ולווט אנדרגראונד

נעמה סוקולוב

מדור היהדות של ynet הוא מחד מדור שולי לגמרי אך מנגד מרכזי להפליא. תלוי מאיפה מסתכלים עליו. זהו מדור מגזרי. מי שאינו שייך לקהל היעד – הציבור הדתי, החרד"לי והחרדי – מן הסתם לא יתעניין ברובן המוחלט של הכתבות שמופיעות במדור. ומנגד, מי ששייך לקהל היעד, לעתים מתייחס למדור זה כמדורת השבט. ממש כך. אם אתה שם – אתה קיים.

לאחרונה חתם ynet יהדות הסכם עם ערוץ הטלוויזיה היהודית באינטרנט אורות. לא שמעתי עליו עד לפני כמה ימים, ואין לי מושג מה פרטי ההסכם, אבל השורה התחתונה לקוראי ynet היא שתכני אורות מופיעים במדור ynet יהדות, כולל הקפצה לעמוד הבית, על מיליוני קוראיו.

הבעיה היא שערוץ אורות הוא ערוץ דתי-פונדמנטליסטי שמשדר מסרים מחרידים. מתוך שיטוט באתר של אורות ומעצם שמו, אפשר להבין שהשקפת העולם של יוצרי הטלוויזיה ה"יהודית" תחומה בין הישיבות מרכז הרב להר המור. עבור מי שאינו מתמצא ברזי עולם הישיבות, מספיק לומר שמהטריטוריה הרוחנית הזאת יצא מכתב הרבנים שתומך בנשיא לשעבר, האנס המורשע בהווה, משה קצב.

תוך ימים צצה הבעיה במלוא חומרתה. תחת הכותרת "לאהוב את הדומה" הועלה סרטון שנקרא מושגים ביהדות – הומוסקסואליות . על עצם השם אפשר לתהות, שהרי הומוסקסואליות אינה מושג ביהדות, אבל ניחא. אורכו של הסרטון 2:22 דקות שכולן תעמולה נוסח לני ריפנשטאל. במתק שפתיים ובמילים יפות מציעים כל המרואיינים (כולם רבנים למעט אחד) להומו הדתי שתי אפשרויות: להשתנות או להתאבד. אין דרך אחרת.
להמשיך לקרוא ←

מדיניות הגרעין בהארץ נמשכת * הכותרת של ברק לא לעניין * הכותרות היפניות בידיעות דווקא יפות * וכפולת ההלוויה במעריב חזקה * תוכן שיווקי בפלפלים צהובים * האם הגולשים משפיעים על התכנים * ומייל מפחיד מג'ימייל טים

הכותרות

הארץ ממשיך, זה היום השני, לדווח על יפ(א)ן בכותרת הראשית. המצב בכורים מעורר דאגה. שליח הארץ ליפן: גדעון לוי. וזה למה? כדי לתאר את האווירה ברחובות טוקיו? טוב, הוא רק הגיע. ניתן לו זמן להתאקלם באווירה הרדיו אקטיבית.
כך גם בהמשך: ארבעה עמודים ראשונים על הנעשה ביפן. ורק בהמשך, שלושה על איתמר.

הבנייה בהתנחלויות היא הידיעה השנייה בשער. מתחת ליפן. לא מבינה את נתניהו. הריהו מתברר כיצור גחמני יותר ממני הפועל על פי נטיית לב משובשת ונטולת כל שיקול דעת. מה תועיל לו הבנייה, שאך לפני דקה וחצי הוא עמל על הקפאתה? איך הבנייה תפחית את הטרור?
אולי עדיף יותר לתקן את נוהלי התרעת הגדר הלקויים?

אהבתי את הדברים שהביא יאיר אטינגר מאנשי איתמר: תג מחיר זה לא הכיוון של הישיבה.
ולתשומת לב המגנים: הרוצחים הם אכן חיות אדם. כך חושבים גם בני עמם (אבי יששכרוף, הארץ):
עורך אל-חיאת אלג'דידה: "…מעשה של יחידים שאנו מגנים אותו. דקירת ילדים בשנתם אינה מעשה גבורה אלא מעשה של חסרי לב, כמו מקצת חיילי הכיבוש והמתנחלים שרוצחים ילדים…".
ובעל טור אחר שם: "יש לגנות ולהוקיע פעולה כזאת בלי היסוס… האופי האנושי של עם המקבל תמיכה והיסוס מכל אוהבי החירות בני כל הדתות, הגזעים והאזרחויות, אינו מקבל רצח נתעב כזה".

להמשיך לקרוא ←

מאת איציק וולף, כתב News1

כעיתונאי שומר שבת היה לי רק רמז קטן לכך שמתרחש משהו בשבת האחרונה. באופן חריג השמיע הטלפון הסלולרי שלי צליל של קבלת הודעה. במוצאי השבת פתחתי את ההודעה וגיליתי גינוי לטבח באיתמר. עוד נחזור אליה בהמשך.

כאשר נחשפתי לפרטי הטבח התחילה לחלחל במעמקי הבטן שלי תחושה נוראית – ניסיון לדמיין את התחושות של בני משפחת פוגל ברגעי חייהם האחרונים. כיצד ההורים התעוררו בוודאי בבהלה כששמעו את צעקות ילדיהם, כיצד ניסו להיאבק ברוצחים וכיצד הוכנעו על ידם באכזריות.
תמונות של זירת הרצח שפרסמה מועצת יש"ע במוצאי השבת מעלות שאלה אתית – האם מותר לפרסמן בכלל מטעמי כבוד המת, אך גם ממחישות באופן בלתי משתמע לשתי פנים את הזוועה.

אל מול כל זה החליטו אלוהי הרייטינג ועוזריהם הנאמנים בקשת שאסור לוותר על עוד יום שידור מבית האח הגדול. כי מהו כבר רצח של כמה דוסים מאיתמר שקרה לפני יממה? נכון, שידורי החדשות עסקו ברצח בהרחבה, אבל האם לא בדיוק עבור מקרים כאלה נועד שיקול הדעת של מנהל התוכניות? כשם שיש רצועות שידור מיוחדות לימי הזיכרון למיניהם כך גם צריכה להיות רגישות למקרי רצח, סליחה – טבח, של תינוקות.
להמשיך לקרוא ←

עוד סופשבוע בו ערימת עיתוני הנייר נראית מדובללת וחסרת משמעות יותר מתמיד. הצונאמי ביפן, הרעידה, הגלים, אלפי ההרוגים והנעדרים ועכשיו הפיצוץ בכור הגרעיני, עומדים במרכז העניין הציבורי, ובצדק.
ואם כל זה לא מספיק, התקפת מחבל/ים רצחנית באיתמר.

קשה לגעת בכלל בעיתונים עליהם עבדו מאות עיתונאים שבוע/שבועות. החדשות המתפרצות, במקרה זה, מנצחות.
העיתונים של מחר יצטרכו להתמודד עם כל ההיצף והשצף של סופהשבוע, תוך שהם מפנים, כרגיל, לאתרי האינטרנט שלהם, שאת כל מה שנכתב בהם בנושא קראנו כבר בסוף השבוע. לא פשוט.

ישראל היום

רם אורן חזר לתפקיד העיתונאי. עורך 7 ימים לשעבר שהפך לסופר רבי מכר מצליח במיוחד מגלה פרצה בחוק המאפשרת לרוצח ליהנות מעיזבון קורבנו אם לא היה שפוי בעת הרצח. עיתונאי? אה, לא בדיוק. אחרי הקדמה בה הוא מזכיר שמדובר בתחקיר שעשה לקראת ספרו החדש זהות כפולה (שמו שייך לקטגוריית צרות בכותרים), אפשר לקרוא פרק מהספר החדש.

מוסף הארץ

כתבת פירמידת המזון הישראלית והאמריקאית והשתנותה במהלך השנים מורכבת מדי להבנתי.
אם מטרת הכתבה היא להסביר מה לאכול ומה לא הרי שהמסר סבוך מדי. כשלעצמי לא מצאתי בה מסקנות חדשות או פרטים שלא ידעתי מסוג מה עדיף על מה.

השבוע, הארץ

יוסי ורטר מספר שנתניהו מיואש מהתקשורת כולה שקמה לכלותו ומשמיצה כל תוכנית שלו וכל רעיון. פייסבוק נראה לו כרגע הפיתרון: בתחילת השבוע הוא התחבר לקבוצת גולשים שנבחרה מראש, הם שאלו שאלות והוא השיב. "ראש הממשלה והגולשים זרמו כמעט שעתיים, באווירה סבבה. הפיילוט הצליח".
לא מצאתי בעמוד של נתניהו זכר לדיון. מישהו?
להמשיך לקרוא ←

מאת: עובד מעריב

שלום זקי

תרשה לי להציג את עצמי – אני עובד בארגון שהחלטת לקחת תחת ידיך לפני לא הרבה זמן. מעולם לא נפגשנו. האמת, אני לא יודע אם תרצה לפגוש אותי. אני עובד בארגון החדש שלך בתפקיד שאינו משיק אליך. אין לי מכונית חברה, אין לי משכורת יפה, אין לי מסעדה קבועה אליה אני הולך בשעה קבועה בכל צהריים, מחייך כל הדרך אל הבנק. אין לי, זקי, פשוט אין לי.

כבר כמה שנים שאני עובד במשפחה הזו שנקראת מעריב. כמו בכל משפחה מתוקנת, גם כאן היו לנו ריבים, היו סיפורי אהבה, ריגושים. אבל עכשיו נראה כאילו הכל נגמר, זקי. ואתה לא עושה דבר כדי להציל את המשפחה שלנו מהגרוע מכל.

האמת, אני לא יודע למה אני ממשיך להגיע בכל יום למבנה הישן ברחוב קרליבך. אולי כי אני מאמין במוצר שלנו שעוד יכול להתחרות באחרים, אולי כי אני סתם אופטימי. אבל החשוב הוא שכמוני יש עוד רבים שיכולים למצוא מקום טוב הרבה יותר אבל בוחרים להישאר במשפחה שמצבה ממשיך להתדרדר, בתקווה שנוכל להחזיר אותה למסלול.

אבל לבד לא נוכל לעשות זאת, זקי. אנחנו צריכים שישתפו אותנו, שיחלקו איתנו את הבעיות. ככה זה במשפחה. מספרים. חולקים. משתפים. יש לנו חלק במשפחה הזו לא פחות משיש לך. והמקום הזה הוא שלנו לא פחות משהוא שלך, ואולי אפילו יותר.

בוא תתייעץ איתנו זקי. דבר איתנו. טוב יותר – בוא למשמרת אחת במקום כלשהו בעיתון. היכנס לחדר אחד. הייאוש שולט בכל. הוא מתפשט כמו אש בשדה קוצים. וכל עוד האנשים שלך חשים כך, לא משנה כמה כסף תשקיע, לא משנה איזה תוכנית ייעול תנסה ליישם, המשפחה לא תתאושש. אבל משום מה נראה שאתה לא משקיע. אי אפשר להרוויח בלי השקעה זקי, וקיצוץ נוסף לא יבריא אותנו.

אנחנו צריכים אבא ואמא, אנחנו צריכים תמיכה. הראש שלנו גם כך בקרקע, אבל בכל זאת אנחנו ממשיכים לייצר תוכן שמתחרה ביריבים שלנו בכבוד. בלי תמיכה, עם משכורות נמוכות, תנאים סוציאליים בעייתיים, אנחנו עדיין שם. אנחנו לא הבעיה שלך, זקי, אז אל תפגע בנו.

תסתכל מי הם אותם בכירים שממונים לתפקיד ניהולי במעריב מדי יום, ומה גובה המשכורת שהם מקבלים בסוף כל חודש. מה הם עושים עבור מעריב? הרי אפשר היה לקוות שעם כל שדרת הניהול החדשה מצבנו היה טוב יותר. אבל הוא לא. אנחנו ממשיכים לשקוע. הפתרון לא נמצא בנו, באלה שעוד מנסים לייצר תוכן עבור המשפחה הוותיקה. אנחנו לא הבעיה.

אני פונה אליך בשם כל העובדים במעריב, אל תפגע בנו, זקי. אל תקצץ לנו שוב בשכר. אל תוריד את ראשנו עוד יותר. אנחנו המשפחה שלך ובמשפחה לא פוגעים. שתף אותנו, תבין את מצבנו. והכי חשוב – תכין אותנו. כי אם אנחנו צריכים להתכונן להלוויה כדאי שנדע זאת מראש. זה מגיע לנו.

עובד מעריב

מאת יונתן אוריך

מסרים כפולים בבמחנה?
שתי המודעות האלו התפרסמו בגיליון האחרון.
אני תמה על הפרסום הזה, ובכלל על הנוהג שאימצו לעצמם חיילי במחנה בפייסבוק.
רק לפני מספר חודשים רעננו נהלים בחטיבת המבצעים והבהירו לחיילים כי עדיף שלא להציג את תמונותיהם על רקע סימן המזהה את היחידה, מפני שבנקל ניתן יהיה לאתר את כתובתם האישית ולהטריד את החיילים בביתם. עוד על פי ההוראות הוחלט כי אסור להציג ברשת גם תמונות מתוך יחידה צבאית, נוסף על מלל ופרטים מזהים ברשת החברתית.
בבמחנה שכחו כנראה מההנחיות.

יונתן אוריך, עורך החדשות באתר צה"ל.