מוטי גילת כתב מאמר נוקב בישראל היום בעד פרקליט המדינה משה לדור ומפעלותיו, נגד שוקי ויטה ונגד העיתונאים הזועקים כולם כמקהלת תוכים "מכה לפרקליטות".
הרשעתו של ויטה קשה, והריח הרע שפרץ ופורץ ממנה אינו פוסח ציבורית מעל ראשו של וינרוט. צריך לקרוא את פסק הדין ולהתחלחל. העובדות בתיק הזה, שאמורות להטריד כל מי שהשירות הציבורי יקר לו, אינן מפריעות לאותם עיתונאים להציג את הזיכוי הזה כיום כיפור של הפרקליטות. לא פחות.
אבל שימו לב מה כתב גילת בידיעות ב-2007 על ויטה כשרק החלה הפרשה.
vita2007 (פדף, אבל חזרו לבלוג עם חץ, ולא באיקס).
הנה פיסה קטנה, אבל מומלץ לקרוא את הפדף.
יגידו סנגורי גילת: אבל הוא לא ידע עדיין.
מאה אחוז, ולכן אולי עדיף לשתוק כשרק חלקיק מהתמונה ברור, ולא לכתוב היפוכו של דבר בקצה התהליך, לא?
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
שמעתם על החיים ביום אחד? Life in a day?
הנה הסרט בטיובית באורך מלא (תודו ל יאיר רוה).
דימי ריידר בעמוד הדעות בניו יורק טיימס על גזר הדין של ענת קם.
The verdict sends several chilling messages. To young soldiers it says: shut up, even if you suspect your commanders of violating the law; they will go unpunished and you will go to jail if you leak. To the source it says: no one will protect you; don’t be a self-sacrificing fool. And to the journalist it says: know your place; cover what we tell you to cover, print our news releases, and keep within your bounds.
בגנות פייסבוק: Another post on the wall
אני מקווה שפינק לויד לא יכעסו
לפני פיזור
הבוקר דיברתי בפני קורס פרחי-כתבי במחנה. לא יודעת מה איתם, אבל אני ממש נהניתי. נשאלתי כאלף שאלות, רובן ככולן מצוינות, וזה אומר לא מעט על הדור הבא.
אבל השאלה שנשאלתי בפעם הראשונה, וזה מפתיע בהתחשב במספר הפעמים שהעברתי את ההרצאה הזו:
מה היה קורה אם הייתי מקבלת את עריכת רייטינג ז"ל בסתיו 2005? איפה הייתי היום?
ועל השאלה הזו אין לי תשובה.
ולווט אנדרגראונד 
ותודה לאייל וירזנסקי (יש קשר) ששלח את הפרודיה על פינק-פלויד על הקיר של פייסבוק
אהבתיאהבתי
היום בן כספית הוציא לי את נתן אשל מהפה.
אהבתיאהבתי
נתן אשל
אהבתיאהבתי
הקישור לנתן אשל לא נפתח אצלי.
אהבתיאהבתי
ואולי נרג' חוסם מאמרים
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/301/472.html
אהבתיאהבתי
אצל בן כספית יש כרגיל אין ספור טעויות. שתיים מהן אני יודעת אישית: נתן אשל לא היה סמנכ"ל הצופה, אלא מנכ"ל הצופה. סמנכ"ל הוא היה ב"ישראל היום". קצת קשה לומר על אדם שחי בארה"ב מינימום שנתיים (אולי שלוש, לא זוכרת. נדמה לי שבמשלחת של משרד הביטחון) שהוא אינו יודע אנגלית. עבדתי ב"מקור ראשון" כשהם קנו את "הצופה" ואשל תיפקד בפועל (בלי מינוי) במקביל ל"הצופה" גם כמנכ"ל של "מקור ראשון וגם של "ישראלי" ז"ל. ככה שלהגיד על מי שניהל שלוש חברות במקביל שאין לו ניסיון ניהולי, זה איך נגיד בעדינות, מתאים לבן כספית. העניין השני נוגע לגיל שפר. כל כתב שעבד מול עיריית ירושלים בתקופתו של לופוליאנסקי ידע ששפר ניהל בפועל את הלישכה ביד רמה. היו לזה גם היבטים לא נעימים (מי שלא הסתדר עם שפר, התקשה לכסות את העיריה), אבל להגיד שאין לו ניסיון בניהול לישכה? קצת מוגזם.
אהבתיאהבתי
ועוד הערה: לא סתם אני יוצאת להגנתו של אשל. הוא היה המנהל הכי אנושי שפגשתי בחיי. הוא היה האיש שאליו היו פונים כולם עם כל בעיה, אפילו עניינים אישיים, ומעולם לא פגע באיש
אהבתיאהבתי
הקוראה שרה נתניהו מוסרת שהיא מאשרת כל מלה.
אהבתיאהבתי
האם אותם פרחי כתבי במחנה אינם ברובם בנים של פונקציונרים דוגמת יאיר נתניהו בדו"צ ובני עיתונאים(למרות ההכחשות הנמרצות) בגל"צ ? הכחשות תמיד היו, אבל שמות משפחה של רבים מסגירים.תמיד ניתן לטעון שזה עובר בגנים וכו'. YEAH SURE.
אהבתיאהבתי
אילו פעולות של ביבי בעזה היתה שרה מאשרת אילו יאיר החמוד היה משרת בגולני?
אהבתיאהבתי
לא. בטח לא "ברובם".
איזה שמות מסגירים מצאת? בבמחנה, לא בדו"צ.
אהבתיאהבתי
קשה לשלוף מהשרוול שמות מ"במחנה" בגלל חוסר נפיצותו והעניין שלפחות אני מגלה בו היום או בעבר הוא אפסי. יחד עם זה אזכיר 3 שמות בינתיים. פרופ' יחיאל לימור ורפי מן העיתונאים הם אחים. יאיר לפיד- בנו של. וזו רשימה התחלתית.את שמות חיילי הנפוטיזם בגל"צ הרבה יותר קל לברר. הם תחת אותה מטריה יחד עם דו"צ.
אהבתיאהבתי
לא ציינתי שגם יואב לימור, בנו של יחיאל לימור שרת ב"במחנה".הנה 3 ממשפחה אחת. במקרה כולם מוכשרים ובעלי שם , ולכן קל יותר לאתרם.
אהבתיאהבתי
קיוויתי שאתה נאחז בשמות יותר עדכניים מאשר לפיד ולימור שהשתחררו מצה"ל לפני למעלה מעשרים שנה. כתבת "שמות משפחה של רבים מסגירים", הנחתי שאתה מתבסס על דוגמאות, לא זורק האשמות באוויר בהתבסס על תחושות בטן. מתוך סקרנות, עברתי על אתר "במחנה" כדי לנסות לאסוף "שמות מסגירים" מהעשור האחרון, ונעזרתי קצת בגוגל (לפי "כתב במחנה"):
עמרי חפץ, דן טמיר, אלעד שפינדל, עידן סגר, מורן לוי (וגם: אביעד לוי, יעל לוי, יונתן לוי), יובל עופר, מור סופר, אלינה גרינשפון, ירדן צור, רינת אביגור, ניר קוסטי, יהלי סער, אורי טל, אורי מרק, יעל פטקין, יסכה קורנפלד, רעות פרקש, עומר ברק, סתיו שפיר, מיכל שפירא, מיטל סיני, רן ליאור, נתנאל רוזמן, אייל וייס, ניר נוימן.
הנה אתר "במחנה", אתה מוזמן לנבור בו בעצמך, למקרה שאתה חושב שבחרתי שמות בפינצטה http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/bamahana/
אהבתיאהבתי
ללא שם מסגיר- רשימת השמות שהבאת אינה מצביעה על כך שכל הנוכחים הם אלמונים בני פלמונים רק משום ששמותיהם לוי כהן וסמית. כמוך כמוני- אינך ידע את שמם של משפחתם המורחבת או את חוג מכריהם, באם הם בעלי הקשרים במקומות הנכונים או אם יש להם כח השפעה.כך שטיעונך די צולע.השרות ב"במחנה " אינו אטרקטיבי כמו גלי צה"ל או יוקרתי כמו דו"צ. במקרה הטוב הוא נחשב ל"מעניין" וקל"בי. התדמית שלו היא פרבדה בכומתה. עתון מטעם,רוני דניאלישי.
אהבתיאהבתי
כתבת: "אבל שמות משפחה של רבים מסגירים.". היחידים שצויינו כמזוהים כ"קרובים של" השתחררו מהצבא לפני כמה עשורים. כלומר, גם אם ישנם "מקורבים ל" שמשרתים בבמחנה רק או בעיקר מתוקף היותם מקורבים ל, עדיין קשה לדבר על "רבים" ששם משפחתם "מסגיר".
למען ההגינות, לפחות תסכים שזו הייתה הטענה המקורית שלך.
ולעניין הקל"ב – בזמנו פגשתי בבית החייל חיילי במחנה שגרו שם כי עפולה, קריית שמונה ובאר שבע הם לא "קל"ב" כשמשרתים בתל אביב (מחיפה יש רכבת סבירה).
אהבתיאהבתי
אוקיי,אוקיי, מה שתגיד 🙂
אהבתיאהבתי
מה זה "חוסר נפיצותו" ? מה בעיניך "נפיץ" ? והכתב הידוע אולמרט ?
אהבתיאהבתי
אתה מעונין לדון באולמרט, "במחנה" או על נפוצות?
אהבתיאהבתי
מה שתרצה. נפיצות שייכת לפיצוץ אטומי, אולמרט היה כתב במחנה, וכל השאר היסטוריה.
אהבתיאהבתי
אתה נתלה בטעות הקלדה כאילו תפסת לויתן בכנרת.
– אם אתה מחפש את אולמרט – חפש בדפי זהב.
אהבתיאהבתי
הנכתב ב NYT הנו חוצפה, נבזות, גסות רוח וצביעות מאין כמוה. ההערות הביקורתיות-משמיצות על הדימוקרטיה הישראלית הנן מקרה קיצוני של צדקנות שקרית. מתי נכתב ב NYT על הנזק לדימוקרטיה לחופש, לזכות למידע, לחופש העיתונות, לחוקה האמריקאיים במה שנעשה לפולארד. זה לא בדיוק שווה ערך לסיפור ענת קם אבל אם תקרא את הנכתב כשפולארד במחשבתך דברים יובנו אחרת. אבל נעזוב נושא זה, פולארד -יהודים- ישראל- וארה"ב זה מקרה ייחודי. בזמן שאסנג, זה שפרסם ומפרסם את מסמכי הפנטגון הגנובים, אוכל, שוגל, מטייל ובכלל עושה חיים, בראדלי מנניג המדליף מבלה בכלא צבאי אמריקאי. רק תזכרו שגדולי וקשוחי פושעי ישראל מוכנים לעשות כל מעשה, לגדל זקן עד הרצפה, לחבוש כיפה בגודל של צמיג משאית ולהודות בכל פשע, כמעט, בכדי לא לשבת בכלא פדרלי אמריקאי. חישבו על גואנטנמו ועל אבו גרייב. איפה זה ואיפה הכלא לנשים בישראל. מתי לאחרונה יצא הNYT לדון בהשפעת גורלו של בראלי האומלל על הדימוקראטיה, חופש הדעה, העיתונות האמריקאית, ויתר בוקי סריקי שהעיתונאי הנ"ל משפיט את ישראל בעבורם. לא לחינם יש מדינות ואיזורים בארה"ב שה NYT שנוא בהם יותר מאשר היהודים בערב הסעודית ועוד הרבה יותר. איזה צבועים מלוכלכים. לסיום רק נזכיר שבתורכיה חביבת ארה"ב יושבים מעל 60 עיתונאים בכלא, המקרה הקיצוני בעולם, ולא זכור לי מאבק של ה NYT עבורם, אחרי הכל 60 זה יותר מ1.
אהבתיאהבתי
איזה בלגאן.
יש מספיק מי שמגונן על מנינג בארצות הברית, גם בניו יורק טיימס. למשל במאמר שגרר מייל נזעם מהפנגטון.
אהבתיאהבתי
תודה ל אוריה
המאמר ב NYT הנו מחודש מרץ שנה זו
אם זה כל מה שנעשה בארה"ב למקרה
שלהם אז הוכחה טענתי. במקום לכתוב על
ישראל הרחוקה יכלו לכתוב עוד מאמר על
המתחולל בבית שלהם.
תודה
אהבתיאהבתי
אם 1 שווה 1027, אז 60 זה פחות מ-1.
אהבתיאהבתי
המאמר הוא במדור דעות, ולא של איש הNYT. אין כל טעם לכל הטענות שלך כלפי העיתון. וכמובן אתה טועה, על כל הנושאים נכתב בעיתון, גם במדורי דעות, וגם כחשיפה של כתבי העיתון. מאנינג הדליף את מברקי מחלקת המדינה. אלסברג הדליף את מסמכי הפנטגון, שפורסמו בNYT.
מעבר לכך ריידר צודק. קם מסרה מסמכים לעיתונאי מוכר, פורסמו בעיתון לאחר בדיקת הצנזורה.
קם נשפטה בפועל על חשיפה עיתונאית, כשהנזק הביטחוני הוא היפותטי.
אהבתיאהבתי
לא נכון. קם ניסתה למסור (למכור..?) את המסמכים ללא מעט כתבים צבאיים לפני בלאו. ההרשעה לא היתה על המסמך הספציפי שפורסם (אותה כתבה ספציפית התגלתה כקשקוש מוחלט) – אגב השב"כ הסיק שמצויים אצל בלאו מסמכים נוספים כאשר זה הגיש לצנזורה, בין השאר, את תכניות המבצע של עופרת יצוקה (!).
ההרשעה היא על אלפי המסמכים הסודיים ביותר שהוצאו בשיטתיות ע"י קם, כנגד כל החוקים והנהלים בנושא, תוך ניצול האמון שניתן לה במסגרת תפקידה הצבאי, מתוקף כוונה תחילה להפיץ אותם על מנת לפגוע בתפקוד הצבא. אם זה לא ריגול, אני לא יודע מה כן.
ובנוגע לגזר הדין – להדיל אלף אלפי הבדלות, אני בטוח שפולארד ישמח לגזר דין "קשה" של 4 שנים בכלא.
אהבתיאהבתי
ריגול -פירושו מגע עם עוין זר שמטרתו כסף או פגיעה מכוונת בבטחון המדינה. העברת המסמכים לידי כתב הארץ, תאמרו עליו מה שתאמרו. אינו בקטגוריה הזאת . קרוב לודאי שהסיכום בין בלאו לקם היה אחר , והיא- אידיאליסטית או לא- נפלה בפח בנאיביות. כן. נאיביות, וגם טפשות.
אהבתיאהבתי
בחוק העונשין שלנו ריגול מוגדר כמסירה של ידיעה סודית בכוונה לפגוע בבטחון המדינה. מגע עם סוכן זר הוא סעיף נפרד.
אהבתיאהבתי
1. ענת קם הציעה בדיוק לעיתונאי אחד את המסמכים לפני שהם הועברו לבלאו. זה אולי יפתיע אותך, אבל גם הוא היה עיתונאי ישראלי בעיתון גדול (מכובד זה כבר שאלה של השקפה).
2. לא כל אלפי המסמכים (אגב, מדובר ב-2000, לא ב-7000. וזה משנה) סווגו סודיים.
3. המסמכים הוצאו על דיסק אחד בפעם אחת ולא בשיטתיות ובאופן מתמשך.
4. המסמכים לא הוצאו בכוונה לפגוע בביטחון המדינה או בתפקוד הצבא. זה נטען בכתב האישום הראשוני ונעלם מהר מאוד תוך הכרה של כל הצדדים בכך שכוונה כזו לא הייתה.
את כל העובדות הנ"ל אפשר היה לבדוק בגיגול מאוד בסיסי. המעשה חמור, אבל לא צריך להמציא דברים.
אהבתיאהבתי
1. אין הוכחה שאין יותר מעוד אחד אבל זה ממש לא מן הנמנע.
2. גם 2,000 מסמכים זה אלפי מסמכים. אם לדייק אז עד הסוף.
3. אין מצב שה-2,000 יצאו בפעם אחת. בתכל'ס זה גם לא משנה. הדבר המהותי הוא שלא מדובר במסמך/שניים/שלושה אלא באלפים.
4. הסיבה שזה נעלם זה לא חוסר כוונה. תבדוק שוב את מקורותיך.
המעשה חמור והעונש דיאטטי.
אהבתיאהבתי
מי שמנסה להקל לא מבין. איסוף 2000 מסמכים לוקח ימים, שבועות ואולי חדשים. גם אם הכל נצרב בדיסק אחד, מסיבות הסלקה והסתרה, החומר נאסף בדיסק הקשיח זמן רב לפני כן.
הטפשות היא שהמסמכים היו מסווגים, ואסור היה לגעת בהם. נקודה. הטפשות היא שהיא רצתה להביא לשינוי בפעילות של הצבא, לגרום להכפשה של מפקדים, מנהלים ושרים וכופף אותם.
אהבתיאהבתי
סה"כ עוד מקרה של אדם שיש לו אג'נדה, שלוקח את מה שמתאים לו מתוך העובדות תוך התעלמות מהשאר – חומרת המעשה לאור הכמות הגדולה של המסמכים שנלקחו והרגישות של רבים מהם – מצמיד לזה את הפרשנות הנוחה לו – תוך התעלמות מהנימוקים המפורשים בגזר הדין – ומנפיק מאמר פופוליסטי בהתאם.
טוב גם לעיתון – פופוליזם וסנסציוניות מוכרים עיתונים, בייחוד שכל השאר עושים את זה.
גם אני לא למדתי להפסיק להתרגז מזה כל פעם מחדש.
אהבתיאהבתי
מהם ההישגים הגדולים דימי ריידר בעיתונות הישראלית שמכשירים אותו לכתוב מאמר על פרשת ענת קם בניו יורק טיימס? מהם ההישגים הגדולים שלו בתחום האתיקה התקשורתית? מתי הוא פירסם תחקיר עיתונאי? או עמד בקשר עם מקור? מה הוא עושה חוץ מלכתוב בלוג קטן ומטופש שמתחנף לכל מי שיש לו משהו רע להגיד על ישראל? מביך ביותר לניו יורק טיימס.
אהבתיאהבתי
פייסבוק זה כיחס.
קישור לאם כל המחאות בנושא
כתובת כי הממשק לקישור (בכרום) לא פועל ב- paste.
אהבתיאהבתי