ולווט אנדרגראונד

מאת דוד אסף

בכל יום ראשון נהנים קוראי ולווט משנינותיהם של חבורת העיתונאים חסרי השם המסתתרים תחת אדרת הכותרת "חמש שאלות לתקשורת העוינת". מהירידות הקבועות שלהם על התקשורת החילונית, שאכן מגלה לא פעם בורות מביכה בענייני יהדות, תורה ודרך ארץ, אפשר להניח שמדובר בעיתונאים דתיים, חניכי בית המדרש הישן, שהוויות אביי ורבא הן לחם חוקם כמו גם הסחבקיות התל-אביבית המעודכנת ביותר שמתגלגלת על לשונם.

לפני חודשיים לגלגו חברי חמש שאלות על כתבה שפרסם דודי גולדמן ב-7 ימים על אוּמָן, בטענה שעיתון רציני היה צריך לשלוח לאומן כתב דתי, כמו עקיבא נוביק (שמלאכתו המסולתת תידון בהערה השנייה), שיודע להבחין בדקויות כגון ההבדלים בין חסידי ברסלב מן הזרם המרכזי לבין חסידי נ-נח, ולא מי ש"בסך הכול" הוא בוגר בית הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל אביב. הדיון הסוער בבלוג לא שכנע את ידידינו מהתקשורת החיובית לחזור בהם מעמדתם הפטרונית והמתנשאת, גם לא לאחר שהתברר כי דודי גולדמן בכלל לא נסע לאומן ומאמרו עסק בספר חדש על ברסלב שפרסם ד"ר צבי מרק.
להמשיך לקרוא ←

1. הבורות של עורכי חדשות בנושאי יהדות היא מן המפורסמות. ביום רביעי דיווח אלכס דורון במעריב "צלחת שנבזזה בשואה חוזרת לבעליה". מי שראו את הכותרת לא הבינו מה יש להתרגש מצלחת ישנה ורק בתוך הידיעה יש הסבר: "פריט היודאיקה שחוזר לבעליו הוא השריד היחיד מ'עץ חיים' – מנגנון הגלילה וההגבהה של ספר תורה".

הדתיים שבין הקוראים כמובן מחייכים לנוכח ההסבר המסורבל, שהפך לכותרת מוזרה. לטובת אלו שלא ביקרו לאחרונה בבית כנסת, הנה הסבר בעברית: ספר תורה עשוי קלף, אותו מחברים למוטות עץ שנקראים "עצי חיים". מוטות אלו כוללות גם דיסקיות עץ שעם הרבה מאוד דמיון הזכירו לעורך ממעריב צלחת, ובאותה מידה יכלו גם להזכיר לו צלחת מעופפת, או צלחת לוויין.

ועוד משהו – ספרי תורה הם רק יריעות הקלף שעליהן כתובים חמשת חומשי התורה. כאשר הטקסט הזה מודפס בספר הוא לא נקרא ספר תורה אלא חומש. בתקשורת מבלבלים בין המושגים.
להמשיך לקרוא ←

 מרגלית צנעני הודתה והורשעה.

מלחמות העיתונאים

יואב יצחק ממשיך במאבק הבלתי נלאה נגד בן כספית, מאשים אותו שהוא נגד השינויים בחינוכית כי הוא מרוויח שם 25 אלף ש' בחודש בלי מכרז, ובגלל קרבתו לשר גדעון סער.
יש סיכויים רבים שאם השת"פ יצחק-מעריב, כפי שתוכנן, היה עולה יפה, לא היינו ממשיכים לקרוא את דעתו וחשיפותיו על בן כספית.

תגובת יצחק, 28.11.11,19:22:

"ביקורתי נגד בן כספית, נחום ברנע, אמנון דנקנר, שמעון שיפר, מרדכי גילת ואחרים נמשכת שנים. במקרה של  כספית – מתחתי עליו ביקורת בעקבות הכזבים שפרסם בפרשת אוחנה, וזו התעצמה בגלל ניסיונו לחפות על אהוד אולמרט, הכזבים שפרסם שוב ושוב במעריב בעקבות תחקירים שלי בנושא אולמרט, ובגלל שקרים שפרסם בשורה פרשות/עניינים.
נהגתי וכך אני אעשה גם בעתיד עם או בלי קשר לשת"פ עם מעריב".

להמשיך לקרוא ←

– בשם עיקרון הרצף, ואף שאצבעות שחורות אלו, רצ"ב שערי יום שישי, שנעדרו בגלל המיליון וחצי של אורלי קסטל-בלום.
א. מה מביא את העיתון של נוחי דנקנר לצאת בכותרת ראשית נגד יצחק תשובה ותספורותיו? וכי מה, אין לו, לדנקנר, מעורבות תספורתית בעצמו?
ב. בשער מופיעה הידיעה על סוללת הפטריוט החדשה (ידיעות). צה"ל: אין קשר בין זה לבין הדיבורים על תקיפה באיראן. אהה. ברור.

– החשוד בפעולת תג מחיר חסוי. למה? ככה. יש האומרים שמסיבות לא ענייניות. למשל, ייחוסו המשפחתי.

– הטריק הכי משומש בכובע: קחו את הכותרת, והפכו אותה: "כך מתמרנים פעילי הימין את חברי הכנסת". האם יש סיכוי שבהארץ תופיע גם כותרת הפוכה? אם כן, אין לי שום טענה נגדה.
הכתבה, החתומה על ידי כתבי הארץ מתארת את האופנים בהם "מטריפים" אנשי הימין את הח"כים.

– יוסי ורטר מסביר למה לדעתו נתניהו מנהל מלחמת חורמה נגד החינוכית:

השאלה האמיתית היא, מדוע החינוכית הצנועה כל כך מפריעה לנתניהו? מדוע היא טורדת את שלוותו ומדירה שינה מעיניו, עד שלמען צירופה למסדר כלי התקשורת משרתי לשכת ראש הממשלה הוא מוכן להסתכסך עם שותף, ידיד ובעל ברית? מה יש לו מהחינוכית? התשובה מצויה ברצועת השידור של חמש וחצי אחר הצהריים, בין יום א' ליום ד'. אז משודרת התוכנית "עושים סדר", בהנחיית העיתונאים בן כספית וגל גבאי, לסירוגין. את התוכנית הזאת, ובעיקר את השדרן שמגיש אותה פעמיים בשבוע, בעל טור ב"מעריב" שצולף בבני הזוג על בסיס כמעט שבועי, מעוניין נתניהו ואולי לא רק הוא להעיף מן המרקע ויפה שעה אחת קודם. הבעיה אינה בעיה כספית, כפי שטוענים אנשי נתניהו. הבעיה היא בן כספית.

– שמחתי לקרוא: ביפו נמצאה כתובת ערבית-צלבנית מהחשובות בעולם. איפה ומתי? מה עם חמשת המ"מים?

– כתבי העכבריר מציעים לכם איך לחיות בזול. מוקדש לתאומתי אק"ב.
להמשיך לקרוא ←

הבלגאן החל כבר אתמול. בתוכנית הבוקר של ערוץ 10 שאלו אורלי וילנאי וגיא מרוז את שי גולדן מה הסיפור. איך הגיעה אורלי קסטל-בלום (המוכשרת והיקרה בנשים, עפר אני לרגליה) למצב בו היא מגדירה את עצמה כקבצנית. התשובה של גולדן (שהוא והעיתון שלו פשוט עשו הטעיה מכוונת פלוס מניפולציה שהיא המקבילה לסוביודיצה לשופטי פרס ספיר יום לפני קביעת העולים לגמר), היא שאק"ב נקלעה לחובות של מיליון שקל, מכרה את הדירה שלה וחיה מהשאריות. ובכן, השאריות הן מיליון וחצי שקל (בטלוויזיה אמר מיליון, בכתבה כתב מיליון וחצי) המצונפים בבנק. אני חושבת שכמה מיליונים מאוכלוסיית ישראל ובתוכם אני היינו רוצים ולו רבע, אולי שמינית מהסכום הזה בבנק.

להמשיך לקרוא ←

פוסט מורטם

– נכון תהיתי אתמול אם העיתונים ישגררו את ביסמוטיהם לתחריר אחרי אלדד בק מידיעות? אכן שגררו. ביסמוט הבוקר בראשית של ישראל היום. והוא אפילו מצטלם עם האחים המוסלמים. דעו: "קהיר היא עיר מאוד לא שמחה בימים אלה". וגם אנשיל פפר בקהיר.

– נכון סיפרתי שדו"צ הכחיש אתמול את הראשית של מעריב? בצהריים נזכרו מדורי הברנז'ה לדווח על כך.

– נכון שאלתי אתמול מי יעמוד בפני השוקת השבורה של אורלי קסטל-בלום? והנה, נכנסה היא לחמישייה הסופית של פרס ספיר.
אני במקום מי שלא נכנס הייתי מקימה זעקה. אממ. בעצם לא. שהרי מי יהין אחרי שקרא על מצבה.
כרמית ספיר-ויץ מדברת עם שרת החינוך (תיקון: לשעבר) לימור לבנת, שמתכוונת לקדם את החוק הצרפתי. "החוק יאפשר תקופת הגנה של שנה לכל מהדורה ראשונה של ספר".
להמשיך לקרוא ←

לידיעות ול-ynet יש שליח במצרים, אלדד בק, ולפיכך דיבר הוא עם המפגינים וציטט אותם. מעניין אם שאר העיתונים ימהרו לפיכך לשגר את ביסמוטיהם לתחריר, או לגבות עדויות מעיתונאים זרים הנמצאים שם.

למעריב יש כותרת אימים: "גובר החשש במערכת הביטחון: האחים המוסלמים ישתלטו על מצרים". זו כותרת הגג.
הכותרת הראשית: "הרמטכ"ל הציג לקבינט תרחיש של ביטול השלום".

הבוקר מכחיש דו"צ את הפרסום:

"נושא ביטול הסכם השלום עם מצרים כלל לא עלה בסקירת הרמטכ"ל וגורמי אמ"ן בדיון הקבינט אמש".
להמשיך לקרוא ←