ולווט אנדרגראונד

צילום: עידו קינן, חדר 404

1. לא נכחתי בכנס התקשורת בסינמטק תל אביב מהסיבות שכתבתי אתמול. הדיווחים בדיעבד מוכיחים שלא טעיתי. אני רק רוצה להזכיר שההכרזה על קיום הכנס, עם או בלי קשר, נולדה יום או יומיים אחרי הפוסט הזה של רועי פלד פה, אין דבר כזה, תקשורת ישראלית.

2. הידיעה בהארץ מופיעה בע' 3, עם כות' גג על 500 העיתונאים שהגיעו (באולם 370 מקומות), ובצמוד לידיעה על ההצבעה לחוק לשון הרע שתהיה היום בכנסת, שלמעשה הייתה העילה לכנס.

3. במדורו בסופהשבוע (שמשומה לא הועלה ל-nrg עדיין) כתב בן כספית שהוזמן לכנס אך לא יוכל להגיע כי הוא לא יהיה בארץ. כמה שורות קודם לכן עסק, כדרכו, בהשמצת דן מרגלית (ובכך הקדים את המאוחר ואת המחווה ההירואית של נחום ברנע, שיצא מהאולם כשמרגלית דיבר. זו טולרנטיות!).
עוד כמה שורות קודם כתב כי לדעתו (בלי שיהיו לו הוכחות אמפיריות) אהוד ברק לא הגיע לכנס פורום סבן לא בגלל ענייני לו"ז, אלא כי לא היה נאה לו להסתופף בחברת גבי אשכנזי ומאיר דגן. על פי אותו היגיון אני יכולה לשער שכספית טס לחו"ל כדי לא להגיע לכנסינמטק ולפגוש את צ'ילבותיו?
להמשיך לקרוא ←

1. נוחי דנקנר כנראה לא היה פה בקיץ האחרון ולא שמע על צדק חברתי, אחרת ספק אם באותו שבוע שבו דווח על קיצוצים במערכת מעריב היה גם דיווח חובה על שטל רז, המנכ"ל החדש, יקבל מענק תמורת הנכונות שלו להיות מנכ"ל מעריב.
ישראל גולדשטיין, המנכ"ל היוצא, הניח שכפי שדנקנר לא עמד במילה ולא השאיר את אבי משולם בתפקידו, גם עתידו שלו בעייתי. אבל השאלה היא לא למה צריך היה להיפרד מגולדשטיין (רמז: ההכנסות המשיכו לרדת ביחס הפוך לדרך המלהיבה שבה גולדשטיין הציג את העתיד בפני הדירקטוריון לפני שקיבל את התפקיד מזקי רכיב). השאלה הגדולה היא מה ההבנה של רז בעיתונות (חוץ מלקרוא עיתונים) ואיזה ארנב הוא מתכוון לשלוף אחרי שהפטנט שלו להגדלת הכנסות בכלל פיננסים היה העלאה אגרסיבית של דמי הניהול.

להמשיך לקרוא ←

שלושה שערים שונים השבוע, כלכליסט, שמקפיד על שערים אחרים (חבל שאיכות הנייר כה גרועה ואתם רואים את המודעה מהעבר השני של העמוד), המארקרוויק שהולך בעקבותיו, ומוסף הארץ, ותכף הרחבונת.
להמשיך לקרוא ←

בשערים: מעריב מביא את הצד של המתמחים; ישראל היום, של ביה"ד; ידיעות את צד הרופאים הבכירים; הארץ: "בג"ץ יקבע אם ההתפטרות חוקית"

זוהי קריאה נואשת לאנשי מעריב (בדפוס, בהפצה, ווטאבר): תפסיקו לשלוח את העיתון מגולגל וארוז בגומי. אי אפשר לפרשו אחר כך כדי לקרוא אותו, ודקיקותו המגולגלת לא עושה רושם טוב.
להמשיך לקרוא ←

מאת רועי פלד

בראשית 2010, בהיותי מנכ"ל התנועה לחופש המידע הצלחנו יחד עם עמית סגל לחייב את הכנסת לפרסם קטעי וידאו ממצלמות האבטחה שתיעדו את ה"סחיבות" הקטנות של כבוד חה"כ יחיאל חזן וסופה לנדבר. לאחר מאבק משפטי הכנסת הודיעה שבכוונתה למסור את המידע לכל הכתבים ובכך לבטל למעשה את ההישג  של סגל. התלבטתי האם כך ראוי בשם חופש המידע, או שמא עדיף שנתעקש שרק הוא יקבל את המידע בשם התמריץ המקצועי.  שיגרתי את השאלה לרשימת תפוצה בינלאומית של אנשי משפט ותקשורת,  והתגובה הרווחת הייתה שברור שעדיפה הפצה לכולם שכן "אז כולם ירוויחו, גם המידע יופץ ברבים, וגם הערוצים האחרים ידווחו שמדובר במאבק של סגל וערוץ 2 וכך הם יבואו על שכרם".
רק מתוך גאווה ישראלית לא העמדתי אותם על בורותם במנהגי המקום בכל הקשור לקרדיט ולשת"פ חוצה רשתות. 

נזכרתי בסיפור הזה השבוע, כשחשבתי על הצפוי לנו במאבק על חופש העיתונות בישראל העומד בפני סכנות ממשיות. מביך אפילו להזכיר שוב את איל הון שבאמצעות איום בתביעת עתק מכתיב לערוץ טלוויזיה נוסח התנצלות כלפיו בהסכם סודי; איל הון אחר שנלחם בעיתון שנוהג לבקר אותו באמצעות רכישת עיתון מתחרה ופיתוי כתבים לעזוב את העיתון-האויב; לשכת רה"מ שמוכנה להושיט גלגל הצלה לערוץ טלוויזיה בכפוף לפיטורי עיתונאי ביקורתי; מנחת תוכנית תחקירים שמפוטרת כי היא (או דעתה?) לא עוברת מסך; לשכת עיתונות ממשלתית שמאיימת בסנקציות על כתבים שיסקרו מחאה נגדה; הנחיה למגישים ברדיו להימנע מהשמעת פתיחים אישיים, והרשימה תלך ותתארך.
להמשיך לקרוא ←