מאת רועי בן דניאל
אני קרוע. כועס על התקשורת, מתפלא על דעות של אנשים מסביב וגם קצת מבולבל בעצמי.
גדלתי בבית דתי לאומי (אם כי אבי חילוני: בשנת 1964 הלך אבא להתחיל עם בחורות בחידון התנ"ך העולמי, וכך הכיר את אמא, בקרוב הסדרה) אבל הורדתי את הכיפה עם הגיעי למצוות, בגיל 18. מצד אחד, הפריע לי מאוד השלט בבית שמש והתופעות של חוסר השוויון שמשנות, עקב בצד אגודל, את פרצופה של המדינה. מצד שני, ברור שזו יצירת משבר יש מאין: קווי המהדרין תמיד היו, השלט ברחוב החזון איש בבית שמש כבר חלוד ומצד שלישי, כך דמוקרטיה עובדת. גם אם הטריגר מזויף, הדיון בנושא אמיתי וחשוב, ויעברו שנים עד שהוא יגיע לסבב נוסף בכותרות.
ולכן נעניתי לקריאה של שחר אקסמיט מצעירי קדימה לצאת בחצות הליל לשלט הידוע לשמצה, עליו הייתה כתבה באותו יום ב"שש". רינה מצליח ודפנה ליאל התערבו ביניהן אם השלט יעבור את הלילה בשלום, אז החלטנו לעזור קצת למצליח. באחת בלילה, רביעי שעבר, הגענו, שלושה בחורים (לא, בחורות לא הגיעו איתנו להגן על כבודן), ששני שליש מהם לחמו בעזה ולבנון, משקשקים מפחד (אבן היא אבן היא אבן) אחרי סיור מודיעין (טוב, שבעה סיורי מודיעין, חשבנו שחומות השלט יפלו) ותרגולות "אבויויו" (לירושלמים) או "שק קמח" (לכל מי שלא) לרחוב המשולט. אחרי כיבוש מהיר, אך לא לפני שטנדר רדף אחרינו לאורך כמה קילומטרים בדרך החוצה (עוד שני בחורים שהגיעו כדי לכסות את השלט, חשבנו שהם ממשמרת הצניעות) היינו בדרך הביתה. תכל'ס, נהניתי, הרגשתי שהייתי חלק לאמירה של "עד כאן".
אלא שבימים הבאים החלתי לפקפק בתהליך, בדיון, והפכתי לקצת פחות גאה בתרומה שלי למאבק הדמוקרטי, כי מה זה שווה להיות חלק ממאבק צודק אם הוא נהיה מכוער מרגע לרגע, מה שווה אמירה ערכית אם היא חלק ממסע הסתה? מה הטעם בלכתוב כתבות עומק, בלצאת חוצץ נגד תופעות וערכים לא רצויים, הרי הכי קל לעשות את זה למלחמה של "אנחנו" נגד "הם". הנאורים, הליברלים, מול השחורים, הפרימיטיביים. בואו נצלם את החרדי הכי קיצוני שאנחנו מוצאים ברחוב שחושב שלירוק על ילדות זה בסדר, ונערוך אותו לכתבה עם קריינות דרמטית, איטית ככל שניתן, ופסקול של סרטי אימה. הרי אין טעם להראות שהציבור החרדי ברובו הוא כמו הדודים שלי, אנשים פתוחים לשיחות עמוקות, לדעות שונות, בעלי כבוד אדיר לנשים ולבנות שלהן. זה לא מעניין, לא מושך, לא מוכר.
יום אחר כך ראיתי את התמונה המצמררת הזו בפייסבוק:
אז נכון, בטח הינדס אותה ילדון בן לא יותר מ-18, אבל מצאתי אותה מפורסמת על ידי יותר ויותר מהחניכים שלי לשעבר בתיכון ביפו. זה מה שהנוער בישראל 2011 שואב מהתקשורת, ככה הוא חושב שחרדי נראה ומתנהג: בלי פנים, רוצח זכויות, סוטה, מתחרמן ממרפק. מה שמפחיד אותי באמת הוא שיש קטע כתוב נפלא בפוסטר: "אישה יקרה, גם לך יש זכויות במדינה זו: אף אחד לא יסתיר אותך, ישתיק אותך ירק עלייך ויקלל אותך! אל תתני לכפייה לנצח אותך, במאה ה-21 אפשר לקום וללכת!". מזדהה עם כל מילה. אבל זו הבעיה – הנוער, ואני רוצה להמר שגם חלק גדול מהציבור החילוני שלא הכיר אדם חרדי מימיו, מקבל באינפוזיה את המסר הנוראי הזה בשבועות האחרונים. החרדי הוא אדם מכוער, אי אפשר לחיות עם החרדי בצוותא, כל החרדים חשוכים, הם הרי מתחרמנים ממרפק.
במקום העבודה שלי דיברנו השבוע, כמובן, על הדרת נשים. הבחורה הדתייה (כיסוי ראש והכל) אמרה משהו חכם מאוד (בתרגום חופשי): להיות ליברלי זה לא רק להיות בעל השקפה נאורה, זה בעיקר לקבל את דרך חייהם של ה"חשוכים".
נו, אז התקשורת היא לא משרד החינוך והיא גם לא צריכה לשמור על אובייקטיביות, אבל רבאק, קצת יותר יושרה מקצועית. יש כל כך הרבה השפעה לעיתונות, ובימים שהיא נלחמת על זכות קיומה (ערוץ 10, רשות השידור, גל"צ, ישר"ה וכו') היא צריכה להיות קצת יותר משכנעת.
רועי בן דניאל
ולווט אנדרגראונד 
לרגל כניסתו של האברך וייספיש לכלא בגין ידוי אבנים על אוטובוס העדה החרדית יצאה בכרוז:
"בימים אלו משתולל היקום הציוני בהתקפה חסרת תקדים על הציבור החרדי", נכתב במודעה, "המואשם" בשמירת כללי הצניעות הקדושה כפי הנדרש בהלכה; על הפרדה באוטובוסים; בפתחי בתי כנסיות הומי אדם; ועל אי הסכמתו שבתוך שכונתנו החרדית המובהקת ימוקם בית ספר דל"י לבנות, שמלבושם הלא צנוע מכאיב ופוגע בתושבים, ששלמו ממיטב כספם על מנת לגור בחממה היהודית הרחק מהפרסיה החילונית- חולנית".
הסיפא מדהים. הכרוז מתלונן שחרדים קנו דירה במיטב כספם כדי לגור בסביבה חרדית והנה באים זרים. זאת בדיוק הבעיה בירושלים, ולא כפי שמשתמע מדבריו הדמגוגגים והמופרכים של אורי למעלה. הכעס על החרדים נובע מכך שהם לא מכבדים את החילונים שקנו במיטב כספם דירות בשכונות ירושלים השונות רק כדי לגלות כעבור מספר שנים שהם שינו צביונם ונדחו החוצה.
אהבתיאהבתי
עבריה, אם היית טורחת לקרוא כל כרוז שטות שמודבק ברחובות ירושלים, היית מסכמת לעצמך בהנאה, שכנראה שהחרדים עסוקים מדי לריב בינם לבין עצמם מכדי לכתוב פרוטוקולים כיצד להשתלט על המרחב הציבורי. כל זאת מבלי להזכיר שהעדה החרדית, כמה מבלבל, היא אינה הציבור החרדי אלה סיעה קיצונית מתוך הציבור החרדי (ראהי ערך וויקיפדיה בנושא).
הגישה המתבססת על הכללת כלל על ציבור שלם, על פי מידע מצומצם ומוגבל שבטח לא נקרא בקונטקסט בו הוא יועד לקריאה, היא אינה מדעית או רציונאלית, וכנגזרת בטח שגם אינה נאורה.
לפיכך ההגיון בטענה: החרדים לא מכבדים את החילונים שקנו במיטב כספם דירות בשכונות ירושלים השונות, שקול להגיון בטענה: כל החילונים עולים בכוונה לקווים פנימיים בשכונות חרדיות בלבוש פרובוקטיבי, רק כדי לקבל איזכור בעיתון ויחס "דפני ליף".
אהבתיאהבתי
חברים שלום. קראתי את תגובותיכם המאוד מעניינות, חלקן אף היו לי קצת קשות להבנה עקב אופיין האקדמי (נינו ואורי, אהההמ), אבל זו כבר בעיה שלי.
הנקודה העיקרית והחשובה ביותר בפוסט הוא, ובכן, התקשורת. התקשורת עורכת ומקצצת, גוזרת ומשפצת ובונה לנו מציאות מאוד קיצונית, צבעונית ומפתה. יש טובים (אנחנו, נו ברור), יש רעים (מה נשאר? הם.), אין מורכבות. התקשורת מרדדת ומשטיחה את המציאות כך שהיא תהיה נוחה לבליעה ועיכול, פה גדול הנה בא המטוס. דודי – כאן בדיוק אני חלוק עליך. הציבור החרדי לא "קיבל על עצמו" שום תופעה. אין לו אחריותיות לכל חסידות, חצר או זרם ברחבי הארץ. כאן הציבור החילוני, לדעתי, לא מבין שבין חרדי מאשדוד לאחיהו במאה שערים יש לעיתים הבדלים גדולים יותר מאותו אשדודי לרווק תל אביבי מצוי.
לכל המגיבים (ואגב תודה שפיניתם מזמנכם לתת מילה) שרק חיכו להוציא משהו שמתבשל להם בבטן – אני באמת מתנצל לאכזב. המאבק הזה צודק מאין כמותו (ברל'ה, נעמה סוקולוב – אני מסכים עם כל מילה שכתבתם). בכוח יש להלחם בכוח, אסור לוותר, וכל הפעולות, ביום ובלילה, בהסתר ובגלוי, אין מוצדקות מהן! כפי שכתבתי, הטריגר למאבק מלאכותי כמו לכל מאבק באשר הוא, אבל זה לא מוריד לשנייה מהחשיבות, פשוט נורא מצחיק שככה אנחנו עובדים. כשדפני ליף תקעה יתד היא לא היתה הראשונה היו כמה לפני, היא פשוט התחברה לאנשים הנכונים (קונטס! עיתונאים!) שעשו לה אחלה יח"צ. זה לא עצר אותי מלשים אוהל בשדרה לשלושה שבועות.
הנקודה היא – אל תתפתו להתמסר לזונדה החמימה שהתקשורת חיברה לכם ישר לפופיק. דע את האויב. במקרה הזה, צר לי לאכזב (ההמשך) אבל רובם של החרדים הם חרדים שפויים, מסבירי פנים, פתוחים לדיון ללא יריקות. נכון – יש לי איתם חילוקי דיעות קשים (צבא ועבודה), אבל זה לא העניין כרגע. כואב לי לראות את התקשורת עושה עוול לכל חרדי באשר הוא. כואב לי לראות תמונה מעוותתת, לא אמיתית, של החרדי המצוי, אם הוא בכלל קיים.
המאבק הזה הוא הזדמנות פז לכל מי שהנושא חשוב לו, לעשות פשפוש בציציות – האם אתה מכיר את החרדים? האם דיברת עם חרדי מימיך ליותר מכמה דקות? האם אתה מכיר את הדמות הזו שהפכה עליך לכה שנואה? ולמה זה שכשאנחנו רואים תמונות של חרדי בשואה נפשינו יוצאת, האגרופים נקפצים ואילו תמונה של חרדי בבית שמש גורמת לאותו אפקט שמופנה לחרדי עצמו? והשאלה שלשמה נתכנסנו – מה התפקיד של התקשורת בכל זה (אורי – כאן אנחנו חלוקים)
אהבתיאהבתי
לצערי, חרדים לא כל כך ששים לדבר איתי שכן, אני נבראתי בצלם של ערווה. לא משהו שבשליטתי, אגב. מעט כמו כושי שאינו יכול להפוך את עורו. מעבר לכך, הזיכרון הכי משמעותי שלי מאינטראקציה עם חרדי, הוא כשקבלתי יריקה על הרגליים בגיל עשר, בטיול השנתי לירושלים (אי אז בשנות ה-80, ולא בשכונה חרדית). אני לא יכולה אפילו להתחיל לתאר לך מה זה עושה לילדה שלא מבינה מה לא בסדר אצלה וכיצד היא אמורה לחיות ולהתנהל מול ביטול כה עמוק ואלים של עצם קיומה.
ג'ורג' קנאן, מעצב מדיניות אמריקאי (מהנדס תכנית מארשל הידועה) אמר פעם שהדמוקרטיה דומה למפלצת פרה-היסטורית שגודלה כגודל בניין והיא בעלת מוח בגודל של סיכה והיא רובצת לה במדמנה הבראשיתית שלה כשהיא אינה שמה לב לסביבתה. צריך ממש לתלוש את זנבה מגופה על מנת שהיא תשים לב שפוגעים באינטרסים שלה, אך משהיא מבינה זאת, היא משגרת מהלומות לכל עבר בנחישות עיוורת שכזו, עד שלא זו בלבד שהיא משמידה את אויבה, אלא שהיא הורסת במידה רבה את סביבתה הטבעית. דבר זה גורם לך לתהות אם לא היה יותר נבון מבחינתה להתעניין במתרחש סביבה במועד מוקדם יותר ולברר אם יש בכוחה למנוע את התפתחותם של אחדים מהמצבים הללו (אהא! תכניות בלימה!), במקום לעבור מאדישות חסרת הבחנה לחמת זעם שהיא חסרת הבחנה במידה זהה.
אז הנה אנחנו, מתנהגים כמו מפלצת פרה-היסטורית מסוג דמוקרטיה.
ואם אתה שואל אותי, אז עדיפה בהחלט המפלצת הזאת על כל המפלצות האחרות שיש בשטח, עם כל החסרונות שבאופיה ובהווייתה.
אהבתיאהבתי
לג'ורג' קנאן היה עולם דימויים ומטאפורות ממש מסובך
אהבתיאהבתי
אז איך אתה עדיין מדבר על "הרוב החרדי השפוי". אני הסברתי בפרוטרוט מדוע אין רוב כזה. הרוב החרדי לא שפוי. הוא לא אלים, לא יורק ולא מכה, אבל הוא מקבל את השקפת העולם ששוללת את כל הערכים ה"מערביים" של שוויון, זכויות אזרח וזכויות אדם וכו'; את השקפת העולם שדוגלת בהעמדת ההלכה החרדית (ולא היהודית, שים לב), או ליתר דיוק מעל לכל חוק אחר; השקפת עולם שדגל הצניעות ונגזרותיה הוא הדגל שלה. הפרדה בין גברים בנשים ללא שום הקשר נובעת מתפיסה שכל ההקשרים מיניים, גם אלה שלא. זו תפיסה של כל החרדים לא רק של הקיצונים. והצורך לאכוף את הדרישה הזו משותף לכל החרדים, לא רק לקיצונים. הם לא רוצים אלימות, אבל איומים בהוצאת ילדים ממערכת החינוך הם מקבלים. האלימות החרדית מופנית קודם כל פנימה. כל חרדי יודע על מה אני מדברת.
אני רואה את החברה החרדית בעיניים של חברה תחת שלטון טוטאליטרי. השיטות שבהן החברה אוכפת את הטירוף שלה דומות להחריד (הלשנות, הפחדות, שינויים קלים שלא מורגשים עד שפתאום אנשים מבינים שקרה משהו גדול, חינוך לבדלנות ולפחד מהעולם שבחוץ ועוד). אבל יש הבדל אחד משמעותי – ה"חוץ" של החרדים קרוב. אמנם בחור חרדי שכל ימיו התחנך במוסדות חרדיים למד לפחד מהחילוני, זה שאין לו אלוהים. אבל אם הוא מרגיש שאוכפים עליו משהו שהוא לא מאמין בו (כמו למשל הפרדה בשולחן שבת בבית, ותאמין לי שזה קורה) אז הוא אחראי לעשות מעשה ולחצות את הכביש לחברה הסמוכה שבה לא עושים דברים כאלה. זה ההבדל המהותי בין אירן למאה שערים, להם יש צבא ומשמרות המהפכה ולעדה החרדית אין. בגלל ההבדל הזה, וההבדל הזה בלבד, אני מטילה את האחריות על כל החברה החרדית ששותקת ומקבלת את העריצות הדתית.
אין כזה דבר "רוב חרדי שפוי" יש כזה דבר "רוב חרדי לא אלים שמקבל אכיפה לא וולונטרית בהסכמה שבשתיקה ומגלגל עינים כזה מגיע כצפוי לאלימות".
אהבתיאהבתי
לא. לא מקבל שחברה שמציעה את שירותיה לציבור הרחב יהיה קו בו יגידו לאשה לשבת מאחור.
אם רוצים גברים חרדים להתאגד ולשכור בכספם הסעות ולהסיע את עצמם, אני לא אמנע מהם.
אהבתיאהבתי
לא, אני מסרב להתפלא.
ליברליות דוגלת בהפרדה כדי לאפשר לקבוצת מיעוט, כמו חרדים, לקיים את אורחות חייה. אבל אם אשה חרדית רוצה לשבת מקדימה, ויש בהחלט גם כאלה, לתמוך במי שמונעים זאת ממנה תהיה עמדה אנטי ליברלית.
הטענה המקורית הייתה שליברליות דוגלת בלקבל את החשוכים. אם אנחנו מקבלים את זה שיש דברים חשוכים ודברים נאורים, וליברל חייב לקבל את זה, אז ממילא שההתוויה הזו של פרקטיקה כחשוכה, לא מעידה על סובלנות כלפיה. ליברל לא יכול "לקבל" רעיון כמו מילת נשים, רק בגלל שזה מתרחש בתוך קבוצה מופרדת.
אהבתיאהבתי
שאלה פשוטה:
האם אתה מקבל הסדר בו יהיו במקביל קווי מהדרין וקווים מעורבים?
אהבתיאהבתי
זכותם להדר, אך לא לשלוח נשים לאחור. כמו שלא אקבל מסעדה המפרידה בין שחורים ללבנים.
אהבתיאהבתי
פוסט נאה ושגוי.
הגם שאני יכול להתחבר לנימה הכללית, לפחות שתי שגיאות בוטות מטות גם את המסקנה.
ראשית, "קווי מהדרין תמיד היו". לא נכון. הם נולדו בסוף שנת התשעים. עד אז רק חברות פרטיות איפשרו הפרדה, וכשאגד רצו להיכנס ל"שוק" הזה הם התחילו להפעיל קווי מהדרין ולשתף פעולה עם העניין הזה. לכן גם המסקנה לפיה מדובר במשבר "יש מאין" אינה נכונה, מה גם שהיא מתעלמת מדברים אחרים שהם חדשים לגמרי, בעיקר מה שהתחיל את כל המאבק הנוכחי וזה הדרת נשים משלטי חוצות בירושלים.
שנית, אותה חברה בעבודה שאמרה ש"להיות ליברלי… זה בעיקר לקבל את דרך חייהם של ה"חשוכים". says who? זה מאותם משפטים שנשמעים יפה, הגם שאין להם קשר למציאות. ליבלריות אינה מה שכל אדם חושב שטוב ויפה. זו השקפת עולם מאד ברורה על מה שטוב ומה שרע, והיא דוגלת בחירויות הפרט לפני הכל. היא ממש אינה מקבלת עמדות חשוכות. נכון שהוא דוגלת גם בחירותו של אדם להיות חשוך, אבל זה כל עוד החושך שלו אינו מתנגש בחירותו של אדם אחר. כאשר אדם מבקש לעצמו את החירות לאמר לאחרים היכן להתהלך, היכן לשבת, מה ללבוש ואם לשיר, שום ליברל אמיתי אינו מגלה סובלנות.
יש הרבה מה להטיף לתקשורת, אבל צריך לעשות את זה בקצת יותר ממאמץ לא ללקות בליקוייה שלה.
אהבתיאהבתי
תתפלא, ליברליות דווקא דוגלת בהפרדה.
ברגע שלקבוצות שונות יש רצונות שונים הסותרים זה את זה, הפתרון של הליברליות הוא הפרדה.
מכאן שהפיתרון הליברלי לבעייה שלנו הוא קווים נפרדים (מהדרין ומעורבים), ולא כפיית קווים מעורבים על החרדים (כפייה זה צעד אנטי-ליברלי).
אהבתיאהבתי
יש לכך גבולות, ישיבת נשים מאחור עוברת אותם.
אהבתיאהבתי
עדיף היה במקום הטחת קללחות המבוססות על סטיגמות, לצמצם לחלק הראוי של הדיון. הזכיות להן ראויות נשים גם בחברה פלוליסטית, לא לשבת מאחור אחת מהן.
המונח "הדרה" הוסט ממשמעותו המקורית, מאחר ומתיחס למקובל בחברה בכללותה, ולא במנהגי קבוצה נפרדת. היחס לנשים בחברה החרדית גרוע מהדרה.
אהבתיאהבתי
רועי, אתה טועה לחלוטין – כלי התקשורת אינם צריכים להיות משכנעים: יעודם לספק לציבור הקוראים מוצר שהוא ירצה לקרוא. לא יותר וגם לא פחות.
במקרה זה, העיתונות והטלוויזיה מספקים מוצר נדרש – "אחר" כלפיו ניתן להפנות באופן לגיטימי את היצרים האפלים שלנו, את האלימות שלנו, ואת הדעות הקדומות שלנו בלי חשש מפגיעה בעמידה החברתית שלנו או באופן בו אנו נתפשים בעיני אחרים.
אין לזלזל באדרת הלגיטימיות. אפרים קישון העיר בשנת 1977 על כך שהאנטי-ציונות היא "מפנה חדש בהיסטוריה האנושית: לראשונה מתאפשר לאיש הקטן להיות גם אנטישמי וגם מתקדם באותו פרק זמן." המסע התקשורתי העכשווי משרת מטרות דומות.
בגלגול קודם, תחת דגל "שינוי," הייתה שנאת החרדים בעייתית עבור קבוצות רבות, ובמיוחד בשמאל המתקדם. עכשיו, תחת הדגל של "הדרת נשים" והמסע התקשורתי יכולה להתקבץ חבורה הרבה יותר גדולה של אנשים ולשפוך את מררת שנאתה על ה"הם," בלי שתחוש שיש בכך בעיה של לגיטימיות. כלומר, בחסות הקמפיין אפשר להיות גם שונא-חרדים (ובמקרים רבים, שונא יהדות) וגם מתקדם. עתה יכולים גם קוראי "הארץ" (המטאפוריים) לומר "טפו ססאאאמממו כל החרדים השחורים, הטפילים, הפרימיטיביים, הבורים, המסריחים, המלוכלכים, הפדופילים, העלוקות, הגנבים, משתמטי המס, הלא משרתים בצה"ל, המגעילים לי את הנשמה, המפלי נשים האלה" – ועדיין להרגיש שהם בסדר.
מנקודת המבט של כלי התקשורת, הם מספקים שירות חיוני, באפשרם לחלק חשוב מהאוכלוסיה, שעד עתה נמנעה ממנו ההשתתפות בטקסי ההוקעה והשנאה המקובלים על מגזרים אחרים, את הפורקן החיוני. נסה לחשוב לרגע על מה שאומרים על ערבים בישראל. כלומר, על מה שאומרים על ערבים אותן קבוצות שבקרבן ניתן לומר דברים כאלה על ערבים באופן לגיטימי, בלי לאבד מעמד בתוך קבוצת ההתייחסות. הרי גם עליהם אומרים "טפו ססאאאמממו כל הערבים השחורים, הטפילים, הפרימיטיביים, הבורים, המסריחים, המלוכלכים, הפדופילים, העלוקות, הגנבים, משתמטי המס, הלא משרתים בצה"ל, המגעילים לי את הנשמה, המפלי נשים האלה." אותם טקסטים מכוערים, מדיפי שנאה ומטומטמים בדיוק – אלא שעבור קבוצה לא מבוטלת (המיוצגת כאן בשיעור נכבד) אמירות כאלו כלפי ערבים אינן לגיטימיות, ותוצאתן תהיה פגיעה משמעותית במעמדם בתוך קבוצת ההתייחסות שלהם.
אוגוסט באבל, סוציאליסט, אמר פעם כי "אנטישמיות היא הסוציאליזם של הטפשים." בפרפרזה, ניתן לומר כי "אנטי-חרדיות היא 'מוות לערבים' למתקדמים." את הארסנל העלוב של הנמקות כאילו-רציונליות אתה יכול למצוא כאן בשפע בתגובות. החל באמירות לא מבוססות (הם פדופילים), עבור בטענות שיש בהן סתירה פנימית (לא משלמים מסים – לרוב מפי מישהו שסבור שזה דווקא בסדר ששישים אחוז מהאוכלוסיה בישראל אינה משלמת מסים), המשך בנימוקים של טעם אישי (הם מסריחים, האמונה שלהם זה "ממבו-ג'מבו" – מאנשים שעושים יוגה, טסים להודו הניחוחית, בולעים תרופות הומאופטיות ואוהבים את "הנסיך הקטן" או מה) וכלה בשקרכלשהו לפי רגש. אלו אינם טיעונים אלא קולבים שעליהם ניתן לתלות את מעיל שנאת האחר.
אהבתיאהבתי
מסכים 1: אנטי-חרדיות היא 'מוות לערבים' למתקדמים.
מסכים 2: יעודם של כלי התקשורת – לספק לציבור הקוראים מוצר שהוא ירצה לקרוא.
אפרופו 2, ערוץ 10 הולך להסגר ורוב הציבור אדיש.
(תסריט מקביל בו ערוץ 2 היה עומד על סף סגירה, היה זוכה – מצדי לפחות – לאותה מידה של אדישות.)
אהבתיאהבתי
אילוי היו נשארים בשכונותיהם לא היתה שום בעיה. כולנו התרגלו לכך שהם הולכי בטל, רכיכות שלא כשירות לצבא, וטוב להם אם זה ובית דין לא יעזור. שיהיה. אבל הם פולשים לעוד ועוד שכונות. מה תעזור תכנית החלוקה של ביבי אם הם לוקחים ברצון את השכונות שניתנות להם וכעבור מספר שנים לשכונות הנושקות גם? על איזו ליברליות ידידתך מדובר בבעיה אמיתית לא ברעיון תיאורטי.
אהבתיאהבתי
מי שמאמין שאשה חרדית בעלת ניק של נערת לווי תתכתב עם גברים זרים, אפשר למכור לו כל דבר.
אהבתיאהבתי
מזל שיש דתיים מתונים שמחזירים חילונים-קיצונים בתשובה ליברלית.
אהבתיאהבתי
וולווט, סחתיין על היושרה להביא את הדעה הזאת. לא פעם ראשונה שאת מפגינה הגינות שכל כך חסרה בתקשורת.
ולעניין:
אני לא מסכימה עם הכותב בשום אופן. זוהי זעקת "קוזק נגזל" קלאסית. החרדים נהנים וימשיכו להנות מהפלורליזם השורר בישראל. הבעיה היא שתפיסת העולם החרדית מאיימת על הדמוקרטיה, ולכן ההתנגשות הבלתי נמנעת.
לא, אלה לא הקיצונים. מדובר על המיינסטרים. רועי, לך לכל בית ספר חרדי, סמינר בית יעקב, ישיבה קטנה וגדולה ולתלמודי התורה, ותשמע מה לומדים הילדים. איך הם תופסים את עצמם? ואת ה"אחר" (חילונים, סרוגים, רוסים, אתיופים, ספרדים וכו')? מהם הערכים שמלמדים את הילדים? ובאיזה סולם עדיפויות?
הפרדה מוגזמת בין גברים ונשים נעשית בחברה החרדית שנים רבות, והיא מקצינה כל הזמן. יש לי בבית תמונות של קרובי משפחה חרדים, שבהן רואים בבירור גברים ונשים יושבים זה לצד זה. מתישהו, לפני שאני יכולה לזכור, התחילו להפריד את החתונות, והחומות הלכו וגבהו עד שאני זוכרת את הוריי מתבדחים שיום אחד יעשו לזוג אחת שתי חתונות בשני אולמות שונים מרוב הפרדה. למרבה הצער זו היתה בדיחה נבואית, כי אחרי כמה שנים התחלנו לקבל הזמנות לחתונות החרדיות, שבהן מפורט הרחוב שבו נכנסים הגברים והרחוב שבו נכנסות הנשים. אמנם זה אותו אולם, אבל ההפרדה כל כך הרמטית שזוג צריך לבוא לחתונה כזו עם שני פלאפונים כדי לתאם, כי בעצם זה לא ממש באותו מקום. ואני לא מדברת על מאה שערים, תולדות אהרון, הסיקריקים ודומיהם. אני מדברת על מיינסטרים חרדי. אם אתה מכיר קצת את חרדים אתה יודע שזה כך.
ברגעים של גילוי לב כמה מנשות המשפחה החרדיות הודו שהן לא מרוצות מזה, שזה מוגזם, שהן לא חושבות שזה קשור להלכה וליהדות, אבל אין ברירה. אם רוצים שהילדים ילכו למסגרות החינוך הנחשבות ויתחתנו בשידוך טוב צריך ליישר קו. וכך, באמצעות אכיפה מקל-גזר רגילה, הציבור החרדי מיישר קו לקצוות כל הזמן. הערכים האלה שמתבטאים כרגע בגזרה החמה בבית שמש – היחס לנשים ולמדינת ישראל – נמצאים בכל שדרות החברה החרדית.
זו לא התלהמות ולא חגיגת שנאה, יש כאן מאבק אמיתי על דמותו של המקום שאנחנו וילדינו יחיו בו. וכשהצד שכנגד שולל את קיומי, אין לי ברירה אלא להשתיק אותו. ומוטב בהקדם. התגוננות הכרחית.
אהבתיאהבתי
'מתישהו התחילו להפריד את החתונות'. למה את לא אומרת שאת מדברת רק על חרדים בקהילות מסוימות, ממוצא מסוים? סבא וסבתא שלי, למשל, התחתנו בצפון אפריקה בחתונה נפרדת לחלוטין, גברים ונשים כל אחד בחדר נפרד בלי שום נקודת השקה. והם בכלל לא ידעו מה זה 'חרדים'. ככה פשוט התחתנו כל אבות אבותיהם וכל אנשי הקהילה המקפידים בשמירת תורה ומצוות. יחסית לחתונה הסופר-נפרדת הזאת, שלפניה ראה החתן את הכלה פעם אחת ויחידה, החתונה שלי, עם בר הפתיחה המשותף לפני ההפרדה בישיבה ובריקודים, שבה נישאו שני אנשים שנפגשו שמונה פעמים (!) לפני שהחליטו להתחתן, הייתה שיא של 'קידמה ליברלית'. חבל שלא ידענו להעריך אותה בהתאם!
אהבתיאהבתי
שמונה פעמים ? (!!)
אהבתיאהבתי
*אנחה* סימן הקריאה, למי שלא הבין, מכוון למה שהיה מקובל בקהילה של סבתא שלי לפני שישים שנה, לא למנהגי החיזור המודרניים. understood?
אהבתיאהבתי
מאי, בעלך יודע מה מעשיך בזמן שהוא מכבס/תולה?
אהבתיאהבתי
רועי,
הציבור הכללי קיבל את הציבור החרדי על שגעונותיו ושיגיונותיו. גם כשהם הדירו נשים במרחב הציבורי שלהם, גם כשמחירי התחבורה הציבורית שלהם היו יותר זולים, גם כשהחילונים שילמו יותר על מזון בגלל מחירי הכשרות המטורפים (לא מדבר על רבנות, אלא על בד"ץ שגובה תשלומים בלי פרופורציה), וזה היה קשה. הציבור הכללי נאלץ לנשוך שפתיים אפילוכשהם לא נטלו חלק בנטל החברתי, הן מבחינת כוח עבודה והן מבחינת צבא.
אבל ברגע שהחרדים התחילו לפלוש למרחב הציבורי הכללי ושם החלו להדיר נשים חילוניות, אם זה במושבי אוטובוסים, אם זה בפרסומות ברחבי עיר ובשכונות חילוניות, אם זה בבתי קברות ואם זה בתוך צה"ל, בנקודה הזאת כבר היה בלתי אפשרי לשתוק, והזעם שנאצר בקרב הציבור הכללי במשך שנים התפרץ באחת.
אז אל תבוא לי עם סיפורים של "ללמוד לקבל את האחר". יש גבול למה שהציבור הכללי יכול לקבל!
נ.ב. אני מבין שתמיד כשיהיה מישהו שיביע דעה שהיא נגד הזרם המרכזי, הוא ייחשב לבעל דעה חדשנית ופוקחת עיניים. מצטער לומר לך, זה לא המקרה.
אהבתיאהבתי
מחירי הכשרות הם מה שיצרני מזון ובתי עסק קיבלו על עצמם – אין חובה לכשרות ועסקים עושים זאת מתוך כדאיות. כנ"ל לגבי מחירי תחבורה ציבורית
אהבתיאהבתי
אתה אומר דברים חשובים ומעניינים ואני מסכימה שגם אני בתוך ה"עליהום" שנעשה מרגישה שיש כאן הגזמה. עדיין אני מרגישה שקשה לי מאוד להשלים עם העובדה שהציבור שאתה מתאר הוא מעין רב דומם, אולי לא משמיעים אותם ואולי הם לא משמיעים את דעתם (קטונתי) אבל הייתי מצפה לשמוע קול חזק יותר שיוצא מתוך הציבור הזה ומדבר כנגד הקיצוניים, שמוכיח בשטח את האמירה – אנחנו מכבדים ומכבדות כל איש/ה באשר היא (גם בלי שתהיה אחותנו). אני משערת שזה יותר קשה לעשות את הצעד לעברנו, שמדובר באנשים שלא צופים בטלוויזיה/מחוברים לעיתונות. ועדיין.
ועוד דבר הוא שהלב מלא על הציבור שלא יוצא לעבוד, שלא מחנך לעבודה, שלא משתתף במטלות האזרחיות ושלא מאפשר דיאלוג והיכרות ואז הקרקע נוחה לדמגוגיה.
אהבתיאהבתי
"להיות ליברלי זה לא רק להיות בעל השקפה נאורה, זה בעיקר לקבל את דרך חייהם של ה'חשוכים'"?
לא, זה לא. להיות ליברל זה לשאוף לחברה נאורה יותר, מתקדמת יותר, ולא חשוכה בכלל. זה לשאוף לחברה שבה זכויות הנשים אינן נושא אחרון בחשיבותו, זה לשאוף לחברה שמקדמת מדע וחשיבה, ולא אמונה בניסי ממבו-ג'מבו.
אהבתיאהבתי
נראה לי שלא הבנת. פלורליזים זה ריבוי דעות. את לא מעוניינת בדבר כזה. פרטת בדיוק מה את רוצה, שכולם יהיו כמוך. זה נאורות בכאילו, דיקטטורה מזן חדש.
בניגוד אליך, הדתיה (אדם עם דעה שונה ולכן בשבילך היא מאמינה ב"ממבו-ג'מבו") כן מקבלת את תפיסתך כדרך לגיטימית.
אהבתיאהבתי
הדתייה מקבלת את תפיסת עולמי כלגיטימית? חה.
אהבתיאהבתי
אני רוצה להפנות את כל מי שמושג הפלורליזם/רב-תרבותיות לא מספיק מובן לו למאמרה של סוזן מילר-אוקין (http://bostonreview.net/BR22.5/okin.html), שהטענה המרכזית שלה בו היא שבעת הענקת זכויות תרבותיות מלאות למיעוט (הפרדה, מילת נשים, רעלה), האחרונות שזוכות לכך הן הנשים. היא למעשה דנה בהתנגשות בין ההמוניות לבין הרב-תרבותיות ברמה הרבה יותר מעמיקה מהשיח הציבורי הבלתי-מספק במחוזותינו
כל זה, כמובן, היה התייחסות לדברי העובדת עם כיסוי הראש
אהבתיאהבתי
הדיון והמערכה הציבורית סביב הדרת נשים נוגעת רק באחד הסימפטומים של חולי עמוק של החברה שלנו. הלגיטימיות של אפלייה כנגד נשים, השתקה שלהן, אלימות כלפיהן, היא רק הקצה. על הדרך אנחנו מגלים עוד פרקטיקות – קבוצות שלא מכירות בשלטון החוק (אז מה אם בג"צ אמר שאסור להכריח אישה לעבור לירכתי האוטובוס, למשל) ושמרשות לעצמן להרים יד על נציגי המדינה – למשל על שוטרים.
אני לא אומר לרגע שסקטור מסוים נגוע כולו, אבל יש בקבוצה החרדית לא מעט שמפלים נשים בצורה שיטתית ומערכתית. ברור שזה לא כל הציבור. ברור שיש דעות לכאן ולכאן. אבל עדיין, יש בסקטור החרדי, על גווניו, לא מעט מנהיגים ובני קהילה שדוגלים באפליית נשים ואי-הכרה בדמוקרטיה ובשלטון החוק.
הבוקר פרסמתי תמונה מההפגנה אתמול, בה מופיע שלט עם הכיתוב "אז ירקת עליה לפני ששילמת מיסים או אחרי שעשית צבא?". לדעתי זה אומר הכל. הבעיה איננה רק אפליית נשים בתוך המגזר החרדי. הבעיה היא שהאפליה הזו זולגת החוצה, שהקבוצה הבעייתית מרימה יד על שוטרים, לא נושאת בנטל החובות (תעסוקה, מיסים, שירות צבאי/ אזרחי) – איך אמר הרמב"ם : הם כופרים בעיקר.
לכן החזית יותר רחבה מזכויות נשים. הלוואי שבעיה הייתה רק פגיעה בנשים.
אהבתיאהבתי
האשה הדתיה החכמה ממנה התפעלת,שכחה להזכיר שלא מדובר כאן רק לקבל גם דעות חשוכות אלא העובדה שבזמן האחרון הולכות הדעות האלה ותוצרתן וזולגות אט אט לכיוונינו ומצליחות להשפיע גם על חיינו.על כך יצא קיצפו של הציבור ה"נאור "או "נאור יחסית".
אהבתיאהבתי
הכל נכון, אבל הגבול של הדמוקרטיה הוא המקום שבה היא מתחילה להימצא בסכנה. שלא לדבר על המטען המוקדם שיש נגד החרדים בגלל העובדה שהם חיים על חשבון משלם-המסים-וההולך-לצבא.
אהבתיאהבתי
זה בדיוק מה שאני כותב בחירוף נפש בפייסבוק כבר כמה ימים, וזוכה פעמים רבות לתגובות בנוסח, הם בכל זאת סוטים לא ראית את התמונה הזאת עם הרב והחשפנית, אז למה הם יורקים על הילדה, שיילכו לצבא קודם, שישלמו מסים, שיעשו הפגנות נגד עצמם ועוד. האמת היא שלגבי ההתחרמנות ממרפק, קצת קשה ״למכור״ להפריך את זה לאור ההקצנה שמתבטאת בצנזור תמונות של ילדות או נשים מכל פרסום אפשרי שלא לדבר על תינוקות או בובות.
כלהכבוד לוולווט. היתה חסרה דעה שפוייה כזאת בעיתונות.
אהבתיאהבתי
מעולה. מסכים עם כל מילה.
אהבתיאהבתי
נכון כל כך!…במרחקים הבליחו האורות…
אהבתיאהבתי