ולווט אנדרגראונד

מהנעשה בסו"ש

לא ייחקר מות מפגינה משאיפת גז בהפגנה בבלעין.
נזכרתי בשני ביטויים: בלי בג"ץ ובלי בצלם ואסוציאטיבית בלי חרות ומק"י.
ניקול רמירז, 13, שנפגעה בתאונת פגע וברח, מתה מפצעיה. הרוצח לא נלכד. הולך רגל נהרג בחיפה. בת 18 נפצעה בתאונה פגע וברח ברמת ישי
בת 85 טבעה בת"א. מצבה קשה. בן ארבע טבע באביחיל. גבר בשנות השישים טבע בעכו.
מה זה יום הזוועות הזה?

פסקול קריאה: Strange Color Blue

להמשיך לקרוא ←

להמשיך לקרוא ←

הכותרות

מומלץ פשוט לצפות בסיכום המלחמה של בנימין נתניהו, בוגי יעלון ובני גנץ. עזבו פרשנויות.
אבל תצטרכו להקדיש לזה 47 דקות תמימות. ממש סרט תיעודי.
אני מודה שזה די משעמם ושנשברתי באמצע. אז לשיקולכם. אפשר גם להריץ.

http://rcs.mako.co.il/flash_swf/players/makoPlayer/VideoPlayer.swf?vcmid=41bf53655c818410VgnVCM100000290c10acRCRD&videoChannelId=c90c6603e7478110VgnVCM100000290c10acRCRD&galleryChannelId=788b943e16818410VgnVCM100000290c10acRCRD&showlogo=0

גם נתניהו וגם גנץ אמרו שחמאס הוכה, או שהוכה קשות? הכותרות של ישר"ה ושל הארץ מתכתבות באופן משעשע.
בעוד ישר"ה מצטט את נתניהו "חמאס הוכה", עושה הארץ אותו דבר בדיוק, אבל מוסיף: "התמיכה ברה"מ צנחה ב-27%".
ידיעות יעשה כל מאמץ כדי לא לתת לנתניהו כותרת ראשית. אז גנץ זכה מן ההפקר.

צילום מצוין של הטריומוויראט בשער מעריב. הקרדיט לרויטרס, הח"ח לבחירת עורך/ת עמוד השער.
קומפוזיציה מופלאה, שיכולה הייתה להיחשד כמבוימת, אך לא ולא. כל הכבוד.

אובססיית שואה

ידיעות הקדיש את כפולת האמצע של עמודי החדשות לתיאור פרשת זארה (כולל כותרת מופרכת "זארה ירדה מהפסים"), כוכב השריף והחולצות המפוספסות (לרוחב!). איזה הגזמה. מילא, הטירוף ברשת (אתמול), אבל גם בעיתונות השקולה והממוסדת? משטרת השואה מסתובבת בכל פינה, מחפשת רמזי רמזי לכך שמישהו מזלזל בשואה, מכפיש את זכרה, לא יודע כל ניואנס. באמשכם, בחיים לא ראיתם כוכב של שריף? אז הכוכבים שלנו היו כסופים, נו, ציפוי כסוף על הפלסטיק. איזה דרמה, איזה עניין עושים מהסיפור הזה. למה לא לקחת את כל החולצות של זארה ולשרוף אותן בכיכר העיר, תוך שאנו נושאים שלטים "לא נשכח לא נשכח, שישה מיליון יהודים נרצחו, תך תך תך".

 פסולי חיתון

"פסולי חיתון", למען ידידינו הצעירים, הוא רפרור למדור ותיק בכל העיר הירושלמי של שנות השמונים. במדור, שהופיע כטור צד, הופיעו כל מיני ביטויים ומעשים שהופכים את בעליהם לפסולי חיתון. אני החזרתי את המדור הזה לחיים גם בבלוג האישי שלי וגם בעמוד מכסחי הקלישאות ופסולי החיתון בפייסבוק.
המילה שהכי מהדהדת בתקשורת בימים/ שבועות אחרונים היא חמיצות. אני יכולה לקרוא את המילה הזו בהמון הקשרים: תוצאות המלחמה, תוצאות המו"מ, הסכם הפסקת האש, תושבי עוטף עזה, ארוחה גרועה במסעדה, G&^% גרוע, ומה לא. בקיצור, חמיצות. אם בבודדת אפשר עוד לסלוח על קיומה החמצמץ, הרי שהתפשטותה במחוזות התקשורת הופכת את כל המשתמש בה לפסול חיתון לאלתר. גם אם יימנע מלשבת בפינות שולחנות לנצח, לא יעזור. אמרת חמיצות? הפכת לפסול/ת חיתון. שלא תגידו שלא הזהרתי.
על הכוונת: דן מרגלית, יוסי יהושוע.

משתכשכים בביצה

לא התייחסתי להודעה על מינוי איילה חסון לעורכת הראשית של שידורי החדשות של הערוץ הראשון אתמול גם בגלל הסחת דעת, וגם מאחר שנערכו דיונים קולניים בתגובות שלשום וגם אתמול.
חלק מהדיונים עסקו בהיעדר ניסיונה הניהולי. צריך להבין שתפקידי עריכה, גם בכירים מאוד, מלווים תמיד באנשי ניהול מסביב. את זה יודע כל מי שעבד במערכת כלשהי מימיו. כך שהטענות על היעדר ניסיון ניהולי לאו דווקא קריטיות במקרה זה (ואחרים). צריך להבין איך מערכות מתנהלות כדי לזרוק הערות כאלו.
שאלה: מה עושים עם העובדה שיונה ויזנטל, מנכ"ל הערוץ שמינה את חסון מיודד עם בן הזוג שלה, שי נשר? מסובך במדינה שהיא שכונה. מצד שני, אחרי עשרות שנים של חסון במערכת, מה צריכה להיות הסיטואציה אם מגיע בוס חדש שקשור אליה?
אגב, גם המינוי של חסון וגם זה של ויזנטל כעורך ראשי, הוא זמני. בעוד ויזנטל מתכוון להתמודד על התפקיד לכשתקום הרשות החדשה, מהלכיה של חסון לא ידועים כרגע. מאחר ששניהם למעשה בתקופת מבחן מאוד מאוד זמנית, אפשר להרגיע את הספקולציות האם הם מתאימים לתפקידיהם. נראה מה יעשו.
חסון לא יכולה לפטר אנשים או להביא אנשים חדשים מבחוץ. זה, מן הסתם, גם מצבו של ויזנטל, ולכן צריך היה לבחור מישהו מהמערכת. יש לכם רעיונות אחרים, מי יכול היה למלא את התפקיד טוב יותר מחסון? כוונתי למבקרי המינוי (כמו ששמתם לב, אני לא מביעה פה את דעתי על כישוריה, או על אובססיית הרפז ברק/אשכנזי שלה).
אלדד יניב במפגן פרגון.

גדעון לוי מספר על נבואה שהתגשמה. כך הפך לאיש הכי שנוא בישראל.

…איך קרה, שעיתונאי אחד — לא הכי נקרא, שכותב בעיתון אחד — לא הכי נפוץ, נהפך ליעד כזה של זעם ושנאה. איך זה, שמראה קטנה וסדוקה, פנס כיס זעיר, מסוגלים להוציא כל כך הרבה כעס. איך זה, שקול אחד אחר הקפיץ כל כך הרבה ישראלים, מהימין ומהשמאל, מהצפון ומהדרום. אין זאת אלא, שגם אחרוני המתלהמים הם אנשי מצפון: גם הם חשים כנראה, שמשהו בוער מתחת לרגליהם, מתחת למרבדי הצידוקים וההגנות שהניחו לעצמם. שאם לא כן, למה הם זועמים כל כך? ולמה אינם בטוחים יותר בצדקתם? האמת, אני גאה מאוד במה שכתבתי במלחמה העלובה הזאת, ואני מתבייש בתגובות שעוררו דברי — שיותר משהעידו עלי הן העידו על החברה הישראלית, המכחישה את עצמה לדעת, בורחת מפני בשורה ומשקרת לעצמה, בתעמולתה ובשנאתה…

יהדות התפוצות

סופה של הציונות הליברלית?

סודה סטרים חוככת בדעתה אם לסגור את המפעל בגדה. טוב, ממילא בלי סקרלט ג'והנסן זה לא זה.

פוסט מורטם

ג'ימי קימל לוקח תתפקיד של רוס גלר ומחיה את חברים בעזרת שלוש הנערות. מוניקה, רייצ'ל ופיבי נראות טוב מתמיד. או כתמיד. לא הזדקנו בשנייה. יש נסים בהוליווד.

רשיון להורות

זוג הורים חסר בינה לקח את בתם בת התשע לבילוי במטווח שנקרא כדורים והמבורגרים, על הגבול בין אריזונה לנוואדה. מדריך הירי לימד את בת התשע לירות בתמ"ק עוזי הידוע לשמצה (בו נהרג, אגב, הדוד שלי בתאונה אידיוטית בצבא). בת התשע איבדה שליטה על הנשק, וירתה במדריך שלה למוות.  מנהל המטווח מסר שמותר לבני שמונה ומעלה לירות בהשגחת מדריך או הורה. מאיפה להתחיל להתעצבן?

בת 20 ילדה בבית בסיוע דולה ללא מיילדת למרות שהרופא אסר עליה זאת לפי הנחיות משרד הבריאות: מדובר היה בהריון בסיכון גבוה. התינוק נולד במצב של מוות קליני ומאושפז במצב קשה מאוד. האם תועמד הנערה חסרת האחריות לדין? האם צריך היה לאשפז אותה בכפיה? מה זה הדבר הזה? הנה, לא לכל אחד יש שיקול דעת אם ללדת ואיך.
(שרית רוזנבלום, ידיעות).

לפני פיזור

יום יומיים וחצי לסיום פרויקט הגיוס לסרט שלי, איפה אלה-קרי ומה קרה לנוריקו סאן?
אנחנו עומדים על 98% גיוס.
שתי כתבות: טיים אאוט, וואלה טק.
עדכון: הגעתי ל-100%! 

להמשיך לקרוא ←

להמשיך לקרוא ←

להמשיך לקרוא ←

 מהנעשה בסו"ש

דניאל טרגרמן, בן ארבע וחצי, נהרג מפצמ"ר. לפני הירי הסתובב הרמטכ"ל בני גנץ ביישובי העוטף, טפח על כתפי התושבים ואמר "יהיה בסדר". אוטוסוגסטיה זה עניין מטריד כשהוא מגיע לעיוורון. מאחר שהימין משוכנע ש"חמאס התמוטט" אין ברירה אלא להביא את טבלת הירי על ישראל מאז ש"חמאס חוסל". זה כמובן לא ישכנע אותם. "זה הסוף שלהם", "הם יורים את השאריות", מקשקש הימין תוך התעלמות מסיבית מהמציאות. כל מי שמדבר על "היחלשות" מוזמן לעבור בדיקת ראייה ושמיעה (דוגמה מעכשיו. ככה נראה ארגון טרור בדעיכתו).

פסיכולוגית, אני מבינה את הראייה הזו: הימין דוגל בלוחמה, בכתישה, בחיסול, בגמיזה, בריסוק, בשיטוח. ההוכחות בשטח שזה פשוט לא עוזר, לא קורה ולא מועיל, שחמאס לא חוסל, עומדות בניגוד לתזה שלו. אשר על כן הוא משנה את המציאות, כדי שתתאים לתפיסת עולמו הלוחמנית.
יישובי עוטף עזה לא נהנו מדקה של רגיעה. הרקטות והפצמ"רים ממשיכים ליפול בקצב קבוע או מוגבר. לא פחות מאשר לפני פרוץ צוק איתן הכושל. גם בגוש  דן ממשיכות ליפול או להתיירט רקטות באותו קצב כמו קודם. כלום לא פחת, השתנה, התייצב, התמתן. חמאס ספג אבדות כבדות, זה נכון, אבל זה לא שינה במאומה את המצב בישראל, שהיא עדיין מדינה מחוררת כרשת דייגים יפואית.
אין לי שום התנגדות שחמאס יחוסל, כמו כל ארגון טרור. אני נגד טרור באשר הוא. אבל זה לא יכול לקרות בקונסטלציה הנוכחית, וזה לא יקרה. מישהו רוצה להיכנס קרקעית לעזה שוב, ולהתחיל לסמן עוד כמה עשרות חללים? לשפוך עוד כמה מיליארדים על כתישה, ריסוק, איוד או כל מילה אחרת שתמציאו לצורך העניין?
כ-100 רקטות ופצמ"רים נורו אתמול לעבר ישראל. כן כן, כך נראה חמאס כשהוא חלוש ותלוש ממנהיגיו. אז זה ממש הסוף. עוד דקה ייגמר להם המלאי, וגם לא יהיה להם איך לחדש אותו.
תשובת הימין האוטומטית לתהיות האלו לא קשורה למציאות. הדיאלוג הולך ככה:

– מה את רוצה, שימשיכו להפציץ את עוטף עזה?
– מה פתאום, חס וחלילה.
– אז צריך להיכנס בהם!
– נכנסתם, מה יצא מזה?
– צריך להמשיך לכתוש
– אבל זה לא עוזר!
– צריך לחסל אותם!
– אבל זה לא אפשרי!
– כן אפשרי!
– לא אפשרי!
– כן!
– לא!

להמשיך לקרוא ←

הכותרות

להמשיך לקרוא ←