חדש בסו"ש
אם אני מבינה מכל הפרשנים ומאלפי המילים ודקות השידור, המירוץ בין אובמה לרומני צמוד אש, ואין מה לנסות לנבא כלום, אלא רק לכסוס.
חשד לפיגוע בירושלים.
מסי הפך לאבא ולילד שלו קוראים תיאגו.
מאחר שחלק גדול מהכותבים עוסקים בתהמולת בחירות ובקשקושי מה יהיה עם ואם, אני פטורה מטעם עצמי. יש לי מעט מאוד לקרוא, בעיקר במוספים המדיניים. שמחה ועצובה גם יחד. מצד אחד כל כך הרבה מלל מיותר, מצד שני, זה מקצר את זמן העבודה שלי על פוסט הסו"ש, שהוא מה זה לא קצר. עוד פורטרט אחד של כחלון ואני מקיאה את נשמתי. עוד מילה אחת על תעתען הצמרת ואני עוזבת את הארץ.
מוסף הארץ
המדור של נרי ליבנה הופיע הבוקר בראש עמוד הבית, מימין ללוגו. אני רואה בכך הבעת תמיכה של עורך/ת העמוד בליבנה.
בכללי, ומיד בגב יקפוץ עלי, אני אוהבת לקרוא על ההבדלים בין מדינת העולם השלישי בה אני חיה לבין מדינות אחרות, שיש בהן תיקונים נאים. ולכן תיאורי הנסיעה בברלין מעניינים אותי מאוד. כמו גם ההשוואות למחירי מאכלים אלו ואחרים בין ברלין לישראל.
חיי נצח באי היווני איקריה. כתבה משכנעת למשוכנעים. הסקפטיים יעוותו את פיהם בחמצמצות.
למה המפכ"ל דנינו ערך מסיבה לכבוד הספר של דב ויסגלס בהוצאת ידיעות ספרים על אריק שרון?
לא מוזר?
זוכרים את האיש הזה, סטיבן וולפרם, שמתעד כל שנייה בחייו? אז הנה הוא.
אני התרשמתי מהפסקה הזו:
…ירידה חדה בכמות המיילים שהוא שולח לחבר הנהלה בחברה שלו, מעידה על כך שכשישה חודשים אחר כך אותו עובד יפוטר. “עבורי, זה כמו היסטוריון אישי אוטומטי. למשל, גיליתי שבכל פעם שאני נוסע לטיול אני מעלה במשקל, כנראה כי אני לא הולך מספיק. זה היה קל מאוד, כי יש לי סדרת נתונים של המשקל שלי. זה לקח לי חמש שניות”.
Markerweek
איבדתי כבר מזמן את ידיי ואת רגליי בפרשת דני דנקנר. הנה עוד ניסיון להבין מה היה ומה קורה (הילה רז).
7 לילות
גם ניק קייב וגם בראד פיט (אמיר קמינר) באותו גיליון? מה עוד צריכה נערה שטחית כמוני.
אני אדם משעמם שיושב במשרד כל היום. תמיד הייתי כזה. לא משנה מה קרה בחיי, תמיד עבדתי במשרד.
(לא תאמינו, אבל הדובר הוא קייב)
מתברר שזה הלהיט העכשווי. שירת הפוסטינור. צליל אברהם ראיינה את הכוכבת, נעם פרתום, כתבת בעכבר העיר ומנחה סדנאות כתיבה.
[youtuber youtube='http://www.youtube.com/watch?v=jd3edaVPUR4']
גלריה
לוי זיני והסרט שלו על דן בן אמוץ הנשכח לכאורה.
ז'ורנל
סיכום עונת לימור לבנת. חלק מהכתבה בלבד. ששת עמודי הכתבה הם הרבה יותר מדי למוסף שיש בו 14 עמודי מערכת (לא כולל המדריך). אולי שווה היה להעבירה לסופשבוע. מצד שני, מי יודע אם זהו לא גליונו האחרון של המוסף. אין לדעת מה בוחשים שם בחפירות.
סופשבוע
רציתי להביא את כתבת השער על אלי הורביץ ושעותיו האחרונות, אבל היא נעלמה מהאתר. העמוד לא נמצא (חזר/ה לחיים).
רוב הכתבה כלל לא עוסק בהבטחה שעל השער, אלא בתולדותיו וכו'.
מסקנות, אגב, כבר פורסמו בסוף יולי. ובתחילת אוגוסט. ובהמשך אוגוסט. אז מה בלעדי?
7 ימים
במיוחד לביטחוניסטים שבקרב קוראינו. האיש שחיסל את אבו-ג'יהאד.
האם הכותרת לא מעוררת את התקווה שהאיש מדבר? ובכן נחום לב הלך לעולמו לפני 12 שנה.
מדובר בשיחות עבר עם רונן ברגמן.
פרומו למדור של דניאלה לונדון דקל, שנדחף לתוככי שעות נוספות, אי שם בקצה הגיליון. אלוהים וגדי בלום יודעים למה.
לחם עבודה
אורי רוזן, המנכ"ל בפועל של חדשות ערוץ 10 התפטר מתפקידו בשישי בצהריים. הוא שלח מכתב לעובדים בו הוא כותב שהוא מאמין בערוץ. אמממ.
כשלעצמי, בכל שישי אני פונה קודם כל למהדורת החדשות של 10, לא משנה מי מגיש אותה. אני רוצה לבדוק הקלו המים, האם הדברים השתנו, מה קורה. אבל כל מי שעושה כמוני יודע. המצב חמור. עשרים דקות בערך של מהדורה שנראית כמו לקט, שכחה ופאה. אמש הבטיח ניב גלבוע, שהגיש את המהדורה שבכל שישי יקחו את אחד הפוליטיקאים הרצים לשומקום למסעדה וישאלו אותו ה-כל. ובכן, גלבוע מגיש החדשות לקח את שלי יחימוביץ' למסעדה הביתית שלה בכרם התימנים, סיסי, ושם הם אכלו מרק רגל (בלי להתחשב בי). הבעיה היא לא כלכלית: החשבון היה 74 ש' והם התחלקו בו חצי חצי. הבעיה היא בגימיק: יענו סתם שבסתם. כמה עיתונאי לוחם אתה יכול להיות כשאתה יושב שכם לשכם עם פוליטיקאי בדרכו לצמרת לכאורה, ולוגם איתו מרק שמנוני (היא אמרה)?
עוד בחדשות, גלבוע מביא שוב כתבה שערך עם שאול אברון לפני זמן קצר (ע"ע).
http://f.nanafiles.co.il/Common/Flash/Nana10Preloader.swf
הלך לעולמו
שאול אברון. עיתונאי לשעבר, בעל יועזר בר יין ואכלן.
טוב שיש ויקיפדיה.
הראיון האחרון איתו. כנראה.
מה שהכי הסעיר אותי: הוא חיפש מונית שתיקח אותו מיועזר למרגרט תייר, שהמרחק ביניהם הוא 158 מ'.
טוב, זה יכול להסביר כמה דברים.
מה שאנחנו, בני התמותה, רוצים תמיד לדעת במקרים כאלו זה: "מה קרה לו?" ובמילים אחרות: עד כמה אנחנו קרובים או רחוקים משם. הפרטים, כפי ששמעתי/ קראתי אתמול הם שלפני שבועיים נפל בביתו ונפצע בראשו. אחרי שבועיים בביה"ח, נפטר. כמובן שזה לא מסביר כלום. למה נפל? מה מהות הפציעה? אחרי כמה זמן מצאו אותו בבית? ממה נפטר? ועוד שאלות דומות הקשורות בסיטואציה. בשלב זה לא שמעתי תשובות. נראה, אולי מחר.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
חדשות הירקון 70.
http://blip.tv/play/AYOIhlkC.html?p=1
http://a.blip.tv/api.swf#AYOIhlkC
לידיעת כותבי הסטטוסים ומפעילי התנורים.
דתיים וחרדים שוקלים להצביע לעבודה או לליכוד.
לונלי פלאנט מציע את עשרת האזורים הכי טובים לטיולים. נחשו מי במקום שני.
(דברים שאפשר לקרוא רק בפייסבוק) סטטוס מעניין של יאיר קדר על שלטון האימים של טומי לפיד.
הקרנה בקתדרה אתמול. אני משוטט בפואייה של גנדי. באמצע ההקרנה אני מבחין בגבר ממושקף שרץ לשירותים. אני מזהה אותו – זה מאיר שלו, ונזכר שהוא מופיע בסרט. בסוף ההקרנה אני מזמין אותו לבמה לספר איך זה היה לראיין את יונה וולך בשעה טובה בערוץ 1. הוא סיפר על שלטון האימים של הצאר דאז – טומי לפיד, ועל הלחצים שהופעלו עליו, ועל יונה שהוא לא הבין למה היא באה לטלוויזיה לדבר על הסרטן שלה ועל זה שאחרי הראיון הוא הבין שתוכניות אירוח בשישי בערב זה לא בשבילו והחליט לעזוב את הטלוויזיה.
מח' הגהה
(בהופעת אורח)
(כלכליסט)
לפני פיזור
כתבתי די הרבה בימים האחרונים. הנה מקבציישן.
דו"ח חודשי אוקטובר.
מודברים. שאלות ושאלות על הירקות והפירות.
המזגזג. כחלון, נו.
נרי ליבנה הוזמנה לשיחה לפני שימוע.
חולדות. בסאבוויי. על היפואיות עוד לא כתבתי.
ולווט אנדרגראונד 
לא יודע כמה אפשר לסמוך על הפרשנים, המילים, ודקות השידור. Nate Silver, שמשקלל סקרים מכל מדינות ארה"ב, מנבא 83% סיכוי לניצחון של אובמה: Nov. 2: For Romney to Win, State Polls Must Be Statistically Biased . אמנם באותו עיתון (ניו יורק טיימס), ואמנם על סמך אותו ניתוח, אבל פול קרוגמן מקטר על עיתונאות שמטמטמת אותך.
כמובן, גם סילבר וגם קרוגמן הם עוד ניתוח ועוד פרשנים
🙄 אבל הם שינוי מרענן מהמלודרמה הבלתי-נדלית במקומות אחרים.
אהבתיאהבתי
נשמע מוכר
אהבתיאהבתי
אראל סג"ל שחביב עלי למרות ימניותו מציע "משחק מחשבתי" במעריב – מה יקרה אם ירצחו את נתניהו. איך אנחנו, בשמאל, נרגיש?
מכיוון שאנו בשמאל לא נוהגים לרצוח מנהיגים, אגיש משחק מחשבתי נוסף – איך תרגישו אתם בימין במקרה כזה, כי הרי הרוצח ייצא קרוב לוודאי משורותיכם?
אהבתיאהבתי
תמיד יש פעם ראשונה. הרי לפני יגאל עמיר, גם אנחנו בימין לא "נהגנו" לרצוח מנהיגים. האמת היא שאנחנו עדיין לא נוהגים לעשות זאת. אמנם למוח האנושי יש נטיה ברורה לחיפוש תבניות, אבל איך אפשר להסיק תבנית ממקרה בודד?
אגב, לרצוח אולי לא, אבל לנסות לרצוח – דווקא כן. הירי על אלטלנה מול חופי ת"א, כשהאוניה על שרטון, רוב הנשק והתחמושת נפרקו כבר ונמסרו לצה"ל וכשידוע שבגין נמצא עליה – נראה מי יטען שזה היה ניסיון למנוע מרד, שכלל לא היה ולא נברא. מצד שני, בן גוריון של אז היה נחשב לימין קיצוני היום, אז אולי אפשר להוסיף אותו לרשימה הקצרה שלך?
אתה בטוח שזה בלתי אפשרי לחלוטין שאיש שמאל כלשהו יחליט שהדרך היחידה להציל את [השלם לפי הטעם] היא לרצוח את ביבי? אין בשמאל כולו אפילו אדם אחד מעורער בנפשו? באמת? כי לא צריך יותר מאחד, כפי שמקרה עמיר הוכיח.
ואחרון חביב: אתה עונה לאיש קש. סג"ל לא שאל איך ירגישו בשמאל אם איש שמאל ירצח את ביבי, הוא שאל איך ירגישו בשמאל אם מישהו – מהשמאל, הימין, בכלל לא ישראלי, בכלל לא מהכוכב, לא משנה – ירצח את ביבי. האם גם רצח של ראש ממשלה מהימין יהיה סוף הדמוקרטיה?
לפי הטורים של בכירי עיתונאינו, בכלל לא – זו תהיה הצלה של העם, המדינה, התרבות, האזור ואולי גם העולם כולו מכליה והשמדה, מהירה או איטית.
אהבתיאהבתי
המיתוס המחנאי ואפולוגטיקת נובמבר?
פעם ראשונה?
ספרו את זה לשר צבי פנקס.
הוזכר סג"ל.
יש את האייקון יהונתן גפן שבטור האחרון שלו (מס' 7546) בניגוד ל 2 העיתונאים הימנים המשתייכים למחנה הרשע, הרגיש לגמרי בנוח דווקא גם לקרוץ בשובבות ואף לשבח את מניעי ההתנקשות בשר בממשלה.
בניגוד לימין הממלכתי צמא הדם, מושכי עט בשמאל הקיצוני (והוא לאהיחיד) הנאור יודעים לשבחו גם לדרבן כשצריך.
אהבתיאהבתי
לאוהבי נרי באשר הם.http://www.atzuma.co.il/neri
אהבתיאהבתי
היה נחמד לשמוע הערב בגל"צ את עידן קוולר מאבד כמה עשתונות בגלל חוסר ההחלטיות של כחלון. מלבד להתקשר אליו ולהאיץ בו לקבל כבר החלטה, הבחור עשה הכל. ולא, אין עדיין סקופ כנראה
אהבתיאהבתי
ynet בכותרת מרגיזה וצהובה.
מדריך הרכיבה הבטוחה נהרג: "הוא לא נהג מהר"
אם לא נהג מהר- מדוע לציין זאת בכותרת?
ידוע שמהירות היא לא פקטור עיקרי בתאונות של דו גלגלי ולא ברכב.
ואם הכנסתם לכותרת מדוע במרכאות?
יעני להדגיש שמדובר בציטוט של עמית לרכיבה אבל בעצם כדי להלהיט את הוויכוח על צורת הנהיגה של רוכבי הדו גלגלי.
בשנתיים האחרונות מאוד מדגדג לי לחזור ולשרוף אספלט וכל פעם שאני מתלהב מהרעיון (שישי אחה"צ לדוגמא) אני שומע על תאונות. מדובר במבוגרים עם ילד, עצוב. ההימור שלי- כתם שמן או חפץ כלשהו. אין שום קטע מאתגר בכביש 6.
אהבתיאהבתי
מה יכול להיות "מאתגר" בנהיגה?
בערך כמו ה"אתגר" שבהפעלת שואב אבק
אהבתיאהבתי
תרכב על שואב אבק ב 180 קמ"ש כשהמציאות באלכסון ותחזור אחורי זה. בינתיים טמקא שינו את הכותרת. לפחות מישהו קורא ביקורת ומגיב לעניין (דיסלייקים).
אהבתיאהבתי
בקשה: הואיל ואין ברשותי עיתון לסופ"ש, והואיל ואין קישור לכתבה על האדון קייב בשבעה ימים, האם תוכלי לכתוב במה עסק הראיון, ואולי אנקדוטה אחת או שתיים?
אילו היית מבקשת ממני לעשות כן, הייתי מסכים ברצון.
אהבתיאהבתי
כן, הבטחות הטוקבקיטסים פה הן שם דבר.
הנושא הוא הסרט החדש לו כתב את התסריט, ארץ יבשה.
אנקדוטה כבר הבאתי.
אהבתיאהבתי
ברור שהבאת אנקדוטה. בזמן שחלף מהרגע שקראתי את הפוסט ועד שהצלחתי להתחבר ולכתוב תגובה שכחתי את דבר קיומה (ההוא במשרד וגו').
תודה על הקדימון.
אהבתיאהבתי
לדעתי, הנה הסיבה שלנרי ליבנה לא איכפת לבלות שלוש שעות ביום בתחבורה ציבורית בברלין, אבל ארבעים דקות בישראל הורגות אותה: בברלין היא תיירת. יחי ההבדל הקטן.
גם אני מתתי על התחבורה הציבורית בברלין בתור תייר. תור אחד שחי בעיר אני שונא אותה שנאת מוות.
לפעמים אורחת לרגע רואה כל פגע – ולפעמים להפך. שלא לדבר על כך שהוא לעולם לעולם לעולם לא רואה את התמונה הגדולה. אפילו אם היא עיתונאית.
אהבתיאהבתי
ניימן, אתה עדיין בברלין? שכחתי את כתובת הבלוג שלך. בבקשה?
אהבתיאהבתי
התואיל להרחיב?
אהבתיאהבתי
הבלוג של ניימן? הנה.
אהבתיאהבתי
צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים. תודה.
אהבתיאהבתי
V, תודה על הבלוג.
ניימן, מה אומרים הגרמנים על כך שהדונאר/שווארמה היא המאכל הלאומי בברלין? האם גם שם יש דיבור פובי על התמזרחות? מה התגובה נגד המוסיקה הטורקית ששמים נהגי המוניות הטורקים? שאלתי האם זה כמו בארץ או בגלל שברלין כל כך ענקית יש ספייס לכולם?
אהבתיאהבתי
צר לי… אין לי מושג בהלך הרוח הגרמני.. אני גם לא בטוח שדונר זה המאכל הלאומי בברלין. יש הרבה קארי-וורסט (נקניקיה עם קארי וקטשופ – מאכל שהומצא בברלין).
אהבתיאהבתי
אני גם לא רואה את התמונה הגדולה. ברלין היא עיר בגודל של מדינה. אל תבטח באנשים ש"מכירים" אותה.
בקשר לנושא המדובר: אפשר לתת רשימה חלקית של בעיות שאני נתקל בהם לעיתים תכופות: צפיפות, מוזיקאים שמופיעים בזמן הנסיעה על הבוקר ועושים לי כאב ראש אדיר, כיתות בית ספר יסודי שלמות שעולות עלי, אנשים שיכורים או מוזרים עד מאד, מלחמות מקום על המושבים – והמון הליכה בהחלפת רכבות. זה מתיש בטירוף – ובחיי שאני בכושר פנטסטי.
הכל תלוי ברכבת, באיזור, בשעה ובקו. שוב, עיר בגודל של מדינה. זה לא אחיד.
מה שנכון הוא שכמעט אף פעם לא מתחילים איתך שיחה. אם זו הבעיה העיקרית שלך בחיים אז היא נפטרה. אבל יש בעיות אחרות.
ושורה תחתונה (תרשה לי): מערכת התחבורה של ברלין טובה מזו של ישראל. היא יותר טובה משל כמעט כל מקום אחר בעולם. היא גם נמצאת בחובות עתק שלא ברור איך תצא מהם – והיא גם ממוקמת בעיר הבירה של אחת המדינות העשירות בעולם, שמתגאה בתחבורה הציבורית שלה. למרות האמור לעיל, היא מנצחת בנוק אאוט את מערכת התחבורה הישראלית. אבל יש בה עוד המון בעיות וזו ממש לא אידיאה.
אהבתיאהבתי
בקיצור – גם אתה מיזנטרופ. וולקאם טו דה קלאב.
אהבתיאהבתי
מודה באשמה. אבל מה זה קשור למה שכתבתי?
אהבתיאהבתי
כל אחד מוצא עניין בפאן אחר של הדברים. אנונימי מתעניין בטורקים ומזרחים, ואני שמתי לב שבאופן כללי היית מעדיף להיות נוסע יחיד על רכבת.
אהבתיאהבתי
האמת היא שאני לא מסכים עם ההגיון שלך: נתתי רשימת ליקויים ברכבת כי זה מה שביקשו. מה גם שהתעלמת לחלוטין מהפיסקה האחרונה שלי.
בשביל לסבך את חייך, הנה רשימה חלקית של דברים שאני אוהב ברכבת: ציטוט לרכילות של אחרים, פגישת אנשים חדשים – בעיקר קשישים עם סיפורים מעניינים, נוף מעניין, לראות סטודנטים לומדים במרץ בקרון (נותן לי מוטיבציה), טיפוסים צבעוניים (לא מהסוג השיכור או הקריפי), ניתוק רגעי מהמירוץ לחיים.
עכשיו תוכל להסיק שאני פילנטרופ 😉
אהבתיאהבתי
אתה מלהק ומביים את חבריך לנסיעה. זה לא עובד ככה.יש נוסעים שקשה לשהות במחיצתם ואתה יכול להתנחם בזה שבעוד דקות ספורות יצאו מחייך לתמיד.
אהבתיאהבתי
אם הבנתי אותך נכון:
ע"פ רשימת הדברים שאני לא אוהב ברכבת הסקת שאני מיזנטרופ – וזו לוגיקה נכונה בעיניך.
ע"פ רשימת הדברים שאני אוהב ברכבת הבנת שאני רוצה ללהק ולביים את חברי לנסיעה(??), ושאני לא מבין שהאינטרקציה עם נוסעי הרכבת אירעית?
אהבתיאהבתי
לצערי השיחה בינינו כמו 2 רכבות שנוסעות לכוון הפוך.
אהבתיאהבתי
הגרמנים תמיד התמחו ברכבות.
אהבתיאהבתי
פבלוב: רכבות=גרמנים.
אהבתיאהבתי
בול. אבל תמיד יהיו התיירים שיחזרו ויספרו כמה שהכל נפלא ב-X והלוואי עלינו. תחביב כזה.
אין שאלה בכלל. למעשה, בכל הערים בהן חייתי, באירופה ובצפון אמריקה, התחבורה הציבורית היתה טובה, רבגונית ומדויקת יותר מאשר בארץ, למעט מקומות כאלה ואחרים (נקודתיים ובכלל) בהם טמפ' בלתי הגיונית בקיץ (אין מיזוג או שהנהג מחליט לא להשתמש בו), זוהמה, מכרסמי ענק, ריח רע, ונדליזם ואלימות. מצד שני, תמיד חייתי (או שהיתי תקופות יחסית ארוכות) בערים גדולות ומרכזיות. רכבות מהירות לפריפריה יש, אך שם (בנסיעות וטיולים) תמיד היה רכב שכור ואין לי מושג.
בעולם השלישי (זה האמיתי) אין תחרות לתחבורה הציבורית בישראל.
גם בארץ זה כמעט אף פעם לא קרה לי, גם כשנסעתי באוטובוסים ומוניות שירות מדי יום. למעשה אינני זוכר פניות דומות, למעט מתיירים ששאלו אם זה הקו הנכון או אנשים שביקשו להעביר כסף לנהג במוניות שירות. בד"כ אני שוקע בעיתון או בספר בזמן הנסיעה, ללא הפרעה.
אהבתיאהבתי
בארץ *אני* זה שמתחיל שיחה! 😀
(חצי-הומור חצי-אמת)
דווקא בתקופה שלי בארה"ב התחבורה הציבורית הייתה על הפנים. מלבד כמה ערים כמו ניו-יורק, שיקגו או סן-פרנסיסקו – שהן גרגר חול על מפת ארה"ב. בגרמניה התחבורה פשוט מדהימה בפרמטרים של כיסוי המדינה ותדירות הנסיעה. אם כי עדיין יש חורים שחייבים אוטואופנייםרגליים כדי להגיע אליהם – אפילו בגרמניה.
אהבתיאהבתי
אתמול במהדורה של חדשות 2 שודרה כתבה על "הלמו", אשר מואשם (אם הבנתי נכון) שפרץ למחשבי מערכת המשפט והפיץ מתוכם חומרים אסורים בפרסום. אך לא במעשיו העניין.
לכתבות במהדורה מוסיפים כתוביות, כך שניתן יהיה לקרוא את הדברים במקביל לשמיעתם. יצא לי כבר להיתקל בכתוביות שבהם תיקנו את העברית הקלוקלת של הדובר. עם זאת, הפעם היה חידוש. בכתוביות הוסיפו סימני קריאה. במשורה, אומנם, אבל הוסיפו.
כך יצא שחלק מטענותיו של "הלמו" כנגד המשטרה קיבלו הדגשה מיוחדת. בפועל, את הדברים הוא אמר ברוגע. אולם סימן הקריאה נתן להם יתר תוקף. מישהו בהפקה החליט שזו טענה ש"הלמו" ביקש להדגיש במיוחד. ואולי – שראוי להדגיש טענה זו (כלומר, ש"הלמו" עצמו לא הבין את חשיבות הטענה).
ובכן, למה לעצור כאן?
כך, למשל, כאשר מופיע פרצופו המדושן של עורך-הדין משה שרמן, אשר מצהיר כי "מרשו חף מפשע", יוסיפו בכתוביות סמיילי קורץ ;).
וכאשר כחלון ינסה למכור אמינות במהדורת החדשות – :roll:.
אהבתיאהבתי
לא שמתי לב לסימני הקריאה. היה משהו שיותר עצבן אותי.
למרות שהכתבה מתחילה בהסברת מקורות הניק "הלמו" (HALEMO, הלחם של "הלוי משה"), לאורך כל הכתבה גיא פלג מכנה אותו שוב ושוב HALAMO, ואף מגדיל לעשות והוגה זאת עם דגש על ההברה הראשונה, כאילו שהמקור הוא ג'ון ויין.
אהבתיאהבתי
העסק מתחיל להתפרק מוקדם מהצפוי.
אהבתיאהבתי
בן דרור ימיני, כמו אגב כפי שעשה 2009 רומז שהוא עצמו בקלפי ישלשל את הפתק "אמת" בקלפי, אבל כותב שהמיזם של לפיד להציג את המפלגה כ"מרכז", כדי לקחת קולות מהליכוד לא מחזיק מים.
אהבתיאהבתי
לא הבנתי.
אלי הורוביץ חשב ברגעיו האחרונים על סנדי בר?
אהבתיאהבתי
הכתבה עליו חזרה לאוויר.
זה הזמן לבדוק אם נעשו בה שינויים, או שסתם היתה תקלה זמנית.
אהבתיאהבתי
הכתבה על אלי הורביץ היתה באמת סוג של כתבת צבע אבל מנקודת מבטי בהחלט לא מיותרת. הדגש לדעתי הוא לא המקרה הפרטי של אותה רשלנות מקוממת בשיב"א, אלא ההשלכה שלה על הרפואה הציבורית ככלל בישראל בבתי החולים.
הורביץ יזם ואסטרטג כאמור מנכ"ל טבע, איש מפלגת העבודה או לא איש מפלגה, היה באמת מבחינתי מאריות הארץ שעשה ופעל המון לטובת החברה הישראלית ומדינת ישראל תוך ויתור על אינטגרות ימינה או שמאלה.
שני נושאים עיקריים עלו בכתבה: 1. היחס הרשלני לא פעם בחדר המיון ומחלקות לאזרח רגיל.
2רמת הסטרליזציה הנמוכה בבתי חולים- שגם משרד הבריאות מודה בה, ברמה כזו שאדם מהשורה צריך באמת לעשות כל שביכולתו שלא להכנס בשער בתי החולים, מאחר שבסבירות אדירה יחטוף בבה"ח עצמו זיהום משמעותי.
רן רנזיק עיתונאי וחוקר הבריאות מזה 20 שנים כבר התייחס לכך, שאי אפשר להתלות בטעות חסכי תקצוב ממשלתיים שהושמעו מאז קום המדינה, יש בעיות אקוטיות בתוך מערכת הבריאות הציבורית הישראלית פנימה.
– במאמר מוסגר ועכשיו בהקשר הוליסטי, מדהים עד כמה מנותקים מהמציאות אותם חברי עמותות ף שדורשים מהחברה הישראלית לקלוט על כתפיה וחשבונה עוד נחשולי שב"חים/ מסתננים וכו' שגם ככה בתי החולים שלה מתמודדים בצורה מאוד בעייתית על חשבון הציבור.
אהבתיאהבתי
משווה ומעלה: שרון הקטן לא רק שהגדיל את תוחלת חייו אלא גם את איכותם. דא עקא שלשיטתו אין צורך להיות לשם וניתן להגיע לאותה תוצאה פשוט באמצעות גלישה לשם.
אהבתיאהבתי
א-אפרופו האי היווני, צפיתי איפשהו, מתישהו, בתוכנית על האנשים שחיים מעל גיל 100 (באנגלית יש לזה מונח מיוחד. בעברית, לא מכיר, כנראה התשושים). יפן היא השיאנית העולמית וביפן עצמה מוביל האי אוקינאווה על 1.4 מיליון תושביו, ללא שום עוררין. התוכנית עסקה באנשים האלה באי. כמובן שהכתבה מוקדה בשאלת השאלות שמעניינת כל מערבי – למה האנשים האלה, מלבד תוחלת חיים מופלגת, הם גם בריאים באופן כללי בכל הגילים. שם כמעט לא סובלים מסרטן, אין להם בעיות לב, עורקים סתומים ורמות גבוהות של כולסטרול זה ממש נדיר, אין כמעט דמנציה ואלצהיימר, וגם, את זה אי אפשר להעביר בכתב, בכתבה היה אפשר לראות אנשים שנראים צעירים בהרבה מגילם. כך למשל אם ובתה, לדוגמה, שהתראיינו, נראו בעשרים שנים צעירות מגילן. אז למה? אז זהו, הכתבה לא נתנה מענה חד-משמעי. אם בכל זאת ללקט משם את הסיבות שהוזכרו אז 1. תזונה – ירקות ופירות בכמויות גדולות. א. הם אוכלים מעט. BMI נמוך מאוד ואין שם קמפיינים מטופשים בזכות השמנמנות ונגד הפוטושופ, פשוט כולם רזים. ב. הרעיון של בטן-מלאה-ובא-לי-לנמנם-אחרי-ארוחה, לא מוכר שם. יש להם אפילו ביטוי יפני לרעיון שצריך לאכול כדי 80 אחוז מתחושת שובע ג. התושבים עצמם טוענים שהסוד הוא בירק שנראה כמו מלפפון שמהווה יסוד בסיסי שם בכל ארוחה, שנדמה לי שנקרא נאברה (או משהו דומה מאוד) 2. עבודה בשדה. שם עובדים עד גיל 90 בשדה. 3. חיי קהילה מפותחים והעדר סטרס. בכתבה אפשר היה לראות פנסיונרים מתבגרים בגיל 90 + שקמים בבוקר והולכים למעין מתנ"ס קהילתי, מפטפטים ורוקדים בתנועות שהזכירו לי מאוד טאיי צ'י. הם נראו שלווים באופן ברור עד כדי חשד שבישראל תוחלת החיים היתה צריכה להיות 25 גג. היפנים עצמם רואים בתושבים שם מעין מין מוזר, והם מגדירים אתם כאנשים חמים ואופטימיים בכללי, בניגוד לליבם הקר של היפנים האחרים. אגב, בצורה מוחצת, הנשים שם הם בעלות תוחלת החיים הגבוהה יותר, כמו כאן, בהבדל גדול אחד: רובם שם בריאים בכל הגילים.
אהבתיאהבתי
תוספת- הנשים צורכות הרבה פיטואסטרוגנים (טופו) וכן צריכת אומגה 3 (סושי) גבוהה מאד ביפן , מכאן נובעים בריאותם הטובה ומראם הצעיר.
אהבתיאהבתי
כן, אבל רק בכללי. סושי במקום ניתוח להרמת פנים סובל מבעיה כפולה: כספית, וכמויות אדירות של סודיום ברוטב הסויה התעשייתי.
אהבתיאהבתי
סושי וטופו ביפן אינם דומים למה שהורגלנו בארץ. איך הגעת להרמת פנים? הפיטואסטרוגנים שבמאכלים היפניים ממלאים את החסר באסטרוגן אצל נשים בגיל הבלות (מ-50- ואילך)שגורם להזדקנות מהירה, ואומגה 3 שומר על בריאות הלב והעורקים ועוצר הזדקנות של מערכות שונות בגוף. לא צריך להתווכח במקום שאין על מה.
אהבתיאהבתי
קמנו על רגל שמאל? "מראם הצעיר" התקשר לי לניתוח הפלסטי להרמת פנים (מה שמכונה בטעות מתיחת פנים) ולהתווכח זו מומחיות שאני משתמש בה רק אם משלמים לי. כאן היתה תגובה קלילה, שום ויכוח.
אהבתיאהבתי
קמה תמיד אופטימית ליום חדש. כל זה מתערער כש2 הסטוקרים הבלתי נלאים מזנבים בתגובות שלי. אם נשמעתי תוקפנית קבל את התנצלותי.
אהבתיאהבתי
לא תזונה ולא גליקריה. רק LHB, זה פשוט.
אהבתיאהבתי
הוזמנתי, אז באתי. אין לי מושג כמה זמן שהתה הגב' ליבנה בברלין, היכן הסתובבה ובאיזה שעות, אך בשהותי הלא קצרה שם ראיתי, בכמה הזדמנויות, אלימות בתחבורה הציבורית (באו-באן. כן כן) שמעולם לא ראיתי, במשך עשרות שנים, באוטובוסים של אגד או ברכבת ישראל: חבורות של שיכורים, חלקם גלוחי ראש, שנטפלים לכהי עור.
במקומות המתוירים רועש תמיד, גם באוטובוסים. קבוצות של תיירים מכל העולם מפטפטים בקולי קולות. מה שכן, מה שלבנה כתבה על הנהגים ועל הסלולרי מדויק.
בטוחני שיש כאן בבלוג עוד כמה אנשים שמכירים את ברלין שיוכלו להעיד.
מצחיק, אבל העניין הזכיר לי תגובה שכתבתי בבלוג באחד מגלגוליו הקודמים, בה עמדתי על ההבדלים בין עמים שונים: האיטלקים שהם, בהכללה גסה, קולניים, חברותיים וחמי מזג, לעומת האוסטרים, למשל, שהם קרים, מנומסים וקורקטיים. מאד לא אהבת אז הדברים אז, ואם זכרוני אינו מטעה אותי, אף כתבת משהו על גזענות. אם תנברי בארכיונים של הבלוג שלך, בטוח שתמצאי.
כחלון! כחלון! כחלון!
הנה. את יכולה בשקט לעזוב לברלין. בהצלחה!
אהבתיאהבתי
ועוד משהו.
מזה זמן שאני מדלג על טורה של ליבנה.
היום קראתי. בגללך!
אהבתיאהבתי
שכחת להוסיף השוואה של הופעות הגבעטרון
אהבתיאהבתי
אני ראיתי ב-7 בבוקר ברכבת התחתית שוטרים מתחילים משמרת מצויידים בכלבי תקיפה נגד מתפרעים. את המתפרעים לא ראיתי. אבל השוטרים נראו נכונים ומנוסים.
אהבתיאהבתי
יואב קרני על פרשת האפרטהייד של הארץ, שווה לקרוא.
אהבתיאהבתי
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000794447#FromSearchPage
אהבתיאהבתי
תודה, אבי! יואב קרני עיתונאי מעולה.
מתוך המאמר:
״חידה בעיניי היא מה בדיוק קרה למערכת השיקולים של עורכי "הארץ". העיתון הזיק לעצמו מאוד, דווקא בזמן של משבר קיומי. אני מפציר בעורכיו ובבעליו להיזהר. שיורו של "הארץ" חשוב מכדי שהוא ייחשד בעמדה ניהיליסטית כלפי קיומה של ישראל. כדי שהוא יוסיף לעמוד על משמר זכויות האדם והאזרח, הוא צריך לחלץ את עצמו מהלך הרוח הקיצוני שבו הוא שרוי.״
היום במשך כמה שעות בעמוד החדשות באתר היה מקבץ מופגן של אפליה נגד אתיופים. אתמול זה היה ישראליות שגרות עם אפריקאים ויחסה המתעמר של המדינה נגדם. מתי העסק מתחיל להסריח? כאשר מוסיפים לזה שרק לפני כמה ימים היתה כותרת צינית על ״השד העדתי״. מה מותר אפריקה על שאלת קו השבר שחוצה את החברה הישראלית? אולי בגלל שבעולם לא מודעים לבעיה העדתית ושאלת גזע היא כל כך ״מערבית״ שנותנת למי שמערטל בה סיפוק של עליונות מוסרית?
אהבתיאהבתי
הגעתי דרכו לקישור הזה בגרדיאן.
הכותרת היא:
כאשר למטה נכתב:
שזה די מצחיק בהקשר של הביקורת של הכותב על הכותרת בהארץ.
לפחות בגרדיאן מתעדים את השינוי.
אהבתיאהבתי
דבר שני אחרי ששמעתי על מותו המצער של שאול הייתה המחשבה איפה מייברג שיכתוב עליו? אז איפה לעזאזל מייברג?
אני חושב שאולי אין יותר מתאים ממייברג לכתוב הספד על שאול אברון והוא גם בטח ישמח לעשות את זה.
למרבה הצער הוא לא כותב כיום בשום מקום.
אולי פוסט אורח של מייברג, דבורית?
אהבתיאהבתי
אפרופו גרמניה. יש בארץ לא מעט ילדים יקים כלומר ההורים שלהם או הסבים הם יוצאי גרמניה שעלו ארצה בשנות ה-30. אני חושבת שחלק גדול מאותם עולים באמת התגעגע לגרמניה. היה קשה להם להתערות בארץ ועברית קשה שפה. לא פעם בין אלו שנסעו לגרמניה וחיים בה כיום הם אותם צאצאים שספגו את המורשת היקית ואת הגעגוע. כמובן שהיה גם חלק לא מבוטל שכעס על הגרמנים ועל מה שעשו ליהודים וכמו גרשום שוקן סרבו לחזור לגרמניה אפילו לביקור. אבל זה לא מנע מצאצאיהם את הרצון לחוות את גרמניה.
הגרמנים כיום הם לא פחות ולא יותר אנטישמיים מהצרפתים, האנגלים, ההולנדים ואחרים. למי שזה לא מפריע שיגור שם.
נזכרתי בכל זה לא רק בגלל נרי ליבנה אלא בגלל התרגום החדש של ספרה של מריון קפלן (ספר ישן מ-1994) איך הומצאה האם היקית. מאלף למדי בעיקר לכאלו שזו המורשת שלהם.
אהבתיאהבתי
והקישור סרב להצטרף משום מה אז הנה הוא עוד פעם
http://www.haaretz.co.il/literature/safrut/print/1.1852380
אהבתיאהבתי
כבת למשפחה שבחלקה יקית, יש בי געגוע לאוירת בן-יהודה שטראסה שהביאו עולי גרמניה לתל-אביב, שפינתה את מקומה לפיצוחיאדה סביחיאדה מקומית.
אהבתיאהבתי
יקים עדיפים על ערסים בכל מובן
אהבתיאהבתי
היה לי סבא ממוצא יקה שהגיע עם עליית הנוער, שאגב הייתי קשור אליו מאוד.
היקיות המוקדמת שלו לא הפריע לו לאבד את הצפון ולהודיע שבאדמת גרמניה הוא לא דורך.
המורשת כאן למרות הגלותיות שתופסת לאחרונה שיזוף מיופף, היא ישראלית.
התירוץ ש"סבא / אבי" נולד בגרמניה לכן יש לי משיכה למקום אולי לא חדש, אבל הוא מעיד לפחות מבחינתי על תחומי המורבידיות.
אהבתיאהבתי
זה עניין של תרבות. שיזוף ונימוס אלמנטרי אינם אוקסימורון.
אהבתיאהבתי
אסתי סגל הציגה היום ברדיו את כחלון ככלי ריק. לא חברתי ולא נעלי "המגפר". יאללה, תקים כבר מפלגה, שזופצ'יק
אהבתיאהבתי
ולסיכום לפני שאני פונה לענייניי, האי היווני איקריה הוא כנראה דוגמה לאיך צריך לחיות נכון – תזונה טובה, חיים שלווים, אין רעש, אנשים חברותיים וחובבי חיי קהילה וכו'. אני יכול לנחש שבאי אין הרבה חולדות. לגבי חולדות ניו יורק, אני בטוח שרובן שרדו. הן שוחות מצוין, מסוגלות להתקיים מסקראץ' ומסתגלות לכל מצב. יחיו החולדות! 8)
אהבתיאהבתי
אה כן, ואם חסרות כמה חולדות יבואו חדשות. הן מתרבות כמו שפנים
אהבתיאהבתי
נכון מאד מיקי.
אהבתיאהבתי
ולווט, באמת לא מעניין מדוע וממה מת שאול אברון. הוא מת וזהו. העיסוק האובססיבי שלך במחלות וסיבותיהן הוא מאוד ישראלי, אגב – אבל חסר תוחלת. אל תזרקי אותי מהבלוג בגלל זה, רציתי רק שתדעי שלא כולנו היפוכונדרים 😆
אהבתיאהבתי
לא אסתיר את נטיותיי. מעניין אותי ממה הוא מת. ולא רק הוא. ואני לא חושבת שאני היחידה. היוצא דופן הוא אתה, לא אני, אף שאין לי שום בעיה, ואפילו להפך, להיות היחידה שחושבת כך וכך.
אהבתיאהבתי
לשאול אברון היה בלוג. http://yoezer.com/about/
אהבתיאהבתי
1. איך זה קשור לדיון?
2. הבלוג מופיע בקישור למילה "יועזר" בפוסט.
אהבתיאהבתי
אהוי, לא שמתי לב.
אהבתיאהבתי
בלי קשר לחוסר תשומת הלב שלי,אני רוצה להעיר שנתת חמש (5) הפניות בנושא שאול אברון, ואחרי השניה היתה תחושה של מיצוי.
אהבתיאהבתי
גם לאוכלות עשבים ומתרגלות YOGA CHIKITSA מותר להעריץ קרניבורים מזדקנים.
אהבתיאהבתי
הספד של קרניבור
אהבתיאהבתי
הוא ממחזר ת'סיפור הזה כבר שנים. בטח יש לו תיקי חבצלת על כל עולם האוכל ונגזריו.
אהבתיאהבתי
תחושת המיצוי היתה כל כך מקיפה, שישר גיגלת במרץ להביא עוד לינק!
אהבתיאהבתי
כל כמה זמן אנחנו קוראים למה שכחו את דן בן אמוץ. מי צריך לזכור ולמה? בכתבה יש רמז. הערוץ השני. עם הערוץ השני עלו לראש התור אנשים שדב״א וגיבורי הפלמ״ח הם לא ברפרטואר שלו. זה הכל. למה אבי ניר וארז טל צריכים לדוש בדב״א?
אגב קראתי לאחרונה את ״לזכור ולשכח״. ספר מיושן שאין טעם להדפיסו מחדש.
אהבתיאהבתי
הדרישה לזכור את דב"א באמת מצחיקה. ייתכן שהתקשורת עוסקת בזה בגלל שיש כאן אלמנט דווקאי או פרובוקטיבי כלשהו.
היצירות שלו באמת התיישנו ולא נראה לי שהוא ייזכר כחלק מהקאנון הישראלי, מלבד ספר או שניים במקרה הטוב
אהבתיאהבתי
יש מן הפסול ביהודים שמריירים על גרמנים. ברלין נפלאה אבל ההתנפלות הישראלית היא מכוערת.
אהבתיאהבתי
אנחנו חיים בתוך עדר, אתה הרי יודע זאת. כולם עושים מה שכולם עושים. אם מישהו מתנהג בספונטניות או עושה משהו מקורי (ובטוח יש כאלה) אתה לא ממש תשמע על זה
אהבתיאהבתי
אבל ישראלים עם תודעה יהודית לא היו מעיזים להתבטל כך מול גרמנים. האם תקרא דברים כאלה במקור ראשון או ״ארץ אחרת״? למה זה קורא ל״שמאל״ הישראלי? מה זה שמאל? ניכור וביטול עצמי?
אגב גרשום שוקן סירב לכל התפייסות עם גרמניה והיה אפילו נגד איחוד ברלין. כנקמה ועונש על הסבל האישי שלו. הוא לא סלח. מה שקורה עם השמאל הנוכחי הוא כואב. הם חפים מכל גאווה וערכים.
אהבתיאהבתי
הצביעות – הו הצביעות!
"ברלין נפלאה, אבל…"
עד איזה דור נרדוף את גרמניה, בעוד אנחנו ממשיכים לצרוך מוצרים Made in Germany ?
בשביל לספק לישראל צוללות הם טובים, אבל לשבח את ברלין?
"התבטלות"….
אהבתיאהבתי
אנונימים עושה אדג'סטמנט כדי לסחוט לייקים.
אהבתיאהבתי
מכירים את ההרגשה שצל הולך אחריכם לכל מקום? אז זהו.
אהבתיאהבתי
הפאפראצ'י האלה לא מבינים רמזים- תני להם עם השמשיה בראש ותשסי בהם את טופי.
אהבתיאהבתי
לבקש להוציא את הלשון מה… של הגרמנים זה לא נקרא לרדוף. אגב, עוד לפני השואה היהודים היו מאוהבים בכל דבר גרמני עד כדי התבטלות (קרא גרשום שולם, קורט בלומפלד, עקיבא סימון וכו). זה לא מנע את טירוף השינאה של הגרמנים. קצת כבוד עצמי.
אהבתיאהבתי
קראתי עוד קצת מטוריה האחרונים של הגברת הנפרדת. הילדים בברלין והיא מתוודה דגם היא היתה עודה כמוהם בגיל הנכון. מגיב אחד ענה לה:
״ואנחנו נשארים כאן לאסוננו רק עם הסמולנים הזקנים שהם המרים והארסיים ביותר , מדוע שלא תצטרפו לילדיכם פריים הבאוש של חוסר הערכים והתבונה שלכם ? קדימה צאי מחיינו סמולנית זקנה״
מה זה שמאל ישראלי? למה הם מרשים לעצמם לערער את הביטחון העצמי של קוראיהם? מה זה נותן להם? אגב הם עצמם יודעים כמה זה חולני. ליבנה עצמה סיפרה שהיא הגיעה להתמוטטות נפשית אחרי בחירת ביבי לשלטון עד שנאלצה לקחת טיפול נפשי (הכל היא מספרת). האם ביבי אשם במצבה או שהיא חייה חיים לא בריאים מלאי מרירות וללא תוחלת? מי אשם בזה? האם בגרמניה היה מצבה טוב יותר? מי שקרא היסטוריה יהודית גרמנית יודע לאשורו את המצב. אחרי המלחמה משכילים אנטי פאשיסטים ביקשו בשיחות עם האמריקנים לא להחזיר יהודים לגרמניה למעט בודדים ולהגביל אותם במקצוע העיתונות. שליטתם בעיתונות של רפובליקת ויימר ודמורליזאציה השיטתית (ברוח גדעון לוי) היתה הדלק העיקרי לאנטישמיות המטורפת ששטפה את גרמניה.
אהבתיאהבתי
לא מאוחר להזכיר בפעם המיליון שהצוללות הגרמניות החביבות הגיעו אחרי שהגרמנים לא רק בתאגידים אלא עמוק בממשל הם הם המייסדים גם הרבה אחרי עליית חומייני של מקור הידע והתפעול של פרוייקט הגרעון חורת ההשמדה האירני.
כשהם מכרו/העניקו מטוב ליבם המדהים דולפינים, זה היה כמה שנים טובות אחרי שבנו מעל כולם את התשתית ליזמות של מתקני ההשמדה של שואפי הכחדתה.
אהבתיאהבתי
הצוללות הגיעו על רקע ההתנצלות מגרמניה על מעורבות חברות גרמניות בתעשיית הנשק הכימי של סדאם חוסיין, בימים שלפני מלחמת המפרץ הראשונה וירי הסקאדים על ישראל.
אהבתיאהבתי
גם וגם. כלומר הם דיברו פורמלית על מעורבות בנשק הכימי של סאדאם חוסיין של חברות גרמניות וטיטו את המעורבות העמוקה בגרעין האירני הרבה אחרי המהפכה החומניסטית ב 79.
ב 84 נערך ביקור רשמי של שר החוץ הגרמני באירן שסלל יחסי מסחר אדירים שנמשכים למעשה עד היום.
כפי שכותב העיתונאי המוכר היושב בברליןבנג'מין ויינטל, בוול-סטריט-ז'ורנל, חלקם עמוק בפלרמנט משחקים במידה רבה את המשחק הכפול עד היום.
לגרמנים יש שיטה. קודם מקדמים פרויקטים של השמדה ואחרי זה מתנצלים משהו. פעם בפוסט-השמדה ואחרי זה ממהרים להתנצל ולתת רנטות למושמד. אם זה בפרה-השמדה ע"י תשלומים בכל מיני צעצועים שאמורים לעמוד מול הדולפינים.
אחרי תקופת מה בין נתיני מקבל האתנן בכלל לא זוכרים למה הם קיבל אותו ומה הרקע, וכבר מתפתחות לא רגשות של הכרת תודה אלא התרפסות בפני הפריץ.
אהבתיאהבתי
ישראלים עם מה שאתה קורא "תודעה יהודית" מתבטלים בפני חברים אמריקאים עשירים וגם בפני חבר דמיוני הנקרא יהוה. אני לא יודע מה יותר אומלל 😆
אהבתיאהבתי
והוא, אותו 'חבר דמיוני' הרי בכלל רצח את הששה מיליון, נכון?
אהבתיאהבתי