אצבעות שחורות 8.4.11

 

ג'וליאנו מר

בעולמו השחור לבן של קלמן ליבסקינד יש רק גיבור טוב וגיבור רע. אין למורכבות שום מקום. מבחינתו מר היה "אויב שלי, אויב של אחיי היהודים המתגוררים בארץ זו ואויב של המפעל הציוני כולו". לא, לא הגזמת בכלל. צנחן, בן לאם יהודיה, פעיל שלום, את כל זה מלך החסד והרחמים לא רואה.
…"העיתונים, שמילאו עמודים שלמים בדמותו הרומנטית של מר, לא נתנו לעובדות לבלבל אותם. בהארץ כתבה ציפי שוחט על "יפה התואר… שהקדיש את חייו להפצת מסר השלום".

לא נכון. שוחט כתבה על הכל, ותיארה גם את הפרקים היותר אפלים של מר, שהיה, כמו שכבר נכתב לא פעם, אדם שסוע, רב זהויות, שניסה לפשר ביניהן ולחיות עם עצמו ועם הסביבה בשלום. גם בדיוקן של עודד שלום בהמוסף לשבת של ידיעות מובאים כל פניו של מר.
אבל עיוורי צבעים, אלו שהעולם שלהם הוא שחור ולבן, לא מסוגלים להבין דברים מורכבים כאלו.

מר חוזה את הירצחו בהשבוע עם גיא זהר.

סופשבוע

מצחיק לחפש בסופשבוע את תרבות מעריב, אבל הנה הכתבה של רונן טל על הספר החדש של ג'ונתן פרנזן, Freedom, שייצא בעברית רק בעוד כמה חודשים. תשע שנים לקח לפרנזן לכתוב את הספר, תוך שהוא מנתק את הלפ טופ שלו מהאינטרנט בזמן שהוא כותב.

מעין זיגדון חוזרת למשפט אייכמן, 50 שנה אחרי. תזכורת למי שהכל מעורפל בראשו.

עוד על אייכמן בישראל שישבת (נצחיה יעקב), סיפורה של לשכה 06, כולל ראיונצ'יק עם התליין שלו, שלום נגר, שהסרט על אודותיו ישודר ביום שני ביס דוקו.

מוסף הארץ

גם בהארץ יש פרויקט אייכמן – מאמרים שכתב נפתלי לביא בעקבות המשפט מתפרסמים במוסף לראשונה.

עיתון חדש נולד The Refugee Voice, עיתון הפליטים העברי הראשון.

משה גלעד על בעלי החיים בסכנת הכחדה שדגלאס אדאמס כתב עליהם. אדאמס מת בינתיים. גלעד בדק מה קרה לבעלי החיים עליהם כתב.
הכל בסדר חוץ מהכותרת בעיתון המודפס, "חיים של אחרים".

מוסף כלכליסט

המוסף, כזכור, מינימליסטי. אז אחרי שוויתרתי על עדויות מקיפות בעניין ארוחות הבוקר העצומות של הישראלים, הנה כתבה של אחי רז על המינימליזם של הרשת. יש דבר כזה.

הפתעה משונה במוסף. אולי היא הופיעה גם במוספים קודמים, אבל אני רואה אותה בפעם הראשונה. ע' 20 – תמונה עם הפניה לראיון עם מייסד אינטל ישראל, פרופ' דב פרוהמן. הכתבה לא מופיעה בעיתון המודפס אלא רק באתר. מוזר.
מה בין תחזיתו האפוקליפטית על אינתיפאדה חברתית לבין מינימליזם? וגם, נחמד לשמוע אדם עשיר ובעל נכסים גוער בתרבות הצריכה של הישראלים.

מתברר שהעיצוב של אפל שכולנו מתפעלים ממנו (טוב, אתם לא) נולד כבר ב-1958.

עכבר אונליין

אני לא יודעת עד כמה הסאגה המפותלת של פרשת כנס הבלוגריותאשכר אלדן כהןאורלי לוביןחנה בית הלחמיבני ציפריצחק לאור נהירה לקוראי זה הבלוג, אף ששיתפתי אתכם בפרשה מתחילתה.
תקציר מנהלות למי שהתעניין בדברים מתחילתם: לובין חזרה בה מהתפטרותה. הכנס ייערך אחרי פסח. ציפר לא ישתתף בו.
כאמור, מדובר בסיפור מפותל עד אין קץ, אז נא לא להתלונן אם נכנסתם לקישור בכ"ז.

7 ימים

כרגיל בעונה זו של השנה, שבוע וקצת לפני פסח 7 ימים מנפק 228 עמודים ומחולק לשני חלקים, כי אי אפשר להדפיס ולכרוך בסיכות כל כך הרבה עמודים.
רונן ברגמן נסע לפגוש את ג'וליאן אסאנג' במאסר הבית שלו בנורפולק, אנגליה. אין פה איזשהן תובנות מרעישות חדשות, יותר אוסף של כל האירועים הקרואים תולדות חייו של האיש, והדרך בה הקים את האתר שלו.
באותו זמן פרסם הארץ כבר חלקים מהמסמכים הישראליים לאורך כל מוסף השבוע.
בידיעות יש כמה קטעים קצרים מודלפים בעמודי החדשות. מי שרוצה להתעמק באיש ובפועלו מוזמן כמובן לקרוא את שני החלקים, שמשלימים אחד את השני.

מצחיק, לא תגידו שלא.

ראיון עם ג'סטין ביבר, 7 ימים

הטעות החביבה הזו נקלעה לפיד שלי בפייסבוק. רוצה לומר, זה לא שקראתי את הראיון עם ג'סטין ביבר. וגם לא את זה עם אייל גולן. או את הכתבה על האוליגריכם הישראלים שמתרחצים באמבטיית אבני חן שעולה מאה אלף שקל (זה היה בטיזר ולכן אני יודעת). כל הכתבות הללו נמצאות בחלק הכרומו של 7 ימים.

כמנהג ימים אלו, בהם מורטים עורכים את שערותיהם ובעקבותיהם אתם את שערותיכם במציאת פרויקטים שלא מהעולם הזה, הפרויקט של 7 ימים הוא "החולשה שלי" של טאלנטי העיתון. הפרויקט דומה באופן חשוד לפרויקט החטא שלי, הדבר הכי נורא שעשיתי בחיי, השוקולד החביב עלי, המקום הכי מזעזע בו עשיתי את צרכיי, ועוד ועוד.
רע"ש אוהב לראות חדשות; רונן ברגמן חסר חוש התמצאות; חנוך דאום אוהב לישון; דספקטור נהנית להיות גיישה; איתן הבר אוהב בתי קברות; עלמה זהר בורחת; נירה רוסו אוהבת מזוודות; קרן פלס אוהבת פייסבוק; סמדר שיר אוהבת גמדים; סמדר פרי – סיגריות; והנה תקתקנו שמונה עמודים. פפפפ, תכף נגמר.
אני מתחלחלת לקראת פרויקט הפעם הראשונה שלי בשבועות.

המוסף לשבת

נחום ברנע מספר ששלח לגולדסטון במייל שבע שאלות. בין היתר מופיעה השאלה שאני עצמי שאלתי. מה ההבדל בין שני המאמרים, זה ששלח לניו יורק טיימס וזה ששלח לוושינגטון פוסט. למרות שגולדסטון הוא זה שאמר לו קודם לכן, כשדיברו בטלפון, שישלח לו מייל, התשובה שקיבל ברנע לשאלות הייתה נחרצת: הוא לא רוצה לענות. הוא מתנצל. לא מעניק ראיונות לתקשורת.
כל זה מחזק את השערתי שמשהו קרה בין גולדסטון לניו יורק טיימס. אני בהחלט לא יכולה לשים את האצבע על הדבר, מאחר שכולם שותקים.

מוספשבת

בן כספית דורש מעו"ד דוד שמרון להראות חשבוניות (כי שותפו למשרד, יצחק מולכו, הוא שליחו המדיני המיוחד של רה"מ שמנהל עבורו מגעים רגישים ברחבי העולם), נד לאורית גלילי-צוקר על שהיא עלולה למצוא את עצמה במקום דומה לכל שאר האנשים שחלפו בלשכת נתניהו, וחוזר וטוען שההרצאות של נתניהו נתפרות תמיד סביב חופשות משפחתיות נהנתניות. כאמור, הותשתי. עוד יותר מהשרה.
(יגאל כהן: מותר לך לכתוב תגובה אחת בלבד. נקודה).

7 לילות

אריק איינשטיין שוב עשה טובה ואחרי כן לא כן לא ועזבו אותי בשקט מתראיין לרז שכניק, יוצא כמתבקש נגד תרבות הריאליטי, ומסביר שלא בא לו להופיע. זהו חידוש. העילה לראיון: אוסף שירים של קלפטר. אבל לא, אני סתם מתלוננת. יש כמה דברים ממש מעוררי עניין: למשל, הוא מכחיש מכל וכל יחסים עם קטינות בתקופת לול, ומתברר שכשהתפרסם הראין עם צדי צרפתי, בו אמר שהחבורה ניצלה קטינות איינשטיין התקשר לשכניק בזעם. אותו כנ"ל על הספר שכתב יהונתן גפן. איינשטיין מכחיש מכל וכל התנהגות לא נאותה. גם אורי זוהר מגזים כשהוא מתאר את פחזותו באותן שנים, הוא אומר.

G

תהיתי איפה תתראיין פרידה מהאח הגדול והאם זה יהיה עם בת הזוג שלה. בינתיים עברו – כמה, שלושה שבועות מאז הגמר? – וחשבתי שזה כבר נגוז. ובכן, זה קורה דווקא בגלובס (חן שליטא ויעל בן ישראל), והיא מתראיינת לבד, ומספרת דווקא על מאחורי הקלעים של ההפקה. די מפתיע, כי נדמה לי שההפקה לא תשוש לקרוא את הדברים. ככל שקראתי עד כה, יוצאי הבית נשלחים לחזית הראיונות עם מלווה מטעם ההפקה, אז מה קרה פה?
(למשל, הובטחו לה מראש טבק וספר. למשל, נתנו לה לישון בצהריים בנסט ולא העירו אותה. למשל, היא סטרה ליורם זק כשיצאה מהבית).

רשת/ פייסבוק/ בלוגלנד/ טיוי

מבזקים בלי הפסקה, למכורים קשים.

פוסט מעניין של עדי בן-יעקב על התבדלות החברה הקיבוצית מכל מי שנמצא מסביבה, שאינו בן קיבוץ, אפרופו הביקורות של נועם לסטר על הספר של יעל נאמן, היינו העתיד.

חגית בק, מנשות מחסום ווטש ביקרה בעוורתא. בין היתר: 55 גברים נעלמו, נגרם נזק רב לרכוש, הוקם מאחז חדש, נעקרו 120 עצי זית השייכים לתושב עוורתא.
יוסי גורביץ כתב גם הוא על המתרחש בכפר בסוף מרץ.

אסף לבנון שומט את הקרקע מרגלי הרצים.

רב ערוצית מספרת על ראיון ברייטינג עם יאיר ניצני, בו קיבלה קרדיט מהמראיין, שגיא בן נון.

טיויV

– ח"ח למערכון הקופונים של ארץ נהדרת. אבל את הסדר האלטרנטיבי של העובדים הזרים אפשר היה לגנוז. בסופו של – לא עבד.

בני ציפר יוצא נגד הנשים של מחוברות, והטוקבקיטסים חובטים בו בחזרה.

יוסי מלמן, שהתארח אמש באולפן של איילה חסון בערוץ הראשון ערוץ 10 סיפר שאסאנג' התקשר להארץ והתעצבן על השימוש בליקוקיו.

לפני פיזור

אביב שמח.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות שחורות, בלוגלנד, טלוויזיה, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

59 תגובות על אצבעות שחורות 8.4.11

  1. קרי הגיב:

    (יגאל כהן: מותר לך לכתוב תגובה אחת בלבד. נקודה).

    אהבתי.

    אהבתי

  2. יגאל כהן הגיב:

    אני ממושמע. זו תהיה תגובה אחת אבל מקיפה:

    1. אסור להתבלבל משק הספינים שסוחביםעל גבם ומפזרים בכל פינת אינטרנט נידחת יחצני הנהנתניהו. הפליליות לכאורה בפרשה היא גם תולדה של אלמנטים בסיסיים בסיפור שנובעים כבר מביביטורס א' ולא רק כפל המימון (שהחשד לגביו כלל לא הוסר עדיין….!!!) הנובע מביביטורס ב'.

    2. הספין התורן – "גנבו לי, אכלו לי, שתו לי" – "חשיפה: מאות מסמכים נגנבו
    מארכיונו הפרטי של נתניהו" – http://www.news1.co.il/Archive/001-D-265673-00.html

    "החשיפה" הזו מעוררת כמה וכמה שאלות.

    א. האם ניתן היום כבר להסכים על כך שיואב יצחק אינו חשפן שחיתויות אלא ג'יהדיסט בשרות הקיסרות נתניהו השניה?

    ב. מה מידת הרצינות העיתונאית שיש לייחס לאתר שבמהלך שבת רוויית ארועים בטחוניים מתחזקת כותרת ראשית על גניבת ניירות ודוחקת הצלחות מסחררות של כיפת ברזל (התודה לממשלה הקודמת, לאולמרט ולעמיר פרץ) לכותרות צדדיות?

    ג. האם יואב יצחק טירון או שהוא רק עושה את עצמו? הרי יומני עומרי גם "נגנבו" ואף אחד לא שאל את שאלת "המקור" כי זו טיבה של עיתונות?! באיזה תעלול נלוז מנסה יואב יצחק לשרת ספין של ראש ממשלה חלש ובכיין?

    ד. מי זו הגברת שגנבה את המסמכים? למה היא גנבה אותם? למה ביבי לא התלונן במשך שנים, חודשים או שבועות? מה היה טיב יחסיה של הגנבת לכאורה עם ביבי? מה היה תפקידה של שרה נתניהו בסיפור? האם גניבת המסמכים היתה כרוכה גם בניסיון סחיטה ולמה הוא לא דווח למשטרה/יועץ משפטי לממשלה?! – למה רוצים נשחשוב שמדובר בעובד זכר שגנב את המסמכים לכאורה ולא מעלים על הדעת את האפשרות הסבירה שזו עובדת?!!!

    3. באמת נמאס כבר בעיקר מהספינים של נתניהו ואנשיו ומצער שאפילו כאלה שמיומנים בתקשורת בולעים את הספינים. נמאס. שהרי אילו לא היה עשן לא היה היועץ המשפטי מקים צוות לבדוק אם יש אש. ואם הסבריו המתוקשרים של עו"ד שימרון (שדבורית ממהרת להשתכנע מהם) לא נגועים בבעיות מבעיות שונות ומשונות מדוע לא שורק מבקר המדינה או היועץ המשפטי את שריקת הסיום?! – גבירותיי ורבותיי: הסיפור כלל לא תמים. לא פשוט. לא נקי. נמאס כבר מהספינים.

    אהבתי

  3. אורן הגיב:

    באם היה מדובר בכנס בלוגריות, לא היתה לנו כל המהומה הזאת.

    אהבתי

  4. . הגיב:

    אותי לפחות מעשיות הלובין מאוד מענינות משום שהן מכילות בקליפת אגוז את כל הרע שבמדעי הרוח באוניברסיטאות ישראליות. מנסיוני, במוסד אקדמי אמריקאי שמכבד את עצמו, אורלי לובין כראש חוג היתה זועמת על נסיונה של אשכר אלדן להתערב בתכנים אקדמיים והיתה שולחת אותה ואת המכתבים שלה לכל הרוחות ודואגת שאיש ביטחון שנראה כמו מקרר יוודא שהאישה הנודניקית לא תתקרב לאוניברסיטה בזמן הכנס. בזה הסיפור היה נגמר. בפועל, נראה שלובין הגיבה כמו ילדה מפוחדת. ראשית איימה בהתפטרות מעושה (ברור שמעושה. אדם שרוצה להתפטר שולח מכתב התפטרות לשלטונות האוניברסיטה ואחר כך מודיע לעיתונות. לובין מעולם לא שלחה מכתב כזה), אחר כך ביטלה את הכנס ולבסוף החזירה אותו ללא בני ציפר. כלומר, התקפלה. המסקנה היא שאורלי לובין, אולי חוקרת מצויינת ואשה נחמדה, לא יכולה לעמוד בראש חוג. ההתנהגות שלה היא בושה לחוג עליו היא ממונה ומהווה עוד הוכחה לעליבותו (מי שקצת בענינים יודע שהחוג הזה הוא עלבון לאקדמיה הישראלית).

    אהבתי

    • אורן הגיב:

      מעשיה מענינת בעיניו של המגיב ".", היא כזו המאשרת את דעותיו הקדומות. מקרים דומים נפוצים באקדמיה האמריקאית. ילדה מפוחדת הוא הכינוי למי, שמגלה רמת רגישות גבוהה משלו, ולא כי מדובר באישה. מאבטח בגודל מקרר, מסוגל להבנה עמוקה יותר מנקודה.

      אהבתי

    • ליבי ליבי לך .: הגיב:

      מצד אחד מתנשא מתמיד ועיקש על האקדמיה הישראלית המפגרת, מצד שני רועד בשרותים כמו כל יהודון גלותי מצוי מול הגוי האקדמי שאליו הוא מנסה לשוא להידמות.

      אהבתי

    • ליבי ליבי לך .: אומלל הגיב:

      מצד אחד מתנשא מתמיד ועיקש על האקדמיה הישראלית, מצד שני עומד כמו יהודון גלותי מצוי במשתנה ורועד מפחד הגוי.
      זהירות על הפרוסטטה :mrgreen:

      אהבתי

  5. אסקלנטה הגיב:

    בשבעה לילות כותב אורי משגב (ע' 3) על תופעה שמרתיחה אותי כבר זמן רב, ועד כה לא התפניתי אליה, לצערי.
    כגילוי נאות עלי לציין שאני פסיכולוג, ויחד עם זאת התגובה שלי כאן, מעבר להיותה תגובה מקצועית, באה מהמקום ממנו מגיב אורי משגב, שהוא אינו פסיכולוג ועדיין יכול לראות את העיוות והנזק המקצועי שיכול להיגרם לאנשים בשל חוסר אחריות מצד הרשות השנייה.

    הסיפור הוא סיפורו של אלון גל, אדם שאין לו שום הכשרה טיפולית ראויה וכזו הנדרשת ע"י המערכת המקצועית כאן במדינה (משרד הבריאות), ואשר מרשה לעצמו לייעץ בענייני זוגיות וחיי משפחה, וכל זאת לנוכח פני האומה ובאדיבות הרשות השנייה.

    זה לא רק, כפי שאורי מציין, שהיה חייב להיכתב באותיות קידוש לבנה ש"המציג אינו פסיכולוג, אינו עובד סוציאלי, ואין לו כל דיפלומה רשמית בייעוץ לענייני זוגיות ו/או הורים וילדים". זה הרבה יותר מכך. אדם המייעץ לאחרים בנושאים כה רגישים כמו זוגיות וחיי משפחה חייב להביא עמו לייעוץ ידע מקצועי והתנסותי הנשען על לימוד וידע תיאורטי עדכני, תהליך של הדרכה צמודה של מטפל בכיר יותר, היכרות של כללי האתיקה והחסיון הנלווים לכל תהליך כזה, ועוד שורה של נושאים שידיעתם תוכל להבטיח את התהליך הטיפולי הנכון, כולל תהליכי ההמשך לאחר שיסתיים הטיפול. כל זה אין לאלון גל.

    באופן פרטי זכותו של כל אדם לבחור מי הוא רוצה שיטפל בו, גם אם המטפל הוא קורא/ת בקפה או מתקשר/ת. אלא שבמקרה של אלון גל מדובר בתוכנית טלוויזיה לה צופים רבים, ואשר יכולה להתקבל כאמירה מערכתית-מקצועית של מה נכון ומה לא נכון, וכאן כבר יש סכנה אמיתית.

    אשר על ראוי שמישהו ברשות השניה יגביל את אלון גל ויבהיר לו מה מותר ומה אסור, כך שיוכל להתמקד בייעוץ איך לסגור אוברדרפט (כפי שעשה בתחילה), ויימנע מלעסוק בתחום שבו אין לו הידע והכישורים הנדרשים, והוא יכול לגרום נזק לאחרים.

    אהבתי

    • . הגיב:

      אני במחילה סבור שאתה טועה. אני לא מוצא שום עדיפות לפסיכולוג קליני על מאמן עם תעודות או בלי תעודות. למעשה אני לא מוצא שום עדיפות של פסיכולוג קליני על חבר או חברה נאמן/נה עם אינטואיציה בריאה. אתה ואני יודעים שההכשרה הארוכה מאוד של הפסיכולוג הקליני אינה רלוונטית כמעט לעיסוקו ושהדינמיקה הטיפולית היא תוצר של השכל הישר, הניסיון, האופי והאינטואיציה של המטפל ותו לא. אני לפחות יודע (אין לי מושג מהי הכשרתך כחוקר) שהטענה שלי מגובה בחומר מדעי רב. אני גם יודע שיעילותה של הגישה הפסיכותרפית הנלמדת באוניברסיטאות ישראליות (שהיא ברובה בסגנון הדינאמי) קרובה לאפס. למעשה, יש עדויות מחקריות שעבור בעיות אישיות מסוימות יעילותו של אימון גבוהה מיעילותו של טיפול דינאמי. אשר לטיפול בהביוראלי-קוגניטיבי (שההכשרה הבסיסית של הפסיכולוג הישראלי כנעט ולא נוגעת בו), יש הטוענים שהוא יעיל יותר אבל העדויות מעורבות. יתר על כן, באופן אירוני מעט, בנקודות רבות הטיפול הקוגניטיבי חופף כמעט לחלוטין לשיטות הנקוטות בידי מאמנים. לסיום חשוב לי לציין שאני לא מאמן ואין לי שום אינטרס בעניין.

      אהבתי

      • הלל הגיב:

        אני מסכים עם מר נקודה. לא כל דבר צריך לעבור דרך תעודות או דיפלומות או משהו. הורים שמטפלים בילדים שלהם באופן יומיומי לא קיבלו שום תעודה (ואני מקווה שגם לא יקבלו, כהצעתה המוזרה של דבורית). אנשים שמדברים עם חבר שלהם לא קיבלו שום תעודה. ומי שלמד פסיכולוגיה לא בהכרח טוב בפרקטיקה. זה בהחלט תלוי באישיות של האדם וכולי.

        כל זה לא אומר שאני מסכים עם הדרך של אלון גל אט סטרה. אבל הפרופסיונליזציה הזו קצת מיותרת.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        העובדה שהורים מטפלים בילדיהם באופן יומיומי מבלי שקיבלו הכשרה, או שהוכיחו כשירות נפשית לכך היא בעייתית בלשון המעטה. את התוצאות רואים מדי יום.

        צודקת כמובן נילי שרשיון ההורות האוטופי שלי הוא בלתי ישים, מחד. מאידך, הייתי מצפה ממי שעומדים להיות הורים שיבדקו את עצמם ושיתכוננו לקראת התפקיד הקשה בעולם.
        נו, אז הייתי מצפה, אז מה?

        (כמו שכתבתי אלף פעם, אחת הסיבות שלא ילדתי היא שעשיתי עם עצמי את הבדיקה הזו והבנתי שאני [גם] לא כשירה לבצע את התפקיד הנשגב הזה. ואני לא צינית).

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        אני מסכים אתך על זה, ברור.

        מסופר על זוג שבאו לרש"ר הירש וביקשו הדרכה לחינוך בנם בן ה-3. אמר להם הרב הירש: הגעתם 20 שנה מאוחר מדי.

        אהבתי

      • רני הגיב:

        יש יותר מסברה עלומה שהחלטתה של דבורית לא ללדת בגלל (גם) אי כשירותה להורות נובעת בעיקר מדיסוננס שהמצב גרם לו. ואני לא ציני.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        ססליחה חמוד, איזה "מצב״?

        אהבתי

      • רני הגיב:

        לא חלילה משהו רע.
        אמנם יש לנו פה גם אידיאולוגייה מסויימת/מסייעת אבל…
        ה'מצב' זה גם אי הזוגיות שבה ילד(ים) הוא (כמעט) מובן מאליו.
        ה'מצב' זה גם הגעה לגיל מסוים שבו זה נהייה לא יותר קל. בכל זאת כבר עברת את גיל 22.
        ה'מצב' זה גם המיזנטרופיה (שגם בה יש מהדיסוננס).
        ה'מצב' זה גם המצב…

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        – מנין לך מה מצב הזוגיות שלי לאורך השנים? או מה היו ההחלטות והרצונות שלי במצבים אלו?
        – לא שמעת שנשים, לרוב, יולדות בכל מצב, בלי שום קשר למצבן ה"רשמי" מבחינה זיווגית?
        – את ההחלטה הראשונית שלי קיבלתי בגיל שש (כידוע). מאז נוספו לה נדבכים על נדבכים.

        אהבתי

      • רני הגיב:

        לכבוד החג הממשמש ובא.
        ראשית, אין לי כלום כנגד הבחירות שלך ואין לי מושג אמיתי לגבי מה את רוצה/לא רוצה וכו'. הכל מהרהורי ליבי וקצת מהבנתי (המוגבלת) בעזרת קריאה של דברייך במקומות שונים.
        הכוונה לדסקס באופן כללי והדוגמה איתך היא רק בסיס מסויים לדו-שיח מתהווה.
        עיינתי (שוב) בקישור שהבאת.
        הצהרת לא פעם שהחסר בזוגיות לא מטריד אותך וסירבת להתייחס לנושא החסך המיני. מצד שני את מצהירה שנישואין הם לא פעם פתרון גם לזה (לפחות מהצד הגברי אבל מול יש גם לא מעט נשים שמרגישות כך מהצד שלהן) אבל את כאילו מחוץ למשחק.
        כמו שאת יודעת שיש נשים שיולדות ללא זוגיות יש גם נשים שבוחרות לא ללדת גם כשיש זוגיות. ההבדל הצנוע הוא שההחלטה הראשונה היא עצמית בלבד ואילו ההחלטה השניה חייבת בהסכמה של אדם נוסף. מי כמוך יודע כמה קל לקבל החלטה לבד מאשר החלטה שמעורבת בה עוד נפש הומיה.
        יש להניח שלו היית במצב התאהבות (הכימיה הזמנית וכאלה) חזקה יתכן והיית עושה ויתורים בנושא הילד(ים) כדי לשמר את המצב ו/או להכיל (גם) את הנאת הנתינה לנפש ממול. גם לי יצא בחיי הקצרים להכיר נשים שבמשך הרבה שנים ידעו שאינן רוצות ילדים אבל לפעמים קרה מה שקרה (הכימיה וגו') והן היו מוכנות ללדת ילד גם בגיל מבוגר יחסית. אין להניח מזה שלא חוית התאהבות חזקה אבל מעיון בכתובייך זה לא ממש אירוע תדיר.
        כל עוד את שמחה בחייך, ועושה רושם שזה כך, הרי שגם הדיסוננס הקוגנטיבי משתלב יופי.
        נחמד להיתפס למקרה בגיל 6 ולחשוב שזה המוטו לחיים. מן הסתם יש עוד דברים שקרו בגיל מאוד צעיר שהשפיעו בהמשך. היתה פה, לדעתי, השתלבות מוצלחת. במצב שונה יתכן וזו היתה נשארת אנקדוטה משפחתית.
        הכרתי פעם אישה (שהיתה נשואה 3 פעמים: פעם אחת בוסר בגיל צעיר עם פרידה מהירה. פעם אחת אהבה גדולה עם ילדים עד שהבעל נפטר בגיל יחסית צעיר. פעם אחת נישואי נוחיות -למרות שכספית היא היתה הרבה יותר מסודרת ממנו-, גם למען הילדים, עד שהבעל נפטר בגיל מבוגר והיא משכה עוד כמה שנים. אגב, ילדים מאוד מוצלחים מבחינה אישית אבל עם לא מעט בעיות רגשיות/נפשיות) שטענה שנישואין טובים ומוצלחים מותנים בכך שלכל אחד יש חדר משלו עם שרותים משלו. רצוי לא באותה דירה. רצוי לא באותה קומה. רצוי לא באותו בניין. רצוי לא באותו רחוב. רצוי לא באותה עיר. המחמירים יגידו רצוי לא באותה מדינה.
        מצד שני יש מספיק דוגמאות לזוגות שחיים בהרמוניה נהדרת (למרות הפאקים שתמיד קיימים), עם או בלי ילדים, בזוגיות סובלנית ואוהבת, מפרים אחת את השני ומהווים אבן דרך לכך שזה אפשרי. על מה כל אחת/ד מהם מוותר/ת כדי לקיים את זוגיותם אפשר לנחש או לחשוב שזה כנראה לא ויתור ממשי.
        מפה ומשם.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        מאחר שגבולות החשיפה שלי מאוד ברורים (לי לפחות), נסכם שאני מסכימה עם המכרה שלך, הסבורה שהכי רצוי לישון בנפרד (אני מכווצת לארבע מילים את דבריה). מכאן אתה יכול להסיק שההגדרות שלי ושלך (טוב, ושל רוב האנושות) לזוגיות שונות. ומכאן גם ששאר המסקנות שלך לא ממש קרובות למציאות, ובכך אחתום, ברשותך (חזור לשש המילים הראשונות של תגובה זו).

        אהבתי

      • . הגיב:

        אני טיפה נודניק אבל זה נושא שבוער בעצמותי. יתכן מאוד שהטענות שלך כלפי הורים רעים "העובדה שהורים מטפלים בילדיהם באופן יומיומי מבלי שקיבלו הכשרה, או שהוכיחו כשירות נפשית לכך היא בעייתית בלשון המעטה. את התוצאות רואים מדי יום". משוללות בסיס ממשי. החשיבות המיתית שמייחסים לסגנון ההורי בעיצוב אישיותו של הילד מאותגרת כבר כמה שנים. יש מצב שלסביבה החוץ משפחתית לה הילד נחשף השפעה גדולה משמעותית מאשר להשפעה של הסביבה התוך משפחתית. במילים פשוטות, ילד שגדל במשפחה בעייתית ביותר אבל יהיו לו חברים עם תכונות מסוימות ויגדל באיזור עשיר (כסף. חד משמעית). יתפתח טוב יותר מילד שיגדל במשפחה מושלמת אבל יהיו לו חברים עם תכונות פחות טובות ויגדל באיזור עני.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        אתה מה-זה צודק. לכשירות ההורית, לשנים הראשונות בהן הילד נמצא אך ורק בחזקת הוריו, ומקבל או לא מקבל מהם כל מה שרק אפשר, יש חשיבות מזערית.
        בהחלט מעניין באיזה מוסד אקדמי נלמדים הערכים החדשים האלו.

        קח לדוגמה קטנה את הנער המטופח למשעי שרצח את עו"ד ענת פלינר.
        מה בדיוק הקשר בין עושר כלכלי לבין מסוגלויות כאלו ואחרות שילד מפתח או לא?

        וכל הילדים שהוריהם עסוקים בעידור וזיבול הקריירה שלהם, מי מטפל בהם? החברים שלהם, שגם הם ניזונים מחסכים כאלו ואחרים?

        אהבתי

      • . הגיב:

        לקח לי רגע לקלוט את הציניות
        🙂
        אולי אני צודק ואולי לא. אבל זו לא הדיעה שלי שעומדת לדיון. אני מציג חומר מדעי. כן, מה שאני אומר נשמע מפתיע בהתחשב בדיוק במה שאת כתבת. לכאורה בשנותיו הראשונות הילד נחשף בעיקר להוריו. אבל מי אמר שאישיותו של הילד מעוצבת בשנותיו הראשונות (זו הדעה המקובלת על הגישות הדינאמיות אבל למטה כבר כתבתי שהיא רחוקה מלהיות מבוססת). שנית, כלל לא בטוח שבשנותיו הראשונות הילד לא נחשף כמעט בכלל לאנשים שאינם הוריו. דווקא העבודות עליהן אני מדבר מראות שיש לו חשיפה גדולה לאלמנטים נוספים. השפעתם המרכזית של אלמנטים אלה אולי נובעת מעצם העובדה שאינם מופיעים תדיר בסביבתו. אנחנו מעבדים, זוכרים, מייחסים חשיבות רבהיותר לאלמנטים שאינם תדירים. לך תדע..

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        זה בדיוק העניין, אינך מציג חומר מדעי. אתה מספר שיש כזה.
        כמקובל באקדמיה (וברשת), אשמח למראי מקום.

        אהבתי

      • . הגיב:

        כן. יש בזה משהו. מצד שני רוב הסיכויים שרוב קוראייך פשוט מדלגים על הקטעים הארוכים שאני כותב פה (אני יודע שאני הייתי עושה את זה). אז מה הטעם לצרף קישורים למאמרים מדעיים באנגלית שאיש לא יטרח לעיין בהם? על כל פנים כיון שביקשת, הנה לינק לספר עדכני למדי (יש עדכניים ממנו) שחלקו הועלה לגוגל בוקס כך שאפשר לקרוא ללא רשיון. הספר עוסק בפסיכופתולוגיה של ילדים (אפרופו רוצחה של פלינר) ומציג את העמדה שלסביבה השפעה מרכזית על התפתחותה של פסיכופתולוגיה אצל הילד.

        אהבתי

      • . הגיב:

        ועוד משהו קטן ומרתק. השליטה המוחלטת של הגישות הדינמיות במחקר האקדמי לאורך שנים כמעט ולא אפשרה צמיחה (ובדיקה) של הנחות אחרות. העסק צבר תאוצה כשאישה אמיצה וחכמה אחת עם הכשרה מועטה ביותר במחקר, הפיצה בעקשנות את התאוריה שבבסיסה אומרת שלהורים השפעה מינימלית על התפתחות הילד בעוד שהסביבה היא הגורם הקריטי. האישה הזו קבלה לפני כמה שנים את הפרס הגבוה ביותר הניתן על ידי האיגוד הפסיכולוגי האמריקאי. הנה הסיפור שלה. זה מרתק וכדאי לקרוא למרות האנגלית


        V: יש גם בעברית. תמיד.

        ברשותך, תרשה לי לצחוק למקרא המשפט (של גב' ליבנה, המסבירה כך שייתכן שהיא לא מצטטת כהלכה):

        תפקיד ההורים הוא לכל היותר לספק לילד גנים, צרכים גופניים, השכלה, תנאי גידול נוחים ואהבה. את כל השאר תעשה ממילא הסביבה.

        נכון מאוד, "רק". את כל השאר תעשה הסביבה. שנאמר, חה. 🙂

        אהבתי

      • . הגיב:

        ליבנה לא מצטטת את האריס במשפט הזה וגם לא טוענת שהיא מצטטת אותה. היא מסבירה אותה. ואכן מסבירה אותה באופן לקוי. הנה איכשהו הדיון הזה הגיע בסוף גם לנושא אמינות התקשורת.

        אהבתי

      • נילי הגיב:

        סליחה מר נקודה, כמי שלומדת פסיכולוגיה באוניברסיטה בימים אלה, אני חייבת להעמיד אותך על טעותך. בשנים האחרונות לא רק שהשיטה הדינמית איננה השיטה השלטת בלימודים בתחום, והשיטה הקוגנטיבית – ביהביוריסטית לקחה את מקומה כשיטה המרכזית, למיטב הבנתי בכמה מוסדות לימוד גבוהים אף הוציאו לחלוטין את פרויד מחומר הלימוד. המלצתי לך בפעם הבאה היא לבדוק לפני שאתה כותב שטויות.

        לגבי אלון גל, מסכימה מאוד עם אורי משגב ועם אסקלנטה, בדיוק כמו שאם יש לך מחלה או בעיה גופנית (אני מקווה מאוד בשבילך ש)תלך לרופא קונוונציונלי, ולא למתקשר, כך גם אם אתה סובל מבעיה או מחלת נפש, אני מקווה בשבילך שתלך למי שלמד 7 שנים כדי להיות מוסמך לטפל בך, ולא למי שהסמכתו איננה ברורה. מטפלים אלטרנטיביים למיניהם כבודם במקומם מונח, אבל בתור טיפול משלים, ולא הטיפול המרכזי.

        הלל, לו העצות של אלון גל בטלוויזיה היו מועברות לצופים כסוג של תרופות סבתא הייתי מסכימה איתך, אבל הן לא. הן מועברות לצופים כאילו מר גל הוא יישות כל יודעת שירדה לקרקע רק כדי להפוך את חייהם לשלמים ונכונים יותר, ללא אף שאלה לגבי הסמכתו, ותוקף ומהימנות עצותיו. אני מסכימה איתך מאוד שאסור שהורים יקבלו תעודה כתנאי להורות (למרות שמסכימה עם דבורית שמבחינת רעיון זה אכן אידאלי, המימוש במציאות בעייתי מכל כך הרבה סיבות. למשל – מי יקבע מי יתן את התעודה הזו ולפי אילו תנאים? ומי יפקח על נותני התעודה ולפי אילו תנאים? הקלות שבה תעודות כאלה יכולות להפוך במציאות לכלי פאשיסטי תת-אנושי, שיהפוך את הסינים בהשוואה למקדשי זכויות אדם, פשוט לא מאפשרת להן להתקיים במציאות). מאידך, כשהילד חולה, ההורים לוקחים אותו לרופא, ואם יש לו בעיות התפתחות, לאבחון אצל מומחים. באותו אופן, כשאדם מגלה חלילה נקודת חן מוגדלת בעור, הוא יכול להתייעץ לגביה עם חבר, ולספר לו שהוא מודאג, אבל אחר כך הוא ילך לרופא עור שיגיד לו מתוקף מומחיותו אם יש לו סיבה לדאגה. לכן אין כל קשר בעיני בין הורות/ חברות שלא צריכה הסמכה, למומחים שבהחלט צריכים הסמכה. לצערי כפי שאמר אסקלנטה, אלון גל מוצג בהחלט כמומחה וממש לא כחבר או הורה, לכן מסכימה איתו ועם אורי משגב לחלוטין שמדובר בתופעה פסולה, שרק פוגעת בקהל הצופים.

        אהבתי

      • . הגיב:

        כמה נקודות.
        ראשית יפה שאת לומדת פסיכולוגיה. פחות יפה שאת מכנה את דברי "שטויות". ראשית משום שזה לא מנומס ושנית משום שאינם שטויות כלל. אכן יש מגמה להפחית את המשקל הניתן לפסיכולוגיה הדינאמית אותה מובילה האוניברסיטה העברית. מגמה זו נובעת בדיוק מהסיבות שציינתי אבל, זו רק מגמה שעוד בחיתוליה. רוב המטפלים שהוכשרו בישראל עדיין הוכשרו בשיטה הדינאמית וכן רוב המרצים. דברייך על הוצאתו של פרויד מחומר הלימוד חסרי משמעות כיון שהוא לא הפסיכולוג הדינאמי היחיד. רבים אחרים עודם נלמדים. למעשה מרבית חומר הלימוד ומרבית המבחנים הפסיכולוגיים מבוססים על הגישה הדינאמית. מבחנים אלה לוקים במהימנות ותוקף חלשים ביותר. למעשה הם חסרי ערך. לעצם יעילותו של הטיפול הפסיכולוגי (כולל הטיפול הקוגניטיבי), היעילות מוטלת בספק עבור רוב הבעיות הדורשות התערבות טפולית. מרבית ההליך הטיפולי אינו נשען על עקרונות מדעיים או נשען על עקרונות עתיקים שהוכחו כנטולי ערך. באופן גס אומר שלדעתי (הנשענת על היכרות עמוקה עם חומר מדעי בנושא) הפסיכולוגיה הקלינית היא אחת השרלטנויות הגדולות של המאה העשרים והיא נשענת על כך שהמטופלים אינם יודעים להבחין בין שביעות רצון מהטיפול לבין תועלת (זה לא אותו הדבר). אנשים מוכשרים ביותר עוברים שנים של למידה והתמחות שבסופם ההתערבות שהם מספקים אינה עולה ואף יורדת באיכותה מההתערבות שמספק מאמן מוכשר שיתכן ואין ברשותו אפילו תעודת בגרות. יתר על כן יש לא מעט עדויות על נזק, לעיתים כבד ביותר שנגרם עקב טפול פסיכולוגי ממושך (יש להודות שאין לי כל מידע על הנזק באימון) ועוד משהו לגבי פסיכולוגיה חינוכית (או קלינית של הילד). גם התחום הזה שלכאורה נשען על עקרונות מדעיים מוצקים רובו ככולו עוסק בפרקטיקות מיושנות שחלק גדול מהן הוכח כשגוי או חסר תועלת. במילים פשוטות, גם לפסיכולוגים אין מושג מה נכון ומה לא נכון בגידול ילדים. אחת הדוגמאות שאני נותן לתלמידים שלי היא החשיבות הדתית כמעט שנותנים הפסיכולוגים למשפחה גרעינית (אבא, אמא וכ"ו). מחקרים עדכניים מראים שאין חשיבות למבנה משפחתי כזה. למעשה ילדים למשפחות חד הוריות מבוססות כלכלית או חד מיניות מבוססות כלכלית עולים במספר פרמטרים על ילדים שגדלו במשפחות גרעיניות מבוססות כלכלית. בהצלחה בלימודייך.

        אהבתי

      • נילי הגיב:

        מר נקודה, ראשית, אתה צודק, מצטערת שכיניתי את דבריך שטויות, זה באמת לא היה מנומס, ואני מתנצלת על כך. לא שזה תירוץ לחוסר הנימוס, אבל אמירתך נראתה לי לא מבוססת, ואני מבינה שגם בזה טעיתי, ואני מתנצלת שוב.

        שלישית, בלי קשר להתנצלויותי הבאמת כנות, גם על רפואה גופנית קונוונציונלית אפשר להגיד שהיא לא תמיד עוזרת ולפעמים אף מזיקה, וגם עליה בפרט ועל המדע בכלל אפשר להגיד שלא תמיד התוקף והמהימנות שלהם מוכחים, וגם אם כן ניתן להציב סימן שאלה גדול לגבי ההוכחה, למשל האם היא התקבלה עקב העובדה שהחוקר קבע סטיית תקן גדולה/ קטנה מספיק כדי לקבל את התוצאה בה חפץ?

        עם זאת, כרגע, ובהינתן היכולת השכלית המוגבלת שלנו כבני אדם, אלה השיטות שהן מבחינתי הרע במיעוטו. בדיוק כמו דמוקרטיה, אגב. ובאופן אישי אני עדיין מעדיפה, וממליצה ליקרים לליבי, לקבל טיפול ממישהו שלמד 7 שנים במקום ושיטה מוכרים וברורים, ולו רק כי כך לפחות אני יודעת שאותו מטפל מודע לסכנות שהטיפול עשוי לגרום, בעוד שקואצ'רים למיניהם כאלון גל, שאין לי מושג מה, איפה, וכמה למד, גם אין לי מושג עד כמה הוא מודע לבעיות שהטיפול שלו עשוי לגרום. כתלמידת פסיכולוגיה אני יכולה לספר לך משהו שאתה בטח יודע, אבל לא בטוח שיתר האנשים יודעים, אחד הדברים הראשונים שלומדים בכל קורס הוא הבעיות שעשויות להגרם מעצם האבחון, או הטיפול. בקיצור, אם תסלח לי, אחזור שוב על הנקודה החשובה בעיני, והיא העובדה שכשאלון גל מוצג בטלוויזיה כאומניפוטנט, כשממש לא ברור האם הוא (כמו יתר אחיו למקצוע) בכלל מודע לסכנות האבחונים והעצות שלו, זה לכל הפחות מעביר מסר מאוד מאוד בעייתי לצופים.

        אהבתי

      • . הגיב:

        תודה. עוד עניין קטן ומעניין (לדעתי). אסקלנטה כתב כי על אלון גל להתמקד בהמלצות לאנשים איך לסגור אוברדראפט. נימת הדברים התפרשה אצלי לפחות כזלזול מסוים או הפחתה בערך הפונקציה הזו. ובכן, מחקרים חדשים למדי בתחום הפסיכולוגיה של האושר מכוונים לכך שההשפעה של רכישת המיומנות של איך להתנהל עם התקציב המשפחתי או האישי על תחומי החיים (רגשיים, חברתיים, תעסוקתיים, בריאותיים, משפחתיים) היא עצומה. יתכן שכשאלון גל מלמד מישהו איך לא להכנס למינוס, התרומה שלו לנפשו של האומלל גדולה לאין ערוך מתרומתם של עשרות או מאות מפגשים טיפוליים שמעניקים אסקלנטה וחבריו למקצוע.

        אהבתי

    • שרה הגיב:

      אני מסכימה איתך במאה אחוז!!!
      כל פעם שאני רואה את התוכנית של אלון גל , אני מתכווצת .
      הוא נראה לי מגלומן , שחושב שהוא מבין בכל תחום …
      ואני חוששת כל פעם מחדש , שרק לא יעשה נזק לזוג שביקש את עזרתו בעניין כלכלי …
      גם אני חושבת שאין לו ידע בפסיכולוגיה או בייעוץ זוגי .
      זה נורא מה שעושים היום בשביל רייטינג …

      אהבתי

  6. אורן הגיב:

    נפטר סינדי לומט, שביים בן השאר את הסרט הנפלא הזה.

    אהבתי

  7. מוכרת מאשדוד הגיב:

    דנה ספקטור החליטה לעשות נזק לתנועה הפמיניסטית,כדאי שמישהו ייקח את העט מהידיים שלה *** הטור שלה השבוע מחליא, חזירי, כל גבר שהיה מעז לכתוב ככה היה נצלב ובצדק, תהיי אישה כנועה ותעשי את הגבר שלך מלך, ***, אין מילה אחרת שמתאימה לה, ואחר כך גברים קוראים ומורידים בוקס.. כנראה עלה לה השתן של מלכות היופי לראש,***

    אהבתי

    • רג'ינה ספקטור הגיב:

      אכן – דנה ספקטור ניסתה לעשות פרובוקציה ויצאה עלובה שבעלובות.
      נגמר לה החומר, נגמר לה החומר, וזה רע רע רע
      ——-
      אם 7 ימים לא ייפרסם את התגובות הנזעמות שעוד יגיעו למערכת, הוא יהיה בדיוק מה שהוא – עיתון עלוב וחסר ביציות, כלב של אדוניו. כלב מכונם וחסר אומץ.

      אהבתי

      • סרג'יו בלת"ם הגיב:

        7 ימים לא יפרסמו מילה כנגד הכוכבת ספקטור. עליבות אמרת, ולא ידעת מה אמרת. זה ידיעות אחרונות, אלה האנשים.
        ויכוח מעניין? אין סיכוי. כי שהגברת, שמתפרנסת לא רע מהפמיניזם שהיא יורקת עליו בכיף, מוכרת גיליונות. כמה עליבות.

        אהבתי

  8. רונן גפן הגיב:

    גוליאנו מר אכן היה אויב וחבל ש95% מהתקשורת ציירה אותו באור חיובי.
    איפ האלימות שלו? הטרדות הנשים? ההתנהגות הברברית?

    וכן את האויב רואים בשחור.

    אהבתי

  9. חיים (חובה) הגיב:

    הקביעה שהעולם הוא "לא שחור לבן" אינה מבטלת קיום ישויות שכולן "שחור" או "לבן". להיפך: זוהי ההוכחה להיותו של העולם רב גוני – בין "שחור" ל"לבן".

    אהבתי

  10. עטרה הגיב:

    אצבעות מגיהות: בשער המוסף לתרבות וספרות של הארץ, המוקדש הפעם למחווה ליורם ברונובסקי במלאת עשור למותו, הוסיף המאייר ערן וולקובסקי מלים מצוירות לאיור: "ולא אחשוב לך לעוון אם תטבלי את דברייך גם במעט אבקת רכיל". הייתכן שאף עורך לא השגיח בטעות? או שמא החמצתי איזו כוונה נסתרת או רמז בטקסט (שקראתי רק ברפרוף)? אתמהה.

    אהבתי

  11. אמיר הגיב:

    אריק איינשטין קורע. סוף סוף משהו בעיתון שהביא אותי להתגלגל מצחוק

    אהבתי

    • מנחם התימני הגיב:

      אריק איינשטיין קורע?? עוד 4,000 מילה שלא הוסיפו דבר לחיי אבל עזרו לי להירדם אמש.
      לאריק איינשטיין אף פעם לא היה מה להגיד/לתרום בשום נושא, הוא אוהב לשבת בבית, הוא ריאקציונר, אין שום דבר שאפשר ללמוד ממנו. שום תובנה או הארה על שום עניין. היה לו/ יש לו קול יפה, בזאת הסתכמה תרומתו. לא ברור לי פשר הבמה הרחבה הזו שניתנה לו – תכל׳ס הבנאדם לא אומר כלום. אה, היתה לו תאונה. עניין שאפשר לסכם בשתי פיסקאות, אפילו פיסקה.

      אהבתי

  12. מרא"ה הגיב:

    צה"ל המטומטם מחפש את הרוצחים בעוורתא. מה, לא קראתם שיוסי כבר כתב שמדובר בתאילנדי שלא שילמו לו ושלנדו הסביר שקיבוצי עזה גזלו את אדמות סג'עייה (בלי קשר לטיל. זה מגונה כמובן.)?
    אגב, זה שירה את הטיל ביום ה' על האוטובוס היה ניגרי שעבד במוסך שמתחזק את האוטובוסים של מוא"ז אשכול ולא קיבל שי לחג. באמת, זה היה כתוב באתר של הרשות, אי אפשר לפסול את זה, תשאלו את פיאד, אבל רק מחר. היום הוא עוסק בחגיגות 9 שנים לפיגוע במלון פארק ונותן פרסים למבצעי הפיגוע: http://www.mfa.gov.il/MFA/Terrorism-+Obstacle+to+Peace/Palestinian_incitement/Palestinian_gift_for_Passover_8-Apr-2011.htm?DisplayMode=print
    שוחר שלום שכזה. מדהים שיש עוד אנשים שרואים הכל בשחור לבן ולא מבינים שיש אפור. שג'וליאנו מר היה שוחר שלום שרק אמר "אני בעד פלסטין אחת ואם היהודים רוצים להצטרף- שיבואו" ורק עודד את המאבק המזוין- אותו אחד מהטיל על האוטובוס. דמות מורכבת.

    אהבתי

  13. רב ערוצית הגיב:

    קראתי את דנה ספקטור עם אייל גולן – כן, מודה באשמה, אני זו שקראה – מעבר להתחכמויות המוגזמות ומשחקי השפה המתישים דווקא היה די מעניין.

    הראיון עם פרידה הכט גם היה מעניין. כנראה כמו שכתבת, בגלל היעדר נציג קשת בסביבה.

    מכנס הבלוגריות לא הבנתי כלום, במיוחד לא מהאייטם המקושקש שפורסם ב"את". אפרופו "את" – היה יותר נחמד כשעתי הוריד חולצה. על העירום של שירז טל אני מוותרת.

    ולסיכום, שאלה לי אחת – מעיין זיגדון, עורכת סגנון, מה לה ולאייכמן? לה יש פיצול אישיות או שלמערכת מעריב עדיין יש צורך לחסוך בכסף ובאנשים?

    אהבתי

    • צפי הגיב:

      אפרופו "את".
      העירום (היותר מדי מרומז) של שירז טל הוא תאווה לעיניים אוהבות. הגברת סקסית בצורה מדהימה (מאממממת בלשון העם) ללא קשר לכלום.
      האם זו הקנאה יקירתי?

      אהבתי

  14. שלומי הגיב:

    א. דווקא חגי הוברמן, המפרסם טור פרשנות ימני בעלון פרשת השבוע "מצב הרוח", כתב בשבחו של ג'וליאנו מר, שעשה למען השלום את מה שצריך, לדעתו, כולל החזרתו של זביידי מעולם הטרור לעולם התיאטרון.
    ב. מליוני אנשים אפורים רוצים לקרוא על עולם של שחורים ולבנים. אז מעריב נותן להם את ליבסקינד(ועוד כמה…). היום העיתונים רואים את עצמם כ"משרתי ציבור" במובן של לספק לציבור בידור, לא תקשורת, לא דיווחים, לא חדשות. רק "סיפורים טובים", ורצוי בצבעים ברורים.

    אהבתי

  15. דודי הגיב:

    דבורית שני דברים לתשומת ליבך:

    1. הטלפון הנזעם של אריק איינשטיין לרז שכניק בעקבות הראיון עם צדי צרפתי, הוא כלל לא דבר חדש. הוא פורסם בשבוע שלאחר מכן בפותחת של 7 לילות.

    2. ליאורה ממעריב פקששה בגדול: היא העתיקה מילה במילה מתיחה פורימית שנכתבה באתר צעירי ש"ס לפני שלושה שבועות אודות זכייתו של השר משולם נהרי בחיש-גד. אז לא רק שהיא הביאה ציטוט אחד על אחד כאילו שוחחה עם אותו אדם, היא גם ציינה שזה קרה השבוע. הנה:
    אתר צעירי ש"ס

    אהבתי

  16. רג'ינה ספקטור הגיב:

    ואת טועה, דבורית – לגבי קלמן וג'וליאנו: התקשורת ציירה אותו כ"לבן" – או יותר נכון "טלית נוצצת שכולה שלום ושכינה". קלמן, במקרה זה, רואה אותו נכוכה. חנק שחקנית או לא חנק? הרביץ? היה אלים וגס רוח? למה את וכולם מדברים רק על התיאטרון שלו, מקסימום מציינים בדיפלומטיוּת שהיה "מורכב"?
    ——————–
    מה שמזכיר לי את זאב ז'בוטינקי, שהיה איש חירות מובהק – וג'נטלמן מושלם, עדין עד אין קץ כלפי אשתו.
    וברל כצנלסון – שהיה "איש ערכים ועבודה", סוציאליזם ושיוויון לכל – והיה חרא של בנאדם שהתנהג כמו כלב לקרובים/ות אליו.
    ——————–
    והתקשורת – כולה סיסמאות, כולה שחור-לבן. לא רק ולא בהכרח ליבסקינד לבדו.

    אהבתי

    • רג'ינה ספקטור הגיב:

      נכוכה = נכוחה? נחוכה?

      V: נכוחה

      אהבתי

    • velvet הגיב:

      רג'ינה, כנראה שלא קראת את הכתבה של ציפי שוחט אליה לנקקתי.
      שוחט כתבה גם כתבה על כל מעלליו של מר, כולל החנק.
      ליבסקינד הוא זה שציין רק את העובדה שכתבה שהיה יפה תואר. וזו הטעיה מכוונת, אם לא למעלה מזה.

      אהבתי

      • רג׳ינה ספקטור הגיב:

        טוב, אקרא את שוחט. מעניין אם גם היא, כמו כולם, מציינת את הצדדים הפחות מוארים של האיש בסוגריים קטנים כדי להתפנות לעיקר, הצגתו כקדוש.

        אהבתי

  17. רני הגיב:

    זה דג או קוקוריקו? לאלוהים פתרונים. (ואולי אני סתם לא מבין בתחום).

    אהבתי

  18. דודי ג. הגיב:

    (אני רואה שהגיב פה מישהו בשם דודי – זה לא אני).

    לגבי ליבסקינד, יכול מאד להיות שראיית העולם לוקה בחד צדדיות, אבל לא מעט מהכתבות שקראתי על מר בעיתונים שונים העלו אותו למעלת קדוש ולא הזכירו בכלל צדדים פחות מחמיאים במעשיו וגם בעמדותיו.

    אהבתי

  19. שירה הגיב:

    הספקתי לקרוא את הפוסט של חגית בק, וכשרפרשתי לרגע, הוא הוסר בשל צו איסור פרסום

    אהבתי

  20. א. הגיב:

    מזל טוב. מקום שני בחיפוש גוגל של "וולווט אנדרגראונד", ראשון של "ולווט" ועלייה בעוד חיפושים שונים (אני מצאתי אותך בעמוד הראשון בחיפוש סתם "כיפת ברזל"). יפה לך.

    (אני כמובן מרפרר ל https://velvetunderground.co.il/?p=1677#comment-2081 )

    אהבתי

  21. אסקלנטה הגיב:

    לנקודה, הלל, נילי וכל האחרים שהגיבו לדברים שכתבתי. ובכן, ראשית אני מתנצל שלא התפניתי עד כה כדי להתייחס לטיעונים שהעליתם (נגד דברי ובעדם). אבל כעת אני כאן ואנסה להתייחס לדברים אחד לאחד. ובכן – לטיעון הראשון של נקודה:

    מאת .:
    9 באפריל 2011 בשעה 18:23
    "אני במחילה סבור שאתה טועה. אני לא מוצא שום עדיפות לפסיכולוג קליני על מאמן עם תעודות או בלי תעודות. למעשה אני לא מוצא שום עדיפות של פסיכולוג קליני על חבר או חברה נאמן/נה עם אינטואיציה בריאה".

    להלן התייחסותי: ובכן, רבים הנזקקים לטיפול נפשי שואלים "למה זה יותר טוב משיחה עם חברים?", ובאמת, רובם של בני האדם נוהגים לשוחח עם חבריהם בשעותיהם הקשות ולא לפנות לטיפול נפשי. הבעיה הראשונה היא היא שלא כל אחד יודע להקשיב. יש הבדל תהומי בין המטפלים החובבים לבין המטפל המקצועי, המקבל תשלום עבור הקשבתו. האם תוכל למצוא בין חבריך מי שיקשיב לך בשקט במשך שעה שלמה מבלי לספר על עצמו ועל קשייו, מבלי לשפוט אותך ולתת לך עצות שאינך מבקש, מתוך אמפטיה ותמיכה ללא תנאי? אני בספק רב.

    מה שמייחד את הטיפול הנפשי משיחה עם חברים או מטפלים חובבים הוא המסגרת המיוחדת שהוא יוצר. זוהי מסגרת שבה הסיפור האישי לא רק מקבל את מלוא תשומת הלב, אלא שאתה יכול לומר כל מה שעולה בדעתך ולהקשיב לעצמך בסביבה תומכת ולא שיפוטית, ומתוך התחייבות לסודיות מוחלטת.

    זאת ועוד. המטפל המקצועי מקבל תשלום עבור עבודתו, ולכן אינך חייב לו דבר עבור הקשבתו. חברות לעומת זאת דורשת הדדיות ומחויבות שעלולות להפריע לתהליך הטיפולי. בנוסף לכך קשה להפריד בין הקשר היומיומי עם חברים קרובים לבין מעורבותם בתהליכים הנפשיים העמוקים שלך, והמחוייבות שנוצרת עלולה להכביד עליך בעתיד.

    עד כאן התייחסות לנקודה הראשונה. המשך יבוא.

    אהבתי

    • אסקלנטה הגיב:

      מאת .:
      9 באפריל 2011 בשעה 18:23
      אני לפחות יודע (אין לי מושג מהי הכשרתך כחוקר) שהטענה שלי מגובה בחומר מדעי רב. אני גם יודע שיעילותה של הגישה הפסיכותרפית הנלמדת באוניברסיטאות ישראליות (שהיא ברובה בסגנון הדינאמי) קרובה לאפס. למעשה, יש עדויות מחקריות שעבור בעיות אישיות מסוימות יעילותו של אימון גבוהה מיעילותו של טיפול דינאמי.

      להלן התייחסותי: האמת שגם לי אין מושג מה הכשרתך כחוקר, אך בלי קשר אומר שגם טענותי מגובות בחומר מחקרי רב. ובכן, אתה יוצא בשצף-קצף כנגד הפסיכואנליזה והטיפול הדינמי כאילו מדובר בגישה הטיפולית היחידה הקיימת בעולם. ואם כך חשוב לי להזכיר כאן כי מאז יסד פרויד את הפסיכואנליזה בתחילת המאה ה-19, פותחו כארבע-מאות גישות טיפוליות נוספות, השונות זו מזו בהנחות היסוד שלהן ובטכניקה הטיפולית שהן מציעות. כמובן שכדי להכירן רצוי ללמוד את התחום הזה שנקרא פסיכולוגיה ולא להסתפק בלהיות חבר טוב, או אפילו מאמן אחרי קורס של כמה חודשים.

      כמובן שאין כל דרך לבחון את כל הגישות הטיפוליות ולבדוק את יתרונותיהן וחסרונותיהן, אך יחד עם זאת אפשר לזהות בהן מספר זרמים עיקריים: פסיכואנליזה, טיפול התנהגותי, טיפול הומניסטי, טיפול אקזיסטנציאליסטי, טיפול נרטיבי, והגישה האינטגרטיבית המשלבת שיטות טיפול שונות.

      נראה שהמשותף לכל הגישות שהוזכרו לעיל הוא המבחן עד כמה הן מספקות "מקום בטוח" למטופל, הנגזר מהשאלות: האם הקשר עם המטפל מבוסס על אמון? האם המטפל מקשיב לך? האם אתה אומר את כל מה שעולה בדעתך? האם הבהרת את הציפיות שלך מהטיפול? האם אתה מרגיש נוח בחדר הטיפולים? האם המטפל מוצא חן בעיניך? האם הובטחה לך סודיות מוחלטת? האם אתה מבין את הגישה הטיפולית של המטפל? האם הטכניקה הטיפולית מתאימה לך? כאשר התושובות לכל השאלות הן חיוביות, הרי שהטיפול מציע לך "מקום בטוח" ומאפשר לקיים את תהליך הטיפול הנפשי.

      המשך יבוא.

      אהבתי

      • אסקלנטה הגיב:

        מאת .:
        10 באפריל 2011 בשעה 15:26
        אני טיפה נודניק אבל זה נושא שבוער בעצמותי. יתכן מאוד שהטענות שלך כלפי הורים רעים "העובדה שהורים מטפלים בילדיהם באופן יומיומי מבלי שקיבלו הכשרה, או שהוכיחו כשירות נפשית לכך היא בעייתית בלשון המעטה. את התוצאות רואים מדי יום". משוללות בסיס ממשי. החשיבות המיתית שמייחסים לסגנון ההורי בעיצוב אישיותו של הילד מאותגרת כבר כמה שנים. יש מצב שלסביבה החוץ משפחתית לה הילד נחשף השפעה גדולה משמעותית מאשר להשפעה של הסביבה התוך משפחתית. במילים פשוטות, ילד שגדל במשפחה בעייתית ביותר אבל יהיו לו חברים עם תכונות מסוימות ויגדל באיזור עשיר (כסף. חד משמעית). יתפתח טוב יותר מילד שיגדל במשפחה מושלמת אבל יהיו לו חברים עם תכונות פחות טובות ויגדל באיזור עני.

        שאלת תם: ומה קורה לילד שגדל ב"משפחה מושלמת" ויש לו גם חברים עם תכונות טובות? (בהשוואה לילד שגדל במשפחה בעייתית עם אותו סוג חברים)? למה יש לי רושם שההשוואות שאתה עושה מעט מניפולטיביות?

        לא יודע לאילו "מחקרים עדכניים" אתה מכוון באחת מהתייחסויותיך, אך גם אני מתייחס למחקרים כאלה (למשל מחקרים המבוססים על תיאורית ההתקשרות – attachment של בולבי, יחד עם כל מחקריו של פרופ מריו מיקולינסר שלנו), וכולם מצביעים על חשיבותה המכרעת של המשפחה הגרעינית ובראשה ההורים כמובן. למבנה המשפחתי יש חשיבות מכרעת, וההורים יוצרים עבורנו מקום בטוח (בעזרת אהבתם) המאפשר לנו לפתח את רגשותינו, להתמודד עם כעס ותסכול, כאב, קנאה או חרדה.

        נכון, ניתן ליצר פיצויים על חסכים הוריים כאלה ואחרים (אחים, דודים, סבים וסבתות, חברים/ות), אך הם אף פעם לא יהיו תחליף מושלם להורים ולתפקיד שהם ממלאים בתהליך התפתחותנו. לסביבה יש תפקיד חשוב ביותר, אין ספק בכך, אך השפעתה מכרעת רק בצירוף לגורם דומיננטי אחר כמו תורשה או מבנה אישיות (כמו בדיכאון למשל).

        המשך יבוא.

        אהבתי

      • אסקלנטה הגיב:

        מאת .:
        10 באפריל 2011 בשעה 3:48
        …למעשה ילדים למשפחות חד הוריות מבוססות כלכלית או חד מיניות מבוססות כלכלית עולים במספר פרמטרים על ילדים שגדלו במשפחות גרעיניות מבוססות כלכלית.

        התייחסות: לא ברור לי מאיפה ההכללה הגורפת הזו ועל מה היא מבוססת. ועוד – על אילו פרמטרים בדיוק מדובר, וגם לא פחות חשוב על אילו לא? מה השפעת פרמטרים אלה לאורך זמן? גם כאן יש לי תחושה של הצגת נתונים חלקיים ומוטים.

        ודבר אחרון בינתיים (לפני שאני הולך לישון) – סגירת אוברדרפט היא דבר חשוב, אני לא מזלזל בזה (כפי שהתרשמת משום מה), והתייחסתי לנקודה זו רק כי זה היה המנדט של התוכנית של אלון גל, וכך אמנם היה בשנה הראשונה. אלא שעכשיו החליט כנראה אלון גל שיותר מעניין לעסוק בזוגיות ובחיי המשפחה, וכך מבלי שמישהו שם לב הוא הפך למטפל באישור הרשות השנייה, ואף אחד לא קם לצערי ועוצר את השערוריה הזאת.

        אהבתי

      • אסקלנטה הגיב:

        לנקודה – עוד משהו ששכחתי לציין, זה שאני מאוד מסכים למה שכתבה כאן נילי, שאם יש לך בעיה רפואית, או משפטית, או כזו השייכת לכל מקצוע אחר, יהיה עדיף אם תתיעץ עם בעל המקצוע הזה (רופא, עו"ד) כדי לקבל את הייעוץ המקצועי ואת הטיפול הטוב ביותר, וכך גם לגבי בעיה נפשית, אפילו שכולנו קוראים ספרי פסיכולוגיה, מגדלים את ילדינו, ונדמה לנו שאנו יודעים הכל.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s