במעריב הראשית היא צילום ענק של כבאים עם הכיתוב "81 כבאים מקבלים מכתבי פיטורים". האומנם? אני מדלגת לע' 3, לקרוא מה כתב יונתן הללי, והנה לא כתוב שם על אף מכתב. נכון, כתוב "חרב הפיטורים מרחפת מעל צווארם", וגם "איגוד הכבאים לא קיבל תקצוב למימון שכרם של 81 כבאים שהתקבלו לעבודה בשנה וחצי האחרונה". מכתבים עדיין אין. ויש לי תחושה עמומה שגם לא יהיו.
בידיעות ובישראל היום טל שביט על השער. רבות דוסקס בנושא כשאבי כהן נפצע (ומת מפצעיו). על פי מה ששמעתי מאופנוענים – כל אזכור כזה ופמפומו חיובי, כשהמטרה היא אחת: הצלת חיים. בכל העיתונים הוקדש שטח נרחב למותו של שביט. רק בהארץ – בתחתית עמוד החדשות האחרון, עם ציטוט של עיתונאי רכב שביקש לא להזדהות (??) על כך ששביט הוא ממציא האופנוענות בארץ.
העלאת שכר המינימום זוכה לאזכור שונה בכל העיתונים.
אם הייתי עושה חידון, הייתם יודעים כבר להרכיב לבד את השערים: ישראל היום – כותרת עליונה.
מעריב סטריפ תחתון, עם אזכור שלילי בראשיתה: שטייניץ התקפל. כניעתו של שטייניץ היא גם הכותרת השנייה בשער הארץ. ליד הכותרת בהארץ מודעה ובה שטייניץ לבוש כמתאגרף עם הכיתוב: "שטייניץ פוגע בפנסיה של הנשים". המודעה מטעם נעמת.
בידיעות הכותרת הראשית היא "אבסורד ישראלי": המאבטח של שר הרווחה, כחלון, הוא עובד סוציאלי העושה בעזרת השר השלמת הכנסה.
– אזעקת השווא אתמול – תקלה מביכה. אפשר לגנוז את כל תיאוריות הקונספירציה בארון החשמל בינתיים.
– בנק הפועלים דורש ממעריב להחזיר את 106 מיליון השקלים. זקי רכיב אומר שלא רכש את חובות הקבוצה. אני במתח.
כל טרגדיה כזו מפחידה אותי עוד יותר. כאופנוענית טרייה יחסית וכחרדתית ותיקה, אני קוראת כל מילה על מה שקרה. מנסה להבין מה אירע, מה אפשר היה למנוע. מי אשם. בפעם הקודמת, כשאבי כהן נהרג, הלכתי להשכיל בהרצאה ועברתי קורס רכיבה. מה עכשיו?
כל מה שנכתב על טל שביט, האופנוען מספר אחת, וממייסדי עיתונות הרכב בישראל, שנהרג אתמול בצומת מורשה:
בישראל היום תתפרסם בקרוב הכתבה האחרונה שלו.
נתיב נחמני במעריב מספר על האתר שהקים, doogri.
גיל מלמד, שם, מאשים את הנהג הישראלי המדבר בסלולרי ואת משרד התחבורה.
יואב זיתון ב-ynet. אולי כדאי שבערוץ הרכב ב-ynet יעשו מעין עמוד זיכרון ובו ריכוז כל הכתבות של שביט?
הנה באתר אוטו עשו את זה.
דני קושמרו סופד לו בידיעות ואומר שהוא זה שלימד את האופנוענים את חשיבות המעיל הממוגן ושכפפות טובות לא רק לחורף. הוא זה שאמר שבתאונות מכונית-אופנוע אשמה בדרך כלל המכונית.
מה שנורא בסיפור של שביט זה שהוא היה ה-רוכב הכי בטיחותי שיש.
לידיעת אבי אשכנזי, מעריב: אין צורך לכתוב "אף פנסי האופנוע היו דלוקים" מאחר שהפנסים נדלקים ברגע בו מותנע האופנוע. באוטומט. אין אצלנו כבוי/דולק.
איך זה קרה? נהג המכונית האוויל חצה שלושה נתיבים בו"ז (כדאי שמעריב יחליט אם שניים או שלושה), וחתר לאי תנועה בלי לראות את שביט.
(לא שזה משנה, אבל קווסאקי 1000Z כבידיעות או 800, כבמעריב?)
בבלוגוספירה
נעמה פלד מכירה אותו מפורום אופנוענים של תפוז.
(עוד בלוגרים כתבו על שביט? כיתבו לי).
ההלוויה תיערך ביום שישי ב-11:00 בקיבוץ מעברות.
רפי אדר מתראיין ל-7 לילות ומציג את גרסתו: טלית שכולה תכלת ופסטו.
ג'יהאן סאדאת מתראיינת לידיעות ומספרת שגם הבת שלה הפגינה בכיכר.
מהסיפורים שמרתקים אותי במיוחד: שרה ליבוביץ-דר בסופשבוע על הילדה אלכסנדרה ברנדט שנעלמה ב-1994, כשהייתה בת עשר.
השופט יעקב טירקל על הוועדות שלו (שרי מקובר-בליקוב, סופשבוע).
בשער סופשבוע יש הפניה מרתקת: "אודטה מגיעה לאורגזמה". אצתי רצתי, ומה מתברר? ממליצה על האתר של ד"ר דניאל דריי; ועל דיבור מקדים, תוכנית בערוץ 23; על מכשיר עיסוי מד"ר גב. הלאה.
אגב, גם ההפניות הבאות באותו טור בשער סופשבוע נושאות עמן קונוטציות, אמממ, מתקשרות: אראל סג"ל נכנס ברבנים, וליאור דיין נחנק בבלעין. כן, ברור, לא קשור!
בליידי גלובס מראיינת טל שניידר את מיה בנגל, הכתבת הפוליטית של מעריב וגם את ליאת פלדמן וארנה קזין על החיים מחוץ לארון.
– טל איתן מסביר למה כיף לעבוד מהבית. חותמת. אין מצב שאני עובדת במשרד בחיים.
– יאיר נתיב מעורר אותנו לפעול.
– בגלל הבהלה לרוץ להפגנה עזבתי אתמול את העיתונים באמצע. אחת הכתבות המדוברות דאתמול הייתה זו של יגאל סרנה המפוטר מידיעות בזמנים מודרניים, בה גולל את תולדות חיי האהבה שלו. סרנה העלה את הכתבה במלואה לבלוג.
– אבירמה גולן כתבה אתמול בהארץ שמין עם תלמידה לא יכול להיות בהסכמה. אפרופו אורטל בן דיין/המרצה גדעון ארן.
ומין בין בוס למועסקת שלו? אין שם יחסי מרות? וכשרומן נגמר, הוא יכול להיגמר ברוח רעה, כמו שקורה, נגיד, ב-80% מהמקרים? ומה יהיה אז? מי יטנף על מי?
איפה עובר הגבול ומי קובע אותו?
משהו השתבש בסרגל החיפוש ב-ynet. אנא תקנו.
סטיב ג'ובס הגיע להשקה של אייפד2 וזה מה שחשוב. נכון, הוא רזה מאוד, אבל נראה ויטאלי להדהים.
בכתבה על לוב הוטמע סרטון מיוטיוב שבו נראה לכאורה ירי מהאוויר לעבר מפגינים. רק מה? מדובר בסרטון מזויף שבו שולבו חלליות ולייזרים ממלחמת הכוכבים בדיווח "חדשותי". הסרטון הוטמע בכתבה במשך קרוב לשעה עד שהעורכים הבחינו בפדיחה לאור טוקבקים רבים שהעירו על כך ואלו הוסרו מהאוויר (ולראיה, קפיצה במספרים העוקבים של הטוקבקים שאכן אושרו).
הנה הסרטון:
– לא תפסר כי אם טפסר (מעריב, 3, פעמיים)
– לא "בשנה וחצי האחרונה" אלא האחרונות (שם, שם)
– "חמישיית הכוכבים תופיעה" (ידיעות אחורי)
דורון ברוש מתלונן בביקורת הטלוויזיה במעריב על אהוד יערי שאתמול החל לומר קדאפי/קזאפי לסירוגין. אומר ברוש: שמעתי את קדאפי מדבר על עצמו כקדאפי, אז מה נהיה?
צוות מוצש יורד לתל אביב, לצילום מחווה לפלורנטין. מוצש יהיה מגזין כרומו שיכלול 84 עמודי תוכן תרבותי חברתי אשר יופץ החל מה-23 במרץ בתפוצה ארצית ל-35 אלף מנויי מקור-ראשון, פלוס 15 אלף עותקים ארציים, באמצעות שת"פים. בקיץ ייצא המגזין עם שתי מהדורות אזוריות – "דן" ו"ירושלים", ואז ישתווה לתפוצה של המקומונים הארציים הגדולים – לא פחות מ-25 אלף עותקים לכל אזור. לא תהיה חלוקה בחינם. לצד מערכת המנויים תהיה פנייה שיווקית ישירה לקהל יעד מוגדר כמו אוניברסיטאות.
מימין לשמאל: אלעד טנא, יעל קורן -שקוביצקי, רחלי ברניג-דירקטור, אסף וייס, גיתית מגל, אראלה לוי, סיוון קדרון, יקי הפשטיין, אביטל אינדיג,
אריאל שנבל (צילם ישראל ברדוגו)
רן ארז שיקר – פוסט מהבוקר.
לחם עבודה – המדור פתוח לכל.
אנצל שוב את הבמונת הזו כדי להודות לכל מי שמאמין בולווט עצמאית.
וגם: המילים שמוסיפים לי התומכים בעמוד הפייפל גורמות לי לדמוע כל פעם מחדש.
תודה רבה.
ושאלה שעלתה לדיון בפורומים שונים: האם מי מהתומכים רוצים ששמם יופיע פה על קיר מימין?
כתבו לי לאנשהו, מעניין אותי מאוד לדעת. אני רוצה לתגמל אתכם.
דיברתי הבוקר על המודל הכלכלי של הבלוג ועל העצמאות בתוכנית של רינו צרור בגל"צ. לא מוצאת קישור. בינתיים.
תודה לשועלן שמצא בזריזות כדרכו.
ולווט אנדרגראונד 