כנס יסוד קואופרטיב העיתונות של טובי פולק מתחיל בדקות אלו. כלומר לא מתחיל.
צריך היה להתחיל ב-19:00.
עכשיו 19:23 ועדיין ממתינים. פולק מסתובב כחתן בחופתו, משתדל לזהות את מי שהתכתבו איתו במייל או בפייסבוק (עמוד עקרונות הקואופרטיב).
את הרוב המכריע אני לא מזהה. אבל בכ"ז מי פה?
שרית פרקול, בתמונה עם פולק, ירמי עמיר, ניב קלדרון, אממ, ואלו כל האנשים שאני מכירה, למעשה.
19:30, יש. מתחילים.
פולק מציג את עצמו ואת החברה שלו, תוכן העניינים. באולם כ-40-50 איש. "אם זורקים את כולנו לתוך מערכת עיתון, אני לא חושב שיש מתחרים שיעשו את זה יותר טוב". הרעיון הוא לעשות ישות עיתונאית שמנותקת מהשפעה שאינה ממין העניין. ששיקולי המערכת – לא רוצה להגיד נקיים, כי אין דבר כזה – וכשאומרים נקי מאינטרסים מתכוונים לשמאלני, ולא זו הכוונה… אבל כן, הוא מתכוון לנקיים.
"לעשות עיתון זה כלום, לאכסן אתר זה שום דבר, יש פה עורכים, צלמים, כותבים, לא בעיה להרים עיתון, אבל הבעיה הגדולה שלנו תהיה הייעוץ המשפטי.
– מה ייכנס לעיתון? כל סיפור. מתנחלים, שריפת מסגד, הכל.
"כשהגעתי למעריב ב-1984 זה היה קואופרטיב. העיתונאים בחרו והחליטו. ההנהלה לא התערבה. לפחות זה מה שאמרו לנו.
דוגמה – chicagonews – קואופרטיב. אפשר לתרום להם, וכמו כן הם מוכרים את סיפוריהם בסינדיקציה. אין פרסומות.
(אבל גם הוא מבין שזה לא יקרה בישראל. למי ימכור סיפורים בסינדיקציה? אולי לחו"ל).
רוצה להחליט עם מה נצא ב-Day One. עובדים על אתר, יש לו שם, והבוקר נקנה גם דומיין. תוך ימים-שבועות בכוונתו להרים אתר.
רוצה לצאת מהפגישה עם קבוצת עבודה וכן עם אנשי מסחר.
"צריך להבין שאנחנו מדברים על תקופה משמעותית של עבודה ללא שכר. רינו צרור אמר לי ברדיו, תגיד להם שנה שנתיים.
אני בטוח שהפוטנציאל קיים, צריך לעשות את זה יחד".
מישהי שואלת: למי זה נחוץ.
פולק: "רוב האנשים חושדים בכל העיתונים. התדמית מאוד נמוכה, שמאלנים, אוהדי ביבי".
הוא רוצה לקבל את הסיפור שמאחורי. משהו שונה, שמשדר ניקיון מסחרי, חוסר תלות באינטרס של בעלים.
"אם נהיה שונים ומעניינים, יש לנו מקום. מסתפק ב-10% מהטראפיק של ynet (גם אני).
מה התכנון שלו? מאה אנשים בשמינית משרה שיעבדו שעה-שלוש ביום.
תשובה לשאלה: לא תהיה מערכת פיזית. "החברה שלי פועלת עשר שנים בלי שאיש ייצא מהבית".
אגב, אם זה לא ברור, מדובר באתר. אתר אינטרנט. פולק מתעקש שלא תהיה לו שום אוריינטציה שמאלנית.
הוא לא מוטרד מהיכולות העיתונאיות של הנוכחים, אלא של כל המסביב.
מישהי מייחלת לכוכבים שיצטרפו. פולק אומר שדיבר עם כמה, אלא שהם אמרו לו: זה ייכשל. אם זה יצליח, קרא לנו.
20:04. על הבמה: עו"ד יפעת סולל. עוסקת במחקר וקידום קואופרטיבים.
בעולם יש כ-820 מיליון חברי קואופרטיב. 100 מיליון מועסקים בקואופרטיבים. 40% מהכלכלה השוויצרית היא קואופרטיבית.
לא היה משבר פיננסי בבנקאות הקואופרטיבית. מפעלים קואופרטיביים מחזיקים מעמד יותר ממפעלים בבעלות משקיעים.
קואופרטיב – מיזם כלכלי שנועד לקדם את האינטרסים הכלכליים, חברתיים תרבותיים של חבריו והוא מנוהל על ידם באופן וולונטרי.
מטרתו: להיות עסק כלכלי מצליח.
בקואופרטיב של עובדים הם הבעלים והם מקבלים את ההחלטות לגבי העסק. לא כולם על כל החלטה. האספה קובעת מי יהיה הגוף המנהל.
זה לא אומר ששכר כל העובדים חייב להיות שווה, אבל זה אומר שלא ייתכן שלאדם אחד יהיה יותר מלכל שאר החברים.
חוק הקואופרטיבים בישראל הוא חוק בעייתי, מנדטורי, לא עבר הרבה שינויים.
המחאה הנוכחית הביאה למודעות את האלטרנטיבות הקואופרטיביות בישראל. לפי מה ששמעה בשבועות האחרונים, ישראל עומדת לפני עידן קואופרטיבי.
טובי שואל: אנחנו רוצים שזה יהיה עסק. שישלם משכורות וכו'. יש לך רעיון למודל הנכון?
מישהו בקהל אומר, מה אם שרי אריסון תשלח חיילים שיקנו מניות?
סולל מציעה שזה יהיה המודל הקלאסי, של עובדים.
קולות בקהל: מה האג'נדה? / צריכה להיות אידיאולוגיה, אחרת זה סתם! / כולנו צריכים לשבת ולחשוב איזה אופי צריך להיות לקבוצה שלנו.
טובי: הרעיון הוא עיתון פלורליסטי פתוח והוגן כלפי כל אדם. לא צריך אידיאולוגיה.
מישהי: האם המערכת בעד ניאו ליברליזם?
טובי: "מעיתונים אחרים, המערכת משקפת את דעת הבעלים. אנחנו לא. אותי לא מעניין לעשות נישה. הכותרת הראשית צריכה לדווח. אני לא רוצה להיות ברל כצנלסון.
אנחנו צריכים לדבר לקהל הרחב ולהביא לו מגוון של דעות… אנשים נקיים שאין להם כתם פלילי ירצו לכתוב בעד ההתנחלות, אני לא אמנע מהם".
רעש ומהומה בקהל. הנוכחים מתווכחים בינם לבין עצמם. מישהו (דניאל): צריך קו! אני אמצא שם את האידיאולוגיה של חד"ש או של מולדת?
מישהי: גם וגם וגם וגם.
טובי: "היום העיתונים מוטים כלכלית לפי האינטרסים שלהם. פוליטית – העיתונים נוהים לפי עורכיהם…מרמרי עזב כי עמוס שוקן היה יותר שמאלני ממנו".
מישהי: איפה מרמרי? הוא לא פה??
(הוא לא).
עמיר: האם אנחנו מכוונים גם למסעודה משדרות?
טובי: "כן, כדי לספר לה על הסקאדים והממ"דים".
עמיר: לא, התכוונתי מבחינת העממיות.
עמיר לסולל: קואופרטיב זה לא אומר דמוקרטיה, נכון? מי שקונה מניה, לא אומר שהוא יכול להשפיע.
סולל: לא בכל יום. יש אספה כללית. אבל הריבון הם בעלי המניות.
טובי: אני בעד support us. לא שקל ליום כמו מיברג.
מישהי: מה זה אומר ששנת 2012 היא שנת הקואופרטיבים?
סולל: יש כוונה/נסיונות שמדינת ישראל תשקיע בקואופרטיבים.
(איבדתי ריכוז. בוהה. תכף אחזור).
מישהו: קואופרטיב יכול לבקש תרומות?
סולל: לקואופרטיב אין מגבלה, לגופים שנותנים כספים, יש יותר בעיה.
בתשובה לשאלה: קואופרטיבים בריאים (בעולם) מבוססים על הון שלא ניתן לחלוקה. בישראל זה לא ממש ככה.
20:41.
סולל פורשת, אך לפני כן מספרת שהוקם קואופרטיב צרכני במצפה רמון. בתהליך כבר כמה חודשים. הוא יקבל חברים חדשים, והוא יאפשר לתושבי מצפה רמון לרכוש מוצרים במחירים שווים לכל נפש.
טובי עונה לדניאל שפורש: לא שמאל, לא ימין, לא בעד ערבים לא נגד ערבים. כל נושא שנבדק וכו'.
לבמה עולה נתי יפת, שיספר על שקוף. הוא יספר למה זה לא קיים יותר.
אוי, נגמרת הבטריה. מסתובבת לחפש חשמל.
יש חשמל. יושבת בפינה.
בלינק שהוספתי יפת מספר על התגלגלות שקוף. אז אני לא חוזרת.
יפת: אדם לא ייכנס לאתר אם לא יחשוב שיש שם חדשות עדכניות.
הוא חושב שצריך להגיע 100 אלף גולשים ביום. מציע לטובי לגייס 120 אלף ש' לחצי שנה לשני עורכים, שיסננו ויבחרו את החדשות הנכונות.
יענו אגרגציה מאתרים אחרים, שבהם יש מידע.
חדשות עם תוכן ממשי. לא סוכר.
זו מה שהוא מציע ללמוד מהכישלון של שקוף. מה עוד: ועדה של 31 איש.
לא השתמש בפייסבוק, כי ב-2008 זה עדיין לא היה להיט.
היה לאתר קמפיין של יום אחד בערך, גל תקשורתי שהביא לכניסות רבות וליותר מכמה אלפי שקלים ביום אחד, וזהו.
ניב קלדרון מזכיר את ההשקעה של מיליון דולר של אריאנה האפינגטון בהתחלה.
טובי אומר שהמודל שלה לא יעבוד פה.
מתקשה לשמוע בגלל המרחק שלי מהדוברים
—-
קראתי את התגובות שלכם. אל תעצבנו ותחפשו דקדוקי עניות ותתפסו אותי במילה לא מנוסחת. טובי אמר שייכתב על הכל. כן, מחבלים מתאבדים, ומתנחלים, בעד, נגד, מה שתרצו, תפסיקו להתקטנן. יהיה חופש מוחלט.
ואנשים בלי עבר פלילי – בלי שום קשר לדעותיהם. נו, מספיק. נאמר פה במפורש: שום אוריינטציה שמאלית או ימנית.
אוקיי, טובי מודיע שרינו צרור, שצריך היה לבוא לכמה דקות, לא יכול.
כולם יוצאים להפסקה. תכף נשוב.
אוקיי. אלו האנשים שנותרו אחרי ההפסקה. זה הצוות שיהווה את מערכת האתר. לצערו הרב של טובי, אין אנשי מחלקה מסחרית. יענו כסף עוד אין.
טובי חושב שחדשות יש בכל מקום. הוא רוצה להפתיע. לא לעשות עוד אתר או עוד עיתון. מהו סיפור? למה זהבית כהן הלכה. הוא מבין שזה לא יכול להיות מחר בבוקר. אבל לחשוב, הוא אומר, שזה מה שמעניין. ללכת לקטע החברתי: איך דבר כזה קורה.
טובי מדבר על טלוויזיה אינטרנטית: פשוט וזול.
מישהי שואלת מה עם תעודת עיתונאי.
אגודת העיתונאים בירושלים תומכת, אומר טובי.
ניב מזכיר את סשן תעודת העיתונאי.
מישהי מספרת על יוזמת עבר שנכשלה. לא הצלחתי לעקוב אחריה. תוס': הייתה זו תמי זילברג שסיפרה על מיזם אמנות שכשל.
טובי: ההתפתחות הטכנולוגית מדהימה, יכול להיות לנו אתר מדהים תוך יום.
ממחר-מחרתיים אייצר שלוש קבוצות: עיתונות, טכנולוגיה, מסחר, שיתחילו לעבוד בינן לבין עצמן.
כל מי שנמצא כאן, וחברים, להתחיל להעביר חומרים לדמו. החומרים יכולים להיות כל דבר. ידיעות שפורסמו ברמה המקומית, הכלכלית, לא כל כך מאמרי דעה. זה יש בשפע. אם אפשר – תמונות בנות פרסום.
עד אחרי החגים רוצה דמו "כדי שנוכל לדעת כמה חומר צריך פר יום/חודש.
…חדשות ייעשו מעצמן, אבל צריך לראות מי יעשה את זה. צוות העורכים יצטרכו לעבוד בשיטה פירמידלית.
נפנה לקרנות ולמפרסמים גדולים וקטנים. ייקח זמן. חודשים ארוכים. אבל דמו ופיילוט יכול לרוץ תוך חודש חודשיים. מקווה שעד סוף השנה נעלה משהו ראוי".
ניב אומר שצריך להעלות 15 אייטמים ביום.
שאלתי את טובי איך יקראו לאתר אבל הוא לא רוצה לומר לי.
טובי: "למה לא דחיתי את הראיון בגלובס ואת הראיון ברדיו? כדי לסנדל את עצמי ולהגיע לשלב הזה ולפגישות הבאות ולהראות שאנחנו יכולים לעשות משהו".
עמיר: ההצלחה תהיה על שלושה דברים: אחד, גרפיקה, קלות שימוש. דבר שני: חייבים לגייס שלושה ארבעה טאלנטים, סקופרים, שיביאו ידיעות. עולה בדעתי בוקי נאה. חייבים שלפחות פעם בשבוע יהיה סקופ.
(מממ, הוא לא הפנים את דבריו של טובי).
ודבר שלישי, צריך להושיב מישהו, בתחלופה, 24 שעות מול הרדיו. תושיב אותי שעה ליד הרדיו, אני מביא לך עשר כותרות.
טובי: "בסוף יהיו 20 עורכים. חלקם קשבים/ עורכים/ מנטרים שכל הזמן יזינו מהאוויר, מהטלוויזיה, גם הזרה, הערבית. איפה הרוסים? איפה האתיופים? לא מתייחסים אליהם".
טובי מספר על כל הסיקור התקשורתי שהיה למיזם. חוזר לעניין הטאלנטים: אני מכיר את בוקי אם אפנה אליו הוא יגיד "כמה".
מישהו מזכיר שטובי אמר שלא עם החדשות ננצח.
ומה עם תרבות? שואל מישהו. עמיר אומר שהתרבות לא תוביל את האתר, שספורט חשוב, ושהוא כן חושב שאפשר לנצח עם חדשות.
טובי רוצה להביא משהו חדש.
עמיר לחוץ על סקופים. כמו צ'ייני במועדון החשפנות.
יא רייט.
טובי: השילוב עם פייסבוק יכול להיות היסטרי.
ברור.
—
כבר עשר, מזכיר טובי, ומפזר את כולנו. יאללה ביי.
לא אני אתקע מקלות בגלגלי המהפכה, אבל הסקפטיות שלי, מלכתחילה, לא התפוגגה אחרי המפגש. ו– אשים פה את הנקודה.
כל העיתונאים שנכחו בכנס ושצריכים היו להגיע:
תוספת, שלישי, 18:30
עירית רוזנבלום (לשעבר הארץ), נוגה פסו (פרילאנס), רפי מיכאלי, סימה אלה (לשעבר ידיעות), דן בר-דב (צלם, כתב), גליה גוטמן (לשעבר גלובס, מסע אחר), תמי וולף (לשעבר תחקירנית), שרון זאבי (מולטימדיה), תמי זילברג (לשעבר ידיעות, מעריב, גלובס), שרית פרקול (לשעבר מעריב, ynet), יסמין להב (העורכת הראשית של פולק, לשעבר מעריב), נתי יפת, שרון ליבנה (עורך לשון, כתב), רן מלמד (מנכ"ל עמותת "ידיד"), אבי מלר (לשעבר מעריב, ערוץ הספורט), ענת סרגוסטי (לשעבר העולם הזה, חדשות, ערוץ 2), יאנה עברי, ירמי עמיר (לשעבר ידיעות, גלובס), יפה פרדימן (ניהול מסחרי וגיוס מודעות), חני קים (לשעבר חדשות ועוד), ניב קלדרון (בלוגר, צלם, איש ניו-מדיה), רוני קשמין (פרילאנס), אירית רותם (לשעבר מעריב), נועה שפיגל (פרילאנס), רונה שחר (אמנית, בלוגרית), דן חיימוביץ (צלם), אמיר רוטגולץ (צלם), עמית אדלר (פרילאנס), אלמוג שמחון (פרילאנס), קרין מיכאלי (בלוגרית, עורכת), אייל דרור (כתב / עורך), איריס דומאני (צלמת/כתבת/עורכת וידאו), אלדד יניב (תומך).
היו אמורים להגיע ונבצר מהם:
רינו צרור (תומך), עמנואל בר-קדמא (לשעבר ידיעות, כותב ועורך תרבות), משה דור (לשעבר מעריב, עורך וכותב תרבות), אלכס רפלבאום (מעצב), בתיה גלעד-בכר (בלוגרית, לשעבר ערוץ הספורט), אינגה מיכאלי (מתרגמת), יוסי רוזנמן (מתרגם), ג'ודי מלץ (לשעבר הארץ), יאיר קראוס (כתב, לשעבר ערוץ 1), תומר קרמן (מאייר), גדי שמשון, רונית שמר, דני זקן (תומך – רשות השידור, אגודת העיתונאים בירושלים).
ולווט אנדרגראונד 
הכוונה טובה, אבל לא ברור מהו המודל המסחרי של האתר. אני עדיין מלקק את הפצעים ש"אחר" של מיברג הותיר בי, ושכל כך רציתי שיצליח. גם אם כולם יכתבו בחינם, לאתר יש עלויות שמישהו יצטרך לכסות. בינתיים יש את MYSAY שמצליח, אבל יש לו תקציב
אהבתיאהבתי
מה עם דבורית שרגל?
היא על תקן משקיפה בלבד?
(אל תגידי שאת לא ברשימה כי את לא עיתונאית. גם אלדד יניב לא).
אהבתיאהבתי
כבר כתבתי להלל: לא, אני לא משתתפת במיזם. אני, אם שכחת, כותבת את הבלוג הזה. זהו עיסוקי העיתונאי היחיד.
אהבתיאהבתי
כן, הבנתי שאת לא מתכוונת לקחת בזה חלק.
עזבי, התגובה שלי היתה מיטמטמת מראש.
אהבתיאהבתי
"איבדתי ריכוז. בוהה. תכף אחזור". מקסים.
אהבתיאהבתי
אמש, כשהייתי שם, הייתי עייף ובלחץ של זמן.
כעת, עברתי שוב על סיכום-הדברים…
טוב, לא ייצא מכל זה, צר לי.
אהבתיאהבתי
כן לטובי יש אג'נדה פוליטית גם לי יש, ולכל אחד ואחד מהכותבים כאן יש. אז מה ? זה אומר שהם לא יכולים לדווח ? טובי בניגוד לרבים אחרים הוא איש מקצוע עם יושרה, והעזה. אני מעורב עד לאוזניים בפרוייקט הזה ואני אומר: מי שלא מנסה לא נכשל אבל גם לא מצליח…. בינוני. גם אלו שמשקיפים מהצד ומחכים להצלחה או לנפילה לא שונים בהרבה.
אהבתיאהבתי
סקפטיים היו ותמיד יהיו. הם טובים בלשבת על הגדר ולהגיד מה נכון ומה לא נכון. בדרך כלל הם יודעים לפרשן את העבר ולהסיק מכך על העתיד. לפעמים הם צודקים. בדרך כלל הם טועים. אבל זה בסדר. אני מכבד את הסקפטיות. גם אני כזה לפעמים.
הגרועים יותר הם הבינוניים. הם תמיד במיטבם. מעולם לא נכשלו. אבל גם מעולם לא העיזו. מעולם לא עשו משהו משמעותי. אתה פוגש אותם בכל מקום. גם בעיתונות. הם עייפים. כבויים. שורדים.
בתור מי שמעורב במיזם, אני אומר: לרוץ קדימה עם האמונה, התשוקה, הכישרון והחזון, להשאיר את הסקפטים ואת הבינוניים בצד ולדעת שאפשר להצליח.
כן, אנחנו יכולים.
תודה.
אהבתיאהבתי
הנה סקופון לחבר'ה.
איך זה שאף אחד לא עלה על זה שביבי עשה תרגיל פוליטי מסריח (כהרגלו), רגיל שברגילים, ולא הפסיד שום הצבעה בכך שהוא 'לא הצליח' להעביר את דו"ח ועדת טרכטנברג בממשלה.
הרי ביבי לא באמת רוצה לעשות משהו בכלל, כל רצונו הוא להעביר את זעם המפגינים ממנו הלאה ולמסמס לחלוטין את המחאה.
עכשיו נותר לראות עד כמה השריר שעיני מנסה לעשות מחזיק מים בהתחשב שעיקר מחשבתו של עיני נתונה ליקירתו שלי שלא ממש נלחמת בביבי ובמשנתו.
אהבתיאהבתי
1. מפליא אותי שהרעיון הזה עוד לא קרם עור וגידים. מלחמות יהודים…
2. סעיף 3 בעקרונות היסוד בפייסבוק: "העיתון יהיה עיתון מקצועי, הוגן, פלורליסטי ופתוח, ערוך, מנוהל ומפוקח; העיתון יתנהל על-פי כל כללי הכתיבה, העריכה והאתיקה העיתונאית המקובלים בעולם המערבי ובמדינת ישראל"…במילים אחרות, אפשר להמשיך להיות עיתונאי קטן.
יותר מזה, אני חושב שהמקצוע הזה כיום, כפי שהוא משתקף בתוצרי התקשורת די התמסס-לא קיים למעשה. אני בדיעה שאפשר לוותר על הטייטל עיתונאי- הוא לא אומר כלום לגבי משהו על מישהו או על מה הוא עושה כבר הרבה זמן:
גם הפוסט המצויין שלך מכאן:
תומך בהבחנה הזאת בצורה עקיפה
(עד כמה הבירוקרטיה מסתירה את המציאות)
3. ההנחה שהמודל של האפינגטון פוסט יכול להצליח כלכלית רק בארה"ב בגלל כמות קהל היעד כנראה נכונה. אבל הם לא חייבים להתייאש, כמות האנשים שעובדים במשרה חלקית כיום רק הולכת וגדלה והיוזמה יכולה להתמקד בשכר- ולא במשכורת.
4. המיתוג קריטי ואכן יש צמא לפגוש משהו אחר מהפרשנים והידענים. לאנשי די נמאס לקבל אריזות יחצנ"ות ולקלף דיעות פוליטיות וחברויות כדי לקבל עובדות. בלאטמה כבר זיהו את הצורך המדוייק "עיתונות אמיצה ללא משוא פנים".
וסחה על הלארג'יות ועל המקום שפינית למיזם שלהם…קולגה קולגה.
אהבתיאהבתי
מעניין במיוחד הניסיון להפוך את ישראל לשוויץ : "40% מהכלכלה השוויצרית היא קואופרטיבית."
מי שלא מבין שמי שחי ופועל בשיטה קואופרטיבית הוא בעל אג'נדה מאד ברורה הן כלכלית והן חברתית , אתה לא יכול להיות ניו ליבראלי ולהשתייך לקואופרטיב .
מדובר על 'קיבוץ דימיוני' של אנשים שרוצים להיות עיתונאים ולא מצאו את עצמם בעיתונות , אז הם החליטו להקים לעצמם מדינת לה לה לנד על נייר עיתון וירטואלי.
קבוצה הזויה של שמאלנים שחוגגת מסיבות כיתה בתוך הבית של עצמה.
אהבתיאהבתי
חוצמזה השוויצרים יכולים להרשות את זה לעצמם, הם הרי היו נייטרלים במלחמת העולם השנייה
אהבתיאהבתי
אגב, הרי היו 40-50 איש, אז למה לשים תמונת הקיץ של אביה? זול. לא דיווח הגון.
אהבתיאהבתי
מאוד מאכזב שהכותבת לא דיברה עם הנוכחים וביררה מי נמצא שם. זה יכול היה להיות מעניין לדעת. עבודה עיתונאית לקויה.
אהבתיאהבתי
אם המדינה תתמוך בכזה קואופרטיב (הציטוט מדברי סולל), לא יהיה הבדל בינו לבין ישראל היום.
כללית, זה טקסט מכמיר. בהעמדה קצת אחרת – זה יכול היה להיות מחזה של חנוך לוין.
אהבתיאהבתי
ואללה, עיתון שישים אנשים להאזין לרדיו ויביא מזה ידיעות עיתונאיות. איך לא חשבו על זה קודם? מתכון בטוח לסקופים ווטרגייט כל יום. ועדת הפוליצר כבר רצה לפולק עם שני פרסים. ואני רק שואל, איפה אפשר לשלם? איפה אפשר לתרום? איפה אפשר להשקיע? תן את חשבון הבנק! פולק, אל תכעס, הביקורת שלי יכולה לחסוך לך הרבה כסף. מקווה שתצליח, רק מעריך שזו לא הדרך.
אהבתיאהבתי
כנראה שאינך יודע כיצד עובדת התקשורת. הרדיו והטלוויזיה מזינים את העיתונות הכתובה והאינטרנטית – ולהיפך. וה לגיטימי ופועל בהצלחה בכל העולם.
אהבתיאהבתי
בהתייחס ל'עייפה בובה זהבה ושערי יום א": יש מצב אבל רק לנישואים פיקטיביים. הגוינג רייט – בין 3500-7000 דולר. אפשר רק פיקטיבי כי אני, בעוונותי, מת על אייל גולן! גם על טום פטי וברוס ספרינגסטין אבל אייל איז מיי יזראלי איידול. טאף.
אז אולי המישהו האחר…
גמר חתימה וגו'
אהבתיאהבתי
טוב, אז לא
אהבתיאהבתי
למה פיקטיבי ?? תקחי אמיתי !! נו טוב, לא אמריקה, סתם קנדי.
אהבתיאהבתי
אני לא סקפטי, טובי יודע בדיוק מה הוא עושה, והוא לא מתכוון לכתוב עוד בלוג. אנחנו בונים עיתון נקודה. העיתון ידווח מחד באופן אובייקטיבי כפוף לכללי האתיקה ומאידך יהיו לו מאמרי מערכת והמון חומר נלווה שלא קשור לימין או לשמאל. ואם כבר בשמאל וימין עסקינן. הבעיה היום היא לא שמאל וימין בעיתונות הבעיה היא שאין עיתונות, נקודה ! המון נייר מבוזבז על אג'נדות פרטיות בין אם פוליטיות ובין אם פיננסיות. וכן בעיתון יכתבו ימנים ושמאלנים כאחד אחרי הכל לאחד אין זכות קיום בלי השני. אני מקווה שהבהרתי משהו.
אהבתיאהבתי
עם כל הכבוד, ויש כזה, טובי מוכר כבעל אג'נדה פוליטית ידועה. בכ"א יש צדק בדבריך:
וזה קיים גם ברשת.
אהבתיאהבתי
גם ברשת מבזבזים נייר? זה חדש לי
אהבתיאהבתי
אלי אני נאיבי, אבל אני מאוד מקווה שזה יצליח. בסופו של דבר, זה יכול להפוך למעין "העין השביעית", אבל אם יתמקדו בפן החדשותי, ובעיקר – יביאו מידע אמין ולא מוטה כלל מהשטח, זה יכול להצליח. מעניין לראות האם יכול להיות עיתון פלורליסטי שנותן מגוון דעות, ואין לא אג'נדה וקו ברור, ולהצליח בנוסף לזה. בדרך כלל עורכים מתווים את האג'נדה של העיתון, איך יגרמו לעורך להיות ניטרלי לחלוטין?
דבורית, את מאוד סקפטית, עוד באירופה את היית סקפטית, אבל אני חושב שעם עזרה הדדית ואמון, אפשר לבנות כלי תקשורת טוב.
שאלה: באיזו תחנת רדיו ומתי ידברו על המיזם?
והכי חשוב – יש כבר דומיין לאתר? 😉
בהצלחה!
אהבתיאהבתי
אני רואה שלא קראת בשקידה.
– בגל"צ, אצל צרור. כבר דיבר.
– קנו. אתמול בבוקר.
אהבתיאהבתי
מתנה לחגים:
שמחה לאיד אינה בלעדית לחופים אלה
http://www.observer.com/2011/10/daily-mail-gets-foxy-knoxy-verdict-wrong/
אהבתיאהבתי
כמה קרובות משפחה יש לרפי רשף?
אהבתיאהבתי
אוי וויי
אהבתיאהבתי
קואופרטיב שמאופרטיב.
כבר חשבתי שמישהו מתכוון לשמור על זכויות העיתונאים, אם יש דבר כזה.
😡
אחת בלי פנסיה 😕
אהבתיאהבתי
מ"ם נוסף – מעניין אם פסטיבל אינדינגב החתרני/ אלטרנטיבי/ אינדינגבי ישלם השנה לאמניו ולו החזר על הוצאות הנסיעה
אהבתיאהבתי
צר לי, דבורית, אבל מכל הלייב בלוגינג הזה מזדקר כיוון אחד: הפרויקט הזה הולך להיות נפל, אולי אפילו בטרם ייוולד.
אהבתיאהבתי
הלל, אני לא חלק מהמיזם, תודה, יש לי את ענייני שלי לנהל. רק רציתי לעזור לטובי ולראות לאן נושבת הרוח.
אני סקפטית, כמו שכתבתי מזמן, וגם טובי סקפטי. הרי הוא אמר לגלובס שיש אחוז אחד של סיכוי שזה יצליח.
אהבתיאהבתי
to help him? this is how u help? ouch
אהבתיאהבתי
1. עובדה: התקשורת הישראלית מעולם לא היתה שמאלנית. היום היא ימנית ופופוליסטית מתמיד. כל הפראנויה המומצאת הזאת פשוט נלעגת.
2. הרעיון של קואופרטיב עיתונאי מכמיר לב. צריך שם שמות קצת יותר כריזמטיים. אם השיא הוא שמחכים לכמה דקות השראה של רינו צרור (עטור בהצלחת "360") בתור גורו, יש עוד הרבה עבודה בתחום הזה.
3. אני הכי בעד, אבל לא קראתי מילה בדיווח שלך, דבוריתי, שתגרום לי להסתקרן אפילו להצצה.
4. מצד שני, זאת רק ההתחלה. שיהיה בהצלחה. ברצינות.
אהבתיאהבתי
האם כשאתה אומר "עובדה:" לפני משפט כלשהו, זה הופך את זה לעובדה? לא שצריך מחקרים בשביל זה, אבל אם תרצה, קח את המחקר של אבי גור.
נכון, התקשורת בישראל ימנית יותר מהשמאל הסהרורי, בדרך כלל. ועדיין, קדימה-עבודה-מרצ אינן ימין.
אהבתיאהבתי
עובדה.
אהבתיאהבתי
מה השלב הבא? "מחקריו" של פרופ' חצרוני?
אבי גור בדק דיווחים על הסכמי אוסלו והחמיץ את העיקר: התקשורת הישראלית מיידרת קו עם הנראטיב של השלטון.
מאז מות העיתונות המפלגתית, נותר רק פופוליזם וחנופה בזרם המרכזי. כל השאר הם פרטים שמביעים את דעותיהם.
וקדימה ועבודה הן ימין קלאסי, אם בכלל יש להן גוון ברור. מרצ היתה מאוד רוצה להיות שמאל, אבל אם בוחנים מעשים מעבר למצע, שיתפו פעולה עם כל החלטת ימין כשהיו בקואליציה.
ברגע שאתה משתמש ב"סהרורי" נפרדו דרכינו
אהבתיאהבתי
נו, כבר הבנתי שמבחינתך כל מה ששמאלה לחד"ש הוא ימין. בסדר. מכל מקום הנקודה היא שהתקשורת בישראל אינה מייצגת את דעתו של רוב העם, שבחר בממשלות ימין דווקא.
מיישרת קו עם המשטר? אתה מדבר על ישראל היום?
אהבתיאהבתי
לא יהיה קו שמאלני, אבל הכותבים יהיו כאלה. התוצאה הסופית היא אותה תוצאה (אלא אם כן ימנו צנזור שתפקידו לנטרל מגמתיות. כנראה שזה לא יקרה).
צריך להיות אידיאליסט מסוג מסויים בשביל להצטרף לקואופרטיב שכזה.
במקום לייב בלוגינג (שהוא מבולבל מטבעו) היה עדיף סיכום מסודר. אין פה מימד של דחיפות. כנראה שמימד השעמום ניצח…
אהבתיאהבתי
2 ציטוטים מהכתוב למעלה.
1 – רשמים של הכותבת: פולק מתעקש שלא תהיה לו שום אוריינטציה שמאלנית.
2 – ציטוט של פולק: מה ייכנס לעיתון? כל סיפור. מתנחלים, שריפת מסגד, מתנחלים
כלומר עתון ללא אוריינטציה שמאלנית אבל שיכתוב על מתנחלים, שריפת מסגד, שוב על מתנחלים וכלום (כנראה) על מחבלים מתאבדים או רוצחי ילדים.
הגינות זה אני!
אהבתיאהבתי
עוד ציטוט: אנשים נקיים שאין להם כתם פלילי ירצו לכתוב בעד ההתנחלות, אני לא אמנע מהם
האם ההצהרה הזאת תופסת גם לגבי כאלה שירצו לכתוב נגד התנחלויות? ואם כן, מדוע צריך להדגיש את זה רק כנגד אנשי הבעד?
אהבתיאהבתי
וכמובן, אם מישהו ירצה לכתוב בעד התנחלויות (דהיינו מישהו מהימין, דהיינו אחד מרוב העם), יורשה לו לכתוב, ברוב אדיבותו, אם רק אין לו כתם פלילי (אם יש כאלה בכלל).
אהבתיאהבתי
אתם שניכם רק על דבר אחד חושבים, וגם הוא לא הנושא הנכון.
אהבתיאהבתי
בהחלט, הם חושבים על איך להפוך לקרצייה אנושית
אהבתיאהבתי
אוף! שוב מקום שמסתמך על אנשי מקצוע שיעבדו בחינם. מה זה שמינית משרה? יש דבר כזה בכלל? הרי בכדי לכתוב שלוש שורות עם אמינות, צריך לפחות כמה שעות תחקיר ומיסמוך….או שעל זה הם לא משלמים 😦
אהבתיאהבתי
קואופרטיב העיתונות – כי באמת חסר בנוף התקשורת בישראל עוד עיתון שמאל.
אהבתיאהבתי
"מה ייכנס לעיתון? כל סיפור. מתנחלים, שריפת מסגד, מתנחלים, הכל". וואלה. ואני מניח שבעמודי המוסף יהיו גם כתבות עומק על מתנחלים, שריפת מסגד, מתנחלים, הכל.
אהבתיאהבתי
דבורית, בטוחה שהציטוט הזה, ביחד עם ה"לא אמנע מהם", נאמרו מפי פולק האמיתי ולא מפי מתחזה מלאטמה?
הדברים נשמעים בדיוק כמו הפארודיה הימנית על "ללא משוא פנים. עיתונות אמיצה"…
אהבתיאהבתי
זה נשמע כמו פארודיה בגלל שהכותבת עשתה מזה פארודיה..
מה שטובי ואחרים שם אמרו זה שהרעיון הוא שיהיה דיון מעמיק ורציני, וכל דעה מכל צד של המתרס תתקבל בברכה ובלבד שתהיה, שוב, מעמיקה ורצינית.
דיון חסר היום בתקשורת הישראלית והוא דבר מבורך שיועיל לכל הצדדים.
אהבתיאהבתי
מבורך בהחלט. הלוואי.
כמובן שאם הטעות היא של דבורית, הדברים מקבלים משמעות אחרת.
אהבתיאהבתי
על מה אתה מבסס את האג'נדה? על זה שטעיתי וכתבתי מתנחלים פעמיים?
תתאמץ קצת יותר.
אהבתיאהבתי
זה לא אג'נדה, זה סתם הצחיק אותי (ומה, אני צריך לדעת שהתבלבלת?). לגבי האג'נדה, כל מיני התפלקויות לשוניות (ע"ע "אם מישהו רוצה לכתוב בעד התנחלויות ואין לו כתם פלילי") מראות יותר מכול על רוח האנשים, שאולי יש להם כוונות טובות, אבל מה לעשות, כמו שאמר שועלן – רובם ככולם, אם לא כולם, אנשי שמאל, ולכן זה יהיה מתווה הקואופרטיב (שכנראה לא יוקם), גם אם יצליחו למצוא ימני אחד או שניים שאין לו כתם פלילי.
אהבתיאהבתי