ידיעות לא העלה הבוקר את השער לע' פייסבוק. עוד אחשוב שזה אישי.
כל דיווחי העיתונים על השביתה העתידית לא לעניין, מאחר שביה"ד לעבודה קבע לאחר ירידת העיתונים לדפוס שהשביתה תיגמר היום בעשר בבוקר, וכך היה. סתם פקקים מטורפים בעקבותיה.
מעריב מגוון עם הכות' המרכזית: המבקר יעביר את ממצאי ביביטורס.
להמשיך לקרוא
יאיר לפיד מוציא ספר חדש, אוסף של הטורים שלו. אז מי יראיין אותו אם לא רז שכניק ב-24 שעות, כולל שער, שהוא למעשה גם שער הספר שלו.
ממשלה היא כלי הקיבול היחיד בטבע שדולף מלמעלה
(התלהבתי מאמנון אברמוביץ' שאמר זאת אמש באולפן שישי, ואז תיקן אותי אסף שגיב שההוגה הוא העיתונאי האמריקאי המנוח ג'יימס רסטון. אברמוביץ' לא נתן קרדיט לאיש. דקה 3:30, פאנל פרשני אולפן שישי)
A government is the only vessel that leaks from the top
James Reston
שבוע אחרי שידיעות הציף את מאמרו של ברנע לכות' הראשית, הסיפור האיראני ממשיך לתסוס כשמרים שמזמן עברו את שפת הקערה.
שני עיתונים מתמקדים בתחינה לעולם שיעצור את איראן בכות' הראשית, ושניים מכינים את העם לשביתה הכללית במשק ביום שני.
השוויתי אתמול את פטפוטי גיבורי איראנגייט למעושרות, עמוס בידרמן אייר את זה, והיום בן כספית משווה את הפרשה למחוברים (מוספשת).
לפי עיתון כווייתי, נתניהו הורה לשב"כ לחקור את ההדלפות על איראן.
אמיר אורן מזכיר שישראל לא יכולה לצאת לבד לטראק באיראן.
להמשיך לקרוא
(אפשר ללחוץ על כל שער ולהגדיל אותו בנפרד).
ישראל היום וידיעות ממשיכים להתכתשב (להתכתש ולהתכתב) ביניהם, אחרי העליהום של עמוס רגב אתמול.
בישר"ה אומר בשער יעלון: "דגן נוהג באופן לא לגיטימי".
ובשער ידיעות, שחזר לתקוף את העניין האיראני במלוא הכוח: מאיר דגן עונה, וממש כבגן ילדים: "מי שמדבר על תקיפה באיראן זה נתניהו וברק. אני עבריין? שיעמידו אותי לדין" (דגן דיבר אתמול בכנס המועדון המסחרי והתעשייתי בתל אביב). גם במעריב דגן בשער.
מלחמה לוהטת מתנהלת פה, מלחמה בין הבכירים בדימוס ושלא בדימוס ובין עורכי העיתונים השונים, כשאלו גם אלו עושים שימוש ציני להחריד אחד בשני. לא הפצצה האיראנית מעניינת את העורכים, אלא הקרב עם המתחרים שלהם על הדוכנים, וזה דוחה ומגעיל ועלוב.
טוב שנותנים לאיתן הבר לכתוב שהיהודים השתגעו. רק אזכיר שאלו לא כל היהודים, רק חלק קטן מהם, החלק שמגיש לכם את העיתונים בכל בוקר.
ועוד כות' בע' 2 בידיעות: "יעלון: ברק התחיל הפטפטת, ברק: הוא מקנא". הדיאלוג הזה מתאים למעושרות.
להמשיך לקרוא
שתי פגישות מרגשות עם עיתונאי העתיד היו לי באחרונה. האחת עם חניכי קורס גל"צ והשנייה עם פרחי במחנה. בפגישות מסוג זה אני מספרת את סיפורו של הבלוג, ואז דנה עם הנוכחים, ככל שמותיר הזמן, בענייני תקשורת, המושכים בחוטים ועוד. חיילי גל"צ ובמחנה הם האנשים הכי צעירים שאני מרצה בפניהם, וזו הזדמנות מצוינת לראות ולשמוע האם מצבו של הדור הצעיר מחפיר (ערכית, אינטלקטואלית, השכלתית) כפי שנהוג לתאר אותו.
להמשיך לקרוא
הדיון בסיפור האיראני שזוכה לזריקות עידוד בכותרות הראשיות מגיע היום גם לשער מעריב, אבל כמתבקש מהעיתון היריב, בהפוך: דן מרידור, חבר השמינייה והשר לענייני מודיעין אומר שהדיבור על התקיפה באיראן חמורים מההדלפות של ענת קם.
הכל אישי, אומר עפר שלח, ואני נוטה להסכים.
אבל זה כלום לעומת המאמר חוצב הלהבות של עמוס רגב בשער עיתונו ובכפ' 2-3, התקפה פרועה וישירה על ידיעות:
להמשיך לקרוא
מוטי גילת כתב מאמר נוקב בישראל היום בעד פרקליט המדינה משה לדור ומפעלותיו, נגד שוקי ויטה ונגד העיתונאים הזועקים כולם כמקהלת תוכים "מכה לפרקליטות".
הרשעתו של ויטה קשה, והריח הרע שפרץ ופורץ ממנה אינו פוסח ציבורית מעל ראשו של וינרוט. צריך לקרוא את פסק הדין ולהתחלחל. העובדות בתיק הזה, שאמורות להטריד כל מי שהשירות הציבורי יקר לו, אינן מפריעות לאותם עיתונאים להציג את הזיכוי הזה כיום כיפור של הפרקליטות. לא פחות.
אבל שימו לב מה כתב גילת בידיעות ב-2007 על ויטה כשרק החלה הפרשה.
vita2007 (פדף, אבל חזרו לבלוג עם חץ, ולא באיקס).
הנה פיסה קטנה, אבל מומלץ לקרוא את הפדף.
יגידו סנגורי גילת: אבל הוא לא ידע עדיין.
מאה אחוז, ולכן אולי עדיף לשתוק כשרק חלקיק מהתמונה ברור, ולא לכתוב היפוכו של דבר בקצה התהליך, לא?
להמשיך לקרוא
ולא לשכוח להדליק אורות, מהבוקר.
מאחר שהבוקר מקור ראשון הגיע פיזית לדלתי, ניסיתי לדחוס את כל החבר'ה לפריים אחד. טוב, התוצאה לא הייתה מעבירה אותי את דלת הכניסה במכללה הכי נידחת לעיצוב גרפי, אבל חשבתי, אולי, לתת הצצה לאחד האחוריים (בסבב) מדי יום, וכך ליצור סימטריה.
אגב, אני מקבלת מלא הערות (שליליות) כמה הצילום שלי רע, ואיך כן לצלם/לסרוק/לעצב את השערים. אני מזכירה שיש לי סורק ביתי, לשם נכנסים עמודי A4 בלבד, שאין לי תאורה הולמת ממש בבית, ושהמטרה המרכזית של הצילום הזה הוא השוואת הכותרות הראשיות (וקצת האחרות) בשערים. בכל מקרה, אם יש למישהו רעיון איך לטפל בכך (בכל השערים, כיום יש לידיעות, ישר"ה ומקוראשון שערים הולמים ברשת. למעריב ולהארץ – לא), שישגרר אותו אלי.
להמשיך לקרוא
שמונה חודשים עברו חלפו על הבלוג העצמאי, לא ממש בריקודים (אבל זה רק בגלל שמעולם לא רקדתי), יותר בהליכה מהירה, לפעמים ריצה. לא מעט משברים, החלפת שרתים, שדרוגים, נפילות, דכאונות קלים, חשבונות נפש, הרהוריי פני לאן, תקוות, אכזבות, תקלות (בעניינים שאינם קשורים לבלוג) ובקיצור, החיים.
אני חושבת על כל הפעמים שכתבתי דברים מעט אישיים, איזשהם רמזים או חלקיקי מידע, ועל השימוש המכוער והציני שנעשה בפרטים אלו על ידי אי אלו מהמגיבנים, שמצאו דרך קלה לנגח אותי, ואומרת לעצמי, אוקיי, אז אל תשתפי בכלום, אף לא במילה. ומצד שני, הרי רק אני כותבת את הבלוג הזה מדי יום (עם תגבור הפוסטים האורחים), ומה לעשות, מצבי הזה או האחר משפיע על צורת הכתיבה, על בהירות המחשבה, על הקלילות או הכבדות, ובקיצור, על הכל. אני לא יכולה לנתק לגמרי את החיים שלי מהכתיבה. כלומר אני מנתקת, אבל אני לא יכולה להוריד את כל מחיצות הברזל ב-100% מהזמן.
להמשיך לקרוא
 | משתמש אנונימי (לא מז… על 20 שנה לבלוג ולווט אנדרגר… |
 | סיכומי שנת 2025 בבלו… על 20 שנה לבלוג ולווט אנדרגר… |
| משתמש אנונימי (לא מז… על 20 שנה לבלוג ולווט אנדרגר… |
 | דבורית על 20 שנה לבלוג ולווט אנדרגר… |
| דבורית על 20 שנה לבלוג ולווט אנדרגר… |
ולווט אנדרגראונד 