה שבן כספית בדאון טאון ניו יורק (נסע גם לכנס סבן), ועדיין יודע איזו תמונה התפרסמה ביום חמישי בידיעות המודפס (שלא עולה לרשת). סיפרתי לכם על התמונה המשונה הזו, של ברק, גנץ ונשותיהם במסעדה ברעננה עם הכיתוב חסר הפשר.
גנץ, ברק ונשותיהם במסעדה ברעננה, ידיעות, 1.12.11
מה שאומר כספית זה שהתמונה מיועדת לקורא אחד ויחיד. מיכה לינדנשטראוס, מבקר המדינה השוקד כעת על טיוטת הדוח המדובר בפרשת מסמך הרפז, "וראוי שיידע שהיום, בניגוד לתקופה האפלה ההיא עם גבי אשכנזי, האידיליה שורה במעונם של שר הביטחון והרמטכ"ל".
הוא מזכיר שהמבקר הבטיח שיפיץ את הדו"ח תוך שבועיים, "ועוד מעט נגיע לשנתיים".
לדבריו, אם יעביר לשר הביטחון את הדו"ח המלא, "אנו צפויים לגל של פרסומים נגד אשכנזי על ידי ה'עיתונאים' המגויסים. במקום המבקר הייתי נותן לכל אחד מהגיבורים רק את הפרק שלו. נראה אותם מדליפים אותו".
בן-דרור ימיני מזהיר מפני עמדותיו של מאיר דגן, משבח את קרן נויבך, כותב תגובה בעניינו של עו"ד יורי גיא-רון, האומר כי "הח"מ טעה והטעה, הוא פעל נכונה במסגרת הבחירות לוועדות למינוי שופטים".
בד"י מבטיח שהתגובה המלאה תתפרסם בבלוג שלו (מישהו מקשיב לעצות שלי!). אבל זה עוד לא קרה. לא תגובה ארוכה ולא קצרה.
תוס': הנה התגובה המלאה. מתברר שפורסמה בנפרד ובלי הפניה כלשהי.
מוסף הארץ
בשער (הלא מאוד מושך): מערכת היחסים בין השופט חיים כהן לאיש שהרשיע ברצח, עמוס ברנס. שניהם עליהם השלום (קובי בן-שמחון).
לא יודעת מה אתכם, אבל השאלה אם היה או לא היה עדיין מעסיקה אותי.
מה הקשר בין עידן לנדו לטרי גינזברג מאונ' צפון קרוליינה? לא רק שאין שום קשר, כות' המש' המזכירה את שמו מנותקת מהטקטס לגמרי, ומי שלא שמע את שמו של לנדו עד היום (אם כי ספק אם מי מקוראי מוסף הארץ לא שמע), לא יבין מה רוצים ממנו. WTF לגמרי.
בועז כהן סופד גם הוא לעלי מוהר.
אלון עידן כותב גם הוא על אק"ב, אבל מה השורה התחתונה שלו ממש לא הבנתי.
עידן, שביכה בעבר את שיערו ותספורתו, הסתפר תודה לאל.
גלריה
אדריכל שיפוץ הבימה רם כרמי לא מפסיק לדבר ולהתגונן. יום אחרי שהתפרסם הראיון בז'ורנל, גם שם עם כותרת על הנצנצים, הוא מתפרסם גם בגרסת הארץ.
ממון
משלים פערים מאמצע השבוע, וסבר פלוצקר מקדיש חלק גדול מהטור שלו ל"הצרות של נוחי". פלוצקר מזכיר את הדו"חות השנתיים של אי.די.בי המשתרעים על 200 ע' ש"סגנון כתיבתם מתאים ליחידי סגולה בלבד". הוא מזכיר את לאס וגאס, את קרדיט סוויס, את סלקום, שופרסל, נכסים ובניין, נשר, ישראייר, כלל ביטוח, כימצ'יינה, מכתשים אגן, וכו'. רק נכס אחד של דנקנר לא מוזכר: מעריב. תגידו נו, איך יכול? הרי הוא כותב בידיעות, וכל מה שיכתוב, יהיו לך טענות. ובכן מה הפיתרון? לא לכתוב כלל? הרי זה מטורף: העיתון הנקרא (או השני הנקרא) במדינה, מנתח את מצבו של דנקנר, בלי להזכיר את מעריב?
משולל היגיון.
חוץ מזה, אין להסיק שהוא נגד דנקנר. חלילה: הניתוח שלו נגמר ב"האיש שהקים את הקבוצה העסקית המובילה בישראל, מן הסתם הוא האיש שיצליח להעלותה שוב על דרך המלך". אהה.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק/ טיוי
האתר החדש של הספרייה הלאומית. עדיף על כל עיתון.
רשימת הקלון של כל החברות שמדירות נשים מפרסומותיהן בירושלים.
טור ביקורת התקשורת של ישראל מידד בבשבע.
לא הבנתי מה לא בסדר בפרסום מודעות האבל על אלי הורביץ.
דניאלה לונדון-דקל בשאנז אליזה.
בגין פרש בגלל חיים שדמי.
אם אולפן שישי רוצה לעשות כתבה על עמותת ידיד, מצדי זה בסדר, אבל בשביל מה צריך כתבה הדנה במשמניו של מנכ"ל העמותה, רן מלמד (הכותב בלוג יומנו של איש שמן), שהמטרה שלו, כמתברר, היא להסביר ששומן זה לא מחלה, ושהוא חי עם עצמו בסבבה, ובסוף יאיר לפיד מספר באולפן בשבחי האגודה? לא מבינה את הדיל הזה.
סדר חברתי, מהדורת החדשות של הטלוויזיה החברתית, ובה כתבה על הפרילנסרים בתקשורת וכן על התייחסות אלון בן-דוד לכיפת ברזל.
ויש גם תגובה של בן-דוד: "הבנתי. עיתונות רצינית לא תתריע לפני המלחמה על ליקויים במוכנות, אלא תמתין עד שהטילים יתחילו ליפול ואז תשלוף את ביקורתה הנשכנית. כל יום לומדים משהו חדש".
דייי. נראה לי שבסיבוב הבא אני מצביעה לנתניהו או לפחות מתחתנת עושה איתו ילדה. הוא הורה להפסיק את קמפיין ההתבוללות המתועב! אני המומה.
לחם עבודה
יוסי שריד מספר על התקופה שלו ברשות השידור, ועל הפטנט שלו: הטלפון השבור. גדול.
סליחה, ואם כבר שריד, משהו אידיוטי לגמרי. בשבוע שעבר, ולנקקתי כמובן, כתב יוסי שריד מדור על המלמ"ב שתחקר אותו על קטע מספרו, שיצא שלוש שנים קודם לכן: הם מיירטים גם ספרים. אתמול התפרסמה על כך ידיעה בהארץ. מי התחרפן ולמה?
אורלי וילנאי כמעט קיפחה את חייה השבוע.
בן כספית, נחום ברנע ואיילה חסון מבלים כעת בפורום סבן. סבן זכה לכתבה סחבקית באולפן שישי, מיהו בעצם חיים סבן. די, אי אפשר לשאול את השאלה הזו שוב בסוף 2011. (ראיון קודם ב-30 במאי). שם. שם.
מעניין איך יתמודד ישראל היום עם דעת הכתב הפוליטי שלו, מתי טוכפלד, שהרבי מלובביץ' חי וקיים.
דרמה בבית מעריב: סכסוך קולני בין ניר חפץ לאחד משני ראשי מערכת החדשות, יואב ריבק. זה נגמר בהשעיה עליה שמעו כל הנוכחים, ובהמשך, בחרטה של עורך העיתון. קורה במשפחות הכי טובות.
הקיץ הקץ על מדור הברנז'ה של נענע10.
לפני פיזור
אוםםםםם. אני יודעת שאני לא צריכה להתעצבן, אבל לא מצליחה להתאפק. בכל יום שישי יש טוקבק כזה, או דומה לו. כאילו אין אצבעות שחורות בעולם.
בכל מקרה, לא קראתי עוד מיליון דברים. מיליון. כל אחד מהנוכחים מוזמן לתרום את תובנתו הייחודית.
יש. יוצאת לקרוע את העיר. מה את העיר. את הארץ.
ולווט אנדרגראונד 
לא מבינה מה מוזר בקווי האישיות של גרפל? הוא לא מתנהג בשבי כמו שאת מצפה? או שההסתכלות על הנמלים ממש תמוהה בעינייך? ובכן, הוא באמת יכל לכתוב הודעות בטוויטר במקום. צודקת.
אהבתיאהבתי
אולי קצת באיחור, אבל בהן צדקי –
זאת לא החיילת המצטיינת עדן אברג'יל בתמונה שבראש הכתבה על מובלי?
אתמהה
אהבתיאהבתי
נשבר לך מהמוספים הפוליטיים?
אהבתיאהבתי
לא מבין את פשר הכתבה על אלון בן דוד. אם הם חושבים שהבן אדם מתעסק ב"הפחדות" שיביאו בבקשה נתונים שסותרים את מה שהוא אומר . אם הם בפוזה של לקטול כל דבר שמכיל בתוכו את המילה צה"ל שישארו עם 20 הצופים הקבועים שלהם.
אהבתיאהבתי
כן, צודקת, היה באמת הגיוני הרבה יותר אם הייתה הפניה גם מהמדור שלו באתר, כמו בעיתון
אהבתיאהבתי
התגובה של יורי גיא-רון ותגובתו של ימיני לתגובה זו דווקא פורסמו. זה היה שם כבר היום בשעות הצהריים, רק שלא היתה לזה הפניה מהאתר הראשי וגם לא מהעמוד של הבלוגים
בכל מקרה, הנה זה: http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=3040
אהבתיאהבתי
ציפיתי לראות את התגובה בתוך הפוסט שלו, כלומר המדור הנוכחי, כמו בעיתון המודפס.
זאת הסיבה.
והנה, אתה בעצמך אומר שלא הייתה הפניה משומקום מרכזי. כך ש.
בכ"מ אוסיף כמובן.
אהבתיאהבתי
מה בדיוק מתסכל בזה שאמה של טייסת הקוברה רוצה שבתה תתחתן ותביא ילדים לעולם?
אין פה שום צרות אופקים. זה הדבר הכי טבעי שיש!
האמא אמרה זאת בלי לחשוב על הדברים שאת מדברת עליהם, היא אמרה את זה באופן כנה, אמיתי מתוך רצון טבעי שקיים אצל מרבית בני האדם.
אז היא לא נגד מוסד הנישואין כמוך, והיא רוצה שבתה תביא לה נכדים, אז מה? אסור לרצות דברים כאלה יותר?!
אהבתיאהבתי
האמא גרה בחדרה. זה רחוק. היא לא ידעה שמשטרת המחשבות הוולווטית אוסרת לרצות חתונה וילדים
אהבתיאהבתי
לי אישית בטח שלא אכפת מה אמא שלה אומרת לה או מה המסר שהיא מעבירה לה.
אני, לשם שינוי, מסתכלת מנקודת המבט של "הילדה" (ושל מיליוני "ילדות" אחרות).
וזה הולך ככה: הגעתי להישגים מרשימים עד כה. עכשכו אני רוצה לפתח סטארט אפ שיביס את פייסבוק. אחר כך אני רוצה לטוס לחלל.
לא בראש שלי להתחתן או ללדת. לא, אני רוצה לעשות דברים אחרים.
אבל לא, אמא שלי, שום דבר לא מעניין אותה יותר, רק שאביא לה תינוקות לסלון.
איך ייתכן שאמא שלי, שגידלה אותי למצוינות ולשלל הישגים לא מעלה בדעתה אופציה אחרת, שלא בא לי למשל להביא לה תינוקות לסלון? ואולי אני רוצה לעשות את זה רק בעוד עשר שנים ולא היום, ואולי המודל שגדלתי בו מתאים לי, ללדת רק ילד אחד, ובלי הלחץ שלה והמבטים הלחים, שהרי אני בת יחידה, כל העול הזה רק עלי!
סתם דוגמה לזרם מחשבה.
אהבתיאהבתי
דבורית, זכותך המלאה לחיות ע"פ השקפותיך. מה דעתך על אורנה דונת
נושאת הדגל של חסרי ילדים מבחירה. היא אינה עושה דברים אחרים האישיו הזה הוא ה"בייבי" שלה.
אהבתיאהבתי
כמו שכבר כתבתי לא פעם, אני מצוטטת בספר שלה.
ושוב, אני לא מדברת עלי. לא מדובר על זכותי. הסברתי מאוד ברור על מי אני מדברת ולמה.
אהבתיאהבתי
ולווט צודקת.
הלחץ החברתי-משפחתי על נשים אדיר.
אבל… זה הולך גם בכיוון השני. יש לי אח שעבר את 40 ולא עושה שום סימנים של חתונה ו/או ילדים.
אמא שלי לא מפסיקה לטרחן ולטחון את המוח בעניין זה, למרות שיש לה כבר כמה וכמה נכדים.
יש ציוויים חברתיים שקשה מאוד להתנגד להם. לדעתי, אמא שלי לא עושה זאת ממניעים אנוכיים. היא חושבת שאחי אומלל, ושאם יתחתן ויביא ילדים יהיה מאושר. אני אומר לה שתרד ממנו כבר, לא כל אחד חייב שיהיו לו ילדים
אהבתיאהבתי
קשה, קשה לי לשמוע תיאורים כאלו.
אהבתיאהבתי
הנה למה כן
שיר שכתב סטיבי וונדר לבתו התינוקת
אהבתיאהבתי
זה שאמא שלה רוצה נכדים, לא אומר שהיא לא רוצה ילדים…
יש אנשים שהגשמה עצמית היא הדבר החשוב, המספק והמהנה ביותר עבורם.
יש אנשים שגידול ילדים הוא הדבר החשוב, המספק והמהנה ביותר עבורם.
יש אנשים . . .
הכל לגיטימי.
אבל אמא שמעוניינת בנכדים אינה צרת אופקים. לא יפה.
אהבתיאהבתי
בוא נסתפק בהסכמה על "הכל לגיטימי".
אני נגד כפיית הורים את דעתם/משאלותיהם/גחמותיהם/פחדיהם/אובססיותיהם
על ילדיהם. בין אם הילד בן ארבע ובין אם בן ארבעים.
אהבתיאהבתי
בסולם מפח הנפש ש ילדים מפילים על הוריהם, חזרה בתשובה/שאלה במקום הראשון, ומניעת נכדים אחריו.
אהבתיאהבתי
מה זה הגשמה עצמית?
והאם זה מנוגד לגידול ילדים ולטיפול בהם?
אהבתיאהבתי
טייסת המסוקים יכולה למצוא (אם היא רוצה) טייס קרב ולהקים אתו סטארט-אפ ולעבוד על הרעיון ביחד, 24 שעות ביממה, מתוך סינרגיה ואהבה, ואם יהיו להם חו"ח ילדים, זה לא יעצור אותם מלקדם את הפרויקט. עובדה, רוב מממציאי הפטנטים וחתני פרס נובל הם אבות ואמהות וסבים וסבתות. צריך לדעת לנהל את החיים כפי שהם מתאימים להם, ואם היא רוצה (אף אחד לא שאל אותה) היא יכולה.
אהבתיאהבתי
חוויה מטלטלת של הזוג יואב בורוביץ ובתזוגו בסינימה סיטי הניבה כתבה ו139 תגובות.
אהבתיאהבתי
אם אתה הולך למקום של ערסים בראשון לציון אתה שם נפשך בכפך. בורוביץ נשמע כמו איזה תייר בריטי באפריקה של ליווינגסטון וסטנלי
אהבתיאהבתי
חובה לקרוא את התחקיר על בייניש ב NEWS 1
אם הכתבה נכונה ,אז צריך לעלות עם בולדוזר על בית המשפט העליון
אהבתיאהבתי
ליואב יצחק יש כבר שתי קרקפות בחגורה, נשיא-וייצמן וראש ממשלה-אולמרט. אם יצליח להוסיף גם את זו של בייניש יוכל להסתכל מגבוה על וודוורד וברנסטיין
אהבתיאהבתי
ימות המשיח הגיעו, באמת.
קראתי את הראיון (המצוטט) בכיכר השבת והתמוגגתי. איך מי ששבוי בפנטזיה מסוג אחד מסוגל לבצע חקירה צולבת כה איכותית לאדם שמצוי בפנטזיה אחרת.
ולא תגידו שמדובר ברב יהודי מלומד הלועג להינדי שמאמין בפילים מדברים. סה"כ מדובר על שתי וארציות על אותה פנטזיה.
מרהיב!
אהבתיאהבתי
אם אני לא טועה כבר בשנות ה30, בניינים בתל אביב היו עם נצנצים, כך שזה לא חדש אלא מתכתב כזה.
אהבתיאהבתי
ולשי גולדן: תתבייש אתה. הפטרונות המתנשאת שלך (מה זה "תתביישו"? אתה אבא שלי?) לא מחפה על השערוריה, והתירוץ שהמיליון וחצי בבנק "כבר הספיק לקטון" לא מזכיר משום מה למה הוא הפסיק לקטון (7,500 ש"ח לחודש שכר דירה, בין השאר).
"לוואי והייתם נכנסים לרבע האחרון של חייכם כשהבטחת ההכנסה היחידה שלכם היא קרן שתאכלו על שתתרוקן?". You're f***ing kidding me. קרן פנסיה של מיליון וחצי בגיל 52? אפשר גם?
ודברי הדמגוגיה המאוסים של "הסופרת המכובדת" שהבאת ("הם רוצים שנמות בשקט. הם רוצים שיוציאו את גופתנו באמבולנס מתוך ביתנו", בלה-בלה-בלה), מעלים ספק בנחיצות קיומם של סופרים מכובדים. מספיק שיהיו כאן מתרגמים מכובדים.
אהבתיאהבתי
"אלון עידן כותב גם הוא על אק"ב, אבל מה השורה התחתונה שלו ממש לא הבנתי."
אלון עידן כותב נפלא, אני שמח לדעת שלא הבנת אותו ושאף כתבת את זה כאן, ככה לפחות כולם יודעים איזו איכות של הבנה יש לך , איזו אינטליגנציה רגשית ועומק מחשבתי יש לך.
אהבתיאהבתי
שני דברים שעיצבנו אותי בטורו של בן כספית במוספשבת של מעריב:
א. שוב הוא 'מעליב' קולגה (כנראה הפעם זו איילה חסון) על ידי הצמדת מרכאות למושג "עיתונאי" הנלווה לשמו. תזכורת: בן כספית אחראי ליצירת המופת העיתונאית של פרשת יחיעם אוחנה, אחד הפלופים הגדולים ביותר מאז שהמין האנושי התחיל לחרות את קורותיו על לוחות אבנים ולייסד בכך את מקצוע העיתונאות. או ה"עיתונאות".
ב. הוא מראיין איזה נביא זעם פיננסי, אבי טיומקין, ש"הוא לא כלכלן, אבל…", וכאן מגיעות התובנות הכלכליות של הלא-כלכלן, בין השאר: "אני שומע את הנגיד פישר ואת הפילוסוף מחיפה שטייניץ משבחים את השמירה על מסגרת התקציב".
אהבתיאהבתי
בקשר לטייסת ההקרב המהוללת- זה כמובן נכון ותקין שמתאפשר לנשים להיות טייסות אם הן רוצות ויכולות. לטעמי האישי זה לא כבוד כזה גדול להיות לוחם או לוחמת, אבל זאת אני. הייתי מעדיפה אם הביקורת הפמיניסטית הייתה מופנית נגד עצם ההנחה בחברה הישראלית, שרק אם היית לוחם בצבא את/ה יכול/ה להיות ראש ממשלה/שר בטחון, שלא לדבר על זה שאם לא היית לוחם בצבא, בכלל לא יכול להיות שיהיה לך מה להגיד בנושאים מסויימים ושיתיחסו אלייך ברצינות. לנשים וגברים מוכשרים יש המון מה לתת – למה למקד את זה בגוף שלילי כמו צבא, שהוא מחוייב המציאות, נכון, וכך צריך להתייחס אליו?
אהבתיאהבתי
מי יכול להיות ראש ממשלה/שר ביטחון? מורכב. דב"ג לא היה בצה"ל, זה ברור.
שרת לא היה בצה"ל זה ברור, גולדה לא הייתה בצה"ל, אשכול לא היה בצה"ל, גם בגין ושמיר לא. פרס זה כבר סיפור מורכב, היה? לא היה? . בישראל בשישים השנים הנורמה היא זכרים ונקבות יהודיים נורמטיביים ( מה זה נורמטיבי? עוד סימן ? ) מתגייסים לצה"ל. מפלגה ראשית שרוצה להלחם על כל קול לא תעמיד בראשה זכר שלא שרת בצה"ל. ההתרבות האדירה של דתיים, חרדלים וחרדים יוצרת בעייה לראש ממשלה שאינה או אינו זכר. זו הדימוקרטיה מהסוג הישראלי. אשר לדעה אישית? לא נראה שאחרי עמיר פרץ יש סיכוי לזכר שלא שרת קבע זמן רב עם מתכות על כתפו או לנקבה כנ"ל להיות שר ביטחון. או כן, נראה שמאיר דגן רץ לתפקיד, אבל הבריאות וכל מיני סודות שיצופו בעתיד יגידו.
אהבתיאהבתי
השר המוצלח ביותר שאייש את המשרד בקריה היה מישה ארנס. נטול ברזלים
הגברת שמעליך חוזרת על המנטרה המעצבנת
נתקלתי בלא מעט נשים וגברים מוכשרים שלא נתנו לי דבר, החברים בפלוגה נותנים הכל כשצריך.
אהבתיאהבתי
הדוגמא השלילית הבולטת ביותר היא אהוד ברק, החייל הכי טוב בצה"ל ובעולם, שדואג רק לעצמו ולחשבון הבנק שלו.
אני יודעת, איך את מעזה להגיד משהו על גיבור ישראל הרי לא היית חיילת קרבית וכו'.
החברה בפלוגה נותנים הכל שצריך = מה התמי הזאת מבינה בכלל הרי היא לא יודעת מה זה חברות של פלוגה קרבית. אתה ממש מוכיח במילותיך את הטענה שלי.
חבל לי עליך שאתה לא מכיר אנשים טובים ומוכשרים מחוץ לצבא, וגם לא מכיר באפשרות שהם קיימים. לא בעיה שלי אבל.
אהבתיאהבתי
הפסדת בוויכוח. מעכשיו את רק מנסה לצמצם נזקים ע"י התקרבנות.
אהבתיאהבתי
אני מדברת כמובן על הלך הרוח בחברה הישראלית ב20-30 שנה האחרונות.
באשר לעמיר פרץ, בתגובה לעובר אורח, הרי שהוא הוכשל בתפקידו בדיוק מסיבה זו. כל אחד יכול להתבלבל ובטעות לשים את המשקפת על העיניים כשהיא סגורה, אבל רק אצל עמיר פרץ וצולם ונעשה נושא ללעג בעצם עד היום. הבדיחה הזאת אף פעם לא הצחיקה אותי.
אהבתיאהבתי
אם תראי את הסרטון המלא, רוב הסיכויים שזה יצחיק אותך. זה לא שתפסו אותו כך לשניה וצילמו… בכל מקרה, כשלונו המוחלט לא היה שם כי אם במלחמה, בה התגלה במערומיו. חבל שנפל פח של אולמרט, וויתר על האוצר ולקח את הביטחון.
אהבתיאהבתי
אמיר פרץ הוא כנראה אחד מאותם נשים וגברים מוכשרים שמקדישים את חייהם לעזרה לזולת. כשהיה מזכיר ההסתדרות תרם את כישרונו הפיננסי לניהול קרנות הפנסיה של הפועלים. בקרן הפנסיה של פועלי הבניין היו 10,000 חוסכים, 30 סניפים ו260 עובדים. רק עילוי אקטוארי כמו פרץ יכול לפרנס כזה מספר של פועלים וגם לשלם פנסיה הוגנת לזן הנכחד של פועל בניין ישראלי.
אהבתיאהבתי
"דייי. נראה לי שבסיבוב הבא אני מצביעה לנתניהו או לפחות עושה איתו ילדה. הוא הורה להפסיק את קמפיין ההתבוללות המתועב! אני המומה."
איכס, וולווט.
חוץ מזה שזה כמובן מזכיר לי את מעשיית הרבי והעז המפורסמת. קודם מסיתים נגד :
– אסמול
– היורדים
– הנשואים נישואי תערובת, הרוסיות הזונות, הרפורמים הגוים ונשות הכותל
– בועלי נידות, אוכלי שפנים וחזירים וכאלה שיש להם בריכות שחייה
– אלה שסתם שכחו מה זה להיות יהודי
ואח"כ מבטלים את הקמפיין ויוצאים גדולים.
והאיכס. נו בחייך, אחרי ארוחת צהרים, לחשוב על נתניהו מבצע את הפעולה שנדרשת להבאת ילד/ה לעולם, אפילו עם אישה אחרת, הופך אותי לאנורקטית. ועכשיו אני מקווה שלא העלתי את התמונה הזו בעיני אחרים והרסתי להם את עונג השבת..
אהבתיאהבתי
מישהי הקדימה את ולווט.
אהבתיאהבתי
הליצן שמכנה עצמו ראש ממשלה יוריד קמפיין כזה רק מסיבה אחת – זה מסב לו נזק כלשהו.
חוצמזה, איו, איו, איוווו על עצם הרעיון שיש אישה שמסכימה שהוא יעשה לה את זה
אהבתיאהבתי
הגזמת. בכל זאת, הוא גבר שבגברים
אהבתיאהבתי
צריך לשקול קטגוריה שלישית בשורת ה"לייקים" – איכס.
אהבתיאהבתי
"אסמול" היקר שלך הוא לא בדיוק משהו שאפשר להסית נגדו.
אתה יודע, לא כל כך כיף להסית נגד משהו מת או לפחות מחרחר.
אהבתיאהבתי
T, אני לא מתכוונת להתנצל/ להסביר בדיחות/ לפרש את חוש ההומור שלי/ לתרגם אירוניה/ ציניות/ סרקאזם.
אז בואי נישאר ב"איכס" וזהו.
אהבתיאהבתי
מתי שטיין עוד פה?
אהבתיאהבתי
למניקוריסטית שלי יש בדיוק קיר לבן עם נצנצים כמו של הבימה – אבל עם גומחות זעירות ללקים. אולי עוד לא מאוחר לחשוב על פיתרון אחסון שימושי גם לקיר של הבימה.
אהבתיאהבתי
חחחחחח כשנסעתי במרץ לתל-אביב לפגוש את הדר גד ולראות את תערוכתה
בגלריית רוטשילד ממש ליד הבימה חטפתי את שוק חיי מהקיר עם הנצנצים
לא ידעתי שזה שיא הטריינדיות העיצובית לתומי חשבתי שרק בחנויות של ערביי עכו
מנצנצים הקירות עם הנצנצים הללו פנים וחוץ
אהבתיאהבתי
הכנסתי קישור לצילום שלי ממרץ האחרון בהאפר רוטשילד בולובארד
אבל משהו דפוק כאן ננסה שוב:
<a href="http://cafe.themarker.com/image/2404406/">
ועוד אחד:
נראה אם זה עובד
לא כל כך רואים את הנצנצים בתמונה הראשונה
חבל:)
אהבתיאהבתי
למה הכל שחור מסביב ולא רק האצבעות
מה קורה כאן?
זה כמו התמונות בגוגל פלוסי
הכל מוזר כל כך משהו שפיספסתי
בהתפתחות הטכנולוגית או מה?
אז
ומי נסע לטייל ולאן?
אם אלינו לצפון מישור החוף אז מקווה שהצטייד בבגדים חמים כי למרות השמש והשמיים הכחולים להפליא קור אימים
קפוא קרח אצלנו
אז למה הכל שחור כאן?
אהבתיאהבתי
לא שונה כלום. לא יודעת מה ראית.
זכרון יעקב. באמת היה קר. אבל בסוף הובערה אח.
אהבתיאהבתי
הצעה לכרמי/הבימה:
במקום לשים שלטים על הקיר (הידוע כעת בכינויו "מובי דיק"), למה שלא תקרינו עליו את ההצגות? אפשר גם להשכיר אוזניות לאנשים ברחוב…
אהבתיאהבתי
סדר חברתי מזכירה לי תעמולה קומוניסטית, ואני לא מדבר על התוכן!
אהבתיאהבתי
אנא בארו לי מה ניסתה תמר גלבץ לומר כשכתבה על ג'ולי וקסטל בלום?
משעמם רצח
אהבתיאהבתי
היא שאלה את מי הייתי מציל קודם. אף אחת
אהבתיאהבתי
הדניאלה הזה שבקישור הופיע כבר מזמן, לא?
דז'ה וו?
אהבתיאהבתי
שבעת הכללים של סקורסזי הם בעצם שמונה.. תספרי.
אהבתיאהבתי
סליחה, טעות שלי.. חשבתי ש"לשנן" הוא אחד הכללים.
אהבתיאהבתי
תודה לבעלת הבית, רציתי לכתוב על ה WTF של של מוסף הארץ ולא התחשק לי להעתיק. אז כך. המקום הוא צפל היל בצפון קרולינה, זה דרום!, אמנם לא מיסיסיפי, ג'ורג'יה או אלבמה, אחרי הכל המילה "צפון" מחייבת, אבל זה דרום!. כשגברת שמלמדת קולנוע שנושאת שם סיני מובהק כמו גינזבורג מגיעה לשם ללמד קולנוע אירופאי זה סוף הדרך זה אומר אומר שבניו-יורק, בוסטון וברקלי כבר שמעו עליה וגם השמיעו לה. נו טוב, ואז כשכבר מצאה מקום מה עושה הגברת: מראה סרט פלסטיני ומבקשת לקדם את שחרור פלשטין. אבל! השטיקים של ברקלי ובוסטון לא עובדים בשום קרולינה, לא צפון ולא דרום, מה שהיה מרוממך בברקלי, למשל, קובר אותך שם.
אז היא מקבלת הודעה שקביעות לא תהיה. לאבא ואמא יש כנראה כסף והולכים למשפט, פסק הדין "נשכרת ללמד קולנוע אירופאי. פלסטין אינה אירופה, אז הביתה". יש כסף עוד משפט, עוד הפסד, עכשיו הולכים לבית המשפט העליון של צפון קרולינה. רוב השופטים שם לא רק זוכרים כמה עבדים שחורים היו לאב-הסב שלהם, הם גם יודעים את שמותיהם. ייתכן שיש שם גם שחור אחד או שניים לקישוט אבל גם הם יודעים מקומם. הנה, פלא, איזה גינצבורג אחת אומרת להם מי ילמד מה באוניברסיטה שהמסים שלהם מחזיקים וש"האוניברסיטה דחתה את מועמדתי בגלל הסולידריות שהראיתי עם העם הפלסטיני".
נחשו את התוצאות? מהיכן "הארץ" מקריץ סיפורים כאלו? ומדפיס אותם?
אהבתיאהבתי
מתנצל, זה בראלי לא בצפל היל. הנחתי שהיות וראלי זה האוניברסיטה החקלאית
וצפל היל זה ההומנית אז הגברת ניסתה שם.
אהבתיאהבתי
יחי ההבדל הקטן בין ה"סטייט" university לצ'פל היל. השניה (UNC) היא אחת העתיקות והיוקרתיות בחוף המזרחי. על הראשונה הקידומת מצביעה במפורש שזה "סטייט". ומה בדיוק חקלאי בסטייט אונ'? האוניברסיטה היחידה בארה"ב שהיא חקלאית בהגדרה היא דיוויס ליד סקרמנטו
אהבתיאהבתי
באשר לדוויס ה"יחידה" הכנס לגוגל
Agricultural University USA
בכמה וכמה אוניברסיטאות יש מחלקות דפרמנטים או קולג'ים לחקלאות.
וכאן ניתן לפתח ויכוח סמנטי מכאן עד הודעה חדשה. אבל בד"כ יש חלוקה.
באשר לצפון קרולינה, אני שונא לחשוף זהות, אבל בקצרה באחת למדתי
ובאחרת לימדתי. מזמן מזמן וכך זה מוכר שם, חקלאיים באחת והומניים
בשניה. באשר לשבחי NCS , תודה. טוב שכולם ידעו.
אהבתיאהבתי
ברכות על ה-HP החדש של ולווט.
גולדן ממשיך לחנטרש.
לטעמי קשה לשפוט התנהלות של אדם במצב כליאה לא מתוכננת.
על "קלישאות ולצרות האופקים". לא מעטות (אולי כאילו הרוב? כן?) חושבות שהסוף בכתבה מרענן ולא מתסכל. זה (עוד) מצב ברור של שימת ההעדפה האישית של הכותבת על פני האמת של הרבות.
המכבסה של אילנה. העברת שרון לחווה תביא בהכרח לא רק לחסכון כספי לא מבוטל למדינה, שכן הוצאות רבות יפלו על המשפחה כפי שמקובל במקרים כאלה, אלא גם תפנה מקומות נחוצים ביותר במח' השיקום הנשימתי בשיבא.
רצח רחל הלר. מעניין שכמעט אף אחד לא מתעניין למצוא את הרוצח אם נקודת המוצא היא שברנס לא עשה את זה.
אני בעד שתעשי ילדה עם נתניהו.
אהבתיאהבתי
מזזה?
הגרסא הסלולרית?
אהבתיאהבתי
אולי. זה הופיע ככה כמה פעמים, עכשיו כבר לא. לרגע גם כניסה לפוסט עצמו היתה באותו סגנון.
בעלת הבית הרי יצאה, לדבריה, לקרוע את הארץ אז כנראה שאלו נסיונות של אנשי השרת/ממשק/פלטפורמה.
אהבתיאהבתי
כן שועלן, זו הגרסה הסלולרית, קיימת כמעט מהיום הראשון לבלוג.
אהבתיאהבתי
גם אני זכיתי להופעות מפתיעות של גירסת הסלולר, הפתרון שלי, הקלקה על איקון הסלולר, משיב את גירסת השמנים.
אהבתיאהבתי
נאמר: "הוצאות רבות יפלו על המשפחה כפי שמקובל במקרים כאלה". יש משפחה
כזו ויש אחרת. יש מקובל ויש גם מקובל שונה, יש מקרים כאלו ויש אחרים, יש
דרגים ויש דברים אחרים. זה מה שיש בישראל ב 2012. כמו שאמרו אבותי,
לבלוע תבלע בכל מקרה, רק יש לך ברירה, לעוס או בחתיכות גדולות.
אהבתיאהבתי
זה למשפחת שרון, איך בא לכאן?
לא אדע. חלש במחשבים אנוכי.
אהבתיאהבתי
עכשיו הבנתי איך זכינו בעודד שחר כמגיש יומן השבוע. הוא כה מצוין
אהבתיאהבתי
הנה תובנות נוספות לפוסט שלך, ברשותך, דבורית:
האנשים האחראים על בחירת הצילומים למוסף השבת של מעריב עשו השבוע עבודה גרועה במיוחד. מעבר לשער המחריד, מי בחר את הצילום המלווה את הטור של ימיני? גם ככה טוריו קשים ומתישים. אז שמים תמונה עם טוסיק של אחד, עורף של אחר, ושלושה גברים אחרים שלא מסתכלים אפילו לכיוון המצלמה. תמונה גרועה שלא אומרת כלום. גם הצילום המלווה את הטור של כספית מנותק מהקשר, למעט העובדה שכספית חווה על קצות האצבעות קצת עומסים בניו יורק של לקראת קריסטמס. והנה, גם בתמונה שמלווה את הטור של נדב איל, אין הבעה ואין עיניים. צילומים ללא הבעה לא שווים, כמעט לרוב. בטח לא במוסף פוליטי. האמן מעין הוד לא מישיר עיניים למצלמה, ולמנשה מטטוב, שגם הוא לא מישיר, אני סולחת. אולי עדיף לצלם אותו מרחוק, בלי שהוא ידע.
ולעניין מעריבי אחר: ריבק הוא בחור חביב, טיפה ילדותי, לא חכם במיוחד, אבל עם אופי נוח ובהחלט יחסי אנוש סבירים ויכולת תקשורת עם סביבתו. מקווה בשבילו שהוא מחזיק מעמד וקוראת מכאן לדנקנר לאפס את המצב מהר ולהביא עורך ראשי שמתאים לתפקיד. אגב, גם ירושלמי חטף צרחות רק לאחרונה. אולי בחר שלא לשתוק וזה מה שהוביל להדחה המוזרה (איפה טור של מועלם השבת? איפה טור של ירושלמי השבת?)
אהבתיאהבתי
הכתבה על טייסת הקרב מעולה, אם כי היו עוד כמה צרימות לאזני הרגישות מחוץ לדברי האמא, אבל אני לא רוצה להיות משביתת שמחות. מה שמצער הוא שהכתבה מתפרסמת רק לאחר השחרור של הטייסת. לו יכלו לקרוא כתבה כזו אלפי הנערות לפני גיוס במשך עשור ויותר (לדעתי הטייסת סיימה את הקורס ב-1998), אולי אחוז גבוה יותר היו מוכנות לעבור את המסלול הקשה של להיות טייסת קרב.
מוסף הארץ, למרות החזית העלובה, הוא אחד הטובים בחודשים האחרונים. מאחר ואפשרת לנו להביע דעה עצמאית הרי הוקסמתי מהכתבות כדלהלן:
1. הכתבה על התמנונים האינטליגנטים.
2. קק"ל – האם כולם יודעים איזה משכורות שמנות מקבלים אנשי הנהלת הקק"ל ומה עושים עם הכסף? השחיתות השבועית המעצבנת.
3. כתבה מרגשת על נסיון לשלב אנשים עם תסמונת אספרגר בבקרת איכות.
4. איתמר מוזס הכוכב העולה בשמי ניו יורק .
5.ו"העבודה משחררת" באמת עדיף לא לעבוד אם יש אפשרות כלכלית זו גם דעתי מאז ומתמיד.
מכל האמור לעיל תבינו שהמוסף הפעם השביע את רצוני והלוואי וזה ימשך ככה, אבל כנראה אין סיכוי.
אל תשכחו להצטרף לעצומה בפייסבוק נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי
אהבתיאהבתי
חיים סבן CALLS HIS WIFEY BOOBA. גם חוש ההומור שלו מעיק ומאלץ את הנוכחים לצחקק מתוך כבוד לבעל המאה.
אהבתיאהבתי
דניאלה לונדון דקל מצוינת כתמיד. ולמרות הכל, עשתה לי חשק לפריז.
הטייסת הופכת את העיון בישראל היום ללא מביש. בכלל הם הרבה פחות גרועים ממה שחושבים כמה עיתונאים מעיתונים-בתשלום.
ולסיום, שאלה-הערה מהסוג שאת לא אוהבת – איך לא התייחסת כלל לכתבת הטוויטר של רע"ש? הוא הצליח להסעיר קלות את הזירה המצייצת (בין הנדרשים – גיא זהר ואסי עזר), שהתייחסה אליו בזלזול (עוקב אחרי 85 אנשים ומרשה לעצמו לנתח את כולנו!). בקיצור, אני מגיבה שכמה מהצייצנים שכיסחו אותו שם, יאמרו את דברם גם כאן.
אהבתיאהבתי
ההערה שלך חמורה עוד יותר, כי כן התייחסתי.
זאת ועוד: אם אתה לא עוקב אחרי מישהו אתה לא יכול לקרוא את ציוציו?
אהבתיאהבתי
1 – בשורה האחרונה של התגובה שלי במקום מגיבה היה צ"ל מקווה.
2 – התייחסת במשפט אחד בלבד, לבר רפאלי (אלא אם יש משפטים שאפשר לראות רק באקספלורר). ציפיתי לשמוע את דעתך על הכתבה עצמה: מביאה תמונה טובה של המציאות האלטרנטיבית? [עבור רוב העם, שעדיין חי בפייסבוק בלבד]
3 – בכל אופן, חזרתי שוב לטוויטר כדי לבדוק – הוא עדיין לא הילד האהוב בשכונה, אבל יחסית נזהרים בו. יש אינטרקציות מעניינות.
אהבתיאהבתי
התמכרותי החמורה לפייסבוק גורמת לי לא לרצות לשמוע כלום על טוויטר, אין לי מושג איך זה עובד ואיך מצטרפים, ואני גם לא רוצה לדעת. מנקודת המבט הזו קראתי את הכתבה של שקד, כמו הילד שסותם את האזניים וצועק – אאהההה כדי לא לשמוע. וכעת, כשאמרתי את זה, אני חייבת לציין שלא השתכנעתי מהכתבה שלו. ואני בפייסבוק בשביל השנינויות של החברים שלי, ומאלה יש לי שם בשפע, (כי אני בוחרת את חבריי בקפידה, כמובן וכו') אבל דווקא בגלל השנינות ההיא, אני רוצה את האפשרות לנהל איתם שיחת ברזיה, והשיחה הזו היא הסיבה שלשמה התכנסתי לשם לכתחילה. הדימוי האוטיסטי, המשיח עם עצמו בלבד, של הטוויטר שהתחזק בכתבה ההיא, לא עשה לי שום חשק להצטרף.
אהבתיאהבתי
קווים מוזרים באישיותו של גרפל? מה כ"כ מוזר בזה שהוא שומר שבת? או שהתכוונת להסתכלות על נמלים כשאין שום דבר אחר לעשות?
אהבתיאהבתי
1. הוא לא דתי
2. דתיים לא פותחים מקרר בשבת?
3. לא נראה לך קצת קיצוני?
אהבתיאהבתי
דתיים מכבים את המנורה של המקרר לפני כניסת השבת. כנראה שלו לא היתה אופציה לעשות את זה.
והוא אולי לא דתי, אבל ברגעים קשים נאחזים בכל מה שיש (או אין).
אהבתיאהבתי
מי אמר שהוא לא דתי? לא כל שומרי השבת, ודאי באמריקה, חובשים כיפה..
ולהדליק אור זה די דבר שאף דתי לא עושה בשבת, מקרר או לא..
אהבתיאהבתי
להיות דתי זה בהחלט קו מוזר באישיות של בנאדם
אהבתיאהבתי
הם לא באמת מאמינים במה שהם עושים. זה בסך הכל מסגרת אתנית שהם חיים בה מתוך הרגל או פחד. כך זה לפחות רצל החרדים. נהג מונית ערבי בירושלים סיפר לי כמה הרבה גברים חרדים הציעו לו הצעות מיניות והוא בכלל לא הומו. מגעיל. כל התפיסה החרדית היא צביעות שערורייתית
אהבתיאהבתי
ויש להם גם אף ארוך
אהבתיאהבתי
האף הארוך הוא ממאפייני הגזע השמי
היהודים הצליחו להוציא שם רע גם לבעלי האף הארוך.
אהבתיאהבתי
אף ארוך זה מצוין. גם לי יש אף ארוך.
דת זה ממש לא מצוין, בלי קשר לאורך האף
אהבתיאהבתי
הייתה תקופה שהייתי, בעוונותי, מאזין לרזי ברקאי בבוקר.
פעם הוא ראיין מישהו, אינני זוכר מי, שהטיח בו אמירה בסגנון – בגלל שאתה משדר בגלי צה"ל שהוא חלק ממערכת הביטחון, יש לך חובת נאמנות למערכת ולא יכול לשדר ביקורת עליה. רזי הצטחק והבטיח למרואין שזה כבר מזמן לא עובד ככה.
היו ימים.
אהבתיאהבתי
רזי נמנע מאז ומתמיד מלשאול את השאלות המתבקשות החשובות ביותר ומצטייר כחששן. אחרון האמיצים בגל"צ הוא מיכה פרידמן שממלא את תפקידו ללא מורא, ולפחות אני, מעולם לא שמעתי שננזף או נקרא לבירור ע"י מפקד התחנה.
אהבתיאהבתי
תיקוןן עוול- טלי ליפקין שחק- גם היא באמיצות העשויות ללא חת.
אהבתיאהבתי