מאת עומר כביר
[תשובה לצביקה גוטליב, איך ליצור עיתון אינטרנט בשקל]
במשך רוב הקריירה העיתונאית שלי הייתי עורך. לעורך קשה לפעמים להעריך את כמות העבודה והמאמץ שעומדים מאחורי הטקסט שמגיע מכתב. שעות של עבודה, לפעמים ימים, מזוקקים לידיעה של 400 מילה; חודשים של תחקיר ארוך ומפרך, טלפונים, חקירות, נסיעות, דיבוב מקורות ואיתור מסמכים נגמרים בכתבה של חמישה עמודים (כולל פרסומות).
לקורא קשה עוד יותר להעריך את כמות ההשקעה שנדרשת ליצירת והפעלת המדיום במסגרתו מוגשת הכתבה. עושים קופי-פייסט מהטקסט של הכתב, זורקים איזו כותרת, מדביקים תמונה וזהו. מה הסיפור? רק תנו לי מיליון שקל ושמונה כתבים ואני מתקתק אתר חדשות לתפארת שמוריד את ynet תוך שבועיים.
אבל בניגוד לתפיסה הרווחת, חדשות איכותיות, יצירתיות ומושקעות עולות כסף. ולא מעט כסף. בשנים האחרונות, עם פריחת הבלוגים וקמילת העיתונות המודפסת, מתפשטת תפיסה כי עיתונאי הרשת העצמאי, או המערכת הקטנה והחתרנית, מציבים תחרות אמיתית לעיתונות המסורתית (ובתוכה אני כולל גם אתרי חדשות גדולים כמו ynet או בלוגים עתירי תקציב וכותבים כמו TechCrunch) ומאיימים על עתידה. אחרי הכול, איך מערכת גדולה ומסורבלת יכולה להתחרות בהמוני אנשים עם סמארטפונים שמצלמים ומדווחים בזמן אמת ובלי מתווכים?
יש אומנם מקום לבלוגים ולעיתונאי רשת עצמאיים, שיכולים להוות תחרות בתחומים ספציפיים כמו דעות ופרשנויות או דיווחים חיים אם התמזל מזלם להיות בזירת האירוע. אבל כאשר מדובר בסיקור יומיומי אינטנסיבי של מגוון תחומים, חלק אפורים, ובהרמת סיפורי עומק ותחקירים איכותיים ומקיפים – אין תחליף למערכת גדולה עם תקציב ראוי. כי כדי לסקר תחומים רבים ומורכבים צריך כתבים שזהו עיסוקם היחיד. כדי להרים תחקירים גדולים וחשיפות צריך תקציב ניכר למימון עבודת התחקירנים על הוצאותיהם הרבות, במשך תקופה ארוכה שבחלק ניכר ממנה לא ניתן להציג תוצאות משמעותיות.
לכן המודל שהציע צביקה גוטליב – הקמת אתר בתקציב של מיליון שקל שיכלול שמונה עובדים בלבד, שבעה כתבים ועורך – לא ישים. בתקציב זה ובמשאבים אלו לא ניתן להקים אתר ראוי לשמו. ההצעה מתעלמת מעלויות בנייה כמו מפתח, מעצב, מערכת עריכת תוכן, דומיין ושרת אחסון, ומעלויות תפעול שוטפות כמו הצורך בצלמים וגרפיקאים (בתגובה הציע גוטליב שהכתבים והעורכים ימלאו תפקידים אלו – הצעה שסותרת את הביקורת שלו על תחומי הסיקור הנוספים שכתבים נאלצים לקבל על עצמם), אנשי מחשבים, עובדים שימכרו שטחי פרסום, אנשי מנהלה ועוד.
גם אם בדרך קסם יקום אתר כזה, הוא יתקשה לנפק סיפורי עומק ותחקירים מעבר לסיקור השוטף שיכולים שבעה כתבים לספק. כמו שלמדתי מכמה פרויקטים מורכבים שעבדתי עליהם, הן ככתב והן כעורך, תחקיר איכותי לא נולד רק מעבודה של כתב. הוא דורש ליווי צמוד של עורך בכיר שיכווין וידריך, משכתב אחד לפחות שיבנה ויפרמט את הסיפור, צלמים שיספקו תמונות איכותיות, גרפיקאים שיכינו אינפואים ועוד. כמעט שמונה אנשים, לסיפור אחד בלבד.
רק למערכת גדולה עם תקציב ראוי (וסדר עדיפויות נכון) יש אפשרות ליצור מספר רב של כתבות עומק, תחקירים ופרויקטים עיתונאיים מעניינים לאורך זמן. עיתונאי עצמאי או מערכת קטנה, נחושים ומוכשרים ככל שיהיו, יתקשו להגיע להישגים כאלו. אפשר כמובן לטעון שגם כלי התקשורת בישראל לא בדיוק עושים את זה. תגובתי תהיה שהדבר נובע, בין השאר, מהיעדר התקציבים וכוח האדם הדרוש.
עיתונות איכותית, יצירתית, נחושה, חושפת, משפיעה ומעמיקה דורשת הרבה כסף. זה לא אומר שבאקלים הנוכחי יש אפשרות כלכלית לתפעל כלי תקשורת שיכול לספק עיתונות שכזו, אבל אין סיבה לחשוב שאתר רזה של שמונה אנשים כן יכול.
עומר כביר הוא כתב טכנולוגיה בכלכליסט ומפעיל הבלוג כביריזם.
ולווט אנדרגראונד 
אני לא עיתונאי ולא איש תקשורת- אני רק צרכן.
אבל אני חושב שאין סיבה עיקרונית למה עיתון מצומצם הוא לא אפשרי.
הדבר מצריך יוזמה- אולי מבנה כלכלי חדש ולקיחת סיכון גדול.
אולי שכל המעורבים יהיו שותפים ולא שכירים ואז יעבדו גם עבור מעט כסף בהתחלה עם תקווה שבעתיד הם יעשו הרבה (הכוונה לעיתונאים ועורכים- לא להנהלה).
העיתון יכול ללכת על נישה מסוימת- תחום מסוים שהתקשורת המודפסת הקונבנציונאלית לא מספקת- או העמקה בתחום שהיא נוגעת רק בצורה רדודה- סוג של מיני מגזין למשל- לחלופין העיתון יכול להתעסק בעיקר בפרשנות ולייצג עמדות שלשיטתו אינם מיוצגות בעיתונות המודפסת אבל יש להם ציבור שיקרא את זה- ולחפש משקיעים /תורמים שיעזרו- בקיצור אתר אינטרנט על נייר.- כמובן אז נשאלת השאלה למה לא פשוט אתר אינטרנט וזהו.
אהבתיאהבתי
– אתה בטוח שאתה מדבר על העיתונות הישראלית? מההתרשמות שלי, העיתונות (בפרינט וגם ברשת) הפכה בשנים האחרונות למסלקת קומוניקטים של יחצ"נים, שרוצים למכור משהו. ואני לא מדבר רק על "7 לילות". הדבר הכי קרוב ל"בלעדי" שאני מכיר בעיתונות הישראלית זה ראיון "בלעדי" עם בר רפאלי (בלי לשאול כמובן את השאלות הקשות כדי שאמא ציפי לא תכעס) או עם קרן פלס שחושפת "בלעדית" מה עומד מאחורי ספרה החדש. יש המון כתבי חצר שבונים על הג'וב ביום שאחרי פיטוריהם. בעיקר הכתבים המוניציפליים שמנהלים יחסי גילוי עריות עם ראשי העיר שאותה הם אמורים לסקר. תבדוק כמה כתבים שזמן קצר אחרי סיום עבודתם הפכו דוברים של הגוף או העיר אותה הם סיקרו. דווקא ברשת יש יותר סיכוי למצוא דיווחי אמת כי רוב הכותבים שם מימלא לא בונים על קריירה בתחום.
אהבתיאהבתי
אהלן עומר,
הגבתי לך גם בפוסט הקודם, שם הופעת כomerka, ותשובותי לא השתנו.
הביקורת שלך נראית לי מעט קטנונית, בטח למי שיש לו ניסיון בעריכה וכתיבה. בוא אני אשבור לך את התזה: כתבתי במפורש שלא עוסקים בשוטף, "בסיקור יומיומי אינטנסיבי של מגוון תחומים" וגם לא מדובר באתר של "תחקירים איכותיים ומקיפים" כפי שהגדרת אותם. מציע תקרא שוב.
אני זוכר אותך כעורך באתר של גל"צ, שם הייתם מציבים תמונות לצד הטקסט בכוחות עצמכם. באותה העת לגל"צ לא היו צלמים, והנה, זה התאפשר. כך שידוע לך מניסיון שהדבר בר-ביצוע.
למרבית הסיפורים אין צורך בחודשים ארוכים של תחקיר ובטח שלא ב"דיבוב מקורות" או שמונה אנשים. אני מתפלא שכתב טכנולוגיה לא מודה לכך. אפל יצאה עם האייפד החדש, אתה צריך חודשים ודיבוב מקורות כדי לכתוב על זה? יוסי גורביץ עושה עבודה עיתונאית נפלאה ב"החברים של ג'ורג"' במקביל לפרשנות/ביקורת ויש עוד דוגמאות כאלו. כל שצריך הוא אדם חכם, סקרן ואקטיבי, לתת לו את הכלים הנדרשים, כמו גם שכר ותנאים.
תמיד רצוי שיהיו גרפיקאי וצלם, אבל במודל רזה, וגם במודלים שמנים כיום, הכתב משתמש בסמארט פון או במצלמה דיגיטלית שקיבל מהמערכת, והתמונות הללו משמשות את האייטם. כתב שנמצא במקום יכול ללחוץ על כפתור הטלפון שלו, פעם אחת לצלם, ופעם אחת לשלוח. לא מדובר בעבדות מודרנית, כפי שמשתמע. ואפשר גם להוציא אייטם בלי תמונה.
אין ספק שעדיף צלם מקצועי, אבל שוב, כל גוף ויכולותיו. לראייה, כלי התקשורת מצמצמים באגף זה.
עבור וורדפרס לרוב ניתן להסתפק בפיתוח ראשוני (ממש כמו באתר הזה), כך שאין צורך בהוצאות שוטפות של מפתח, מעצב, מערכת עריכת תוכן וכיו'. דומיין יעלה לך 20 דולר לשנה ואחסון עוד 100, לעיתים זה כולל גם תחזוקה. אם אתה תקים גוף שכזה, ההוצאה הזו – עלי.
לגבי להוריד "את YNET תוך שבועיים". אין צורך. יש מקום לכולם (מי שמצליח להתקיים). האדם הממוצע גולש ב-5-6 אתרים ביום במקרה הטוב, וחוזר על דפוסי הגלישה שלו. תציע לו תוכן איכותי, הוא יבקר באתר שלך אחרי שביקר ב-YNET. את ה"סיקור היומיומי האינטנסיבי" נשאיר לאתרים אחרים. ואם אתה מתעקש, יש משהו שנקרא אגרגציה.
אני מבין את הדחף לבטל כל אלטרנטיבה ולהצדיק את המערכות הגדולות, בה אתה חי וממנה מתפרנס. מציע לפתוח את הראש קצת. דווקא במודל שאני מציע, סביר שמשלמים יותר לכתבים מאשר ברבים מכלי התקשורת כיום (מעניין כמה עיתונאים היום מרווחים 9 אלף לחודש). שכר ראוי וזכויות אמורים להוביל לכאורה להעסקת כח אדם איכותי, כזה המסוגל לייצר 400 מילה ביום, בלי לרדוף אחרי הסיקור היומי.
ושוב אזכיר למען ההתקטננויות הבאות, זהו מודל כללי. מציע לחשוב מחוץ לקופסא קצת. אפשר לשחק איתו, לעצב אותו, להוסיף, להוריד וגם להכניס מפתח במשרה מלאה אם ממש רוצים. אפשר גם מודל ב-500 אלף דולר אם מצליחים לגייס ויש מצב שגם ב-200 אלף. Whatever works.
אני מאמין שמצב בו רק הון ואג'נדה מסוגלים להחזיק בעיתון, תוך ניסיון בוטה להשתלט על השיח, היא בעייתית. אני מקווה שלפחות על אמירה זו לא תערער. הכוונה היא להעלות לדיון רעיונות אלטרנטיביים שיוכלו (אינשאללה, במהרה בימינו) להיכנס לעולם הזה, ולעשות טוב לתקשורת, לשיח ולדמוקרטיה בישראל.
גילוי נאות, הכותב סייע הן ל"שקוף" והן ל"מגפון" ויישמח לסייע ליוזמות נוספות.
אהבתיאהבתי
גם לשאלה כמה מרוויח עיתונאי יש תשובות בסקריר שנערך פה:
אני עיתונאי/ת שכיר/ה (כתיבה, עריכה [כולל ניהול], עיצוב, צילום) ומשכורתי לחודש ברוטו היא
10,001-12,000 (14%, 50 Votes)
8,001-9,000 (13%, 48 Votes)
7,001-8,000 (12%, 42 Votes)
9,001-10,000 (10%, 38 Votes)
6,001-7,000 (10%, 37 Votes)
עד 5,000 ש' (10%, 37 Votes)
5,001-6,000 (7%, 27 Votes)
14,001-16,000 (7%, 24 Votes)
12,001-14,000 (6%, 20 Votes)
18,001-20,000 (3%, 10 Votes)
16,001-18,000 (2%, 7 Votes)
יותר (2%, 7 Votes)
40,001-50,000 (1%, 5 Votes)
20,001-25,000 (1%, 4 Votes)
30,000-40,000 (1%, 3 Votes)
25,000-30,000 (1%, 3 Votes)
סה"כ מצביעים: 362
Start Date: 5 בינואר 2012 @ 8:00
——————————————-
אני עיתונאי/ת freelance (כתיבה, עריכה [כולל ניהול], עיצוב, צילום) ושכרי החודשי ברוטו הוא
עד 5,000 ש' (יילקח בחשבון שמי שנמצא פה לא עובד במשרה מלאה) (44%, 68 Votes)
5,001-6,000 (10%, 16 Votes)
12,001-14,000 (8%, 13 Votes)
10,001-12,000 (7%, 11 Votes)
8,001-9,000 (6%, 10 Votes)
6,001-7,000 (6%, 10 Votes)
7,001-8,000 (5%, 8 Votes)
יותר (4%, 6 Votes)
20,001-25,000 (3%, 5 Votes)
9,001-10,000 (3%, 5 Votes)
14,001-16,000 (4%, 2 Votes)
סה"כ מצביעים: 155
אהבתיאהבתי
לצד אלו, רבים מהאתרים הגדולים מפרסמים תוכן רב שלא עולה להם גרוש – אם זה תכנים שהם מקבלים מיחצ"נים עם מינימום הגהה, כתבות שנשלחות ממקדמי אתרים/עסקים תמורת קישור/פרסום, או אפילו גולשים שרוצים להתפרסם שכותבים ללא תמורה. יש כאלו שמנסים לפתות בלוגרים או גולשי פורומים לכתוב ביקורות תמורת "כרטיס חינם להופעה המסוקרת" וכו', ויש לא מעט שמקבלים את זה כעניין קבוע בגלל המחשבה שזו דריסת רגל לתחום (ואחר כך הם מבינים שלמה שישלמו להם, כשיש פראיירים חדשים שיעבדו חינם).
אהבתיאהבתי
היי צביקה,
אם את הסיקור היומיומי האינטנסבי אתה משאיר לאחרים, ובאתר המוצע לא עושים כתבות רוחב או תחקירים איכותיים ומקיפים, אז מה כן מסקרים ועל מה כן כותבים באתר הזה?
אכן, באתר גל"צ היה נהוג לפני כעשור שהעורכים גוזרים את התמונות בעצמם, והתוצאה הייתה חובבנית ומביכה בהתאם.
הזלזול שלך בעבודת כתבי הטכנולוגיה, כאילו כל עיסוקם הוא תרגום ושפיכת מילים, מביך בעיקר אותך. אגב, על מדור טכנולוגי של כלכליסט אמון צוות של שמונה אנשים, רובם במשרה מלאה, שעובדים קשה מאוד ולא חסרה להם עבודה. זה שמונה אנשים לתחום סיקור אחד, ורק אנשי תוכן – את התחזוקה, התפעול, הגרפיקה וכו' עושים אנשים אחרים. אתה מציע את מספר האנשים הזה לאתר חדשות.
גם הזלזול שלך בעבודת הצלמים, כאילו אפשר להחליפם בכתב עם סמארטפון, מביך ולא שונה מהגישה שבמסגרתה כתבים מקבלים על עצמם עוד ועוד תחומי סיקור. "זה רק עוד תחום/זה רק לצלם דקה עם הסמארטפון, מה מפריע לך?"
אתר רציני ועשיר בתוכן מורכב לא יכול להסתפק בפלטפורמה הבסיסית של וורדפרס, ועלויות האחסון של התוכן והעלויות התעבורה יהיו גבוהות הרבה יותר. ההשוואה לוולווט, שמעלה שני פוסטים ביום בממוצע, אינה תקפה.
לא מדובר בהתקטננות, או במודל שאפשר להתאימו בכמה שינויים קלים. לטעמי, אתה מציע מודל של אתר חדשות נצלני שבו שבעה כתבים קורעים את עצמם בסיקור המון תחומים, וצריכים במקביל גם לצלם, ועורך אחד עובד משמרות כפולות ועושה עבודה של ארבעה אנשים לפחות כדי לעדכן את האתר מסביב לשעון – והכול בשכר שלא גבוה בהרבה מהממוצע בתחום (כפי שעולה מהסקר של V). משחקים ושינויים עם המודל לא יהפכו אותו ליותר טוב.
זה יכול להיות מודל לא רע לאתר שעוסק בתחום מאוד ספציפי – למשל נושאי ביטחון בלבד – אבל לא לעיתון אינטרנט כללי.
אהבתיאהבתי
עומר, איפה ראית זלזול בכתבי טכנולוגיה, בצלמים או בכלל במישהו? כתבתי, עכשיו כבר מספר פעמים, שתמיד עדיף שיהיה, אבל לא תמיד אפשרי.
דבורית, על פי הסקריר שלך, פוטנציאל קהל היעד שלנו לכשיקרה הוא 52% מהעיתונאים השכירים. וזה אפילו לא כולל את הפרילנסרים..
אהבתיאהבתי
אני לא עיתונאי, רק קורא. אז הנה דעתי הלא מלומדת. לי נראה שיש עודף אינפורמציה. חלק ניכר ממנה זבל אמיתי (מיטב פרשנינו).
הייתי משלם כדי שיסננו לי את הסיפורים, שיבדקו אותם, ישוו לארכיונים בצורה טובה ואובייקטיבית וגם שיתעדפו כותרות לפי דברים שנותנים לי אינפורמציה חדשה. ("ברק: אולי כן ואולי לא נתקוף באיראן", למרות האמוציות, זה לא שווה כותרת, זה לא נותן לי משהו שלא ידעתי קודם)
בלוגרים כותבים לפעמים יותר טוב כי נושא מסויים יקר לליבם. הם יעמיקו בו יותר ויש להם יותר זמן להקדיש לו. מה שכן חסר להם זה ידע מקצועי לעשות עבודה טובה. להבחין בין עיקר וטפל, וכו'. אולי זו המשבצת החדשה של העיתונאי
אהבתיאהבתי
פוסט אורח מצויין.
אהבתיאהבתי
בשנות עיסוקיי במדיה למדתי שאם יש משהו שמנהלים וצרכנים לא יודעים להעריך זה ה*שוטף*. הם מתפלאים מה הבעיה שלך לקחת על עצמך "עוד דבר קטן נוסף, שממש לא לוקח זמן או מאמצים" כשהסאבטקסט שלהם הוא "אתה ממילא לא עושה הרבה, אז תפסיק להתבכיין" – אבל ממש לא הפנימו שבעבודה סיזיפית אתה מחזיק להם את המערכת שלא תתפרק ושתעמוד ביעדים היומיומיים שלה. עוד לא מצאתי מנהל שאינו כפוי טובה בנושא הזה.
למה כתבתי את זה? כי עיתון בנוי על כרוניקות. יכול מאוד להיות שבשאיפות המצומצמות שלו, צביקה גוטליב צודק שאפשר להרים עיתון רזה במיליון ש"ח. אבל מה שעומר כביר מצביע עליו, ובצדק גמור, הוא שכדי שייקנו את המוצר שלך צריך להיות לו *ערך מוסף*, כלומר, מעבר לכרוניקה, ואת זה אי אפשר לנפק בסכום צנוע או מינימלי.
אהבתיאהבתי
מה איתך? זה סטנדרט קפיטליסטי שמוכר ממשל "הקש ששבר את גב הגמל". לא רוצים לקחת עוד עובדים אז מעמיסים על העובדים הקיימים עוד כמה "עבודות קטנות".
בשבתי במערכת נהגתי תמיד לסרב לעורך שביקש "רק לעבור שנייה על מגזין הבריאות" במתק שפתיים.
לחילופין, אמרתי לו: עוד עבודה – עוד כסף, בבקשה
אהבתיאהבתי