מהי הריכוזיות? מחלה חמורה או צננת קלה? מעריב מכבס ותולה את הריכוזיות ואת הטייקונים * המארקר שואל ועונה * סבר פלוצקר לא מרוצה * כלכליסט עושה סדר * המהומה בלשכה נמשכת * ולמה כולם נרעשים ממותה של העיתונאית בעלת הרטייה
ישראל היום בכות' ראשית על הטייקונים (היחיד). אלו מוזכרים גם בשער הארץ.
בידיעות לעומת זאת המלחמה בנתניהו נמשכת בעוז, וכות' הגג מתייחסת למהומה בלשכה. ואילו במעריב – ציטוט סתמי של הרמטכ"ל על חוק טל. לפחות חרוז. מקור ראשון על ההשלכות של ביטול החוק.
איך מתמודד מעריב, עיתונו של הטייקון מס' 1, או 2, עם דו"ח הריכוזיות הסופי?
ראשית, מכבסת המילים עובדת שעות נוספות. כמו שכבר ציינתי בעבר, המילה טייקון עברה מהעולם במעריב. אין יותר טייקונים, אלא אם זה שימוש ממורכא, או ציטוט של מישהו, או אזכור שבא לגנות את המילה.
היום מתברר שגם המילה "ריכוזיות" פרחה לה לבלי שוב. הכותרת בשער מעריב עסקים היא –
"ועדת התחרותיות מוציאה את המשק למכירה
ועדת התחרותיות הובילה את המשק לשוק של מוכרים בלבד. עכשיו כמעט כל המערכת הפיננסית מונחת על המדף, אבל ספק אם יימצאו קונים" (יהודה שרוני ורותם סלע)
בכתבות אלו בכפ' 2-3 שכחו לכתוב את הגילוי הנאות שמעריב נמנה עם קבוצת אי.די.בי, אך הגילוי מופיע דרך קבע, כמובן, בשורת הקרדיטים של המוסף בכפולה זו.
בכתבה של סלע, המסבירה את מסקנות הוועדה, מוזכרת המילה ריכוזיות פעם אחת, בציטוט דברי רה"מ.
בטור הפרשנות הסמוך של שרוני הוא כותב במשפט הראשון: "ועדת התחרותיות, שזכתה לשם ועדת הריכוזיות, הציגה אתמול את הכלכלה הישראלית בסגנון ריקוד הטנגו: צעד קדימה ושניים אחורה".
ובאחרון: "ועדת חיים שני נקראת הוועדה להגברת התחרותיות, ולא ועדת הריכוזיות. ככל שניסיתי להבין אתמול, אף אחד לא הצליח לספק הסבר סביר כיצד תביא הוועדה להגדלת התחרותיות".
שניהם מצרים על חיסול הפירמידות: "מי שיושפע מהחקיקה של התרת הפירמידות הן בעיקר קבוצות אי.די.בי וקבוצת דלק (סלע)
ו"… הניפו אנשי הוועדה את הגרזן במכה אחת וחיסלו מעשית את תופעת הפירמידות (חברות הפער)" (שרוני)
בעמוד האחרון של המוסף, בטור הצד אפשר לקרוא ידיעה משמחת, ובה גם הגילוי הנאות: "הצלחה לאי.די.בי: ביקושים של 286 מיליון ש' בשלב המוסדי".
אי אפשר לומר זאת אחרת: כתבי מעריב מדבררים את אדוניהם במאה אחוז.
על השאלה המילולית, תחרותיות לעומת ריכוזיות, עונה לשרוני רותם שטרקמן כבר בשער הארץ: "כשמונתה ועדת הריכוזיות לפני שנה וחצי כתבו פרשנים בכירים כי העובדה שהמלה ריכוזיות אינה מופיעה בכתב המינוי של הוועדה, מלמדת שהיא אינה קיימת בישראל ושכך גם חושבים רה"מ ובכירים באוצר… אתמול… כבר הוזכרה המילה ריכוזיות עשרות פעמים והיה ברור שחל שינוי תודעתי. אתמול ניכר היה כי נתניהו… שטייניץ… פישר… שני, מבינים שזוהי אחת המחלות החמורות מהן סובל המשק הישראלי…"
וגיא רולניק (כות' בשער המארקר – "בועת הריכוזיות התפוצצה, הסכנה לשוק החופשי עוד כאן"):
עיתון ואתר אלה כותבים על מבנה המשק הישראלי ואוספים את התשתית העובדתית התומכת בטענה שמדובר במבנה מסוכן זה יותר מחמש שנים – אבל רק לפני שנתיים החליטו ראש הממשלה ונגיד בנק ישראל שהגיעה העת לפעול, בטרם משבר פיננסי, בטרם תקרוס הדמוקרטיה הישראלית סופית לידי קומץ טייקונים ממונפים.
הקמת הוועדה לבחינת הריכוזיות במשק הישראלי נתקלה כצפוי בקמפיין אלים ומתמשך של רוב כלי התקשורת והעורכים הכלכליים בישראל. הם יצאו להגנת הבוסים, החברים והמילייה שעוטף אותם.
הכל נכון, רולניק, אבל הקמפיין שלכם אלים ומלוכלך לא פחות.
המארקר חוגג את נצחונו בפרויקט מיוחד של 14 עמודים, עם הסלוגן "גדולים עלינו".
דברי רה"מ.
ריכוזיות בשמונה דקות.
http://c.brightcove.com/services/viewer/federated_f9?isVid=1&isUI=1
בישראל היום מתענגים על המילה טייקונים לכל אורך הכתבה, מספרים שנציגיהם סירבו להגיב ומשבחים את רה"מ.
דו"ח הריכוזיות לא מוזכר במילה בעמודי החדשות של ידיעות. שער ממון מביא את תחילת המאמר של סבר פלוצקר, שכותרתו "עשו סיבוב פרסה". לדבריו, המלצות הוועדה מהוות תפנית חדשה לעומת הטיוטה.
"בניגוד גמור לתחושה ששררה… כאילו ועדת התחרותיות תחמיר עם 'הטייקונים', למעשה היא מקלה איתם".
לדבריו, הוא טען מאז ומתמיד שהריכוזיות היא לא הבעיה העיקרית, הבוערת או החשובה של המשק, והוא מבסוט מכך (מההקלה, כך לגרסתו).
לדבריו, המשק ישתנה רק מ"העמקת מחקר ופיתוח, הגדלת שיעור המשתתפים בכוח העבודה, גידול בטכנולוגיה וצמצום העוני ואי השוויון" (תודו שלא חשבתם על זה לבד), וזה "נותר מחוץ לכתב הזימון של ועדת התחרותיות".
כפ' 2-3 מטפלת במסקנות, וידיעות, ככלל, לא חוגג או מבסוט, אלא משוכנע שהגזירות רוככו.
בשער כלכליסט: "הנפגעים, המסתייגים, המנצחים והמוסדיים"
גם פה יש פרויקט מיוחד (אבל זעיר יותר מזה של המארקר, כמובן).
כלכליסט עושה סדר: לא הכל זה דנקנר, תשובה ובינו. למשל, עשרות דירקטורים ייאלצו לפרוש.
נעמה סיקולר דווקא לא חושבת שאפשר להכריע איזה דו"ח תקיף יותר, דו"ח הביניים או זה הנוכחי והסופי.
והבוקר קצת נחת לדנקנר: "הגיוס המוצלח יכניס את החברה למדד ת"א 100".
מהומה בלשכה
הרי כבר אתמול נכתב בכל מקום שרה"מ התבאס מכך שלמד על פרשת האשל הלהוט מהתקשורת. מה טעם לחזור על כך?
בישראל היום ראו לנכון להביא את דבריו, וככותרת.
ובעניין צבי האוזר, החוזר ואומר שיישאר בתפקידו (אוקיי, בינתיים): אולי המשמעות היא שהוא, כמוני, ולהבדיל מהמתנפלים, לא רואה את פרשת סגירת הדלת כ"השפלה"?
את יועז הנדל יחליף, כפי שנאמר אתמול, לירן דן, מאנשי הלשכה. רק טייטלו ישתנה.
ר' לא תצטרף למסע רה"מ לוועידת איפא"ק בשבוע הבא, כי יהיו שם עיתונאים רבים, והיא לא רוצה שתשומת הלב תופנה אליה.
גם בשער מעריב יש התייחסות מרכזית לפרשה (וכן כל ע' 6) עם צילום ארכיון טוב של עמית שאבי: נתניהו, מאחור הנדל ומימינו האוזר.
בידיעות אוחזים בידיעה ככותרת גג, וכן כפ' 2-3. לפי איתמר אייכנר, בלשכה מעריכים שר' תעזוב בקרוב את תפקידה. אייכנר טוען שגם האוזר ויוחנן לוקר "ייאלצו לעזוב בקרוב", אף שבשאר המקומות נכתב שלוקר ממילא עוזב בתוך כחודשיים, בלי שום קשר.
שמעון שיפר בטור הפרשנות: "אני מסקר את פעילותם של ראשי הממשלות מאז מנחם בגין… מעולם לא נתקלתי בסביבת עבודה כל כך מסוכסכת וכל כך מוטרפת".
תואר הלפיד
המל"ג הטילה סנקציות כספיות על אונ' בר-אילן.
למרות הכותרת של ישראל היום (כולל בשער), אני לא מבינה מהידיעה שלפיד לא יקבל את הדוקטורט שלו.
נעמי דרום במארקרוויק: כמה כסף צריך כדי לרוץ לפוליטיקה?
ובאשר ללפיד, ש"רק כותב טור קטון בעיתונצ'יקל'ה על חייו האישיים", הנה התשובה:
עברו הטלוויזיוני של יאיר לפיד והטור הקבוע שלו ב"ידיעות אחרונות" שווים הרבה יותר מכל סכום כסף, בוודאי כזה שאפשר להוציא בפריימריז ישראלי. "בוחרים אוהבים להצביע לאנשים מפורסמים", מסכם ארד, "אם בר רפאלי היתה רצה לבחירות בליכוד, היא לא היתה צריכה להשקיע יותר מדי בלהביא בוחרים".
מה עושים מועמדים שלא התנסו בעבודה טלוויזיונית או בקריירה צבאית? מנסים לייצר מוכרות בכל מחיר – רצוי בחינם. "מודעה אחת בעיתון תחסל לך את כל התקציב", מספר עמרם מצנע, שהחל את דרכו הפוליטית ברמה המוניציפלית ב-1993, וב-2002 ניצח בפריימריז לראשות מפלגת העבודה. "פרסומות הן דבר יקר מאוד, ולכן צריך חשיפה".
עיתונאים על הכוונת
שני עיתונאים נהרגו אתמול בסוריה. אחת מהן היא מארי קולבין. היא לא העיתונאית הראשונה שנהרגה בשנה האחרונה, ובכ"ז, נמצא לה מקום בשערי (יעקב אחימאיר) שלושה מהעיתונים שלנו, עם כתבות נרחבות בתוככיהם. בגלל שהיא נהרגה בסוריה? שוב, היא לא הראשונה, והיא גם לא היחידה שנהרגה אתמול. הצלם רמי אושליק נהרג גם הוא. האם דמו כחול פחות? אין לי אלא לשער שזה בגלל הרטייה. יש לנו נוסטלגיה.
מארי קולבין התראיינה למעריב ב-2005.
וגם מתנחלים על הכוונת
אתמול הביא היונה את הצילום הזה:
והיום מביא ישי פרידמן במקור ראשון את הסיפור:
הנרגמת היא זהבה וייס מכרמי צור. לדבריה "עמדו שם צלמים שחיכו לצלם אותי נרגמת", ואיש מהצלמים, שעסקו בשיפור עמדות לקראת הרגימה, לא ניסה לעצור את הרוגמים.
עדכון: זה הפריים שהתפרסם אתמול בישראל היום, ובחיתוך הזה. לא אותה תמונה.
קצה האצבעות
מוסף כלכליסט על אימפריית הפורנו של מולי ליטבק. נחשפת? לא ממש.
האם יש הבדל בין הכתבה הזו, לקודמתה מ-2009 (איתי רום, גלובס)?
עדכון: כתבה קודמת התפרסמה עוד קודם בכלכליסט.
לחם עבודה
הבוקר בתשע התקיים בבית הדין לעבודה דיון בבקשת ארגון העיתונאים להוציא צו מניעה נגד פיטורי העיתונאי תני גולדשטיין, ממובילי ההתארגנות ב-ynet .
וזו תגובת ynet לבית הדין לעבודה (pdf) בעניין אראלה גניסלב וגולדשטיין.
הערה אחת בינתיים: אם הדברים נכונים בתגובת ynet באשר לעובדה שגולדשטיין חיפש עבודה, בעודו כותב ב-ynet, בקרב פוליטיקאים וגופים אותם סיקר, הרי שזה מעשה מגונה בעליל ובפירוש. ואם לאו – הרי שזו הוצאת דיבה.
סיכום הדיון: הפיטורים הושהו, גולדשטיין ייצא לחופשה בתשלום עד להכרעת הדין בשבוע הבא, 1 במרץ, 9:00.
מח' הגהה
אחרי שידיעות בחר את המורה של המדינה הוא בוחר את הכלב של המדינה. בכ"מ, לא תמצאוהו בע' 14, ככתוב בשער העיתון, אלא דווקא ב-16.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
במלאת 70 שנה להתאבדותו של שטפן צוייג העלתה הספריה הלאומית כמה מסמכים לאתרה, כולל מכתב ההתאבדות (עופר אדרת, הארץ).
המלצות:
גל – על טור האוסקר של מנחם לס.
המבורגר בן ארבע.
לפני פיזור
תודה רבה לתומכים בבלוג. כל שקל חשוב. בלעדיכם לא אוכל להמשיך לכתוב.
זה לא נכתב לתפארת המליצה. זוהי עובדה.
קבלו פסק זמן עם שוקולד 90%. הכי בריא.
ולווט אנדרגראונד 
הושעה, לא הושהה.
אהבתיאהבתי
ובעניין צבי האוזר, החוזר ואומר שיישאר בתפקידו (אוקיי, בינתיים): אולי המשמעות היא שהוא, כמוני, ולהבדיל מהמתנפלים, לא רואה את פרשת סגירת הדלת כ"השפלה"?
אנשים מתעלמים מהרבה השפלות במהלך עבודתם. כך גם במקרה של הטרדה מינית. נשים סובלות הטרדה מינית ולא עוזבות את העבודה או את התפקיד. קראנו גם פירסומים על עובדים בתקשורת , מודפסת, המשודרת ובטלוויזה שסובלי מהתעמרות וממשיכים לעבוד
אהבתיאהבתי
היא באמת חושבת שההמבורגר של מקדונלדס לא מתפרק בגוף ונכנס כמו שהוא לירכיים?
ומה לגבי קבוצת ביקורת?
המבורגר וצ'יפס ממסעדת יוקרה לא נראים ככה אחרי 4 שנים?
הכי קל זה להגיד מקדונלדס זה קקה.
אהבתיאהבתי
בהקשר לכותרת הראשית של "ישראל הים" וההרחבה במוספו הכלכלי.
א. בשנות התשעים היתה לנו ועדה לפרוק הקונגלמרטים. על כלל וכור נאסר להיות שותפים בחברות, הבנקים יצאו מאחזוקתיהם הריאליות.
ב. בשנות האלפיים היתה לנו רפורמת בכר. הפרדה בין בנקים קמעוניים לקרנות ההשקעה. מתוך כוונה ליצור בנקי השקעות כמו בארה"ב. למזלנו התהליך החל באיחור, וניצלנו מהמשבר של 2008.
ג. עכשיו שוב חזרנו לנקודת ההתחלה פרוק קונגלמרטים שנוצרו מהרפורמות הקודמות. נוסף לכך כללים חדשים לדירקטורינים למיתון השפעת בעלי שליטה בחברות בנות ונכדות. מהלך ראוי על הנייר, אך ספק בקיומו בפועל. הנסיון מראה, שהתחום האפור, כל מה שאינו מגיע להרשעה פלילית, הופך לנורמה.
ההשפעה על התחרותיות מעטה. שטראוס, תנובה, אסם ושופרסל לא יפורקו. מחאת הפסק זמן ממחישה ששליטתן בשוק היא הבעיה.
האוצר מדי עשור מגלה פרדיגמה חדשה לתיקון המשק, בדרך כלל תוך מידה רבה של אנרכוניסטיות. מצד שני כושל בפתרון הראוי של רגולציה מתמדת, במקום ועדות עשור.
לא שטייקונים אינם בעיה, מסוג אלה המסוגלים להשקיע עד 100 מיליון דולר במערכת בחירות, או בהקמה/ רכישה של עיתון.
אהבתיאהבתי
זה עוד כלום. יש לי צילומים שמןכיחים שלאמריקנים יש יותר מכוניות מאשר לנו
אהבתיאהבתי
יכול להיות שקצת הפרזנו בכוחה של התקשורת ? דה מרקר מאז יום היווסדו כותב כל יום עמודים על גבי עמודים על הריכוזיות במשק וזה לא מזיז לאף אחד . בן אדם מפרסם תמונה על מחירי שטראוס בארה"ב והופ! חרם צרכני , המניות של סטראוס מתרסקות ועופרה שטראוס מתחננת בתקשורת שיאמינו לה שזה המחיר הכי נמוך שהיא יכולה לתת . שלא לדבר על מחאת הקוטג' שהתחילה מקבוצה בפייסבוק של מישהו שאני אפילו לא זוכר איך קוראים לו .
אהבתיאהבתי
מותה של מרי קולווין סוקר בהרחבה לא רק בשל הרטייה: היא עיתונאית בכירה, מאוד מוכרת, אמיצה בצורה יוצאת דופן, שנהרגה "בעת מילוי תפקידה" במקום שרק עיתונאים מעטים מגיעים אליו. הנה מצבור סיבות מצויינות לכל עורך סביר לתת למותה כיסוי שהוא מעל ומעבר לזה הניתן למותם של עיתונאים אחרים ובוודאי לאזרחים סורים שנהרגים בקרבות. מה לעשות, זה המקצוע.
אהבתיאהבתי
לא יודע איך קוראים למקצוע הזה, עיתונאות זה לא . אין שום ערך למסע בתוך סוריה למעט להראות שהיית ,כמו שאת אומרת , במקום שרק עיתונאים מעטים מגיעים אליו. מילא אם היה לה איזשהוא מידע בלעדי על המורדים או על אסד, אבל אני לא צריך שהיא תדובב בשבילי בחור שהרגע הפגיזו לו את הבניין , זה לא שזה ישנה משהו בהשקפה הפוליטית שלי לגבי סוריה .
אהבתיאהבתי
הבסיס של עבודה עיתונאית זה לדווח מהשטח. כל השאר הוא בגדר מציצת אצבע, כמו שאומרים האמריקאים. אין לזה שום תחליף. מי שלא מבין את זה לא מבין א-ב של עיתונות.
אהבתיאהבתי
כל עוד הדיווח "מהשטח" לא מביא איתו משהו שמחדש לך הוא חסר משמעות . גם אני יכול לקחת איתי אייפון לסוריה ולדווח לך משם , זה לא הופך אותי לעיתונאי .
אהבתיאהבתי
גם צילום באייפון מהשטח איננו נטול ערך, אבל עיתונאים אמיתיים, כמו מרי קולווין, תמיד מביאים הרבה מעבר לזה: את התחושות, את המראות, את הריחות, את עדות הראיה.. טוב מראה עיניים, ולא בכדי. מה לעשות, עיתונאות אמיתית, זו שהולכת ונעלמת, היא הרבה יותר מצילום באייפון. היא שיגור האדם המיומן ביותר והאמין ביותר לראות במו עיניו, להעריך את הערכותיו, ולשתף בהם את קוראיו-צופיו.
אהבתיאהבתי
אתה מתבלבל בין עיתונות לדוקו
אהבתיאהבתי
כמה נחמד, טוקבקיסט נגד כתבי שטח, WTF קלאסי.
אהבתיאהבתי
לא נכון, חמי
עיתונאי אמיתי נוסע כמו גבר לירושלים, מתיישב לבדו באולפן הריק, מסתכל במצלמה בלי למצמץ ומתחיל לקרוא מהטלפרומפטר. זו מהותו של שידור מהשטח.
אהבתיאהבתי
טוב, עכשיו הבנתי
אהבתיאהבתי
זוהר לוי היה בורג מרכזי בלהקה שאני מתעב ("אחרית הימים" האוברייטד) וקצת פחות מרכזי ב"החלונות הגבוהים" הנפלאה. האמת היא שהוא היה מתופף בינוני למדי ודי תיפקד כמזרחי המחמד של הנגנים האשכנזים שסבבו אותו.
בכל מקרה מדובר באדם יקר, שלמרבה הצער לקה בשבץ מוחי. חדי העין שבכם יכלו לראות אותי בערב ההתרמה בתמונע. אז למה הבאתי את העניין לכאן? משום שב-YNET ממשיכים להזנות את העברית ופעמיים טוענים שלוי "חטף" שבץ. מסופקני אם הכתב או העורך יודעים בכלל שזו טעות:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4193996,00.html
אהבתיאהבתי
אחרית הימים אוברייטד?
הסירו ידיכם ממשיחיי!
אהבתיאהבתי
שכחתי הדיסקליימר: לטעמי האישי כמובן
אהבתיאהבתי
אתה בדרכך למוסד הסגור, נפוליאון פירנצה.
אהבתיאהבתי
זוהר לוי היה לא רק המתופף, או "מזרחי המחמד" כלשונך.
הוא המלחין של כל יצירות המופת שבוצעו בתקליט (!) המופלא שלהם.
חבורת הנגנים והזמרים "האשכנזים" התכנסו ללהקה כדי לבצע את היצירות של לוי.
אהבתיאהבתי
אחרית הימים היתה תופעה חד פעמית ומוצלחת במיוחד (נא לצרף את הדיסקליימר של CB), דווקא בגלל שאף אחד לא הביא אליה את זהויותיו הנספחות. גבי שוּשן לא היה המרוקאי אלא זמר הרוק המעולה, זהר לוי לא היה הספרדי המקופח אלא יוצר אוואנגרד ואיש בוהמה, קלפטר (מה המוצא שלו בכלל?) היה שם פשוט הגיטאריסט המעולה שהוא ואלי מגן (ושלו?) הופיע שם כמוסיקאי נטו. אפילו מירי אלוני בקטעים שלה נטשה את מעטה החיילת הבלונדינית מלהקת הנח"ל ונתנה כמה ביצועים מרשימים כקול, זה הכל.
מה שיצא זה מוזיקה מעולה ותו לא, לא קיפוח, לא מחאות, לא טענות לממסד ולרדיו ולא לאף אחד. אלבום אחד מצוין אבל מצוין!! ודי.
זה הרבה יותר מרוב ההרכבים הישראלים שאני מכיר.
אהבתיאהבתי
ההפסדים הכספים של נוני מוזס לישראל היום מטריפים אותו
הוא רוצה לרצוח את ביבי
מענין כמה הוא הפסיד עד היום?
אהבתיאהבתי
20 מיליון בממוצע לחודש בפירסום עברו מידיעות לישר"ה
אהבתיאהבתי
זה בשקלים, וזה בהכנסות, לא ברווחים
אהבתיאהבתי
א. הסכום יותר גבוה.
ב. זה כמעט הכל נטו שכן אצל מוזס כמעט כל ההוצאות כבר ישנן בין כך.
אהבתיאהבתי
לא פלא שמוזס בטירוף על ביבי
אהבתיאהבתי
תמונת המתנחלת פורסמה לראשונה אתמול בישראל היום נא לדייק
אהבתיאהבתי
מדובר בפריים אחר, קטוע וקטן. אני אפילו לא יכולה להישבע שמדובר באותה אישה. בכ"מ, כמו שכתב פרידמן התמונות נפוצו אתמול ברחבי הרשת.
אהבתיאהבתי
אמנם כל המתנחלים נוסעים בסטיישן לבן ויוצרים פתח של 10 סנטימטר בחלון השמאלי הקדמי כסוג של סימן היכר אבל במקרה הזה ברור לחלוטין שמובר באותה האישה.
אהבתיאהבתי
טעית, ולווט, זה אותו צילום
אהבתיאהבתי
פופציץ, כנס אלי לבדיקה.
אהבתיאהבתי
זה לא. בגללך בזבזתי עכשיו זמן להעלות את הפריים מישר"ה לבלוג.
קח צעד אחורה ולך לאופטיקאי מדופלם.
אהבתיאהבתי
בעניין הפורנו של מולי ליטבק, אם כבר לתת קרדיט לכתבה ישנה אז למה לגלובס ולא למי שמלכתחילה חשפו את ליטבק, תשעה חודשים לפני גלובס?
http://www.calcalist.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/1,2506,L-3238502,00.html
אהבתיאהבתי
יש פה משהו שאני לא מבין – האיש מנהל שירותי תיווך עולמיים לרכישת שירותי מין אינטרנטיים (אני מכיר מילה טובה יותר אולי לזה, אבל נזהר). מבחינתי, שירוויח. אבל מה יש להתפאר בזה ומנגד, מה יש לסקר את ה"אימפריה" הזו בעיניים כה נוצצות, כבכתבה?
אהבתיאהבתי
הלו הלו, זה ברור שכלכליסט מוקיע את עסקי הפורנו של מולי ליטבק, לא מהלל אותם. בלשונו של שייקספיר
They came to bury Caesar, not to praise him
אהבתיאהבתי
לא כך התרשמתי אני. המודל העסקי תואר באופן מפורט ונייטרלי מדי, כמעט מתפעל. שמחתי שכתבו שהאתרים שלו חסומים לגישה מישראל כי אחרת הייתי רואה בזה סתם פרסומת. נו, אז כתבו שהנערות (אולי) אומללות, שילמו את מס השפתיים הזה.
זה לא בדיוק פורנו מה שהוא מוכר שם לפי הכתבה. זה מין מודל של זנות אינטרנטית ללא מגע. תאר לעצמך שהמודל העסקי של סוחר בנשים מקומי היה מתואר בכזה פרוטרוט – עם מי הוא יוצר קשר, כיצד הוא מסתווה, אילו חוזים יש לו עם הבדווים, עם בעלי הדירות, מהיכן יוצאות היאכטות שמשגרות את הבנות ליעדן – הכל במין דיבור כזה על האיש ש"עשה את זה" – אבל היו מזכירים שלפעמים זה נעשה נגד רצונן של המשוגרות – גם היית חושב שבאים לקבור אותו?
אהבתיאהבתי
אלעד צודק, מאה אחוז. לא צריך לפאר ולרומם את עסקי הזנות והסחר בנשים של החבר ליטאי, גם אם הוא תורם גדול לאמנות ופתח גלריה בנוכחות מי ומי ביחצ"ני נובו-ריש מקומי. דווקא אתר בנהול אישי-נשי היה צריך להדיר ולא להאדיר את שמו. כלכליסט, גלובס, הם מבינים מהכסף שלהם.
אהבתיאהבתי
תגידו אתם קוראים את הכתבות או רק מקשקשים כאן בכיף? הכתבה נתנה בראש לליטבק והםורנו שלו ולא היה בה שום דבר חיובי בשביל הליטבק הזה. צריך לצעוק לכם באוזן עם מגאפון רע רע רע בשביל שיהיה ברור מה הכתב רצה. תקראו!!!
אהבתיאהבתי
אז זהו, שהקוראים כל כך התרגלו לסגנון המוזסי המתלהם, שתאור צונן של העובדות כבר לא מעורר קבס בפני עצמו. בכלכליסט שכחו להפעיל את מחולל שמות התואר הטמקאי, שיוסיף לכל שם עצם שני את התאור "נתעב", או "מרושע" וכמובן "שנוי במחלוקת".
אהבתיאהבתי
אחרי קריאת הכתבה אני יודע מה כתובת האתרים, כיצד בוחרים שם מישהי מבוקשת וכיצד מדורגות הנערות המבוקשות, כמה זה עולה לדקה בדיוק (מבוקשת ושלא מבוקשת) איך ניתן לפרסם אתרים כאלה כדי להגביר בהם את התעבורה, כמה כסף הם מכניסים, מה היתרון בשימוש במערכת הבנקאות הקפריסאית ובמערכת המשפט האנדורית כשאתה מנהל כאלה מן עסקים, ובכלל איזה יופי הבחורצ'יק הזה שרק לפני עשר שנים נתן שיעורי פסנתר בבית הקים אימפריה של 200 מליון דולר.
מצטער. יכול להיות שכלכליסט מכוון לאנשים יותר אינטליגנטיים ממני, אבל כשאני קראתי את הכתבה קראתי התרשמות רבתי מהמודל העסקי המדוקדק שפורט בה לפרטי פרטיו. בשוליים נכתב שהוא לא מנסה להחצין את העסקים האלה בארץ, ושהבחורות קצת עגומות ולא מרוצות מהשירות שהן מקבלות. לגמרי בשוליים.
אהבתיאהבתי
קוראים כתבות בעיון רב ובשום פנים לא מעניקים לו תארים כגון "האימפריה של ליטבק". גלובס מתאר פתיחת גלריה כאילו היתה אירוע תרבותי חד פעמי וכותבים על פרופ' רפי אלדור, הידוע מאד מתחום הנגזרים, ומעניקים לו קרדיטים על השקעתו בעסקים המפוקפקים, ועל הכרות רבת שנים עם אחותו של ליטבק, ואם זאת הארה שלילית לעסקים האלה אז מישהו פה כופל שלילי בשלילי ויצא לו חיובי.
אהבתיאהבתי
הזירה הפוליטית-חברתית נמצאת במגמת פריחה המביאה לתחרות ולכניסה של אנשים מצויינים לזירה. האינטרנט, הרשתות החברתיות והטלפונים הניידים החכמים החזירו את הכוח לאזרחים. היום לא מספיק להיות "פוליטיקאי" באופי או סתם מפורסם, היום אנשים רוצים לשמוע את דעת הפוליטיקאים במגוון תחומים שלא היו על סדר היום בעבר; מעוניינים באנשים בעלי רקורד של עשייה חברתית-כלכלית (ולא רק צבאית); באנשים שמציעים משהו מעבר להצהרות; באנשים המסוגלים לנהל דיונים, להעלות הצעות, להיות קשובים לצרכי בוחריהם (ש"ס אלופים בזה); באנשים שמבינים שמערכת הבחירות הבאה מתחילה ביום הראשון של כהונת כנסת חדשה; באנשים שמביאים קבלות.
לאור הנ"ל, לדעתי, ארד טועה, בר רפאלי אולי היתה נכנסת לכנסת, אבל היא גם היתה נפלטת ממנה במהירות מסחררת.
אהבתיאהבתי
הערה מקדמית – אין הוצאת דיבה בדברים שכתובים בכתבי טענות שמוגשים לערכאות שיפוטיות. אפשר לכתוב שם על גולדשטיין מה שרוצים.
לגוף העניין – ריבוי הנתונים בתגובת טמקא מעניין – כלי תקשורת אחרים אולי ששו לתרום לו מידע על הקיצוצים אצלם במאבק באויב המשותף… בתביעה כזו (שהיא בעלת אופי מיוחד ונקראת "בקשת צד בסכסוך קיבוצי") שעוסקת בפיטורי אנשי ועד חל נטל הוכחה הפוך – כלומר לא הועד צריך להוכיח שפיטרו אותו בגלל זה אלא טמקא צריכה להוכיח שהיא לא פיטרה בגלל זה. לכן הפירוט הרב והטענות האישיות האגרסיביות.
אהבתיאהבתי
העיתונאים שבו ושיבחו את שלשת המוסקטרים מלשכת רוה"מ שפנו לויינשטיין ולא דיוחו על כך לנתניהו, לטענתם על מנת להגן עליו. דא עקא, איש מהם לא תהה על כך שלא טרחו לדווח לו גם לאחר שהתלוננו. תגובתו של נתניהו מתבקשת.
אהבתיאהבתי
כי הוא יכול לשבש חקירה. התגובה שלו באמת מתבקשת, אבל חוסר האמון היה ביניהם לבינו כנראה קודם אם זה מה שחשבו עליו.
אהבתיאהבתי
למה אתה עובד אצל מישהו כשיש חוסר אמון בינך לבינו? זו משרת אמון בינם לבין רה"מ. חושב שהוא לא סמיך, אל תהיה שם.
אהבתיאהבתי
ולווט, אנחנו לא בלתי מסכימים. הפרידה אחרי צעד כזה היא הכרחית. אני יותר בשלב של הסקת המסקנות לגבי רה"מ מהדרך בה הוא נשקף בעיניהם.
אהבתיאהבתי
השאלה היא למה אוזל האמון בראש הממשלה כל כך מהר.
אהבתיאהבתי
זו השאלה המעניינת באמת. השאלה של ולווט (למה הם שם אם הם לא מאמינים בו) קצת תמימה או מיתממת. קשרים כאלה ושהיה ארוכה במחיצתם של מקבלי ההחלטות שווים הרבה כסף ועליה משמעותית בפוטנציאל ההשתכרות. לוותר על זה רק כי לא היית קונה מהבוס שלך מכונית משומשת? למה בדיוק?
אהבתיאהבתי
כן אלעד, בדיוק. אני מאמינה ביושרה, בללכת עד הסוף עם מה שאתה עושה.
זאת ועוד: אותה שהות במחיצת השכינה היא תמיד קצרה ולא ארוכה, כך שמה, להגיד "עבדתי חמישה חודשים בלשכת רה"מ"? זה באמת משפיע על מישהו?
אבוי אם כן.
אני לא תמימה ואני לא מיתממת. אני פשוט לא מבינה את מי שנוהג כך, ובחיים לא עבדתי עם מי שלא האמנתי בו בכל לבי.
כמובן שבחיים לא הייתי עושה צעד כזה.
אהבתיאהבתי
אבוי, לילך סגין פרצה את ולווט, (ושכחה את המשקפיים).
אינטגרטי זו שקיעה בצ'רלס קלור.
ובאשר למארי קולבין, אין מילים, ******, אולי הרטיה, אולי בלוג ביקורת התקשורת שלה, שהפך אותה למפורסמת בין עמיתיה.
אהבתיאהבתי
לגלג, לגלג. עכשיו רק תחלום שאקח אותך לשקיעה יפואית.
אהבתיאהבתי
א. שקיעה קליפורנית עם זואי.
ב. סביח רמת גני עם שועלן.
אהבתיאהבתי
ראיתי בחיי הרבה יותר שקיעות קליפורניות ממנות סביח.
אם כבר אז שווארמה אצל שמש.
אהבתיאהבתי
א. אל לשועלן להתייצב במקום דמותו המטאפורית.
ב. לא אוכל חתולות.
אהבתיאהבתי
א. נראה אותך אומר את זה לזואי כשהיא תגיב פה יום אחד ותגיד לך "אורן, קח אותי".
ב. כנ"ל.
אהבתיאהבתי
הכנ"ל אומר "ראה סעיף א'", לא שאני גם לא אוכל חתולות.
אם מה שהוא שם שם זה חתולות, זה החתולות הכי טובות שאכלתי אי פעם.
אהבתיאהבתי
ראת פעם שוואראמה של שמש בת 4?
אהבתיאהבתי
לסיכום עניינו. למרות דרישותיה של ולווט מקווה לא לחלום על שקיעות יפואיות וכריס מרטין. זואי היא מטא מטאפורה אילמת. הייתי מפרט יותר בשני הנושאים, אך אמי קוראת קבועה של הבלוג.
שווארמה לא אוכל, כי אני נמנע מבשר של יהודים. אציין רק, שלשווארמה בת 4 שנים קוראים מעורב ירושלמי.
אהבתיאהבתי
היית ממשיכה לעבוד אצל אדם שאת לא מעריכה אם היית מקבלת את עריכת ריטינג. לא כן? הבה לא נתנשא מעל צורכי פרנסה או קריריה
אהבתיאהבתי
כבר אמרתי לך אתמול שאת לא מבינה את הסיטואציה, או מתעקשת לא להבין ושההשוואה שלך מופרכת:
– עד שפגשתי את האיש ההוא לראשונה עבדתי במעריב כעשור (אני התחלתי לעבוד במעריב ב-1993, הוא החל לערוך את העיתון ב-2002). מעולם לא נתקלתי בו, לא הייתה לי שום דעה עליו מאחר שלא הייתה לו שום מעורבות בעריכת העיתון בו עבדתי.
האם את מסוגלת להבין את ההבדל?
– כבר באותו רגע הצבעתי ברגליים:
עזבתי את משרת העריכה שהייתה לי והמשכורת שלי קטנה בחצי
– כל האנשים שהגיעו ללשכת רה"מ עשו את זה כדי לעבוד איתו, מולו, ועשו זאת מתאוות שררה והתחככות בשלטון. לא כי לא היה להם מה לאכול. כולם הגיעו ממשרות אחרות.
– לא התנשאתי על איש. אמרתי את דעתי. מה אני הייתי עושה. אם הייתי מתעניינת בפרנסתי לא הייתי, למשל, מנהלת את הבלוג בצורה עצמאית. לא הייתי עוזבת את העיתונות. אני מיישמת את ההצהרה שלי הלכה למעשה.
אהבתיאהבתי
V, חבל על זמנך וכוחותיך, עבודה רבה ואצבעות שחורות מצפים לך
שמרי נפשך ליום ראשון, היום הגדול שלך (וגם שלנו, אם יורשה לנו).
אהבתיאהבתי
אנחנ ניאלץ להסכים שלא להסכים בעניין הזה. בקריירה יש הרבה תחנות, ובכל אחת צריך לבחור אם להישאר אם לאו לפי מאזן התועלת המופקת ממנה בזמן אמת ולהמשך הקריירה, בדגש על מאזן. מקום טוב לקו"ח שמפיקים ממנו מקצועית הרבה, לומדים בו ויוצרים בו קשרים טובים להמשך הדרך הוא מקום שיש לאחוז בו גם אם הבוס הוא לא זר של שושנים. כמובן שהבוס יכול לשנות את המאזן הזה והכל במגבלות של שמירה על כבודך האישי והמקצועי, אבל אני לא חושב שכל בוס שאתה לא מעריץ ללא סייג ונכון ללכת אחריו באש ובמים הוא כזה שצריך לעזוב.
אהבתיאהבתי
מדבריך משתמע שהיה שם אמון קודם. דבר שקצת קשה להשיג עם אדם שקשה להאמין לו כשהוא אומר בוקר טוב.
אהבתיאהבתי
ראוי שהקרדיט (אם אני רואה נכון) יצביע על המקור של היונה. לא הגיוני שדווקא בעלת כנף פיקטיבית תזכה בו בלי להזכיר את מגדל היונים שיצר אותה.
לא ככה ?
אהבתיאהבתי
הוידיאו מהאירוע
אהבתיאהבתי
הכתיבה בשער ידיעות, "הוא רוצח גם עיתונאים", היא לא רק שגוייה בעליל אלא גם נוטה לשכוח שעיתונאים, בניגוד לתושבי סוריה נניח, הם אלו שחיפשו את הצרות ולא שהצרות חיפשו אחריהם. אם עיתונאי מלחמות/קרבות כל כך 'משויצים' בקרביותם אז למה להלין על פתיעה בתפקיד, או מוות. רצח זה לא, מקסימום תאונת עבודה קטלנית.
אהבתיאהבתי
השער של ידיעות עובר כל גבול. כותרות דמגוגיות בכל פינה ובלי שום קשר לתוכן:
"לשכת הפחד" – כאילו אנשים בלשכת נתניהו מפחדים שירצחו אותם במיטתם. או מפחדים בכלל.
"שהאחרון יכבה את האור" – כאילו שהכל אבוד. אפילו בחירות מוקדמות לא נראות באופק.
"הוא רוצח גם עיתונאים" – כאילו שאסד נתן פקודה להפגיז בכוונה את קולווין. כאילו שלאסד יש בכלל שליטה על מה שקורה בסוריה.
"חיסול של פעוט בן שנתיים" – כאילו שמישהו בכוונה תחילה התנקש בפעוט.
"הכלב של המדינה" – כאילו יש אחד כזה שהוכתר ואתם ממש צריכים להכיר אותו.
"סוד החיים הארוכים" – כאילו מצאנו את הסוד. אז זהו שלא. (או שאולי כן – שוקולד עם 90% קקאו?!) ההישג הוא ישראלי – פרופ' חיים כהן גילה. אבל על המאמר חתום גם איזה גוי בשם מ. פינקל. שימו לב לתמונת המנתח/לבורנט שמוסיפה אוטוריטה, למרות שפרופסורים לביולוגיה ממש לא נראים ככה בד"כ או בכלל. חוצמזה, המאמר עדיין לא פורסם וכשיפורסם זה יהיה בז'ורנל שהוא לא peer-reviewed, להבנתי. כלומר, ממש לא מחקר פורץ גבולות שמצדיק הפנייה מעמוד ראשון או כתבה בעיתון פופולרי בכלל.
אהבתיאהבתי
"הוא יורה גם בעיתונאים"
ניחא שאסד אחראי להרג של מעל 5000 איש אישה וילד להפצצת ערים. מי היה מאמין שהוא ירד כל כך נמוך ויירה בעיתונאים? ביצורים היפים והנאורים האלה, הרגישים לכאבו של הזולת באשר הוא, ללא הבדל גזע מין ומקצוע.
אהבתיאהבתי
התפרסם באבוה. המחקר הבר אילני לא פורץ הגבולות הזה התפרסם בנייצ'ר.
נדמה לי שהתבלבלת עם המחקר הבר אילני בו עכברים קבלו דוקטורט ללא תואר ראשון.
אהבתיאהבתי
התפרסם בנייצ'ר כמכתב ומכל מקום בספק אם המגזין הוא באמת peer-reviewed
אהבתיאהבתי
פחחח…
מאמר בנייצ'ר נקרא "מכתב". להגיד שנייצ'ר, הז'ורנל המדעי החשוב בעולם מפרסם מאמרים מקוריים שלא עוברים פיר ריויו זה משעשע.
אהבתיאהבתי
מכתבים הם לא מאמרים. הם מדווחים בקצרה על ממצאים מחקריים נקודתיים שעשויים להיות מעניינים לקהילה המדעית, אבל הם לא שקולים למאמרים. לכן הם לא מקבלים את אותו המשקל בחשיבות ובבחינה. דוגמה לממצא מדעי דחוף שיפורסם (ופורסם) במכתב הוא חלקיקי הנויטרינו שמהירותם נמדדה כמהירה ממהירות האור (בלתי אפשרי לפי תאוריות קיימות). ממצא מעניין וחשוב ביותר, אבל כפי שהתגלה מאוחר יותר השהייה של כבל במערכת הניסוי היא האחראית לממצא החריג.
על הדיווח הראשוני והסקפטי בעיני החוקרים עצמם הייתה מהומה תקשורתית. על הגילוי כי מדובר בתקלה כמעט ולא שמעו.
בכלל, לקבל מידע מדעי מהתקשורת הפופלרית הוא רעיון גרוע…
אהבתיאהבתי
מכתב הוא מאמר קצר. הנה ההבדל בין מכתב למאמר מהאתר של נייצ'ר.
אהבתיאהבתי
מה שונה ממה שכתבתי?
אהבתיאהבתי
עזוב. נשברתי. אתה יותר ממוזמן לשלוח משהו קצר שחיברת כמכתב לניצ'ר. כל עוד זה קצר, שבוע, שבועיים ויש לך פרסום שם.
אהבתיאהבתי
אני לגמרי עם הנקודה
וכבונוס, הנה איזה פרסומון של עמוד אחד בנייצ'ר. הספיק להם לנובל.
אהבתיאהבתי
המאמר של ווטסון וקריק (לא מצליח להגיב ל"באבא") התפרסם כרוויו ולא כמכתב. מהיכרותי הרופפת עם נייצ'ר/סאיינס/לנצט דברים שמופיעים כ-LETTER יכולים להיות בעלי משקל וחשיבות משתנה. מה שבטוח שהוא שאין להם את האסמכתא של עורכי הגליון.
אהבתיאהבתי
ריויו אינו מאמר מחקר מקורי. זהו כינוי לסקירה של מחקרים בנושא מסוים. המאמר של ווטסון וקריק התפרסם כמאמר מקורי (ארטיקל. ראה פינה שמאלית עליונה בקישור).
לגבי יתר הדברים שכתבת, ההיכרות שלך כנראה יותר רופפת ממה שאתה חושב. אין הבדל בחשיבות בין מכתב ומאמר ארוך. הן מכתבים והן מאמרים ארוכים שונים נבדלים בחשיבותם הכללית למדע או לפרקטיקה. אסמכתא של עורך (בהנחה שאני מבין מה זה אומר) נדרשת בכל מקרה. כ70-80% מהמחקרים שנשלחים לניצ'ר נדחים על ידי העורך וכלל אינם נשלחים לריויו. כדאי לדעת שמכתב הוא ברירת המחדל. רוב המאמרים הם מכתבים ויש מעט מאוד מאמרים ארוכים. אגב, דווקא המאמר של ווטסון וקריק כלל לא עבר פיר ריויו. העורך כל כך התלהב שישר פרסם אותו.
אהבתיאהבתי
האתר של ד"ר (פרופ'?) כהן השתנה מהבוקר (תראו ב-Google Cache). אין זכר למאמר שהתייחסתי אליו בעמוד הפרסומים החדש. בפרסומים שכן מוזכרים, לא ברור לי לאיזה מחקר התייחס ידיעות (לא קראתי את הידיעה – אין לי ידיעות), אבל אף אחד מהמאמרים המוזכרים לא נראים כפורצי דרך, לפחות על פי הכותרת. הכל נושאים שנחקרו כבר. בנוסף, במאמרים שמוזכרים כהן הוא שותף לכותבים רבים אחרים שאינם ישראלים. בניצ'ר, כפי שצויין, התפרסם מכתב ולא מאמר. שיהיה ברור, אין לי שום טענות כלפי החוקר ומחקרו. אני כולי תקווה שמחקרו יגלה משהו יוצא מן הכלל. הטענה היחידה שלי היא על ההייפ והספינים שידיעות עושה כדי למשוך קונים.
אהבתיאהבתי
אני לא לגמרי מבין אנשים שמתבטאים בבטחון גמור בנושאים בהם הם לא מבינים דבר. בקצרה אומר שאם יש מאמר מדעי שראוי להופיע על שער של עיתון יומי זה המאמר הזה.
אהבתיאהבתי
"אנשים שמתבטאים בבטחון גמור בנושאים בהם הם לא מבינים דבר" – הגדרה מדוייקת של עיתונאיים. 😉
תסכים איתי שאם הקבוצה מאחורי הממצא הזה לא הייתה ישראלית, לא היינו שומעים על המאמר הזה אפילו חצי מלה?
אהבתיאהבתי
ואם פרס נובל בכימיה היה ניתן לחוקר שלא מישראל גם לא היינו שומעים על זה בשום עיתון ישראלי. וגם אם בגודו זו לא היתה יעל ארד אלא צינג צנג צונג לא היינו שומעים על זה שום מילה. יש לי הרבה טענות לבר אילן ולעיתונות הישראלית, אבל כאן, במקרה הזה – ישר כוח, המשיכו כך.
אהבתיאהבתי
חבל שאנשים כותבים על דברים שאינם מבינים בהם
מחבר אחרון הוא בדרך כלל החוקר הראשי
והנה התרומה של כהן (זה עם הסי), כפי שהוצהרה על ידי הכותבים:
Contributions
H.Y.C. designed experiments, analysed data and contributed to writing the paper. Y.K. designed and performed experiments, analysed data and contributed to writing the paper. S.N. designed and performed experiments and contributed to writing the paper. G.A. performed the histopathological analysis. V.P. and L.N. performed experiments. G.Z. and Z.B.-J. developed analytical tools, analysed data and contributed to writing the paper. S.N and G.A. contributed equally to this work
והנה המקומות שהחוקרים הגיעו בהם
Affiliations
The Mina & Everard Goodman Faculty of Life Sciences, Bar-Ilan University, Ramat-Gan 52900, Israel
Yariv Kanfi, Shoshana Naiman, Victoria Peshti, Liat Nahum & Haim Y. Cohen
Department of Pathology, Hadassah Medical Center and Hebrew University, Kiryat Hadassah, Jerusalem 91120, Israel
Gail Amir
Lane Center for Computational Biology, School of Computer Science, Carnegie Mellon University, Pittsburgh, Pennsylvania 15217, USA
Guy Zinman & Ziv Bar-Joseph
ניתן בהחלט להגיד שמרכז הכובד של העבודה בבר אילן
ואכן, מכתב לנייצר היא ברירת המחדל והיא עוברת ורריו אכזרי שדוחה 90 אחוז מהמאמרים
כל הכבוד במקרה הזה לבר אילן, המשיכו כך
אהבתיאהבתי
אחד, כהן הוא חוקר, פרופסור. הוא לא וולוט וספק אם הוא יודע בכלל איך לארגן את אתר האנטרנט שלו. לכול היותר מדובר בסטודנט שעושה קופי פסט לכל מאמר חדש באתר שנבנה טלאי על טלאי על ידי דורות של סטודנטים.
אהבתיאהבתי
שוב, אין לי טענות לכהן, וצר לי אם דבריי התפרשו אחרת. הטענות הם כלפי ההייפ האינסופי של ידיעות בשער העיתון.
אהבתיאהבתי
מבין, סבבה. אני מבין אותך. במקרה הזה זה לא פרס נובל, אבל פרסום מאמר ישראלי בנייצר זה דבר שקורה מסדר גודל של עשרה פעמים בשנה. יש אכן חוקרים שמפרסמים בעיתון ישראלי פלאי פלאות שלא התקבל באף עיתון מדעי רציני (לא המקרה הזה). בהחלט נושא חשוב שיש לדון בו. הם מנצלים את חוסר הידיעה של קהל הקוראים להבחין בין פרסום שעבר בקרה בעיתון חשוב לפירסום שלא עבר בקרה. זה לא שאחד יותר חשוב מהשני. פירסום ללא בקרה משמעו אפס מאופס מבחינה אקדמית.
זה נושא חשוב שראוי להביאו לדיון – האם מישהו ירים את הכפפה עם מדען ישראלי שהציג את עצמו כמלך העולם בעיתון חדשותי מבלי שהמאמר נשלח לירחון מדעי כלשהו?
יש גם מאמרים שפורסמו בסיינס ונייצר והתגלו כרמאות (מקרה שון) או כלא נכונים. כמדומני שחוקר ישראלי שלח לאחרונה מכתב לסיינס והראה שאחד המאמרים שם על ראיה ממוחשבת הוא בעיתי מאוד (בלשון המעטה). מישהו יזכיר לנו את הלינק?
אהבתיאהבתי
Hi,
I would like to clarify a few things.
1) The paper was of course peer-reviewed by 3 separate reviewers, and is indeed an "official" scientific paper with verified research
2) It is a very big deal, even outside of Israel, as this is the first time a mammalian sirtuin was shown to extend lifespan.
Aside from extending lifespan, the mice were much healthier with less fat and more muscle. This is also very important.
3) I invite everyone to read the official paper, as this may clarify confusion
http://www.nature.com/nature/journal/vaop/ncurrent/full/nature10815.html
אהבתיאהבתי
את מן הסתם שושנה ניימן, אחת מכותבי הגלויה (זו היתה גלויה או מכתב?) לשבועון הלא נחשב ההוא שלא טורח לעשות פיר- ריויו. ברכות על המאמר הבאמת נפלא הזה.
אהבתיאהבתי