מאת טובי פולק (עורך ראשי, מגפון – עיתון ישראלי עצמאי)
היה משעשע לעקוב אחרי הדיון של שני הכותבים האורחים (צביקה גוטליב ועומר כביר): כן עיתון בשקל, לא עיתון בשקל, בואו נדבר על עיתון בלי שקל. מגפון נולד לפני כמעט שנה. עשרה חודשים של עבודה מתישה, יומיומית. העיתון הוא רעיון שנולד בלילה שבו ערוץ טלוויזיה לגיטימי התנצל-התרפס בפני מו"ל רב-כוח וקשרים. הוא קם בשביל להיות אלטרנטיבה: עיתון ישראלי עצמאי. מגפון נולד כרעיון רומנטי של אנשים מאוהבים. כי בלי אהבה לעשייה העיתונאית, לא היינו קמים ולא היינו שורדים. כי זה מה שאנחנו יודעים לעשות, זה מה שאנחנו אוהבים לעשות, זה מה שאנחנו רוצים לעשות לפרנסתנו.
הח"מ, יחד עם היזם, הצלם ואיש הטכנולוגיה עמית מנדלזון, גלגלו את הרעיון מסטטוס בפייסבוק לעיתון ממש: סכמות וסקיצות, ממשקים ופלטפורמות, איורים וצילומים שנהפכו לקבצים, גרפיקה סטטית נהפכה לדינמית. עיתון נולד.
וכמו בשדה החלומות, אנחנו בנינו ואנשים באו. שרית פרקול (סגנית העורך, עורכת יחסים, חברה ודעות); עמית קרטס-בנין (רכזת המערכת, ראש מערכת החדשות ועורכת בריאות); צבי זינגר (פוליטי ומדיני, כנסת ומפלגות); ואליק מאור (צבא, משטרה, חברה ומחאה); ועידן בריר (המזרח התיכון) והצלמים רפי מיכאלי, ציפי מנשה, דן בר-דוב, יולה זובריצקי ועוד רבים; ירמי עמיר (תרבות) ומיא שם-אור (ספרות); ואורה עריף כץ (מדיה ותקשורת); וגם בוקי נאה (בוקי נאה), ועירית רוזנבלום (תיירות) ושי שגב (אוכל, יין, כלכלה) ועמי אטינגר (תעופה, תעשיות ביטחונית, כלכלה); ואורי קציר וגרשון גירון (חדשות חוץ), ומירה-בל-גזית (אופנה וחיי לילה) ודני בר (רכב) ויסלחו לי עוד עשרות החברים והשותפים – בין 100 ל-200 נשים וגברים, שתורמים כל אחד ע"פ יכולתו, רצונו, מרצו וזמנו הפנוי.
אנחנו עובדים כל יום, כמעט כל היום; אנחנו מקיימים מערכת עיתונאית שמייצרת מדי יום עשרות פריטים (כ-7,000 פריטים בפחות מ-8 חודשים). מקיימים ישיבות מערכת (וירטואליות), עורכים ידיעות ודעות כמיטב יכולתנו, מסקרים, מצלמים, מפרשנים ומעדכנים. עמוד הבית שלנו עדכני לאורך מרבית שעות היממה, עם 20 מדורים שונים לפחות. עיתון.
ולא, אי-אפשר לעשות עיתון עם שמונה כתבים ועורך. עיתון, גם מוגבל וצנוע, דורש עשרות רבות של כתבים וכותבים, של צלמים ומאיירים, לפחות עשרה עורכי תוכן, עורכי מדורים, ועוד לא הגענו למעצבים, גרפיקאים, משכתבים ומגיהים. כמו שאין עיתון בשקל, כך גם אין עיתון של עשרה אנשים.
במגפון אין עדיין כסף. מעט הכסף שיש לנו, שבו רכשנו פוליסת ביטוח, מנוי לבנק תמונות, קצת ייעוץ משפטי וכאלה, הוא הכסף שלנו – דמי המניה שכל אחד ואחת מאיתנו שילמו. זה, ועוד קמצוץ של הכנסות ממודעות גוגל ותרומות צנועות של אנשים פרטיים. אנחנו עובדים ללא שכר, כל אחד מביתו, ממחשבו, מהטלפון הפרטי שלו. אלה שהיתה להם עבודה אחרת ממשיכים להתפרנס ממנה; אלה שאין להם, ממשיכים לחפש ולחרוק שיניים. אין גאווה בעבודה חינמית, אבל אנחנו גם לא מתנצלים על מי ומה שאנחנו. מדובר בהשקעה. מגפון הוא הסטארט-אפ שלנו. קרנות ומלאכים משקיעים כסף ביוזמות ובפירמות – אנחנו משקיעים את הניסיון שלנו, הזמן, האנרגיה והניסיון. אנחנו מביאים לשולחן יותר מאלף שנות ניסיון עיתונאי מצטבר. כמה סטארט-אפים יכולים להציג כזה הון?
התקשורת הישראלית קורסת יחד עם המודלים הקלאסיים שבנו והחזיקו אותה. שוק הפרסום מחוסל. אין בו כסף, בטח לא בשביל הקטנים. מי שחושב להקים עיתון חדש שיתפרנס ממודעות – שיחשוב שוב. זה כבר לא עובד ולא יעבוד. אי-אפשר לעשות עיתון בשקל, אבל גם במיליון שקל יהיה קשה מאוד גם לשלם שכר הוגן וגם להשקיע ולפתח את המוצר. במיליון דולר אפשר. בהחלט אפשר. ולשם אנחנו חותרים.
תגידו, סליחה, אבל אמרת שאין לכם כסף, אצלכם במגפון; אז איך זה מסתדר? אז הנה התשובה: בלי כסף בכלל זה אפשרי. בכסף קטן – לא. אם כל העסק מבוסס על עבודה ללא שכר של כל העוסקים בדבר, כאשר כל אחד מהם (מאיתנו) מתפרנס מעבודה אחרת – זה סיפור אחד; כניסה של כסף קטן, שיאפשר תשלום קטן, לחלק קטן מהעוסקים – יהיה הרסני.
ולווט אנדרגראונד 
אני חולק כמעט על כולכם, כולכם חושבים כעיתונאים. אתם רואים נייר הציבור לא. עיצוב ? שיווק ? פרסום ? מיתוג ? על האינטרנט הכל לוקח זמן. בלי גרוש על הישבן מגפון עשה עבודה שאף עיתון לא היה יכול לעשות בלי הרבה מאוד כסף.
כמו שטובי אומר יש אילוצים כספיים אבל יש הרבה יותר מזה, אילוצים טכניים, אילוצים של כוח אדם שאיננו טכני. מצטער צביקה 8 אנשים לא יכולים אפילו להפיק מגזין, גם אם נניח שכל אד כותב שני מאמרים ביום וזה לבד ישאיר אותם עם הלשון בחוץ. וורדפרס לא פלטפורמה מתאימה ? אולי לא, אבל העובדה היא ש-200 איש חסרי ידע טכני עובדים עליה בלי בעיות ובלי תקלות. עיצוב ? זה עניין של טעם, ומעניין רק ברנג'אים. מיתוג ? על האינטרנט ? הכל עניין של זמן.
תשפטו את מגפון על פי התוצרת שלו, על פי האיכות, אבל בשביל זה אתם צריכים ללכת הרבה אחורה ולראות את התמונה כולה. ואני לא חושב שלמישהו מכם יש את היכולת.
אהבתיאהבתי
צביקה, דבורית – אני מרשה לעצמי להצטרף לדיון.
נתחיל בתודות לשניכם על ההתייחסות, התמיכה מרחוק ומקרוב וכל זה. כפי שכבר כתבתי, היינו מאוד שמחים לגלות שניתן להפיק עיתון במודל רזה. ובכן, הרזון הוא בתמורה. אין דרך להפיק, להגיש ולעדכן עיתון – כפי שאני מבין את הפירוש המעשי של הביטוי הזה – עם עשרה כותבים ועורך. אפשר לעשות כל מיני דברים, אבל עיתון זה לא יהיה.
אנחנו מודעים היטב לכל המכשלות והנכויות שלנו. החל בעיצוב (עיצוב מעודכן בעבודה), הפלטפורמה (שינויים ושכלולים בוורדפרס), עריכה, כיסוי, צילום וגרפיקה שוטפת.
כפי שכתבתי בפוסט שלי (ופעמים רבות בעבר), המודלים הישנים קרסו והחדשים עדיין עוד לא התייצבו. רחוק מזה. קשה עד בלתי אפשרי למכור שטחי פרסום, קשה להתמודד מול מתחרים עמוקי כיסים ונטולי עכבות וכל שאר הבעיות שאנחנו מכירים.
אבל הכשל הגדול ביותר של ההנחות שלנו (ולא רק שלנו) הוא עניין האהדה, ההפצה, הנראות, ההגעה לקהל משמעותי. להמונים. אנחנו יצאנו לדך על גלי הפייסבוק, הטוויטר וההייפ של רוטשליד 2011, והיה ברור לנו שדי בהעלאת הרעיון – שיהיה מקורי ורציני – בשביל לצבור את האוהדים והתהודה. ובכן: מסתבר ש(היה) קל יחסית לגייס מאות אלפים שייצאו לרחוב, אפילו קל יותר לאסוף מאות אלפי תומכים ההורדת מחיר הקוטג' ועוד שלל מיני יוזמות. אבל כפי שאנחנו רואים בקיץ הנוכחי – זה היה אז והיום זה היום.
למדנו בדרך המתישה שהשקה, ייצוב וקידום של כלי תקשורת חדש הם משימה שדורשת הרבה כסף, הרבה מאוד אנרגיה, זמן ותומכים כבדים (גם בכסף אבל לא רק). אנחנו בדרך לשם, אבל בקצב איטי הרבה יותר מששיערנו.
אז נכון שהתוכן חשוב, אבל גם העיצוב, המתוג, המיצוב – כל המילים שאנשי השיווק כל כך אוהבים להפריח. אבל מה לעשות וזה המצב. ועל זה אנחנו יושבים עכשיו. אתמול, היום ומחר.
ורק לסיכום: אין בשקל וספק אם יש עיתון במיליון שקל. דבר אחד בטוח: אין עיתון של עשרה אנשים. זה בוודאות לא ייתכן.
כך או כך, יצא יופי של דיון.
טובי פולק
אהבתיאהבתי
קודם כל דבורית, סחטיין עליך על הסדרה! יש מצב שמגיעים לי תמלוגים על הפורמט?
טובי היקר, קודם כל ישר כח על היוזמה והתוצר!
לפני שיצאתם לדרך שלחתי לך את המודל הזה, כי חשבתי שזה לא נכון לבנות מערכת חדשות על בסיס התנדבותי לאורך זמן. אנשים צריכים קודם כל להתפרנס, ורק אז לייצר תכנים איכותיים בצורה עקבית. למרות שתפיסתי לא השתנתה, חשבתי שיהיה נכון לעזור ככל שניתן עם תכנים וגם כתבתי תקופה בשם עט (בין המאתרים את שם העט ומצליבים עם העיתון בו נעשה בו שימוש לראשונה יוגרל קומקום חשמלי).
אני עדיין מאמין במודל "רזה" (ע"ע שמונה כתבים ועורך), שכמובן ניתן לשחק בו (יותר כסף, פחות כתבים וכיו'), אבל צריך להתחיל עם סכום הכסף המדובר. אי אפשר להתחיל לרוץ בשאיפה שעוד 3 חודשים נגייס כסף. צריך גב כלכלי כדי להבטיח תחילה שכר ראוי לעיתונאים.
כל המסביב שולי לתפישתי. הפלטפורמה יכולה להיות פלטפורמת וורד פרס פשוטה, כמו זו בה משתמשים בוולווט (עובדה, אנשים קוראים כך טקסטים), ניתן להגדיר שמעלים מהדורה אחת מלאה כל בוקר (8-12 טקסטים) או שכל שעה עולה טקסט אוטומטית וכיו'.
התוכן מבחינתי יותר חשוב מתמונות ועיצוב, כפי שכבר כתבתי. והאיכות יותר חשובה מחדשות שוטפות, כך שבמודל המוצע לא צריך לעדכן מסביב לשעון או לקיים ישיבות מערכת. אין לזה ערך. יש עורך שמחליט על היררכיה וזהו. אפילו את הטקסטים יכולים הכתבים להעלות בעצמם.
אני חושב שהחיסרון של "מגפון" הוא לא בעיצוב (למרות שהוא לא מושך את העין), אלא היעדר פעילות שיווקית. אין לאתר ניראות. אף אחד לא יודע עליו או מפנה אליו. לא ברור אם יש בו תכנים ייחודיים או שהוא גירסא אחרת לאתרים קיימים. כלי תקשורת, בטח אחד חדש, צריך לדעת להשתמש בכלים ויראלים וברשתות חברתיות להפיץ את הבשורה. אני מבין שזה לא פשוט כשבונים על בסיס וולנטארי, ופה קבור הכלב.
ועדיין, אני חושב שמה שעשיתם עם מגפון הוא מרשים!
כמובן שכמו כל רעיון אפשר לאמץ או לדחות. אני מאמין ברעיון ובכלל בניסיונות לקדם מודלים חדשים כפתרונות למצוקה הולכת וגוברת של תחום העיתונות ועובדיו והתלות הגוברת בכיסים עמוקים כדי להמשיך ולהתקיים. אין לזה עתיד. שבת שלום
אהבתיאהבתי
כן, ברור שתקבל תמלוגים.
אתה טועה: תבנית וורדפרס פשוטה לא מתאימה אפילו לולווט, בלוג מינימליסטי, אלא שהיא אינה יכולה לשדרג אותה כעת.
בטח ובטח שלא לאתר גדול רב וכתבים ומדורים.
תתפלא, עיצוב מושך ונעים חשוב לעתים הרבה יותר מהתוכן. אתר מעצבן, מבולבל ומסורבל, או אטי לצורך הדיון מרחיק קוראים בשנייה. אין לאנשים סבלנות לחטט באפו של אתר כדי לדלות משם פנינים.
בעניין פעילות שיווקית, אני מסכימה איתך (וסובלת מאותו עניין), אך שוב, גם בשביל זה צריך משאבים, או כסף, ואולי לא נמצא איש שיווק שמוכן לעבוד בהתנדבות.
מה גם שהבעיה של אנשי תוכן היא תמיד השיווק.
אהבתיאהבתי
מגפון היקרים – אתם חייבים לעדכן את העיצוב של האתר. זה כואב בעיניים, בשיא הרצינות.
אהבתיאהבתי
1. לא צריך להגזים.
2. גם זה על הפרק.
אהבתיאהבתי
היתי באתר שלכם,מדובר בעוד אתר חדשות של השמאל הקיצוני
מי צריך את זה?
אהבתיאהבתי
סליחה שאני מתפרץ כאן, אבל רק עכשיו ראיתי את סקר הטוראי מצד שמאל. אז לשאלתך (מה תגידו:)- נאה ביותר.
וכדי בכל זאת להתייחס לטור הזה, אומר, ששלושת הטורים בעניני הקמת העיתון והדינימקה שסובבת סביבם, רק מדגימים את החיוניות של הבלוג הזה, בכלל ובפרט. אז עזבי אותך מירוקים/אדומים ירידות/עליות – בסוף היום שאת הולכת לישון את צריכה להיות גאה במה שיצרת. תודה.
אהבתיאהבתי
אולי חסר כאן משהו בסוף: כניסה של כסף קטן, שיאפשר תשלום קטן, לחלק קטן מהעוסקים – תהיה הרסנית. כניסה של כסף גדול, לעומת זאת, תהפוך את מגפון לאלטרנטיבה יציבה אמיתית.
תודה לדבורית על הפרגון!
אהבתיאהבתי
ומי ייתן את הכסף הגדול הזה, ומה ימנע ממנו להפוך את "מגפון" לעוד כלי תקשורת "הון-עיתון"?
אהבתיאהבתי
האידיאולוגיה שלנו (וגם התקנון)
אהבתיאהבתי
מבנה ההתאגדות – הקואופרטיב.
מי שיביא מיליון דולר – יבורך. אבל הוא עדיין יהיה שווה בין שווים.
אהבתיאהבתי
לא ברור המודל העסקי.
דילגת על שלב 2.
אהבתיאהבתי
המודל דווקא ברור. נעשה משהו שאנחנו אוהבים לעשות ועושים טוב ומתישהו אנשים יבואו ובסוף יהיה מזה כסף. (מנוי, פרסום או משולב).
זה עדיין דורש תכנית עסקית שמפרטת בין השאר את מקורות החמצן ומשך הריצה עד להגעת האנשים או סגירה.
כדאי לשפר את ממשק האתר ובמיוחד את דף הבית שנראה רע.
אהבתיאהבתי
לא שלא כל הכבוד – המון כבוד וממש מכולו. על היוזמה, ההשקעה והעבודה גם אם אישית לא יצא לי עוד להתרשם ממנה. אסופה יפה של אנשים. כוונות טובות. כנראה שאף ביצוע מוצלח.
גם בהחלט מסכים עם השורה התחתונה אבל אנחנו ב-2012. על הקונספט שפרוייקטים כאלו יכולים לעבוד רק על מודל התנדבותי וברגע שנכנס כסף קטן אז הכל מתפורר כבר עלינו באינטרנט של 2004.
אהבתיאהבתי