ולווט אנדרגראונד

[poll id="8"]

והעיתונים לא נרגעים מהסערה.
ידיעות שלח חצי מכתביו לסקר את ההפגנה: דני אדינו אבבה, מירב בטיטו, נחום ברנע, יוסי יהושוע, יובל קרני ועקיבא נוביק, וגם צביקה ברוט. מזל שחולייה חוסלה בדרך לפיגוע, כך שהסיקור האינסופי נעצר בע' 5.
שיחות עם מפגינים, תיאור הקור וטקסט סקפטי של ברנע: אם כולם מסכימים, נגד מה יש למחות?

להמשיך לקרוא ←

מאת רועי בן דניאל

אני קרוע. כועס על התקשורת, מתפלא על דעות של אנשים מסביב וגם קצת מבולבל בעצמי.
גדלתי בבית דתי לאומי (אם כי אבי חילוני: בשנת 1964 הלך אבא להתחיל עם בחורות בחידון התנ"ך העולמי, וכך הכיר את אמא, בקרוב הסדרה) אבל הורדתי את הכיפה עם הגיעי למצוות, בגיל 18. מצד אחד, הפריע לי מאוד השלט בבית שמש והתופעות של חוסר השוויון שמשנות, עקב בצד אגודל, את פרצופה של המדינה. מצד שני, ברור שזו יצירת משבר יש מאין: קווי המהדרין תמיד היו, השלט ברחוב החזון איש בבית שמש כבר חלוד ומצד שלישי, כך דמוקרטיה עובדת. גם אם הטריגר מזויף, הדיון בנושא אמיתי וחשוב, ויעברו שנים עד שהוא יגיע לסבב נוסף בכותרות.

ולכן נעניתי לקריאה של שחר אקסמיט מצעירי קדימה לצאת בחצות הליל לשלט הידוע לשמצה, עליו הייתה כתבה באותו יום ב"שש". רינה מצליח ודפנה ליאל התערבו ביניהן אם השלט יעבור את הלילה בשלום, אז החלטנו לעזור קצת למצליח. באחת בלילה, רביעי שעבר, הגענו, שלושה בחורים (לא, בחורות לא הגיעו איתנו להגן על כבודן), ששני שליש מהם לחמו בעזה ולבנון, משקשקים מפחד (אבן היא אבן היא אבן) אחרי סיור מודיעין (טוב, שבעה סיורי מודיעין, חשבנו שחומות השלט יפלו) ותרגולות "אבויויו" (לירושלמים) או "שק קמח" (לכל מי שלא) לרחוב המשולט. אחרי כיבוש מהיר, אך לא לפני שטנדר רדף אחרינו לאורך כמה קילומטרים בדרך החוצה (עוד שני בחורים שהגיעו כדי לכסות את השלט, חשבנו שהם ממשמרת הצניעות) היינו בדרך הביתה. תכל'ס, נהניתי, הרגשתי שהייתי חלק לאמירה של "עד כאן".

אלא שבימים הבאים החלתי לפקפק בתהליך, בדיון, והפכתי לקצת פחות גאה בתרומה שלי למאבק הדמוקרטי, כי מה זה שווה להיות חלק ממאבק צודק אם הוא נהיה מכוער מרגע לרגע, מה שווה אמירה ערכית אם היא חלק ממסע הסתה? מה הטעם בלכתוב כתבות עומק, בלצאת חוצץ נגד תופעות וערכים לא רצויים, הרי הכי קל לעשות את זה למלחמה של "אנחנו" נגד "הם". הנאורים, הליברלים, מול השחורים, הפרימיטיביים. בואו נצלם את החרדי הכי קיצוני שאנחנו מוצאים ברחוב שחושב שלירוק על ילדות זה בסדר, ונערוך אותו לכתבה עם קריינות דרמטית, איטית ככל שניתן, ופסקול של סרטי אימה. הרי אין טעם להראות שהציבור החרדי ברובו הוא כמו הדודים שלי, אנשים פתוחים לשיחות עמוקות, לדעות שונות, בעלי כבוד אדיר לנשים ולבנות שלהן. זה לא מעניין, לא מושך, לא מוכר.

יום אחר כך ראיתי את התמונה המצמררת הזו בפייסבוק:

אז נכון, בטח הינדס אותה ילדון בן לא יותר מ-18, אבל מצאתי אותה מפורסמת על ידי יותר ויותר מהחניכים שלי לשעבר בתיכון ביפו. זה מה שהנוער בישראל 2011 שואב מהתקשורת, ככה הוא חושב שחרדי נראה ומתנהג: בלי פנים, רוצח זכויות, סוטה, מתחרמן ממרפק. מה שמפחיד אותי באמת הוא שיש קטע כתוב נפלא בפוסטר: "אישה יקרה, גם לך יש זכויות במדינה זו: אף אחד לא יסתיר אותך, ישתיק אותך ירק עלייך ויקלל אותך! אל תתני לכפייה לנצח אותך, במאה ה-21 אפשר לקום וללכת!". מזדהה עם כל מילה. אבל זו הבעיה – הנוער, ואני רוצה להמר שגם חלק גדול מהציבור החילוני שלא הכיר אדם חרדי מימיו, מקבל באינפוזיה את המסר הנוראי הזה בשבועות האחרונים. החרדי הוא אדם מכוער, אי אפשר לחיות עם החרדי בצוותא, כל החרדים חשוכים, הם הרי מתחרמנים ממרפק.

במקום העבודה שלי דיברנו השבוע, כמובן, על הדרת נשים. הבחורה הדתייה (כיסוי ראש והכל) אמרה משהו חכם מאוד (בתרגום חופשי): להיות ליברלי זה לא רק להיות בעל השקפה נאורה, זה בעיקר לקבל את דרך חייהם של ה"חשוכים".

נו, אז התקשורת היא לא משרד החינוך והיא גם לא צריכה לשמור על אובייקטיביות, אבל רבאק, קצת יותר יושרה מקצועית. יש כל כך הרבה השפעה לעיתונות, ובימים שהיא נלחמת על זכות קיומה (ערוץ 10, רשות השידור, גל"צ, ישר"ה וכו') היא צריכה להיות קצת יותר משכנעת.

רועי בן דניאל

ארבעה עיתונים בכותרתם הראשית ובעמודיהם הראשונים עוסקים בנעשה בבית שמש ובהפגנה המתוכננת הערב.
מקור ראשון נתלה בדברי שר האוצר על המאחזים ביו"ש.

(משמאל, ישראל היום גרסת הדפוס)

טניה רוזנבליט, גיבורת השבוע שעבר כותבת בידיעות (זו הפעם השנייה), ומחמרת באזרחינו להגיע להפגנה בבית שמש הערב.
אבל היא גם מתלוננת:

"כבר אמרתי שאני לא מרוצה מכך שהפכו אותי לסמל, מפני שזה מקטין אותי כאדם (אה? v). אבל אם כבר נפל בחלקי התפקיד הזה הייתי רוצה להשתמש בבמה שניתנה לי כדי לקדם רעיונות שאני מאמינה בהם בכל לבי. אחד מהם הוא חופש הביטוי של כל אדם באשר הוא אדם".

להמשיך לקרוא ←

הילדה עם הארטיק מככבת זה היום השני בכותרת הראשית של ידיעות. אולי כי לא מצאו כתבת בת שמונה שהוריה הסכימו לשלוח אותה למשימה הקרבית.
כות' ראשית + כפ' 2-3, שם כותב ידידיה מאיר וקורא מחד למשטרה לאכוף את החוק, ומאידך להימנע מתחקירים הזויים כמו ההדרה לכאורה ברכבת. מאיר מספר על ידידו החרדי הסובל מאותם קיצוניים שנראו בכתבה. לדבריו, שמע ממנו על כך כבר לפני שלוש שנים. נו, במחילה, מה עשה למען מיגור העניין לפני שלוש שנים? אולי התמונה היום הייתה אחרת לגמרי? עקיבא נוביק מוסיף ומדבר עם נשים חרדיות בבית שמש, המזועזעות אף הן ממנהג הקיצוניים – הסיקריקים – כפי שהם נקראים שם בפי החרדים.
דני אדינו אבבה בילה בבית מש' נעמה מרגוליס ומביא בשורה מרגיעה: טניה רוזנבליט ונעמה הקטנה ידליקו יחד נרות חנוכה מחר, ברחבת בית ספרה, אירוע שמארגנת ישראל חופשית.
להמשיך לקרוא ←

ידיעות ממשיך בקול רעש גדול: בתחילת שבוע שעבר הייתה זו רוזה פארקס מאשדוד, טניה רוזנבליט שהרעידה את אמות הספים בפייסבוק ובתקשורת, ותוך יום נעלמה לתהומות השכחה, אולי מרצונה החופשי, אני לא אומרת שלא, שהרי לגלגה היא על התקשורת המטורפפת בו ברגע. אחרי יום שיגר ידיעות את רוזה פארקס מרח' נח מוזס, היא הכתבת אדוה כהן ללוע הארי, אבל לא קרה כלום. והבוקר, תודה לאל, שבוע חדש ועמו גיבורה חדשה, הפעם נעמה מרגוליס בת השמונה מבית שמש. הגיבורה נולדה בכתבת אולפן שישי (שם לא סגורים עדיין על גילה, שבע או שמונה), ובחסות כוכב התקשורת החדש משה, תושב המקום, שהסביר חזור והסבר "אני אדם בריא" (ולכן לא עומד בפיתוי זרועותיה החשופות של ילדה בת שמונה. אולי כי היא בלונדינית ואמריקאית, יותר נוטה לכיוון השיקסע הנחשקת).
להמשיך לקרוא ←

סופשבוע לפני אחרון של 2011 באצבעות שחורות. בסופשבוע הבא יתכנסו העיתונים לסיכומי שנה לא עלינו. אני בכוננות ספיגה.

 סופשבוע

מדור חדש של לילך סיגן. לא הבנתי אותו. והעובדה שנשים משתמשות במילה הזו, שמתחילה בכ' ונגמרת בת' לא הופכת אותה ללגיטימית. גם לא באיזו משמעות חדשה-ישנה שסיגן המציאה. ייתכן כמובן שהאשמה בי, אבל מה הנקודה של המדור?

להמשיך לקרוא ←

בשער הארץ יש הפניה לכתבה (תמר רותם) בהארץ השבוע על רוזה פארקס החרדית, יוכבד הורביץ, שהתיישבה מקדימה בקו 451.  שוב, למרבה הצער, לא אירעה מהומה, גבר מזוקן אחד התעצבן וצעק "מהדרין מהדרין", והיה מי שהיסה אותו, וגבר אחר דיבר בסל' עם מקורבו וסיפר לו על ה"משיגנע צום טוייט", יענו מטורפות חסרות תקנה. אז מה?
(אני מכירה רק משיגנע א-גנצע קופ, או בעברית, מטורלל, קוקו לגמרי).
רותם משוחחת עם הורביץ ועם נשים אחרות בסביבה, שמעדיפות לשמור על ססטוס קוו. הורביץ מאמינה שאם עוד ועוד נשים יתיישבו מקדימה הן יקבעו עובדות בשטח. נכון, כך צריך. לא ברור למה המהומה התעוררה רק בשישי שעבר, בחסות טניה רוזנבליט, ואילו העיתונים שניסו להחזיר מהומה ליושנה (ידיעות בתחילת השבוע, הארץ היום), נכשלו.
הכתבה עוד לא עלתה לאתר (קישור למעלה). אני ממליצה, אגב, לרדת מכותרות עם רוזה פארקס (והיום: "האמיתית"! [יענו פארקס המקורית הייתה כנראה מזויפת] וגם "החרדית"!), אחרי שבוע, אי אפשר להמשיך ולקרוא כך לכל אחת. הבנו.
להמשיך לקרוא ←

ולווט משחקת אותה debuzzer לכמה דקות. לא להיבהל.

מאת ישמעאל זרח

במדורי הספורט השונים התפרסמו השבוע תוצאת משחק קדם העונה של קליבלנד נגד דטרויט. היה זה גם משחקו הראשון של עומרי כספי אחרי שבמשחק קדם העונה הראשון שיחק רק במשחק אימון פתוח וזכה למחמאת פיטבול ממאמנו. מדורי הספורט חגגו על ההופעה של כספי – ובצדק. 18 נקודות, 5 ריבאונדים, 8-11 מהשדה, 2-4 מהשלוש. הוא היה גם הבולט בשחקני קליבלנד בזמן ובנקודות.

אלא שהסיפור האמיתי לא סופר, אלא אם כן אתם קוראים את nrg ואת ערן סורוקה. מי שקרא את וואלה ו- ynet קיבל רק את התוצאה ואת הנקודות של כספי. מי שקרא את אתר ערוץ 5 ו- one כבר הבין שהייתה איזו דרמה קטנה בסיום. בערוץ הספורט רק כתבו שהניצחון של הפיסטונס היה בעקבות קליעות עונשין 3.1 שניות לסיום ואילו קוראי one קיבלו קצת יותר והבינו שקליעות העונשין הגיעו אחרי שקליבלנד כבר הובילה אבל איבדה את הכדור וקליעות העונשין הכריעו את המשחק.
להמשיך לקרוא ←

ישראל נגד אירופה היא הראשית של ארבעה עיתונים. בהארץ זו הכותרת השנייה. הגברת טרור חיזבאללה בלבנון זו הראשית של הארץ.

אחרי שאתמול הציע ידיעות את האחשל גלעד שליט ואת החברה שלו לסופשבוע (אתמול הכות' בשער הייתה "מתחילים מחדש", היום "להתחיל מחדש" ומחר "התחלה חדשה"?) משיב היום מעריב מלחמה עם תמונה צובטת לב (עמיקם חורש) ולא במובן הטוב של המילה, של הילד גלעד שליט, שמתמונה לתמונה (אלא אם אופיר בגון מאייר אותו) נראה קטן יותר ויותר. בצילום הזה, למשל, הוא נראה בן 12, תלמיד כיתה ו', שנה לפני בר המצווה.
להמשיך לקרוא ←

צלם אחד היה באירוע הדלקת הנרות בחטמ"ר אפרים בו השתתף רה"מ אתמול, ניר כפרי שמו, והוא זה שהעביר תמונות לכל העיתונים.
אבל מה, רק בהארץ מופיע הפריים הזה, תמונת פורסט גאמפ קלאסית, או יותר נכון, צ'אנסי גרדנר.

להמשיך לקרוא ←