וויי, איזו התרגשות. הלילה קיבלתי את מאמר המחקר שכתבה ד"ר תרצה הכטר בכתב העת "האקדמי, השפיט, הרציני" הסופר-יוקרתי (תוס': קראו את הטוקבקים החולקים על ההגדרה), מגמות, על אודות הטוקבקיסטים האנונימיים של הבלוג בחצי השנה הראשונה לקיומו, עת הייתי underground.
מהמחקר עולה נאמנות החברים לקבוצה, הסיבות לאנונימיות, טיב הטקסטים כמסמני הערכה למגיבים ושל המגיבים, ועוד.
המחקר יהיה מאלף במיוחד לדור הנוכחי של המגיבים, שאני מניחה שהוא נינו, אם לא בן נינו, של דור המייסדים.
על המחקר החלה הכטר לעבוד ב-2008, הוא התקבל לפרסום ב-2009 ויצא לאור בגיליון נובמבר של מגמות.
דמויות מהעבר יוכלו למצוא את עצמן מצוטטות:
העם, FlyingPuma, ללי טרלללי, The underpaid, גיא בניוביץ', יוב, עמיחי יעקבי, וונדרבאה, בלתזר, עמיר פרץ, פרנצ'סקה טוטי, Odd תל אביבית, הלנה, קתרינה, הביץ' של הצ'יץ, חביבי (הלו!), Twister, גע"ס, בראסרי.קום, פוליצר, קרליבך, ועוד ועוד. חברים, נכנסתם להיסטוריה האקדמית של ישראל.
מה שצריך עכשיו זה מחקרי המשך, שהרי מחתרת הטוקבקיסטים לא נמוגה מעולם.
ורק טעויונת אחת (ע' , 149, 145, 139): הבלוג עודכן (תיקון שלי: בעיקר בלינקים) עד סוף 2007 בישרא-בלוג, אך עבר דירה לראשונה באוגוסט 2006 לפלטפורמה זמנית של המארקר.
בע' 148 דווקא מובהר שהבלוג עבר ל-TheMarker cafe.
מעברי הפלטפורמות והתמורות שחלו במגיבים ובאינטראקציות השונות, גם בכך צריך לעסוק מחקר ההמשך.
ולווט אנדרגראונד 
פינגבאק: מוקדש לוולווט אנדרגראונד « הצלחה
שלום לכולם, אני רחל – משתמשת חדשה
אהבתיאהבתי
שלום רחל, ברוכה הבאה לביתנו הדל.
אהבתיאהבתי
השקעת במניה חדשה?
אהבתיאהבתי
השקענו במיתוג מחדש, ומתיחת פנים תאגידתית. בבסיס נשאר נאמן למקור.
אהבתיאהבתי
אותך לממונה על ההגבלים העסקיים.
אהבתיאהבתי
וואו הדיון הזה כאן עם האנשים שמתעקשים למחות על הדירוג של "מגמות" ככזה או ככזה ממש נוקדני. הרגשתי כאילו נקלעתי לסצינה ב"הערת שוליים".
אהבתיאהבתי
נכון :]
אל תשאל, מה שאני עברתי פה
אהבתיאהבתי
חחחח ועל מנת שלא אואשם בחוסר גילוי נאות, גם אני פרסמתי שם משהו, ביקורת ספר על ספרו של עמית קמה "העיתון והארון".
אהבתיאהבתי
אני חושב שהיא קיבלה פה שיעור מאלף בחינם על הסיבות שגורמות לאנשים לכתוב באנונימיות ברשת.
מי יודע, אולי המאמר שיתבסס על הדיון בפוסט הזה יפורסם בכתב עת סופר יוקרתי מחו"ל.
אהבתיאהבתי
למה דיון כזה צריך היה להיערך באנונימיות? אנשי האקדמיה שהגיבו, האם רע יאונה להם אם יסבירו בשמם מהו דירוג אקדמי? מה, זה ימנע את קידומם?
אהבתיאהבתי
התכוונתי שהיא נחשפה וחטפה.
פעם הבאה גם היא תכתוב באנונימיות…
אהבתיאהבתי
אכן וואו גם וואו גרוס. אבל אחרי שאנחנו, כל אזובי הקיר שקראו את המאמר המאלף של יוסף קטן אתה נשמע בהערתך מאד וואו קטן ואפילו וואו וואו וואו וחחח אפאס שחצן.
אהבתיאהבתי
דבורית, גם וגם.
הביטוי "כתב עת יוקרתי" שימש בתכתובת ביני ובינך "כדי" לציין שכתב העת מגמות מוביל בתחומו . הביטוי הוא שלי ונוצר על ידי בלבד – "כדאי ואף רצוי" לציין זאת!
אהבתיאהבתי
יש פה שתי נשים וגבר (או שלוש נשים, אני לא יודעת)
1. מגמות
2. אחת
3. קוצו של יוד
הטוענות/ים משוכנעות/ים מעל לכל ספק שלקרוא לכתב העת מגמות "יוקרתי" זו בורות, שאין בו שום דבר יוקרתי, שזה מצחיק, ושלא ככה מדברים.
כך שהדיון הוא איתם.
נכון, המילה "יוקרתי" לקוחה ממך, מההתכתבות בינינו.
אולי יש לדון בפירוש המילה. אני לא יודעת.
בכל מקרה אפשר להגיב ישירות לכל אחד מהן/ם
אהבתיאהבתי
דבורית, כל זב חוטם באקדמיה, מכיר את המונח כתב עת "יוקרתי" (לבטח "סופר יוקרתי" כפי שאת הגדרת בחוסר הבנה מוחלט את מגמות).
מגמות הוא כתב עת ישראלי, רציני, אקדמי ושפיט, בדיוק כפי שהגדירה אותו נורית. מעצם היותו ישראלי ובעברית, לצערנו הרב אינו יכול להיות יוקרתי, סופר יוקרתי או אפילו סופר.
הכתיבה האקדמית וכתבי העת האקדמיים, מופנים לצבור הקוראים האקדמיים בעולם ולפיכך שום כתב עת בעברית לא יכול להחשב ל"יוקרתי".
ניסו להסביר לך את זה בעדינות והגבת באגרסיביות ושחצנות שאיננה במקומה. לא כל אחד צריך להבין את דרוגי היוקרה האקדמית – אבל בור הוא מי שמסרב להקשיב לאלה שמנסים להסביר לו.
אהבתיאהבתי
אני לא כל כך רואה את העדינות שלך ב"הפגנת בורות מוחלטת". זו לא אמירה עדינה במיוחד לדעתי.
תקשיבי.
אני לא בקיאה בהיררכיה האקדמית. פשוט לא.
נמצאת פה עורכת המחקר והכותבת, ד"ר תרצה הכטר, שהיא זו שהסבירה לי שכתב העת יוקרתי. היא הגיבה ומגיבה לכם.
אני חושבת שאת צריכה לענות לה ולהסביר לה למה היא טועה במה שכתבה, ולמה היא "מפגינה בורות" שכזו באשר לכתב העת שפרסם את דבריה. לא לי.
אהבתיאהבתי
עלי לציין שבאתר של כתב העת מגמות כתוב בפירוש שלמרות השפה בה מתפרסמים המאמרים, יש בו תקצירים באנגלית והם מתפרסמים באתרים חשובים בעולם. כך יוצא, שמי שפרסם במגמות, מקבל לידיו מאמרים באנגלית לשיפוט, מכתבי עת לועזיים, בעיקר הודות לכך שאם המאמר שלו או שלה התפרסמו במגמות, מן הסתם יש לו יידע מוצק בתחום הנחקר.
אהבתיאהבתי
תרצה, יש היררכייה ודרוג מאד מאד פשוטים ומוכרים ליודעי הח"ן הרלוונטי לגבי כתבי עת אקדמיים "יוקרתיים" (קל וחומר "סופר יוקרתיים").
לאותם יודעי ח"ן דנן, (שניתן להניח שאת אחת מהם), מותר ואף ראוי לגחך על הסופרלטיב "יוקרתי" או "סופר יוקרתי" שהוצמד למגמות.
אהבתיאהבתי
דירוג רשמי של כתבי העת האקדמיים בעולם ובישראל:
"מגמות" היחיד שקיבל דירוג A מבין כתבי העת האקדמיים המופצים בישראל.
מקווה שזה מניח את דעתך.
אהבתיאהבתי
כמובן שהדרוג הרשמי הזה של כתבי עת מוכר לי היטב.
כולי תקווה שגם את מבינה ומכירה את ההבדל בין ה- A הישראלי ל- C הבינלאומי.
וכיון שההבדל "הקטן" הוא עובדה מוחלטת ומוגמרת, הרי שבזאת פרשתי מהדיון. כל טענה אחרת שלך בנושא, היא בבחינת הטעיית מי שאינו בקיא בנושא יוקרת כתבי העת האקדמיים.
(אגב, מי כמוך יודעת, שבדיוק על יוקרה זו, בין היתר, גם נקבעים גורלות באקדמיה, אז למה להטעות?).
אהבתיאהבתי
דבורית, וולווט אנדרגרואנד בשבילי, עשתה דבר גדול כשלעצמו – היא ביקרה את התקשורת באופן יסודי, אינטנדיבי ואמיץ (ועדיין עושה זאת, אך כפרסונה מזוהה בשמה האמיתי).
כבלוג של כותבת אנונימית, הוא הועלה לדיון פעמים רבות בשיעורים במסגרת קורס אקדמי לענייני תרבות האינטרנט כשעסקנו באנונימיות ברשת, ובהמשך שימש לצרכי מחקר, כפי שכבר ידוע לכולכם.
המחקר עצמו הציב כמטרה עיקרית להתחקות אחר הבסיסים להתפתחות קהילה וירטואלית וזיקה ארוכת טווח אליה, בתנאים טרומיים של אנונימיות.
אנונימיות ברשת כבר נבדקה מזמן, אבל התפתחות קהילה וחיזוק הקשר בין המשתתפים, בתנאים אלו , לא נבדקו בקונטקסט הישראלי עד כה ולכן התבקש לערוך מחקר כזה. אין זו תופעה מובנת מאליה.
אני מודה בראש ובראשונה לכל המשתתפים האנונימיים שבעזרתם יכולתי להתחיל להבין את תופעת ה"נאמנות" לקהילת הבלוג כשהבלוגרית ומרבית המשתתפים משתמשים בזהויות בדויות.
בחרתי להגיש את המחקר כמאמר מדעי לכתב העת "מגמות" – שהוא כתב עת מדעי מוביל בתחום מדעי ההתנהגות בישראל (ושפיט לצורכי דירוג במרחב האקדמי). כל מחקר על תרבות הרשת שמתפרסם בכתב עת מוביל מוסיף נדבך משמעותי להבנת הסוציולוגיה של הרשת בישראל.
הביטוי "כתב עת יוקרתי" לא בא מדבורית אלא בא ממני, כדי לציין את הדבר הזה.
המחקר התחקה אמנם אחר מקרה שהתרחש לפני כשש שנים, וזה הרבה מאוד זמן במונחים של תרבות הרשת. אבל תרומתו היא לטווח הרחוק משום שרבים מאלו הכותבים ברשת ימשיכו להשתמש בשמות בדויים – ובראשם טוקבקיסטים ומשתתפים בפורומים למיניהם.
אהבתיאהבתי
תיקון שגיאת דפוס – התכוונתי ל"אינטנסיבי" כמובן (ולא אינדנטיבי)
אהבתיאהבתי
תרצה, תודה על ההשלמה.
(כדאי או כדי?)
אהבתיאהבתי
מגניב.
אהבתיאהבתי
ביום שישי יש קהל קשה, זה ידוע
אהבתיאהבתי
לא היא לא כתבה את זה קודם. מדובר באנשים שונים.
מן הסתם אני לא האדם היחיד בתבל שיודע מה זה כתב עת אקדמי נחשב, או יוקרתי.
כל מי שפרסם אי פעם מאמר אקדמי יודע את זה, בדיוק כפי שאת יודעת את ההבדל בין מעריב להארץ.
אהבתיאהבתי
"מגמות", למה את מקשקשת? לא צריך כישורים אקדמאיים כדי לראות את שתי התגובות של "אחת":
תגובה אחת
עוד תגובה אחת.
מדובר באותה מגיבה.
והנה סוד: מעולם לא פרסמתי מאמר אקדמי. מדהים, נכון?
ואני חוזרת גם עבורך. מדובר בכתב עת גרוע. בינוני. לא נחשב. מרוצה?
אהבתיאהבתי
כשמתווכחים על רמה של כתב עת, יש קודם כל לדעת שדירוג הוא עניין סטטיסטי. בעיקר – כמה מאמרים נשלחו לפרסום, כמה התקבלו לפרסום.
וכיצד זה נעשה?
ככל שכתב העת מקפיד יותר לפרסם רק את ה"טופ" שבמאמרים – תרומה לתחום המסויים במונחים של יידע חדש, תובנות חדשות, חשיבות לחברה (במקרה זה, החברה הישראלית) תוספת חשובה לתחום בקנה מידה עולמי (משתתפים אנוניניים שמקיימים זיקה מתמשכת לקבוצה וירטואלית, לדוגמה) – ולדחות את אלו שאינם מספקים את הסחורה, אזי הוא נחשב כמוביל בתחום.
אהבתיאהבתי
את טועה ובעיקר מטעה לגבי אופן ומשמעות הדרוג.
אהבתיאהבתי
כתב עת סופר יוקרתי???? טוב שאת לא מגזימה. אפילו במונחים ישראלים מדובר בכתב עת בינוני.
אהבתיאהבתי
כבר כתבת את זה פעם אחת. את חושבת שתוספת סימני השאלה תגביר את עוצמת דעתך?
אהבתיאהבתי
כשמדובר בכתבי עת מדעיים, נוהגים לדרג אותם לפי "אחוזי הדחייה" של המאמרים שמתקבלים לפרסום. שזה אומר, שרק מאמר (על מחקר מקורי) שממנו עולות תובנות התורמות לתחום ספציפי במידה כזו שאי אפשר לוותר עליו, מועמד להיכלל בכתב העת. לאחר מכן, מתחיל תהליך ממושך מאוד – המאמר עובר שיפוט "עיוור" אצל מומחים לתחום המדעי שבו מדובר וההמשך הוא מענה לביקורת, תיקונים, ביקורת נוספת, תיקונים וחוזר חלילה. אחר כך מתחיל שלב העריכה….
לפיכך, הביטוי מוביל בתחומו (מדעי ההתנהגות) מופיע ב"אודות" של כתב העת מגמות.
אני השתמשתי בביטוי "יוקרתי" אך הכוונה הייתה לציין את המיוחדות היחסית של מגמות בקונטקסט הישראלי.
אהבתיאהבתי
ההתנהלות הבלוגית שלך מעניינת. נראה לי שזו תופעה ייחודית, בישראל. אני מכירה את ההבלוג מרגע היציאה מן האנונימיות כי הדבר פורסם בעיתון (קראתי בידיעות. אז עוד קראתי עיתונים) וכך הגעתי אליו. אני
"הולכת" עם הבלוג באשר יילך.
אהבתיאהבתי
של מי היד בפידיאף? (אין קובץ מקורי מהחוקרת?)
אהבתיאהבתי
יד אלוהים.
אהבתיאהבתי
התאכזבתי מעט מהמאמר, ציפיתי למשהו יותר אנתרופולוגי. מעניין להשוות למשל למחקר הקלאסי על מין אנונימי בשרותים ציבוריים.
האנונימיות שם הן פונקציונלית, והן חלק ממהות ההשתתפות בקבוצה. אנונימית בבלוג חשובה פחות, וברוב המקרים סתמית. קבוצת מגיבים גם אם קבועה יותר, מבטאת קשר חלש, שהאנונימיות רק מוסיפה להחלשתו. האנונימות של הבלוגר, יתכן ומוסיפה לו כוח, במקרה של מסתורין, אך גם האפקט הזה נחלש. אכן טוב שנחשפת.
כמובן אין מקבילה ברורה לבלוגר בשירותים הציבריים, אז נסתפק באיש הניקיון.
אהבתיאהבתי
מברוק. נכנסת לדפי ההיסטוריה הכתובה ולא רק הוירטואלית.
אהבתיאהבתי
מה זה אנונימיות? הנה וידוי: שמי האמיתי הוא שלמה פישביין. האם כעת אני פחות אנונימי? לכל אדם יש ip שנתן לו אלוהים, ונתנו לו אביו ואמו.
אהבתיאהבתי
אז למה אתה משתמש בשמו של אדם אחר, חי וקיים עד מאה ועשרים?
אהבתיאהבתי
או, על זה צריך לעשות מחקר גדול. האמת, היא שכבר עשו, והרבה, אבל המהות של העניין טרם פוענחה.
אהבתיאהבתי
אה, חשבתי שאתה שלמה.
אהבתיאהבתי
שלמה, אכן.
אהבתיאהבתי
השקר היא אמת זמנית, או חלקית.
אהבתיאהבתי
קודם כל מזל טוב דבורית, על כך שהבלוג שלך הפך נושא למחקר סוציולוגי.
מגמות הוא כתב עת רציני, אקדמי שפיט. אני בהחלט מבינה את ההתרגשות שלך
ויש לך בהחלט סיבה למסיבה.
הצצתי קצת במחקר, יש לי בעיה עם השפה ה"סוציולוגית" אבל כך זה כשמישהו בא מדיסציפלינה אחרת. על פניו מחקר רציני ומקיף עם הערות שוליים למכביר. יופי לך.
אהבתיאהבתי
נורית, אני כולה הפציינטית, לא מגיע לי כלום על שאני שוכבת פשוטת איברים על שולחן הניתוחים. זו החוקרת שיש לברכה.
אהבתיאהבתי
"שוכבת פשוטת אברים על שולחן הניתוחים"?????
קשה קשה לתת מחמאות בארץ הקויידש. המחמאה היא על כך על שלקחו את הבלוג שלך ועשו לו ניתוח מדעי. כמה בלוגים אחרים את מכירה שנחקרו ופורסם עליהם מאמר מדעי? קבלי את המחמאה, תגידי תודה וזהו 😆
אהבתיאהבתי
האמת, הולם אותך יותר אנונימיות. אולי תבצעי חזרה למחתרת. כדאי לך, יחשבו שאת דנה ספקטר.
אהבתיאהבתי
סופר יוקרתי?
צחקתי.
אהבתיאהבתי
צודקת. מה-זה מצחיק.
אהבתיאהבתי
כתב עת רציני, אקדמי שפיט. בדיוק כמו שכתבה נורית.
לקרוא לו "סופר יוקרתי", זו הפגנת בורות מוחלטת בתחום הפרסום האקדמי.
אהבתיאהבתי
אני ממש מתנצלת שלא השתמשתי בשפה האקדמית העשירה, בה אני כותבת בדרך כלל, כדי לתאר את כתב העת.
אהבתיאהבתי
זו לא היית את שפקפקת ביוקרה האקדמית שהעניקה איזו אשת מאפיונר לבי"ס שבו לומדת ביתה?
קיים דרוג לכתבי עת אקדמיים. שום כ"ע ישראלי לא נחשב לסופר יוקרתי (או אפילו יוקרתי).
אם כן, זה לא עניין סמנטי, אלא סתם הפגנת בורות.
V: מה לעשות, אני בורה.
אהבתיאהבתי
כמי שפרסם בעברית ובאנגלית, ובאנגלית מפרסם גם בעיתונים "טובים", ופסק לכתוב בעברית אלא אם כן מובטח הפרסום מראש, כל הנושא של פרסום בעברית ומה זה "תקופון טוב" לפי האינדקסים של מצוטטים וכ"ו ראוי לדיון מעמיק. מניסיון של כמה שנים, המבקרים והבודקים בעברית זו תופעה מגונה, מכל בחינה, שהולכת ומחמירה. מכאן שפשוט לא כדאי לבזבז עליהם זמן. מדובר גם בפרופסורים בעלי שם עולמי שפסקו לפרסם בעברית פרסום ראשוני כי מאסו בביזיון לקרוא ביקורות בעברית, סיפור קשה ומורכב.
אהבתיאהבתי
מי שמך לקבוע ש"שום כתב עת בעברית אינו נחשב לסופר-יוקרתי (או אפילו יוקרתי)"?
הייתי רוצה לדעת עם מי יש לי הכבוד?
אהבתיאהבתי
השאלה "עם מי יש לי הכבוד" קצת חותרת תחת מחקרך שלך, הלא כן?
ועכשיו ברצינות, (כיוון שאחרי הכל ולמרות ה"מי שמך", יתכן שהשאלה שלך באמת נכתבה בתום לב וחוסר ידע ולא כרצון לניגוח). האם לא ידוע לך שפרמטרים לקידום מקצועי באוניברסיטה נקבעים גם, או בעיקר על סמך יוקרת כתבי העת שבה פורסמו מאמריך?
כיון שאין לי כוונה להפר את כללי המשחק והמחקר ולספר לך מי אני, מומלץ לך לברר את הנושא עם ברי סמכא ולברר איתם את הנושא.
אהבתיאהבתי
קוצו של יוד, לא חידשת לי מאומה…
ניחא.
אולי יתחשק לך בכל זאת לקרא את מאמרי ולבדוק קצת מה יש לי לחדש לך ולכם כטוקבקיסטים אנונימיים???
המאמר מתפרסם במגמות כ"ח (1) עמ' 130-161 והכותרת היא:
"של מי השורה הזאת?" אנונימיות ומחויבות אישית ארוכת טווח בקבוצה וירטואלית.
אהבתיאהבתי
ממש מעניין תרצה, גם לא חידשתי מאומה ואפילו ניחא?
להזכירך, הנושא הוא לא המחקר שלך, אלא דרוג היוקרה (יש שחשבו בתום לב, שאפילו "סופר יוקרה", של מגמות.
אהבתיאהבתי
הכטר, נראה שיצאת מה זה קטנה בדיון הזה.
אהבתיאהבתי
גם מרגש וגם מסקרן !
אהבתיאהבתי
גם את המהפכה של סטיב ג'ובס לקח כמה שנים עד שהרגישו. המחקר בסך הכל מאשש את המציאות – הבלוג פשוט איכותי, ומצליח לשמור על רמה לאורך שנים. לא צריך בשביל זה את האקדמיה, אבל נעים לקבל אישור גם מהם…
אהבתיאהבתי
ואו, איזה מסובך זה מאמר במדעי הרוח. אצלינו בפיזיקה ניסוי אחד שתי משוואות גרף, וסגרנו עניין.
אהבתיאהבתי
ואז מבלים את שאר הזמן בלימוד שבדית, שלא יהיו פדיחות מול המלך והמלכה בעת קבלת הפרס.
אהבתיאהבתי
יא דבורית,
מברוק על הכניסה להיכל התהילה האקדמי.
יצרת משהו במינון מדוייק וייחודי ובכיף הייתי נותן לך חיבוק וירטואלי. על ההשקעה הממושכת מכל הלב, על הכישרון ויותר מכל על סקרנות ובחינת גבולות עצמאית ואמיצה.
את מוזמנת לעלות לדוכן הוירטואלי.
לגבי המחקר עצמו…נהנית לקרוא בגלל ההיסטוריה והפן הסיפורי.
התובנות פושרות למדי (עמ' 150) ובכלל נראה לי שהיומרה לנתח את ההתנהגויות החברתיות בעולם האיטרנטי בכלי המחקר הקיימים קצת מגוחכת. כאילו מישהו בכלל מבין מה קרה פה בעשור האחרון ולאן זה הולך.
עכשיו תוכלי לספר לנכדים שהיית שם אז, בתקופה ההיא כשעוד הקלידו- ובגדול.
אהבתיאהבתי
מזל. ברגע הראשון חשבתי שזה כולל גם אותי.
אני דור 3. יותר משוכלל, עושה הרבה טריקים ורעש, אבל כל זה נועד רק לכסות על רמת התוכן.
לגבי ה-פדף.
את יכולה להעלות אותו כמו שהוא לשרת קבצים חיצוני כלשהו כמו rapidshare, hotfile, netload וכו' ולתת קישור.
או לנסות בכל זאת לקווצ'צ'ו. למשל כאן (אם יותר מ-5 מגה, צריך להוריד תוכנה).
אהבתיאהבתי
nvm. אני רואה שכבר הסתדרת.
הולך לקרוא.
אהבתיאהבתי
הערה אזהרה: תגובה זו תבאס את בעלת הבית.
פייר? מה זה התאכזבתי.
לא יכול להיות שבכל הסקירה הספרותית הארוכה שבתחילת המאמר ואף בגוף המאמר עצמו אין שום התייחסות (השוואתית/ניגודית) לתופעת הרשתות החברתיות. כן, אני מבין שהמאמר עוסק באנונימיות, אבל אין ספק (לי, כן?) שתופעת האנונימיות בעידן הנוכחי (בניגוד לעידן האינטרנט של טרום "המהפכה החברתית" שהיה אנונימי מטבעו) מהווה סוג של תרבות נגד לתופעת הרשתות החברתיות, שהן כיום ה"מיינסטרים" (כן, טוויטר, גם את). אולי זה בגלל שהמאמר לא עוסק באנונימיות עצמה ובסיבות לה, אלא רק מחפש האם יכולים להתפתח מאפיינים של קהילתיות בקרב קבוצה המורכבת מגורמים אנונימיים.
יש לי עוד דברים לומר, אבל מכיוון שאין לי שום ניסיון אקדמי בתחומים שכאלו, אני אעצור כאן.
העובדה שציינת שמדובר ב"כתב עת סופר יוקרתי" החזירה אותי הישר לפוסט הזה ולתגובותיו.
אהבתיאהבתי
1. למה תבאס? ממתי אנחנו צריכים להסכים על דבר זה או אחר?
2. בישראל יש מעט מאוד כתבי עת. אתה מוזמן לקרוא עליו ולבדוק אם הוא יוקרתי או לא.
3. העובדה שהתקיים פה (או בכל מקום בעולם) דיו ןעל יוקרתיות כתבי עת לא אומרת שאני לא יכולה להשתמש יותר במילה (שהיא לא פרי דמיוני הקודח).
4. על המאמר/מחקר עבדה הכטר ב-2008. ב-2009 הוא התקבל. התמורות שעברו על האינטרנט/הרשתות החברתיות מאז הן עצומות.
5. לא בכדי כתבה המחברת (וגם אני), שהמחקר התחלתי.
אהבתיאהבתי
כתב העת לא יוקרתי אפילו במונחים ישראלים. בדוק.
הסופרלטיבים שאת מדביקה לעצמך מביכים ועוד יותר מביך הנסיון להתהדר באיזו כסות אקדמית.
הבלוג שלך נחמד, לא הפינגטון אבל אינפורמטיבי.
אהבתיאהבתי
איזה סופרלטיבים הדבקתי לעצמי בדיוק? מתי? איפה?
מה את רוצה?
כתב העת ירוד והבלוג שלי עוד יותר. מרוצה? יופי.
אהבתיאהבתי
כל הכבוד! 🙂
אהבתיאהבתי
לא להגזים, יותר עכבר מעבדה.
אהבתיאהבתי
זהו, ולווט, עכשיו את גם בגוגל סקולאר… בקרוב בסילבוסים של חוגים לתקשורת ומדעי החברה
אהבתיאהבתי
נוסטלגיה… אני אפילו לא זוכר באיזה ניק או ניקים השתמשתי אז.
יש תקציר?
אהבתיאהבתי
כן, התקציר בפוסט.
מקווה שמישהו יעזור לי להעלות את הפדף.יש ויש.אהבתיאהבתי
וואו. לא זכרתי שפעם השתמשתי בשם הזה. מדהים. אני עדיין קוראת את הבלוג כמעט מדי יום. ועדיין עיתונאית. ועדיין לא מרוצה מן השכר שלי. רק את הניקים שלי החלפתי כמעט כמו גרביים.
אבל בהזדמנות זו, שאצלי כמעט דבר לא השתנה, כל הכבוד לדבורית על ההתמדה והבלוג המחכים.
אהבתיאהבתי
shit
ואף אחד ממאות הניקים שלי לא נכנס… ואני כאן כמעט מהיום הראשון – באסה
אהבתיאהבתי