יום בלי הארץ

הידיעה על שביתת עובדי הארץ, ידיעה מאתמול בצהריים, מתפרסמת באמצע עמוד הבית.
אומנם אין עיתון הבוקר, לראשונה מזה 30 שנה, אבל האתר מתעדכן, לפחות חלקית.
ידיעה על שהמנהל האזרחי לא יאשר את מכירת בית המכפלה בחברון מתפרסמת בראש עמוד הבית. כמו כן מתעדכנים המבזקים וכן דיווח מאמצע הלילה על עימות ברק אובמה ומיט רומני. הנה כל כותרות הבוקר.

למה ישראל היום מביא בכותרת הגג שלו את הידיעה משלשום ("נתניהו למקורביו: 'ברק חתר תחתיי בארה"ב'") שהתפרסמה אתמול בהרחבה בכל העיתונים? מה הוא חושב על קוראיו? או שנתניהו דרש זאת?

למעריב ולישר"ה שתי כותרות מרכזיות זהות בשער: "טורקיה תקפה מטרות בסוריה".
בידיעות סוריה ממש לא בראשיות. "טורקיה וסוריה על סף עימות" (סמדר פרי, ע' 6).
ראשית מלחיצה במקור ראשון: "המלחמה בסוריה מתקרבת: החרמון פונה ממטיילים".
אלא שהמלחיצה לא עולה בקנה אחד עם הפסקה הפותחת:

לאחר שעות ארוכות של חוסר ודאות נשמו אמש בצה"ל לרווחה בזמן שעשרות סורים, בהם חמושים עזבו את איזור הגבול הישראלי בהר החרמון.

נו? אז למה לפרוט על עצבינו?

אורנה אושרי עונה לגיא מרוז

בשם חברי תל יצחק עלי להגיב:
מצער, מדכא, ואפילו מרתיח שמתוך כאב ויגון בחרת להשתלח בגסות ובחוסר יושר בקיבוץ המקסים ששנינו נולדנו בו ולהפיץ רבעי אמיתות ושקרים.
אומנם עזבתי לפני 24 שנים אבל חייתי שם הרבה שנים (שתלתי דשא, העברתי קווים בכותנה, גידלתי שנתונים שלמים של זאטוטים, ליקטתי אלפי ביצים בלול ועוד) ועד היום המקום הזה הוא בית עבורי.
ולעובדות:
– אחי היה בהלוויה של אמך, דליה מרוז. הוא סיפר לי שלא דיברת עליה כלל, אלא רק השתלחת בקיבוץ. זכותך, אבל אל תעוות את העובדות.
– בית הקברות בקיבוץ, שאני מבקרת בו מספר פעמים בשנה לאזכרות של אבא, אח וחברים קטן מאוד, וכבר עכשיו אין בו מקום לחברי הקיבוץ שחיים כיום במשק, ולדיירי אחוזת פולג שהם – מבחינה מוניציפלית – תושבי תל-יצחק. בעוד מספר שנים יצטרך הקיבוץ להקים סניף שני לבית הקברות מסיבה זו.
תוס', שישי: אמך עזבה את הקיבוץ לפני קרוב לחמישים שנה, כשהיית פעוט. כיום אין בני משפחה שלכם במשק, ולכן לא ניתנת לכם זכות אוטומטית להיקבר שם.
– בנוסף, בית יהושע (המושב הסמוך), ניסה לצמצם ואף לנשל את בית הקברות מהשטח כבר לפני שנים, בטענה שהדבר פוגע בערך בתיהם הקרובים לשם. הועלתה אפילו דרישה להוציא את כלל המתים מקבריהם ולהתיק את בית הקברות ממקומו. הרעיון נגנז למרבה המזל.
– בניגוד למשתמע מדבריך תל יצחק לא מרוויח שקל מדיירי אחוזת פולג ה"עשירים" שנקברים במקום. הם רשומים כתושבי תל-יצחק ולפי החוק אמורים להיקבר שם, ויש להם על פי חוק המדינה קדימוּת לבני משק שעזבו לפני 50 שנה, או 20 שנה, או עשר שנים.
– ובכלל, אין שום אפשרות להיקבר בתל-יצחק תמורת תשלום, כפי שקורה בקיבוצים מסוימים.
מנהל מקרקעי ישראל אוסר על קיבוצים לקבור את מי שאינו חבר בו או קרוב משפחה מדרגה ראשונה. בתחילת שנות האלפיים המנהל שלח מכתב לכל הקיבוצים עם הוראה כזו. מי שעבר על האיסור נקנס.
– באחרונה החלו לחשוב במשק על קבורה בקומות. לוּ היית פונה לקיבוץ בשלב מוקדם יותר ייתכן שהייתה התייחסות אחרת: אולי ניתן היה לקיים דיון מיוחד בבקשה ולהיערך (לראשונה) לקבורה בקומה נוספת מעל סבך או סבתך. אולי היה נמצא פתרון אחר. אבל פנית ברגע האחרון ודרשת קבר בנפרד, ואת זה לא ניתן לעשות (על פי התקנון שאכן נקבע לפני שבע שנים).
– ייתכן שגם אני לא אזכה לישון בתל יצחק את שנת היופי הנצחית שלי, אלא אם יהיה סניף שני, מרווח יותר. אולי בני משפחתי ואני נוכל להסדיר מראש קבורה בקומות מעל אבא שלי, אח שלי, סבא וסבתא שלי וכו'. אולי.

אגב, מרוז כועס לא רק על הקיבוץ. בע' 14 במעריב מתפרסם היום טור שלו על שהפילהרמונית פיטרה את אמו מעבודתה כיחצ"נית התזמורת בגיל 71. לדעתו, הסרטן ניטע בגופה משפוטרה (אני מתעלמת מהכותרת "התזמורת ממשיכה לנגן"). כ"כ טוען מרוז שאמו "נזרקה בלי פנסיה ובלי פיצוי". אם אמו הייתה עצמאית, בעלת משרד ליח"צ, למה אחד הלקוחות שלה, התזמורת במקרה זה, צריך לדאוג לפנסיה שלה?
מאחר שיש פה דפוס מסוים, אולי כדאי למרוז לנוח קצת. לעבור את השבעה, אולי לדבר עם איש מקצוע, ולעבד את האבל כאחד האדם. הרעיון להאשים את כל העולם שנייה אחרי המוות קצת מוגזם. מה זה יהיה מחר? בית החולים? הרופאים שלא אבחנו בזמן? מה?
בשביל זה בדיוק יש משפחה, חברים, בת זוג, עורכים, כדי שידברו ללבו של מרוז וירגיעו אותו בימים אלו, ולא ילבו את הדברים. אבל לא, מעריב נותן לו הפניה בשער עם אותה כותרת מעצבנת.

לחם עבודה

מיה מנע, כתבת התקשורת של מעריב עזבה את העיתון מיוזמתה, ומונתה לעורכת הד הקריות, חדשות חדרה, נתניה, פרדס חנה וזכרון יעקב.
מנע מחליפה את יצחק לץ.

רועי ברק, כתב התקשורת של גלובס פוטר.

אמילי גרינצווייג, כתבת התקשורת של הארץ הפכה לעורכת בדסק.
נתי טוקר 
מסקר את התחום לשני העיתונים, המארקר והארץ.

העליון יקיים דיון נוסף בתביעת הדיבה נגד אילנה דיין.

ובינתיים במעריב

הודעה לעיתונות:

כמאה עובדי מעריב הפגינו אתמול מול בית ראש הממשלה בירושלים. המפגינים קראו להתערב ולמנוע את סגירת העיתון ונשאו שלטים כגון: " ישראל היום מחר רוסיה", "עיתון יחיד-שלטון יחיד", "ביבי, ישראל היום חשוכה", "מבצע לחגים: 2,000 עובדים הולכים הביתה", "גם אנחנו קורבן של הון-שלטון ושלדון" וצעדו ליד בית ראש הממשלה תוך שהם חוסמים את הכביש.
"לא ניתן לראש הממשלה להתבצר בשתיקתו כאשר מעריב, מפעל ובו אלפיים עובדים, נמצא בתהליך קריסה!", אמרו העובדים תוך שהם ממשיכים בקריאות: "ביבי תתעורר, העיתונות פה במשבר", "ביבי צא אל המרפסת, העיתונות קורסת", "ביבי, ביבי תתעורר, 2,000 מפוטרים במשמרת שלך", "לא ניתן להחריב את ביתנו מעריב".
כמו כן, צעדו המפגינים לסניף שופרסל קרוב וקראו לעובדיו להילחם על זכויותיהם: "היום זה אנחנו-מחר זה אתם", "איי די ביזיון". העובדים ניסו להיכנס לסניף אך נחסמו על ידי שומרים.
אתמול הוכרז על מהלך רחב היקף אותו מוביל ארגון העיתונאים בשיתוף עיתונאים ואנשי אקדמיה. "כגודל המשבר כך גודל ההזדמנות… לא רק לעסוק בכיבוי שריפות… אלא לעצב מחדש את העיתונות הישראלית", אומרים בארגון העיתונאים.


ההפגנה הירושלמית של עובדי מעריב

בצעד קולגיאלי חלק ניכר משער מעריב הבוקר מוקדש לשביתה בהארץ ולהפגנת עובדי מעריב בירושלים.
דיווח על ההפגנה ב-nrg. מבזק ב-ynet.
כפ' 10-11 במעריב עוסקת בהפגנה ובמשבר. בשער ובע' 10 יש טור של שי גולדן, ממקוצצי השכר לכדי 22.5 אלף ש' (הליך שנכפה על ידי הנאמנים, עתירי המשכורות לא חשבו על כך לבד). הטור של גולדן (הקודם שלו עסק במלחמה נגד המארקר) מעורר אי נוחות: הוא משבח בו את נוחי דנקנר, זה שקנה את העיתון  לצורכי ציונות ודמקורטיה מבלי לבדוק כנראה את טורי המספרים, ומשליך אותו כשנה לאחר מכן. מה עשה דנקנר לטובת העיתון בזמן שחלף חוץ מלחבר אותו למכונת החיאה באופן מלאכותי ולזרוק אותו כשנמאס לו לשמוע את קולות הפמפום שלא הועילו לו בכלום?

עמוס שוקן במכתב לוועד העובדים שלו.

בידיעות מופיע סיקור תמציתי של ההפגנה מול בית נתניהו ושביתת עובדי הארץ ע"פ רוב ע' 14 (נעם ברקן).

בישראל היום לא הייתה שום הפגנה אתמול מול בית רה"מ. ידיעונת טור צד בע' 22 מספרת על השבתת הארץ.

תוס', 12:47, מכתב הנאמנים לעובדי מעריב

עובדות ועובדי מעריב היקרים
שלום לכולכם,
הנדון: אופציה לרכישת מעריב על ידי העובדים
כפי שאתם יודעים לאור מצבה הפיננסי של חברת מעריב, עלינו למצוא רוכשים במהירות רבה, כדי להעבירה אל הרוכש הפוטנציאלי, מי שלא יהיה, כעסק חי. אנחנו מצידנו איננו חוסכים כל מאמץ כדי למצוא רוכש במחיר הטוב ביותר, שגם יפעיל את העיתון, וגם יעסיק מספר גדול ככל האפשר של עובדים.
אנחנו מבקשים להביא לידיעתכם כי בימים האחרונים פנו אלינו מספר עיתונאים בכירים מהעיתון בהצעה שעובדי מעריב יהיו אלה שירכשו את העיתון ויפעילו אותו, הן למען הפרלורליזם של התקשורת בישראל, והן למען העיתונאים, והעובדים האחרים במעריב.
ברצוננו להדגיש כי אנו מקבלים פניות אלה בברכה רבה. יהיה לנו סיפוק רב לקבל הצעה עסקית משמעותית והולמת דווקא מעובדי מעריב. ברמה ההיסטורית, אולי יהיה בכך משום המשך דרכו של מייסד העיתון ד"ר עזריאל קרליבך. אנו מצדנו מוכנים לשתף פעולה אתכם, העובדים, לענות על כל שאלה, לספק לכם נתונים, לדון אתכם על רעיונות, לבחון הצעות וכו'. כאמור, אם תשכילו לגייס ביניכם, או יחד עם גורמי חוץ, את המשאבים הדרושים ואתם, העובדים, תהיו בעלי המניות של מעריב כולה או של חלקים ממנה דוגמת NRG או את. הדבר יהווה פריצת דרך בעיתונות הישראלית בעשרות השנים האחרונות.
אתם אולי יותר מאחרים, יכולים ליצור עיתונות חדשה ושונה, אשר יכולה להיות הן מעניינת והן רווחית.
אנו מקווים שהנכם מודעים ללוחות הזמנים הקצרים שקבע בית המשפט ולפיהם את ההצעות יש להגיש לא יאוחר מתאריך ה-9.10.2012 את ההצעה עליכם להגיש לנו, כמו המציעים האחרים, עד תאריך זה ואז נוכל לבחון אותה יחד עם ההצעות האחרות, כמובן.
כאמור, אנו לרשותכם בכל דבר וענין.
בברכה
עו"ד ירון ארבל ועו"ד, ד"ר שלמה נס עו"ד ורו"ח – הנאמנים

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

אחרי צפייה טלוויזיונית בפרק הראשון של יום האם (ע"פ טור הקומיקס ב-7 ימים של דניאלה לונדון דקל, מיוצרות הסדרה), שלמראהו החמצתי מעט פנים, צללתי אתמול למרתון צפייה בכל הפרקים. ראשית, זוהי צפייה חפה מפרסומות. אין לתאר את הכיף. שנית, היו אלו כמה שעות חמודות להפליא. לא בטוח שהייתי עומדת ברף השחוק המצופה מצופי סיטקום אם היו מצמידים אותי לצחוקומטר, ויש גם אי אלו חריקות (בעיקר ברמת הטונים: אין דין קומיקס כדין סיטואציות אמיתיות במרכאות), אבל היה באמת באמת נחמד. קרן מור, אורלי זילברשץ ודרור קרן הם צוות מנצח.
בילוי מצוין ונטול עצבים, התקהלויות, חום, זבובים, חיפושי חנייה או שליפת מזומנים לשארית חולמועד. תגידו שאני שלחתי אתכם.

ג'ניפר ליווינגסטון, מגישה ב-CBS, קיבלה מייל מצופה אקראי, המוכיח אותה על משקלה. ליווינגסטון עונה לו.

 צבי גוטליב על תספורות והלוואות.

באיזה מפגש רחובות היית רוצה להיות עכשיו?

לפני פיזור

הלו תומכי הבלוג. כמו שסיפרתי בעבר, ברגע שפג תוקף כרטיס האשראי שלכם אתם מקבלים הודעה ממני, לכאורה, לפיה השהיתי את התשלום שלכם.

dvorit shargal suspended your automatic payments

זה כמובן לא נכון, אני לא משהה שום תשלום, זה רק הניסוח הגרוע של פייפל שמסרב לשנותו למרות בקשתי. ובקיצור, משמחודש כרטיס האשראי שלכם עליכם לחדש את התשלום בעצמכם. סליחה על הניג'וז, אבל ככה זה.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה שערים, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

103 תגובות על יום בלי הארץ

  1. אלי הגיב:

    שאלה טכנית שתמיד רציתי לשאול והיום צברתי מספיק אומץ…
    איך את יוצרת/מקבלת את צילום עמודי השער שאת מפרסמת כל יום?

    ולגבי הביקורת על מרוז – אכן זה שיש למחלקת "יש עורכים בבית?".
    אבל זה חלק מהחן שיש לו בעיני כמה אנשים, הנטיה להתנהג כמו ילד קטן, להתעצבן ולהשתלח בלי להיכנס למורכבויות.

    אהבתי

    • מישהי הגיב:

      וזה מה שעושה אותו מרגיז בכיני כל השאר.

      אהבתי

      • אלי הגיב:

        אומר יותר מזה, השאלה אם הוא זוכה ממך ליחס אוהד או סולד, קשורה רק לשאלה האם את מסכימה למסר שהוא מעביר.

        כך, לא תמצאי כותב בסגנון הזה שמשמיע דעות ימניות. אין כזה בכל העיתונות. סוג הכתיבה הזה קביל בעיתונות רק כאשר הכותב משמיע את המסרים "הנכונים". אז הוא זוכה ליחס סלחני והמגרעת שלו הופכת לגרעייס (חן בלע"ז). דברים אלו בדיוק חלים גם, למשל, על כתיבתו ודרך התבטאותו של נתן זהבי.
        נמצא שלכתיבה מהסוג הזה אין שום ערך מוסף מצד עצמה.

        אהבתי

    • velvet הגיב:

      שערים: פייסבוק, ניוזלטר, עיתון דיגיטלי.

      אהבתי

  2. gonen הגיב:

    אני עובד בקבוצת "הארץ". בטח רובכם כבר שמע שהמצב הכלכלי של העיתון יכול להיות יותר טוב. לאלו שלא, כבר מספר חודשים שעומדת על הפרק תוכנית לפטר בין רבע לחמישית מכוח העבודה של קבוצת "הארץ-דה מארקר".

    הערב חזרתי מדיון והצבעה שנערכו במערכת, כשעל הפרק עמדה השאלה האם להשבית את עיתון יום חמישי. היו מגוון דיעות, בעד ונגד. בעד ההנהלה או הוועד, נגד ההנהלה או הוועד.ֿ אני תמכתי בהשבתת העיתון, למרות שאני לא בטוח מה הוועד באמת חושב שזה ישיג. אני מניח שגם בוועד מודעים לזה שמחר בבוקר נחזור לעבוד ומצב העיתון והעובדים לא ישתנה. אבל למרות זאת, עדיין תמכתי בשביתה.

    דבר נוסף שלא הבנתי בדיון שנערך הוא למה הוועד (והעובדים) נמצאים בצד אחד, בעוד שהנהלת העיתון נמצאת מנגד. לא ממש הבנתי איך עיתון שמגיע למצב כלכלי כ"כ בעייתי יכול להרשות לעצמו כאלה מלחמות פנימיות.

    דבר אחד שאני כן מבין הוא שכסף הוא תנאי להוצאת עיתון. אבל בכל זאת תמכתי בשביתה.

    אתם בטח שואלים את עצמכם, אולי בצדק, למה תמכתי בהשבתת המערכת.

    אבל לפני זה, אני רוצה להעלות עוד כמה דברים שלא ברורים לי. לא ברור לי איך קרה שהאינטרסים של ההנהלה ושל העובדים הם כ"כ מנוגדים. לא ברור לי איך ההנהלה חושבת שהיא יכולה לעשות מהלך קיצוצים כזה בלי לשתף את העובדים באמת. לא ברור לי אם הוועד באמת חושב שההנהלה מעוניינת שלא תהיה לעיתון כתבת רווחה, כתבת פוליטי, כלכלית וכו'. בעיקר, לא ברור לי מה, בעיקר הוועד, אבל גם ההנהלה, חושבים שישתנה מחר. או עוד חודשיים. או עוד שנה.

    אז באמת, למה תמכתי בשביתה?

    תמכתי בשביתה כי אותי כן מעניין מה יהיה מחר, עוד חודשיים, עוד שנה. תמכתי בשביתה, למרות שאני לא מבין למה הזעם מופנה מצד אחד להנהלה ומצד שני, לעובדים. אולי נכון להגיד שתמכתי בשביתה למרות – או יותר נכון, בגלל – שאני חושב שהאינטרסים של שני הצדדים חופפים.

    תמכתי בשביתה בגלל שאנשים צריכים לקום בבוקר ולהרגיש – אפילו אם רק לרגע, אפילו אם זה רק בפינה החשוכה של המחשבה – מה זה אומר שאין "הארץ". שאין עיתון. שאין עיתונות.

    תמכתי בשביתה בגלל שאני מבין שאם הדברים ימשיכו כמו שהם – למרות כל התוכניות והמאמצים הכנים של ההנהלה ושל העובדים לשמור על מקום העובדה, שאני לרגע לא מטיל בהם ספק או דופי – סבב הפיטורים הבא מחכה לנו מאחורי הפינה.

    אבל בעיקר תמכתי בשביתה כי אני חושב שמי שצריך להחליט על עתידה של העיתונות זה לא אני, בתור עובד בעיתון, לא אלוף בן בתור עורך ראשי ולא עמוס שוקן בתור מו"ל. מי שצריך להחליט בכלל האם יש זכות קיום לעיתונות (וזה לא משנה כרגע אם זה "הארץ", "מעריב", או "ערוץ 10") זו החברה. הקוראים, הצרכנים, צריכים להיות מעורבים בשיח הזה, כי איך שאני רואה את זה, הבעיה פה היא לא באמת יחסי עובד-מעביד. הבעיה פה היא בעיה מערכתית. אחרי כל ההתראות שכבר נשמעו ואחרי אלפי המילים שנכתבו, הגיע הזמן שהציבור יגיד את דברו.

    תמכתי בשביתה כי אני לא רק חושב על מקום העובדה שלי ב"הארץ", אלא בגלל שאני חושב על עתיד העיתונות.

    אתם צודקים. זה קצת אופטימי לחשוב שמי שיקום בבוקר ויראה שלא מחכה לא עיתון יבין שעתידה של העיתונות תלוי גם בו. כנראה שאם מערכות העיתונים, האינטרנט והטלוויזיה היו מסוגלים להתאחד ולהשבית את העבודה המסר היה עובר יותר טוב. אבל עד שזה יקרה, אני יכול לעשות רק שני דברים. להרים את היד בהצבעה כאשר השבתה עולה על הפרק; ולהרים את העט (המטאפורי, לפחות) ולכתוב את מה שאני חושב.

    בסיכומו של דבר תמכתי בשביתה למרות שאני לא מבין למה העובדים הם אלה שהשביתו את העיתון. אני לא מבין למה, למשל, זה לא היה שוקן.

    אהבתי

    • תומר הגיב:

      אתה קורא לציבור לשאת את דברו, הציבור כבר אומר את דברו יומיום כשהוא (לא) קונה את העיתון היומי שלו ותתפלא לשמוע עד כמה ל"ציבור" לא אכפת (במקרה הטוב) אם יהיה עיתון הארץ או לא יהיה עיתון הארץ או כל עיתון אחר לצורך העניין.

      אני לא חושב שאנחנו עומדים על סיפו של "סוף העיתונות" כדבריך, לכל היותר סוף הפרינט ובעניין זה כבר נשפכו הררים של דיו כלומר פיקסלים. משזה נאמר, אני חושב שבהינתן שהארץ אינו נושא רווח תפעולי, מעבר לצמצום הוצאות התפעול על ידי פיטורים וכו', יש להקדיש מחשבה גם לטור הרווחים.

      האם יש באמתחתם של קברניטי העיתון תוכנית להגדלת המכירות או שיסתפקו בצמצום ההוצאות על פי מודל מעריב?

      אהבתי

      • gonen הגיב:

        תומר, בשבילך ובשביל אחרים שאולי לא הבינו את מה שאני כתבתי, אסביר. אני מדבר על העיתונות, לא על עיתון. על הפונקציה שהיא ממלאת בחברה, לא על נייר.

        בניגוד אליך, אני לא חושב שהציבור אמר את דברו. הציבור פשוט הבין משהו, שאני לגמרי מסכים איתו, שאין הצדקה לעיתון שיוצא בבוקר שהתוכן החדשותי בו לא רלוונטי כבר ברגע שהוא מודפס. בכלל, אני חושב שאין הצדקה (כמעט) לעיתון יומי.

        הציבור הבין את זה ופנה לאינטרנט, שם התוכן הוא בחינם. אני לא חושב שהציבור מבין שאם העיתונים יסגרו, גם האתרים שלהם יסגרו. גם בקשר לערוץ 10 לקח לו זמן עד שהוא הבין את זה.

        בסופו של דבר, מה שאני אומר זה שאנחנו כעיתונאים לא יכולים כל היום לצעוק ולזעוק שאנחנו חושבים על טובת החברה אבל בסוף רק לדאוג לתחת שלנו ולמשרה שלנו. בסוף צריך להבין שהעיתונות משתנה ושהמצב איך שהוא עכשיו הוא לא בר קיימא. גם אם יבוטלו (באופן זמני) חלק מהפיטורים.

        ובסוף, ההחלטה אם עיתונות, ועיתונות איכותות בפרט (כולנו נסכים שזה כבר נהיה נדיר יותר ויותר) היא רלוונטית, ההחלטה הזו היא לא שלנו לקבל. היא של הצרכני תוכן. של הציבור. ועיתונות רצינית, מה לעשות, עולה כסף.

        ברור שצריך להתייעל. ברור שצריך להתחדש. אבל ברור שפרסומות באינטרנט לא מספיקות לממן מערכת חדשות כלשהי.

        הפתרונות יכולים להיות רבים – מתשלום על מנוי חודשי באינטרנט, לתשלום פר כתבה, להטבות מיסוי למערכות עיתונאיות ועוד. העניין הוא שקודם כל, הציבור צריך להבין את זה, להחליט אם הוא מסכים עם זה וסופו של דבר, לדרוש את זה. אנחנו לא יכולים לעשות את זה בשבילם.

        אהבתי

      • תומר הגיב:

        תודה על ההסברים גונן.

        אני חושב שהניתוח שלך נכון ומסכים גם שהעיתונות לא מתה אלא רק מחליפה מדיה, אם כי אני מאמין שיש מקום גם לעיתונים מודפסים.
        בעיקר איני מבין את המסקנה הסופ(נ)ית שלך אודות תפקידו של הציבור בתהליך.

        אני לא חושב שאתה מאמין שיש דבר כזה "ציבור" המקבל החלטות משותפות על צריכה בכלל וצריכת חדשות בפרט, אני אישית לא מכיר דוגמא לתהליך שכזה ש"הונהג" על ידי הציבור שהבין, הסכים ודרש. המהפכה תגיע מצד מי שייצר את התוכן הרלוונטי בכלים הרלוונטיים.

        במלים אחרות – השורה האחרונה שלך היא לטעמי שגויה מן היסוד.

        אהבתי

      • reader הגיב:

        גונן, אתה פשוט טועה. הציבור לא אמר את דברו ולא פנה לאינטרנט. הציבור ממשיך לקרוא את ידיעות ואת ישראל היום – הוא פשוט לא קורא את הארץ. הציבור בהחלט מאמין בינתיים בעיתונות המודפסת, פשוט לא בעיתונות המודפסת שמספקים לו בהארץ, אם זה בגלל מחלקת שיווק כושלת ואם זה בגלל שהעיתון לא מספיק טוב ולא פונה למספיק קהל.

        נורא קל להגיד שהפרינט מת כי זה מסיר את האחריות מהכישלון הגדול של עיתון הארץ בשנים האחרונות.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        "הארץ" תמיד נאבק מול חוסר הסיכוי של ברודשיט אמיתי להתקיים בשוק קטן כמו ישראל. לכן כבר בשנות השמונים נעשה הנסיון של "חדשות", טבלואיד שאמור ליצר את ההכנסות החסרות.
        גם במצב שוק טוב יותר לא יכל להחזיק מערכת ולעמוד בסטנדרטים של עיתונים מסוגו בעולם, ובטח שלא כיום.
        הארץ לא ממש מתחרה בעיתונים אחרים, אלא במגבלות ההכנסות שיכול להפיק ממקטע השוק שלו.

        אהבתי

      • gonen הגיב:

        טוב, תומר ורידר, אז אני אני מניח שאנחנו, כמו חלק מאלו שהגיבו מעליכם ומתחתי, חלוקים בעניין. אתה חושב שזו בעיה של עיתון ספציפי שאין לו קוראים, אני חושב שכאשר הגענו למצב שעיתון (ואתר אינטרנט) אחד קורס, שני (יחד עם שאר הקבוצה שלו) עומד בפני סגירה, ערוץ טלוויזיה מסחרי נתון לחסדי פוליטיקאים, ועיתון גדול אחר עומד בפני איחוד מערכות וקיצוצים, הדבר חורג מגבולות תוכנית עסקית מוטעת של עסק ספציפי. אני חושב שזה מעיד על בעיה מערכתית, על מצבו של שוק העיתונות.

        ואני חושב שבמקום לריב – העובדים עם ההנהלות או העיתונים בין עצמם – אנשים צריכים להבין שכולם, כל העיתונים, מערכות האינטרנט, ערוצי הטלוויזיה, העובדים וההנהלות – כולם נמצאים בסירה אחת. ואני חושב שצריכים לא רק לחשוב על איך נלחמים בהנהלה בשביל שיפטרו (הפעם) קצת פחות עובדים ויתחילו לעבוד ביחד כדי למנוע את הפיטורים בסבב הבא.

        מצד שני, אני מסכים עם חלק ממה שאתה אומר, למרות שלא עם המסקנה. מי לא נכנס, לפחות לטמקא ואולי גם בנוסף לאתרים אחרים במהלך היום?

        חוצמזה, אני לא חושב שהציבור נוהר בהמוניו לקרוא ידיעות. אולי את ישראל היום כן, וזה רק מוכיח את הטענה שלי. שאם הציבור לא ירצה עיתונות פלורליסטית, רצינית, אז אין לעיתונות כזו מקום. וזה אינטרס של העובדים, של שוקן ושל החברה שתהיה כזו עיתונות.

        אבל אתה צודק במשהו אחד – אם הציבור – ואני לא מתכוון לציבור קולקטיבי, אלא לאנשים פרטיים, אם הם לא יראו בעיתונות ערך, אז אין לעיתונות כזו מקום. אני חושב שהעיתונות חייבת להמציא את עצמה מחדש ולהיות אטרקטיווית יותר, אבל גם בסוף מישהו צריך לקרוא אותה. ואני חושב שאנשים, שהיום מקבלים ישראל היום ברכבת וקוראים ווינט באייפון שלהם לא מבינים שיכול להיות שלא רחוק היום שיהיה להם רק חברת חדשות מסחרית אחת, רק עיתון מגיוס אחד ורק שתי תחנות רדיו, ששתיהן ממסדיות.

        בקשר לפרינט – שוב – אני ממש לא מסתכל רק על עיתון הארץ (ובטוח שהוא לא חף מעיוורון וטעויות) ולא מעניין אותי להסיר או להטיל עליו אחריות. אפשר לראות את המגמה הזו בכל העולם, לא רק כאן. אולי יש הצדקה לעיתון פרינט יומי מצומצם ועיתון סופשבוע עם פרשנויות, ניתוחים ומדורים שונים. אבל אני מניח שגם לך ברור שהמצב, בזכות (או בגלל) הטכנולוגיה, משתנה. הטעות הייתה שעד לא מזמן העיתונים סירבו להכיר בשינוי הזה וזה רק החמיר את הבעיה.

        אהבתי

      • reader הגיב:

        את ידיעות קוראים בדיוק כמו את ישראל היום, 38% מהאוכלוסיה (על פי סקר TGI), ככה שמצבו די טוב. כל אחד מגופי התקשורת נקלע לבעיות מסיבות שונות ואחרות. מעריב נקלע לבעיות מאחר וכבר שנים הוא מפסיד ואין לו אסטרטגיה אמיתית. ערוץ 10 נקלע לבעיות על רקע חובות עבר, כרגע להערכתי הוא כבר מרוויח, אבל בכל מקרה, בהחלט ייתכן שבשוק הטלוויזיה אין מקום לשני ערוצים מסחריים במדינה קטנה. אני לא יודע באיזה עיתון אתה מדבר על איחוד מערכות, אבל אם הכוונה לידיעות, אתה יכול להירגע, הקופה שם עדיין דופקת ואין שום איחוד מערכות בדרך. כל מה שקראת על פיטורים המוניים היה עורבא פרח.

        אהבתי

      • גונן הגיב:

        טוב, אז אתה בגדול מסתפק בעיתון חופשי אחד ובערוץ עצמאי אחד, בגלל שאולי המדינה קטנה. אני חושב שזה לא מספיק ושצריך למצוא פיתרון כולל כדי להבטיח שיהיה פלורליזם של דעות ותחרות עיתונאית בריאה. אני חושב שזה אינטרס של העובדים וגם של ההנהלות (וכמובן של החברה), אבל במקום זה כל צד רק מנסה לשבור את השני (כל אחד מסיבותיו).

        אהבתי

      • האמיר הגיב:

        אני לא בטוח שאפשר לקרוא ל"ישראל היום" עיתון חופשי. כנראה שהוא עדיין תלוי ברצונו הטוב של בעל הבית.

        הרי לא יתכן שקראת ל"ידיעות אחרונות" עיתון חופשי שמבטיח פלורליזם…

        אהבתי

      • גונן הגיב:

        זו בדיוק הנקודה. עיתון אחד לא מגוייס זה לא ממש פלורליזם.

        אהבתי

    • ז'ורז' סאנד הגיב:

      לטווח הקצר הפתרון טמון במערכת שיווק אגרסיבית להשגת כמה אלפי מנויים.כ"כ לעשות NYT.

      אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        הדרך הבטוחה להגדיל את התפוצה היא להעביר להארץ את סימה קדמון.

        אהבתי

      • ShulamiD הגיב:

        מערכת השיווק שלהם בעייתית. לפני כשנתיים, ברגע שך חולשת הדעת, עשיתי מנוי לחודש לעיתון סוף שבוע. לאחר שלא קיבלתי את העיתון במשך כחודשיים התקשר אלי מישהו מהשיווק ודיבר על המשך המנוי. אמרתי לו שלא קיבלתי את העיתון, שאיני מעונינת להיות מנויה, שאשמח אם יחזירו לי את ה25 או 30 ש"ח אך לא אעשה עניין אם ה לא יקרה. הצעיר הנמרץ והלבבי הבטיח לטפל בדבר. כך זה נמשך ונמשך. כל כמה חודשים התקשר אלי מישהו כאילו אני מנויה . עברתי מזה לזה. דיברתי עם מספר אנשים אך לא נפטרתי מהם. במשך כל אותו זמן זכיתי לקבל את העיתון פעמיים. להפתעתי גיליתי שהם מורידים לי כאילו אני מנויה. אני חושבת שניהלתי מספר שיחות עד שלאח ריוטתר משנה ( כך נדמה לי) החזירו לי את הכסף. למרות זאת מדי פעם מישוה מתקשר ופונה אלי כאילו עודני מנויה. בכל פעם הודעתי באופן קטגורי ונרגז שאני לא רוצה לשמוע מהם. גם הבנתי מדוע יש להם בעיה כספית. הם פשוט מבזבזים אנרגיות לשווא.

        קראתי מעט מדבריו של גדעון לוי שמתפרנס בכבוד מכתיבה בשם המחלשים, והמוחלשים. הוא יושבת בבטחה על כסאו כאיקון מוברג היטב ולא דואג לברגיםהמחזיקים את המערכת.

        אהבתי

    • reader הגיב:

      עד לפני מספר שנים גם אני הייתי כתב בהארץ, כך שקשה להגיד שיש לי משהו נגדו, להפך, אבל אני אתאר לך מהלך של מישהו שעובד בעיתון מתחרה ומנוי על הארץ. בחצי השנה האחרונה ראיתי ירידה חדה מאוד באיכות המוצר שאני מקבל על רקע הקיצוצים. בנוסף, מערכת ההפצה של העיתון לא מסוגלת לספק את העיתון בצורה טובה באופן סדיר, ובמקביל, הטלפניות בשירות הלקוחות ניצבות חסרות אונים מול ההבטחות שלהן לספק את העיתון תוך שעה-תוך שעתיים-עד סוף היום. בתור מנוי, אני אאלץ לבטל תוך חודש את המנוי כי אני לא מקבל שירות, עם כל הצער שבדבר.

      מעבר לזה, עיתון הארץ מתנהל בברדק כבר שנים, ואת זה ראיתי גם כשעבדתי שם. אנשים לא ראויים שאינם עושים דבר (פרט ללהתחבא מתחת לכסא שלהם, כמו ג'ורג' קוסטנזה) ומרוויחים משכורות גבוהות נשארים במערכת, בעוד עיתונאים טובים קמים ובורחים, או שנשחקים בתפקידים שאינם מתאימים לרמתם כי הם לא מחוברים מספיק לבור השומן. עד כאן תיארתי מהלך של כל אירגון שבו תמיד מי שמקודם הוא המקורב, אבל בהארץ הדברים נעשים כשהעיתון במצב משברי, וכשעיתון גם נמצא במצב משברי וגם בוחר בדרכים הלא נכונות זה מחמיר את מצבו.

      אז מה צריך לעשות? לפטר כמה בכירים שלא עושים דבר, שכל אחד מהם מרוויח כמו חמישה עיתונאים ראויים, לעבוד חזק על השיווק ומערכת ההפצה, וכן, גם להזיז הצידה את אלה שאחראים למצבו הנוכחי של העיתון שירד מגדולתו. אני לא רוצה להגיד את שמו של נביא השקר שהביא את העיתון למעמדו הנוכחי אבל כולנו יודעים מי לחש לאוזנו של שוקן בשנים האחרונות וקולו נדם.

      השורה התחתונה היא, וזה לא קשור אלי כבר, שעיתון הארץ פשוט מפסיד כסף ולשוקן אין את הכסף הזה. הוועד יכול להציע תחליפים לתוכנית הפיטורים (קיצוץ רוחבי של 20% בשכרם של כולם למשל), אבל הפיטורים ייעשו כי פשוט אין ברירה.

      אהבתי

  3. captain beefheart הגיב:

    מרוז חרטטן ברמות שלא יאומנו. לא רק הארותיה של בת קיבוצו כאן אלא בעיקר הטור שכתב היום ובו התנגח בפילהרמונית.

    כאשר פורסם ש"דוברת הפילהרמונית" לשעבר הלכה לעולמה חשבתי לעצמי מדוע בכלל תזמורת צריכה דובר, האם זה על חשבון הציבור, ואיך זה שמישהו שהחזיק פעם בג'וב הזה בכלל מקבל איזכור תקשורתי בלכתו לעולם שכולו טוב. תזמורת זה נגנים ומנצח. מה איכפת לי מהדובר? ומה יקרה כשהנהג (לשעבר) יעבור מן העולם?

    בקיצור זה הריח לי כמו עוד אחד מהשרידים האחרונים של המאפיה התל-אביבית שפעלה פה פעם, שבה עיתונאים, פילהרמוניות, פוליטיקאים ואנשי הסתדרות היו רוחצים זה את ידו של זה. אבל לא אמרתי כלום. סך הכל אישה מבוגרת הלכה לעולמה, אז ברוך דיין האמת וזהו. למה לעורר מהומות?

    חלפו מספר ימים והתברר כי מדובר באמו של מרוז, שהחל להשפריץ צואה לכל הכיוונים, תוך שהוא מבייש את זכרה של אמו ועושה מעצמו (שוב) צחוק.

    היום למדתי שהיא כלל לא היתה עובדת של התזמורת אלא בעלת משרד יח"צ שנתנה לו שירותים. כל ההתבטאות של מרוז מקבלת לפתע טוויסט מחריד שמגלה אדם שאינו ראוי לאחוז בעט, שלא לדבר על להיקרא "עיתונאי". מי שלא יודע את העובדות יחשוב למקרא טורו כי אמו היתה שכירה שנזרקה עם זקנתה בחרפה וללא פיצויים, כאשר ההיפך היה הנכון. הדברים שכתב על הפילהרמונית גובלים בלשון הרע של ממש ודומני שהוא מנצל את הנסיבות העצובות כדי להרחיק מעצמו את הסכנה הזו. אבל אם אני הפילהרמונית – אחרי השבעה אני משגר אליו מכתב בהתאם.

    גם את קריאתה של וולווט להניח לו עד שיפוג כאבו אני דוחה. הוא עצמו הבעיר את האש הזו ומלבה אותה. הוא חרפה למקצוע העיתונות (שלא לדבר על מקצוע הקלידנות) וראוי לגנאי על שניצל את מות אמו כדי להשתלח (לפחות) בשני מקומות שנטו לאמו ולמשפחתו חסד שנים הרבה.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      גם את קריאתה של וולווט להניח לו עד שיפוג כאבו אני דוחה…

      טעות. זה לא מה שכתבתי. כתבתי שישתוק הוא עד שיעבד את האבל, ושסביבתו, כולל עורכי מעריב צריכה לעזור לו בכך (ובמילים פחות עדינות, לסתום לו את הפה בכוח. לטובתו)

      אהבתי

  4. ז'ורז' סאנד הגיב:

    צומת הרחובות הכי תלאביבית – ככר מגן דוד. מפגש הרחובות קינג ג'ורג'- אלנבי- שינקין-הכרמל-נחלת בנימין.

    אהבתי

  5. הינשוף של מינרווה הגיב:

    לבי עם עובדי 'מעריב'. אולם מחאתם מול בית ראש הממשלה בעייתית ביותר. לא זו הכתובת.

    אם אני מבין נכון את המוחים, הרי שראש הממשלה יכול לעזור ל'מעריב' בשתי דרכים:
    1. לסגור את 'ישראל היום'. לדבריהם, זהו שופר של השלטון, כמו ברוסיה (לבטח כוונתם ברית המועצות). אולם, גם אם יורה לאדלסון לסגור את העיתון, ספק אם הדבר יעזור ל'מעריב', שנוהל כלכלית בצורה כושלת. ולפיכך יסגרו בכך שני עיתונים. זה אולי לא מועיל לדמוקרטיה (מסתמן שנישאר רק עם 'ידיעות אחרונות') אבל לפחות תמות נפשי עם פלישתים…
    2. להורות להזרים כספי ציבור, בדרך זו או אחרת. אולם ל'מעריב', כעסק פרטי, כבר הייתה הזדמנות לפנות לציבור ולבקש את כספו: כאשר ייצרו שם עיתון שאותו ביקשו לשווק בתשלום. אם הציבור לא חשק במוצר, מדוע שיסבסד זאת בניגוד לרצונו?

    מקריאה בכתבות השונות נדמה שהאשמה היא בניהול כושל במיוחד (שמתבטא, כמובן, במכוניות יוקרה ומשכורות מנופחות לשכבת ההנהלה המקורבת). לדעתי, את המחאה יש למקד אפוא, כפי שאכן נעשה, מול משרדי 'השכרת הישוב' או משרדי 'אי.די.בי'.
    ולמצוא את אותו אחד שאחראי לכך שלא בוצעו הפרשות כנדרש (שערורייה שהוא טרם אותר).

    אני מאחל לעובדים המפוטרים שימצאו עבודה.

    אהבתי

    • הינשוף של מינרווה הגיב:

      אגב, 2 כמובן סותר את 1: שהרי רק במדינה כמו ברית המועצות המדינה משאירה עיתון בחיים, למרות שכוחות השוק הרגו אותו.

      אהבתי

    • ShulamiD הגיב:

      ומה עם מפעל חרסה בדרום? אנילא כל כך שומעת עליהם. לדעתי, הבלוג הזה שהוא אמנם בלוג תקשורת מקדיש יותר מדי מקום לבעיות במעריב ובהארץ. לא רק עיתונאים קוראים את הבלוג שלך. די, הבננו. אני מאחלת לכל העיתונאים פרנסה טובה אך הפניה לראש הממשלה מקוממת.

      אהבתי

    • האמיר הגיב:

      גרוע יותר – סגור את ישר"ה וסגרת את "הארץ", שמרוויח מהדפסת העיתון. כלומר לסגור שלושה עיתונים.

      שלא לדבר על כך שאין שום דרך חוקית לסגור את ישר"ה. אלא אם יחוקקו חוק ספציפי כנגד העיתון, מה שדי בעייתי.

      אהבתי

  6. מישהי הגיב:

    השמנת יתר לא דומה לנכות, צבע עור, אקנה או נטיה מינית. אכילת יתר היא באמת אורח חיים לא בריא, והשמנת יתר היא באמת מסוכנת. אסור לצחוק או להטריד שמנים אבל אסור להעביר את המסר שזה בסדר להיות שמן. הטענה שהשמנת יתר היא תכונה לא ראויה למודל לחיקוי, ושכאלו הם מגישים בטלויזיה, היא לגיטימית.

    בתזמון נפלא יצא היום הפרק הזה של סאותפארק.

    אהבתי

    • אלי הגיב:

      הבעיה עם התגובה שלה היא חוסר הפרופורציה בין מה שהמבקר כתב לה, בלשון עדינה ומנומסת, לבין האופן שבו היא ציירה אותם כאילו מדובר בביקורת אלימה (כך ממש התבטאה).

      לגבי עצם העניין, אני חלוק. מצד אחד משקל עודף (ולא כפי שכתבת "השמנת יתר", כי כל המטרה היתה למצוא מושג מסורבל העוקף את השורש ש.מ.נ.) אינה דבר בריא, מצד שני אני לא חובב גדול של תרבות הגוף (לעשות ספורט, פיתוח שרירים וכיו"ב), ומצד שלישי משקל עודף הוא בעיה שחברת שפע צריכה להתמודד איתה, אבל לא להעלים אותה על ידי הצבת בחורות שדופות כמגישות.
      גם לשמנות מגיע להיות מגישות אם הן טובות מבחינה מקצועית. וחוץ מזה, למה גברים שמנים זוכים לפחות ביקורת מנשים שמנות? ע"ע רפי גינת את בוקי נאה בע"מ.

      אהבתי

      • מישהי הגיב:

        אני לא אומרת שהיא לא צריכה להיות מגישה, אני אומרת שהטענה שלו לגיטימית.

        משקל עודף זה עשרה ק"ג מיותרים. כשאדם שוקל פי 1.5 מהמשקל הרצוי זוהי השמנת יתר. זה נשמע שלילי וזה אמור להשמע כך כי זה באמת שלילי. הצבת בחורות שדופות היא בעייתית בצורה דומה. אם כולן מאוד רזות מעבירים מסר לבנות "ככה אתן צריכות להראות", אבל גם אם רק חלק הן שדופות ממש זה עדיין עשוי לתת לגיטימציה מסוימת לאנורקסיה.

        אהבתי

    • עופר הגיב:

      השמנת יתר אמנם אינה דבר מולד כמו צבע עור או נטייה מינית, אבל היא בהחלט מחלה כמו נכות או אקנה – ורחוקה מלהיות בחירה חופשית או איזשהו סוג של "זללנות" ותו לא.

      הטענה שהשמנת יתר היא תכונה לא ראויה למודל לחיקוי היא ממש לא לגיטימית. זה בדיוק כמו להגיד שמישהו על כסא גלגלים לא יכול להגיש תוכנית טלוויזיה.

      אהבתי

      • מישהי הגיב:

        ממש לא כמו אקנה, הרבה יותר דומה לאנורקסיה. זאת הפרעה שהגורמים הסביבתיים-חברתיים משמעותיים ביותר בתהליך ההיווצרות שלה.

        אהבתי

    • ShulamiD הגיב:

      לו השמנים יכלו להיותרזים הם היו עושים זאת. יש התנפלות יתר על שמנים כחלק ממערך השיווק של חברות המשווקות " אוכל בריא" .
      למשל, בגיל מבוגר, השמנה סבירה אינה לא בריאה ואפילו במקרים מסוימים עדיפה על רזון. מי שלא חווה השמנה והקושי לשמור על המשקל שהחברה מגדירה כבריא לא יודע שלאנשים מסויימים זה פשוט כמעט בלתי אפשרי.

      אהבתי

  7. חייל זקן הגיב:

    שלשום הלך לעולמו "הסוס הלבן" שהיה רס"ר בית הספר לשריון בין השנים 1957-1985. בתקופתו חונכו ואומנו בבית ספר זה הלוחמים הטובים ביותר בהיסטוריה של צה"ל, אלו שהכריעו את מלחמת יום הכיפורים למרות כשלי ה"ברנים".

    אהבתי

  8. לירון הגיב:

    ואולי לחדשות הכי חדשות מיום אתמול.

    רומני ניצח את אובמה בצורה ברורה.
    התגלה, לי לפחות, כאדם מבריק. הקשיב לכל מילה שאובמה אמר, רשם וענה אחת לאחת, באופן מגובה במספרים ועובדות.
    אובמה נתקע עם מסרים מהבית.

    אהבתי

  9. avi הגיב:

    יצא לי להגיב על כך במקומות אחרים אבל סופו של הארץ הוא עניין ידוע מראש כמעט. כל מה שצריך הוא לחזור קצת להיסטוריה ולהסתכל על השנים האחרונות של העיתון חדשות .

    קיצוץ ועוד קיצוץ ועוד קיצוץ כי זה מה שמר שוקן יודע עד שבסופו של דבר בוקר אחד ללא התראה מוקדמת העיתון נסגר. תסתכלו סביב ותביטו על "אימפריית שוקן". מה נשאר ממנה בעצם?
    מהעכבר? מהעיר? מכל העיר? מחדשות? ומהארץ?
    כמעט כלום ובקרוב עוד פחות מזה. זה לא רק גסיסתו המכוערת של הפרינט, שוקן הרג עיתונים עוד שלפרינט היה מה למכור.
    למרבה הצער ואני מלא הערכה לאיש ולחופש הביטוי בעיתוניו, שוקן הוא לא האיש שיכול להוביל את הארץ לאיזה שהוא מקום טוב. יש לו חסרונות ויש לו יתרונות, אבל דבר אחר לא משתנה אצלו וזה העקביות שלו.
    האיש לא עומד להשתנות מחר ולנהל את עסקיו אחרת ממה שנוהלו בעשורים האחרונים.

    זה אולי ישמע מהפכני אבל כדי שלהארץ יהיה סיכוי לשרוד שוקן צריך להתנתק ממנו. הסימביוטיקה בין האיש דרכו ודעותיו לעיתונו הם גזר דין מוות להארץ. מוזרים עוד יותר הם מעשי הייאוש של העובדים.
    הנה סגרתם את הארץ, איך זה עוזר למישהו? מלבד הגילוי המסעיר שהארץ וכדור הארץ לא חד הם וכדור הארץ ממשיך להסתובב למרות הכל.

    לעובדים דווקא יש את כל האינטרס שהארץ יופיע מידי יום בכל מחיר. אם הם הופתעו מכל שההנהלה החליטה לפניהם אתמול להשבית את הארץ הם לא היו צריכים כלל להיות מופתעים. זו לא הייתה הפעם הראשונה ולא האחרונה ששוקן סוגר את השלטר בעצמו.

    אתם שם בהארץ תקשיבו לגדעון לוי. האיש שטועה בדרך כלל לטעמי אך צודק בקשר לשוקן. הלך רוחו של שוקן לא מנבא טובות. בינו לבין עצמו שוקן כנראה דיי מיואש וזה לא מנבא טובות לעיתון ולקבוצה. תקראו את כתבת הפרופיל בניו-יורקר שעשה עליו דייויד רומניק, הרבה אופטימיות לא תמצאו שם. שוקן מבין שהעולם משתנה ושוק העיתונות משתנה. תשובות של ממש אין לו וגם לא יהיו לו אם תשאלו אותי.

    הארץ צריך פיתרון רדיקלי , להבין טוב טוב את הבעיה שלו כדי שגם יוכל לתת לה פיתרון. פיתרון כזה ייתכן ואפשרי אך לא מעשי לאור זהות המו"ל שלו. הפיתרון לא יבוא מכך שהוועד ינהל את העיתון. הם מבינים בזה עוד פחות משוקן כמו שהוכיחו אתמול.

    הארץ חייב להכפיל את מספר מנוייו והוא היה צריך להיות עכשיו בשיאו של תהליך שהיה חייב להתחיל לפני מספר שנים.
    הנישה הצרה שבה הוא נמצא שפירנסה אותו טוב שנים כה רבות אינה מסוגלת וגם לא תהיה מסוגלת לפרנס אותו יותר בעתיד. קחו את זה כנתון. עוד סבב ועוד סבב של פיטורים לא יעזור כאן, לפחות לא יותר ממה שכוסות רוח עוזרות למתים.
    מסע הפרסום הבזבזני והאחרון של הארץ לגרסת סוף השבוע היה פטתי.
    כמה קוראים הארץ גייס בעקבות מסע הפרסום הזה ?
    האם מישהו יודע על האפשרות הסודית לעשות מנוי על עיתון סוף השבוע?? כי בפעם האחרונה שאני שאלתי עליו נעניתי כי זה רק למנויים חדשים. עוד חלם מבית הארץ.
    אבל זו רק דוגמא אחרת ולא העיקר, הארץ צריך ויכול להכפיל את מספר קוראיו אבל לא אם ימשיך כבטאונה הבלתי רשמי של חד"ש או משהו דומה. איכותי ככל שיהיה והוא עדיין העיתון האיכותי במדינה הארץ הוא עיתון שמנוכר לקוראיו ונראה שבכך שוקן משקיע את עיקר מאמציו.

    מתי שהוא לפני מספר שנים הארץ עבר להיות מעיתון לביטאון, איכותי אומנם אבל ביטאון ואת זה חברים שם בהארץ אנשים פשוט לא רוצים לקרוא. כמו שלא רצו את דבר ולא רצו את על המשמר וכך גם יקרה עם הארץ.

    תסתכלו בעיתון של אתמול למשל , שמישהו יסביר לי כמי שגדל על עמודי הפובליציסטיקה של הארץ מה עושה שם מירב מיכאלי ועוד במרכז העמוד כשמתחתיה שלמה אבינרי. לא התבלבלתם קצת שם בהארץ? הסדר לא היה צריך להיות הפוך .
    ועוד עניין אחד, אם העיתון הזה חפץ חיים וקוראים, האם ביטול מדור הספורט לדוגמא הוא באמת צעד חכם אם רוצים להרחיב את מעגל הקוראים?

    שוקן אמר באחד הרעיונות שכך יותר אנשים שלא התכוונו מגיעים למדור הספורט. הוא דיבר בוודאי על עצמו וזו בדיוק הבעיה המרכזית של העיתון.
    משפחת שוקן, עמוס אביו וסבו, מקיימת את הארץ שנים כאילו היא ורק היא גם קהל היעד שלו. זה עבד בעבר אבל התקופה הזו נגמרה. עמוס אולי מאוד אוהב את הארץ – העיתון, לא בהכרח המדינה- אבל הוא לבדו והמילייה הקרוב לו בדעותיו ובגישתו אינם יכולים לקיים עוד את העיתון יקצץ ככול שיקצץ.

    פעם לפני הרבה הרבה שנים שוקן הצעיר עשה את הונו מכך שידע לפתח נישות פרינט חדשות ולתת את מושכות העריכה לצעירים מוכשרים ששינו את מפת העיתונות במדינה. נראה שכבר זמן רב הוא שכח איך עושים את זה. הוא בוחר את עורכיו מאותו מילייה צר ומצומצם שתואם את עמדותיו ודעותיו אבל לא יקדם את הארץ לשום מקום אלא מבצר אותו בעמדותיו.

    אין לי משהו אישי נגד אף אחד מצמרת העיתון כולם אנשים ועיתונאים טובים אך בתפקידים שלא הולמים אותם: אלוף בן ששכח שיש הבדל בן עריכת עמודי הדעות לעריכת הארץ והופך את הארץ לסוג של ביטאון שמקשה אפילו לקרוא את החדשות. אור קשתי, בחור עם אג'נדה שמיישם כנראה את התפיסה של בן. מייקי דגן שבתקופתו מוסף הארץ הפך לגרסה של רייטינג (דבורית כבר אמרה את לפני אם אני לא טועה) אין ספק שאם כבר אז רייטינג היה הרבה יותר מוצלח בכך אין ספק, גם בכך שהעורך הראשון שלו עולה על מי שעובד בעריכת מוסף הארץ.
    כמעט כל האנשים הנמצאים היום בצמרת העורכים של הארץ נמצאים במקום לא להם. יש להם חזון מדיני וחזון חברתי ואת האג'נדה "הנכונה" אך אני בספק אם יש להם חזון עיתונאי הולם. עריכה זה מקצוע ואיך לומר יש במדינה כמה אנשי מקצוע קצת יותר טובים מאלו שמובילים את העיתון היום.

    מאז המריבה האישית של שוקן עם חנוך מרמרי ולכתו של האחרון הארץ הוא עיתון ללא עורך ראשי אמיתי וכך גם זה נראה. היום יותר מתמיד שוקן היה צריך את מרמרי או מישהו מסוגו בראשות העיתון. המרקר מיצה את עצמו תכנית וגם כלכלית ומה שהיה אמור להיות מנוע הצמיחה של העיתון בראשות רולניק סופו שיהפוך למשקולת. מרמרי תמיד התנגד לעצמאות של המרקר ודומה שהגיעה השעה לכך שהמוסף הכלכלי יחזור הבייתה אולי יחד עם מרמרי.

    מעבר למרמרי אגב יש עוד מספר אנשים שמסוגלים לערוך עיתון איכותי לקהל רחב, הם כבר מזמן לא בהארץ אוברשת שוקן. דבורית מכירה את חלקם ואני בטוח שהיא עדיין שומרת את מספר הטלפון של אמנון רבי לדוגמא. כולם אנשים שעבדו תחת שוקן אך סר חינם או שמיאנו לעבוד בחינם. יש עוד כמה כאלו שיעשו עבודה טובה בהארץ ויהיו מסוגלים להוציא את העגלה מהבוץ אם רק יקראו להם לדגל ויתנו בידם את האופציה להמציא את הארץ מחדש, כי פחות מזה לא ילך ואם העיתון יחכה ל2013 או 2014 גם אם ירצו כבר לא יוכלו.

    אכן יש דרך להגדיל את תפוצת הארץ ואף להכפילה אבל בשביל זה הארץ צריך להשתנות ושוקן צריך להשתנות קודם. חבל שכך, אך כנראה לא זה יקרה ולא זה יקרה אם להסתמך על העבר.

    אהבתי

    • תומר הגיב:

      ניתוח מרתק

      אהבתי

    • velvet הגיב:

      מעבר למרמרי אגב יש עוד מספר אנשים שמסוגלים לערוך עיתון איכותי לקהל רחב, הם כבר מזמן לא בהארץ או ברשת שוקן. דבורית מכירה את חלקם ואני בטוח שהיא עדיין שומרת את מספר הטלפון של אמנון רבי לדוגמא.

      את מרמרי שאלתי בראיון איתו. הוא לא רוצה לערוך עיתון יומי. אמר זאת במפורש.
      רבי הוא בעל חברת הפקות משלו, איזה סיבה בעולם יש לו לרצות לחזור כשכיר להרי החושך העכשוויים של עיתונות הדפוס בהם חצב עשרות שנים, כשעוד היו אופק כלכלי, חזון וחדוות יצירה?

      אהבתי

      • ShulamiD הגיב:

        בעצם, לשם מה לשוק להחזיק בשני עיתונים? מדוע לא יאוחדו הארץ ודה מרקר? אולי אין מקום לכל כך הרבה עיתונאים. כמו תעשיית הטקסטיל גם העיתונות לא יכול הלפרנס את כל עובדיה. ואולי יותר מדי אנשים רוצים להיות עיותנאים. נדמה לי שזו גם בעיה של עורכי דין. העיתונאים הכותבים בעיתון המעודד כלכלהחופשית מוחים כנגדה כשהדבר פוגע בהם.

        אהבתי

      • ShulamiD הגיב:

        התכוונתי לשוקן. הינה, גם אני צריכה עורך אחראי

        אהבתי

      • avi הגיב:


        זו בדיוק הבעיה ולכן אמור להיות להארץ מו"ל עם חזון שמבין בעסקים אבל גם מבין באנשים ובאיך לנהל תקשורת ועיתונות במאה ה-21.

        כדי שהארץ יצליח, הוא צריך כמו כל גוף עסקי שיעבדו עבורו אנשי המקצוע הטובים ביותר שאפשר להשיג בכסף. הארץ לטעמי, נמצא בפוזיציה הרבה יותר טובה ממה שנראה לכאורה, כי בניגוד לשלושת הצהובונים יש לו מוניטין של עיתון איכותי ומוניטין טוב. בנישה שלו אין לו מתחרים, בניגוד למעריב לדוגמא שביום טוב שלו אתה יכול להתבלבל ולחשוב שלקחת ידיעות (על שאר הימים עדיף לא לדבר).
        אני מניח שההתנגדות של מרמרי ורבי היא לא דתית ולא עניין של אידאולוגיה שמכתיבה מראש את קבלת ההחלטות שלהם. ברור שלמרמרי אין עניין לערוך עיתון אם היחס לעיתונאים הוא כלסחורה משומשת. למרמרי לא היה עניין להיות עורך עיתון בכאילו כשלצידו גדלה מידי יום האקס טריטוריה של גיא רולניק. בסופו של דבר הוא צדקו והוא מספיק גדול כדי להבין ששוקן לא יהפוך את עורו. גם רבי אני מניח עשוי להסכים אם יציעו לו תנאים מפתים ואת המעטפת הנכונה, זאת אומרת חופש פעולה ליצור ולעשות את מה שהוא יודע הכי טוב לעשות ולקחת את האנשים שהוא מאמין בהם. זה לא כזה מסובך בסופו של דבר, רובנו הרי רוצים לעשות את מה שאנחנו חושבים שאנחנו הכי טובים בו ושייתנו לנו את התנאים לכך ושמישהו גם יגיד לנו שהוא מאמין באיכות המקצועית שלנו .
        אין לי אשליות בקשר לשוקן. שינוי עמוק בהארץ כבר לא יקרה. מרמרי/רבי או אחרים וטובים לא יכניסו ראש בריא למיטה חולה. הם מספיק נבונים להכיר במגבלות שלהם ושל שוקן. ביום שמישהו מהם או שכמותם יסכים, אולי נדע שמשהו שם אולי בכל זאת משתנה.

        אהבתי

  10. רחשי הרחוב באיראן והדואט בגזרת הדוקטור הסורי והאומן הטורקי מעניינים את רוב האנשים הרבה יותר מסגירת מעריב, הארץ או כל עיתון אחר.

    הציפיה לא מובנת. ראשי וועדי העובדים של העיתונים המדדים, נאורים מוצהרים שקידמו אג'נדה מוטה שתרמה רבות למצב העגום של העיתונים מובילים מאבק אבוד של מפוטרים כאילו הנתק בין הציבור לתקשורת מקרי ולהם אין שום קשר לעניין.

    בסופו של יום, דברים מתכנסים לנקודת איזון. כרגע לציבור לא אכפת כי לרוב העיתונאים לא היה אכפת. הציבור קיבל סילוף עובדתי, הטיה והתעלמות, יהירות, פלצנות וצהבת רדודה. זאת לא שמחה לאיד, זה המצב. נשארתם עם ראשי הוועד שיילחמו בשבילכם ובלי לקוחות.

    אהבתי

    • אורן הגיב:

      בסופו של יום, השמש שוקעת. דברים לא מתכנסים לנקודת איזון אלא בראשם הלא מאוזן של אלה שהשמש זורחת מזנבם. משבר העיתונות הכתובה לא קשורה לדעות הפוליטיות המהוללות של ציבור זה או אחר.
      והבעיות אינן במחסור בקברניט האמיץ שיידע להשיט את ספינת העיתונות ברוח התקינות הפוליטית של העם בתוך גיגית רדודה של עומק ההבנה שלך את בעית התקשורת.
      האג'נדות ממש לא העניין פה, רק נדנוד שלך. כי בשביל זה אתה פה. לדחוף את הדעות שלך בלי הקשר.

      אהבתי

      • אתה בו בו, ההבנה שלך בה בה ואני חושב שבי בי בי.
        שוב הנוסחא האורנית לתגובות, יען כי נאור היית ונאור תשאר.

        עכשיו אתה מוזמן להציץ בטוקבקים בהארץ ובטמקא או NRG כדי לשכנע את עצמך סופית שהמשבר לא קשור להטיות הפוליטיות ולא לקהל היעד שהפסיק לרכוש עיתונים בכספו. הדיעות שלי לא רלוונטיות כי אני סתם מישהו שחזה לפני שנה שהארץ בדרך לסגירה וכוהני הנאורות הבינו את זה מזמן. יש לי חדשות בשבילך, תרשום. גם המשכורות מהאירופאים ייעצרו תוך שנתיים. בו בו.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        ראש הממשלה חזה בנאומו באו"ם, שבסוף הנאורים ינצחו. אל בדרכי ואוותר על הבובויות שלך, ברשותך.
        הא, ולמשבר הדפוס אין קשר לדעות פוליטיות, גם חתול בחיתול מסוגל להבין את זה.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        אלך בדרכי, אדיסון גנבה לי את ה-ך.

        אהבתי

      • ראש המדור הגיב:

        בסוף היום, כמו שנאמר פה- אין שום קשר בין חוסר התאימות המוחלט (כמעט) בין מה שמוכרים לציבור לבין הדעות הפוליטיות what so ever.

        וכשאומרים את הדברים אנחנו אומרים את הדברים על קרקע מוצקה של עובדות.

        ולהדגמה, העובדה שכאמור למשל, "אללה איסלם" הפך לתוכנית הדוקו הניצפית אי פעם בתולדות הערוץ שלה והכניסה לערוץ התקשורת ששידר אותו סכום של מיליונים.

        אהבתי

  11. dominoreffect הגיב:

    יום האם: צפייה במאקו אכן חפה מסרטוני פרסומות, אך לא מפרסומות שנאמרות בידי הדמויות עצמן (בפרק האחרון: קרן מור מציינת את "המהפך הבריאותי" של מקדונלד'ס). הרגעים האלה בהן הפרסומות מופיעות בתוך סדרה הם משביתי-שמחה רציניים.

    אהבתי

  12. velvet הגיב:

    תוס': מכתב הנאמנים לעובדי מעריב על המעוניינים ברכישת העיתון

    אהבתי

  13. חיליק הגיב:

    בעקבות פרסום תוצאות העימות בארה"ב אמש, הכותרת של ׳ידיעות׳ עלולה להתברר כמביכה במיוחד. והיה ונתניהו הימר על הסוס הנכון, הרבה אנשים יכרסמו בורסלינו.

    אהבתי

    • האמיר הגיב:

      לא הימר ולא נעליים. כל העסק הוא ספין של ממשל אובמה, שמנסה להדוף את הלחץ הישראלי בנושא האירני.

      איך בעצם ביבי מתערב בבחירות בארה"ב? עד היום, כל הכתבים והפרשנים שטענו שהוא עושה זאת, הציגו שתי תשובות:

      הראשונה היא שביבי ורומני נתמכים ע"י אדלסון. וואו. כלומר שמרן יהודי-אמריקאי תומך בשמרן ישראלי ובשמרן אמריקאי? מי היה מאמין? אין ספק שזו הוכחה שביבי מתערב בבחירות לנשיאות ארה"ב!

      השניה היא קבלת הפנים לרומני בביקורו בארץ. גם וואו. זוכרים את קבלת הפנים בביקורו של אובמה בארץ? לא, לא כנשיא. הוא הקפיד לא לעצור בארץ אפילו לקפה כשהיה בסביבה (ואולי טוב שלא בא, בכרי הממשל שלו התגלו כמאוד רגישים ונעלבו מכל שטות). כמועמד לנשיאות. הוא לא התקבל ע"י ראש הממשלה? לא נפגש עם הנשיא? אז מה, אולמרט התערב בבחירות בארה"ב?

      אהבתי

  14. שועלן הגיב:

    זו הידיעה הפופולרית ביותר היום בדה-מרקר.
    סתם משהו למחשבה להארץ, מעריב ושות'.
    הבו לנו לחם ושעשועים כפי יכולתכם.

    אהבתי

  15. אלי הגיב:

    לגבי ההמלצה על "יום האם":

    1. סדרה נחמדה, מעלה נושאים רלוונטים, אבל הדמות של האם אינה מעוררת אהדה. היא חתכ'ת מרשעת האמא הזו. איך אפשר להזדהות איתה? בעיה.

    2. את המשחק של קרן מור אני אוהב עוד מתפקידה ככתבת נוער ב"העולם הערב". אבל בריאיונות הטלוויזיונים איתה מתגלה אישה לא חכמה במיוחד. במובן של מה שאתה רואה בדמויות שהיא מגלמת, זה פחות או יותר מה שיש בה כאדם. זו ההתרשמות שלי ואפשר בהחלט שאני טועה. האם היא יכולה לגלם דמות נשית שאינה נוירוטית המתבלבלת בלשונה?
    דברים דומים אפשר לומר גם על ניר (נירו) לוי.

    3. דרור קרן הוא תיאטרלי מדי למשחק בתוכנית טלוויזיה.

    4. אורלי (חוחית) זילברשץ, לעומת הנ"ל, התמקמה יפה בסדרה. למרות שגם היא מגלמת דמות של מרשעת קטנה, היא לא הדמות הראשית ולכן לא הכרחי להזדהות או לאהוב אותה.

    5. ומה לגבי הקומיקסים? נחמדים, אם כי לפעמים ארכניים כמו למשל זה של אמש.

    אם יש לכם זמן פנוי, ממליץ על מחוברים 2, למי שטרם צפה. אבל האמת היא שאני ממליץ על מחוברים 2 רק כדי שתיהנו מחנוך דאום. לכן למי שאצה לו הדרך, יש גרסה מקוצרת שנקראת "מחוברים לחנוך דאום" ובה רק הקטעים בהשתתפותו, ללא שאר המחוברים.

    אהבתי

  16. אורן הגיב:

    הו, הנה ממתק מהארץ לכפר על האין עיתון. טיובית מצטיינת כמו שאוהבים, פארודיה מדיקת כמו "לאטמה" , אך מינמלית יותר.

    אהבתי

  17. טיובית פה טיובית שם.
    מה יש לך מהמילה הזאת? די, זה לא אורנג'דה. בדקתי בצנרת של גוגל וכנראה שרק אתה משתמש בה. אם אתה מנסה להטביע חותם היסטורי בשמי התקשורת הישראלית, לפחות תגיד.

    אהבתי

  18. שועלן הגיב:

    טמקא עושים פארודיה על עצמם (אני מקווה).

    אהבתי

  19. חייל זקן הגיב:

    העיתון הקנדי נשיונל פוסט מפרסם סיפור מעניין על תנועה מקורבת לקרן לישראל החדשה (מקווה שהשם הזה מותר על פי כללי הבלוג החדשים). מדובר במייסדת של תנועת השלום אוהבת האדם פרי גזה (Free Gaza), גרטה ברלין, שפירסמה טוויט לאוהדי התנועה שבו היא מגלה להם שהציונים הפעילו את מחנות ההשמדה של הנאצים והם (הציונים) אחראים לרצח של מיליוני יהודים. כנראה כקדימון לרצח העם שהם מתכננים לבצע בערבים התמימים.

    אהבתי

    • זה כבר נאציפיקציה למתקדמים. הציונות כתואר תלוי תפקיד וזמן. מעניין מה דינו של קאפו שהגיע לישראל חפר 20 ק"מ תעלות ומת מקדחת. ציוני, יהודי או נאצי.

      אהבתי

    • תומר הגיב:

      באיזו צורה מקורבת Free Gaza לקרן לישראל החדשה?

      אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        אותו בית גידול רעיוני כמו הארגונים הישראלים שאחראים לדו"ח גולדסטון. אותם קשרים בין לאומיים. אני חושד שגם אותם מקורות מימון אבל לא מצאתי לכך סימוכין מאחר והם אינם מפרסמים דבר על אופן המימון שלהם.
        מספר אירגונים ישראליים נתמכי הקרן, שותפים פעילים שלהם באירגון משטים. אתה מוזמן לקרוא ולהעמיק באתר NGO MONITOR

        אהבתי

      • תומר הגיב:

        תודה, הבנתי, (אולי "קרובה" יהיה מונח מתאים יותר מ"מקורבת").

        אהבתי

      • ראש המדור הגיב:

        בהזדמנות זו של הברלין היהודים-הם הנאצים והשימוש במונחים כמו "צה"ל יוצא למבצע של טבח בילדי עזה" של ראש הקרן נעמי ח.(כבר בדקות הראשונות של עופרת יצוקה)- אולי כדאי להבהיר שמבקרי הקרן לישראל החדשה, בהוספתם את גרשיים, מכוונים להבהיר מהי אותה "חדשה אמורפית", אליה חותרת הקרן לגבי ישראל. כלומר הצבעה על זהות האג'נדה בינה לבין חד"ש הרואה מטרה עליונה לעקר את זהותה הציונית-יהודית של מדינת ישראל בשם "השיוויון". (ראה גם דבריה של המצביעה במיל. יחימוביץ' בזמנו על דב חנין)

        מצד שני, הקרן לישראל החדשה, הוכיחה שהיא לא סנובית. כאשר עולה בדו"ח המקורי אותו חיבר ד"ר רן ברץ, שהיא שמחה לממן בנדיבות גם את תנועת הנוער של בל"ד של עזמי בשארה וחנין זועבי המופלאים. תנועה שע"פ הגדרתה שלה היא לאומנית-ערבית.
        כך שהשימוש בגרשיים אולי מקפח קצת את בל"ד לעומת חד"ש ונעשה רק מטעמי נוחות ולא מתוך רצון אפלייתי what so ever.

        אהבתי

    • אורן הגיב:

      אבל חז"ן, יונה, רמ"ד, חבורת המענגים את עצמם, מה בשם הספגטי זה קשור לבלוג, זרקו אותכם מרוטר, אז תקימו לכם קומונת אנטי קרן משלכם לעיסוק בפרונקלים המועדפים עליכם.

      אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        האם "אורן" אינו הניק של זה שממטיר עלינו לינקים מהמדיה הצפון אמריקאית חדשות לבקרים? אנחנו רק צועדים בנתיב שפילסת.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        כן, אני מדבר לקיר. סליחה שהפרעתי לפנאטים באמצע מציצת הבהונות ההדדית.

        אהבתי

      • ראש המדור הגיב:

        אובייקטית טענת האורן שגויה מיסודה.
        אם "99 אחוזים מהבלוג" וביננו 99 אחוזים מהציבור היהודי בישראל, נמצאים מימין לאורן- הרי שע"פ הגדרה הטוען ל"פנאטיות", פוסל בדיוק במומו.

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        החבר יונה אישר שאני במחנה הנאורים בדיכוטומיה של נתניהו.

        אהבתי

      • לוגיקה לא תעזור כשמדובר על מנועי מציאות. בעיניהם המילה קומץ קשורה לקומזיץ בחולצה כחולה ושרוך והרוב הדמוקרטי יהודי הוא בכלל קטע מסרט בלהות.

        אהבתי

    • אזרח במיל' הגיב:

      אל דאגה, סילברסטיין טוען שמגלה הטוויט ומי שהעביר אותו לעיתונות הוא מכחיש השואה הארמנית.
      גם עם זה נכון, הטיעונים של מי שפרסם את הסרטון כל כך חלשים שזה עצוב:
      * זה יועד לפייסבוק הפרטי שלה.
      * היא לא ממש ראתה את הסרטון.
      * מי שהביא לחשיפה מכחיש את השואה הארמנית.

      ממה שקראתי אצל סילברסטיין, הלוגיקה לא חזקה בהרבה.

      He was not a genocide denier because he invited the Turkish diplomat to address a pro Israel group. He was a genocide denier because in 2007 Israel was a genocide denier & his campus group was avowedly pro Israel AND because he called the talk by the Holocaust denier “tremendously instructive.” That’s why he likely was a Holocaust denier in 2007 despite his protestations to the contrary. BTW, I’ve dared him to produce any written proof that he affirmed the Armenian genocide before the Mavi Marmara massacre. Haven’t heard back.

      ועל הדרך שיביא הוכחה שאחותו לא זונה.

      אהבתי

  20. ז'ורז' סאנד הגיב:

    יובל ל007 הקולנועי

    אהבתי

  21. ז'ורז' סאנד הגיב:

    יום אחרי צום הארץ המוסף טעים עוד יותר.

    אהבתי

  22. אורן הגיב:

    הניו יורק טיימס מצטרף לעוסקים במשבר העיתונים בישראל.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s