ולווט אנדרגראונד

דז'ה וו

ב-16 בפברואר הופיעה בכפולת החדשות הראשונה בידיעות כתבה המתייחסת למצבם הקשה של העובדים הסוציאליים, עם סיפורים אישיים. ביום שישי, בעמודי החדשות של מעריב, עם הפניה בשער: חמישה סיפורים של עובדים סוציאליים על תנאי העסקה מחפירים ועומס בלתי אפשרי. לא כדאי היה להתאמץ עם משהו קצת יותר מקורי?
וגם – אני רוצה לכתוב פוסט במקום כתבה שלא תיכתב בשוב עיתון, בטח לא במעריב:
חמישה סיפורים של עיתונאים (בכל כלי התקשורת) על תנאי העסקה מחפירים ועומס בלתי אפשרי. הסיפורים יובאו בעילום שם. יאללה מחכה.

יעקב עמידרור: בין שתי ערים

ברנע מחרב לעמידרור את הצורה (המוסף לשבת), בן כספית (מוספשבת) מהלל.

כספית: "המועמד ששמו הועלה השבוע, האלוף יעקב עמידרור, הוא לטעמי איש ראוי. שקט מקצועי הגון שולט בחומר מנוסה מאוד. כן, עמידרור הוא איש ימין חובש כיפה (כמו רוב אנשי הלשכה) אבל זו זכותו ואין לזה רלוונטיות לתפקיד. העיקר שהחזון של מטה לביטחון לאומי יעיל ומתפקד יקרום סוף סוף עור וגידים".

ברנע: "כתיבתו עצית, פשטנית, דלת בשר. הוא לא ניחן בחריפות של אורי אליצור או באירוניה של אורי אורבך".
הוא מצטט את אחד השרים האומר שזו "מועמדות אומללה"
או, על נתניהו ועמידרור: "גם הוא יודע שבצה"ל לא תמיד מצדיק הראש את הדרגות שמקשטות את הכתפיים".

נו, אז מי צודק?

סופשבוע

בראיון של כספית עם מבקר מערכת הביטחון, יוסי ביינהורן, הוא מספר שקיבל הנחיה מברק לבצע ביקורת בגל"צ.
לדבריו, אחד העקרונות ששמר עליהם תמיד הוא עצמאות הביקורת. "לא הייתי מוכן לעשות ביקורות בהזמנה, או בהנחיית השר".
בהמשך הוא מספר שיום אחד, בעודו בחופשה התקשר אליו השר וביקש ממנו להפסיק את החופשה ולהזדרז ולעשות ביקורת בגל"צ. ביינהורן לא מצא לנכון, מאחר שזמן קצר קודם לכן התפרסם דו"ח מבקר המדינה על התחנה. אחר כך, לדבריו, ניסו להפיל את זה על המנכ"ל בוכריס, אבל זה לא התרומם.
תגובת לשכת ברק: "הטענה כי היה ניסיון לכפות על ביינהורן לערוך ביקורת בגל"צ מופרכת מיסודה וחסרת כל יסוד. הביקורת הנ"ל תוכננה בתוכנית העבודה לשנת 2010 ע"י מר ביינהורן עצמו ואף הוצגה לשרהבי"ט, לרמטכ"ל, למנכ"ל משהב"ט עוד בינואר 2010".

מה זה אומר על היחסים בין התחנה ללשכת ברק, אם הסיפור נכון?

רותי דירקטור מסבירה למה אוצרות זה מקצוע נשי. מעצבן לשמוע (כן, קשור גם לכסף).

שרה ליבוביץ-דר עוברת על התיקים שהשאיר השופט שהתאבד, בן-עטר. למה הוא התאבד? בגלל העומס, כתב לפני שעזב. האם על שאר השופטים אין עומס? יש ויש. איך הם מתמודדים איתו? חלק מחפף, לא קורא חומרים, וגומר את התיקים מהר יותר, חלק הולך בדרכו של בן-עטר, ולכן בתי המשפט משתרכים.
האם זה השופט היחיד והראשון שהתאבד בישראל? האם יש תקדימים בעולם? כמה נפוצה התופעה? פרטים שהיה מעניין לדעת.

7 ימים

למרות בדיקות אולטראסאונד, ילד נולד בלי יד. להוריו כבר יש ילד אחד הסובל משיתוק מוחין. ההורים והילד הגישו תביעה בגין רשלנות רפואית. במרכז הדיון: האם טוב מותו מחייו של ילד מוצלח, חכם ויפה, שנולד עם זרוע אחת חסרה מהמרפק ומטה (סמדר שיר). מעניין, טראגי, בעל משמעות ערכית ודיונית. החלטה נכונה להפוך אותו לכתבת השער.

מדי פעם חוזרת התקשורת לפנתריה. למשל, לויקי קנפו (כותרת מעולה: "ויקיליקס". אבל זהו, לא למחזר יותר. וגם הצילום של קנפו במצפה רמון, צילום של טל שחר, מעורר השתהות עליו). הסיבה הפעם – הפגנת המחאה שהתקיימה מול משרד רה"מ לפני שבועיים. קנפו הגיעה, יחד איתה עוד 20 איש, וזהו (רע"ש).
להמשיך לקרוא ←