אצבעות שחורות 28.9.12

מהנעשה בסו"ש

הלך לעולמו אברהם (ברן) אדן.

לאן נעלמים כל המחקרים שעל תוצאותיהם המהממות קראנו בעיתונים?

שני ישראלים נהרגו במיניאפוליס.

נתניהו מסביר מהו הקו האדום שבלבל את כל העולם.

הקו האדום חייב להיות שלפני שאיראן משלימה את ההעשרה של השלב השני של החומר הדרוש לפצצה גרעינית. אני חושב שהצבת הקו האדום היא הערובה הטובה ביותר להימנע מצורך צבאי

כל התמונות המזועזעות ממועל היד לכאורה של נתניהו מגוחכות לחלוטין. אין אדם שמרצה שלא השתמש אי פעם לשנייה, מבלי דעת, בתנועה זו. הרי זה אידיוטי לחלוטין לראות בכך סממן למשהו. אז תפסיקו כבר, כמה פעמים אפשר לחזור על השטות הזו?

אשתף אתכם בציטוט שלי מפייסבוק אמש:

מי שכל חייו הם נאום, אז כל נאום הוא נאום חייו

(אמנון אברמוביץ' באולפן שישי)

גדעון לוי מכין אותנו לאינתיפאדה השלישית.

7 ימים

הצילום הנפלא בשער המוסף (קרדיט: אורי, שאול, שי, מיכל. אה? מישהו יכול להסביר?) כל כך מבטיח, והפוטנציאל הגלום במקום כל כך מסעיר ופראי, ולכן האכזבה. מילא שדנה ספקטור וא' היו כבר במועדון חילופי זוגות בפריז או מה, הרבה מים געו* בגעתון מאז, אבל הבעיה ביומן המסע הזוגי של שי אביבי ומיכל ליבדינסקי היא שהם בעיקר מנתחים ומדברים על יחסים ועל מה שעבר עליהם בחייהם הזוגיים. החוויות מקומונת תמרה כמעט נבלעות בהגיגים ארוכים ארוכים. התחושה האישית ממש של להיות שם, ולא בפוזת העיתונאים החוקרים, זה מה שחסר בכתבה מעוררת הציפיות הזו. תוס': כל הכתבה הועלתה לפייסבוק. כנראה שהעולם כולו אוהב אותה.
* אל תתקנו אותי.

פרופ' רונית סצ'י-פאינרו על תרופה חדש נגד סרטן. היא מדמה את הטיפול העכשווי במחלה לכריתת יד שהייתה מקובלת בעבר, כשהייתה דלקת כלשהי ביד.
אחת מהנשים המשפיעות של גלובס בשנה שעברה.
ואחת המבטיחות של המארקר לפני חמש שנים.

מוסף הארץ

כתבה מעניינת במיוחד (דליה קרפל) על ירון סגל, הפיזיקאי הישראלי המחונן שנעצר כחשוד בפדופיליה והתאבד בתא המעצר.
הטוקבקים מוזרים, חלקם של מי שתומכים באינטרנט כמצנן פדופילי, יענו מונע פגיעה ממשית בילדים.
חלק טוענים לטעויות עובדתיות בכתבה.

דורון רוזנבלום בטור המתאר להפליא חלק ניכר ממגיבי הבלוג הזה, המגיעים לפה אחרי שהטילו את ביציהם בשאר אתרי הרשת. אלו הם מגיבי ה"סמול", ה"מעריב הוא פוסט ציוני" ה"טוב שהארץ האנטישמי ייסגר" ומלהגי "הקרן החד"שה". אלוהים יודע מה הם מצאו בבלוג הזה ומדוע הפכו אותו למגרש המשחקים שלהם. בעצם רוזנבלום נותן את התשובות.

אלון עידן: בין מדהים למהמם, בין כל מילה בסלע להזוי. ושוב תודה לטוקבקיסטים. מצחיק ועצוב גם יחד.

איילה פנייבסקי ממש חולה על התחת של לואי סי קיי (עונה חדשה, יס, ראשון, 14 באוק'). גם קטע עליו בעכבר העיר וגם במוסף הארץ (התפעמות מהאסרטיביות המינית של מישהי).
בעכבר אפשר להבין את הכיוון בצטטה בדיחה מהעונה החדשה בפתח דבריה. בדיחה שצריכה להצחיק, כנראה:

מי אסר על הגורילה להיכנס לשיעור בלט?
האנשים שאחראים על דברים מהסוג הזה

והשאלה שלי היא מי האדם שזה מצחיק אותו. פנייבסקי כותבת שלואי "יוצר בימים אלה ממש את השלב הבא בהתפתחות האבולוציה האנושית" ואת חדשנותו ביצירת העלילה והדמויות היא משווה לזו של סרוונטס "כשכתב את הרומן המודרני הראשון בהיסטוריה".
אין כותב עידן? הזוי. ממש לא כל מילה בסלע.
לואי היא סדרה שכואב לראות. נניח, אם יש לי ביס מקס שני פרקים ישנים של שני גברים וחצי ואחד חדש של לואי, אני יודעת במה אצפה קודם. לואי עוסק במתיחת גבולות, ולא תמיד זה נעים. או כיף. לואי הוא מישהו שלא הייתי רוצה להתקרב אליו בשום הזדמנות. לא לצפות בסטנד אפ שלו, ולא לרדת איתו ועם הילדות שלו לפארק ולא לאכול איתו ארוחת לילה בדיינר. לא שהוא הציע, אבל לצורכי הדיון. הצפייה, לפיכך, לא קלה. היא מעין חובה שלקחתי על עצמי, כי היא אממ, מיוחדת. יוצאת דופן. אבל למקרא הסופרלטיבים, אני שוקלת פרידה.

איילת שני מראיינת את ידידת הבלוג והחיים, כנרת רוזנבלום, לרגל ספרה, סיפור אהבות.

סופשבוע

מדוע חשוב שילד ידבר עד גיל שנתיים (אלכס דורון)? כבר היו לי בעבר חרדות שונות הנוגועת לילדים בסביבתי שלא דיברו מספיק מוקדם לטעמי. אחיי ואני דיברנו לפני גיל שנה, ולכן גיל שנתיים נראה לי קשישות מופלגת באשר ליכולת הדיבור.

ז'ורנל

הילו גלזר מתאר את שלל הפרויקטים העוסקים ביונה וולך המתרגשים לפתחנו. ממש לא ייאמן כמה.
חוץ מהסרט של יאיר קדר, שבעת הסלילים של יונה וולך ישנה גם הסדרה של חגי לוי, המקוללים, ועוד תסריט של ניר ברגמן, הצגה בתיאטרון תמונע, ציפור האש בהשראת הספר של יגאל סרנה, וסרט עתידי של עמית גור.

רועי בהריר קורא לא לזנוח את הפרינט, ואחד הנימוקים שלו הוא

אם בסופו של דבר אכן יתברר שהאינטרנט הרג את הפרינט, לכולנו יהיה הרבה יותר קשה להשאיר אחרינו משהו בעולם הזה. וחבל.

זהו רעיון לא סביר במיוחד. ממתי כתיבה בעיתן משמרת משהו ממך? להפך: הכתיבה בעיתונות הדפוס מביאה אותך לכליה. תגיד לי: יש ארכיונים? ממש. יזמין אדם עצמו אי מתי לבית אריאלה, לאולם העיתונות, ויחפש את כל כתבי יהונתן גפן, למשל. נראה אותו.
או דוגמה מעצמי: שבע שנים כתבתי ביקורות קולנוע ברייטינג המנוח. הדבר היחיד שיש לי מכך הם כל הביקורות שלי, על נייר, שגזרתי מהעיתונים, בבית שלי, באחת המגירות. אדם אחר שירצה לקרוא משהו ממאות אלפי המילים שכתבתי יצטרך להגיע, אני חוששת, לספריה הלאומית בירושלים. ככל שאני יודעת אין רייטינג בבית אריאלה. למשל. לא שזה נורא מעניין, ולמי אכפת בכלל מביקורות קולנוע. סתם דוגמה.

ובינתיים במעריב

טור האולי-פרידה של יהונתן גפן ממעריב בסופשבוע. הוא נפתח במונולוג ההספד של מרקוס אנטוניוס ביוליוס קיסר של שייקספיר
יש סיכוי שלא תראו אותו ב-nrg. הסיבה, כנראה, היא שהטור צונזר, כך קראתי, מאחר שגפן הכפיש בו את עורך העיתון, ניר חפץ. לפי תיאור הדברים שכתב, אם הם נכונים, זה סביר לגמרי. גפן עבר את הגבול במקרה זה. עדכון: הטור באוויר.

ההפגנה ליד ביתו של נוחי דנקנר, שישי.



הודעה לעיתונות:

בשישי נערכה הפגנת עובדי מעריב מול ביתו של נוחי דנקנר בהרצליה פיתוח. בהפגנה לקחו חלק עשרות מובילים, שחלקם עובדים שנים רבות במעריב וחלקם כבר דור שני, עובדי הפצה ועיתונאים. ההפגנה נערכה לאור החשש מאי קבלת משכורת ספטמבר. המפגינים קראו להבטיח את משכורתם ונשאו שלטים כגון: "איפה הכסף?", "גנבו לנו את הכסף תתקשרו למשטרה", "לקחת מזומן הבאת נאמן", "נוחי שברת שילמת".
את ההפגנה ליוו עשרות שוטרים ושוטרי יס"מ אשר חסמו את הרחוב יחד עם המפגינים. נוסף לכך הקיפו את הבית עשרות מאבטחים פרטיים שמנעו מהעובדים להיכנס לבית ולדבר עם דנקנר, לבקשתם. אל הרחוב יצאו מספר שכנים שתהו על מה הרעש.
אורן סלמה ויהודה אנקונינה, נציגי המובילים: "אנחנו מתמקדים בנושא אחד עכשיו, לקבל את משכורת ספטמבר. אנחנו עובדים קשה, אך לא יכולים להמשיך כך. אנחנו בפועל קבלנים של מעריב ובינתיים כל ההוצאות עלינו".

אני לא יודעת כמה מעובדי מעריב חשבו על הדברים, אבל לאור כל מה שנאמר ולא נאמר בשבועות האחרונים, ולחושך הכתבה של דבורה גינזבורג מבשבע, גם אם לדבר שיוציא לאור שב"צ יקראו מעריב, זה לא יהיה מעריב. זה יהיה מותג ריק מתוכן, לתוכו ייצוק שב"צ את התכנים שלו ממקור ראשון או מלא יודעת איפה, ויפזר כמה פירורים של אולי שניים שלושה כותבים מהעיתון הנמס.
שב"צ חושב שבזכות יכולותיו כקוסם פיננסי הוא יהפוך את המוצר החדש לרווחי. אלוהים ושליחיו הרבנים חותמי העסקאות יודעים איך. איך, למשל מקור ראשון הוא עיתון רווחי עם (נניח, זה מה שהם אומרים), 21 אלף מנויו? הרי זה לא מתקבל על הדעת, אלא אם כל העובדים שלו עובדים בחינם או בשכר מינימום. זה אפשרי בזכות תזרימים ממקורות שונים ומשונים, ולא בזכות תוכנית עסקית מתוקתקת.
אבל כל עוד העסקה לא אושרה והכל בהקפאת הליכים, יש לשב"צ סיכוי להינצל. באשר לעובדים, אני לא רואה את זה קורה, וצריך רק להתפלל, כן, מה לעשות, שום דבר אחר לא יועיל פה, שיקבלו את שכר ספטמבר וכן את כל סכומי הפנסיה והפיצויים המגיעים להם.
אגב, רעיון העובדים ליצור סוג של קואופרטיב לא ממש ישים. לא בישראל. ראו למשל את מגפון של טובי פולק, שגם כתב על כך פה.

גם נחום ברנע תרם כמה מאות מילים לסאגת מעריב בהמוסף לשבת בידיעות. כפי שתראו, אם תקראו, אין אף מילה מקורית בדבריו. זו אסופה של פרטים שנכתבו פה ובהרבה מקומות אחרים. מה הוא רוצה לומר? אה, שצריך ריבוי של גופי תקשורת. כמובן. מי לא יסכים עם זה.
ואגב, הוא מוזמן לתקן בשבוע הבא: ב-1974 לא הייתה מערכת בחירות אלא ב-1973 (ע' 3, טור שני שורה ראשונה).

ו- היו ימים.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק/ טיוי

האם צריך להמשיך ולגייס חיילים צעירים לצבא (FP)?
עם הטכנולוגיה של היום, טוענת הכותבת, מה שצריך זה בשלות ותבונה, לאו דווקא חוזק פיזי, לאו דווקא צעירים ולא בהכרח גברים.
(תודה לרחל)

אם לא צפיתם: מה החזיר את רינו צרור לפצעי 1973.
כתבתו של שי גל באולפן שישי.
התוכנית של צרור, ששודרה בגל"צ, תשודר שוב בסוכות.
חלק ראשון

http://www.icast.co.il/ICastPlayer1.swf

חלק שני
http://www.icast.co.il/ICastPlayer1.swf
רינו צרור ורמי הלפרין, אז


המצלמה של רמי הלפרין, שנמצאת אצל בתו, ענת

נילי לנדסמן, מורה (מעכשיו בביכורי העתים), חברה, סופרת ויוצרת, קוראת את הבלוג (עכבר העיר).

לפני פיזור

ושוב אני צריכה לדבר על הטוקבקים. מאחר שכל יומיים מגיע לפה זרזיף ימני חדש הכללים המקובלים בולווט לא נהירים לו: פה לא מקללים. לקרוא למישהו "אידיוט", "טיפש", וכנהלאה זו קללה (או גידוף, או עלבון, כהצעת ע"א). הנימוק הגאוני "אבל זאת עובדה" לא אוכל. מי שכללי המשחק לא ברורים לו מוזמן לנסות את מזלו באתרים טולרנטיים יותר. גם כך סף הגירוי שלי נמוך מאוד בעזרתכם האדיבה.
מה לכותבי ימין מקצועיים, שבאים לברך על סגירת עיתונים וסופרים מי להם ומי לצריהם באובססיביות ולבלוג הזה? למה הגיעו לפה ומה הם רוצים ממני?
ועוד דבר: הרעיון שאני "חייבת" לאפשר לכל אחד לכתוב פה מה שבא לו בשם ה"דמוקרטיה" שגוי מהיסוד. זהו שטח פרטי שלי, שאני מאפשרת לאנשים ליהנות (או לסבול) ממנו. ואם ניירות קרטיב או קליפות גרעינים על הדשא אינם קישוט נאה בעיני אלא טינופת, אני אסלק אותם. ברור?
אפס טולרנטיות תהיה פה.
וחוץ מזה, די לאלפי הניקים. די.

ולרגל בקשת הקפטן לבטל את הדיסלייקים אני מחזירה את הסקריר.
[poll id="48"]

יש אפילו קריקטורה מתאימה של ערן וולקובסקי היום.

ותודה רבה לתומכי הבלוג החדשים והוותיקים.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות שחורות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

150 תגובות על אצבעות שחורות 28.9.12

  1. ז'ורז' סאנד הגיב:

    מי שכל חייו הם נאום, אז כל נאום הוא נאום חייו

    ב שתי מילים- נאום חייב.

    אהבתי

  2. ז'ורז' סאנד הגיב:

    ציינת בעצמך ש99% ממגיבי הבלוג הם ימנים. משם נשפך האדום. לדעתי ההחלטה צריכה להיות שלך בלבד מתוקף סמכותך לטובת ורווחת כלל המגיבים.

    אהבתי

    • captain beefheart הגיב:

      מצטרף להצעה. בעצמך כתבת שכאן זה לא דמוקרטיה (וטוב שכך. כמו בכיתה טובה ובמשפחה טובה).

      אהבתי

    • שועלן הגיב:

      א. אני לא מסכים ש-99% מהמגיבים ימנים.
      ב. מי אמר שהדיסלייקים מגיעים מהמגיבים?
      ג. לא הבנתי את הטיעון – את נושאת שלט "אנחנו ה-1%" ודורשת דברים בשם "טובת הכלל"?

      אהבתי

    • ראש המדור הגיב:

      ראשית דבר, אני מצטרף לשורה של יון בפוסט הקודם.
      קודם לכל צריך לכבד את בעל/ת הבית שבלוגו הוא ממלכתו וגם כאן לא רק אצל המו"לים בעל המאה הוא בסופו של דבר בעל הדעה.
      זכות הקניין של בעל הבלוג ולכן בפניה צריך להתייחס בהתאם.
      ברמה האישית, בעבר הייתי קורא-פסיבי ארעי מיד פעם של הבלוג. כמי שמאמין בצורך בפלורליזם תקשורתי וצורך בחיוני של גופים מבקרים שלה שאינם מממומנים ע"י גופים מדיניים זרים , צירפתי בזמנו את חתימתי למכתב המלצה חם שיועד לוועדת ב"האגודה לזכות הציבור לדעת" (גוף ביקורת חשוב שאני בין תורמיו הכלכליים) בדבר מועמדותה של, ד.ש. לבחירת האגודה בשנה זו, ולזכייתה.

      לאחרונה יצא לי להצטרף לבלוג כמשתמש פעיל לאחר המלצה של עיתונאי מועדף על הבלוג.
      אם בכל זאת יורשה לי להאיר נקודה או שתיים מנקודת ראות מבטי.
      א. אני חושב שהאמירה של V באותו מעמד המתייחסת למועמד שרץ לפוליטיקה וממשיך להיות מועסק בעיתון אולי כוונה לאדם מסוים, תופסת באופן כללי.
      לא יכול אדם לשמש עיתונאי הנאמן למקצוע כשהוא במקביל פעיל פוליטי של עמותה פוליטית מימין ומשמאל. דומני שזה גם נוגד את תקנון האתיקה הבסיסי של עיתונות.
      לדומגה, אמנון לורד העורך בזמנו הדיח עם כל הצער את עיתונאית העיתון לאחר שהוברר כי הינה פעילת ארגון פוליטי.
      אף אחד חלילה לא דורש אנשים "אובייקטיבים", ראוי כפי שאומרת שלי יחימוביץ שכל עיתונאי יהיה גלוי לגבי עמדותיו.
      אבל ויש אבל כאן זה משהו אחר, אותו כלל אתי שתקף לגבי פעילת הימין גרינפלד בעיתונות שרוצה להיות עיתונות ולא משהו המתחזה לזה, ראוי שהיה תקף גם לגבי גורמים גם אם את משכורתם הם מקבלים בסופו של מקופת מדינות זרות. יש פה התנגשות חזיתית עם אתיקה של מקצועית .

      ב. אני רוצה להעלות השערה, לגבי התקרית אתמול בבלוג.
      בלי ידע פנימי מוקדם כמובן, אני מעלה השערה מסוימת שאם אמנם התקיימה, ראוי לחשוב על הנושא בגין אי הבנה.
      מה שנכתב ע"י מוטי הבחור שהועף נתפס ע"י V כגידוף/קללה כללית, אבל אני משער שהוא השתמש באופן כללי במושג האקדמי Useful i-diots כאן הכוונה איננה כפשוטו המתייחסת לרמת IQ נמוכה, אלא בקבוצה זו ע"פ הטענה הפובלציסטית/ מחקרית גם אלברט איינשטיין בהקשר מסוים לקטגוריה הזו נכנס כמי ששירת באופן עקיף את האינטרס של ברה"מ. הרחבה על המושג התדיר ניתן למצוא אצל זאב גלילי עורך החדשות בשנות ה70-80 של ידיעות אחרונות.

      אני משער שמוטי גם לא פנה עם האמירה הזו כלפי כותבים מסוימים בפורום.
      אני גם מניח שהשימוש במינוח ב-"99% אחוזים בבלוג הם ימנים" הוא בבחינת הדימוי. הרי יש עשרות ימנים ושמאלנים בפורום(גם סקריר פילגו הבחירה למפלגות מראה זאת) שעם חלקם מעניין לנהל דיאלוג ויש עשרות דוגמאות לכך שבנושאים מסוימים ההסכמה ואי ההסכמה לא מפולגת ע"פ מפתח של מחנאות זו. .
      אלא אם כן הגדרה של " שמאל" הוא אותו כותב מסוים, שבערך אחת ליום מגדף את בני שיחו "מוגבל/ גזען /מכחיש שואה" גם אם הם מגדירים עצמם שמאלנים ולא זוכה לסנקציות. עד כדי כך למשל עיתונאית מוכרת תומכת שמאל מובהקת, לה עשה אאוטינג, שמזהירה לא להתייחס אליו בהיותו אנטי-שמי.

      אהבתי

      • velvet הגיב:

        אתה טועה. הוא כינה שני עיתונאים בשמותיהם המלאים, אי-דיו-טים. בלי פלפול.
        הם פשוט לא חושבים כמוהו, ובשל כך זכו לכינוי הזה.
        וחצמזה תודה רבה על תמיכתך.

        אהבתי

    • שרוט הגיב:

      אני הכי בשמאל ומת על האדומים. כשאני מביע דעה לא פופולרית אני מקבל המונים כאלה (כנראה מזרזיפי הימין), ונהנה מכל רגע 😆

      אהבתי

  3. בעולם מושלם הגרמנים היו מכונאים, הצרפתים היו טבחים, הבריטים שוטרים והאיטלקים מאהבים. בעולם פחות מושלם הגרמנים היו שוטרים, הבריטים מאהבים, הצרפתים מכונאים והאיטלקים טבחים.

    רוזנבלום אכן מייצר טורים שכתובים לתפארת. חבל שהוא אף פעם לא רואה את הגיבנת שממנה הוא משקיף על העולם. הוא כתב משהו על סגירת מעריב?

    אהבתי

    • עובר אורח הגיב:

      מה !?!?! יש לך נגד המטבח האיטלקי? הצרפתי יותר
      טוב? אתה בטוח???

      אהבתי

    • שרוט הגיב:

      איזו תגובה מטופשת ומלאה טעויות כרימון בסוכה…

      אהבתי

    • אחד אחר הגיב:

      התבלבלת – הבריטים הם הטבחים בעולם רע.
      המטבח האיטלקי הוא טוב מאוד.

      אהבתי

    • פיז"ה הגיב:

      יונה בעולם מושלם היית משפר את הבנת הנקרא לפני יחוס פגמים למוכשרים ממך, אתה גדפן כרוני.
      והטבח הוא ריגולטו או קווזימודו.

      אהבתי

      • אנונימי הגיב:

        התגובה הנלהבת של וולווט על הטור ההזוי של רוזנבלום שברה אותי. אני ראיתי את זה באופן הפוך לגמרי. האיש מסרב לקבל שבעידן הפרינט-הדועך העיתונאי הוא לא עוד האלוהים. והמילה האחרונה אינה שמורה לו יותר. שנים האוליגרכיה הזאת העלתה את גירתה והתבסמה מניחוחה. העידן הזה נגמר. השיח נפתח. המגיב הגנרי שלו הוא ״האחר״ ולא הסודני האילם שהסמול מקריץ לנו. רוזנבלום מתיימר לאחזור בעמדת הזכות של קול המוסר כאשר הוא מצטט את גפרסון וחיוניות העיתונות לדמוקרטיה. זאת גניבת דעת כי דעיכת הפרינט לא מבטל את חופש הדעה והביטוי אלא ההיפך כמו שהמוסיקה לא היתה תלויה בויניל של עידן התקליטים.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        טעות, מהמם ולא הזוי.
        מהתגובה שלך קשה להאמין שקראת את כל הטור.
        תכלס, בעתיד אנונימים יכתבו לנו את החוקים.

        אהבתי

      • ראש המדור הגיב:

        המאמר של דורון ר. בו מוצג המגיב הטיפוסי שאיננו מסכים עם דברי הגבורה של מושכי עט, כמופיע בקריקטורה של דימוי הכי דמוני של הארץ כ"מתנחל-כיפה גדולה-פאות ארוכות", פוגע באינטלגנציה של חברי הבית.

        תגובה מספר 17

        הראל מקיבוץ השמו"צ
        15:01 28.09.12
        אני לא מתנחבל.
        אני לא אדם המאמין בהשגחה עליונה.
        מעולם לא הלכתי לבית כנסת…
        נולדתי בקיבוץ של השמו"צ. בבית ינקתי ראיית עולם פלורליסטית וחילונית, ואני גר בקיבוץ שמוצ"ניקי היום.
        אך עדיין חדשות לבקרים, אני חש צורך עז להגיב נגד האסכולה ההזויה (והמסוכנת מאוד) אליה אתה ומרעיך משתייכים.
        מדינת ישראל (על כל הרעות החולות שיש בה…) הוקמה כמדינה ציונית ליהודים (ומן הסתם כך תישאר על אפכם ועל חמתכם!).
        בקצרה אומר – רבים מהמגיבים כאן באתר הארץ הנם כמוני ולא כאותו תגיב בן- מותן פרי מוחך..
        גם הלן קלר (חרשת, אילמת ועוורת) הייתה מזמן קולטת ומבינה באיזה מרחב שונא, עוין ופסיכוטי היא גרה.
        תתבגר מר רוזנבלום

        אהבתי

      • ז'ורז' סאנד הגיב:

        כמו אותם מגיבים מצביעי ליכוד לשעבר שז'בוטינסקי היה אורח קבוע בביתם וביבי הורס ת'מדינה.

        אהבתי

      • מר קיז הגיב:

        ניכר שהראל לא קרא את המאמר של אלון עידן 🙂

        אהבתי

    • סתמאחת הגיב:

      השתגעת?
      שום, שמ"ז, גבינות עשירות ובצק הם מוצרי יסוד לאוכל נפלא. בחיים בחיים בחיים לא אחליף מטבח איטלקי בצרפתי. אלא אם כן אתה ממש אוהב נקניק סוס.

      אהבתי

  4. רון טובלר הגיב:

    אסרטיביות מינית?
    ככה היית מתארת גם מישהו שירד לבחורה ואז הרגיש שגם הוא צריך לבוא על סיפוקו ויהי מה וביצע בה מה שמתואר במאמר שהדייט של לואי ביצעה בו?

    לא ראיתי את הסצינה האמורה, ואני ניזון מהביקורת שהתייחסת אליה. אין לי אישית גם בעייה עם כל מה שנעשה לצרכי סטנד אפ. אבל נניח, רק לרגע, שהיה מצב הפוך, זה היה אותו דבר בעינייך? אסרטיביות?

    לגבי לאכול-או-לא-לאכול עם לואי, חבל. דווקא עם אנשים מאוסים בעיני (לא שלואי הוא כזה), הייתי רץ הכי מהר לאכול. דודו טופז, אבי ביטר, עוזי כהן (נוחו עדן), בני בגין. מה כבר יש לי לדבר עם אמא תרזה או טוביה צפיר?

    אהבתי

  5. אחד שיודע הגיב:

    אפקט ביבי? המטבע האיראני בצניחה חופשית.
    http://www.hakafe.com/thread17298.html

    אהבתי

    • yigal heffets הגיב:

      ya sure!!! ביבי "אירן גרעינית" נתניהו, ה"קוסם" החליט ,שמכיון שישראל, לא יכולה לבד ,-"הם מפחדים"- אזי ,נאפשר לאירן להעשיר אורניום עד כדי 90% ,העשרה, ואח"כ נראה- כדברי- השיר! כלומר ,כעת הקו האדום שלו ,נמצא הרבה יותר רחוק ,ממה שהיה קודם לכן אם בכלל!!! אז זהו ביבי ,וטוב שאין בלתו, וכך הדברים מתנהלים אצל הימין הקיצוני ,בישראל המשוגעת. ועוד משהו, בשולי הדברים, שר אוצרנו הזחוח והשאנן, שכח כפי הנראה ,שמדד אוגוסט ,היה כ1% ונערי-האוצר ,-עובדיו הנרצעים ,-נבהלו מכך ,אך הוא, רק שבחים יש לו על כלכלת ישראל, בעלת מספר המובטלים ,ההולך וגובר בהתמדה, אני יודע היטב שבעיניי כמה בלוגרים ,כאן ועכשו ,עיתונאים מובטלים כ2000 במספר, אינו נחשב! אצלי ,מה לעשות ,כל מובטל הינו עולם ומלואו ,גם באם הוא עיתונאי בלוגר כתב ,וכדומה .זוהי כלכלת שטייניץ וביבי הקוסם! ראו הוזהרתם!!! 👿 👿 👿 👿

      אהבתי

      • האמיר הגיב:

        המלצה: קרא את הסיפור הנפלא "פרחים לאלג'רנון" (רק קח בחשבון שהוא מדכא מאוד). ישנו יום אחד ביומן של צ'רלי שממש תפור עליך.

        אהבתי

      • yigal heffets הגיב:

        אז אני מבין שאתה אוהב, סיפורים מדכאים?! אשקול זאת בחיוב ,כאשר יהיה לי זמן ,אני לא איזה בלוגר מתבטל!

        אהבתי

      • captain beefheart הגיב:

        לסיפור הזה קיימות כבר הרבה ואריאציות והומאז'ים באמנות (בין השאר עברו את המסע הומר סימפסון וג'ורג' קוסטנזה), וכולם באו אחריו ובהשראתו. בעברית תורגם ל"פרחים לעכבר לבן". מצטרף להמלצה.

        אהבתי

      • האמיר הגיב:

        תורגם פעמיים, אולי שלום. לפחות פעם אחת כ"פרחים לאלג'רנון".

        אבל ספציפית, אני מדבר על יום אחד ביומנו של צ'רלי. אם אתה זוכר את הסיפור, אתה יודע בדיוק לאיזה יום אני מתכוון.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        מה שמזכיר לי דיילי שואו, רומני כצ'רלי.

        אהבתי

      • מר קיז הגיב:

        אכן הקו האדום הקודם של ביבי היה בנובמבר וכעת הוא זז ל"אביב"…
        נראה שהקו זז כל הזמן בעקבות שיעור מועד הבחירות בישראל…או מועד הבחירות בארה"ב…(תקוות ביבי שרומני אם יהיה יספק לו ת'סחורה)
        ואנחנו כאן נותרים עם עוד ספין שנועד להשכיח מאיתנו את המצב הכלכלי המתדרדר כאן ואת הגזרות הקשות לעניים אל מול חלוקת המיליארדים והתספורות לטייקונים

        אהבתי

      • yigal heffets הגיב:

        סופסוף יש מישהו ,שלא רק מסכים איתי ,אלא אף, מבין היטב את אמירותי המתוחכמות!?

        אהבתי

    • שרוט הגיב:

      אפקט ביבי? אני חושש שלא, אולי זה בגלל הסנקציות שהוטלו על האיראנים. כנראה שהן עובדות, ולו חלקית. אה, נכון – ביבי היה הראשון לזהות שהטלת סנקציות תפגע באיראנים ושכנע בכך את העולם כולו. שכחתי

      אהבתי

  6. עובר אורח הגיב:

    נכתב ע"י ההנהלה:
    "ולמי אכפת בכלל מביקורות קולנוע. סתם דוגמה".
    תגובתי:
    יש המניחים שקולנוע מבטא את זמנו ומקומו כמו אומנות
    חזותית מכל המינים, ארכיטקטורה מכל המינים,
    ספרות מכל המינים, אופנה ומוזיקה מכל המינים,
    מחלקות הקולנוע העוסקות בתיאוריה באלפי
    אוניברסיטאות בעולם כנראה שקבלו הנחה זו. כך
    שבודאי ביקורת הקולנוע מייצגת את זמנה ומקומה.
    מה שנכתב כביקורת קולנוע ב"רייטינג" מייצג
    את מקומו וזמנו בודאי לא פחות מייצירתו של חפר
    המנוח. נראה לי משונה שמישהו צריך לכתוב
    הנחה זו.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      לא צריך לשכנע אותי. אני מדברת על "הציבור", הרואה את מבקרי הקולנוע כאוכלי חינם הצופים בכל הסרטים שבעולם בלי לרכוש כרטיס ועוד מקבלים על זה כסף. הרי ידועה היא ממרה הרווחת בציבור, שככל שכותב מבקר קולנוע איקס, עושה הקורא את ההפך

      אהבתי

  7. מר קיז הגיב:

    יונתן גפן במייטבו. הפעם חף מפוזה. מעריב הפסיד, עוד לבנה בחומה…

    אהבתי

  8. שרוט הגיב:

    את צודקת לחלוטין לגבי הכתיבה ומה שנשאר ממנה, או מאיתנו הכותבים, לאחר לכתנו. יש לי בבית קלסרים מלאים במאות המאמרים שכתבתי בעיתונים… אני לא מתחיל אפילו להשלות את עצמי שזה יעניין מישהו מלבדי בשלב מסוים של ההיסטוריה. כך שמה אנו משאירים אחרינו בעולם? כלום. תתמודדו

    אהבתי

    • עובר אורח הגיב:

      לשרוט תודה.
      יעניין את הקרובים לך כשתלך להיכן שהולכים כולם.
      לא פשוט בכלל, אפילו ברמה הכי אישית, היום כשאדם
      במשפחה נפטר פותחים מגרות מחפשים וקוראים.
      זה, בגילי, מידע אישי כולל חזרות. מה יהיה
      בעוד זמן? לצורך זה כל פיסת נייר חשובה. כשעוסקים
      בתולדות…עבור כסף, קריירה, הובי המקור זה הכל.
      מחיקות, כתמי לכלוך וכ"ו. הנה לפני צילום יומן של כלי
      שייט מלחמתי לאורך חופי ישראל בעבר. טיפות הקפה
      ( בדקתי כימית !) הקשקושים, השינויים, קיפולי הדף
      חשובים כעובדות, גם המפות וקווי הניווט והמשולשים.
      מחשבים? מי קורא כרטיס מנוקב? מאמר באינשטיין?
      דיסקט גמיש?. מחר אלך והמשפחה תוציא קופסת
      דיסקטים באינשטיין. יהיה עולם אחר. שימו תו אדום.

      אהבתי

      • שרוט הגיב:

        אתה יודע מה? זה נכון. אבל זה יקרה אחרי שאמות. יותר מזה, זה יקרה בגלל שאמות… כלומר, העניין יתעורר במשפחתי כשאני כבר אריח את הפרחים מלמטה, ואני מניח שהוא גם ידעך פחות או יותר ברגע שהתולעת הראשונה תתחיל לכרסם את מה שתכרסם… 😥

        אהבתי

  9. אור הגיב:

    ולמרות הכל, לא התייחסת לכתבה המעולה ביותר היום במוסף הארץ – כתבת השער על הסופר האלג'יראי בואלם סנסל, שנפגש עם עורך "השבוע" לשעבר, ספי הנדלר (שאמר שהוא עוזב את העיתון ועובר לאקדמיה, לא?).

    כתבה מופתית ומעניינת על האביב הערבי, אלג'יריה, צרפת, ספרות, תפקיד האינטלקטואלים, שלטוון צבאי, איסלמיסטית, ישראל, חופש הביטוי, רדיפה פוליטית ומשמעות המגורים במדינה מסוימת (ציטוט אלמותי מהכתבה; “מהי המדינה שלי? המדינה שבה אני מתבייש”, קרלו גינזבורג, היסטוריון איטלקי).

    בקיצור, מרתק וכתוב היטב. מקווה שהנדלר ימשיך להגיש לנו פנינים כאלה לעיתים תכופות.

    אהבתי

    • אנונימי הגיב:

      עוד פרט מעניין בכתבה. הסופר האלג׳ירי מספר שהתגובות האנטישמיות של צרפתים לא ערבים ולא מוסלמים הפתיעה אותו. רבים בשמאל הישראלי מתעלמים מההיבט הפסיכולוגי הזה של תמיכת אירופה בפלסטינים. לידיעת חברי ״קשב״ שמקבלים כסף מהאיחוד האירופי כדי לחזק את העמדה הערבית בישראל ובכך לשרת את האינטרס האירופי. אין שום רבותא באינטרס הפרטיקולריסטי של בני התליינים על פני העמדה הציונית.

      אהבתי

  10. אורן הגיב:

    לפעמים את מציגה בפוסט אי הסכמה לגבי גיל של אדם בעיתונים וכד'.
    אני מבין שהנושא האירני השתחל אצלך בין עישון בשר לתחרות החולצה הרטובה.
    אך מה שקרה בשישי יוצא דופן.
    אסכם, ישר"ה בכותרת משנה וגם בכותרת לנאום המלא – 90% העשרה, ויתר מכך מרגלית, לאחר העשרה.
    מעריב כולל נרג (כאשר לינק עדיין קיים בכתבות מהיום) כנ"ל 90% העשרה.
    ידיעות: ברנע כנ"ל מגדיל לעשות ברגמן, שנותן פרוש שמייחס גם ל70% מובן של רמת העשרה. בן ישי בטמקא פחות ויותר נכון.
    הארץ: רביד העשרה. כאשר הראל בפוסט תיקון מתיחס ל90% ככמות.
    כאשר לפני סגירת העיתונים, בסוכנויות ובאתרים מרכזיים בחו"ל, כבר הסכימו שמדובר בהעשרה בינונית המספקת לפצצה בעתיד. והאחוזים מתיחסים למרחק מהשלמה. הנה מהניו יורק טיימס.
    להגנת העיתונים אפשר להגיד, שהתרכזו בדחיה לאביב קייץ בניגוד להערכות ערב הנאום.

    אהבתי

    • שועלן הגיב:

      פשוט בושה.
      זו גם בורות מקצועית, וגם בורות באנגלית.
      הם פשוט לא יודעים מה משמעות המילה amass ואפילו לא טורחים לבדוק במילון.

      אהבתי

      • אורן הגיב:

        קשה לדעת, המצגת בלבלה בהתחלה גם כתבים זרים, אי אפשר לדעת אולי המתדרך מטעם המשלחת באנגלית היה יעיל יותר.
        נתניהו גם מציג קו לא ברור מבחינת יצירת שרטוט של פצצה אחת, שכנראה לא מציאותי, הרי ימשיכו בהעשרה בינונית, ולא יקפצו מיד להעשרה סופית.
        בנוסף הכתבים הורגלו לשמוע שהיעד הזה יגיע בסביבות סוף השנה.

        אהבתי

  11. מיצבשת הגיב:

    תודה רבה עבור הפוסט הזה
    הפוסט הזה שובר אצלי שיא עניין – פתחתי 5 חלונות לקרוא את ההפניות לכתבות אליהן התיחסת.
    לגבי מגיבים מעצבנים – זה השטח שלך, את לא צריכה להתנצל אם את משתמשת בלהביור או במגרפה כדי לנקות טינופת.

    אהבתי

  12. שועלן הגיב:

    דווקא הפעם אלון עידן ממחזר חומר בנאלי.

    אהבתי

  13. yigal heffets הגיב:

    דבורית שרגל הינה אישה מקסימה, שאינה מטיפה מוסר לאף אחד, הכותב בבלוג שלה ,ובלבד שישלם והרבה .אז בברכת שנה נפלאה לך גברת וולווט אנדרגראונד ,והמשיכי להיות אחלה ,ועל הכיפאק ממני ,-יגאל שתיים,- כפי שאני קרוי ,בפי כמה מידידייך ,הבלוגרים השרוטים!!!
    סתאאאם!!1

    אהבתי

  14. שועלן הגיב:

    עוד לפני שראיתי את הקריקטורה, רציתי להציע לנפגעי הדיסלייקים פשוט לא להתייחס אליהם כ"טוב" ו"רע", אלא כצבעי מלחמה של שני מחנות.
    מכאן שמי שזוכה להרבה מאוד אדומים, יכול לראות בעצמו כמוביל מחנה.

    אהבתי

    • אורן הגיב:

      אתה יודע שהייתי בדעה הזאת. אבל זה מטריף שרקנים, שמדסלקים תיקון עובדתי נכון, כפי שקרה לי בפעם האלף בפוסט הקודם. נראה גם כמעודד מעבר לגידופים.

      אהבתי

      • שועלן הגיב:

        דיסלייקים לתגובות עובדתיות מעידים על עצמם.
        לא מבין למה צריך להתרגש.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        אני שרקן דיווה. הצעתי החדשה, יושארו רק האדומים. ייצא האוויר מכל התגובות אודות הקן החד"שה וכו', לייקים ילכו לקושש בפייס.

        אהבתי

    • ז'ורז' סאנד הגיב:

      איזו הצעה נדיבה!!

      אהבתי

    • ראש המדור הגיב:

      אני לא בטוח שזה בהכרח כלל חקוק בסלע. כפי שניתן לראות, לא פעם ישנם הסכמות בין אנשים מאותו מחנה ואי הסכמה של אנשים מאותו מחנה.
      ראינו לפעמים "צבע אדום בוהק" מתורגם לתגובות ברורות.
      למשל עיתונאית מוכרת אשת מחנה-השלום-מוצהרת, שהבינה שמים הגיעו עד נפש והציעה למשל ל"עובר אוחר" להתעלם ממגיב מסוים ומוכר שנוהג לגדף כותבים בבלוג שאינם-מספיק-שמאלנים (גם כאלה שמגדירים עצמם מי "שמעולם ולעולם לא אצביע לימין") לפחות אחת ליומיים בנאצות: "מכחיש שואה/ גזען/ מוגבל" לא כולל שירות .
      לא אחזור כרגע על המושג שהיא בחרה להגדיר בו את הנ"ל.

      אהבתי

      • ראש המדור הגיב:

        –"עובר אורח"

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        רמ"ד זה לא בלוג פוליטי, קשה לתפוס, אך יש דברים כאלה, כך שהצ'יזבאט שלך לא קשור לנושא. אני מניח שיש בלגים מתאימים יותר לטעמך הצר משהו.

        אהבתי

      • בלגים שונים יש בחמאס ובפתח והמשותף לכל הפלגים שכולם רוצים לראות אותך מטוגן ובים. את התגובות הלא פוליטיות שלך שמעידות על טעם עשיר שנרכש בעמל רב רואים כאן כל יום- ובאופן מפליא הם תמיד תוקפות לאותו כיוון. בעולם מושלם היית שומר יערות.

        אהבתי

      • קליעים מעל חדרה הגיב:

        רוב התגובות שלי לא פוליטיות, אך זה הרבה מעבר להבנתך. ככה סתם מגיב בבלוג ללא צורך להפיץ משנה פוליטת.
        חייב להודות אני מרוצה שמי שהומור בשבילו זה פ של ערבים, לא ממש מסמפט אותי.

        אהבתי

      • שוב טעית, לראות אותך משיב לטענה נקודתית, זה הומור! תבנית התגובית האורנית מתחלקת לשלוש חלקים, כמו כל דבר ביער.

        1- השמצת הכותב.
        2- התפתלות לנושא או טיעון אחר מבלי להתייחס לנקודה.
        3- סיבוב ויריקה אחרונה לאחור, ליתר ביטחון.

        קלאסיקה במיטיבה.

        אהבתי

      • קליעים מעל חדרה הגיב:

        ברשותך, אדלג ליריקה, ואפטור את עצמי מנוכחתך, חג שמח.

        אהבתי

  15. לחם הגיב:

    דבר אחד בטוח: כנרת רוזנבלום אלופה ביחסי ציבור. כל כך חבל שהספר שלה לא מצטיין באליפות דומה. סיפור אהבות הוא ספר משעמם, קלישאתי כמעט מכל כיוון אפשרי ולא אומר כלום מלבד איזה אאוו אני, גם עיתונאית, גם בלוגרית, גם יועצת אסטרטגית (מה זה?) ואפילו כתבתי ספר. לא הצלחתי לסיים ובמשך כל הקריאה אפפה אותי תחושת עצבות קשה. חרטוטים תל אביביים סתמיים, חלקם בשפה עילגת, שנראים כמו קובץ דפי טיוטה הם לא ספרות. ושאלה מעומק הלב לרוזנבלום: למה כל כך בער לך להוציא ספר? לא כדאי לחכות עוד קצת, לצבור ניסיון חיים, לעצב כשרון, אם יש כזה, או להודות לעצמך שאין כשרון ואז להתרכז ביעוץ אסטרטגי? מוזר

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      אני רוצה להבין: שישה אנשים קראו את הספר של כנרת ולא אהבו אותו? זה לא משונה?
      מה הסיפור?
      עדכון: 11.

      אהבתי

      • שרוט הגיב:

        אני חושב שכנרת רוזנבלום היא רק משל… בחורה יפה, מרופדת, מקושרת, מבית טוב שדרכה להצלחה סוגה בשושנים. כל דבר שהיא עושה זוכה לאחלה יח"צ ואף אחד לא מעיז להגיד עליה מילה רעה. רק מה? כל המוצרים שלה הם שיא הבורגנות, שיא השיעמום. אז כן, זה עלול לעורר אנטגוניזם. יש עוד מלא יוצרים ישראליים כאלה, שאין להם באמת מה לומר אבל יש להם האמצעים לומר את זה. הבעיה היא שבכתבות בעיתון לא מתייחסים לפן הכלכלי – כלומר, לרקע ממנו הגיע היוצר.
        הדוגמה הנוספת שאני יכול לחשוב עליה כרגע היא פוליאנה פרנק, הסקווטרית מסביון

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        הרקע הכלכלי? מה אתה יודע על הרקע הכלכלי שלה?
        כלום שבכלום, ואתה טועה בהנחות הפוליאנה פרנקיות שלך לחלוטין.

        אהבתי

      • שרוט הגיב:

        ממש לא טועה. ממקור ראשון, חביבתי

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        ככה זה הולך יש את הקודים, שיגרמו לגבש דעה בלי שקראו את הספר. עכשיו השרוט מתעלק על אליוט. ככה סתם לעיסת מירמור. שניים המתחבאים מאחורי ניק(מתחלף), ומפיצים את ניחוחם.

        אהבתי

      • עו"ד הגיב:

        ברצינות? זה לא ברור? זו תגובה גנרית, שכל אחד יכול לראות בה מה שירצה, ואת גם מהשמאל. תרגיל קטן: נחליף את כנרת רוזנבלום בהמינגויי. להלן הטקסט המוחלף.

        דבר אחד בטוח: המינגוויי אלוף ביחסי ציבור. כל כך חבל שהספר שלו לא מצטיין באליפות דומה. סיפור אהבות הוא ספר משעמם, קלישאתי כמעט מכל כיוון אפשרי ולא אומר כלום מלבד איזה אאוו אני, גם עיתונאי, גם בלוגר (טוב, זה לא היה קיים אז – הוסף על ידי), גם יועץ אסטרטגי (מה זה?) ואפילו כתבתי ספר. לא הצלחתי לסיים ובמשך כל הקריאה אפפה אותי תחושת עצבות קשה. חרטוטים שיקגויים סתמיים, חלקם בשפה עילגת, שנראים כמו קובץ דפי טיוטה הם לא ספרות. ושאלה מעומק הלב להמינגוויי: למה כל כך בער לך להוציא ספר? לא כדאי לחכות עוד קצת, לצבור ניסיון חיים, לעצב כשרון, אם יש כזה, או להודות לעצמך שאין כשרון ואז להתרכז ביעוץ אסטרטגי? מוזר

        . (נקודה בסוף הפסקה הוספה על ידי).

        אהבתי

      • שרוט הגיב:

        אין ספק, המינגווי ורוזנבלום זה סיים-סיים. אכלו מאותו מסטינג בקובה או מה

        אהבתי

      • עו"ד הגיב:

        אה, אז אתה טוען שכל אלה שאהבו את התגובה (והטילו בהונות כלפי מעלה) גם קראו את התגובה של לחם בעיון, גם קראו את הספר, גם בדקו בויקיפדיה מי הגברת, גם חיבבו את לחם מהעבר בלי שום קשר, ולאחר כל הדיון המעמיק הזה, בינם לבין עצמם, לחצו עם העכבר ביד רועדת על הבוהן? לא יודע, אתה מכיר אותי אני שייך לספקנים.

        אהבתי

      • ברוטוס הגיב:

        אני טענתי דבר כזה?

        אהבתי

      • אנונימי הגיב:

        רוזנבלום הוא העיתונות הישנה שפינקה אנגלופילים אנינים בעיני עצמם. כעת הם עומדים בפעם הראשונה מול מבחן העם והדמוקרטיה. זאת לא הפעם הראשונה שהוא מתעסק עם טוקבקיסטים. אין לו חיים.

        אהבתי

  16. ז'ורז' סאנד הגיב:

    עם שתי חברות כמו כנרת ונילי מי צריך יותר משניים וחצי חברים. ולמה יוצא כ"כ הרבה רוע כלפי כנרת? השתמשתי בכמה מהמלצותיה בפריז וגם אהבתי את ספרה.

    אהבתי

  17. סתמאחת הגיב:

    מעניין שלא חיברת בכלל בין כתבת התרופות המדהימות שנעלמות מהעיתונים והכתבה על פרופ' רונית סצ'י-פאינרו (חבל שהיא לא זמינה אונליין). אם היום שוק תרופות הסרטן מתמלא בלא מעט תרופות ביולוגיות (מעין דור 3) יש כבר כמה ניסויים קליניים בהרצה ועוד כמה תרופות בפיתוח שמאחוריהן הרעיונות הכוונת התרופות אל הגידול (דור 4). נדע כמה הן הרבה יותר טובות רק כשיתחילו לטפל בחולים בקנה מידה גדול. התרופות הביולוגיות הוצגו בעיתונות בתור פתרון לסרטן וזה לא נכון. התוצאות מדהימות, הארכת חיים משמעותית, הפחתת הסבל של המטופלים באופן משמעותי. יש אנשים שלפני 10 שנים נידונו למוות והיום המחלה שלהם עוברת אך בדרך כלל תרופות לסרטן גרורתי קונות זמן ולא מעבירות את המחלה. אני מניחה שהתרופות החכמות יאריכו חיים אפילו יותר, אבל אם רוצים לפתור סרטן צריך לעבוד על אבחון מוקדם ולא על ריפוי. בהרבה מקרים יש את הכלים לאבחון מוקדם ואנשים פשוט לא מנצלים אותם. כמה אנשים אחרי גיל חמישים עוברים קולונוסקופיה? מה עם בדיקת דם סמוי בצואה שמגיעה אליהם בדואר ורק צריך למלא ולשלוח? כמה נשים עשו ממוגרפיה לפני גיל 30? ואחריו?

    בעניין הדיבור המאוחר, צריך להזהר מלהכליל קבוצות שסיבות האיחור שלהן הוא שונה. יש הבדל בין ילד שמגיל 3 חודשים נמצא במעון ורואה את ההורים שלו 4 שעות ביום וביום שבת, בין ילד שנמצא עם הורה רוב שעות היום ומתקשה לדבר מוקדם, בין ילד מבית יתומים במזרח אירופה שעד גיל שנה וחצי שכב מוזנח בעריסה ובין ילד שבבית שלו מדברים 2 שפות או יותר.
    בישראל יש סביבה שמאוד מלחיצה אמהות, כל דבר שלא עובד לפי טבלאות ההתפתחות של טיפת חלב מקבל תשומת לב מיידית והאמהות (הצעירות) בדרך כלל גם נלחצות קצת יתר על המידה. בטווח הרחוק זה טוב, משום שהיד על הדופק מאפשרת איבחונים מוקדמים להרבה בעיות. נראה לי מיותר להלחיץ הורים אף יותר.

    אהבתי

    • עובר אורח הגיב:

      אם כבר עלה הנושא. במאמר על תרופות נעלמות המון דימגוגיה. אם
      לא מנסים לא שוגים, גם ברפואה. גם הסיפור על "חידושים" מצוטטים
      ממיטב התקופונים, שנעלמים כלא היו, הנו המצב הרגיל. סתםאחת
      צודקת מאוד בנושא אבחון מוקדם. אבל לדעתי למעלה מ 90% ( זה 9 מעשר)מהשיטות באבחון מוקדם (אני מתכוון הכלים והמגיבים ועצם הרעיון לשיטה) לא התקיימו לפני 25 שנים. עובד מעבדה רפואית היום בן 60 עובד בשיטות שלא התקיימו בכלל, גם לא כרעיון וירטואלי, כשלמד במעבדה.
      לספרי לימוד, מאמרים "חדשניים", שיטות מעבדה וכלים רבים מאז יש בעיקר ערך היסטורי מוזיאוני.

      אהבתי

      • סתמאחת הגיב:

        כתבתי תגובה ארוכה שנעלמה. בדרך כלל הן צצות פתאום אבל על כל צרה- מה שאתה כותב על עובדי מעבדה בני 60 זה בולשיט.
        קודם כל הרבה מהאבחונים נעשים על ידי רופאים (בדיקות שד, קולונוסקופיה..)
        דבר שני, הרבה בדיקות נעשות על ידי ערכות (כמו לדוגמה הדם הסמוי) ולכן גם שימפנזה מאולפת יכולה לבצע אותן. העובדה שעושה את הדברים אדם עם תואר ראשון יכולה להרגיע אותך, בטח שלא צריכה להפחיד אותך.
        ולבסוף, רופאים ועובדי מעבדה עוברים הרבה מאוד השתלמויות, בעיקר אלו שעובדים בבתי חולים ונתקלים בהרבה מקרים כל הזמן. הרבה מהשינויים בשיטות עבודה נולדים מהמידע שהם מעבירים הלאה (בעיקר רופאים) ועל כל שיטה חדשנית אפשר לפתח פרנויות ולומר שלמעשה רק הבן אדם שהמציא אותה יודע לבצע. הרופאים הצעירים לומדים מהמבוגרים את רוב הפרוצדורות שהם מבצעים.

        אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        שיפוטיות מוגזמת והתנשאות יומרנית אין לעיניין.
        לא היה במה שכתבתי פרנויות או הפחדות.
        לא ברור לי מהיכן מצצת את זה. לא ברור מה פגם
        מצאת בגיל 60. כוונתי שמדען-רופא צעיר! יחסית
        מוצא שבגיל זה מה שלמד התיישן והוא חייב
        להתחדש. הערתי על התיישנות מידע רפואי- מדעי ואני
        עומד מאחורי כל מילה שכתבתי. אני יכול לכתוב בכל סגנון
        ושיטה, אם כבר נכנסנו לכך, בולשיט תניחי על הצלחת
        שלך וששימפנזות יבצעו את הבדיקות שאת זקוקה להן.
        מי שמבצע בדיקות רפואיות בקיט בלי להבין את העיקרון
        ובלי הדרכה מסודרת: חדר הרצאות,מצגת, הדגמה
        והסברה ע"י מומחה, שתכלול מגבלות ובעיות, הנו
        שרלטן שמסכן את הנבדק.
        בצעתי בדיקות כימיות ויותר מכך. אני מקווה(ויודע
        חלקית)שהרופאים הצעירים בישראל לומדים על
        חידושים כפי שלומדים על חידושים בכל
        שטח: סמינרים, כנסים, הרצאות מסודרות ממומחים,
        גם לא MD סמינרים וכ"ו.

        אהבתי

    • אורן הגיב:

      יש את התופעה של דהיית אפקטיביות, ירידה במובהקות כאשר חוזרים על ניסויים.

      אהבתי

      • סתמאחת הגיב:

        אני חושבת שההסבר פשוט יותר.
        חוקרים הם גם אנשי שיווק. הם צריכים לשווק את המחקר שלהם כדי שיגיעו בעלי עניין ויגיעו משקיעים (או תורמים, אם תעדיף לכנות אותם כך). בפרסומים מדעיים קיים גם דיון מדעי בתוצאות שבין היתר נותן להן פרשנות בקונטקסט נרחב, כמו לדוגמה "התגלית הזו עשויה להיות המפתח לתרופות מסוג חדש שיפתרו את סרטן הפנקריאס". כמובן שברוב המקרים הגילוי הוא חלק ממנגנון גדול, בפנקריאס במיוחד עדיין לא נמצא מנגנון מספיק טוב כדי להרוג את המחלה אבל עיתונאי שקורא את משפטי המפתח של המאמר ומראיין את החוקר הולך לקצוות הסנסציה. כבר קראתי כתבות שמבוססות על דברים שאני מכירה מהספרות המקצועית והם נשמעות אחרת מהספרות המקצועית.
        עוד נקודה חלשה בכתבה זו הטענה שפרסום סנסציוני בלי ביקורת עמיתים. אז יש לי חדשות לכתב, אף אחד לא אידיוט מספיק כדי לפרסם בסיינטיפיק מעריב (או בניו יורק טיימס) תוצאות שלא פורסמו במאמר מדעי או עברו פטנטיזציה. משום שפרסום כזה יפריע בפרסום המדעי ועלול לגרום לגניבה מדעית או האצה של העבודה בקבוצות מתחרות.

        ועובר אורח- רופאים ועובדי מעבדה עוברים המון השתלמויות. השיטות מתעדכנות כל הזמן וגם האנשים שמבצעים אותם. אתה יכול להרגע. ובכלל, קולונוסקופיה מבוצעת על ידי רופא ולא על ידי טכנאי מעבדה.

        אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        אורן מגן ויגן על עצמו מצויין. בכל מקרה האם
        קראת את ההפניה שלו? היא עונה על חלק
        מהשגותיך והיא …. רמות מעל הערתיך.
        ממש כואב לי הכל לכתוב זאת אך זו הבנתי
        בעניין.
        או כן, המאמר של הגברת ד"ר עוסק בתרפיה
        כימית. כך ההפנייה של אורן. לא ברור לי מדוע
        את דוחפת ובכח ! קולונוסקופיה לכל מקום.

        אהבתי

      • סתמאחת הגיב:

        קיבלתי את הרושם שאורן התיחס לדברים שלי ולכן המשכתי והוספתי את דעתי, לא כויכוח אלא כתוספת על הנקודה שהעלה.
        חוץ מזה אני לא לגמרי מבינה מה אתה רוצה ממני בשתי התגובות, חוץ מזה שאני מתנשאת אך התגובות שלי כמה רמות מתחת ל(לא הבנתי).

        אני דוחפת קולונוסקופיה לכל מקום כדי לעודד אנשים לדחוף אותה לאן שצריך ולהמנע מסרטן מעי גרורתי (תוחלת חיים ממוצעת של פחות משנה).

        אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        תודה על המאמר הפתוח. מעורר מחשבות ורעיון
        למחקר בהמון שטחים אחרים .

        אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        העירו לי על "ההמון", בדיקות פסטיצידים במזון
        דוגמה מצוינת ויש עוד.

        אהבתי

  18. עובר אורח הגיב:

    לפני יום יומיים היה דיון על "מוסלמים באירופה". הנה אחד
    על פרסים בLA אלו ג"כ מוסלמים ובכ"ז זה לא אותו דבר,
    למה?
    http://www.bbc.co.uk/news/magazine-19751370

    אהבתי

    • מר קיז הגיב:

      אולי בגלל שיחזקאלי מאוד מגמתי?…
      אולי בגלל שמאחורי יחזקאלי עומדים אינטרסים גדולים ממנו של אנשים עם דעות פוליטיות ברורות ואמצעים כלכליים גדולים ממנו…

      אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        אז כך: אני לא מגמתי, "קשב" (ממנו ציטטה),לא מגמתי, ה BBC
        ממנו אני מצטט לא מגמתי, מר קיז אינו מגמתי, רק העשירים
        ויחזקאלי מגמתיים, הבוז למגמתיים.

        אהבתי

      • מר קיז הגיב:

        לא סתם מגמתי, אלא מאוד מגמתי, צייר מטרה וסיפק לך את הסחורה. עד כדי כך שסטה בצורה חריפה ומביכה מהעובדות
        ולכן זו אינה "עיתונאות במיטבה"
        כיוון שאינני עיתונאי אינני מחוייב לאותם הסטנדרטים של עיתונאי בכיר ברשת טלוויזיה
        אני לא אבוז למגמתיות של יחזקאלי וגם לא של הטייקונים השולטים בתקשורת אם הם יפגינו שקיפות באשר למניעיהם.

        אהבתי

    • מר קיז הגיב:

      ועוד הסבר:
      דמוגרפיה

      יחזקאלי: "ב-2050 ברבות ממדינות אירופה יהיה רוב מוסלמי", ו"המלצה חשובה למי שרוצה לנסוע לאירופה הקלאסית בעתיד – תלמדו ערבית".

      אלא שהמציאות שונה לחלוטין. אחוז המוסלמים באיחוד האירופי כיום הוא 3.2%, ובאירופה בכלל (כולל אלבניה, רוסיה, בוסניה והקוקז) הוא 7.2%. על פי בדיקות והערכות אחרונות של מיטב המומחים בתחום, בשיאו ב-2050, יגיע מספר המוסלמים באיחוד האירופי לכ-8%, ובכל אירופה ל10% מהאוכלוסיה. באף אחת ממדינות מערב אירופה לא צפוי רוב מוסלמי לעולם.

      למעשה, הריבוי הטבעי של מוסלמים באירופה נמצא בירידה מתמדת בשנים האחרונות, ועל פי התחזיות צפוי להפוך לדומה לקצב הריבוי הטבעי של כלל האוכלוסיה בעשרות השנים הקרובות – על המשמעויות של הדבר לגבי תכנון משפחה, זכויות נשים, ושימוש באמצעי מניעה.

      אבל את יחזקאלי העובדות לא יבלבלו. את הפרק השלישי בסדרה שלו הוא פתח בהצהרה הבאה: "בהולנד יש 180 אלף מוסלמים – 24% מהאוכלוסיה". למעשה מדובר באחוז בודד (1%) מהאוכלוסייה בת למעלה מ-16 מיליון איש של הולנד, אבל כאמור… עובדות.

      אהבתי

      • מר קיז הגיב:

        אבל מעל הכל כאמור עומדים האינטרסים הזרים אז הנה כמה עובדות על האינטרסים האלו מאחורי הספינים של ערוץ 10:

        יוסי מימן:

        אמפל ומרחב (השקעות בחקלאות, מזון, ציוד רפואי, מים, תחבורה, טלקומוניקציה, הייטק, נדל"ן, מלונאות, גז, נפט ואנרגיה בישראל ובעולם), EMG (גז טבעי), CWI (מצפים תת ימיים), חברות הייטק (אקזקט, מיוטק, פאואר דיזיין, אובליקור, קאמלוט ועוד), קוראל וורלד (מפעילה מצפים תת-ימיים), כרמל מכלים, אפסילון (קרנות נאמנות), סונול ישראל, סופר גז. עסקים בתחום האנרגיה בעולם השלישי. איש מוסד לשעבר, חבר בחבר הנאמנים באונ' בן גוריון, באונ' ת"א, במרכז יפה ללימודים אסטרטגיים באונ' ת"א, במכון המדיניות הבינלאומית ללוחמה בטרור ובמועצה ליחסים בינ”ל בניו יורק.

        רון לאודר

        אסתי לאודר ומעבדות קליניק (קוסמטיקה), JCS (אולפני הבירה): הערוצים 5, 5+, 6, לוגי ו-8, ערוץ התכלת וערוץ מורשת ישראל, העיתונים הצופה ומקור ראשון, תמ"ב (קידוחי מים), דגי כפר רופין, מרכז שלם. לאודר הוא נשיא קק"ל, יו"ר ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים המרכזיים בארצות הברית, יו"ר הקרן היהודית הלאומית, היה שגריר ארה"ב באוסטריה וסגן עוזר מזכיר ההגנה לעניינים אירופיים ולנאט"ו.

        מילצ'ן

        האחים מילצ'ן (כימיקלים ונשק), מכשירי־תנועה – יבוא רכבים: סוזוקי, קרייזלר, דודג', פורשה, רכבים צבאיים וציוד לרכבים, מתיב (סוכנות לביטוח רכב), אוטובוסים: מטרופולין, מטרודן, "ניו ריג'נסי" (הפקות בידור ותקשורת בשיתוף עם רופרט מורדוק הבעלים של ניוז קורפ -"Fox" ,"Sky" ועוד), שותף של סילביו ברלוסקוני (בעל חברות תקשורת וראש ממשלת איטליה לשעבר).

        אהבתי

      • בטח שהמציאות שונה לחלוטין.
        לכן המוסלמים מתודרכים במדינות ערב שלא לדבר ערבית בציבור, להנמע משימוש בכאפיה ולהסתיר כל ססמן חיצוני לערביותם פן יבולע להם ויעלו במזימות הקטל של הטרוריסטים של מדינת האפרטהייד.

        את זה יחזקאלי לא הראה בגלל שהוא ימני. פשוט בושה.

        אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        אתם באירופה והנה כאן ליד הבית ברפיח המצרית
        וכנראה במקומות אחרים בסיני עושים, נו איך נגיד
        בעדינות, ניקוי אתני לקופטים. נתרגם את האנגלית:
        האב מיכאל אנטוין מכנסיית אל עריש אמר ל AFP
        "המשפחות נעו (עברו מקום?) בהתנדבות משום
        שפחדו לחייהם אחרי האיומים".

        .http://www.naharnet.com/stories/en/55268-egypt-pm-denies-copts-fled-sinai-town-over-death-threats
        Father Mikhail Antoine of El-Arish church told AFP "the families moved voluntarily because they feared for their lives after the threats."

        אהבתי

      • מר קיז הגיב:

        סילבר ואיך התגובה שלך קשורה לאינטרסים הזרים של טייקוני התקשורת שהוצגו כאן?
        תרצה להסביר?

        אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        שמע מר קיז. אולי, ייתכן, אפשרי, שיחזקאלי מגזים.
        אבל הרשימה של בעלי ההון ועיסקיהם מוגזמת מאוד.
        מה בדיוק הקשר? היום בעיתונות נורווגית בעייות.
        התברר שבבתי ספר ההורים הנורווגים לא רוצים ללמוד
        עם ילדי מהגרים. כמו פ"ת בערך. בבית ספר מסויים
        עשו, לא תאמין לא ייתכן שרק גדעון לוי לא ישמע, ממש
        אפרטהייד כתות לנורווגים "אמיתיים" וכתות למוסלמים,
        כמו ספרדים אשכנזים כאן בסביבה. עכשיו יש ויכוח
        על הקצעת מקום תפילה למוסלמים בכל בית ספר. זה
        בא מגרמניה היכן שבית המשפט החליט לאחרונה שצריך.
        עשרות שנים לא הייתה דרישה כזו מצד מיליוני תורכים
        והנה זה שם ובנורווגיה. תבין אתה ואחרים ישראל
        קולטת יהודים, הנורווגים קולטים מטוב לב וצורך לא בטוח
        בעובדים. בכשהבאתי דוגמה מ LA או פ"ת, ישראל
        וארה"ב ארצות קולטות מהגרים. כך גם
        נורווגיה פחות אבל קלטה. סיפורים כמו עכשיו לא היו
        וזה הולך מתגבר ומתחזק. אכן הסטיסטיקה נכונה,
        כנראה, רוב המוסלמים רוצים להקלט בשלום. אבל !!!
        המיעוט קובע. זה מיעוט אלים שתלטני גם כלכלית
        גם דתית ופניו אינם לשלום או לאינטגרציה. אולי בעתיד
        עכשיו לא.

        אהבתי

      • אורי הגיב:

        עובר אורח:
        "הקצאת מקום תפילה למוסלמים"…

        אהבתי

      • מר קיז הגיב:

        אשר ל"מיעוט האלים" זה נשמע כאילו תארת את אירגון בני ברית בארה"ב או כהנא חי.
        האם המיעוט הזה מעיד משהו על כלל היהודים החיים בארה"ב?
        אני אומר שלא. בדיוק כפי שהמאפיה היהודית בניו יורק לא העידה דבר על יהודי ניו יורק האחרים

        אהבתי

      • מר קיז הגיב:

        אתה בחור אינטיליגנטי עובר אורח, עבור על הרשימה בעיניים ביקורתיות כפי שאתה מייטיב לעשות והבן לבד את הבעיות העולות מבעלות צולבת על כל כך הרבה מרכזי שליטה ועסקים.

        אהבתי

  19. סתמאחת הגיב:

    והמלצת שמיעה לסוף השבוע:
    ד"ר קרן לנדסמן, רופאה אפידמיולוגית ובלוגרית מרתקת שגיליתי רק אתמול, העבירה הרצאה מרתקת על חשיבות החיסונים. הנושא עלה בבלוג מספר פעמים ושווה לשמוע את ההרצאה שלה.
    http://realitybugs.me/2012/07/10/vaxx-on-vaxx-off/

    אהבתי

  20. חייל זקן הגיב:

    האם צריך להמשיך ולגייס חיילים צעירים לצבא (FP)?

    כותבת המאמר היא פרופסור למשפטים, מהמחנה הידוע. כיאה לחברי המחנה הזה שיודעים הכל על הכל נמנעה מסיועו של ד"ר גוגל שהיה חוסך לה ולנו את המאמר המיותר. הצבא האמריקאי הרבה לעסוק בנושאים המופיעים במאמר ואף גיבש תוכנית פיתוח צבאית ברוח דבריה של הפרופסור תחת הכינוי (Future combat system (FCS. נכתבו על כך אין ספור ספרים ומאמרים' אבל כמו קצין בכיר בצה"ל היא אינה טורחת להתייחס לכך שהרי הוגה צבאית בשיעור קומתה אינה נצרכת להגות של אחרים.
    התוכנית, כצפוי (או שלא…) התבררה ככישלון גמור. ניתוח נתוני הלחימה באפגניסטן העלה כי היחידות הכי יעילות עם מספר הנפגעים הקטן ביותר היו של הצבא הקנדי שהגיע עם טנקי הליאופרד 2 שלו ללחימה האסימטרית. אחת המשימות העיקריות של פלוגות השיריון הקנדיות היה חילוצן של יחידות בריטיות שהגיעו ללא טנקים.
    ותוספת מבוססת נסיון אישי כשהייתי חייל צעיר הנשק המחלקתי שהיה לי היה RPG. לפני השיחרור הנשק שלי היה פרוסטטה. על פי הפרופסור הנכבדת השני עדיף על הראשון.

    אהבתי

  21. אלי הגיב:

    כמו כל סוף שבוע, ללקק את האצבעות.
    תודה דבורית.

    אהבתי

  22. עו"ד הגיב:

    מחשבה ראשונה בנוגע לקוביות האדומות-ירוקות – למה זה מפריע להם; מי הניק העומד מאחורי המספרים הצמודים לקוביות הם לא יודעים (למעט ההנהלה), למה בדיוק זכו ל אדומות או ירוקות גם את זה הם לא יודעים, לא רק זאת אלא אצלם אפילו אין צבע בקוביות תחת התגובה שהם יצרו (בהנחה כמובן שאפור זה לא ממש צבע). אז בעצם מה הבעיה כאן. זו היתה המחשבה הראשונה.
    המחשבה השנייה היתה שכנראה מדובר בבהונות. אדום וירוק כשלעצמם אינם משויכים אוטומטית לתחושה חיובית או שלילית, אלא השיוך משתנה עפ"י הנסיבות: אדום זה מצוין למכונית ספורט, שמלה עמוקת מחשוף בנשף בבית השגריר הצרפתי ולרוטב לפסטה. ירוק זה צבע שמטריד ימנים אם מדובר בשיוך מפלגתי או מתעבי כוסברה. משמע, הבעיה נעוצה בבהונות: בוהן מעלה ובוהן מטה הם סימנים מובהקים מידיי. פתרונות: להשאיר מצב על כנו, לשנות את המצב מבסיסו – לסלק בכלל את הקוביות, או לסלק את הבהונות. זו היתה המחשבה מס' שלוש.
    המחשבה הבאה היתה שבבסיס הדברים כל דבר מחולק לשלושה, ולכן צריך לשוב למחשבה הראשונה. האם תחושת העלבון שאני מבין אנשים מקבלים כאן, או תחושת הגאווה, מקורה ביכולת שלהם לראות מעבר לקוביות-בהונות? האם הם מסוגלים לעשות האנשה של הבהונות ולקשר בינן לבין תחושות חיוביות ושליליות? ירוק – סוסים זכי עיניים מפטרלים באחו, מפלים פסטורליים, עננים שקופים ותפוחים גדושי עסיס או אדום – אש הגהנום של דנטה או בנדנה אכול עש מהסיקטיז? האם הם רואים כל זאת מעבר לאיור הפרימיטיבי? הרי כבר הבעתי את דעתי שמרבית האנשים כאן משוללי דמיון, אז איך זה מתיישב עם היכולת לראות מאחורי הקובייה, מאחורי הבוהן, מאחורי המספר – תמונות כה מרהיבות? ולא רק זו אלא גם זו: כשהם יודעים שברוב הארי של המקרים מספר הבהונות נובע מהשיוך המפלגתי לאחר שתוייגת בהודעות קודמות, ללא שום קשר לשאלה מה כתבת, ועדיין זה מפריע להם או ממלא ליבם בגאווה. מוזר, לא? המוח זו מכונה מופלאה.

    אהבתי

    • ז'ורז' סאנד הגיב:

      דמה את האדומים לביצים סרוחות /עגבנית רקובות/חיתולים צואים ואת הירוקים לפרחים כך יקל עליך להבין. הרשות המחוקקת והמבצעת של הבלוג היא V ועליה מוטלת האחריות לטפל באלימות הבוהנית כמו בטוהר השפה ושמירה על כבוד בסיסי.

      אהבתי

      • עו"ד הגיב:

        אלימות בוהנית זו תמונה מעניינת. השאלה היא איך הבוהן התמימה מסוגלת לזנק מהמסך ולדקור את העין, ללחוץ על קנה הנשימה או להידחק לתוך הישבן. שאם לא שלושה אלה, יחד או לחוד – קשה לי להפנים את השלכות האלימות והמציאותיות של הביטוי. אבל, הביטוי בהחלט נחמד.

        אהבתי

      • ז'ורז' סאנד הגיב:

        בעולם הוירטואלי הבוהן היא כלי נשק.אני בוחרת להתעלם מהאצבע בגב התחתון.

        אהבתי

      • בעולם הוירטואלי הבוהן היא המהום הסכמה או נחירת בוז. הנשקים הוירטואלים לרוב יורים טקסט.
        עקיצה אישית = נק"ל.
        טרוליזם = מכ"ח.
        הצפה תגובות ידנית = שיריון.
        הצפה מכאנית = B52.
        מחבל מתאבד = משתמש שחושב שהוא כותב בעילום שם.
        DDOS = נשק כימי.
        השחתת אתר = פעולת טרור.
        פריצה לחשבון מנהל = נשק אטומי.

        מוגש בחסות סוכת צהלולים.
        סוכת פרימיום למשתמש הכבד.
        לבכות כל הדרך אל הסכך.

        אהבתי

      • קליעים מעל חדרה הגיב:

        הסיכום שלי:

        השאלה היא לא האם הפאנטים ינצחו, אלא כמה חיים הם ייטלו עד שהנאורים יגברו.

        אחד, לה משנה מי, נאום חייו.

        אהבתי

      • ז'ורז' סאנד הגיב:

        גנרל- מקלל שהתגובה שלו כוסתה בכוכבים.
        טר"ש מיל- חייל זקן.
        מסתערב- מרובה ניקים.
        קטיושה- מפציץ טוקבקים.
        זילזאל- שונא תלביבים.
        פרופיל 21- נזרק מהבלוג.
        חובב לינקים- טען/קשר.
        ד.צ.- יונה
        מוקש- זרזיף ימני.

        אהבתי

  23. נאג'ס הגיב:

    סחתיין על הפירגון של נילי לנדסמן! והיא עוד מזכירה אותך ואת גבריאל בלחסן באותה נשימה – מה אפשר לבקש יותר מזה :).

    אהבתי

  24. עובר אורח הגיב:

    הנה ננצל אתכם. קבלתי שאלה מחו"ל
    האם בישראל בבתי הספר התיכונים הערביים
    מתפללים את חמש התפילות היומיות? בראלי
    בחיפה היו תלמידים מוסלמיים וגם בבתי ספר
    יהודיים אחרים, האם שם הייתה פינת תפילה
    מוסלמית? מי יודע לתת תשובה בדוקה?

    אהבתי

  25. גיל קול הגיב:

    מה העניין עם האדומים? מה ההבדל בין שימוש בהם לשימוש בירוקים? ירוק הסכמתיאהבתי, אדום לא הסכמתילא אהבתי. שניהם נראים לי לגטימיים באותה מידה. השתמשתי באדומים לא אחת, ומתוך הבנה שאין בעיה עם כך, ובוודאי שאין בעייתיות בהם העולה על שימוש בירוקים וההיפך.

    ובסקריר, מדוע רישום החובה למגיבים חדשים בלבד? והאם ברישום חובה הכוונה לזיהוי שמי? האם "שרוט", "אנונימי", "ראש מדור", "אורן", "חייל זקן", "סתםאחת" וכיוצא בזה הם במעמד שונה מאשר "מגיב חדש 1", "מגיב חדש 2", וכיוב'?

    וככלל, הגידופים, ההכפשות, והעלבונות כאן אינם של צד אחר במפה הפוליטית. אני גם לא חושב, ולפחות זה לא נראה לי כך מהצצה בתגובות, שיש יותר מגיבים ימניים מאשר שמאלנים.

    כמו כן אני חושב שזו אמנם זכותך, כיוון שהפלטפורמה כולה שלך, אך שזה לא יאה להפוך תגובות או מגיבים ימניים ללא לגטימיים בהתייחסותך השלילית באופן עקבי לתגובות הנתפשות בעינייך כימניות. ישנו חוסר כבוד לכל הפחות הדדי בחלק גדול מההתנהלות בתגובות בין מגיבי ימין ושמאל. אך רגישותך מופנה לצד אחד בלבד.

    אני לא מרבה להגיב כאן, אך אני בהחלט כן חושב שבהחלט "הקרן החד"שה לישראל", ואיני בטוח שמי מהקרן החד"שה או חד"ש יתפשו זאת כעלבון.

    אני גם כן חושב שאין בעיה בשימוש במילה סמול אף שאני לא נוטה לעשות זאת, ממש כמי שסבור שכל דבר לאומי ראוי שיתקרא לאומני. איני חושב שהארץ אנטישמי, אבל בפירוש א-ציוני, ואיני חושב שמעריב הוא אנטי ציוני, או א-ציוני.

    האם משום שכך אני חושב ואלו הם דעותי, אינך מבינה מה אני עושב בבלוג? האם עלי להשכיל או להרחיב אופקי אך ורק במדיות שחושבות כמוני? האם בגלל שאלו הם דעותי אינני רצוי בבלוג? האם יפתיע אותך שעל אף עמדותי הפוליטיות רני חושב כמוך בנוגע להרבה נושאים שאינם פוליטיים (במובן הנפוץ של המילה), ומסכים עם לא מעט דברים פוליטיים שנכתבים כאן, גם אם הם אינם נכתבים על ידי מגיבים שעמדתם הפוליטית שונה משלי? למרות שאני "זרזיף ימני".

    כי אם כך הם פני הדברים אז תאמרי ואלך. על הניק הבודד שלי, המזוהה שלי, והלא נוטה להתנצל על מה שאני חושב שלי.או על ירוק או אדום שאני או תגובה שאני מגיב.

    כיוון שאהיה כן, השיח שלך עם מגיבים שלא חושבים כמוך (ואינם יותר טרוליסטים, נוחים להתרגז, או מהירים להשתמש בקריאות גנאי או בנימת התנשאות, מאשר מגיבים החושבים במידה מרובה כמוך), הוא מעליב.

    אהבתי

    • גיל קול הגיב:

      אה, וכן, אייחס את בלבול נקבה לזכר (הם דעותי במקום הן דעותי), לווריד שהתנפח לי במצח. הוא הדבר גם במשפט האחרון, שקצת מבולבל לוגית וצ"ל:

      'האם יפתיע אותך שעל אף עמדותי הפוליטיות אני חושב כמוך בנוגע להרבה נושאים שאינם פוליטיים (במובן הנפוץ של המילה), ומסכים עם לא מעט דברים פוליטיים שנכתבים כאן, גם אם הם אינם נכתבים על ידי מגיבים שעמדתם הפוליטית דומה לשלי?"

      אהבתי

    • velvet הגיב:

      1. מה בין הקרן החדשה לישראל לחד"ש? אין שום קשר בין הגורמים, וכל הניסיון לקשור מעיד על בורות וקנטרנות
      2. כנראה שאתה לא בקיא בדינמיקת האדומים: הם ניתנים פעמים רבות מאוד לגופו של אדם, ולתיקון עובדות כאלו ואחרות.
      נניח אני כותבת שאיקס קילל וקרא לוויי אי-די-יוט – וזוכה לעשרה כוכבים אדומים. למה? מה יש להסכים או לא להסכים. זאת עובדה שכך היה. אתם רוצה לאפשר את הקללות פה? תחלמו.
      אני מתקנת ואומרת, איקס לא כתב משהו לראשונה, העובדה כבר נכתבה (ומביאה מראה מקום) וזוכה לעוד עשרה כוכבים אדומים. אני מתקנת מישהו שלא הבין את הפסקה הראשונה על לואי, וזוכה לתשעה אדומים. שום דעות. עובדות. כך אני וכך גם קומץ מגיבים שמביאים עובדות אלו ואחרות, בלי קשר לשום דעה שהיא. יש שתי אפשרויות: או שהמגיבים והמאדימים לא מסוגלים להבין משפט אחד פשוט, או שניים, לומר לא יודעים לקרוא, או שהשנאה אלי מעבירה אנשים על דעתם.
      ראה למשל את האהדה לתגובה של לחם (לשעבר פוליצר? לשעבר עיתונאי?), ה"מבקר" את הספר של כנרת רוזנבלום. 11 אנשים אהבו את התגובה שלו. האם כל אותם 11 קראו את הספר? תחלום. אני משוכנעת שאפילו לא אחד (נניח שלחם כן קרא/ה). אז למה? ככה.
      השימוש שלך בירוקים ובאדומים לא דומה לשימוש של אחרים.
      3. המילה סמול דוחה אותי באופן אישי מאחר שהיא באה להקטין ולהשמיץ את השמאל. הרי כל עיוות כוונתו להכפיש.
      4. אני לא צריכה שאיש יחשוב כמוני. איש.
      לא מתאים לי שהבלוג הופך לבמה שבה אנשי ימין מרובים שופכים את מה שיש להם על "פוליטיקה" ועל איך דופקים אותם ביומיום. זה בלוג ביקורת תקשורת, ולא מערכת בחירות.
      5. וכן, הקללות, תתפלא, מגיעות ברובן מהימין. אתה לא רואה קללות? ברור, כי אני או חוסמת או מוחקת. זה די פשוט.
      6. רישום ניקים חדשים בא למנוע מקומץ אנשים אובססיביים להחליף את הניק שלהם חמש פעמים ביום ולפזר מאה תגובות בפוסט. לא מתאים לי. אתה אוהב את זה? מה לעשות. אנחנו חלוקים.

      אהבתי

      • גיל קול הגיב:

        1. זה כלל לא משנה אם יש או אין קשר בין הקרן החדשה לבין חד"ש. מספיק שאני אהיה משוכנע שיש קשר אידיאולוגי ולאו דווקא ממשי. אם את לא חושבת ככה, זכותך, אך מכאן ועד איחולי הסתלקות או איומי סילוק למי שחושב אחרת? אני גם מקווה שברור לך שאם היו קוראים לה הקרן הבלדה, אז הייתי קורא לה הקרן הבל"דה. מה זה לך? לא חושבת שזה נכון? אני חושב שאת טועה. וזה: http://www.ngo-monitor.org/nif/nif_hebrew/index_hebrew.html
        מספיק לי בשביל לחשוב כך.

        וגם דעות ואמירות כמו "בתוך מאה שנה ישראל תהיה בעלת רוב ערבי, אך היעלמותה של המדינה היהודית לא תהיה הטרגדיה שהישראלים חוששים ממנה, משום שהיא תהפוך לדמוקרטית יותר", של בכירי הקרן. כמו כן, מותר שלא לחשוב כמוך על מעורבות קרן פורד המממנת את הקרן החד"שה, שהוקמה כדי לפאר ולהנציח את שמו של נאצי, ובין השאר אחראית לוועידת דרבן הגזענית נגד יהודים באופן חד צדדי. אין בכך לומר שהכסף של הקרן החד"שה אינו מופנה גם למקומות חיוביים, אבל גם לש"ס יש כמה פעילויות צדקה ראויות ולא רק חינוך לבערות, וכך גם לחיזבאללה (להבדיל), יש לא רק צבא ג'יהדיסטי וצימאון דם יהודים אלא גם בתי תמחוי.
        2. הבנתי את מה שכתבת בקשר לקללות. אבל אם כחלק מה-נו-נו-נו המוצדק שלך גם תכתבי משהו בסגנון הזרזיפים הימניים הטרוליסטים שמשתלטים על הבלוג באותו נו-נו-נו, אז ייתכן שאף אני אתן לך אדום. לא כי את לא צודקת ב"לא יהיו כאן קללות", אלא כי את יוצרת דהלגיטימציה לבעלי דעות ימניות שוב ושוב ושוב.

        כמו כן, יש כאן בעלי דעות שמאלניות שזיכו אותי לפחות פעמיים בקריאות טיפש ואידיוט (לא התרגשתי, כי לפי אמא שלי אני בכלל גאון), ולאו דווקא על נושאי שמאל ימין, אבל גם. ראיתי זאת קורה גם נגד מגיבים נוספים שאני בכלל לא בטוח עד כמה הם ימניים, אבל הם כנראה לא שמאלניים מספיק. לא ראיתי תכונה רבה בנוגע למקרים אלו.

        לגבי לחם וכנרת רוזנבלום, אני חושב שהמשפט הראשון שנוגע לכך שעיקר תהילתה נובע מיח"צ טוב, הוא העיקר ולשם כוונו הירוקים.אין לי ממש מושג רב על הפרסונה, ספריה וכשרונותיה (גם לא ניקדתי). כאן גם אין עניין לימין ושמאל.

        3. אז מה אם המילה סמול דוחה אותך? האם את באמת חושבת שמי שקורא לשמאל סמול הוא אדם לא ראוי יותר ממי שממש, שוב ושוב, מייחס לכל דבר ימני גזענות, או לאומנות? האם עדיף בעינייך לכנות את השמאל אנטישמי? כי איכשהו "סמול" נשמע לי עדין הרבה יותר מכינויים שמוצמדים אוטומטית לימין. מעבר לכך שהשמאל (עבודה+מר"צ) הן באמת קטנות. ואני לא סופר את חד"ש כי לראייתי היא לאומית פלסטינית (מדינה פלסטינית, אך מדינה דו לאומית ולא יהודית לידה), וגם איתה זה היה עדיין די SMALL. נסו להגיע ל61 מנדטים וצאו בשלטים "רגע, אז מי SMALL עכשיו". זה יהיה משעשע.

        4. ואם הם חושבים ככה? שהם באמת נדפקים על ידי התקשורת? ואם אני חושב שהתקשורת ברובה מוטת שמאל ביחס לקונצנזוס בציבור. בוודאי באינטרנט, ובוודאי בטלוויזיה וברדיו. אולי אני טועה, אבל זה עניין של השקפה. את בעצם אומרת כאן, 'אני לא רוצה לראות את מה שחושבים מי שחושב אחרת ממני בנושא זה בתגובות לפוסטים שלי'.
        5. ייתכן. אני לא יודע. אך מעטים המקרים בהם יש צד אחד בדיון שמקלל וצד שני שעונה בנעימות. אני כאמור ראיתי כינויי גנאי שנותרו, גם ממגיבי שמאל. ואני חושב שיש כאן כמה מגיבים מאוד חדי לשון של השמאל שמשתמשים בשפה קשה מאוד, וזכותם, שעוברים לך מתחת לראדר. כך או כך, ההתייחסות שלך למגיבים בבלוג שלך מהימין היא ממש לא נעימה.

        תארי לך לך איך זה לקרוא בלוג על יחסים שכל פעם יוצא נגד "הלא נשואות חסרות הילדים הממורמרות שנותנות לי אדומים ומקללות אותי ואת מי שחושב כמוני". האם בתור אחת שעונה לקריטריונים הראשונים ולרוב אינה ממורמרת זה לא יפריע לך לקרוא זאת כל פעם מחדש.

        למה לא פשוט לומר שלא יהיו קללות, ושמי שחורג – ייחסם, מבלי להתייחס כל הזמן לימנים כשורש כל הרע כאן.

        6. עניין הניקים לא קשור לאוהב או ללא אוהב. שאלתי כי לא הבנתי. ובכל זאת, אלא אם כן את מניחה שכל ניק חדש הוא גם אישיות מפוצלת של אחד הקיימים, מדוע שרק מצטרפים חדשים יידרשו לרישום. וגם שאלתי למשמעות של אותו רישום, האם הוא זיהוי?
        ___
        אני, בניגוד לחלק מהמגיבים כאן, חושב שזכותך לעשות ככל העולה על רוחך בבלוג שלך. בכל נושא. כלפי כל תגובה. וכלפי כל מגיב. זה הבית שלך, אנחנו רק האורחים. אבל:

        אני נמצא במקומות בהם אני רצוי, וכשלמארח יש התנהגויות חוזרות שגורמות לי לחשוב שמא איני רצוי, אז אני מברר עמו אם יש אמת בהרגשתי. ואם הוא מבהיר לי שאני רצוי, אני מסביר מה גרם לי לחשוב את ההיפך, ואני מניח שזה גורם למארח להיות יותר רגיש לכך.

        * מתנצל על האריכות.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        אענה רק על חלק מהדברים, ובקצרה:
        קללות: אם קוללת בעבר, זה לפני שנקטתי בצעדים אלו ואחרים, ולא שמתי לב לכך
        כנרת: אני מעדיפה לא להגיב על הנימוק שלך ומציעה לך לקרוא שוב את מה שכתבת. אם עדיין תחשוב שהנימוק שלך סביר אני מרימה ידיים.
        ניקים רשומים: צודק. אתה ועוד מי שכתבו לי על כך. הייתה לי רתיעה מרישום מוקדם, אבל כנראה שטעיתי. מעתה רק אנשים רשומים יוכלו לכתוב.

        אהבתי

  26. משה הגיב:

    איך, למשל מקור ראשון הוא עיתון רווחי עם (נניח, זה מה שהם אומרים), 21 אלף מנויו?

    ואיך העיתונים החרדיים "המודיע", יתד נאמן", "הפלס" ועיתון הבית של הבלוג "המבשר", מתקיימים?

    אהבתי

    • דוד הגיב:

      המודיע – חי ממודעות ומנויים. ביצע קיצוצים בשנה האחרונה.
      יתד נאמן – היה בחובות. איש העסקים שמעון גליק, שהשתלט על העיתון, הביא (הרבה) כסף מהבית.
      הפלס – אין מודעות ואין כמעט מנויים. חי מהכיסים של בעלי עניין, במאבקים הפנים-ליטאיים.
      המבשר – חי ממודעות ומנויים, אבל בעיקר מהתמיכה של משפחת פרוש. ביצע קיצוצים בשנה האחרונה.

      אהבתי

  27. אנאכורדי הגיב:

    בוקר טוב דבורית.
    אני מבין אם הדברים הבאים ירגיזו אותך, אבל אני מקווה שתקבלי אותם בהבנה.

    ועוד דבר: הרעיון שאני "חייבת" לאפשר לכל אחד לכתוב פה מה שבא לו בשם ה"דמוקרטיה" שגוי מהיסוד. זהו שטח פרטי שלי, שאני מאפשרת לאנשים ליהנות (או לסבול) ממנו. ואם ניירות קרטיב או קליפות גרעינים על הדשא אינם קישוט נאה בעיני אלא טינופת, אני אסלק אותם. ברור?
    אפס טולרנטיות תהיה פה.

    1. את טועה. זה לא שטח פרטי שלך. אם זה היה כך היית יכולה לתבוע את הימניים-הנודניקים-שלא-מבינים-שהם-לא-רצויים-כאן על הסגת גבול.

    2. צר לי לומר שזה גם לא מדויק לומר שאת לא חייבת לאפשר לכולם להגיב. לצורך העניין אשתמש במה שכתבת "אפס טולרנטיות תהיה פה".
    בוא נניח ששני הצדדים עקשנים ומוכנים ללכת עד הסוף: מגיב בן-מותן, מצד אחד, ודבורית מצד שני שמנסה לחסום את תגובותיו.
    הכלים שיש בידך לחסימת מגיב בן-מותן הם מוגבלים ולא צריך להיות גאון מחשבים כדי לדעת איך לעקוף אותם. בסופו של דבר תמצאי את עצמך, עם כל החן והתום שיש בזעם הקדוש שלך, מקדישה את כל שעותייך למחיקת תגובותיו. יצא שכרך בהפסדך.

    עכשיו, מה שתיארתי לעיל ידוע וברור לכל מי שעוסק באינטרנט, ולכן מדיניות אפשור הטוקבקים נגזרת ממנו. אסור להיגרר לעימות עם הטוקבקים ואסור להפגין מדיניות קשיחה כלפיהם כי בקרב הזה אפשר רק להפסיד אם הטוקבקיסט (ומספיק רק אחד) יהיה מהזן העקשן.

    3. לגבי ריבוי כינויים – אפשר שהדבר נובע (כפי שחבר שלי סיפר לי) מכך שברגע שאת חוסמת משתמש מסוים, הוא נזקק לשנות את שם המשתמש שלו, כתובת המייל וכיו"ב. הנה עוד סיבה מדוע חסימה מסבה נזק לבלוג עצמו ושעל כן יש להשתמש בה רק כמוצא אחרון, לא ראשון, שני או אפילו שלישי.

    4. אינני יודע מה כתב אותו מוטי רענן, אך לפי דברייך הוא כינה שני עיתונאים בתואר אידיוטים וטיפשים. אינני מבין מה זעזע אותך באמירות האלה. צאי וראי בכל אתר אינטרנט שטוקבקים כאלה עוברים את סף הסלקציה. מדוע שהבלוג שלך יהיה נקי יותר?
    אני נוטה יותר להאמין ש"התלבשת" (מדעת או שלא מדעת) על ה"קללות הנמרצות" האלה כדי להצדיק את סילוקו מהבלוג.
    גם לי נמאס כבר מכל התגובות האלה על הקרן החד"שה והסמול וכיו"ב, אבל אין דרך באמת להעיף אותם מפה כל עוד כתיבת התגובות פתוחות לכולם ואת לא מבצעת סלקציה לכל תגובה ותגובה לפני פרסומה.

    5. לכן אני חושב שאסור לבעל בלוג לצאת למלחמת חורמה כנגד טוקבקיסטים, אלא רק במקרים קיצוניים.

    זו המציאות. זה מה יש ועם זה צריך להסתדר.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      4. אינני יודע מה כתב אותו מוטי רענן, אך לפי דברייך הוא כינה שני עיתונאים בתואר אידיוטים וטיפשים. אינני מבין מה זעזע אותך באמירות האלה. צאי וראי בכל אתר אינטרנט שטוקבקים כאלה עוברים את סף הסלקציה. מדוע שהבלוג שלך יהיה נקי יותר?

      כי ככה אני רוצה!

      אהבתי

      • אנאכורדי הגיב:

        אבל גם העורכים בהארץ ובטמקא רוצים כך. גם מאות מנהלי בלוגים רוצים כך. בזה את לא ייחודית.
        למה את חושבת שאת תצליחי היכן שהם נכשלו?
        כי את עקשנית? כי את כל היום עם היד על העכבר?
        אבל אם את מסכימה איתי שבמקרה ושני הצדדים עקשנים באותו אופן, המפסיד יהיה בעל האתר, אז למה להמשיך לכיוון מלחמת החורמה?
        עושה רושם שאת פשוט מקווה שלצד השני יימאס. ומה אם לא יימאס לו? זה סיכון לא אחראי לטעמי. פה זה באמת שיקול בלעדי שלך.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        טעמך לא רלוונטי להחלטות שלי. מאחר שאני שונאת לטחון מים אני חותמת את הדיון פה.

        אהבתי

      • אנאכורדי הגיב:

        לא התייחסת לטענה שלי שהשתמשת בעניין ה"קללות" כדי להיפטר מעוד מגיב ימני.
        בינתיים מצאתי אישוש לטענה שלי וכאשר ה"קללה" אידיוט יצאה כנגד מגיב ימני, לא מיהרת לגנות את המגיב.
        כנ"ל לגבי טיפש. אני בטוח שיש עוד הרבה דוגמאות, אבל אין לי כוח לחפש.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        הטענה שלך מופרכת, אווילית ושגויה.
        הרוב המכריע של המגיבים פה שייך לימין.
        וכאמור, הדיון נגמר.

        אהבתי

      • באבא הגיב:

        טוב שהדיון תם, כך שאוכל להעיר הערה בלי להתכתש ולהתבחבש בפינג-פונג תגובות. מקסימום אקבל אדומים/ירוקים מזרזיפי הגולשים.

        אומר זאת כך, V: יש לי השערה שההגדרה שלך לימני יותר מכלילה אפילו מההגדרה של אונר"א לפליט.

        אהבתי

      • אנאכורדי הגיב:

        בוא נראה למה את קוראת "דיון":

        א' מעלה טענה ביחס להגדרת הבלוג כ"שטח פרטי"; על חוסר אפקטיביות מדיניות החסימות; על ריבוי הכינויים לה מדיניות זו גורמת; על תקינות ה"קללות" אידיוט וטמבל בטוקבקים בכל האתרים ועל כך שייתכן וב' מצא בכך אמתלה לחסום את הגולש הימני; על הסכנה הגלומה לבלוג או לאתר במדיניות קשיחה ביחס לטוקבקים.

        ב' עונה לשורה אחת מתוך כל הטענות: "מדוע שהבלוג שלך יהיה נקי יותר? – כי ככה אני רוצה! (עם הדגשה)".

        א' מנסה את כוחו לומר שזו תשובה לא רצינית, כי כולם רוצים ככה אבל מהשיקולים שהוא פרט קודם, זה לא ישים. לכן לדעתו המדיניות הזו מוטעית.

        ב' אומר שדעתו של א' לא מעניינת אותו (אז איך ייתכן דיון בכלל? שאלה) ומבקש לנעול את הדיון.

        א' מנסה להוציא מב' תגובה עניינית לחשד שהוא העלה קודם שב' השתמש ב"קללות" כאמתלה, ואף טרח ומצא שני מקומות בהן כשה"קללות" הללו הועלו כלפי ימניים, ב' לא נקט באותה מדיניות חסימה או אף אזהרה או תגובה כלשהי.

        ב' מגיב שוב, בתגובה לא עניינית, לא מנומקת ופסקנית: "טענתך מופרכת, אווילית ושגויה." ושוב מבקש להבהיר שהדיון תם.

        מה אומר, ממש דיון אינטליגנטי היה לנו.

        אם את לא מעוניינת/יכולה/רוצה להתייחס ברצינות ובכבוד לאדם שמעלה את הטענות ולטענות גופא – אז אל תגיבי פשוט. מה יותר קל מזה? למה לעשות כאילו?

        אהבתי

  28. ליאור הגיב:

    דורון רוזבלום הצחיק אותי אינדיד. אבל קצת מיצה את עניין "מגיב בן מותן"?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s