מכך שיפן כבר לא בכותרת הראשית אפשר להניח שהיא מתחילה להשתלט על המצב? או שסתם אין מי שיקרא את סוכנויות הידיעות והרשתות בעולם ויתרגם?
אלכס ליבק על הדרך לצלם אסונות.
בכלל, הערוץ המיוחד של הארץ ליפן.
יעקב זליכה, ישראלי ביפן, כותב למעריב.
הכתבה המדוברת של אביב לביא מסופשבוע, על הכורים שלנו, שלהם, ובכלל.
מאז שנדב איל עבר ממעריב לערוץ 10 אין למעריב כתב חדשות חוץ, ואת התפקיד ממלא איל. וכך הוא כותב גם היום כמו כל השבוע, על התאונה הגרעינית ומנתח את המצב ביפן.
ראוי להפסיק עם כותרות אבוד ביפן/ אבודים בפוקושימה/ אבודים בטוקיו. בזבזתם את הכותרות האלו בכל השנים שעברו מאז שיצא הסרט ב-2003.
טוב שלא חשבתם על ביג אין ג'פן.
אחרי שנפצעה בפיגוע ב-2004, אימצה צרויה שלו ילד, אימוץ ששינה את חייה. היא מספרת על התהליך ועל כתיבת הספר החדש שלה, שארית החיים (אמירה לם).
כתבת שער וראיון נינוח ונעים לקריאה (למעט הסתייגות, ר' "יש עורכים בבית?")
שוב, כמי שאינה מקפידה לקרוא את יאיר לפיד ברגיולר, אהבתי את המדור שלו על הנעלבים (אותו הזכרתי כבר אתמול, בעניין "אידיוטים" על האח הגדול).
ילודה בקרב הלהט"בים? לא דוסקס כבר הנושא? הכלל הוא כזה: כל עוד לא נכתבה על כך כתבה ב-7 ימים, כאילו לא היה ולא נברא. אז הנה, כתבה על כך (אלינור דוידוב), ואני חושבת שלזמן הקרוב אנחנו פטורים.
מה שכן, מסכנים הלהט"בים שצריכים לרוץ ולהתראיין מכתבה לכתבה. יש קאדר מאוד מצומצם של גברים ונשים בקהילה שתמד ירואיינו/יוזכרו, לא משנה מה הנושא. שליפות אוטומטיות של כתבים ותחקירנים.
להמשיך לקרוא ←
ולווט אנדרגראונד 