ולווט אנדרגראונד

1. מול התקשורת החילונית ששפכה ביום חמישי ושישי עשרות אלפי מילים על משה קצב מעניין היה לראות את הדיווח החלקי בתקשורת החרדית. אתר בחדרי חרדים דיווח בקצרה שקצב ייכנס לכלא, בלי לציין באילו עבירות מדובר. כיכר השבת, שב-31 בדצמבר חשף סקופ מדהים (קצב לא יצא לתפילת שחרית!) דיווח גם הוא ביובש שקצב ייכנס לכלא, בלי לפרט.
נכון שממש נוח ללעוג לחרדים שחושבים שאם הם לא מדווחים על עבירות מין לא יהיו עבירות כאלו, הן בעולם כולו, ובוודאי שלא אצלם. אבל הפרשה הזו, שלמרבה הצער רחוקה מסיום (חכו למרתון השידורים שילווה את כניסתו של קצב לכלא), צריכה לגרום לדיון ציבורי לגבי גבולות הדיווח בנושא עבירות מין. האם באמת היה צריך לדווח בפריים טיים, בהתלהבות של מתבגר חסר מעצורים: "עוד סיפרה א' כי מדי בוקר היה מוציא קצב את איבר מינו ממכנסיו, מנער אותו ומנופף בו ואומר 'בואי בואי תגעי'".

2. עורך הספורט איתן מרקוביץ, שפוטר לפני שלוש שנים מהארץ, ולפני כשנה עזב את השבוע עם מיקי רוזנטל בערוץ 10 מונה לפני חודשיים כעורך הכלכלי של מעריב, במקום גילי דינשטיין, שעזבה את התפקיד תוך דקות. חודשיים אחרי המינוי של מרקוביץ אפשר לבחון את מוסף הכלכלה של מעריב בשישיהאחרון (13 עמודי מערכת), מול זה של ידיעות (11 עמודי מערכת).
המוסף הכלכלי של ידיעות, הוא מועט המחזיק את המרובה. אז נכון, הטור של יהודה שרוני במעריב נותן פייט לא רע לטור המקביל של סבר פלוצקר מידיעות. אסף מרגלית ממעריב הכין כתבה נחמדה על יזמים שהקימו אתר אינטרנט שמוכר גאדג'טים מסין ואילו בממון היה ראיון של עדי גולד עם ישראלי מצליח שגר בניו יורק וזכה במקום הראשון בדירוג האנליסטים השנתי של עיתון כלכלי כלשהו.
מכאן והלאה מעריב כושל בענק – ראיון משמים של מיה מנע עם אמיר גילת, כתבה חשובה של שלום ירושלמי על מוסלמים שקבורים ליד הכותל, במתחם ארכיאולוגי חשוב, אלא שכתבה כזו אמורה להופיע במוספשבת או בסופשבוע. יש גם כתבה מפוספסת של נורית קדוש על שוק הקפה בישראל (היא מפוספסת גם כי לא מדובר בנושא חדש). קדוש גם לא הזכירה את הניתוח המרתק של שוק הקפה שעשה התמ"ס לפני שנתיים, והעורכים שלה לא הבינו שלא מחברים באותה כתבה גם את שוק בתי הקפה וגם את מכירות מכונות הקפה ששוות כתבות נפרדות, בתנאי שמביאים נתונים מעניינים).
בידיעות היה ניתוח מרתק של שוק הקטנועים, כולל השוואת מחירים והמלצות, כתבה (קצת נדושה), על הבחינות הקשות ללשכת עורכי הדין, מדור חצי-רכילותי ובו ראיון עם בכיר בחברה מוכרת ובעיקר הכפולה המנצחת "סוגרים חשבון" הכוללת מכרז שבועי שחוסך לכם הרבה כסף על מוצר שימושי, בדיקה שבועית של גאדג'ט, ניתוח מחירי מכונית משומשת, צילומים של מודעות מצחיקות, מדור פניות ציבור וניתוח שבועי של פסק דין בנושא צרכני ועוד.
אם במעריב רוצים לדגדג את המתחרים מידיעות הם צריכים לוותר על תמונות ענקיות בכתבות ולהתחיל לייצר הרבה יותר אייטמים (מרתקים), בכל עמוד מערכת.

3. תואר הכתבה החתרנית, האקטיבית והמבצעית ביותר בשבת האחרונה שייך לנחמה דואק ולמוסף שבת של ידיעות. הכתבת והעיתון עשו עבודה מעולה: דואק הפגישה בין הרב דוד סתיו מארגון צהר, לבין שר הדתות יעקב מרגי מש"ס, שניסה לחבל במיזם החתונות של ארגון הרבנים הציוני-דתי (אגב, לא יפה שאפילו בידיעות לא ציינו שמי שחשף את הסיפור הוא קובי נחשוני מווינט).
דואק תיעדה את חילופי ההאשמות בין הרב סתיו למרגי עד לרגע שבו היא הציעה לצדדים פשרה (!), שאותה הם קיבלו (!), וכך ניצל מיזם החתונות. נכון שניסיונות לפשר בין הצדדים היו במשך השבוע, אבל העובדה שכתבת מידיעות היא שהציעה את הפשרה שהתקבלה וגם דיווחה על כך – מדהימה.תללל

4. לקוראות לאשה יש כנראה בעיה רצינית מאוד בזיכרון. לאחרונה פורסם שם ראיון עם הדוגמנית עמית מכטינגר. הפסקה האחרונה בכתבה הוקדשה כולה לדיון על גילה.ת
בת כמה את, אמרת?ת
לא אמרתי.ת
אז כמה?
שתיקה
את שותקת בכוונה?
חיוך
מה, את מסתירה את גילך? את בסך הכל בת 30 ומשהו.ת
למה לגלות את כל הסודות? בואי נשאיר מקום לפנטזיה.ת

אלא מה, בפסקה הראשונה באותה כתבה נכתב "הקריירה שלה התחילה ברגל ימין, כשזכתה בשנת 90', בתואר 'תגלית השנה', בהיותה בת 15".ת

5. על סמך מה קובעים הכתבים כי מדובר בעונש קל? ישראל היום דיווח ביום חמישי בכותרת גדולה "דוידוביץ' יצא בזול", גם בווינט דיווחו באופן נרגש משהו כי קנס בסך 10 אלפים שקל בגין שיחה עם אוהדים, במהלך חימום מול בני יהודה, נחשב כ"עונש קל יחסית".
נצא מנקודת הנחה שהם אכן צודקים, אבל מדוע איש במערכת לא חושב לנמק – לציין למשל מהו שכרו של השחקן ומה גובה הקנסות באירועים דומים בארץ או בחו"ל או לציין אגב אורחא כי הקנס גבוה מהשכר הממוצע במשק.
אם לא די בכך, ביום שישי יונתן הללי דיווח במעריב שהקנס הוא 20 אלף שקל (כך באתר) ושמדובר בעונש קל. בעיתון המודפס נכתב שהעונש גבוה יחסית. אוי.

ובדיחה:
בגליון מוצ"ש האחרון, שכקונטרה לפרשיות "קול ברמה" והדרת נשים מטקס מקבלי פרס של משרד הבריאות הוקדש לנשים בלבד (כולל כתבות, ראיונות ומדורים), התפרסמה מודעה פיקטיבית למגזין חדש, סאטירה על עיתוני נשים במגזר. אלא מה, היו שהתקשרו למערכת וביקשו לעשות מנוי, מה שמלמד משהו על סטריאוטיפים.

דבר הבעלבתית:

המדור עבר לפה מ-nrg ומופיע בכל יום ראשון. חיפוש למעלה משמאל תחת שם המדור יביאכם לכל המדורים הקודמים. כותבים אותו כמה עיתונאים שאינם יכולים להזדהות. זהו פוסט אורח. ככל הפוסטים האורחים, דעות הכותבים אינן בהכרח חופפות לדעותיי, שלא לומר להפך.

הרב דן מרצבך, תושב עתניאל נורה ונהרג הבוקר על ידי צה"ל בגלל טעות בזיהוי. זו לא הפעם הראשונה שאירוע כזה קורה, כמובן. להבדיל ממקרים בהם פלסטינים הם שנורו בטעות, שאז מתחילות ועדות חקירה לקבוע מי באמת ירה, אולי זה בכלל החברים שלהם, הנה כאן יש הודאה מיידית אלא שלא ברור למה החיילים פתחו באש. הסיקור יהיה כמובן בהתאם. חכו ליום ראשון.
להמשיך לקרוא ←

מאת (.)

אל תתנו לתגובותיי העדינות אתמול והיום להטעות אתכם. עידן לנדו הוציא אותי מדעתי.
למה? אנחנו, החוקרים באקדמיה (בהנחה שהבריאות תקינה והאישה עדיין אוהבת), האנשים בני המזל בעולם כולו. וזה על מה? משום שאנו חבורה של אנשים מבוגרים שמשחקים בארגז חול ועוד מקבלים על זה, ישירות מכיסו של הציבור, שכר יפה וביטחון סוציאלי מלא.

צריך להבין כמה דברים לגבי מחקר אקדמי. המחקר האקדמי רובו ככולו עוסק בנושאים שאין להם כל ערך מעשי, ובנוסף, תרומתם לגוף הידע הבסיסי היא אפסית. רוב הפרסומים האקדמיים, בכל התחומים, אינם מעניינים איש זולת אותו אדם שפרסם אותם ועוד קבוצה מצומצמת שמהווה את קבוצת ההתייחסות של אותו החוקר (שותפיו לארגז החול). תוחלת החיים של פרסום אקדמי היא שנים בודדות ואז הוא נשכח כלא היה. כמות הפרסומים חסרי הערך היא כה רבה, עד שלא ניתן לעקוב אחרי כולם, ולא אחת קורה שממצא מסוים מתפרסם כאילו הוא חדש לגמרי ואיש לא שם לב שעשרים שנה קודם לכן מישהו כבר אמר אותו הדבר. וזה בסדר. זה לגמרי בסדר כי אותם, נניח, 5% של פירות העבודה המדעית שיש להם ערך, הם אלה שעליהם מושתתת התרבות האנושית.
להמשיך לקרוא ←

פרופ' עידן לנדו מהחוג לספרויות זרות ובלשנות באוניברסיטת בן גוריון נכנס לכלא הצבאי במאי השנה בגין סרבנות. האונ' החליטה לנכות משכרו את חלק המחקר, 50%, משבוע המאסר. אחרי דין ודברים (כמפורט) עם נשיאת האונ', פרופ' רבקה כרמי, הוא הודיע: על פרישתו מהאוניברסיטה. "אעשה כמיטב יכולתי למצוא את מקומי במהרה במוסד אקדמי אחר".
לנדו כתב אתמול מכתב המגולל את האירועים לחברי סגל הפקולטה למדעי הרוח והחברה. מאז המכתב הופץ ברחבי הרשת.
מחר, כנראה, יופץ מכתב רשמי של ועד הסגל להנהלת האוניברסיטה ולחברי הסגל, ממנו יעלה, ככה"נ, כי הוועד עומד לצד לנדו (תוס', רביעי: המכתב, בתחתית הפוסט).
מחר יהתפרסם הסיפור בהארץ:

פרופ' רות גביזון: "מדובר בהחלטה מטרידה ובלתי מוצדקת. עד כמה שאני יודעת, סירוב לשרת אינו רלוונטי לעשייה אקדמית. הפחתה ממשכורת אינה החלטה שבכוחה של הנהלה לקבל בלי הליך משפטי או משמעתי".

עדכון, 21:30: הכות' שונתה ע"מ שתתאים במדויק לנוסח המכתב.
הנה המכתב המלא.
להמשיך לקרוא ←