סמיר עוואד נהרג אתמול בבוקר ליד גדר ההפרדה.
לא ברור אם הנער היה חמוש.
בהארץ מוזכר: מקרה רביעי בחמישה ימים.
אלו היו הדיווחים ברשת אתמול. מה קורה הבוקר בעיתונים המודפסים?
בהארץ, מתחת לקפל אפשר לקרוא את הכות': "צה"ל ירה למוות בנער פלסטיני בגדה; בתוך שבוע נהרגו 4 פלסטינים לא חמושים".
הידיעה כולה מופיעה בע' הידיעות המרכזי, 3.
להמשיך לקרוא
"בדיוק בעוד שבוע" (ישראל היום). מה? מה רוצה להגיד הכות' הזו? שבעוד שבוע יתהפך העולם? יגיע לסופו? תוכרז איזו תגלית דרמטית של המין האנושי? כולה בעוד שבוע ייערכו בחירות בישראל. בחירות שתוצאותיהן, למגינת לבם של מעטים, ידועות מראש באופן בלתי מפתיע. אז מה רוצה לומר הכות'?
להמשיך לקרוא
מתוך כל העיתונים, רק בישר"ה ובמקור ראשון הדחתו של אל"מ ארז וינר מצה"ל היא הכות' הראשית. את קולות הצהלה הגדולים אפשר לשמוע בעיקר מישר"ה שעסוקים בחפירות ובניגוח ידיעות במקביל. פטיש ביד אחת ומקדחה בשנייה.
נשאלת השאלה (שוב נשאלת השאלה, כלומר), מה לכתב הפלילים של ישר"ה, שפוטר התפטר (תיקון: 16:18) מידיעות בשעתו, ולמלחמה הלא נגמרת בנוני מוזס (הקטע הנוכחי מיותר להפליא מאחר שסבן כבר כתב על כך). לא כדאי שיתרכז בעבודתו? האם ידיו של פובליציסט הבית כה מלאות עבודה?
ושאלה נוספת: האם וינר (או ידיעות) חשבו שהראיון איתו עשוי היה לשנות את החלטתו של הרמטכ"ל?
לעומת הצהלות בשער ישר"ה על הדחת וינר, בידיעות מופיעה הידיעה בע' 8-9 עם הכות' "משלם את המחיר" הבלתי משתמעת בצד שהיא נוקטת. ויש גם את דברי אשכנזי, חלוף בחליפה "הביקורת על וינר הייתה מוגזמת", בשביל לסגור את הפינה.
להמשיך לקרוא
בסקירת כותרות השלג החמצתי אתמול את "ימים לבנים", ולכן בידיעות הראו לי מה זה, והפריחו אותה בשער. את "שלג על עירי" אפשר למצוא בכפ' השלג של מעריב, ועל החיבור "פתק לבן" אפילו אני לא חשבתי.
זוכרים את הסיפור על הפעוטה בת השנתיים שנמצאה משוטטת בשדות בגשם השבוע? נמצאתה גופתה של אמא שלה, מריה זובידאת.
מסכנה, למרות הזוועה והילדה המשוטטת בגשם, והסוף המר, סיפורה לא זכה לתהודה גדולה מדי. נסיון חיסול בן למשפחת פשע בלב העיר זה יותר מעניין.
הנה, בידיעות כותבים עליה בכמה משפטים בתחתית ע' 10. גם במעריב היא מופיעה בע' 10, בערך רבע עמוד תחתון. ישר"ה: ע' 21.
לפחות בוואלה עושה רושם שהקוראים מזועזעים דיים.
בהארץ אין כמעט חדשות בעמודי החדשות של יום שישי. זה המצב מאז שנגוז השבוע. אוקיי, אז חיפשתי באתר. לא מצאתי אף מילה.
מבחינה אנושית ועיתונאית הסיפור של זובידאת מרגש, מחריד, נורא, מזעזע הרבה יותר מזה של אלפרון בעל עשר ההתנקשויות. אבל אלפרון תופס כותרות ראשיות וזוכה לכיסויים נרחבים ולסקירת השושלת שלו כאילו היה המלך ארתור לפחות, ואילו האישה המסכנה הזו, כלום שבכלום. ספק אם תקראו עליה או על הילדה המשוטטת מילה אחת נוספת בעתיד.
ניסיון החיסול (העשירי) של הנסים לבית אלפרון בלב תל אביב יותר מעניין, לא? כן. לכן תוכלו לקרוא עליו בשער מעריב, בשער ידיעות, בשער ישראל היום ובשער הארץ. לפי זה האחרון, שבעה אזרחים נפצעו קל. לפי ישר"ה, 3 "חפים מפשע" נפצעו קל. לפי מעריב, "עשרה עוברי אורח נפצעו". לפי ידיעות – תשעה.
כה התרגשו בידיעות, שכפ' 6-7 כולה עוסקת במקרה. גם בישר"ה מרוגשים: ע' 13, 15.
קראתם על נתיב הדמים בז'בוטינסקי של פ"ת? על מותם של שני האחים? על האיומים לסגור את הנתיב? אותו דבר בדיוק היה ב-11 בדצמבר. כלומר לפני חודש. כלום לא השתנה, כל הגורמים הרלוונטיים ברברו ועוד שני אנשים נהרגו.
במשטרה החליטו, במשרד התחבורה הורו, ולמה לא תוקם ועדת חקירה על האחראים למותם של שני האחים?
בתל אביב מוותרים על הגלולה.
הבוקר באפליקציית האייפד של כלכליסט: מוסף טכנולוגי מיוחד.
אביב הורביץ עשה במי נגד מי חריש עמוק בפרשת מסמך הרפז, כלומר התנהלות העיתונאים בו. מה שמעניין זה שגם היום, אחרי דו"ח המבקר, ואחרי הפרק שהוקדש לעיתונאים, כולם כאיש אחד משוכנעים שהתנהלותם היא ללא דופי. גם כאלו המתראיינים בתוכניות שונות. זוהי תופעה מדהימה: כולם צודקים, כולם נאמנים לעצמם ולמקצועם, ואיש לא חוטא בכלום. לא ביחסים אסורים עם מקורות ומסוקרים, פשוט שום דבר.
ונקנח בקינוח, השיחה שלו עם דן מרגלית:
מרגלית, אולי עדיף היה שלא תכתוב את הטור?
"אולי עדיף שאני אגיש נגדך תביעת דיבה? הייתי חבר של גבי אשכנזי באותה תקופה לא פחות מאשר של אהוד ברק, ולא היה לי שום סכסוך עם אבי בניהו – זה התחיל הרבה אחר כך. למה אתה לא אומר שאני הראשון שכתב שבפועל המסמך הזה דומה למסמכי זינובייב? אתה בטח אפילו לא יודע מה זה".
מסמכי מה?
"מסמכים מזוייפים מתחילת המאה ה-20 באנגליה. למה אתה כותב עליי שקרים? בגלל שאני מפורסם?".
ומה לגבי אילן שילוח?
"יאללה, לך קיבינימט".
יכולהיות שבגלל שדרור אידר מועמד לפרס ביקורת התקשורת של האגודה לזכות הציבור לדעת הוא נמנע בימים האחרונים מכתיבת ביקורות נגד נוני מוזס, והעביר את השרביט באופן זמני לאיציק סבן? אז על מה כותב סבן היום? הוא יוצא נגד הראיון עם יפה דרעי, המפמפמת את בחיר לבה לתפקיד שר האוצר, ונגד הראיון עם ארז וינר, שזכה לביקורת המבקר בפרשת הרפז.
האם רה"מ בדרך לחקירה פלילית? ומהדורת השבט של לאטמה.
[poll id="67"]
בטח לקחתם תילדים או המאהבים וטסתם לירושלים. נו, בסדר. אני אבלה בחגיגות לקראת סיום, בס"ד, שבוע הווירוס בדרכי הנשימה העליונות. זהירות, הוא ניג'ס שאין לתאר. האמת שלא ברור לי איך הצלחתי לכתוב מילה השבוע. מצד שני אני עושה שירות רע לבני המעמד העובד, ומוכיחה שחופשת מחלה היא בגדר המלצה בלבד.
שמתי לב לתופעה משונה: כשאני כותבת לאנשים "אני לא יכולה לדבר, אבד לי הקול", הם לא ממש מבינים, וחושבים שזה סוג של אמרת כנף, או מה. אני אומרת, תתקשרו, אבל אני לא אדבר, רק אקשיב, והם עושים זאת, אך לא מבינים למה אני לא עונה או לוחשת. משונה, לא?
קשה להיות עורכים בדסק בלילות שבהם יורד שלג בישראל. הרי מדובר בתופעת טבע ייחודית. לרוב זה קורה פעם-פעמיים בשנה: החרמון התכסה, ירושלים ממתינה. ואז מה? חוזרים על הכותרות שניתנו אלף פעם לפניכם: לילה לבן, לבן בעיניים, הכל לבן, לבן על לבן. ויש גם את שלג על עירי הבלתי מנוצחת. יש לי חשד כבד שבמדינות הגויים אין דברים כאלו, ולא מתפלצים בכל פעם שיורד שלג. נו טוב, תגידו, כי שלג שם זה יומיומי. ובכ"ז, אנא מכם, תתעשתו על עצמכם. נו סתם, זה לא יקרה, והכותרות האלו יחזרו על עצמן פעם אחר פעם. האמת, למי אכפת חוץ מאשר לי. אז כתוב לבן בעיניים, אז כתוב לילה לבן. מה זה משנה.
להמשיך לקרוא
סוף סוף הפכנו למדינה מתוקנת, כלומר מקולקלת, שמזג האוויר משתק אותה וזוכה לכותרות הראשיות בעיתונים. מתקפת מזג האוויר החורפי עד סערה מפחידה ברמות: אין איך להתגונן, אין לאן לברוח. הדבר המפחיד הזה, ליטרים על ליטרים שזולגים מהשמים ומציפים את הארץ מזכיר ימים קדומים, בהם הוענשו תושבי הארץ במבולצ'יק, שנראה פחות מפחיד ממה שקורה פה.
להמשיך לקרוא
אני טקסט גנרי: שוב תקף אותנו החורף מבלי שהיינו מוכנים לקראתו, שוב ירד גשם, שוב הוצפו רחובות וקניונים וכבישים. בהגדרה, מדינת ישראל, שביולי אוגוסט ספטמבר כורעת תחת 32 מעלות לפחות, לא מצליחה להבין את המחזוריות בטבע: בתוך כמה חודשים, נניח בינואר, יירד גשם. הרבה גשם. בשכונת ישראל בונים על שנים שחונות ועל כבישים יבשים.
להמשיך לקרוא
אטילה שומפלבי ישב בקנטינה ביום שישי האחרון עם אלדד יניב. משנודע הדבר למשנה לעורך ראשי של ynet, ערן טיפנברון, החליט זה לא לאפשר לשומפלבי לפרסם טורי פרשנות פוליטיים באתר בחודש הקרוב (עוד שבועיים בחירות, כן?).
זוהי תופעה משונה. וכי כתבים פוליטיים לא אמורים לפגוש את כל הקשת? ובכן, ל-ynet (ואני לא נכנסת כרגע לתמנונוני) יש עבר קרבי מהעת האחרונה עם #ארץ חדשה: הביקור הלא רצוי במערכת והקטע שהוסר מידיעה באתר. סיבה טובה לא לישון עם האויב, ואפילו לא לשתות איתו מיץ גזר.
צפויה עונה שנייה לקומיקאים במכוניות שותים קפה. אמממפ, אני הייתי בטוחה שזה סגור, עונה שנייה, מתברר שרק עכשיו זה קרה.
הקומיקאים השותים.
עדכון שיעול: אין שיפור ניכר בינתיים. במקרה התקשרו היום די הרבה אנשים לדבר איתי, ונבהלו. החלטתי לגבות שקל לשיחה.
והתחזית.
 | משתמש אנונימי (לא מז… על 20 שנה לבלוג ולווט אנדרגר… |
 | סיכומי שנת 2025 בבלו… על 20 שנה לבלוג ולווט אנדרגר… |
| משתמש אנונימי (לא מז… על 20 שנה לבלוג ולווט אנדרגר… |
 | דבורית על 20 שנה לבלוג ולווט אנדרגר… |
| דבורית על 20 שנה לבלוג ולווט אנדרגר… |
ולווט אנדרגראונד 