שתי כותרות בשערים:
פתח וחמאס השלימו: אלוף בן כותב בהארץ שזו "בוננזה הסברתית" ושהפיוס יקל על ביקור נתניהו בארה"ב ושכעת "אין צורך להציג ויתורים בקונגרס".
גם אלכס פישמן בידיעות רואה חצי כוס מלאה: גורמי ביטחון בכירים בישראל חושבים שהפיוס יכול להגמיש את דרישות חמאס לשחרור גלעד שליט.
נועם שליט פחות אופטימי. כך גם מומחים ישראלים, שהבוקר לא מאמינים שההסכם יתממש.

זעם על החלטת בין המשפט להרשיע את שלושת הצעירים מג'לג'וליה בהריגה ולא ברצח. כל השערים מביאים את גרסת האלמנה הזועמת בציטוט. מעריב מכריז בכות' העליונה:
בעז אוקון מסביר בידיעות: "ע"מ להרשיע ברצח על התביעה להוכיח כי הייתה כוונה מיוחדת להמית, כלומר הנאשם צפה מראש, במישור השכלי, את התוצאה הקטלנית… מסקנת בית המשפט מבוססת". הוא אומר. כנ"ל ד"ר אביעד הכהן בישראל היום.
טובה צימוקי אומרת שם שכדי למנוע תסכול צריך דירוג ענישה.
נועם שרביט במעריב: "ההבדל בין שלוש עבירות ההמתה – רצח, הריגה וגרימת מוות ברשלנות – נעוץ ביסוד הנפשי".

גם מלחמת פישר בבועת הנדל"ן, או במשכנתאות, זוכה להתייחסות גורפת.
המארקר: "פישר מקשיח את תנאי המשכנתא".

ישראל היום Vs ידיעות

צבי הראל, כתב המשפט של ישראל היום מדווח שביהמ"ש ביקר את ידיעות על שביקש לחשוף את שמו של עד המדינה בפרשת הולילנד.
כותב הראל:

"השופט מתח ביקורת על גישת העיתון וקבע כי הדיון הציבורי בשאלת מהימנותו של אדם בטרם הוגש כתב אישום אינו עניין ל'דיון ציבורי'. לדעתו, הדיון הציבורי בנושא זה 'מן הראוי שיהיה דיון עקרוני של ביסוס כתב אישום על עדויות עדי מדינה אך לא עיסוק בשאלות הפרטיות החטטניות ולעתים המציצניות, בגופו של אותו אדם, בנפשו, במשפחתו, במצב בריאותו או במצבו הנפשי שיש בהם לפגוע באדם'".

חשד לאונס

התראיינתי אתמול בבוקר בהכל דיבורים של ירון דקל. על הקו הייתה גם כתבת המשטרה באזור גוש דן של רשת ב', עדי מאירי שאמרה שני דברים מעניינים:
ראשית, שתיק החקירה לא נסגר (בניגוד לדבריה של כתבת הפלילים הדס שטייף שהבאתי פה אתמול), ושנית, שהיו עיתונאים שכן ביקשו להסיר את הצא"פ.

אם אני מבינה נכון את הסתירות ייתכן שהמצב הוא כזה: המשטרה אכן גמרה את עבודתה על התיק, המליצה על סגירה והעבירה אותו לפרקליטות, שהיא הגורם המכריע, כפי שכבר הסברתי שלשום. הפרקליטות היא הקובעת אם לסגור את התיק.

טיויV

נסלי ברדה בכתבה חשובה אתמול בהמקור: שני מעשי רצח, אחד של יהודי, אחד של ערבי, כשההבדל בכתב האישום הוא בין רצח להריגה.
בין היתר מספרת ברדה על תת הסיקור בעיתונים ובתוכניות הטלוויזיה של מקרה הרצח.
פרקליט מחוז ירושלים דוחה את הטענות שההבדל בין המקרים הוא בגלל מוצא הקורבנות והרוצחים.
בינתיים, כידוע, רוצחי אריק קרפ הורשעו בהריגה.

בביקורת הטלוויזיה שלו היום במעריב כותב דורון ברוש

"…דן מרידור, שהיה בראיון קודם באולפן (אצל קירשנדון, V), השאיר פתק שאם כולם נגד השופטים אז הוא מרוצה, אבל דן מרידור כמו החרצוף של מרידור. עושה אבו-עלי ובורח. אח יא דן, יא דן: למה לא נשארת באולפן לריב עם הנגבי העצבני?"

מרידור מחליף על הליין אפ של התוכנית? הוא קובע מי נשאר ומי הולך?

לורנס אודונל בעל המילה האחרונה ב-NBC יוצא בבוטות נגד NBC ותוכנית הריאליטי המזויפת של דונלד טראמפ ב-NBC. טראמפ רואה עצמו מועמד לנשיאות. אודונל אומר שטראמפ מסתתר מאחורי NBC, ושהרשת נותנת לו זאת (הוא חוזר על כך כאלף פעם בקטע). הידד לאודונל ולרשת המעסיקה אותו (בינתיים).
צפיית חובה.
(תודה לרויטל זילונקה)

למה נרצח ג'ו אלון? רן פקר מתייחס לסרט ששודר בערוץ הראשון.

קצה האצבעות

דיברתי אתמול על כתבת סופשבוע על מרי גרדנר. התרעמתי על הצגת הכתבה בעמודי החדשות: אישה ערירית, ומכאן בודדה, מסכנה ואומללה שאפילו בגופתה איש לא מתעניין.
אחרי שהותקפתי על ידי מי שלא שמו לב לדקויות ולמסרים, הגיע הבוקר סופשבוע. הכתבה על גרדנר היא כתבת השער: סיפור מקסים ומרגש על אישה פעלתנית מאוד שחייתה בהרבה מקומות בעולם ומצאה לה משימות שונות להפוך אותו לטוב יותר על פי ראות עיניה. בכל מקום בו הייתה היו לה נפשות קרובות. סיפור עיכוב הגופה הוא כלל לא העניין המרכזי בכתבה, וכל שעולה ממנה הוא כמו שכתבתי אתמול, איזה סבך בירוקרטי טיפשי.
יותר מאתמול אני מתקוממת היום על הדרך הסנסציונית בה הוצגו חייה ומותה המיותר של גרדנר.
הכתבה ראויה ביותר, על אף מעידונת בקישור עריריות>>בדידות. ההצגה שלה אתמול היא שיעור מאלף בעריכה קלוקלת, סנסציונית, בוטה, צהובה וכמובן עקומה ומעוותת מציאות.
אבל אם העיוות של אתמול לא הספיק, גם היום עורכי ידיעת ההמשך בעמודי החדשות, המספרים שהגופה כבר בדרך לסקוטלנד תודה לאל, בעקבות הכתבה במעריב, לא התאפקו: "הבירוקרטיה עיכבה את העברת גופתה, ומשפחתה לא דרשה אותה". שקר גס. המשפט הזה, הלקוח מכותרת המשנה, לא מופיע בשום מקום בידיעה. הכל פרי דמיונו/ה הקודח של העורך/ת.

דמארקרוויק: איך החלים דייב דה ברונקרט מסרטן באמצעות האינטרנט.

מוסף כלכליסט: העולם האפל של הלייקים.

בלוגלנד/ פייסבוק/ רשת

לכל הבטחוניסטים: israeldefense.com של עמיר רפפורט, איש מעריב לשעבר, באוויר.

צפניה מתאושש מהסרטן ומטווח את רייטינג המחודש.
בגיליון של היום, אגב, יש כפולה המלאה במכתבי כותבים נזעמים נגד מנחם בן שכתב "אז גם הנכד של אלתרמן הומו".

על פי הפשרה בין מנחם פרי לליאור עזיז הם מתחייבים לא להכפיש אחד את השנים בבלוגים ובטוקבקים.

לחם עבודה

ועוד איזה. הכתב הפרלמנטרי של ynet, רוני סופר, יהיה הדובר והיועץ הפרלמנטרי של בנימין נתניהו. הוא לא העיתונאי הראשון שעושה את הדרך הפתלתלת הזו. כנראה שבשלב הבא, אחרי שסופר יפרוש (בואו נהמר כמה זמן זה ייקח) נראה את בן כספית עושה דרכו ללשכה.

"ליאורה, המודאגת בטירוף מהיעלמותו של כתב הבריאות של ערוץ 2, יואב אבן, שכבר למעלה מחודש לא הופיע על המסך שלה, הרימה טלפון לחברת החדשות כדי לברר אם בקרוב ימונה לו מחליף. התשובה: 'לא'" (מדור הרכילות "ליאורה", סופשבוע, טור רביעי באמצע).

האפינגטון פוסט מעביר אליו עיתונאים מ-NYT תמורת משכורות עתק. למה המארקר קורא לזה גניבה?

בבורסת קרליבך עדיין עסוקים בהימורים כבדים: היישאר אבי משולם על מכונו כעורך מעריב עם בואו של נוחי דנקנר אם לאו?

לפני פיזור

כזכור לכם מהחג, משפחתי רקמה קשרים ענפים עם ליאו מסי בליל הסדר.
הם משוכנעים שבזכות החתימה על ההגדה הוא חולל אתמול על המגרש. כיפאק.